פסקי דין על הראל חברה לביטוח בע''מ | פסקי דין על עו"ד משה כהן | פסקי דין על ירון אברהם רוזנפלד

18570-09/11 תאמ     15/05/2012




תאמ 18570-09/11 הראל חברה לביטוח בע''מ, עו"ד משה כהן נ' ירון אברהם רוזנפלד








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בחיפה



תא"מ 18570-09-11 הראל חברה לביטוח בע''מ
ואח' נ' רוזנפלד






בפני

כב' השופט
אחסאן כנעאן


תובעים

1
.
הראל חברה לביטוח בע''מ

2
.עו"ד משה כהן

ע"י עוה"ד צבי רוטמן



נגד


נתבעים

ירון אברהם רוזנפלד

ע"י עוה"ד י.ז. נחשון




פסק דין


ההליך שלפני

1.
לפני תביעה בסדר דין מהיר שהוגשה בעיקרה כתביעת שיבוב על ידי מבטחת רכב מס' רישוי 92-293-56 (להלן: "רכב התובע") בגין תאונת דרכים מיום 2.1.2010 (להלן: "התאונה").

2.
על פי הנטען בכתב התביעה ביון התאונה נסע רכב התובע כשאחוריו נסע רכב מס' רישוי 25-505-65 (להלן: "רכב הנתבע"). לפתע , יצא הנתבע שנהג ברכב הנתבע לעקיפה משמאל לרכב התובע , עלה על אי תנועה ותוך כדי כך פגע ברכב התובע וגרם לו לנזקים. עוד נטען כי לאחר אירוע התאונה המשיך הנתבע בנסיעה ולא עצר למסור פרטים לנהג רכב התובע. נהגת רכב התובע הספיקה לרשום את מספר רכב הנתבע.

3.
בזמן אירוע התאונה היה התובע מס' 2 הבעלים של רב התובע והוא צורף לכתב התביעה מאחר והוא תובע את ההשתתפות העצמית ששילם למבטחת רכב התובע הלא היא התובעת מס' 1. בזמן אירוע התאונה נהגה ברכב התובע רעייתו של התובע

4.
אין מחלוקת של ממש בין הצדדים לפיה התאונה אירעה כמתואר בכתב התביעה. טענת ההגנה היחידה של הנתבע הינה כי אינו קשור כלל לתאונה הנטענת וכי לא היה בזמן התאונה
במקום בו אירעה.

5.
ביום 14.5.2012 שמעתי את עדויות הצדדים כאשר מטעם התביעה העידו התובע ורעייתו ומטעם הנתבע העיד הוא בעצמו.

6.
כמו כן, בתום שמיעת הראיות ערך בית משפט "ביקור בשטח" במהלכו הצדדים נגשו לראות את רכב הנתבע שחנה מחוץ לבית המשפט. לאחר מכן נשמעו סיכומים בעל פה.

על מהימנות עדים

7.
סעיף 53 לפקודת הראיות (נוסח חדש

), תשל"ה-1971, קובע לאמור "ערכה של עדות בע"פ ומהימנותם של עדים היא עניין של ביהמ"ש להחליט בו עפ"י התנהגותם של העדים, נסיבות העניין, ואותות האמת המתגלים במשך המשפט".

8.
ודוק, מהימנותו של עד נקבעת, בדרך כלל, בעזרת אחד או יותר מארבעה המבחנים הבסיסים הבאים: מבחן ההתרשמות, מבחן ההשוואה החיצונית, מבחן ההשוואה הפנימית, ומבחן האישיות (ראה ספרו של קדמי "על הראיות" חלק שלישי, עמ' 1599).

