פסקי דין על יצחק ועמוס בוקרה קבלנים בע"מ | פסקי דין על אסתר סגל | פסקי דין על אורי סגל |

4044/04 רעא     22/07/2004




רעא 4044/04 יצחק ועמוס בוקרה קבלנים בע"מ נ' אסתר סגל,אורי סגל




בבית המשפט העליון
רע"א 4044/04

כבוד השופט א' רובינשטיין

בפני
:

יצחק ועמוס בוקרה קבלנים בע"מ

המבקשת:

נ ג ד


1. אסתר סגל

המשיבים:
2. אורי סגל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתיק ע"א 1151/03 שניתן ביום 15.4.04 על ידי כבוד השופטים נ' הנדל, ש' דברת וו' מרוז

עו"ד יורם דהאן

בשם המבקשת:
החלטה

א. זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטים נ' הנדל, ש' דברת וו' מרוז) מיום 15.4.04 (ע"א 1151/03), בו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום באשקלון (כבוד השופט מ' בר-עם) מיום 2.9.03. עניינה של הבקשה בשאלת הערעור על פסיקה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט - הפשרה.

ב. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית בפני
בית משפט השלום ב-2.2.03, כי "הפלוגתא העיקרית בתובענה עניינה באשר לתוקפו של נספח י"ד לכתב התביעה, הוא ההסכם מיום 7.11.01. ככל שייקבע כי הסכם זה בתוקף, תעמוד לתובעת הזכות לקבלת הכספים שנקבעו בו ככל שבית המשפט יקבע כי ההסכם אינו בתוקף ייקבעו זכויות הצדדים על פי המערך המשפטי שקדם לחתימת ההסכם...". בהמשך אותו יום הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, לפי המלצת בית המשפט, לפיה יינתן פסק הדין בפשרה לפי סעיף 79א "ללא נימוקים ועל יסוד כל המסמכים שבתיק בית המשפט ובשים לב לטענות ולהסכמות הדיוניות שהוצגו במהלך הדיון". סוכם על דיון ראיות קצר וסיכומים קצרים.

ג. אחר הדברים האלה, נתן בית המשפט ביום 2.2.03 את פסק דינו, וקבע כך:

"לאחר שבחנתי את כתבי הטענות על נספחיהם, התרשמתי מעדויות העדים לרבות הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלבנטיים, המשפטיים והעובדתיים, טענות הצדדים בסיכומיהם, והערכתי את הסיכונים והסיכויים של כל אחד מהם, הנני מורה לנתבעים לשלם לתובעת סך של 200,000 ש"ח".
ד. המבקשים, שהסכום היה קטן מאשר תבעו (310,000 ש"ח ליום ההסכם, נספח י"ד), ערערו לבית המשפט המחוזי, וטענו כי תחילה היה צורך לקבוע בשאלת תוקפו של נספח י"ד לכתב התביעה. לדעתם, היה על בית משפט השלום לפעול בשני שלבים - לקבוע אם ההסכם האמור תקף, ואם אינו תקף - לקבוע בהתאם להסכמה הדיונית.

ה. בית המשפט המחוזי קבע, כי "שיקול הדעת של ערכאת הערעור, להתערב ב

פסק דין
שניתן על דרך הפשרה, מצומצם הוא ... בענייננו הצדדים הסכימו שבית משפט קמא יפסוק בתובענה על דרך הפשרה, על פי הקבוע בסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, ללא נימוקים". בית המשפט המחוזי לא ראה בסיס לקבוע שבית משפט השלום לא פעל לפי ההסכמות הדיוניות, שכן "

פסק דין
על דרך הפשרה מרחיב את שיקול הדעת של בית המשפט, ומאפשר לו שיקולים שבהליך רגיל לא היה רשאי לשקול". במקרה דנן גם שמע בית המשפט את הצדדים, וציין כי שקל את כל השיקולים הצריכים לעניין. לכן גם לא נתבקשה תגובת המשיבים.

ו. בבקשה שלפנינו שבים וטוענים המבקשים, כי סמכות בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה בתיק היתה כפופה להסכמות הדיוניות, ולפיכך היה צורך לקבוע תחילה עמדה בשאלת נפקותו של נספח י"ד. לדעתם, "הסמכות שניתנת לבית משפט השלום לפסוק על דרך הפשרה ... אינה כוללת בחובה סמכות לפטור עצמו לדון ולהכריע בטענות ובהסכמות הדיוניות שאליהן הגיעו הצדדים...". לטענת המשיבים, להכרעה בשאלה זו חשיבות ציבורית.

