פסקי דין על ריינהולד כהן ושות' שותפות רשומה | פסקי דין על חברת א.כ.ר.כ. | פסקי דין על ד"ר אילן כהן | פסקי דין על שותפות לוצאטו את לוצאטו | פסקי דין על חברת אלאנדאל שירותים | פסקי דין על ד"ר אסתר לוצאטו ואח' |

21654-12/09 א     10/05/2012




א 21654-12/09 ריינהולד כהן ושות' שותפות רשומה, חברת א.כ.ר.כ. בע"מ, ד"ר אילן כהן נ' שותפות לוצאטו את לוצאטו, חברת אלאנדאל שירותים בע"מ, ד"ר אסתר לוצאטו ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 21654-12-09 שותפות לוצאטו את לוצאטו ואח'

נ' ריינהולד כהן ושותפיו ואח'

10.5.12
תיק חיצוני
:



מספר בקשה: 19

בפני
:
כב' השופט ישעיהו שנלר


המבקשים:

1
.
ריינהולד כהן ושות' – שותפות רשומה
2
. חברת א.כ.ר.כ. בע"מ
3
. ד"ר אילן כהן
על-ידי ב"כ עוה"ד ברק טל וניר פרידמן


נגד


המשיבים:

1. שותפות לוצאטו את לוצאטו
2. חברת אלאנדאל שירותים בע"מ
3. ד"ר אסתר לוצאטו
4. ד"ר כפיר לוצאטו
על-ידי ב"כ עוה"ד אהוד פורת



החלטה

1.
בפני
בקשה לעיכוב ההליכים בתביעה שהגישו המשיבים (להלן: התובעים) כנגד המבקשים (להלן: הנתבעים), מחמת הליך תלוי ועומד.

רקע עובדתי וההליכים
2.
המשיבה 1 (להלן: שותפות לוצאטו) הינה שותפות העוסקת בעריכת פטנטים, ובמועדים הרלוונטיים נוהלה על ידי המשיבים 3 ו-4 (להלן: אתי וכפיר).
מיכל חכמי (להלן: חכמי) עבדה כשכירה במשרד עורכי פטנטים.
ביום 28.9.1998 נכרת חוזה שותפות בין שותפות לוצאטו לבין חכמי, אשר לפיו צורפה חכמי כשותפה בשותפות לוצאטו, ובאופן שהשותפות תורכב משתי קבוצות, משפחת לוצאטו וחכמי, כשחלקה של חכמי הינו 20% מהשותפות.
בשנת 2000 הוחלט משיקולים ארגונים ושיקולי מיסוי לעבור למבנה שותפות של חברות, ובהתאם נחתם ביום 31.12.2000 חוזה שותפות בין חברת אסתר וכפיר לוצאטו בע"מ מטעם אתי וכפיר (להלן: החברה מטעם אתי וכפיר) ובין חברת מיכל קליין חכמי בע"מ מטעם חכמי (להלן: החברה מטעם חכמי) (להלן: חוזה השותפות).
בהתאם לאמור בו, החברות החליטו להקים שותפות אשר תעסוק ברישום פטנטים, סימני מסחר ומדגמים בארץ ובעולם. שם השותפות נותר כשמה של המשיבה 1. גם חלוקת הזכויות בין הצדדים, נותרה על כנה, כשחלקה של החברה מטעם חכמי, 20%.
כבר עתה יוער, כי הן בהסכם הראשון והן בחוזה השותפות, הוראות למקרה של פרישה או פירוק וכד'.
הצדדים לשותפות החליטו להרחיב את שיתוף הפעולה העסקי ולשתף פעולה גם בתחום ההשקעות במיזמים, וביום 11.5.2003 נכרת הסכם, שהצדדים לו החברה מטעם אתי וכפיר, אתי וכפיר, החברה מטעם חכמי וחכמי. בעקבותיו הוקמה המשיבה 2 (להלן: החברה המשותפת), אשר בעלי המניות בה אתי וכפיר המחזיקים ב-80% מהמניות וחכמי המחזיקה ב- 20% מהן.