9.
בהקשר זה, סעיף 57 לפקודת הראיות

מורה, כי אין בקיומן של סתירות, הן פנימיות והן חיצוניות, כדי לאיין את דברי העדים הנוגעים בדבר; לעניין זה יפים הדברים שנקבעו בע"פ 5612/92
מדינת ישראל נ' אופיר בארי ו-3 אח', פ"ד מח
(1), 302:

"בית המשפט רשאי להסתמך על קטעי עדותו של עד גם אם אינו מקבל את דבריו כאמינים בשלמותם וכמקשה אחת. נסיון החיים מלמד שנדירים המקרים בהם אין בתום עדות, בייחוד עדות ארוכה, קטע זה או אחר של אי-דיוק, שיכחה או אף הינתקות מתיאור האירועים לאשורם, בדרך כלל שלא מדעת, ולעתים אף מדעת - במיוחד מקום שהמדובר בעדות שנמסרה זמן רב לאחר האירוע עצמו. אמרנו על כן בע"פ 71/76
(מרילי נ. מדינת ישראל, פד"י ל
'(819 ,813 (2 מול האות א'), כי עדות שיש בה סתירות, רשאי בית המשפט לנסות ולבור בה את הבר מן התבן, היינו לחלק את העדות באופן שבית המשפט יתן אמונו בחלק מן הדברים וידחה יתרתם. סתירה כשלעצמה איננה חייבת להוליך לשלילת דברי העדות אם יש הסבר סביר לסתירה .. אך מובן שבחירה זו בין קטעי דברים איננה יכולה להיעשות באופן שרירותי, אלא מתבקש יסוד סביר לאבחנה בה מאבחן בית המשפט בין חלקי העדות"".

10.
על טבען של סתירות עמד בית משפט עליון בע"פ 100/55 מאיר נ. היועמ"ש , פ"ד ט (2) עמ' 1224 נקבע:

"מטיבו של המין האנושי שאין בן תמותה מכשיר דיוק אוטומטי. אנשים שונים מתרשמים התרשמות שונה מאותה תופעה ואין שני בני אדם – ואפילו הם נביאים – מדברים – או מתנבאים בסגנון אחיד. עד עד וסגנונו, עד עד וכושר הבעתו, לא יפלא , אפוא , שסתירות ואי דיוקי לשון שכיחים הם לא רק בדברי עדים שונים, אלה בשהוואה לאלה, כי אם גם בדבריו של עד אחד גופו, בתשובותיו בחקירה הראשית ובחקירה הנגדית ובהתחשב בדברים אשר ב"כ הצד האחד או הצד האחר משתדלים לשים בפיו."

11.
לכן נפסק בע"פ 5612/92
מדינת ישראל נ. בארי ואח', פ"ד מח

(1) 302 כי "נסיון החיים מלמד שנדירים המקרים בהם אין בתוך עדות, בייחוד עדות ארוכה, קטע זה או אחר של אי דיוק, שיכחה או אף הינתקות מתיאור האירועים לאשורם, במיוחד מקום שמדובר בעדות שנמסרה זמן רב לאחר האירוע".

12.
לעניין השימוש במבחן ההשוואה החיצונית לצורך קביעת מהימנות עדים יפים דברי בית המשפט העליון ב
ע"פ 759/90 שמואל ברזל נץ מדינת ישראל, פ"ד מו

(2) 550:

"ולא בהתרשמות בלבד עסקינן, אלא במהות העדות של העדה, אשר נשקלה בזהירות ובקפדנות בין בהיותה עומדת בפני
עצמה והן בשיזורה ובהשתלבותה במכלול העדויות והמסמכים. הערכת בית המשפט את העדות התגבשה מן 'השלם'." (ההדגשה שלי – א.כ.)

וכך גם נקבע בע"פ 567/80
הרצל אביטן נ. מדינת ישראל, פ"ד לו
(1) 680:

"השאלה, שיש לשאול ולהציג בתום המשפט, היא, אם עדותו של עד פלוני היא מהימנה, ואת מסקנתו הכוללת בעניין זה רשאי בית המשפט לשאוב גם מעדויות אחרות, לרבות עדויות הסיוע, התומכות במסקנה זו, כך גם נהג בית-משפט זה מימים ימימה:נ
ראה, בין השאר, ע"פ
11 58
[3]. בעמ'
1944
שמר בן אור הביא לפנינו.
"


דיון והכרעה

13.
לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים הנני סבור כי עלה בידי התובעים להרים את נטל ההוכחה ולהוכיח כי הנתבע ורכב הנתבע היה מעורב בתאונה.