ז. אכן, עילות התערבות ב

פסק דין
שניתן על דרך הפשרה מצומצמות מטבע הדברים יותר מאשר במקרה של ערעור רגיל, ובית המשפט יטה להתערב ב

פסק דין
כזה אך ורק במקרים של "חריגה קיצונית ביותר מגבולות הסבירות במסקנות או בקביעת הסכומים שנפסקו..." (ע"א 1639/97 אגיאפוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג(1) 337, 345-344); ראו גם ע"א 2587/98 מידנברג נ' ששון (לא פורסם), בו מנה בית משפט זה (מפי השופט אריאל), בלא למצות מקרים של התערבות בהכרעת ערכאה ראשונה לפי סעיף 79א, שעניינם חריגה מסמכות, תוצאות בלתי סבירות לחלוטין, התעלמות לחלוטין מטענות באי כוח הצדדים, אי מתן אפשרות לצדדים לטעון טענותיהם או טעות על פני הדברים בהבנת ההסכמה בין הצדדים.

ח. יוזכר, כי בסעיף 4(ג) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, שעניינו

פסק דין
על דרך הפשרה בהסכמת בעלי הדין, נאמר במפורש כי "פסק הדין יהיה ניתן לערעור ככל

פסק דין
אחר". אך זכות הערעור קיימת גם בסעיף 79א מכוח הדין הכללי (ראו הנשיא שמגר בע"א 364/89 עותמאן נ' בויארסקי,תק-על 93(1) 1390, מצוטט אצל א' ריבלין, תאונות הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מה' 3, 740). ב

פסק דין
עותמאן נאמר, ברוח האמור לעיל, כי התערבות ערכאת הערעור תהא "אך ורק במקרים בולטים וקיצוניים" ולא ככלל כאשר "הטעם היחידי המובא בפני
ה הוא שהסכום הנפסק איננו מניח דעתו של הצד המערער" (ראו גם זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מה' 7, סעיף 665, עמ' 858-857; גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מה' 7, 275; כן ראו ע"א 6095/02 שנקמן נ' זרודי, מפי השופטת ביניש (לא פורסם); ע"א 6992/03 פינקלזון נ' מימון, תק-על 2003(3) 703, מפי השופטת דורנר). אוסיף, כי לא כל שכן כך כאשר המדובר בערעור לערכאה נוספת; ראו רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123.

ט. במאמרו "אחד לדין ואחד לפשרה" - על פשרה ועל

פסק דין
על דרך הפשרה" (שערי משפט ג' 1 (תשס"ב-2002) 13), כותב השופט יעקב אבי ברוך טירקל, המצדד בפשרה כערך חברתי, על מעלותיה של הפשרה ומציין את יתרונה - בעל המשמעות המערכתית - "שהפשרה מכבה את אש המחלוקת ואינה משאירה גחלים לוחשות העלולות להציתה מחדש" (עמ' 23; הדברים צוטטו מחוות דעתו ב

פסק דין
אגיאפוליס, עמ' 350).

(1) אגב אורחא נציין, כי ב

פסק דין
אגיאפוליס נקבע גם כי רשאי בית המשפט לפסוק גם על פי הדין, לרבות דחיית התביעה: "...בית משפט אשר בעלי הדין מסרו לו הכרעה בסכסוך 'על דרך הפשרה', אינו חייב לפסול את הפסיקה הנראית לו צודקת בנסיבות העניין, רק משום שהיא 'נגועה' בחסרון שהיא חופפת את הדין המהותי" (השופט אילן, עמ' 347). השופט טירקל סבר אף הוא, כי הרשות בידי בית המשפט לשקול אם שיקולים שבדין ואם אחרים (עמ' 349, וראו גם להלן), והנשיא ברק הוסיף כי "פשיטא בעיני כי בגדרי הפשרה התחשבות בדין היא אפשרית" (עמ' 350).