3.
ביום 5.6.2008 הודיעו אתי וכפיר לחכמי, על רצונם להביא לסיומה המיידי של השותפות ומני אז פרץ סכסוך בין הצדדים, אשר הוביל, בין השאר לתביעה דנן, אשר הוגשה ביום 17.12.2009 (להלן: התביעה).

4.
התביעה הוגשה על סך 830,776 ₪, אולם התובעים לאור אשר יפורט בהמשך, לא כללו בתביעה זו את חכמי, אלא את הנתבעים בלבד. בכתב התביעה נטען כי המבקשת 1 הינה שותפות המתחרה בתובעים, כי המבקשת 2 הינה שותפה בשותפות המתחרה, וכי המבקש 3 (להלן: ד"ר כהן) מחזיק במלוא מניותיה.
לטענת התובעים, הצטרפה חכמי כשותפה בשותפות המתחרה, וכי עוד טרם לכן הוציאה חכמי ממחשבי השותפות קבצי דוחות ורשימות לקוחות, אשר מהווים "סוד מסחרי" של שותפות לוצאטו, כך גם של החברה המשותפת, וכי עוד טרם סיום השותפות עשו ועושים הנתבעים שימוש שלא כדין בסודות המסחריים והרגישים של השותפות והחברה המשותפת, לצורך פנייה ללקוחות ושידולם להעביר את הטיפול בהם לנתבעים.

5.
בפרק עילות התביעה, טענו התובעים לגרם הפרת חוזה, דהיינו כי הנתבעים ביודעין וללא צידוק, גרמו להפרת הסכם השותפות, כך גם צו בורר שניתן, ובנוסף כי השימוש בסודות המסחריים מהווה הפרה יסודית של חובת הסודיות החלה על חכמי מכוח הסכם השותפות. עילה נוספת עניינה גזל סוד מסחרי, תוך תיאור פעולותיה של חכמי בהקשר לכך ובנוסף עילה של עשיית עושר ולא במשפט.
בפרק הסעדים הכספיים נטען כי אובדן ההכנסה שנגרם לחברה המשותפת, עולה כדי סך של 192,817$ שהם 730,776 ₪, תוך פירוט אופן חישוב הנזק, ובנוסף עתירה לפיצוי ללא הוכחת נזק בסכום של 100,000 ₪, בגין גזל הסודות המסחריים.

6.
לבסוף, נפנה לסעיף 99 לכתב התביעה וכדלקמן:
"יצויין כי הואיל ונזק זה נגרם לתובעים על ידי הנתבעים וגב' חכמי, ביחד ולחוד, הגישו התובעים תביעה כנגד גב' חכמי ובמסגרתה תבעו מגב' חכמי סך של 821,134 ₪ בגין העילות המפורטות לעיל. לפיכך ככל שייפסק לתובעים, במסגרת תביעת גב' חכמי, סכום כלשהו בגין הפסד הכנסה הרי שיש לקזזו מסכום התביעה שבנדון"
(להלן: סעיף 99).


7.
ואכן, ככל הנראה ביום הגשת התביעה, הוגשה גם התביעה האחרת (להלן: התביעה האחרת) כנגד חכמי, לבית משפט השלום בירושלים, וכשהתובעים בתביעה האחרת הינם התובעים בתביעה דנן, למעט שותפות לוצאטו שאינה כלולה בין התובעים בתביעה האחרת.

8.
יוער, כי התביעה האחרת הועברה לבית משפט המחוזי בירושלים ולאחר מכן הועברה לבית משפט המחוזי מרכז, אשר בו מתנהלים הליכים נוספים בין חכמי לבין התובעים. כך גם, התביעה דנן הועברה מבית משפט השלום בתל אביב לבית משפט זה.

9.
הגשת התביעה האחרת, היא האדן עליו נסמכת בקשה זאת.

