פסקי דין על איי אי אל ישראל אקוויטי בע"מ | פסקי דין על תדביק | פסקי דין על אילן דרורי | פסקי דין על רונית דרורי ואח' |

44660-12/11 הפ     07/05/2012




הפ 44660-12/11 איי אי אל ישראל אקוויטי בע"מ נ' תדביק בע"מ, אילן דרורי, רונית דרורי ואח'






בפני

כב' השופטת רות רונן
המבקשת:

1. איי אי אל ישראל אקוויטי בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד אולמן וסולומון
נגד
המשיבים:

1. תדביק בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד בר-נתן
, חלפון ובנדק
2. אילן דרורי

3. רונית דרורי
4. אילן דרורי
בע"מ
משיבים 2-4 ע"י ב"כ עוה"ד כהן, לפן וברנשטין
5. רשות ניירות ערך
ע"י ב"כ עוה"ד וינבאום
החלטה

1. עניינה של הבקשה הנוכחית בסדרי הדיון בתובענה.

טענות המבקשת
2. המבקשת טענה כי אין מקום, במסגרת ההליך דנן, לחקירת עדים בקשר עם קיומו של ענין אישי למבקשת. לגישת המבקשת, במסגרת התובענה ובמסגרת בקשתה לצו מניעה זמני, היא טענה שעל בית המשפט לקבוע כי המשיבים אינם מוסמכים לקבוע על דעת עצמם כי היא בעלת ענין אישי כביכול ביחס לאישור תנאי ההעסקה של המשיב 2, ואישור ההתקשרות עם רעייתו, וכי הם לא רשאים לכן למנוע מהמבקשת להשתתף בהצבעה ולפסול אותה. לכן, כך טענה המבקשת, היא רשאית להשתתף בהצבעה בכול מקרה. אם לאחר ההצבעה יהיו המשיבים או מי מהם סבורים כי הצבעתה של המבקשת היתה מנוגדת לדין, יהיו הם רשאים לפנות לבית המשפט בתובענה מתאימה ביחס לכך.

המבקשת ציינה כי היא לא עתרה ולא בקשה כי בית המשפט יצהיר כי היא אינה בעלת ענין אישי, וכול התייחסות עובדתית שלה לנושא זה – נעשתה רק לשם הזהירות.

3. לטענת המבקשת, קבלת עמדת המשיבים משמעה היפוך הנטל של הפנייה לערכאות, ועיקור תכלית החוק. המשיבים – כך טענה המבקשת – נהגו שלא כדין, כאשר הם סיווגו את המבקשת כבעלת ענין אישי. מתן האפשרות למשיבים לנהל את התובענה שהיה עליהם להגישה, במסגרת ההליך שהוגש על ידי המבקשת, ייתן תמריץ ברור לבעלי שליטה לפעול בניגוד לדין, ולחייב את בעלי מניות המיעוט לפנות לבית המשפט. המשיבים מבקשים ליטול לעצמם יתרון וקיצור דרך, כאשר הם טוענים כי כעת, לאחר שהמבקשת פנתה כבר לבית המשפט, אין רלוונטיות לשאלת הנטלים.

המבקשת הוסיפה וטענה כי לא ניתן לחייב בעל דין לדון בסעד שלא נדרש על ידיו. המבקשת היא הקובעת את מסגרת הסעדים המבוקשת על ידיה, והיא לא עתרה – כאמור – כי בית המשפט יצהיר כי היא אינה בעלת ענין אישי. לכן, טענת המשיבים כי המבקשת היא בעלת ענין אישי, איננה טענת הגנה לתובענה שהוגשה על ידי המבקשת.

4. עוד טענה המבקשת, כי ההליך שאותו מבקשים המשיבים לנהל, בגדר ההליך שהמבקשת נקטה בו, איננו מתאים מבחינת סדרי הדין לדיון במסגרת של המרצת פתיחה. לחלופין, נטען כי גם אם בית המשפט לא יקבל את עמדת המבקשת, הרי שהבירור העובדתי שצריך להתקיים הוא מצומצם, וכולל רק בירור של השאלה האם המבקשת היא בעלת ענין אישי מובהק "על פניו".

