פסקי דין על אבי ועקנין | פסקי דין על ויקי ועקנין | פסקי דין על אייל גרוס

9658/11 רעא     24/04/2012




רעא 9658/11 אבי ועקנין, ויקי ועקנין נ' אייל גרוס




החלטה בתיק רע"א 9658/11
st1\:*{behavior:url(#ieooui) }




בבית המשפט העליון


רע"א 9658/11



לפני:

כבוד השופט
י' דנציגר


המבקשים:

1. אבי ועקנין



2. ויקי ועקנין



נ


ג


ד



המשיב:
אייל גרוס


בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 36560-03-11 שניתן ביום 20.11.2011 על ידי כבוד השופטת ד' סלע

בשם המבקשים:
עו"ד אהוד כספי


החלטה


לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת
ד' סלע
) בע"א 36560-03-11 שניתן ביום 20.11.2011 בו התקבל ערעור המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופטת
א' פריאל
) בת"א 10844/06 שניתן ביום 1.2.2011.

תמצית העובדות והליכים קודמים

1.

המשיב (להלן:
גרוס
) ניהל חנות צעצועים בקניון בחיפה, ואילו המבקשים ניהלו מאפיה (להלן:
העסק
) שהייתה ממוקמת מול חנותו של גרוס. את העסק ניהלה המבקשת 2 (להלן:
ויקי
), בתו של המבקש 1 (להלן:
אבי
) ככיסוי לפעולותיו של אביה שניהל באותה עת תביעה משפטית בניסיון לקבל פיצוי בגין תאונה שעבר. לטענת גרוס, הוסכם בינו לבין אבי כי הוא יצטרף כשותף לעסק תמורת השקעה בסך של 167,000 ש"ח. ביום 11.5.2004 נחתם בין הצדדים הסכם (להלן:
ההסכם
) בו נאמר כי:

"11.5.04 אני אבי ווקנין...קיבלתי סכום כסף עבור שותפות בעסק בגרנד קניון העונה על שם מאפה הבלקן.
השותפות היא 50% אבי ועקנין
...ו-50% גרוס איל...תחילת השותפות הנה מיום 11.5.04 ועד בכלל. השותפות כוללת השתתפות מלאה בהכנסות העסק ובהוצאות העסק מהיום והלאה.
כל ניהול העסק יתבצע ע"י שותפות מלאה ובהסכמת שני הצדדים"

נוסח ההסכם וחתימתו אינם שנויים במחלוקת, אך אבי טען כי גרוס קנה את העסק תמורת 25,000 ש"ח וכי ההסכם נוסח על ידי גרוס לצרכיו ונחתם על ידי אבי במסגרת יחסי החברות בינו לבין גרוס. כן טען אבי כי ויקי המשיכה לעבוד בעסק כעובדת בלבד לאחר שנרכש בידי גרוס. גרוס לעומת זאת טען כי העסק נוהל בשיתוף בין שני הצדדים עד ליום 24.1.2006, ובמהלך תקופה זו משכו שני הצדדים כספים מהכנסות העסק, שהופקדו בחשבון בנק שהיה רשום על שמו של גרוס בלבד (להלן:
החשבון
). הוצאות העסק שולמו באמצעות שיקים עליהם חתם גרוס "על החלק".

2.
ביום 24.1.2006 הגיע בנו של גרוס לעסק וגילה לטענתו כי גלופת הסרט המגנטי של הקופה הרושמת (להלן:
הגלופה
) אשר נשאה את שם אביו נעלמה. גרוס הוזעק למקום, סגר את העסק והגיש תלונה למשטרה על גניבת הגלופה. גרוס טען כי מספר ימים לאחר מכן גילה כי המבקשים פתחו את העסק והתקינו גלופה חדשה ובה פרטיה של ויקי ונישלו אותו מחלקו אך המשיכו להוציא כספים מהחשבון באמצעות השיקים עליהם חתם. גרוס טען כי נאלץ ליטול הלוואה בסך של 70,000 ש"ח לכיסוי החוב שנוצר בחשבון (להלן:
ההלוואה
) וכן להפקיד 26,000 ש"ח נוספים לצורך כיסוי יתרת החוב (להלן:
הסכום הנוסף
). המבקשים טענו מנגד כי גרוס נטש את העסק בסוף שנת 2005 ובעקבות כך פתחה אותו מחדש ויקי בניהולה והיא ששילמה את חובות העסק לספקים. המבקשים טענו עוד כי דיו הגלופה שעליה היו פרטיו של גרוס התייבש, ומשנטש את העסק הוזמנה גלופה חדשה ועליה פרטיה של ויקי. בעקבות אירועים אלו הגיש גרוס תביעה לבית משפט השלום בחיפה ובה עתר, בין השאר, להשבה של השקעתו הנטענת בעסק, להשבת ההלוואה ולהשבת הסכום הנוסף.

