פסקי דין על אליהו חורי | פסקי דין על מיכל דוידי | פסקי דין על ירחמיאל אפלבוים

640/07 הפ     08/05/2012




הפ 640/07 אליהו חורי, מיכל דוידי נ' ירחמיאל אפלבוים








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בירושלים



08 מאי 2012

ה"פ 640-07 חורי ואח' נ' אפלבוים

בפני
כב' השופט יצחק שמעוני
, שופט בכיר





המבקשים

1
.
אליהו חורי

2
.
מיכל דוידי
ע"י ב"כ עוה"ד יורם בר סלע ואח'


נגד


המשיב

ירחמיאל אפלבוים
ע"י ב"כ עוה"ד דניאל קרמר




פסק דין



כללי
1.
לפניי המרצת פתיחה למתן צו עשה אשר יורה למשיב להחזיר את המצב לקדמותו ולהרוס את כל הבנייה שביצע בחלקה המפרידה בין חלקתו לחלקת המבקשים.
המבקשים הם הבעלים של חלקה 144 בגוש 30020 ברח' עין רוגל 8 א' בירושלים (להלן: "חלקת המבקשים").
המשיב הינו הבעלים, ביחד עם אחרים, של חלקה 95 בגוש 30019 ברח' עין רוגל 7 (להלן: "חלקת המשיב").
בין חלקת המבקשים לחלקת המשיב מפרידה חלקה 145 בגוש 30020 (להלן: "החלקה").
על פי תב"ע 1864 החלה על החלקה, היא מיועדת למעבר הולכי רגל ולגישת כלי רכב לשרות הבניינים הסמוכים בלבד.
המחלוקת בין הצדדים בהמרצת פתיחה זו מתמקדת בשאלת השימוש שעושה כל אחד מהם בחלקה זו.
ראשיתה של המחלוקת בין הצדדים לפני שנים רבות, כאשר בשנת 1996 במסגרת תיק ה.ק 1/94 שהתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים בפני
כב' השופט ש' ברנר, הגיעו להסכם שקיבל תוקף של

פסק דין
, על פיו נרשמו 55% מהזכויות בחלקה על שם המשיב ו-45% מהן על שם המבקשים (להלן: "ההסכם" ו-"פסק הדין", נספחים ה' ו-ו' להמרצת הפתיחה).
כבר בשלב זה אני רואה חובה לציין שחרף חילופי עוה"ד המייצגים את הצדדים, עריכת שלושה ביקורים במקום וניסיונות רבים של בית המשפט להביא הצדדים להסכם, נותרה המחלוקת בעינה כשביסודה יריבות אישית בלתי מתפשרת בין הצדדים ללא כל הסבר הגיוני.

2.
לטענת המבקשים, המשיב הפר את ההסכם ופסק הדין וביצע עבודות בניה בחלקה בניגוד לאלה, וכן בניגוד לצו מניעה שניתן כנגדו בת.א 3667/99 (נספח יא' להמרצת הפתיחה). בהמרצת הפתיחה שהוגשה בשנת 2007 ביקשו המבקשים ליתן צו עשה המורה למשיב לסלק את מיכל הגז שהציב בחלקה, צו המורה לו להשיב את המצב בחלקה לקדמותו וכן צו שלא להפריע לעבודות החיזוק או הבניה שהם מבצעים בצד הצפוני של החלקה.

3.
ביום 26.5.08 לאחר שנערך ביקור בית המשפט בחלקה, ניתן

פסק דין
חלקי אשר יפורט בהמשך ועל פיו נקבע הסדר חלקי בין הצדדים ביחס לשימוש שיעשו בחלקה ובו הוסכם למעשה כי צובר הגז יישאר במקומו, אך יוצבו סביבו עמודים עם שרשרת ורוחב השביל לידו יהיה כמטר עשרים והעמודים יוצבו על הקו המפריד.


4.

