פסקי דין על עו"ד לימור טרסי-חן | פסקי דין על הממונה על חופש המידע | פסקי דין על משרד הבריאות | פסקי דין על שירות בריאות כללית | פסקי דין על מכבי שירות בריאות ואח' |

46172-10/11 עתמ     02/05/2012




עתמ 46172-10/11 עו"ד לימור טרסי-חן נ' הממונה על חופש המידע, משרד הבריאות, שירות בריאות כללית, מכבי שירות בריאות ואח'








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



עת"מ 46172-10-11 טרסי-חן נ' הממונה על חופש המידע
, משרד הבריאות ואח'







בפני

כב' השופטת
נאוה בן אור


העותרת

לימור טרסי-חן
, עו"ד


נגד


המשיבים

1.הממונה על חופש המידע
, משרד הבריאות
באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)
2.שירות בריאות כללית
על ידי ב"כ עו"ד שאול ברגרזון
ו/או עו"ד יוני פולק
3.מכבי שירות בריאות
על ידי ב"כ ש. הורוביץ ושות', עו"ד
4.קופת חולים לאומית
על ידי ב"כ עו"ד פ. מוזר ואח'




פסק דין



עניינה של העתירה בסירובו של משיב 1 למסור לידי העותרת את העתקי הדו"חות החצי שנתיים אשר הוגשו עד כה למשרד הבריאות
בהתאם לתקנות ביטוח בריאות ממלכתי (דיווח של קופות חולים על ניפוק מכשירים), תשנ"ט-1998.

דין העתירה להידחות על הסף.

לעתירה הנדונה קדמו שתי עתירות, שהוגשו על ידי עו"ד יהלום, אשר תואר בעתירה כמי שהוא "מהמשרד שבו מועסקת העותרת" (סעיף 44), ושתיהן בעניין הנדון בדיוק.

העתירה הראשונה, עת"מ 1275/09 הסתיימה ב

פסק דין
שניתן על יסוד הסכמת הצדדים, על ידי כב' השופט ד' חשין. על פי אותה הסכמה, היה על משרד הבריאות
להודיע לארבע קופות החולים כי עו"ד יהלום מבקש לקבל את המידע האמור. אם קופת חולים מסוימת תתנגד לכך, יופסק טיפולו של משיב 1 בעניין, והעותר יוכל לפנות במישרין, כזכותו על פי החוק, לאותה קופת חולים ולבקש ממנה את המידע. משיב 1 מילא את חלקו בהסכם האמור, ופנה במכתב לכל קופות החולים, ובו ביקש מהן להודיע את עמדתן בשאלת מסירת המידע המבוקש.

משמעות הדבר, שפסק הדין בעתירה הראשונה הינו בבחינת מעשה בית דין, השולל את יכולתו של עו"ד יהלום לקבל את המידע המבוקש ממשרד הבריאות
. ואם כך הוא, עו"ד יהלום מנוע מלהגיש עתירה נוספת המופנית כלפי משיב 1 בבקשה זהה.

שלוש מתוך ארבע קופות החולים התנגדו למסירת המידע המבוקש (קופת חולים מאוחדת הגיעה להסכמה עם עו"ד יהלום).

העתירה השנייה, עת"מ 1709/09 הוגשה על ידי עו"ד יהלום לאחר שמשיבות 2-4 התנגדו למסירת המידע המבוקש. העתירה הופנתה כלפי קופות החולים, ומשיב 1 צורף בה, לכאורה, כמשיב פורמאלי בלבד. עם זאת, מן הבחינה המהותית הסעדים שהתבקשו באותה עתירה כוונו אך ורק כלפיו. מובן, כי עו"ד יהלום לא רשאי היה להגיש עתירה במתכונת זו, שהרי דרכו לבקשת הסעד האמור ממשרד הבריאות
נחסמה על פי פסק הדין שבעתירה הראשונה.

גם העתירה השנייה נסתיימה בהסכמה בין הצדדים, אשר בעקבותיה הורה בית המשפט על מחיקתה (כב' השופט י' נועם, ב

פסק דין
מיום 24.6.10). על פי ההסכמות שהושגו, חזר בו העותר מבקשתו לעיין בדו"חות החצי שנתיים לפי התקנות הנ"ל, והסכים להסתפק בעיון בדו"חות נוספים שתצרפנה משיבות 2-4 לאותם דו"חות, אשר יכללו דיווח מאוחד של שלוש קופות החולים לפי חיתוך של
atc3
בכמות ניפוק ביחידות של
ddd
("הדו"חות הנוספים"). משיבות 2-4 הבהירו כי הדו"חות הנוספים אינם נדרשים על פי דין, וכי הן יכינו אותם במאוחד, על מנת שיתאפשר לעותר לעיין בהם, אם יפנה בבקשה לפי חוק חופש המידע.