טענות המשיבים
5. המשיבים התנגדו לבקשה. המשיבה 1 (להלן: "החברה") טענה כי במסגרת המרצת הפתיחה צירפה המבקשת תצהיר לאימות העובדות ששמשו יסוד לבקשתה. המבקשת אינה יכולה לטעון היום כי העובדות שפורטו בתצהירה אינן רלוונטיות. לכן, נדרש בירור עובדתי ביחס למחלוקות העובדתיות שקיימות בין הצדדים. עוד צוין כי בהחלטת הביניים, הסתמך בית המשפט על העובדות הרבות שפורטו על ידי המבקשת בבקשה למתן סעד זמני. התנהלותה הנוכחית של המבקשת מהווה לכן, כך נטען, שימוש שלא בתום לב בהפעלת זכויות דיוניות.

עוד טענה החברה כי הבירור העובדתי אינו מוגבל רק לשאלת הענין האישי השלילי של המבקשת, אלא קיימות סוגיות רבות נוספות הדורשות התייחסות, לרבות אלה הנוגעות לטענות המקדמיות שנטענו על ידי החברה. החברה הוסיפה והתייחסה להחלטת הביניים של בית המשפט בתובענה דנן, וכן להחלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בה.פ. 7236-05-11 גולדפון בע"מ נ. ב. יאיר חברה קבלנית לעבודות בניה 1988 בע"מ (להלן: "פס"ד ב. יאיר), וטענה כי החלטות אלה אינן מהוות הלכה מחייבת.

6. לטענת החברה, העובדה כי המבקשת לא בקשה סעד בדבר העדר ענין אישי שלילי, אינה מונעת את בירור הסוגייה. לטענתה, אין הכרח כי תהיה זהות מוחלטת בין הסעד המבוקש לבין הסוגייות הטעונות בירור. גם טענות המבקשת לגבי היקף ההליך הן מופרכות. זאת משום שהמבקשת היא שבחרה להגיש את ההליך כמות שהוא, ולכן אין לה להלין אלא על עצמה.

לטענת החברה, משמעות בקשתה של המבקשת היא העצמת הנזק לחברה. זאת משום שהמבקשת חותרת לכך כי סוגיית הענין האישי השלילי לא תתברר במסגרת ההליך דנן, אף שזו סוגייה מרכזית שתפסה חלק נרחב מכתבי הטענות השונים בתובענה ובהחלטה שניתנה במסגרת הסעד הזמני.

7. גם המשיבים 2-4 (להלן: "המשיבים") השיבו לבקשה והתנגדו לה. לטענתם, המבקשת מנועה לטעון כי לא נדרש בירור עובדתי, כי עצם תמיכת כתבי הטענות שלה בתצהיר, מעיד על כך כי היא סבורה כי קיימת בהליך מחלוקת עובדתית הטעונה בירור.

גם הסעדים שביקשה המבקשת מחייבים בירור עובדתי – כך נטען. כך, כדי לקבוע כי המבקשת רשאית להימנות עם מי שאין לו ענין אישי, או כי החלטת הדירקטוריון ביחס לסיווג המבקשת היא בטלה, נדרש דיון בסוגיה לגופה – קרי האם למבקשת יש ענין אישי אם לאו.

8. לגישת המשיבים, במסגרת התצהיר שתמך בתובענה ובבקשה לסעד זמני, נכללו עשרות סעיפים עובדתיים במובהק, שעניינם בשאלה האם למבקשת יש ענין אישי בהחלטה. לכן, המבקשת אינה יכולה לטעון כי אין מקום לדיון בטענות אלה, לצורך הכרעה במחלוקת דנן. למשיבים זכות קנויה לחקור את המצהיר מטעם המבקשת על האמור בתצהירו. עוד נטען כי בית המשפט כבר קבע כי הדיון בשאלת קיומו של ענין אישי נדרש לצורך הכרעה, וזאת – במסגרת ההחלטה מיום 10.1.12, בבקשה לסעד זמני.

המשיבים הוסיפו וטענו כי המרצת הפתיחה והתגובות לה מחייבות בירור עובדתי. עיון בסעדים המבוקשים בהמרצת הפתיחה, מעלה כי נדרש בירור עובדתי לצורך הכרעה בהם. אם ייקבע כי למבקשת ענין אישי, הרי שלא ניתן יהיה להיעתר לסעד לפיו המבקשת "רשאית להשתתף ולהימנות במנין הקולות באסיפה הכללית".