לאחר שהמבקשים טענו כי המשיב בנה בחלקה בניגוד לפסק הדין החלקי הגישו בקשה לצו הריסה וביקשו להורות למשיב כדלהלן:
א.
להרוס את כל גדר האבן, ולהותיר באותו מיקום, קטע ללא אבן שפה בגובה "השטח השחור" ובאותו סוג כיסוי קרקע כמו "השטח השחור", כשהכוונה היא לשטח המצוי בחלק המבקשים בחלקה, ככל הנראה.
ב.
להחזיר את המדרגה בשביל המשיב שני מטר מערבה, באופן שהשביל בשטח זה ימולא, וההפרש בין שביל המשיב בקטע זה ובין שביל המבקשים יהיה 20 ס"מ בלבד (כאשר במסגרת התיק העיקרי יבקשו המבקשים לבצע הגבהה נוספת עד לגובה שביל המבקשים).
ג.
הריסת כל הריצוף והקטע המשופע שנבנה צפונית לשרשרת צובר הגז ולכיוון מזרח.
ד.
הזזת העמודים המקיפים את צובר הגז כך שהמרחק של השרשרת מהקיר יהיה 1.20 מטר.
כן ביקשו לקבוע כי ככל שהמשיב לא יבצע את ההריסה בפרק הזמן שייקבע, יוכלו המבקשים לעשות זאת.

5.
המשיב טען מנגד, כי לא פעל בניגוד לאמור בהסכם, הגדר אותה מבוקש להרוס נבנתה על ידי בעלי הבית שמכרו לו את זכויותיהם וההסכם הכשיר את הגדר ומיקומה.
לטענתו, המבקשים הם שבנו על החלקה תא תקשורת וחפרו בברוטאליות באמצעות טרקטור בור ענק בחלקה הצפוני של החלקה.

6.
ביום 26.5.08 ניתן להסכמת הצדדים תוקף של

פסק דין
חלקי אשר יפורט בהמשך, וכן שלוש בקשות ביניים הוגשו במהלך ניהול המרצת פתיחה זו:
בש"א 7981/09
- בקשת המשיב לצו מניעה האוסר על המבקשים או מי מטעמם לבצע עבודות בניה ויציקה כלשהן בחלקה, לאחר שהחליטו ליטול לידיהם את הדין ולבצע את העבודות המבוקשות בהמרצת הפתיחה עוד בטרם ניתן

פסק דין
בנושא. לשם כך שכרו קבלן לביצוע עבודות יציקה בחלק הצפוני של החלקה, ללא מילוי הבור הענק שחפרו שלא כדין.
ביום 29.10.09 ניתן צו מניעה זמני כמבוקש, ועתה מבקש המשיב להותיר אותו על כנו.

בש"א 9269/08
- בקשת המבקשים למתן צו שימנע מהמשיב המשך ביצוע עבודות בניגוד לפסק הדין החלקי שניתן. בבקשה זו, ניתנה ביום 9.7.08 החלטה כדלקמן:
"אני מורה על ביטול צו המניעה זאת לאור הצהרתו של מר אפלבוים כי לאחר הבניה ואם יובהר כי נבנתה גדר שלא בהתאם לפסק הדין, הרי היא תהרס על חשבונו של מר אפלבוים ותבנה בהתאם למה שייקבע ע"י בית המשפט".

בהמשך הוגשה בש"א 1484/09 בה ביקשו המבקשים להורות למשיב להרוס את הבניה שביצע בניגוד לפסק הדין החלקי, ולאחר מתן ההחלטה בבש"א 9269/08.

בקשה לביטול

פסק דין
7.
ביום 5.7.11 הגישו המבקשים הודעה לבית המשפט ובה הם מסכימים ל"הצעת הפשרה שגיבש בית המשפט" ומפרטים מספר נקודות אשר ישמשו להסכמה בין הצדדים, ומבקשים ליתן להסכמה זו תוקף של

פסק דין
.
ביום 8.7.11 ניתנה החלטה המורה למבקשים להגיש את ההודעה שלא נסרקה במלואה במערכת "נט המשפט" בשנית, וכן נקבע כי המשיב ימסור תגובתו להודעה עד יום 17.7.11.
ואולם, בשל שגגה שנפלה תחת ידיו של בית המשפט ביום 12.7.11, בטרם נמסרה הודעת המשיב, ניתן להודעת המבקשים תוקף של