14.
עדי התביעה בכלל , ורעייתו של התובע בפרט, עשו עליי רושם אמין ביותר.

15.
אציין במיוחד את עדות רעיית התובע, גב' אסתר כהן, אשר עדותה הייתה עקבית קוהרנטית. עדה זו העידה בבהירות בשטף ובביטחון עצמי. היא ידעה לספר בפירוט את אשר אירע באותו יום. (

לאופן שבו עד מוסר את עדותו כאינדיקתציה למהימנות ראה:
ע"פ 275/74 הרצל אביטן נ. מדינת ישראל,
פ"ד כט
(2) 470).

16.
התובע אף הוא עשה עלי רושם אמין אם כי לא זכר את מרבית הפרטים כאשר הדבר לא נבע מחוסר מהימנות אלא בשל חלוף הזמן ובשל העובדה כי לא היה הנהג וחושיו באותו רגע לא היו מחודדים כפי שבדרך הנוהג ברכב אמור להיות. כך הסביר עד זה את חוסר זכרונו לפרטים מסוימים.

17.
נפסק כבר כי

דווקא "זכרון מופלג" של פרטים, אחרי שחלף זמן רב מעת התרחשות האירועים ועד למתן העדות, עלול לפגום במהימנותו של העד (
ע"פ 950/80 כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד לו
(3) 561).
במקרה זה לא חלף יחסית זמן רב. אך בשל הסברו של התובע כי חושיו לא היו מחודדים ברור ההבדל בין עדות התובע לאשתו.

18.
עדי התביעה על אף שהינם בני זוג, ניכר כי לא תיאמו את עדותם בטרם המשפט או לא ניסו לרענן זכרונו של אחד של השני, בין אם במכוון או בין בשיחת חולין ביניהם שלא במטרה לפגוע בהליך השיפוטי. הדבר ניכר בכך שרעייתו ידעה לתת אינפורמציה מדויקת על שאירע וסיפרה בפרטי פרטים בעוד שהתובע לא זכר את מרבית הפרטים.


19.
אם היו הבדלים בעדויות עדי התביעה, כפי שבא כח הנתבע הצביע לדוגמא בנושא הליכת התובע לכיוון רכב הנתבע לאחר התאונה, היו אלו סתירות מינוריות כאשר הדבר מעיד על מהימנותם. אך טבעי כי כל אדם יקלוט בחושיו אירוע מסוים באופן שונה מזולתו.

ב
ע"פ 9184/06
מדינת ישראל
נ' אושר ("אושרי") כהן, [פורסם בנבו] תק-על 2007(3), 4407
:

"אכן, נסיון החיים מלמד כי בתאור של אירוע מסויים עשויות להתקבל מפי העדים להתרחשותו או אף מן המעורבים בו עדויות שאינן תואמות בהכרח זו את זו בכל תג ותו, בייחוד כאשר האירוע מתרחש כהרף עין. לעיתים קורה הדבר משום שכל אחד מאותם עדים היה נתון בעת האירוע לענייניו שלו וקלט רק חלקים מן ההתרחשות בחושיו, או משום שזווית מבטו היתה שונה מזו של חברו. חוסר התאמה כזה, העשוי להתגלות בהשוואה בין עדותם של עדי ראיה או מעורבים שונים, אין בו בהכרח כדי להוביל אל המסקנה כי לא ניתן לסמוך עליהן או על אחת מהן, אם שוכנע בית המשפט כי מדובר בעדים מהימנים ובעדות שאינה מוטה ובמקרה כזה רשאי בית המשפט לנסות ולדלות מתוך אותן העדויות תשתית עובדתית אשר תשתלב לכדי מארג ראייתי כולל ותהא מוצקה דיה לשמש בסיס לממצאים ולמסקנות בהכרעת הדין, על אף חוסר ההתאמה או אי הדיוק בפרט כזה או אחר.... דברים דומים אמר בית המשפט בע"פ 533/82 זכאי נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 57, (1984), בציינו: מדובר על שחזור אירועים, שנמשכו זמן קצר ביותר כאשר אלו המתבקשים לשחזר את מה שאירע נמצאים אותה שעה בהתרגשות ובלחץ נפשי מקסימאליים ... כאשר פלוני השודד צועד קדימה ואקדח בידיו ויורה מיד בתחילת האירועים, ומי שעומד מאחור ליד הדלת מחזיק בידיו משהו מתכתי, ייתכן שבחלקיק השניה של העפת מבט לעבר השודד השני לא תתקבל תמונה מדויקת, והסכין תיחשב בטעות לאקדח. דבר דומה גם אפשרי לגבי הלבוש של המשתתפים בשוד או לגבי שאלת הפנים המגולחות ".