(2) במאמרם "ייקוב הדין את הפשרה?" (הפרקליט מו(2) 257), נדרשים המחברים ד"ר חמי בן-נון ועמוס גבריאלי לסעיף 79א ולכך שלשיטתם

פסק דין
אגיאפוליס שינה את מובנה של פשרה - מ"מיצוע הדין", דרך ביניים (עמ' 261-260) אל "פשרה משפטית מיוחדת", לרבות קבלתה או דחייתה של גירסה שלמה (עמ' 265-264). ובאשר לערעור, ציינו כי האפשרות לכך אכן קיימת אך מצומצמת, והסיכוי להצליח בערעור כזה קלוש ביותר (עמ' 266, 270). אנליטית רואים המחברים את סעיף 79א כהסכם משולש בין בית המשפט לצדדים, הסכמה שאף בית המשפט מחוייב לפעול על פיה: "מכאן, כי ראוי שההסכם יהיה מפורש, מפורט וברור, שכל הנקודות הרלוונטיות יירשמו בו, שיהיה בו מנגנון להשלמה...". המחברים מביעים את החשש פן הקביעה ב

פסק דין
אגיאפוליס, לפיה עשוי בית המשפט לפסוק על פי הדין המהותי, עלולה להרתיע צדדים מליתן לבית המשפט להחליט בהתאם לסעיף 79א, אם הצדדים יחששו שלא תהא בעניינם פשרה על פי מובנה המילוני והמקובל, יעדיפו להמשיך את ההליך. לכן ממליצים המחברים על שינוי ועידכון בהלכת אגיאפוליס.

י. (1) בכל הכבוד, נראה לי כי אפשר ליישב את הדברים. ציין השופט טירקל בעניין אגיאפוליס (עמ' 349), כי נשתנה

פסק דין
בפשרה מ

פסק דין
שלא על דרך הפשרה, שהאחרון פוסק בראשונה על פי הדין אך עשוי להביא בחשבון גם שיקולים ראויים אחרים, ואילו הראשון פוסק על פי דין ושיקולים נוספים, אך ללא בכורה לאלה או לאלה: "ראה בית המשפט לטוב לפניו ישקול רק - או בעיקר - שיקולים שבדין; ראה לטוב לפניו, ישקול רק - או בעיקר - שיקולים נוספים. בתהליך ההכרעה רשאי הוא לאחוז באלה כמו באלה, במידה היפה בעיניו".

(2) לדעתי, אכן ככלל החלטת פשרה בראייתן של הבריות היא במיצוע כזה או אחר (לאו דווקא באמצע ה"גיאומטרי" או ה"אריתמטי"), ורוב הפשרות היו כאלה מימות עולם וכך יהיו מן הסתם גם בעתיד. זו גם משמעותה הלשונית הבסיסית של הפשרה. המילון העברי גור מגדיר פשרה כ"משפט שלום בין בעלי דין, התרת סכסוך וטענות ותביעות בין רבים וניצים על דרך ממוצע ושווי, שכל אחד מוותר על זכויותיו". אין בכך כדי לסתור כל עיקר התחשבות בדין המהותי, שהרי מבקש בית המשפט לעשות צדק והדין המהותי אמור הוא מטבעו לשקף צדק. הדעת נותנת, כי המקרים שבהם יקבע בית המשפט בהליך פשרה, בלכתו בעקבות הדין המהותי, כי יש מקום לקבל או לדחות את התביעה בשלמותה - יהיו נדירים וחריגים. כך דרכו של עולם. כהליך ראוי, טובה לעניין זה - בכל הכבוד - עצת פסק הדין אגיאפוליס (בעמ' 347). בדבר מיקוד מראש של העניינים שיידונו בהליך לפי סעיף 79א', ובדומה לה עצת המחברים בן-נון וגבריאלי כי בגלל חילוקי דעות אפשריים ייעשה מאמץ להבהיר מראש את המסגרת הדיונית באופן מפורט.

יא. המשפט העברי דוגל בפשרה. בשולחן ערוך חושן משפט סימן י"ב סעיף ב' נאמר: "מצווה לומר לבעלי דינים בתחילה: הדין אתם רוצים או הפשרה. אם רצו בפשרה, עושים ביניהם פשרה, וכשם שמוזהר שלא להטות הדין, כך מוזהר שלא יטה הפשרה לאחד יותר מחברו. במה דברים אמורים, קודם גמר דין, אף על פי ששמע דבריהם ויודע להיכן הדין נוטה, מצווה לבצוע (לדון בפשרה - א"ר). אבל אחר שגמר הדין ואמר: איש פלוני אתה זכאי, איש פלוני אתה חייב, אינו רשאי לעשות פשרה ביניהם...".