פסק דין
. הודעת הצדדים שקיבלה תוקף של

פסק דין
קבעה מה תהיה החלוקה בין הצדדים בחלקה , אילו חלקים יוגבהו ועוד.
כשם שהוריתי בהחלטתי מיום 8.7.11, סבורני כי בטרם ניתן להודעת המבקשים תוקף של

פסק דין
, היה מקום לקבלת תגובת המשיב, במיוחד נוכח המחלוקת החריפה וארוכת השנים בין הצדדים, ורק בשל טעות לא ניתנה תגובתו.
לפיכך, משניתן פסק הדין בלא תגובתו של המשיב, בטרם חלף המועד שנקבע להגשת תגובתו, ולאחר עיון בתגובתו אני רואה לנכון לבטל את פסק הדין מיום 12.7.11.

צו מניעה אחרון
8.
בהחלטה מיום 27.9.11 הוארך צו המניעה הזמני האוסר על המבקשים לבצע כל עבודה בחלקה שבין הבתים עד למתן החלטה אחרת. הצו ניתן לאחר שבית המשפט שוכנע כי המבקשים החלו בעבודות בניה ביודעם שהוגשה בקשה לביטול פסק הדין והמשיב הודיע למבקשים שיש להימנע מביצוע עבודות עד לקבלת תגובתו.

בקשה למחיקת התביעה
9.
ביום 2.1.12, זמן רב לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים בתיק, ניתן צו המניעה ולאחר שנים של התנהלות ממושכת בתיק זה, הגישו המבקשים בקשה למחוק את תביעתם.
בבקשתם הציעו המבקשים שהתביעה תימחק, על פי הצעת פשרה שהציע בית המשפט, יבנו בשטח שבבעלותם בחלקה, צו המניעה יבוטל והם ייבנו מעלית ופודסט על פי היתרי בניה. כן ציינו המבקשים בבקשתם כי הם מסכימים ליישר את גובה השביל בחלק הנמצא בבעלותם בלבד וליישר את השטח ולרצפו בגובה מפלס החניה. עוד ביקשו המבקשים כי אם תמחק התביעה כבקשתם, יבוטלו כל צווי הביניים והסכמות הביניים שהושגו בתיק.
המשיב התנגד נחרצות לבקשה למחיקת התביעה. לטענתו, אמנם הסיכומים שהוגשו בתיק הוגשו בעניין הבקשה לצו הריסה אך הם הורחבו לכלל טענות התביעה והמחלוקות האמיתיות שנתגלעו בין הצדדים, באופן שמייתר הצורך בהמשך ההתדיינות. עוד טען, כי המבקשים התנו את מחיקת התביעה בתנאים המבטלים את ההליך המשפטי שנמשך למעלה מ-5 שנים שבמהלכו התישו את המשיב ואת בית המשפט בבקשות אין ספור וגרמו למשיב הוצאות כספיות מרובות.
לטענתו, מאחר שהבקשה הוגשה בשלב כה מאוחר, לאחר שמיעת הראיות והגשת סיכומים, אין לה מקום, אלא בדרך של דחיית התביעה והשתת הוצאות משמעותיות ביותר, שישקפו את הנזק העצום שנגרם לו, ותוך הותרת צו המניעה על כנו כדי למנוע את הבנייה
המבוקשת על ידם בשביל.
המשיב הוסיף כי בקשת המבקשים הוגשה בד בבד עם בקשתם לקבלת סעדים בבית המשפט.

בחינת הבקשה למחיקת התביעה מעלה, כי אין מדובר בבקשה למחיקה בלבד. המבקשים התנו את בקשתם בהיענות לדרישותיהם למתן הסעדים המבוקשים בתביעתם ביחס לחלקה, לגביהן היה משא ומתן במהלך ניהול המרצה זו תוך נסיונות להגיע לפשרה בעניין, וכן בדרישה כי יוכלו לבנות מעלית ופודסט המוביל אליה.
עוד מציינים המבקשים, כי האמור בבקשתם הוא לצורכי פשרה בלבד ומבלי לפגוע בזכויותיהם על פי ההסכם.
המשיב הגיש תגובתו לבקשה למחיקת התביעה ובה הוסיף דרישות ותנאים משלו, אך בין הצדדים לא הייתה הסכמה לעניין מחיקת התביעה, שכן כל אחד מהם הוסיף ודרש כי ימולאו דרישותיו ותנאיו.