9. על כל פנים, כך נטען, יידרש דיון בשאלה האם למבקשת יש ענין אישי "מובהק", וכן בסוגיית הדירקטורית החיצונית. הבירור העובדתי נחוץ גם לצורך בירור הטענות העובדתיות אותן העלו המשיבים. לטענת המשיבים, גם טעמים של יעילות דיונית מצדיקים את דחיית הבקשה – התשתית העובדתית מונחת בפני
בית המשפט, וקבלת הבקשה משמעה קיומו של דיון כפול והגשה כפולה של ראיות ובזבוז כפול של זמנו של בית המשפט.

עוד צוין, כי בפסה"ד בענין ב. יאיר, בית המשפט הורה ראשית על כינוס האסיפה הכללית, ורק לאחר מכן נערך הדיון, בעוד שבמקרה דנן, ניתן צו מניעה זמני, והאסיפה לא כונסה, כאשר המשיבים ממשיכים לעבוד ללא שכר משך חודשים ארוכים.

מעבר לכול האמור, נטען כי אין מניעה לקיים את הדיון המבוקש במסגרתה של המרצת הפתיחה, משום שאפשר לקיים הליך של בירור עובדתי גם במסגרת הדיונית של המרצת פתיחה.

עמדת הרשות לניירות ערך
10. הרשות לניירות ערך הגישה אף היא את עמדתה. היא סבורה כי נטל הפנייה לבית המשפט לצורך בחינת פסלות קולו של בעל מניות מיעוט המצביע נגד עסקת בעלי השליטה, מוטל על הטוען לפסלות הקול – קרי בעל השליטה והחברה. לגישתה, מסקנה זו עולה גם מהחלטת הביניים של בית המשפט וגם מפסק הדין בענין ב. יאיר.

לגישת הרשות, אין מדובר בענין פורמאלי או טכני גרידא. הטלת הנטל לפנות לבית המשפט יש לו משמעות מבחינת החובה לנהל את ההליך ולשאת בעלויות הכרוכות בכך. בנוסף, עד להכרעת בית המשפט, בררת המחדל היא כי קולו של בעל המניות שנטען לגביו כי הוא במצב של ניגוד עניינים – ייספר. גם נטל הראיה מוטל, על פי גישת הרשות, על הטוען נגד בעל מניות המיעוט כי הוא מצוי במצב של ניגוד עניינים.

11. עוד טענה הרשות, כי לצורך הגשמת קביעותיו של בית המשפט בהחלטה, וכדי לאפשר דיון עובדתי וראייתי המבוסס על כלל העובדות והנתונים הרלוונטים, נכון ככלל לקיים את בחינת פסלות קולו של בעל המניות המתנגד, רק לאחר התגבשות תוצאות האסיפה הכללית. כך ניתן יהיה לבחון בין היתר את שיעור ההשתתפות של בעלי המניות באסיפה, את תמהיל המצביעים ואופן הצעבעתם – כל אלה עשויים לשמש ראיה בדבר טיב העסקה לחברה. גם שיקולי יעילות מצדיקים בדרך כלל שהדיון יתקיים לאחר האסיפה.

תגובה לתשובה
12. המבקשת השיבה לתגובות המשיבים. היא חזרה וטענה כי אין צורך בבירור עובדתי של טענת הענין האישי לצורך הכרעה בהמרצת הפתיחה, לאור האמור בבקשה, כשההתייחסות העובדתית נעשתה על ידיה למעלה מן הצורך. המבקשת טענה כי אם הכלל המשפטי הוא כי על בעל השליטה לפנות לבית המשפט, הרי בירור המחלוקת העובדתית בין הצדדים במסגרת ההליך הנוכחי – מתייתר.

באשר לסוגיית מינוי הדח"צית – נטען כי אין בה כדי להשליך על הצורך בבירור העובדתי לגבי הסוגיה העומדת במרכז המרצת הפתיחה, ושלגביה בקשו המשיבים לקיים בירור עובדתי. עוד נטען כי למשיבים לא ייגרם נזק אם לא יתקיים בירור עובדתי בטענותיהם, משום שהם יהיו רשאים לנקוט בהליך עצמאי בו יתבררו טענותיהם במלואן.