10.
גם בתביעה האחרת מתוארת מערכת היחסים שבין התובעים לחכמי, כך גם בכל הקשור לסיום השותפות בין הצדדים. התיאורים בדבר הפעולות השונות דומים, אם לא למעלה מכך, בשתי התביעות, הגם שבתביעה האחרת מצויים רכיבים נוספים.
מכל מקום, גם בתביעה האחרת נטען אודות פעולותיה של חכמי לנטילת קובצי הלקוחות, כך גם נטען אודות שימוש בסודות המסחריים ואותה פנייה ללקוחות באמצעות הנתבעים דנן. בתביעה האחרת נטען, בין השאר, אודות הפרת חכמי את הוראות ההסכמים השונים ואף הפרת חובת נאמנות, כך גם נטען לעשיית עושר ולא במשפט, גזל סוד מסחרי, הפרת סעיף הסודיות ועוד.
גם בתביעה האחרת, בפרק הנזקים והסעדים המבוקשים, נטען כי הנזק בגין אובדן הכנסה ישירה לחברה המשותפת הינו בסך של 192,817$ שהם 732,704 ₪, אף זאת תוך פירוט זהה לאופן חישוב הנזק, וכשגם בתביעה האחרת נדרשה חכמי לפצות את התובעים שם ב- 100,000 ₪ בגין גזילת הסודות המסחריים.

טענות הצדדים:
11.
כאמור, בבקשה דנן עותרים הנתבעים לעיכוב ההליכים מחמת ההליך התלוי ועומד, הוא התביעה האחרת.
בבקשתם מפנים הנתבעים לטענות הזהות שבשתי התביעות, תוך הדגשה של האמור בסעיף 99, אשר צוטט לעיל, ואשר די באמור בו על מנת להראות כי מדובר בעילות וסעדים זהים. עוד מפנים הנתבעים לפעולות ולמחדלים הנטענים הן כלפי חכמי והן כלפי הנתבעים, המפורטים באותו אופן בשתי התביעות.
לטענת הנתבעים, היסוד העומד אחר שתי התביעות, הטענה כאילו גזלה חכמי את הסוד המסחרי מהתובעים, והעבירה סוד זה לנתבעים, וכי בסופו של יום מדובר על תשתית עובדתית זהה.
הנתבעים אף מפנים להודעה על הסדר דיוני שהוגשה ביום 11.5.2011 לבית המשפט, לפיה הצדדים החליטו להידבר ביניהם על מנת לנסות ולייתר את התביעה, וכי בהתאם הועלתה אף האפשרות של עיכוב ההליכים עד סיום ההליכים בתביעה האחרת, אולם התובעים אינם מעוניינים בכך.
הנתבעים מפנים לפסיקה הדנה בנסיבות בהן יש מקום לעכב הליכים, כולל הרציונאל הקשור לכך, וכי במקרה דנן מתמלאים התנאים הנדרשים לעיכוב ההליכים.

12.
התובעים טוענים כי התביעה האחרת אינה "מקבילה", והיא עוסקת בעניינים אחרים וכנגד צדדים אחרים. יתר על כן, גם המסכת העובדתית שונה הואיל והתביעה דנן מבוססת על מכתבי שידול והפרת חוזה אשר נשלחו ללקוחות על ידי הנתבעים באמצעות ד"ר כהן, בעוד שהתביעה האחרת מבוססת על מעשים ומחדלים של חכמי, ולא על מכתביו של ד"ר כהן. לטענת התובעים עילת התביעה בתביעה דנן נסמכת על פעולות הנתבעים, באופן עצמאי.
עוד נטען כי התביעה האחרת הוגשה כשנתיים לאחר התביעה דנן, וכי התביעה האחרת מעוכבת לאור בוררות המתנהלת בין הצדדים שם, וכשמאידך התביעה דנן אשר הוגשה ראשונה בשלה לניהול ההוכחות.
עוד טוענים התובעים כי בין המשרדים קיימת מזה שנים תחרות עסקית קשה, וכי זכותם של התובעים להמשיך ללא עיכובים מיותרים את בירור תביעתם המוצדקת.
לשיטת התובעים במקרה דנן לא מתקיימים התנאים הנדרשים לעיכוב הליכים. בכלל האמור, השוני בזהות הצדדים, התשתית העובדתית השונה וכי אין הצדקה לעכב גם את הדיון בתביעה דנן לאחר שהדיון בתביעה האחרת אף הוא מעוכב.
עוד נטען לשיהוי ומניעות, הואיל והטענה ידועה לנתבעים כארבע שנים ורק עתה, בעת שההוכחות נקבעו לחודש זה "נזכרו" הנתבעים להגיש את הבקשה.
למעשה, כך התובעים, הנתבעים מעוניינים לדחות את הקץ לאור התחרות העסקית.
מכל מקום, ככל שיש לעכב הרי יש לעכב את הדיון בתביעה האחרת.