בית המשפט סבור, כי משלא הגיעו הצדדים להסכמות, על אף חילופי דברים ממושכים ביניהם, עם וללא סיוע בית המשפט אשר ביקר במקום שלוש פעמים ועשה מאמצים כדי ליישב את המחלוקת בין הצדדים בדרך שתהיה מקובלת עליהם, לא ניתן לכפות דרישות צד אחד על הצד האחר במסגרת בקשה למחיקת תביעה. אנו מצויים בשלב של כ-5 שנים לאחר שהגישו את המרצת הפתיחה והשתלשלות מסועפת של בקשות, דיונים, צווים ודיונים בעניינם, במצב דברים זה דין הבקשה להידחות.
הגיוני הדבר, כי לו היה מדובר בבקשה למחיקת תביעה בלא ש"סל" דרישות ותנאים כרוך בה, הייתה זו מתקבלת, אך לא כך הם פני הדברים.
לפיכך, אני דוחה בזאת את הבקשה למחיקת התביעה.

טענות המבקשים
10.
המבקשים טענו כי לשון ההסכם, כוונת הצדדים והגיונם הפשוט של הדברים, מובילים למסקנה חד משמעית, שהמשיב הפר ברגל גסה את פסק הדין וכי דין הבנייה שביצע בחריגה מההסכם להיהרס.
לטענת המבקשים, על פי התשריט שצורף להסכם (נספח י' לסיכומי המבקשים, להלן: "התשריט"), בחלקה ישנו קו מפריד בין חלקי הצדדים, כאשר למשיב כ-1.90 מ' מהחלקה ולמבקשים כ-1.60 מ'.
יחד עם זאת, מאחר שהמשיב סיפח קודם לחתימת ההסכם, חלק מהשביל, כאשר הוא בנה קיר לתוך שטח חלקת הדרך הציבורית, הרי נותר לצורכי מעבר שטח קטן יותר, כאשר בחלקו המזרחי, הגדר למעשה נושקת לשטח ששייך למבקשים על פי ההסכם.
המבקשים טענו, כי המשיב הטמין צובר גז, בנה שביל והשאיר שרידי ברזלים וקיר שבנה בניגוד לדין, תוך שהוא גורם להפרעה לתמרון רכביהם. צובר הגז שהתקין נבנה על מעבר ציבורי שמיועד להולכי רגל ולכלי רכב בלבד, ומנע כל אפשרות לעבור מעליו או בסמוך לו.
כל זאת, בניגוד להסכם אשר קבע כי הצדדים יוכלו לעבור בחלקה והמבקשים- יוכלו לעבור בה גם עם רכבם. מכאן, שההסכם מאפשר למבקשים לתמרן את מכוניותיהם גם בחלק השביל של המשיב. להסכמה זו הגיעו הצדדים על בסיס התב"ע החלה ולאחר שניתנו החלטות ועדות התכנון והבניה שהכירו בזכותם של המבקשים לעשות שימוש בחלקת הדרך לצורך כניסה ותמרון של כלי הרכב.

לטענתם, פרשנות המשיב להסכם לפיה המבקשים אינם יכולים לעשות שימוש או לעבור בחלק שלו בחלקה אינה מתיישבת עם לשון ההסכם.

לעניין העמקת השביל טענו המבקשים, כי המשיב העמיק את השביל הנמצא בחלקו בחלקה, באופן שפוגע ביכולת התמרון של כלי הרכב שיוצאים ונכנסים מחניות המבקשים.
המבקשים טענו, שהם קיימו את ההסכם ככתבו וכלשונו ולא בנו בחלקת הדרך.
לטענתם, לאחר שניתן

פסק דין
חלקי בהמרצת פתיחה זו, מיהר המשיב לבצע את הסכם הפשרה מתוך מטרה אחת לבנות כרצונו וללא קשר ללשון ההסכם וכוונת הצדדים, וללא תיאום עימם, הרחיב את השביל בחלק המזרחי תוך שהוא פולש לחלק מחלקת המבקשים והקים גדר ברוחב של 30 ס"מ נוספים ובכך צמצם עוד יותר את שטח התמרון של כלי
הרכב, העמיק את השביל בחלק המזרחי לעומת חלקת המבקשים מ-20 ס"מ ל-46 ס"מ, תוך שהוא "מזיז" את המדרגה עוד כשני מטר מזרחה.
עוד בנה המשיב מצפון לשרשרת צובר הגז ולכיוון מזרח, שביל אבן וקטע משופע, למרות שהבנייה נעשתה בחלקת המבקשים ומהווה מכשול ומפגע.

