פסקי דין על יהודה לייב קריבוס | פסקי דין על ג'קי-הראל בן משה | פסקי דין על א.ס. למגזר החרדי | פסקי דין על אהרן רייכמן |

14967-11/11 הפב     04/05/2012




הפב 14967-11/11 יהודה לייב קריבוס נ' ג'קי-הראל בן משה, א.ס. למגזר החרדי בע"מ, אהרן רייכמן








בית המשפט המחוזי בירושלים



הפ"ב 14967-11-11 קריבוס נ' בן משה ואח'


בפני

כב' השופט
בן-ציון גרינברגר


המבקש

יהודה לייב קריבוס


נגד


המשיבים

1. ג'קי-הראל בן משה
2. א.ס. למגזר החרדי בע"מ
3. אהרן רייכמן






פסק דין


1.
בדיון של 4.3.12 נקבע כי נשארה למבקש טענה מרכזית אחת נגד פסק הבוררים והיא, כי למרות נטייתם הראשונית להכריע בסוגיית החיוב הנטען לתשלום דמי תיווך בדרך של השבעת המבקש באשר לאמיתת טענתו כי המשיבים הסכימו לוותר לו על דמי התיווך, פנו הדיינים לראש בית הדין (הרב נוסבאום), שלא היה אחד הדיינים במקרה דנן, לקבלת חוות דעתו ההלכתית, ולאחר שפסק להם שאין להשביע, קבלו את עמדתו ללא שיקול דעת מצדם, ובכך בעצם האצילו את סמכותם ושיפוטם העצמאיים שלא כדין.
2.
לטענת המבקש, מזכירות בית הדין סירב להציג לפניו את חוות הדעת הנ"ל של רב נוסבאום לעיונו. לאור טענה זו, הועברה לבית הדין בקשת בית המשפט לקבל את ההתכתבות שבין הדיינים חברי ההרכב לבין הרב נוסבאום לעיונו של בית המפט, ועל בסיס העיון האמור יוכרע התיק.
3.
בית הדין נענה בחיוב לבקשה, והעביר את האמור לבית המשפט. מעיון בחומר האמור עולה כי הדיינים העבירו לרב נוסבאום את בקשתו של המבקש עצמו בה ביקש כי תבוצע השבעתו, ללא כל הערה או תוספת מצד הדיינים. תשובתו של הרב נוסבאום נכתבה בכתב יד על גבי בקשת המבקש, ומעיון בו עולה כי העיר הערות כלליות בלבד באשר לגישתם של "גאוני הדור" שלא לבצע השבעות; כמו כן העיר הרב באשר לגישת הפוסקים לאלטרנטיבה של פסיקה בדרך של פשרה. מדובר, אפוא, בחוו"ד הלכתית כללית, ואין בה כל התייחסות למקרה הספציפי.
4.
לא מצאתי בכך כל פסול המצדיק את ביטול הפסק. בשטר הבוררות הסמיכו הצדדים את הבוררים במפורש "...לערוך בירורים ו/או התייעצויות... לשם קבלת חוו"ד או בירור כלשהו", ועל כן לא חרגו הדיינים מסמכויותיהם בפני
יתם לקבלת חוות דעת הלכתית מאת הרב נוסבאום.
5.
לטענת המבקש, עצם מעמדו של הרב נוסבאום כראש בית הדין חייב את הדיינים לקבל את עמדתו ללא עוררין, ובכך נפגמה עצמאותם השיפוטית של הבוררים. ברם, חזקה על הדיינים ששקלו את תוכן חוות הדעת באופן עצמאי לפני שקבלו את החלטתם, וטענת המבקש בנדון זה נטענה בעלמא. גם העובדה שהדיינים השתמשו במונת "הכוונה" בהתייחסותם לחוות דעתו של הרב נוסבאום, אינה מצדיקה מסקנה אחרת.
6.
אמנם, אילו היה מבקש המבקש לחקור את הרב נוסבאום על חוות דעתו עובר למתן פסק הדין של הבוררים, נדמה כי הייתה עומדת לו הזכות לעשות כן, ברם אין כל טענה בפני
י כאילו שהמבקש אכן ביקש זאת וכי בקשתו נדחתה.
7.
כמו כן יוער, כי במקרה כגון דא, כשמדובר בתיק שבו אין בפני
הבוררים כל ראיה אובייקטיבית אלא גרסאותיהם הסותרות של בעלי הדין, השארה על כנו של פסק הבוררים, אשר בחרו לפסוק בפשרה – כפי שהוסמכו לעשות בשטר הבוררות – ולפסוק לטובת המשיבים רק כשליש מסכום תביעתם (8,000₪ במקום 2% של מלוא העיסקה), לא תגרום לעיוות דין המצדיקה את התערבות בית המשפט, ויש להחיל את הוראות סעיף 26(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968, לפיו, אף אילו היה מסיק בית המשפט כי קיימת עילת ביטול כלשהי לפי סעיף 24 לחוק האמור, רשאי בית המשפט שלא לבטל את הפסק אם לא תיגרם מכך עיוות דין כאמור.
8.
אשר על כן, דין הבקשה להידחות.
9.
על בסיס תוצאה זו, ובהתאם להוראות סעיף 28 לחוק הבוררות, אני מאשר בזה את פסק הבוררים מיום כ"ב אלול תשע"א (21.9.11).
10.
בשולי דבריי אציין כי מחובתו של בית המשפט להביע את מורת רוחו אודות סגנון התבטאויותיו של המבקש נגד הבוררים, שכללו, לדוגמא: "גם עם תצהיר, אנו זקוקים לרחמי שמים מרובים שהם לא ישכתבו כלום"; "הסיכוי שאותם בוררים 'יבשלו' חוות דעת חדשה הינה ברמת וודאות של 100%"; "לבושתי, אותם בוררים הקוראים לעצמם 'בית דין' אינם בוחלים בשום אמצעי בכדי לחייב אותי ממון וגם אם הדבר כרוך באי-אמירת אמת, בלשון המעטה"; ועוד. ניתן היה למבקש להעלות את מלוא טענותיו מבלי להפריח האשמות כה כבדות נגד יושרם של הבוררים.

בתי המשפט כבר העירו לא אחת אודות הנזק הרב העלול להיגרם לבורר בהעלאת טענות נגד יושרו, נגד כישוריו המקצועיים ונגד יכולתו לדון בסכסוך שהונח לפתחו באופן מקצועי ואובייקטיבי. לעניין זה מציינת פרופ' אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, מהדורה רביעית מורחבת (כרך ב', בעמ' 1107):
על בעלי הדין להיזהר, עם זאת, לא להטיל דופי לשווא באישיותו של הבורר או בהתנהגותו, אך ורק לשם השגת ביטול הפסק. לעתים קרובות מוטחים בבורר דברים הרחוקים מרחק רב מהאמת, וכל זאת מתוך ניסיון להביא לידי ביטול הפסק שלא כדין.

ובנוגע לצדדים אשר פנו לרבנים לשם הכרעה בסכסוכם לפי דין תורה, על אחת כמה וכמה, לאור חומרת העבירה של ביזוי תלמידי חכמים בהלכה היהודית.
11.
אני מחייב בזה את המבקש בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.



ניתן היום,
י"ב אייר תשע"ב, 04 מאי 2012, בהעדר הצדדים.














הפב בית משפט מחוזי 14967-11/11 יהודה לייב קריבוס נ' ג'קי-הראל בן משה, א.ס. למגזר החרדי בע"מ, אהרן רייכמן (פורסם ב-ֽ 04/05/2012)