13.
הנתבעים בתשובתם, חוזרים וטוענים אודות השיקולים לעיכוב הליכים, כולל הצורך להימנע ממתן הכרעות סותרות בשתי תביעות מקבילות, יעילות המערכת המשפטית, חיסכון במשאבי זמן והוצאות ועוד.
מול האמור, לטענת הנתבעים, אין בתגובה מענה לנטען על ידם.
בהתייחס לטענה אודות זהות בעלי הדין, הרי לא רק שמדובר באותם תובעים, אלא שלא יכול להיות חולק שחכמי הינה בגדר "נוכחת נפקדת" בשעה שהתביעה דנן, כך גם התביעה האחרת, סובבות אודות פעולותיה. יתר על כן, אין צורך בזהות מוחלטת. כך אין לקבל את הטענה כאילו לא מדובר בתשתית עובדתית זהה. עוד טוענים הנתבעים כי כפי שעוכב הדיון בתביעה האחרת מחמת הבוררות, כך יש להורות ביחס לתביעה דנן. עוד מצביעים הנתבעים על בחירת התובעים לנהל הליכים מקבילים ושוב תוך הפנייה לאמור בסעיף 99.
בכל הקשור לשיהוי, מפנים הנתבעים לכך שהבקשה הוגשה עוד במהלך חודש דצמבר 2011 ודווקא התובעים השהו תגובתם לבקשה עד עתה, לרבות כי התובעים סירבו לגלות אודות התביעה האחרת.

דיון והכרעה
14.
דין הבקשה להתקבל.

15.
בראש ובראשונה יש להתייחס לטענת התובעים בדבר מועד הגשת התביעות, והטענה לשיהוי.
לא בכדי פירטנו בפרק הראשון אודות מועד הגשת ההליכים השונים ואשר אירע בהם. יתר על כן, די באמור בסעיף 99 לתביעה דנן, אשר לפיו התביעה האחרת הוגשה טרם הגשת התביעה דנן, ולא ברור הכיצד ומדוע טוענים התובעים כאילו התביעה האחרת הוגשה שנתיים לאחר הגשת התביעה דנן. יתכן ונפלה שגגה לאור שינוי מספור התיקים עם העברת התביעה האחרת לבית משפט המחוזי בירושלים ולאחר מכן לבית משפט המחוזי מרכז.
כך גם אין מקום לטענת השיהוי. הבקשה לעיכוב ההליכים הוגשה עוד טרם קדם המשפט, ולאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להסדר זה או אחר, לאחר הגשת ההסדר הדיוני. בעת שכב' השופט שוהם קבע את התיק להוכחות, טרם נתנה החלטה בבקשה דנן. יתר על כן, חל עיכוב ממושך דווקא מצד התובעים בהגשת תגובתם לבקשה. אכן, לאחר שהתיק הועבר למותב זה, מצאתי לנכון לקבוע מועדי הוכחות, אך בכפוף להחלטה שתינתן בבקשה דנן.