דיון
13. אני סבורה כי בית המשפט רשאי, במסגרת הליך משפטי, וכדי לייעל את הדיון, להתייחס לסוגייה משפטית השנויה במחלוקת בין הצדדים, ולתת עליה את דעתו במסגרת החלטת ביניים בהליך, אם החלטה כזו יש בה כדי לייעל את המשך הדיון בתובענה. כך נוהג בית המשפט לעיתים להפריד את הדיון בתביעות נזיקין, לדיון בשאלת האחריות המתקיים בטרם הדיון בשאלת הנזק, וכך קורה גם במקרים רבים אחרים. מסקנה זו נובעת מסמכותו הכללית של בית המשפט לקבוע את אופן ניהול הדיון, כפי שהיא מפורטת גם בתקנה 143(7) לתקנות סדר הדין האזרחי.

14. במקרה דנן, קיימת בין הצדדים מחלוקת משפטית בשאלה האם בית המשפט נדרש, לצורך ההליך הנוכחי, להכריע בשאלה האם המבקשת היא במצב של ניגוד עניינים בהתייחס להצבעה הצפויה באסיפה הכללית. הכרעה בשאלה זו, עשויה לייתר דיון, במסגרת ההליך הנוכחי, בנושאים עובדתיים רבים השנויים במחלוקת בין הצדדים. לכן, הכרעה כזו עשויה לייעל את הדיון בהליך הנוכחי. במילים אחרות – אם המצב המשפטי לטעמו של בית המשפט הוא כפי שטוענת המבקשת, קרי כי לבעל השליטה אסור לסווג את בעל מניות המיעוט כבעל ענין בהצבעה, וכי בכול מקרה יש לאפשר לבעל מניות המיעוט להשתתף באסיפה – גם אם ישנם חילוקי דעות בין הצדדים בשאלה האם למיעוט יש ענין אישי, הרי בירור עובדתי של שאלת הענין האישי של המבקשת לגופה – הוא מיותר.

מאחר שהמבקשת העלתה לדיון את השאלה, ומאחר שכאמור יש בהכרעה בה כדי לייעל את המשך הדיון – אני סבורה כי נכון לבחון את הסוגייה כבר בשלב זה של הדיון.

15. המבקשת טענה כאמור, כי אין צורך לבחון את השאלה האם היא מצויה בניגוד עניינים, אלא די בקביעה לפיה בעלי השליטה והחברה אינם מוסמכים לקבוע כי היא מצויה במצב של ניגוד עניינים, ואינם מוסמכים לכן למנוע ממנה להשתתף בהצבעה באסיפה הכללית. לכן, המבקשת רשאית להשתתף באסיפה הכללית של החברה – יהיה אשר יהיה המצב העובדתי ביחס ל"ניגוד העניינים" הנטען שלה. אם מי מהמשיבים יהיה מעונין, לאחר קיום האסיפה ולאחר ההצבעה של המבקשת, לטעון טענות ביחס לאופן ההצבעה שלה – יהיה עליו לעשות זאת, באמצעות פתיחה בהליך מטעמו.

מנגד, עולה מטענות המשיבים, כי לא ניתן לטעמם לקבל החלטה ביחס לזכותה של המבקשת להשתתף בהצבעה, בלא להתייחס לגופן לטענותיהם לפיהן המבקשת מצויה במצב של ניגוד עניינים, טענות שאם הן יתקבלו - יצדיקו את המסקנה לפיה המבקשת מנועה מלהצביע באסיפה הכללית כמי שאינו מצוי במצב של ניגוד עניינים.

16. כפי שצוין גם בהחלטת הביניים מיום 10.1.12, יתכן לטעמי מצב בו בעל מניות המיעוט מצוי במצב של "ניגוד עניינים שלילי". במצב כזה – קולו של בעל מניות המיעוט, אינו יכול להיספר יחד עם הקולות של בעלי המניות שאין להם ענין אישי בתוצאות ההצבעה. יחד עם זאת, השאלה היא כאמור האם נכון לברר במסגרת ההליך הנוכחי את שאלת ניגוד העניינים של המבקשת, או שמא יש לקבוע כי אסור לבעל השליטה לסווג את בעל מניות המיעוט כמי שמצוי בניגוד עניינים לעולם, וכי ככול שלבעל השליטה יש טענות בהקשר זה – עליו לפנות בעצמו לבית המשפט, בהליך נפרד.