ואומר המדרש על דברי הפסוק "ושפטתי בין איש ובין רעהו" (שמות י"ח, ט"ז): "ושפטתי - זה דין שאין בו פשרה, בין איש ובין רעהו - זה דין שיש עמו פשרה, שהם נעשים רֵעים זה לזה" (מדרש לקח טוב).

וכן, כנגד הדעה האומרת יקוב הדין את ההר, אומר ר' יהושע בן קרחה (בבלי, סנהדרין ו' ע"ב), ודבריו נתקבלו להלכה (רמב"ם פרק כ"ב בהלכות סנהדרין הלכה ד', שולחן ערוך חושן משפט כאמור): "מצווה לבצוע (לעשות פשרה - א"ר) שנאמר (זכריה ח' ט"ו) "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם ... איזהו משפט שיש בו שלום, הוי אומר זה ביצוע". ככלל, הפשרה אכן עניינה ביצוע ומיצוע, קרי משהו שהוא הפכו של "יקוב הדין", שהוא "אמצע", אף שאינו "גיאומטרי" או "אריתמטי" כאמור. אכן, השופט אילן ציטט (

פסק דין
אגיאפוליס עמ' 347) את דבריו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק (שו"ת אורח משפט, חושן משפט סימן א'), כי "דכוונת בין לדין ובין לפשרה (כלומר כוונת הפניה למתדיינים לבחור בין השניים - א"ר) היא שידונו הדיינים על שני האופנים, דהיינו שיבררו להם דרך הדין, ויראו אם הדין אינו רחוק מדרך היושר של מצב העניין, אז ישאירו הדין, ואם יראה להם שלערך הפשרה הדין הוא כבד יותר מדאי, לצד אחד או לשניהם, אז יעשו פשרה". והשופט אילן מסביר, כי הכוונה היא כשהדרך "יקוב הדין" נראית נוקשה מידי בנסיבות, יש לפסוק על דרך הפשרה אך "אין לפסול" פתרון צודק רק משום שהוא חופף את הדין המהותי. אוסיף, כי דברי הרב קוק משמעם לדעתי שהרעיון הנאצל של פשרה קשור ברגיל לעוגן הדין במובנו הרחב, והוא מהווה ריכוך ועידון שלו כדי להשיג תוצאה ששני הצדדים יוכלו לחיות עמה בתחושה טובה, והרי את דיני ישראל במשפט העברי שאליו נדרש הרב קוק יש לראות כמיוסדים על אדני צדק, וכך גם באשר למשפט הישראלי.

יב. ולענייננו: אולי ניתן להבין את אי הנחת והתסכול שמביע בא כוח המבקשת, שכן נותרה עמימות מסוימת בהסכמות הדיוניות; אך לא נקבע בהן מפורשות מה שביקש בא כוח המבקשת לקרוא לתוכן, כי בית המשפט יידרש במפורש בהחלטתו לשאלת נספח י"ד. ההסכמה היתה באשר לצורך להידרש לפלוגתא העיקרית, ואין כל סיבה להניח שבית המשפט במסגרת שיקוליו וחשיבתו לא נדרש לכך. בפסק הדין נאמר במפורש, כי בית המשפט שקל את כל הטענות לאחר ששמע את המכלול, והדברים מדברים בעדם. לפיכך אין בידי לקבל את הטענה כי בית משפט השלום לא עמד באשר הוסכם. אין לבוא בטרוניה לא עמו ולא עם בית המשפט המחוזי, שבדין לא נעתר לערעור בנסיבות.

יב. אין בידי איפוא להעתר לבקשה.
ניתנה היום, ד' באב תשס"ד (22.7.2004).
ש ו פ ט








רעא בית המשפט העליון 4044/04 יצחק ועמוס בוקרה קבלנים בע"מ נ' אסתר סגל,אורי סגל, [ פ"ד: נח 6 894 ] (פורסם ב-ֽ 22/07/2004)