16.
בית המשפט רשאי לעכב הליך
המתנהל לפניו כאשר תלוי ועומד בין הצדדים הליך אחר בו עומדת לדיון סוגיה מהותית זהה ונקבעה דרישה מרוככת לפיה אין מדובר בדרישה לחפיפה מוחלטת בין כל העניינים הנדונים [ראו ע"א 9/75 שיך אל עוקבי נ' מנהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 477) ולאחרונה שבה ונשתנה הלכה זו על ידי כב' השופט פוגלמן ברע"א 5648/11
דובק בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף ומס קניה תל אביב (לא פורסם, 21.11.2011)].
הבסיס הרעיוני לכלל זה,
מניעת הכבדה מיותרת על היריב, מניעת הטרדה של בתי המשפט ובעלי הדין בהליכים כפולים, וכן מניעת היווצרות מצבים בהם שתי ערכאות שונות תגענה לממצאים עובדתיים סותרים או למסקנות משפטיות מנוגדות באותה הסוגיה ובין אותם צדדים
(ראו כב' השופט רובינשטיין ברע"א 2733/07 עמירון ס.טי.אל. מימון והשקעות בע"מ נ' וולך (לא פורסם, 4.12.2007)).

17.
דומה כי די באשר פורט לעיל, על מנת להיווכח כי בבסיס שתי התביעות עומד הסכסוך שבין התובעים לבין חכמי. כך, הן בתביעה האחרת והן בתביעה דנן יהיה על בית המשפט להידרש לשאלות הקשורות למערכת יחסים זו, כולל מערכת ההסכמים השונים, כך גם לשאלה אם אכן חכמי הפרה הוראה זו או אחרת בהסכמים שבין הצדדים. יתר על כן, בתי המשפט ידרשו לשאלת הסוד המסחרי וגזילתו.
כמובן שככל שיקבע שאכן זכאים התובעים לפיצוי, הרי יידרשו בתי המשפט, גם בשאלת הנזק להכרעה דומה בעניין, נזק זהה אשר נטען בשתי התביעות והמבוסס על אותם חישובים נטענים.
אכן, בתביעה האחרת קיימים רכיבים נוספים, אולם ביחס לתביעה האחרת ובהתייחס לתביעה דנן, ניתן לקבוע כי התביעה האחרת כוללת בחובה גם התשתית המרכזית של התביעה דנן.
ודוק, גם בתביעה האחרת מתוארות פעולות של הנתבעים דנן,
הגם שבאופן טבעי בתביעה דנן קיים פירוט יתר בכל הקשור לפעולות של הנתבעים ובמיוחד של ד"ר כהן, אולם העילות המשפטיות המבססות את התביעה כנגד הנתבעים בגין פעולות אלו, הינן בעיקרן אותן עילות שבתביעה האחרת.
מכך, שבחינת השיקולים הנצרכים לבחינה בשאלת עיכוב הליכים, מסקנתה כי במקרה דנן קיימים אותם שיקולים, כפי שציינו הנתבעים.
כך שאלת היעילות הדיונית, חיסכון במשאבים ומניעת אפשרות לתוצאות סותרות.
די אם נביא כדוגמא את העילה של גרם הפרת חוזה. על מנת לבחון עילה זו יהיה על בית המשפט לבחון את שאלת קיומו של החוזה, הוראותיו והפרתו. רק לאחר מכן יהיה מקום וצורך לבחון את הגורם להפרה הנטענת.
משכך, אם יקבע בתביעה האחרת כי לא הופר חוזה על ידי חכמי, שוב לא יהיה מקום לעילה של גרם הפרת חוזה. דברים אלו יפים גם בכל הקשור לנטען בעילות האחרות.

18.
גם בהתייחס לשאלה איזו מבין שתי התביעות יש לעכב, הדין עם הנתבעים.
כפי שצוין, התביעה "המרכזית" הינה התביעה האחרת. יתר על כן, התביעה האחרת הינה בין בעלי הדין המרכזיים, דהיינו התובעים מצד אחד וחכמי מצד שני. משכך, ראוי שהתביעה שהוגשה באופן ישיר כנגד חכמי תתברר לראשונה.
לאמור יש להוסיף, כי דווקא לאור האמור בסעיף 99, עולה כי אכן התביעה האחרת היא זו שהוגשה לראשונה ולא ברור מדוע מלינים התובעים על ההליכים הרבים שהם נדרשים להם, בה בשעה שהם בחרו לפצל את התביעות ולהגיש תביעה אחת לבית משפט השלום בירושלים ואת התביעה דנן לבית משפט השלום בתל אביב. יתר על כן, לא ברור מדוע לא טרחו התובעים לעתור גם להעברת התביעה דנן לדיון בבית משפט המחוזי מרכז, שם מתנהלים ההליכים שבין התובעים לבין חכמי.