3.
בית משפט השלום העדיף את גרסתו של גרוס לאירועים וקבע כי בין הצדדים נכרת חוזה שותפות וכי משהודה אבי בחתימתו על ההסכם אין די ב"אמירתו הסתמית" לפיה חתם על המסמך לבקשת גרוס ולצרכיו כדי לסתור את תוכנו. בית המשפט קבע עוד כי אין לקבל את טענת אבי לפיה הפקיד כסף בחשבון כ"עזרה לחבר". בית המשפט הוסיף וקבע כי המבקשים פעלו כדי לסלק את גרוס מהעסק ולנשל אותו מזכויותיו בו ודחה את הסברי המבקשים בהקשר זה. יחד עם זאת קבע בית המשפט כי גרוס לא עמד בנטל שהוטל עליו להוכיח את גובה ההשקעה בעסק וציין כי גרוס אכן משך מחשבונו סך של 167,000 ש"ח, אך לא הוכיח כי מסרם לאבי. כן ציין בית המשפט כי גרוס קיבל לידיו חשבונית מס על סך של 25,000 ש"ח ולא הצליח להסביר מדוע הסכום הנקוב בה נמוך משמעותית מהשקעתו הנטענת. בית המשפט קבע עוד כי בתמורה להשקעתו נהנה גרוס ממחצית רווחיו של העסק ומכאן שממילא אינו זכאי לקבל את מלוא השקעתו. בית המשפט הוסיף וקבע כי גרוס לא הוכיח את טענותיו בנוגע להלוואה ובנוגע לסכום הנוסף. נוכח כל זאת דחה בית משפט השלום את תביעתו של גרוס.


על

פסק דין
זה ערער גרוס לבית המשפט המחוזי בחיפה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

4.
בית המשפט המחוזי קבע כי אין הסבר ממשי לכך שבית משפט השלום קיבל את גרסתו של גרוס לפיה שילם לאבי סכום כסף עבור מחצית הזכויות בעסק ולאחר מכן נושל ממנו, אך נמנע מקביעת ממצא עובדתי לגבי הסכום שהשקיע גרוס בעסק. בית המשפט המחוזי ציין בהקשר זה כי בית משפט השלום דחה מכל וכל את גרסתו של אבי לפיה מכר את העסק לגרוס תמורת סך של 25,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי קבע כי משנתן בית משפט השלום אמון בגרוס לעניין ההסכם, לעניין המועד בו נחתם ולעניין התנהלות הצדדים כשותפים במשך חודשים רבים, מהווה הפטרת המבקשים מהשבת הסכום ששילם גרוס, שנהג בתום לב בקיום תנאי ההסכם, בבחינת "חוטא יוצא נשכר". בית המשפט קבע עוד כי אין להטיל את האשמה על אי תיעוד מלוא תשלום השקעתו של גרוס בעסק על כתפי גרוס בלבד, וזאת במיוחד כאשר קיימים חיזוקים ממשיים לטענתו של גרוס בנוגע לסכום אותו השקיע בעסק. בית המשפט הוסיף וקבע כי גרוס נושל מהעסק בעודו פועל ולכן אין חשיבות לכך שבסופו של דבר הוא נסגר והותיר חובות. עם זאת קבע בית המשפט כי אין מקום לקבל את תביעתו של גרוס להשבת מלוא הסכום שהשקיע בעסק, וזאת, בין השאר, עקב כך שחלק מהסכום שימש עבור הוצאות העסק שעל פי ההסכם היה גרוס מחויב בתשלום מחציתן. בנוסף, דחה בית המשפט את טענתו של גרוס לפיה הוא זכאי להשבה בגין ההלוואה ובגין הסכום הנוסף. נוכח כל זאת, הורה בית המשפט למבקשים לשלם לגרוס סך של 150,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה בלבד.


כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.


תמצית נימוקי הבקשה

5.
בבקשה דנן טוענים המבקשים כי בית המשפט המחוזי בחר להתערב בממצאי עובדה ומהימנות של בית משפט השלום על אף שלא מצא טעויות של ממש בפסק דינו של בית משפט השלום, והתערבות זו מנוגדת להלכה. המבקשים מדגישים בהקשר זה כי גרוס לא הצליח להוכיח את טענותיו בבית משפט השלום ומפנים בהקשר זה לשורה של עניינים בהם קבע בית משפט השלום קביעות עובדתיות וטוענים כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר התעלם מקביעות אלה. כן טוענים המבקשים כי בקשתם מעלה בעיה משפטית עקרונית ובעלת חשיבות עניינית רבה. נוכח כל זאת עותרים המבקשים לביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

6
.
לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובתו של גרוס. בהתאם להלכה הפסוקה אם אין מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין וכאשר לא נדרשת התערבותו של בית משפט לשם מניעת עיוות דין, לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" [ראו: ר"ע 103/82
חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ
, פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן
סוגיות בסדר דין אזרחי
633-632 (מהדורה עשירית, 2009); משה קשת
הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי
ב 1273-1271 (מהדורה חמש עשרה, 2007)]. מגבלה זו על היקף ההשגה הערעורית נועדה לאפשר ערעור ברשות בנסיבות המתאימות, אך בה בעת למנוע פגיעה בסופיות הדיון, בוודאות המשפטית וביעילות המערכתית [ראו: גיא שני "רשות לערער על בקשת הרשות לערער ('בגלגול שני')"
עיוני משפט
ל(1) 71, 78 (2006)]. משכך, האיזון הראוי מחייב כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן מקום בו הדיון בפני
ערכאה שלישית יביאה לקידומה של סוגיה משפטית עקרונית מעבר למחלוקת הפרטנית שבין הצדדים או כאשר עיוות הדין שיגרם לבעלי הדין, אם לא תינתן רשות ערעור, יהיה בלתי מתקבל על הדעת. במקרה דנן לא מתקיימים המבחנים שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", וטענות המבקשים הן טענות ערעוריות מובהקות שאינן חורגות מעניינם של הצדדים. המבקשים טוענים אמנם כי עניינם מעורר שאלה משפטית עקרונית, אך לא מפרטים מהי שאלה זו. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה. כמו כן לא השתכנעתי כי נגרם למבקשים עיוות דין המצדיק את התערבותו של בית משפט זה.

7.
למעלה מן הצורך אוסיף, כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. תמצית טענתם של המבקשים היא למעשה כי שגה בית המשפט המחוזי באופן בו הוא יישם
את הלכת "אי ההתערבות" שהיא הלכה ותיקה ומבוססת [ראו למשל: ע"א 488/83
צנעני נ' אגמון
, פ"ד לח (4) 141, 150 (1984)]
. אפילו טעה בית המשפט המחוזי באופן יישום ההלכה הקיימת - ולא השתכנעתי כי כך קרה - הרי שאין בטעות כזו כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: רע"א 732/05
האפוטרופוס הכללי נ' סלמה
(טרם פורסם, 4.1.2007), בפסקה 16 לחוות דעתה של השופטת
מ' נאור
). גם העובדה שבית המשפט המחוזי הפך את פסק דינו של בית משפט השלום אינה מהווה - כשלעצמה - עילה למתן רשות ערעור (
שם
, בפסקה 17 לחוות דעתה של השופטת
מ' נאור).


8.
סוף דבר: הבקשה נדחית.
משלא התבקשה תגובתו של המשיב, איני עושה צו להוצאות.



ניתנה היום, ב' באייר התשע"ב (24.4.2012)



ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

11096580_w05.doc

ענ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








רעא בית המשפט העליון 9658/11 אבי ועקנין, ויקי ועקנין נ' אייל גרוס (פורסם ב-ֽ 24/04/2012)