כעולה מן התגובות המקדמיות שהוגשו, נתקלו משיבות 2-4 בקשיים של ממש במציאת גורם אשר יאחד את הדו"חות מטעמן לשם יצירת דו"ח מאוחד. סופו של דבר, בחודש נובמבר 2011, זמן קצר לאחר הגשת העתירה שלפניי, הושלם הליך הכנת דו"ח מאוחד של משיבות 2 ו-3, ואילו הדו"ח של משיבה 4 נמסר בנפרד.

בעתירה חוזרת, כאמור, העותרת, על הדרישה לקבל לידיה ממשיב 1 את הדו"חות החצי שנתיים, על אף שכאמור לעיל, בעתירה הראשונה שהוגשה ניתן

פסק דין
בהסכמה, ממנו נובע כי אין משיב 1 מחויב בכך, אלא אם קופת החולים המסוימת מסכימה. העותרת טוענת כי

פסק דין
זה אינו מהווה מעשה בית דין אלא "הסדר דיוני" בלבד, שהרי לא הייתה בו הכרעה לגופו של עניין. בנוסף טוענת היא כי היא עצמה לא הייתה צד לאותם הליכים, כפי שגם משיבות 2-4 לא היו.

טענות אלה הן בבחינת ניצול לרעה של הליכי בית המשפט וחסרות תום לב. בכל הנוגע לטענה הראשונה, הרי שגם

פסק דין
שניתן בהסכמה
יוצר מעשה בית דין (נ. זלצמן, מעשה בית דין בהליך האזרחי (1991), עמ' 46; ע"א 3080/04 וינברג נ' ברדיאן, מיום 1.11.05). ואילו הטענה בדבר אי היות העותרת צד להליכים הקודמים הינה טענה משוללת יסוד, וכאמור חסרת תום לב. מעבר לכך שהעותרת מועסקת במשרדו של עו"ד יהלום, העותר בשתי העתירות הקודמות, הרי שמחלופת המכתבים בינה לבין ב"כ המשיבות, שהתקיימה בעקבות העתירות הקודמות עולה כי העותרת פנתה אליהם בשמו של עו"ד יהלום, וכהמשך להן. ואם כך, בין העותרת לבין עו"ד יהלום "קרבה משפטית", והיא מנועה מלטעון כל טענה כנגד פסקי דין והסכמות שהוא היה צד להם (ע"א 735/07 צמרות חברה לבניין נ' בנק מזרחי טפחות, מיום 5.11.11).

משיבות 2-4 עמדו במוטל עליהן על פי ההסכמה אליה הגיעו במסגרת העתירה השנייה, ומשלא צלח ניסיונן למצוא גורם שיאחד את הדו"חות בהם מדובר, הוגש הדו"ח של קופת חולים לאומית בנפרד. בכך יש משום קיום החיוב באופן הוגן. הטענה לפיה בעתיד ייאלץ כל מי שיבקש לעיין בדו"חות מן הסוג הנדון לפנות בנפרד לכל אחת מקופות החולים, שכן מתברר כי דו"חות מאוחדים אינם בנמצא, ולשלם בשל כך אגרה נפרדת לכל אחת מהן, לאו טענה היא. חוק חופש המידע אינו מחייב יצירת מידע שאינו קיים בתצורה מסוימת עבור המבקש לעיין בו, ודאי שאין כל חובה כזו שתכליתה להביא לחיסכון בתשלום אגרה לטובת מבקש המידע.

הנה כי כן, אין העתירה מגלה כל עילה, ודינה להידחות על הסף.

העותרת תשלם לכל אחת מן המשיבות הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.

המזכירות תמציא את העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.





ניתן היום,
י' אייר תשע"ב, 02 מאי 2012, בהעדר הצדדים.














עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 46172-10/11 עו"ד לימור טרסי-חן נ' הממונה על חופש המידע, משרד הבריאות, שירות בריאות כללית, מכבי שירות בריאות ואח' (פורסם ב-ֽ 02/05/2012)