פסקי דין על אברהם גולדנברג | פסקי דין על קואופ ישראל רשת סופרמקטים

41168-11/10 דמר     09/05/2012




דמר 41168-11/10 אברהם גולדנברג נ' קואופ ישראל רשת סופרמקטים








בית דין אזורי לעבודה בירושלים




דמ"ר 41168-11-10 גולדנברג נ' קואופ ישראל רשת סופרמקטים






בפני

השופטת דיתה פרוז'ינין
– נשיאה
נציג עובדים- מר רפי כהן
נציג מעבידים- מר אליעזר יערי


אברהם גולדנברג
המבקש


ע"י ב"כ עו"ד איתן בוירסקי


נ ג ד


קואופ ישראל רשת סופרמקטים
המשיבה


ע"י ב"כ עו"ד עופר פיינשטיין




פסק דין


1.
לפנינו בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית. לטענת המבקש, לו ולעובדים נוספים בתפקידו שולם תשלום שעות נוספות גלובליות אשר אינן משקפות את שעות עבודתם בפועל. על כן, בכל חודש הפסידו המבקש ויתר חברי הקבוצה שהוא מייצג מאות שקלים.

2.
העובדות

המבקש עבד כסגן מנהל בסניף של המשיבה בגבעת זאב, ובסניף אורנים בירושלים מיום 30.6.09 ועד 18.10.10.

המשיבה היא חברת סופרמרקטים, ובבעלותה סניפים הפזורים ברחבי הארץ. העסקתם של עובדי המשיבה נעשית על פי הסכמים קיבוציים החתומים בינה לבין ההסתדרות הכללית. עם זאת, חלק מהעובדים, ובהם המבקש, מועסקים על פי הסכמי עבודה אישיים.

3.
טענות הצדדים בתמצית

טוען המבקש כי על פי הסכם ההעסקה בינו לבין המשיבה
(סעיף 7(ד) לנספח א' לבקשה), עליו לעבוד לפחות 50 שעות נוספות בחודש, ובתמורה יהא זכאי לתשלום בסך של 1,500 ₪. לטענתו, סעיף זה בחוזה הינו פסול, שכן הוא חותר תחת הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א- 1951 (להלן – חוק שעות עבודה ומנוחה), ומונע מהעובדים החתומים על חוזה זה לקבל פיצוי ריאלי בגין השעות הנוספות שבהן עבדו בפועל. משכך, מבקש המבקש להכיר בו כתובע ייצוגי המייצג את עניינם של המנהלים וסגני המנהלים במשיבה.

4.
מנגד, טענה המשיבה כי לא קמה למבקש עילת תביעה אישית: עיון בדו"חות הנוכחות
שצורפו לבקשה מעלה כי המבקש קיבל תשלום גבוה יותר מזה שהיה מקבל אילו שולם לו תשלום עבור עבודה בשעות נוספות על פי שעות עבודתו בפועל. התובע קיבל בכל חודש 1,500 ₪ בין אם עבד בשעות נוספות ובין אם לאו, ואכן היו חודשים בהם לא עבד בשעות נוספות כלל.

מוסיפה המשיבה כי שעות נוספות הינן עניין המצריך הוכחה. על כן אין מקום לנהל את התביעה כתובענה ייצוגית.
יש לדון בטענות המבקש ובאלה של חברי הקבוצה בתביעות פרטניות שבהן יבדקו שעות עבודתו של כל עובד ועובד.
לפיכך יש לדחות את הבקשה.
5.
הכרעה


התובענה הייצוגית הינה הסדר ייחודי ויוצא דופן, המאפשר צירופן של תביעות אישיות של תובעים רבים, לא כולם ידועים, לתובענה אחת קולקטיבית וניהולה על ידי תובע מייצג. פסק הדין בתובענה מסוג זה מהווה מעשה בית דין לגבי חברי הקבוצה, אשר אינם מודיעים על אי רצונם להיכלל בה (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ, פ"ד נא (2) 312, 323 (1997)).
על

תכליותיה של התובענה הייצוגית, עמדו בתי המשפט לא אחת


(ראו למשל: רעא 4556/94 טצת נ' זילברשץ

פ"ד מט(5) 774, להלן - "פרשת טצת")

.