17. מחד גיסא, ניתן לטעון לכאורה כי מדובר בשאלה פרוצדוראלית גרידא, שהופכת חסרת משמעות וחסרת חשיבות לאחר שהתובענה דנן הוגשה. במקרה כזה, בו הוגשה כבר תובענה (על ידי המבקשת), והשאלה האם המבקשת מצויה במצב של ניגוד עניינים עלתה על הפרק, יש לבחון שאלה זו ולהכריע בה – ממש כפי שהיה על בית המשפט לעשות זאת אילו המשיבים או מי מהם היו מגישים את התובענה. בכך ייחסך הצורך בהגשת תביעה נפרדת של המשיבים. עוד ניתן היה לטעון כי העובדה כי המבקשת הגישה את התובענה אינה צריכה גם להשליך על נטלי הראייה, שיוסיפו להיות כפי שהם היו, לו היו המשיבים מגישים את התובענה. גם מטעם זה אין לכאורה מניעה לברר את המחלוקת בשאלת ניגוד העניינים של המבקשת, בהליך הנוכחי.

18. אולם, מקובלת עלי בהקשר זה עמדתה של הרשות לניירות ערך. לטעמי, אף אם בהליך הנוכחי ניתן היה – לאור כתבי הטענות והתצהירים השונים – להכריע בשאלה האם המבקשת אכן מצויה במצב של ניגוד עניינים אם לאו, אין מקום לעשות זאת, לאור השלכות הרוחב שיהיו לקביעה כזו של בית המשפט. לטעמי, המסר שהיה עובר מהחלטה כזו, אינו המסר הנכון ביחס למקרים עתידיים דומים.

אני סבורה כי הדרך הנכונה שיש לנהוג בה במקרים עתידיים דומים, בהם מתעוררת מחלוקת בין בעל השליטה בחברה לבין בעל מניות מיעוט ביחס לסיווג בעל מניות המיעוט כמי שנגוע ב"ענין אישי שלילי", היא הדרך לה טוענות המבקשת ורשות ניירות ערך. כך, כאשר מתעוררת מחלוקת כזו, לא רשאי בעל השליטה לסווג את בעל מניות המיעוט כנוגע בענין אישי, והוא לא רשאי לכן למנוע מבעל מניות המיעוט מלהשתתף באסיפה הכללית. האסיפה צריכה, אם כן, להתקיים, כאשר בעל מניות המיעוט משתתף בה, וקולו נמנה יחד עם בעלי המניות שאין להם ענין בתוצאות ההצבעה.

19. אם לאחר ההצבעה, נדחית עמדת בעלי השליטה, והם מבקשים לטעון כי לא היה מקום למנות את קולו של בעל המיעוט בהצבעה – הם זכאים לעשות כן. מבחינה זו לא נפגעות אם כן זכויותהם של המשיבים. אלא שהנטל לפנות לבית המשפט על כל הכרוך בכך – מוטל על בעלי השליטה ולא על בעל מניות המיעוט. בנוסף, המצב המשפטי עד לדיון בתובענה שתוגש על ידי בעלי השליטה – אם תוגש תביעה כזו - הוא בהתאם לתוצאות ההצבעה בה נמנה קולו של בעל מניות המיעוט (אלא אם כן יחליט כמובן בית המשפט החלטה אחרת במסגרת סעד ביניים בתביעה האפשרית של בעל מניות השליטה). בית המשפט יוכל לדון בתובענת בעלי השליטה לאחר שתוצאות האסיפה מצויות בפני
ו, ובהתאם למצב הדברים הקיים במועד האסיפה.

20. כאמור, לקביעת בית המשפט בהחלטה הנוכחית ישנן השלכות רוחב, ולכן – ועל אף שיתכן כי המשיבים יגישו תביעה דומה לבית המשפט, בה יתבררו אותן שאלות שהמשיבים מבקשים לברר אותן בהליך דנן, אני סבורה כי אין מקום לקבל את עמדתם.

21. יוער בשולי הדברים כי העובדה כי המבקשת הגישה תצהיר במסגרת המרצת הפתיחה, אין בה כדי לשנות את ההחלטה שלעיל. זאת, משום שכפי שהבהרתי, מדובר בהחלטה שנועדה לייעל את הדיון בתובענה, לאור האמור בכתבי בית הדין, בתצהירים, ולאור המצב המשפטי והשלכתו על השאלות העובדתיות והמשפטיות שיהיה מקום לבחון אותן במסגרת ההליך.