לבסוף, המשיב הציב את העמודים המקיפים את צובר הגז כך שהמרחק של השרשרת מהקיר הוא כ-1.30 מטר במקום כ-1.20 מטר.

לאור כל החריגות מהסכם הפשרה ופסק הדין החלקי ביקשו המבקשים להורות למשיב להשיב את המצב לקדמותו ולהרוס את כל הבנייה שביצע כפי שפורט בס' 4 ל

פסק דין
זה.

טענות המשיב
11.
המשיב טען כי המבקשים מנהלים הליכים נגדו במשך יותר מ-15 שנה.
לטענתו, הוראות פסק הדין החלקי קוימו ובוצעו על ידו במלואן, אך עד היום נמנעו המבקשים מהשתתפות במימון העבודות ועוד בטרם סיים לבצע את האמור בפסק הדין החלקי, הגישו בקשה חדשה לצו מניעה שיאסור עליו להשלים את ביצוע אותן עבודות.
המשיב טוען, כי פסק הדין החלקי שניתן מייתר את המשך ניהול התובענה העיקרית, באשר יש בו פתרון ראוי וממצא לפלוגתאות האמיתיות שבין הצדדים.
ביחס לתמרון המכוניות טען המשיב כי אין בעיית תמרון במקום, בהתחשב בהגבלות הקיימות ממילא בשל רוחבו של השביל, זאת בניגוד לטענת המבקשים וחוות הדעת מטעמם שצורפה לבקשה.
כך ניתן לראות מצילומים שהגיש לבית המשפט בהם נראית תפוסה מלאה של מכוניות בחניון. יתכן שהכניסה ויציאה לחניון שכל רוחבו הוא 4.6 מ' אינה מן הנוחות, אולם אין לשלול בשל כך מהמשיב שביל גישה מינימלי המוביל לביתו וחצרו.
המשיב טען כי לא הותר למבקשים בהסכם הפשרה לתמרן את רכביהם בכל תחומי החלקה, אלא רק בחלק ממנה.
נטען, כי מהראיות עולה כי חוסר הנוחות בתמרון רכביהם של המבקשים לא נובע מעבודות שביצע המשיב בחלקה, ועל כן יש לדחות את הבקשה לבצע פעולות כאלה או אחרות, על מנת לאפשר למבקשים תמרון טוב יותר.
אשר לגדר טען המשיב, כי אותה גדר נמוכה שנועדה לתחום את אזור המעבר בין הולכי הרגל אל ביתו וחצרו, נבנתה על ידו על פי פסק הדין החלקי ועל הסימון בקו שבימ"ש זה סימן במדויק וללא סטייה ממנו.
ביחס לגובה הגדר, אמנם על פי פסק הדין החלקי הייתה צריכה להיות בגובה של 30 ס"מ, אולם לאור התנאים הטופוגרפיים של השטח השיפועי וכדי לפלס את רוחבו של השביל, נאלץ המשיב להגיע לגובה של 35 ס"מ בקצה אחד ו-40 ס"מ בקצה שני.
אשר לעמודים ולשרשרת המחברת ביניהם לצורך תיחום צובר הגז, העמודים נבנו בדיוק במקום שסומן על ידי בית המשפט, באופן שמרכז העמוד מצוי בדיוק על הקו שסומן כאמור, ועליהם השרשרת ואין באופן הצבתם כדי לגרוע מכניסת מכוניות.
לפיכך, ביקש המשיב לדחות את בקשת המבקשים תוך חיובם בשכר טרחה והוצאות לדוגמא.

דיון והכרעה
12.
מטעם המבקשים העידו אדריכל דוד גוגנהיים, מר נחמיה דוידי, מהנדס אלי בנואליד, אשר ערך חוות דעת מטעם המבקשים וכן מר חיים איתן אשר ערך חוות דעת ביחס לחניה בחלקה.
המשיב העיד בעצמו ולא נשמעו עדים מטעמו.

