פסקי דין על המערערת: חגית וינרבע"י ב"כ עו"ד י. דוידוביץהמשיבים: המרפאה לבריאות העין אופטיקסטור סופר ויז'ן בע"מ-מר שי גריכטר ע"י ב"כ גב' עינת גריכטר | פסקי דין על המשיבים: המרפאה לבריאות העין אופטיקסטור סופר ויז'ן בע"מ-מר שי גריכטר ע"י ב"כ גב' עינת גריכטר

47/65     29/02/1996




דבע 3-263/נה חגית וינרב נ' המרפאה לבריאות העין אופטיקסטור סופר ויז'ן בע"מ-מר שי גריכטר




בבית-הדין הארצי לעבודה

דב"ע נה/263-3

השופטים: כבוד סגן הנשיא אדלר

כבוד השופט אליאסוף

כבוד השופטת ברק

נציגת עובדים : הרליץ
נציג מעבידים : פרנקל
המערערת: חגית וינרב
ע"י ב"כ עו"ד י. דוידוביץ
המשיבים: המרפאה לבריאות העין אופטיקסטור סופר ויז'ן בע"מ-
מר שי גריכטר


ע"י ב"כ גב' עינת גריכטר, אשתו של מר שי גריכטר

פסק-דין
סגן הנשיא (אדלר
)
1. המשיבים מנהלים עסק של אופטיקה - מכירת משקפיים ועדשות מגע - והמערערת עבדה אצלם מ-16.6.1992 ועד 28.2.1994, בין היתר בביצוע בדיקות אופטומטריות. המערערת התפטרה והגישה תובענה לחייב את המשיבים לשלם לה פיצויי פיטורים, מכוח סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: החוק), משום שהתפטרותה נבעה מ"הרעה מוחשית בתנאי העבודה".

התובענה נדחתה (השופט הראשי רבינוביץ ונציג ציבור שמאי; תב"ע נד/1437-35), ומכאן הערעור שלפנינו.

2. העובדות עולות מהמסמכים שהוגשו לבית הדין: 60221

א) בסוף חודש ינואר 1994 הודיע מנהל העסק, מר שי גריכטר
, לצוות העובדים, כי בגלל האטה בהיקף העסקים בכוונתו לקצץ בשעות העבודה של העובדים, כולל הפחתת היקף המשרה של המערערת ב-50% וזאת החל מ-6.2.1994 לשלושת חודשי החורף, אך מבלי להבטיח שמצב זה לא יימשך לאחר מכן.

ביום 3.2.1994, בעקבות הודעה זו, כתבה המערערת למר גריכטר את המכתב הבא:

"בעקבות שיחה שנתקיימה ביום 31.1.1994 עם צוות העובדים באופטיק סטור, התברר לי כי החל מיום ראשון ה-6.2.1994 בכוונתכם להפחית את היקף משרתי ב-50%, ואת שכרי באותה מידה. היות וכאשר התקבלתי לעבודה, התקבלתי למשרה מלאה, כפי שאכן עבדתי במשך כ-19 חודשים, הרי שהודעתכם הנוכחית נוגדת את תנאי העסקתי המוסכמים ומהווה הרעה מוחשית בתנאי העבודה.
בנסיבות אלה אין באפשרותי להמשיך לעבוד בשרותכם, אלא אם כן יוחזר היקף משרתי ושכרי להיקפם הקודם.
אם לא יעשה כן, אהיה נאלצת להתפטר מעבודתי ובנסיבות העניין אהיה זכאית לקבלת פיצויי פיטורים".

ב) ביום 10.2.1994 מר גריכטר ומר קשטן הציעו למערערת לעבוד 31 שעות בשבוע.

ג) ביום 13.2.1994 כתבה המערערת מר גריכטר ואמרה, בין היתר:

"לאור שיחתי אתך ועם מר יגאל קשטן, ביום שישי (11.2.1994) בה ביקשתם ממני תשובה לגבי המשך עבודתי בתנאים של 31 שעות שבועיות, הריני מצטערת להודיע כי לא אוכל לעבוד בתנאים אלו, שהם הרעה מוחשית של כ-30% אחוז משכרי כיום.

אי לכך, מכתב ההתפטרות שהגשתי, וזכאותי לדמי פיצויים תקפים".

ד) ביום 23.2.1994 כתבה המערערת למר גריכטר מכתב נוסף, שזה לשונו:

".... 2. מאחר וסירבתם להשיב את היקף משרתי על כנה (והייתם מוכנים רק להקטין במקצת את ההפחתה) הודעתי על התפטרותי כאמור. כמובן, שלא היה לכם כל ערעור על כך, ואפילו ביקשתם כי אמשיך בעבודתי עד סוף חודש פברואר, ונעניתי לבקשתכם.