19.
טענת התובעים כי בעלי הדין אינם זהים וכי אין גם זהות באשר לתובעים בשתי התביעות, אינה יכולה לשמש נימוק לדחיית הבקשה לעיכוב ההליכים, שכן נפסק כי בעל דין אשר הוא עצמו צד לשני ההליכים השיפוטיים המקבילים, אינו יכול להיבנות מקיומו של בעל דין נוסף באחד ההליכים, כדי להתגבר על טענת הליך תלוי ועומד המועלית על ידי הצד השני. במצב דברים זה, יכול כל צד להליך שיפוטי, ה
מבקש להגיש במקביל תביעה גם בערכאה השיפוטית האחרת, לסכל מראש טענה זו, על-ידי צירוף צדדים לתובענה (וראו בג"ץ 3134/93 י.א.ד. אלקטרוניקה נ' שרת העבודה, פ"ד מח(1) 296, 301).
יתר על כן, המבחן המרכזי הינו מבחן העילות הזהות והאינטרס הזהה, וכשבמקרה דנן הגם שבפן הפורמלי אכן חכמי לא צורפה כבעלת דין, ניתן לומר כי חכמי היא זו "המככבת" גם בתביעה דנן.
לא למותר להוסיף, כי גם בבחינת זהות האינטרסים, ענייננו בעילות ואינטרסים דומים, ולו מבחינת התובעים, בשתי התביעות.
ברי אפוא, כי על המדוכה עומדות שאלות מהותיות ושלובות זו בזו,
אשר להכרעה בכל אחת מהן יכול ותהא השלכה ישירה גם על ההכרעה בשאלה האחרת הקשורה בה,
בוודאי על רקע האינטרסים הזהים שיש לתובעים בשתי התביעות גם יחד (ראו ברע"א 3765/01 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' קפלן (לא פורסם, 28.1.2002)).
הנה כי כן צודקים הנתבעים בטענתם, כי אם תדחה התביעה האחרת נגד חכמי, קרוב לוודאי כי תישמט הקרקע בתביעה דנן נגד הנתבעים. יתר על כן, דומה כי בנסיבות דנן שומה על בית המשפט למנוע התדיינות שיכול ותהיה חסרת משמעות (ראו ע"א 615/84 מרקוביץ נ' סתם, פ"ד מב(1) 541).
כך יש להפנות גם לאשר נפסק לאחרונה ובדומה, בכל הקשור ל"השתק פלוגתא" על דרך קרבת האינטרסים בין בעלי הדין בהליכים המקבילים (ראו דברי כב' השופט (כתוארו אז) גרוניס ברע"א 5071/10
עיריית תל-אביב-יפו נ' ש.א.י מועדונים
בע"מ
(לא פורסם, 18.10.2010)).

20.
הנה כי כן, המסקנה העולה, כי במקרה דנן התקיימו התנאים לעיכוב ההליכים בתביעה וזאת עד שתינתן הכרעה בתביעה האחרת, דהינו בסכסוך המרכזי שבין התובעים לבין חכמי.

21.
אשר על כן אני מורה על עיכוב ההליכים בתביעה וכשניתן יהיה לעתור לחידושם, תוך 60 יום מעת שינתן פסק הדין בתביעה האחרת.

המשיבים ישלמו למבקשים שכ"ט עו"ד בסך -.10,000 ₪.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לבאי כח הצדדים.

ניתנה היום, יח אייר תשע"ב, 10 מאי 2012.
חתימה







א בית משפט מחוזי 21654-12/09 ריינהולד כהן ושות' שותפות רשומה, חברת א.כ.ר.כ. בע"מ, ד"ר אילן כהן נ' שותפות לוצאטו את לוצאטו, חברת אלאנדאל שירותים בע"מ, ד"ר אסתר לוצאטו ואח' (פורסם ב-ֽ 10/05/2012)