נעמוד עליהן בקצרה:
התכלית האחת

הינה

הגנה על זכויות הפרט אשר נפגעות כאשר הוא מוותר על הגשת תובענה מאחר שהנזק שנגרם לו קטן יחסית, ואולם, הנזק לאוסף הפרטים גדול בהרבה, וכך העתירה לבית המשפט הופכת כדאית.

התכלית השניה

הינה האינטרס הציבור

י

והצורך לאכוף את הוראות החוק.
עם זאת, טומנת תובענה ייצוגית בחובה סכנות, שכן ההכרעה שניתנת בה מהווה מעשה בית דין כלפי כלל חברי הקבוצה, והיא עלולה לפגוע ביחיד אשר כלל לא היה מודע לקיומה (פרשת טצת).

בשנת 2006, נחקק חוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו- 2006 (להלן - חוק תובענות ייצוגיות). החוק קבע כללים אחידים לעניין הגשת תובענות ייצוגיות


ואופן ניהולן, כך שהתובענות ינוהלו באופן הוגן וממצה, יובטחו האינטרסים של כלל חברי הקבוצה, ולא רק אלו של התובע הייצוגי, ותתממש זכות הגישה לבית המשפט אף לאוכלוסיות המתקשות לעשות כן (ראו סעיף 1).

בבואנו להכריע בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, עלינו לבחון עד כמה, ואם בכלל, היא עומדת בקריטריונים שהציב המחוקק (עע 247/09 אביב סמוכה נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל (ניתן ביום 21.3.11).
נבחן את הבקשה שלפנינו לאורם של קריטריונים אלה.
6.
סעיף 4 לחוק התובענות הייצוגיות קובע מי רשאי להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגיות:
"

(1)



אדם שיש לו עילה בתביעה

או בענין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות

לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם – בשם אותה קבוצה;

"


(ההדגשה הוספה- ד.פ.)



סעיף זה,


מונה שני תנאים אשר על התובע הייצוגי לעמוד בהם: האחד - עליו להיות בעל עילת תביעה אישית. דהיינו, לא די בהצבעה על פגם שנפל בהתנהלות הצד שכנגד, אלא יש להראות פגיעה אישית, ולו לכאורה,


של התובע. התנאי השני - על התובע להראות כי קיימת שאלה מהותית עובדתית או משפטית המשותפת


לכלל חברי הקבוצה. כפי שיובהר להלן, המבקש אינו עומד בתנאים אלה. על כן, יש לדחות את הבקשה.



9.
המבקש ציין בעדותו כי עבד בכל חודש בין 230 ל-250 שעות (ע' 13 ש' 11-12). טענה זו נטענה בעלמא, שכן בהסתמך על דו"חות הנוכחות של המבקש, שהגישה המשיבה, ניתן היה בנקל לערוך חישוב מדוייק של שעות עבודת המבקש מדי חודש בחודשו, ולהוכיח כי המבקש לא קיבל תמורה הולמת. דבר זה לא נעשה. המבקש הסתפק בטענה כי הוא זכאי בכל חודש לתשלום של כ- 1,900 ₪ (סעיף 7.2 לבקשה). לא הוצג לפנינו חישוב כלשהו התומך בטענה זו, מה גם שהמבקש לא הצביע ולו על חודש אחד שבו לא חושבו השעות הנוספות שבהן עבד כראוי.
לא זו אף זו. מדו"חות הנוכחות שהגישה המשיבה עולה כי לא בכל חודש עבד המבקש שעות נוספות. כך למשל בחודש 9/2010 עבד המבקש 138 שעות בלבד ואף על פי כן קיבל את מלוא הסכום עבור שעות נוספות גלובליות, בסך של 1,500 ש"ח (ע' 14 ש' 18-27, נספח ב' לבקשה). בתלוש השכר של חודש 9/09 (מש/2) צויין עוד כי למבקש שולם סכום עבור קריאת פתע, בנוסף לסכום ששולם כשעות נוספות גלובליות. הנה כי כן, המבקש קיבל תמורה נוספת בעבור שעות נוספות שבוצעו מעבר לשעות הרגילות, על אף האמור בהסכם.

