פסקי דין על אמיתי חיים עמנואל | פסקי דין על אברהם אמיתי | פסקי דין על בנק דיסקונט לישראל |

38874-03/12 הפ     14/05/2012




הפ 38874-03/12 אמיתי חיים עמנואל נ' אברהם אמיתי, בנק דיסקונט לישראל בע"מ








בית משפט השלום בירושלים



ה"פ 38874-03-12 עמנואל ואח' נ' אמיתי




בפני

כב' השופטת
אנה שניידר

המבקש
אמיתי חיים עמנואל


נגד

המשיבים
1. אברהם אמיתי
2. בנק דיסקונט לישראל בע"מ




פסק דין


1.
עניינה של התובענה שלפנינו,
שהוגשה ביום 22.3.12,
בקשה למתן

פסק דין
הצהרתי לפיו רכב מסוג רנו – קנגו מ.ר. 4096936 שנת ייצור 2002 (להלן – הרכב) הינו בבעלותו של המבקש,
ועל כן אין מקום להטלת עיקול על הרכב בשל חובותיו של המשיב 1, שהוא אחיו של המבקש,
ומשתמש בפועל ברכב (להלן – המשיב).

2.
המבקש הגיש גם בקשה לעיכוב הליכי מכירתו של הרכב עד להכרעה בתובענה העיקרית , תוך הסתמכות על רישומו של הרכב על שם המבקש במשרד הרישוי.

ביום 22.4.12 ניתן צו כמבוקש.

3.
בהסכמת המבקש צורף להליך המשיב 2 (להלן – הבנק), אשר הוא זה שהטיל את העיקול על הרכב בשל חובותיו של המשיב לבנק.


לטענת הבנק, חובו של המשיב עומד על סך של יותר מ – 160,000 ₪, וחקירה פרטית מטעם הבנק, שבוצעה בחודש אוגוסט 2011,
העלתה כי המשיב עושה שימוש יומיומי (ולמעשה השימוש העיקרי ברכב), ולאור תוצאות החקירה -
הוטל העיקול על הרכב.

4.
הבנק טוען כי על פי הפסיקה רישום רכב במשרד הרישוי הינו דקלרטיבי בלבד, ואיננו מצביע בהכרח על הבעלות הקניינית ברכב. לא הרישום הפורמאלי הוא הקובע באשר לשאלת הזכויות המהותיות ברכב , אלא הבעלות ברכב הלכה למעשה.


לטענת הבנק,
המשיב הוא הבעלים של הרכב וקיימים נתונים המעידים על כך שרישום הרכב על שם המבקש נעשה אך ורק על מנת להבריח נכסי המשיב מיד נושיו ועל מנת שהמשיב יוכל להמשיך ולהשתמש ברכב מבלי שנושיו יוכלו לממשו לפירעון חובותיו של המשיב.

5.
לטענת המבקש, בניגוד למיטלטלין אשר אין לגביהם מרשם המתנהל על פי דין - הרי אדם שרכב רשום על שמו הינו מן הסתם בעליו, אלא אם כן הוכח אחרת.


לטענתו, על אף שהתיר למשיב להשתמש ברכב ללא תמורה – אין בכך כדי להקנות למשיב את הרכב ולאפשר לו לעשות בו כל דבר וכל עסקה,
כאמור בסעיף 2 לחוק המיטלטלין, התשל"א – 1971.

6.
לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

7.
על פי ההלכה שנקבעה בפסיקת בית המשפט העליון, רישום כלי הרכב במשרד הרישוי הינו דקלרטיבי בלבד, ואיננו מצביע בהכרח על הבעלות הקניינית ברכב; על פי ההלכה האמורה, לא הרישום הפורמאלי במשרד הרישוי הוא הקובע באשר לשאלת הזכויות המהותיות ברכב אלא הבעלות ברכב הלכה למעשה
[ר' למשל: ע"א 492/64 יעקב לוי נ' משה רייס ואח' פ"ד יט (1) 586; בר"ע (ת"א) 12454/92 ארזי ירדנה ואח' נ' אהרון גלעדי, תק-מח 93 (1) 1150; רע"א 510/00 ח. רשף קבלנים (1990) בע"מ נ' אילנה ענבר נד (2) 712; בש"א (י-ם) 2254/08 נדאל אבו מאדי נ' מרכזי תעשיות ע.ע.ד בע"מ].


יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט דוד בר – אופיר, בספרו "הוצאה-לפועל-הליכים והלכות", הוצאת פרלשטיין – גינוסר, מהדורה שביעית (2009), בעמ' 553:

"עיקרו של דבר: גם היום, הרישום במשרד הרישוי עדיין איננו קונסטיטוטיבי, ואיננו מצביע בהכרע על הבעלות הקניינית בכלי הרכב. עניינו של הרישום הוא לצורך פקודת-התעבורה בלבד ולא יותר מכך... וכל עוד לא נפסקה הלכה בנקודה זו – אין לומר כי הרישום במשרד הרישוי יוצר חזקה לגבי הבעלות, ועדיין אפשרי הדבר שהבעלות הקניינית בנכס תהיה בידי ראובן בעוד שהרישום במסמכים הציבוריים יצביע דווקא על שמעון כבעליו. במקום שבו אין התאמה בין המחזיק ברכב או מי שרשום כבעליו -
על מי שטוען לבעלות להגיש לבית המשפט המוסמך תביעה לעניין בעלותו. אין להטיל מטלה זו על הבנק מכיוון שהפרטים העובדתיים הנוגעים לבעלות נמצאים, מטבע הדברים, בידי המבקש או בידי הצד השלישי שעליו רשום הרכב; ועליהם להוכיח את מהות זכותם בו".

8.
לאור האמור, גם אם תתקבל טענת המבקש כי הרכב הועבר לשימושו של המשיב זמן רב לפני שנפתח תיק ההוצאה לפועל נגדו – אין בכך כדי לסייע למבקש להוכיח כי הוא, ולא המשיב, הינו הבעלים של הרכב.

הואיל ומדובר בשני אחים, והואיל והמבקש עצמו מודה כי הרכב מצוי בשימושו ובחזקתו העיקרית של המשיב – הרי שיש לראות ברכב כנכס של המשיב, אשר הוקנה לו על ידי המבקש.

9.
בהקשר זה ראיתי לקבל את טענות הבנק כי מדובר במצב שהדעת אינה סובלת, כאשר
החייב ממשיך להחזיק
את הרכב בשימושו ובבעלותו (תוך שהוא רשום ע"ש המבקש) שעה שאינו פורע את חובותיו כלפי נושיו.

מדובר
במתן פרס לחוטא ורמיסת זכויות הקניין של הנושים (ראה רע"א 5905/98 גמזו נ' ישעיה, פ"ד נ"ה (3), ) 375.

9.
כמו כן,
ראיתי לקבל את טענת הבנק כי אי נקיטת הליכים
כנגד חייבים מסוג זה, הנותנים יד להברחת נכסיהם על ידי רישומם על שם אדם אחר,
מהווה פגיעה

באמון הציבור במערכת אכיפת החוק.

10.
לאור האמור, אני קובעת כדלקמן:


(א)
התביעה נדחית.


(ב)
צו עיכוב מכירת הרכב בהליכי הוצאה לפועל שניתן ביום 22.4.12 – מבוטל.

לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ב אייר תשע"ב, 14 מאי 2012, בהעדר הצדדים.










הפ בית משפט שלום 38874-03/12 אמיתי חיים עמנואל נ' אברהם אמיתי, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/05/2012)