לאחר ששמעתי את עדותם של אלה, ולאחר עיון בכתבי הטענות, המסמכים שהגישו הצדדים וטיעוני ב"כ בכתב, התרשמותי מהביקורים במקום ונוכח פסק הדין החלקי, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות.

ההסכם והרקע לבקשה
13.
כאמור, ראשיתם של ההליכים בין הצדדים עוד בשנות התשעים, אז הגיעו להסכם אשר קיבל תוקף של

פסק דין
בבית המשפט המחוזי בירושלים. בהסכם זה הגיעו הצדדים להסכמה כי הזכויות בחלקה יחולקו ביניהם כאשר 55/100 מהזכויות בה יהיו על שם המשיב ו- 45/100 מהזכויות יהיו על שם המבקשים וכך אכן נרשם ברשם המקרקעין (נסח הרישום של החלקה מצורף כנספח ד' להמרצת הפתיחה).
סעיף 9 להסכם קובע כי אף אחד מהצדדים לא יהיה רשאי לבנות בחלקה:

" אף אחד מהצדדים לא יהיה רשאי לבנות בחלקה, או לטעת בה או להניח בה כל מתקן או חפץ. החלקה מיועדת למעבר אדם ורכב בה בלבד, ובהתאם לקבוע בהסכם זה. מבלי לפגוע בכלליות האמור, לא יהיו רשאים הצדדים להשתמש, או להרשות לאחרים להשתמש בחלקה לחנית מכוניות"
.

סעיף 14 להסכם קובע כי הצדדים והבאים מטעמם יהיו רשאים לעבור, ברגל כל אחד בשטח המוקצה לו והמבקשים- גם ברכב:

"הצדדים וכל הבאים מטעמם וברשותם יהיו רשאים לעבור, ברגל כל אחד בשטח המוקצה לו או המוחכר לדורות כמפורט לעיל. זכות זו של הצדדים תעמוד בעינה גם אם וכאשר ישונה רישום הזכויות בחלקה. על אף האמור בסעיף 9, יהיו דוידי בלבד רשאים לעבור גם ברכב בחלק מן החלקה וזאת לצורך החנית רכבם בחניית הבית והוצאתו מהחניה בלבד"
.

הסכם פשרה זה נכרת לאחר הליכים קודמים שהתנהלו ביניהם, בהם התנגדויות של האחד לבניה על ידי האחר, כאשר ביטוי להם קיים בהחלטות הועדה המקומית לתכנון ובניה של עירית ירושלים, החלטת הועדה מיום 2.1.95 אשר קבעה כי בחלקה יותר תמרון כלי הרכב ולא תיבנה בקטע זה גדר מפרידה על מנת לאפשר את תמרון המכוניות (צורף כנספח ה' לסיכומי המבקשים) וכן החלטה נוספת מיום 11.4.95 (נספח ו' לסיכומי המבקשים).



14.
פסק הדין החלקי
ביום 26.5.08 בטרם ניתן פסק הדין החלקי בתיק זה, נערך ביקור במקום במעמד הצדדים, ב"כ ובית המשפט והוא תואר בדו"ח להלן:

"בית המבקשים נמצא ברחוב עין רוגל מס' 5א' ואילו בית המשיב נמצא בסמוך לו ברח' עין רוגל מס' 7 בירושלים.
בין שני הבתים קיים שביל המהווה חלקה 145 שבבעלות שני הצדדים. השביל המרוצף באבן הצמוד לבית המשיב הינו ברוחב 2.20 מ'. בשביל זה קיים פתח לצובר הגז הטמון מתחת לאדמה. הפתח עצמו מרוצף באבן. חלקו השני של השביל השייך למבקשים אינו מרוצף. בין שני חלקי השביל קיימת שורה של אבנים. קיים הפרש גבהים בין השביל המרוצף של המשיב לבין שביל המבקשים בגובה של 20 ס"מ בחלק המזרחי וכ-40 ס"מ בחלק המערבי.
קיימת מדרגה באמצע השביל המרוצף. בבית המבקשים קיימות 3 חניות מקורות בצד הדרומי של הבית, חניה מקורה נוספת בחזית הבית ולידה חניה נוספת לא מקורה. כמו כן קיימת חניה נוספת בסמוך לשביל ליד צובר הגז, ובסכ"ה קיימות 6 חניות. בקצה השביל המרוצף קיימת גדר-סורג עם שער נפתח ומתחת לשביל בקצה המזרחי קיים חלל.
הביקור במקום תועד במצלמת בית המשפט והתצלומים מהווים חלק בלתי נפרד מהדו"ח"
(עמ' 7 לפרוט' דיון מיום 26.5.08).