20.

אשתו של התובע העידה כי הרכב שפגע היה רכב מפואר ואם היא לא טועה מדובר ברכב אמריקאי. עוד העידה כי צבע הרכב הפוגע היה צבע בהיר. עדה זו העידה
כי תוך כדי הפגיעה ולאחר שהרכב פגע ברכב התובע היא הבחינה בפרצוף הנוהג בו וזיהתה את הנתבע שישב באולם כמי שנהג בו. אולם לא תן משקל רב לזיהוי שבוצע על ידה שכן אין המדובר במסדר זיהוי שבו ניצבים מספר אנשים והיא בחרה בנתבע. במקום הנתבע לא ישב זולתו. לכן אני נותן משקל לעדות זו אם כי משקל מועט.


21.
עדות אשתו של התובע תאמה בכל פרטיה את ההודעה שנמסרה לתובעת באמצעות סוכן הביטוח מה שמוסיף על אמינותה.

22.
התובע מאידך העיד אף הוא שמדובר ברכב לא סטנדרטי וגדול. התובע העיד אף הוא שמדובר ברכב בצבע בהיר. התאמת עדותם של עדי התביעה בפרטים אלו מלמד על מהימנותם ואילו היה חשש לתיאום עדויות (על אף שלא נטען על ידי בא כח הנתבע) היה אמור להיות תיאום בהרבה פרטים אחרים שהתובע טען כי אינו זוכר.

23.
לכן אני מקבל את עדות עדי התביעה כנכונה לפיה היה מדובר ברכב גדול ומפואר, כנראה אמריקאי, וכי תבעו היה בהיר.

24.
בא כח הנתבע העלה טענה לפיה ייתכן שבמהלך רישום פרטי הרכב נפלה טעות על ידי עדי התביעה. או נפלה טעות בעת העתקת מספר הרכב מהפתק שרשמו אל ההודעה במשטרה או לסוכן הביטוח. אכן ברמת העיקרון טעויות אלו אפשריות. עדי התביעה אף לא שמרו את הפתק עליו רשמו את פרטי הרכב הפוגע. אולם אינני מוצא דופי בכך שפתק זה לא נרשם.

25.
אולם לדעתי הצלבת הפרטים הזכורים לעדים אל מול רכב הנתבע ומקום מגוריו מקטינה עד מאוד את האפשרות כי הייתה טעות כפי שמציע בא כח הנתבע, אם לא מאיינת אותה. במידע הראשוני אשר היה בידי התובעים היה מספר רישוי הרכב. לאחר בירור פרטי הרכב שמספרו מסרו
עדי התביעה התברר כי מדובר ברכב אמריקאי גדול מימדים (כפי שאף ראיתי בביקור בשטח) בדיוק כפי שטענו עדי התביעה. התברר כי צבעו כסף (כפי שרשום במשרד הרישוי) דבר העונה על תיאור עדי התביעה כי מדובר בצבע בהיר.
התברר כי מקום מגורי הנתבע הוא בחיפה היכן שאירעה התאונה דבר המגביר את הסיכוי שלא מדובר בטעות.

26.
בשים לב להצלבת נתונים אלו אשר מקטין עד מאוד את האפשרות שמדובר בטעות לדעתי עובר נטל השכנוע לשכמי הנתבע להוכיח שאין המדובר בו.