10.
המבקש מוסיף כי לא כל שעות עבודתו נרשמו בדו"חות הנוכחות: לעיתים נדרש להגיע לסניף אחר ולסייע בעבודה, ושעות עבודתו בסניף האחר לא נרשמו (ע' 14 ש' 27- ע' 15 ש' 4). ייאמר תחילה כי טענה זו נטענה לראשונה בעדותו של המבקש, והיא לא הוזכרה בבקשה, אף לא ברמז. די בכך כדי לדחותה. יתר על כן, טענה זו לא הוכחה. המבקש לא הביא אף לא ראשית ראיה התומכת בטענתו זו, וכי אכן השעות שבהם עבד בסניף אחר לא נרשמו בדו"ח הנוכחות שלו (ע' 16 ש' 1-4). משכך, יש לדחות אף טענה זו.

11.
טענה נוספת אשר הופיעה לראשונה בעדותו של המבקש היא כי נדרש לנסוע בכל יום כ-3 שעות מביתו למקום עבודתו, ושעות אלו אף הן באות במניין השעות נוספות (ע' 15 ש' 18-19). שעות שנסע העובד על מנת להגיע למקום עבודתו אינן חלק משעות העבודה, ובוודאי שאינן בגדר שעות נוספות. אמנם שעות שבהן נדרש העובד בהוראת מעבידו לנסוע ולאסוף עובדים אחרים יובאו בחשבון שעות העבודה (השוו: דבע (ארצי) מד/3-143/ קיסר חיים נגד דחן בע"מ, פדי טז (1) 269, ניתן ביום 25/02/1985). ואולם לא זה המצב בענייננו.


על המבקש לאשר תובענה כייצוגית להצביע על קיומה של עילת תביעה ממשית, הראויה לבירור גם על דרך של תובענה ייצוגית. למעשה, שאלת קיומה של עילת תביעה ראויה שולבה בשאלה של סיכויי ההצלחה להוכחת אותה עילה" (רע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת. ניהול פרוייקטים וכח אדם בע"מ, פ"ד נז(3) 220, 276).

לנוכח האמור לעיל, לא הוכח ברמת ההוכחה הנדרשת בשלה מקדמי זה של ההליך כי למבקש עילת תביעה אישית, כי המבקש עבד בשעות נוספות בפועל ואלו לא שולמו לו על פי דין, או כי ההסדר של תשלום שעות נוספות גלובליות מקפח את המבקש או פוגע בזכויותיו מכוח חוקי מגן. נדגיש כי ההסדר של תשלום שעות נוספות גלובליות נועד לאפשר גמישות, והוא מוחל על עובדים ששעות עבודתם הנוספות אינן קבועות. מחומר הראיות שהוצג לפנינו עולה כי התשלום הגלובלי בגין שעות נוספות משקף נאמנה את התנודות בשעות עבודתו של המבקש.

12.
המבקש גם לא הוכיח כי מתעוררת לגבי הקבוצה שאותה הוא מבקש לייצג שאלה משפטית או עובדתית זהה. עינב מורדוך, מנהלת משאבי אנוש אצל משיבה, הצהירה בתצהירה כי סניפי המשיבה שונים בגודלם: יש סניפים שבהם אין סגן מנהל כלל, ובאחרים יש שני סגני מנהלים; בסניפים אחדים עובדים 13 עובדים ואילו באחרים - 109 עובדים (סעיפים 20-21). עובדות אלה לא נסתרו. המסקנה המתבקשת היא כי אף דרישות התפקיד ממנהל או מסגן מנהל
משתנות בהתאם לגודלו של הסניף וצרכיו. לא הובאה לפנינו ולו ראשית ראיה על פיה
התשלום עבור שעות נוספות לכלל המנהלים והסגנים בכל סניפי המשיבה נעשה באותו אופן, כי בפועל כולם נדרשים לבצע שעות נוספות, כי כולם מקבלים תשלום גלובלי, וכי הם עובדים שעות נוספות העולות על התשלום המשולם להם דרך קבע. מכאן, שלא הוכחה זהות עובדתית או משפטית ביחס לכל חברי הקבוצה.