לאחר הביקור במקום ניתן תוקף של

פסק דין
חלקי להסכמת הצדדים:

"אנו מקבלים את הצעת בית המשפט לפיה שביל המשיב יוקטן עד כדי רוחב של 1.20 מ' מהגדר בצד דרום והשטח ימולא באופן שהמפלס העליון יורחב. מסביב לפתח צובר הגז יוצבו עמודים עם שרשרת. רוחב השביל ליד הצובר יהיה כמטר עשרים והעמודים יוצבו על הקו המפריד בין שני חלקי השביל. חלק השביל המזרחי יוגבה ב-30 ס"מ. אשר לשטח שאינו מרוצף הקרוב לגדר הברזל-שטח זה ייצוק בבטון בתיאום עם הצדדים.
מוסכם כי העבודות יבוצעו תוך 50 יום מהיום וההוצאות יחולו על שני הצדדים בחלקים שווים ביניהם".

מאחר ופסק הדין החלקי לא סיים את המחלוקת בין הצדדים, נמשכה שמיעת ההוכחות במשפט וב"כ הצדדים הגישו סיכומיהם שניתנו אמנם במסגרת בש"א 1484/09 אך התייחסו למכלול המחלוקת שבהמרצת הפתיחה.

הסעדים המבוקשים
15.
המבקשים ביקשו להרוס את כל גדר האבן שבנה המשיב, להחזיר את המדרגה בשביל המשיב שני מטרים מערבה, להרוס את כל הריצוף והקטע המשופע שנבנה צפונית לשרשרת צובר הגז לכיוון מזרח וכן להזיז את העמודים המקיפים את צובר הגז.

התובענה הוגשה לפני כ- 5 שנים. בין לבין, ערך בית המשפט שלושה ביקורים במקום; האחד לפני מתן פסק הדין החלקי והשניים האחרים לאחריו כשהצדדים הודיעו על כוונתם להגיע להסכם פשרה.
בית המשפט סבור כי פסק הדין החלקי מביא לסיום את המחלוקת ככל שהדבר נוגע לצובר הגז והעמודים, לגדר האבן, המדרגה בשביל והריסת הריצוף.
מהתרשמות בית המשפט בביקורים במקום ניתן לקבוע באופן חד משמעי, כי המחלוקת בין הצדדים אינה מתמקדת באלה, אלא במעלית שאמורה להיבנות ואינה חלק מהמרצת הפתיחה.
גם אם היו סטיות בבניית השרשרת או הגדר, אני קובע כי מדובר בסטיות לא משמעותיות ואין בהן משום הפרת ההסכם או פסק הדין החלקי. אין כל הפרעה למאן דהוא וכמובן שאין מניעה או הפרעה לבצע תימרון בחניה, כפי שנעשה הדבר במשך שנים רבות.
נוכח כל אלה, אני דוחה את התביעה.

אשר למעלית- כפי שצויין, אין לה זכר בכתבי הטענות, והיא הועלתה לראשונה בשלב הסיכומים. יתכבדו, איפוא, בעלי הדין ויגישו תובענה נפרדת בעניין זה, אם יחפצו בכך.