22. כן יצוין כי האמור בהחלטה זו לעיל, עולה בקנה אחד עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בענין ב. יאיר. באותו ענין קבע בית המשפט (כב' השופט סולברג) כי:
"המשיבות 1-2 ביקשו לנהל הליך ראייתי על מנת להוכיח את טענותיהן במישור העובדתי. דא עקא, משום שענייננו בשאלה משפטית עקרונית, המתמקדת כולה בפרשנות הוראות החוק, לא מצאתי מקום להיענות לבקשתן. ממצא בדבר סחטנותו מחד גיסא – או תום ליבו של אלבוים מאידך גיסא, לא יועיל במאומה להכרעה בשאלה" (ההדגשה היא שלי, ר.ר.).

ובהמשך:
"הדעת נותנת כי נטל הראיה, כמו גם נטל הפניה לערכאות, יוטל על זה אשר טוען על חוסר תום לבו של זולתו".

23. גם בהחלטת הביניים ביום 10.1.12 נאמרו דברים דומים. נקבע שם בין היתר כי:
"אני סבורה, לאור ההנחה הגלומה ביסודו של ס' 275 לחוק החברות, כי הכלל הוא כי לבעלי מניות המיעוט קיימת זכות הכרעה בדבר אישור העסקה וזכות להצביע ביחס אליה. אם מבקש בעל השליטה לשנות זאת, משום שלטענתו לבעלי מניות מיעוט ישנו 'ענין אישי' בהחלטה, הנטל מוטל עליו לפנות לבית המשפט ולהוכיח את טענותיו" (ר' ס' 54 להחלטת הביניים).

הגם שבהחלטת הביניים היתה התייחסות גם לשאלת הסחטנות הנטענת של המבקשת, התייחסות זו נעשתה – כעולה מהאמור לעיל, למעלה מן הצורך (ר' ס' 55 להחלטה על פיו די היה באמור בס' 54 הנ"ל כדי לקבוע כי המבקשת זכאית להשתתף בהחלטה).

24. סיכומו של דבר, אני סבורה כי אין מקום, לאור כל האמור לעיל, לדון במסגרת ההליך הנוכחי בטענות העובדתיות של הצדדים ביחס למחלוקת בשאלה האם המבקשת היא בעלת ענין אישי שלילי אם לאו. לצורך הכרעה בהליך דנן, אין נפקות לשאלת היותה של המבקשת בעלת ענין אישי שלילי, שכן לטעמי בעל השליטה לא היה רשאי לאסור על המבקשת להשתתף בהצבעה. המשיבים יהיו זכאים לפנות בעצמם לבית המשפט לאחר ההצבעה, אם ימצאו לנכון, ולהעלות את טענותיהם ביחס להצבעתה של המבקשת.

כאמור, בהליך הנוכחי ולאור הסעדים להם עתרה המבקשת – כפי שהם פורטו על ידיה גם בבקשה הנוכחית, בירור עובדתי של השאלה האם המבקשת היתה או הינה במצב של ניגוד עניינים, איננו הכרחי, ואין לכן בפסק הדין שיינתן בתובענה דנן, כדי לקבוע מסמרות ביחס לשאלה האם היתה המבקשת במצב של ניגוד עניינים במועד ההצבעה שתהיה באסיפה הכללית, אם לאו (קרי – זכויות המשיבים לא ייפגעו).

25. לאור ההחלטה שלעיל, אני קובעת את התיק לדיון מקדמי נוסף ביום 28.5.12 בשעה 10:00.
במועד זה יוחלט על אופן המשך בירור התובענה.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשע"ב, 07 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
ה"פ 44660-12-11 איי אי אל ישראל אקוויטי בע"מ
ואח'

נ' תדביק בע"מ
ואח'
תיק חיצוני:
1 מתוך 10









הפ בית משפט מחוזי 44660-12/11 איי אי אל ישראל אקוויטי בע"מ נ' תדביק בע"מ, אילן דרורי, רונית דרורי ואח' (פורסם ב-ֽ 07/05/2012)