פסקי דין על בנק מזרחי טפחות בע"מ | פסקי דין על אביטל מויאל | פסקי דין על משה נסים מויאל |

41544-10/11 תאק     14/05/2012




תאק 41544-10/11 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' אביטל מויאל, משה נסים מויאל








בית משפט השלום בתל אביב - יפו

בפני
כבוד השופטת עינת רביד

תא"ק 41544-10-11 בנק מזרחי טפחות בע"מ
נ' מויאל ואח'






תובע
בנק מזרחי טפחות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שמחוביץ


נגד

נתבעים
1. אביטל מויאל
2. משה נסים מויאל
(פורמלי) – בכינוס נכסים



פסק דין


1.
זוהי תביעה בסדר דין מקוצר על סך 114,081 ₪ שהוגשה על ידי התובע (להלן: "הבנק") כנגד הנתבעים. הנתבע הפורמאלי הוא לקוח של הבנק ונמצא בכינוס נכסים (להלן: הנתבע"). הנתבע פתח חשבון מספר 298136 (להלן: "החשבון"). על פי כתב התביעה, יתרת חובו של הנתבע בחשבון מסתכמת בסכום של 114,081 ₪. ביום 15.5.06 הנתבעת חתמה כערבה לחשבון. יש לציין כי לכתב התביעה צורפו בטעות מסמכי פתיחת חשבון של חשבון אחר של הנתבע, חשבון מספר 307070, שנפתח בתאריך 30.10.07 (להלן: "החשבון השגוי"). בזמן הדיון נתקבלה בקשת הבנק לתקן את כתב התביעה ולצרף את מסמכי הבנק הנכונים המתייחסים לחשבון והם צורפו. הנתבעת הגישה בקשת רשות להגן ונחקרה על תצהירה. בסיום החקירה הצדדים סיכמו בעל פה.
דיון והכרעה
2.
הלכה פסוקה היא, כי בבוא בית המשפט להחליט בבקשה למתן רשות להתגונן, הוא אינו בודק את אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר, אלא יוצא מההנחה, שהאמור בתצהיר אמת. כך ייטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני
התביעה, גם אם מדובר בהגנה דחוקה. הלכה ידועה זו ביסס בית המשפט העליון בפסיקות רבות כבע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (טרם פורסם) ובע"א 9654/02 חברת האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל פ"ד נט(3), 41. אולם כלל הוא, כי נתבע בסדר דין מקוצר המבקש רשות להתגונן חייב להידרש לפרטי טענות ההגנה שלו (ע"א 18/66 חפץ נ' אוצר הקבלנים בע"מ, פ"ד כ(3) 265). אין די בקיומה של מחלוקת עובדתית בין הצדדים, כדי להצדיק מתן רשות להתגונן. מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה אם נהיר, כי אין לנתבע סיכוי להצליח בהגנתו והיא בבחינת "הגנת בדים" (ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (טרם פורסם).
3.
הנתבעת בבקשת רשות להתגונן טענה כי חתמה ערבות עוד לפני שהחשבון נפתח. לראיה ציינה את מועד פתיחת החשבון השגוי. כאמור, הבנק צירף את המסמכים הנכונים מהם עולה כי החשבון נפתח ביום 20.3.06, מכאן שחתימת הנתבעת על כתב הערבות ביום 15.5.2006 הייתה לאחר שנפתחו מסמכי החשבון וטענתה בעניין זה אין לה כל בסיס.
4.
טענה נוספת של הנתבעת הייתה "לא ברור כיצד חובו של הנתבע הכפיל את עצמו כמעט פי 5 מגובה האשראי". טענה זו איננה מפורטת כנדרש בטענה של בקשת רשות להגן. לא הובאו לה כל מסמכים ולא הוצגו כל פרטים היכולים לערער את החזקה כי רשומות מוסדיות (ראו נספח 3 לכתב התביעה) מהוות ראיה לאמיתות תוכנן ולפיכך היא אינה יכולה לשמש כסיבה למתן רשות להתגונן.
5.
עוד טוענת הנתבעת כי חתמה על ערבות מחוץ לכתלי הבנק, בביתה, כאשר הנתבע הוא שהחתים אותה על המסמכים בלא שהסביר לה על מה היא חותמת. גם טענה זו אין לקבל בנסיבות תיק זה. גם אם נכונה טענת הנתבעת כי חתמה מחוץ לכתלי הבנק, הרי שהנתבעת הייתה אשתו של הנתבע במועד החתימה על הערבות וחייתה עימו כאשר עבודתו שלמענה פתח את החשבון פרנסה אותה ואת בני הבית. יתר על כן, הנתבעת היא מורה בתיכון, אשר חזקה עליה שהיא מבינה את משמעות חתימתה ואת משמעות מסמכי ערבות. יתר על כן, החזקה היא שאדם החותם על מסמכים יודע על מה הוא חותם (ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו, פ"ד נד(2) 559). בעיקר בנסיבות אלה כאשר מדובר ביחסים של בעל ואישה וכאשר הסכומים שקיבל הנתבע היו סכומים ששימשו לכלכלת הבית ולכן אין מקום לתת רשות להתגונן בגין טענה זו בנסיבות אלה.
6.
עוד טוענת הנתבעת כי התובע שינה את תנאי האשראי של הנתבע, הגדיל את מסגרת האשראי וכי הבנק גרם לנתבע להפר את ההתחייבויות. כל הטענות הללו הן טענות שנטענו בעלמא בלא פירוט. לעניין זה יש להזכיר כי בתצהיר המשמש כתמיכה לבקשת רשות להתגונן יש לפרט את הטענות ואין די לטעון טענות סתמיות שאינן מפורטות ואין להן כל מקור שעליו מסתמך המצהיר (ראו ספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, עמוד 390-391). לא זו אף זו, מדובר בחשבון, שהיה חשבון של בעלה של הנתבעת, שעמו היא חיה באותו זמן, ולכן אין לקבל את טענותיה בעניין זה.
7.
טענה נוספת בפי הנתבעת היא כי בכתב הערבות קיימים תנאים מקפחים ולדוגמא ציינה ארבעה סעיפים שכאלה (סעיף 2, המחייבה לערוב לכל חובות העבר והעתיד של הנתבע; סעיף 5, בו היא מוותרת על דרישת פרעון מוקדמת; סעיף 9, המאפשר לשנות את היקף האשראי וסעיף 10 בן היא מוותרת על טענות הגנה). הטענה בדבר תניות מקפחות אינה מפורטת ואינה מסבירה כיצד קיפחו אותן תניות את הנתבעת וכיצד על פי התחשיב שלה
אמור היה להיות חובה. לא פורט אם נדרשה לשלם בעבור חובות עבר וכמה הם. דרישת הפרעון המוקדמת ממילא אינה קיימת כי כפי שידוע לנתבעת בעלה מצוי בכינוס הליכים. כך שטענות אלה נטענו גם הן באופן סתמי וללא פירוט כנדרש.

סוף דבר
8.
אני דוחה את בקשת הרשות להתגונן.
9.
הנתבעת תשלם לתובע את סכום התביעה בתוספת ריבית כאמור בהסכם בין הצדדים מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
10.
הנתבעת תשלם הוצאות
בסך של 1,500 ושכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ₪.

ניתן היום,
כ"ב אייר תשע"ב, 14 מאי 2012, בהעדר הצדדים.














תאק בית משפט שלום 41544-10/11 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' אביטל מויאל, משה נסים מויאל (פורסם ב-ֽ 14/05/2012)