צו המניעה
16.
ביום 12.9.11 הגיש המשיב בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד המבקשים אשר יורה להם להימנע מכל עבודה עד לבירור הבקשה לביטול

פסק דין
. לטענתו המשיבים סימנו נקודת גבול בתוך החלקה בניגוד לפסיקת בית המשפט לגבי מיקום הצובר מיום 26.5.08, והעמודים הסמוכים אליו, וכן החלו בחפירות בחלק שנועד לפי תכניתם לתמרון מכוניותיהם בתוך החלקה.
לטענת המבקש, המשיבים החלו בחפירה לצורך הקמת מעלית תוך ביצוע חפירות בשטחו. כמו כן ביצעו חפירות מתחת לשביל בחלק שבבעלותו בהסתמך על פסק שניתן ובוטל לעיל, על אף שידעו שהמשיב לא הסכים מעולם לפשרה משום שהמבקשים חזרו בהם מנכונותם להתחייב לתת למשיב להשתמש במדרגות שלהם ובמעלית שהם מתכוונים להקים.
המשיב טוען כי בחפירות שמבצעים המבקשים הם הורסים את הסלע עליו בנויה גדר האבן של ביתו, תוך התעלמות מהתחייבותם בתצהיר כי יפעלו לאיטום בור זה.
המשיב ביקש כי בית המשפט ייקבע ב

פסק דין
זה את הזכויות הקנייניות בעניין זכות השימוש במעלית (ר' ס' 9 לסיכומי המשיב מיום 18.9.11).
עוד טען המשיב, כי בחפירות שביצעו המבקשים בשטח גילו דעתם כי בכוונתם לפגוע בזכויותיו הקנייניות של המשיב, הן בחפירות לצורך המעלית שחדרו לשטחו, והן בשביל בו קבע בית המשפט מהו הגבול בין הצדדים.
לבסוף, ביקש המשיב להורות למשיבים למלא ולאטום ביציקת בטון את הבור שחפרו במלואו, לרבות זה שמתחת לשטח הלא מרוצף והחפירה שעשו בשטח המבקש לצורך בניית מעלית, וכן להרוס את קיר הבלוקים שבנו על גבי שביל המבקש, תוך השבת השביל למצב הקודם טרם חפרו בו, במלואו.

המשיבים טענו מנגד, כי ניתנו להם היתרי בניה הן לביצוע עבודת היציקה והן לבניית המעלית, לאחר שנשקלו טענותיו של המשיב ונדחו בוועדת הערר והוסיפו כי ייגרם להם נזק עצום לו יוותר צו המניעה הזמני בתוקפו, שכן החלו בביצוע העבודות והמצב הנוכחי מהווה סכנה בטיחותית של ממש לפגיעה בנפש.

ביום 12.9.11 ניתן צו מניעה זמני האוסר על המבקשים לבצע עבודות בחלקה. משבוטל פסק הדין הרי שצו המניעה אינו יכול לעמוד בפני
עצמו. כך נקבע בספרו של ד"ר י' זוסמן, כי תוקפו של
צו המניעה הזמני יפוג לאחר סיום ההליך שבגדרו ניתן, אלא אם כן הוארך על ידי מי שהוסמך לכך (ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה ששית, 1991 בעמ' 578).
משלא הוגשה תובענה בעניין זה אני קובע כי צו המניעה יעמוד בתוקפו למשך-30 יום על מנת לאפשר למשיב להגיש תובענה להשבת המצב לקדמותו באשר לחפירות שנעשו על ידי המבקשים. אם בחלוף המועד לא יוגש כתב תביעה יפקע הצו מאליו והערבות בסך 20,000 ₪ תושב למשיב.

סיכומו של דבר
17.
נוכח האמור לעיל ובשים לב לפסק הדין החלקי, אני דוחה את התביעה שהוגשה בהמרצת הפתיחה על כל הסעדים שבה.
צו המניעה הזמני שניתן ביום 12.9.11 ישאר בעינו למשך 30 יום עד להגשת תובענה להחזרת המצב לקדמותו, שאם לא כן יפקע הצו מאליו.

אשר להוצאות משפט- ראוי היה להטיל על שני הצדדים הוצאות משפט לדוגמא נוכח התנהלותם.
ואולם, לאור התוצאה אליה הגעתי, ועל מנת לאפשר לצדדים בכל זאת לנסות וליישב
המחלוקות ביניהם בדרכי שלום, איני עושה צו להוצאות.



המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום,
ט"ז אייר תשע"ב, 08 מאי 2012, בהעדר הצדדים.














הפ בית משפט שלום 640/07 אליהו חורי, מיכל דוידי נ' ירחמיאל אפלבוים (פורסם ב-ֽ 08/05/2012)