27.
הנתבע טען באופן סתמי בתצהירו שאין המדובר בו. הנתבע לא טרח לפרט בתצהירו היכן היה באותו יום או להביא עדים אשר יגבו את טענתו לאליבי. הנתבע אישר בחקירתו כי רק
הוא משתמש ברכב ואף אישר כי לעיתים הוא עובר דרך כביש דורי , בו אירעה התאונה אם כי בתצהיר לא טרח לציין עובדה זו. הנתבע כבר ביום 30.5.2012 ידע שמייחסים לו מעורבות בתאונה (ראה מכתבו מיום 13.7.2011 אשר צורף לכתב התביעה) אך הכחיש באופן כללי (טען שלא היו דברים מעולם) מבלי לפרט את טענתו במדויק.

28.
הנתבעת לא טרח להביא לתיק בית המשפט אישור על העדר תביעות ממבטחתו. הנתבע לא טרח להביא צילום של הרכב נכון לאחר מועד התאונה ולפחות מהפעם הראשונה בו הודע לו אודות טענת התובעת.
הנתבע אף
לא טרח להביא חוות דעת שמאי או בדיקת מכון רכב אשר תאשש את טענתו כי אין נזקי פח
כלשהם. כיום בבדיקת מכון רכב ניתן על נקלה לדעת אם הרכב עבר תאונה או היו תיקוני צבע בכנף. אמנם בעת שראיתי את הרכב מחוץ לבית המשפט לא היו בו נזקים שיכולים להתאים לתאונה. אולם אני ראיתי את הרכב מעל לשנתיים מאז אירוע התאונה ולא מן הנמנע שאם הרכב היה מעורב בתאונה הוא תוקן מאז.

29.
סימני הצבע שנותרו מהרכב הפוגע על רכב התובעת תואמים לדעתי לצבע רכבו של הנתבע ולא כפי שניסה לשכנעני בא כוחו שאין התאמה כזו.

30.
הנתבע טען בתצהירו כי הוא עובד ברחוב המגינים בחיפה
ונתיב חזרתו לביתו בשכונת דניה אינו עובר בכביש דורי בניסיון להרחיק את עצמו ממקום התאונה. יחד עם זאת, יום התאונה היה יום שבת אשר הנתבע אישר בחקירתו שאינו עובד במשרדו. עוד אישר הנתבע כי לפעמים הוא עובר בכביש דורי כאשר לא טרח לומר זאת בתצהירו.

31.
באשר למניע של הנתבע להכחיש מעורבות בתאונה נראה שהמניע הוא חשש להסתבך בכתב אישום תעבורתי בשים לב לתיאור עדי התביעה ובפרט עדות התובע לפיה הנהג הפוגע פשוט התפרע בכביש ונסע במורה מזגזגת ו"בסללום". הנתבע אמנם לא טרח להראות בתצהירו כי יש לו ביטוח צד שלישי אם כי טען שיש לו ביטוח מקיף. יחד עם זאת אני מקבל את הצהרת בא כוחו לפרוטוקול לפיה הוא מייצג מטעם חברת הביטוח איילון.

32.
בשים לב לאמור לעיל אינני מקבל את עדות הנתבע ואני מבכר את עדות עדי התביעה.


33.
מאחר ולא הייתה מחלוקת על גובה הנזק או האחריות באשר לעצם התאונה הנני מחייב את הנתבע לשלם כדלקמן:

לתובעת מס' 1 סך של 5,893 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 8.9.2011 ועד התשלום המלא בפועל.

לתובע סך של 420 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 8.9.2011 ועד התשלום המלא בפועל.

34.
כן ישא הנתבע בהוצאות התובע ושכר טרחת עו"ד בסך של 3000 ₪.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לבאי כח הצדדים.


ניתן היום,
כ"ג אייר תשע"ב, 15 מאי 2012, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 18570-09/11 הראל חברה לביטוח בע''מ, עו"ד משה כהן נ' ירון אברהם רוזנפלד (פורסם ב-ֽ 15/05/2012)