3. לכן, הופתעתי אתמול לקבל הצעה חדשה לפיה אתה מוכן להתחיל להעסיק אותי כעת בהיקף משרה מלאה בחנות, ברם ללא עבודתי במכללה, או לחילופין עבודה של 45 שעות שבועיות, שבתוכן נכללות שעות המכללה.

4. ראשית, אני מבקשת להבהיר כי בנסיבות הנ"ל לאחר הרעה בתנאי עבודתי וסירובכם לחזור בכם, הייתה התפטרותי לעובדה מוגמרת. זאת כמובן מבלי לגרוע מזכותי לפיצויים על פי חוק עקב ההרעה.

5. לכן, איני רואה כל קשר בין ההודעה החדשה שלך לבין נסיבות התפטרותי. את הצעתך אינני מוכנה לקבל, ולמותר לציין כי כל ניסיון שלך לקשור בין השניים ידחה על ידי.

6. כפי שביקשתם אני אסיים את עבודתי ביום 28.2.1994 ואבקש שלאותו מועד יוכן עבורי גמר חשבון בגין כל המגיע לי לרבות פיצויי פיטורים מלאים".

ה) ביום 24.2.1994 כתב מר גריכטר למערערת את המכתב הבא:

"בתגובה למכתב מ-23.2.1994 ובמיוחד לגבי סעיף 3, הסבת תשומת לבי לכך שהבחינות במכללה לאופטומטרייה של חודש פברואר 1994 כבר מאחורייך.
לאור זאת, הרני מאשר בזאת בכתב שהנך יכולה לחזור לעבודה במשרה מלאה כבר מהיום, ואין לצורך להמתין עד תחילת חודש מרס 1994.
אבקשך לתאם עם חדי את עבודתך לפי משרה מלאה".

ו) וביום 27.2.1994 כתבה המערערת אל מר גריכטר מכתב ארוך, שלהלן חלק ממנו:

"... 8. לאור הזמן שרב שחלף מאז מכתבי מיום 3.2.1994, ולאחר שעוד קודם לכן הובהר בינינו כי בסוף חודש פברואר 1994 יסתיימו יחסי העבודה בינינו, החלטתי לחפש מקום עבודה אחר".

ז) בחודש פברואר 1994 אכן צומצמו השעות בהן הייתה החנות פתוחה וכן שעות עבודתם של צוות העובדים, והמערערת עבדה משרה חלקית בפברואר - 140 שעות, במקום 190 שעות כמקובל. שכרה של המערערת בחודש פברואר 1994 (3,154 ש"ח) היה קטן בהרבה משכרה בחודש ינואר 1994 (3,478 ש"ח).

המערערת מצאה עבודה אחרת בחנות של "אופטיק סנטר" בדיזינגוף סנטר, בתנאים טובים מאלה שקיבלה אצל המשיבים.

3. בית הדין האזורי פסק, כי צמצום שעות העבודה של המערערת היווה הרעה מוחשית של תנאי עבודתה. המערערת התריעה לפני המשיבים על כוונתה להתפטר בגלל צמצום שעות המשרה, וכתוצאה מכך הודיעו המשיבים למערערת על הסכמתם לבטל את הצמצום בשעות העבודה. משתוקנה הפגיעה בתנאי עבודתה של המערערת, אין לה עילה להתפטר ולקבל פיצויי פיטורים מכוח סעיף 11 (א) לחוק.
נציג הציבור, בדעת מיעוט, הגיע למסקנה, כי התמלאו התנאים של סעיף 11 (א) לחוק והמערערת זכאית לפיצויי פיטורים.

הכרעה

4. סעיף 11 (א) לחוק קובע, כי הרעת תנאי עבודתו של עובד מאפשרת לעובד להתפטר ולקבל פיצויי פיטורים.

אולם, נקבע בפסיקה, כי:

"מוטלת חובה על העובד להעמיד את מעבידו על כוונתו להתפטר בגלל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, כך שתהא למעביד הזדמנות לעשות לתיקון המצב" (דב"ע מט/60-3 טלסיס - רוגל, פד"ע כ' 421, 422).

כך, כאשר עובד הודיע על התפטרותו, משום שלא קודם ולא קיבל העלאה בדרגה, והתברר שהוא כן קודם בעבר וכי המעביד הגיב להודעת ההתפטרות על ידי הבטחה, שאם ימשיך לעבוד תועלה דרגתו, אין העובד המתפטר זכאי לפיצויי פיטורים (ע"א 47/65 אטיאס נ' עירית חיפה, פ"ד יט (2) 289).
כאשר המעסיק אינו ממלא אחר התחייבותו לשלם את שכר העובד צמוד לדולר, והעובד מבקש מאחד ממנהלי החברה להעלות את שכרו בעקבות פיחות, ושכרו לא עודכן בעקבות הפנייה, זכאי העובד להתפטר ולקבל פיצויי פיטורים (דב"ע מט/60-3, שצוטט לעיל).
בדב"ע תש"ן/10-3 כהן - הלר פיסול ותכשיטים, פד"ע כ"א 238, 242, נאמר:

"ההלכה היא כי כאשר מדובר בנסיבות שבידי המעביד לשנותן, על העובד להעמיד את המעביד על כוונתו [להתפטר], ולתת לו הזדמנות לשנות את הנסיבות, בטרם יתפטר מעבודתו... [העובד] לא התריע בפני
[המעביד] על המצב ועל תנאי העבודה הבלתי נסבלים מבחינתו, כדי לאפשר [למעביד] לתקן את המצב ולשנותו".