13.
זאת ועוד. סעיף 8 לחוק התובענות הייצוגיות קובע כי בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, בין היתר, אם נוכח לדעת כי זוהי הדרך היעילה והנכונה לבירור העניין. תנאי זה אף הוא אינו מתקיים בענייננו. כאמור לעיל, הדרך הנכונה לבירורם תביעה לתשלום שעות נוספות הינה באמצעות תביעה פרטנית. שכן, יש לבחון את זכאותו של כל עובד ועובד על פי השעות הנוספות שבהן עבד בפועל, ובהתייחס לתנאי העסקתו. לאחרונה ניתן

פסק דין
בבית הדין הארצי אשר התייחס לתביעה ייצוגית העוסקת בשעות נוספות. מפאת חשיבותם של הדברים לעניינו, נביאם במלואם:
"ראשית יודגש כי ניתן להגיש תובענה ייצוגית ובית הדין יאשרה, אך ורק ככל שאותה תובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה ויש אפשרות סבירה שהן תוכרענה כתובענה לטובת הקבוצה.
עניין גמול שעות נוספות אינו מעורר את עצם שאלת החבות לשלם גמול שעות נוספות, שהרי חובה זו קבועה בחוק שעות עבודה ומנוחה. השאלה המתעוררת לגבי גמול שעות נוספות הינה שאלת חלות החוק ושאלת הזכאות לגמול שעות נוספות, ככל שנפסק שהחוק אכן חל.
משאלה הם הדברים, אזי שאלת הזכאות לגמול שעות נוספות הינה שאלה עובדתית פרטנית של כל פרט ופרט ואיננה שאלה משותפת לכלל חברי קבוצה. שאלה זו טעונה בירור עובדתי אישי לגבי כל עובד ועובד אצל המשיבה 1, כך שאין מקום לבררה כתובענה ייצוגית.
מעבר לזה, יש מקום לאישור תובענה ייצוגית אך ורק אם היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין.
בנסיבות המקרה שלפנינו, בירור עובדתי של זכאות כל עובד ועובד מבין 650 עובדי המשיבה 1 לגמול שעות נוספות, על פי חוזהו האישי ועל פי הבירור העובדתי לגבי שעות עבודתו בפועל תוך התייחסות לחוק – אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין.
משאלה הם הדברים, הבקשה לאישור תובענה ייצוגית
- נדחית בזאת."
(עע (ארצי) 686/09 דוד ברקן נגד איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' (ניתן ביום 30/05/2011)

משמע שאין מקום לנהל תביעה ייצוגית כאשר לא זו הדרך היעילה בנסיבות העניין, כגון בדרישה לתשלום שעות נוספות.

נוכח האמור, משהתובע לא עמד בדרישות חוק תובענות ייצוגיות, יש לדחות את הבקשה.

13.

בע"ע 686/09 הנ"ל פירט בית הדין הארצי לעבודה את השיקולים שיש לשקול בעניין פסיקת שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט כאשר נדחית בקשה לאישור תובענה ייצוגית. כך נפסק שם:
"א.
ראשית לכל יובהר כי כאשר מדובר בתובענה ייצוגית והמשיבה 1 עמדה לכאורה בפני
סיכון של תשלום סכום המגיע כדי 25 מיליון שקל על פי חישוב המערער, אזי לא ייתכן שבקביעת שכר טרחת עו"ד לאחר דחיית אישור התובענה הייצוגית – לא יילקח בחשבון גודל הסיכון
ב.
מדיניות בית דין זה צריכה להיות כזו שאין להתיר על נקלה הגשת תובענה ייצוגית במקרה של טענה שאינה מבוססת דיה לאי יישום חוקי העבודה על עובדי מעביד כלשהו. גם לכך ישנה השפעה על שיעור ההוצאות שראוי להיפסק בנסיבות המקרה, לאחר דחיית הבקשה לאישור התובענה הייצוגית".
מן הראוי לחייב את המבקש בהוצאות הבקשה לאור הכללים שהותוו לעיל.
לפיכך ישלם המבקש הוצאות המשיבה בסך של 20,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המשיבה תגיש כתב הגנה תוך 30 יום.

לאחר מכן ייקבע התיק לדיון מוקדם.


ניתנה היום, י"ז אייר תשע"ב, 9 במאי 2012, בהעדר הצדדים.

















נציג עובדים
מר רפי כהן

נציג מעבידים
מר אליעזר יערי

ד. פרוז'ינין - שופטת
אב"ד







דמר בית דין אזורי לעבודה 41168-11/10 אברהם גולדנברג נ' קואופ ישראל רשת סופרמקטים (פורסם ב-ֽ 09/05/2012)