5. התרעה על כוונה להתפטר בעקבות הרעה מוחשית בתנאי עבודה, מיועדת, ברוב המקרים, למצב בו אין המעביד ער להרגשת העובד. המקרה דנן הינו מקרה של שינוי קיצוני של תנאי עבודה, כך שהיה ברור לכולם, כי צמצום היקף המשרה של המערערת, הוא הרעה מוחשית של תנאי עבודתה.
שינוי כזה, הנעשה חד צדדית ומבלי לקבל את הסכמת הצד השני מהווה, בנסיבות העניין, הפרת חוזה העבודה שבין הצדדים.
המערערת התריעה לפני המשיבים על כוונתה להתפטר ונתנה להם זמן לבטל את צמצום שעות עבודתה. היו שיחות בין הצדדים בנושא והמשיבים לא היו מוכנים לבטל את קיצוץ המשרה, אלא להקטין את הצמצום ממחצית המשרה לשליש המשרה. בתגובה הודיעה המערערת על סירובה לצמצום של שליש משרה ועל התפטרותה.
מכאן ואילך הייתה המערערת זכאית לפיצויי פיטורים בעקבות התפטרותה. על כן, מכתבו של מר גריכטר מיום 24.2.1994 נמסר למערערת לאחר שכבר קמה לה עילה לפיצויי פיטורים. מכתב זה מהווה, אפוא, הצעה שהמערערת רשאית לדחות, מבלי לפגוע בעילה הקיימת לקבל פיצויי פיטורים.
טעם נוסף לכך הוא, כי סביר שעובדת המתפטרת בנסיבות של צמצום חד צדדי של שעות עבודתה תחפש מקום עבודה אחר, ואם תמצא אינה חייבת לקבל את הצעתו של המעביד, שנמסרה לה לאחר התרעה של העובדת וסירובו של המעביד לבטל את הצמצום בשעות עבודתה של המערערת.

6. אשר לטענה, שהמערערת לא ניתנה הודעה מוקדמת למשיבה, הרי מטרתה של הודעה מוקדמת היא לתת הזדמנות לצד השני להתארגן. כאשר מעביד משנה חד צדדית ועל אתר את תנאי ההסכם, ללא הסכמת העובד, ניתן לשאול, אם המעביד חייב לתת לעובד הודעה מוקדמת על השינוי.
נוסיף, כי הודעת התפטרות או פיטורים, בה נקבע מועד לסיום עבודה כעבור חודש, מהווה הודעה מוקדמת, כאשר ההתפטרות או הפיטורים ייכנסו לתוקף ביום שנקבע כמועד סיום יחסי עובד-מעביד. כך בדב"ע מט/15-4 ההסתדרות הכללית - תדיראן, פד"ע כ' 386, 389, נאמר:

"... הפיטורים תופסים מרגע מסירת הודעה עליהם לעובד, דהיינו מאותו מועד העובד הוא בחזקת 'מפוטר', אך ניתוק הקשר החוזי, יחסי עובד-מעביד, נדחה עד לגמר תקופת ההודעה המוקדמת".

(ראה גם: דב"ע לג/2-3 זילבר - גלוביס, פד"ע ד' 153; אף בית המשפט העליון (בג"צ 566/76 "אלקו" נ' בית הדין, פ"ד לא (2) 197, 206) בדעה זו).
במקרה שלפנינו יש להגדיר את הודעתה של המערערת מיום 3.2.1994 כהתרעה על כוונה להתפטר ואת מכתבה מיום 13.2.1994 כהתפטרות המזכה אותה בפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11 (א) לחוק.

7. סוף דבר - אנו מקבלים את הערעור ומחייבים את המשיבים לשלם למערערת פיצויי פיטורים בסך 5,700 ש"ח, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום 1.3.1994 ועד לתשלום בפועל.

המשיבים ישלמו למערערת הוצאות משפט, בשתי הערכאות, בסך 3,500 ש"ח, בתוספת מע"מ.
ניתן ט' באדר, התשנ"ו (29.2.1996) בירושלים ויישלח לצדדים.








דבע בית הדין הארצי לעבודה 3-263/נה חגית וינרב נ' המרפאה לבריאות העין אופטיקסטור סופר ויז'ן בע"מ-מר שי גריכטר (פורסם ב-ֽ 29/02/1996)