פסקי דין על יריב לוין

473107/00 27     22/05/2012




27473107/00 מדינת ישראל נ' יריב לוין






לפני: כבוד השופטת מי-טל אל-עד קרביס תאריך: 22/05/2012


בעניין: מדינת ישראל
המאשימה


נ ג ד

יריב לוין הנאשם

נוכחים: ב"כ המאשימה: עו"ד אינה פינקל גלעד
הנאשם בעצמו




פסק דין



הנני מזכה את הנאשם מהאשמה המיוחסת לו בכתב האישום.

הנאשם הואשם בכך שבתאריך 13.8.09 בשעה 18:26, ברחוב גוטליב ליד בית מספר 3, תל אביב החנה את רכבו על המדרכה. בכך על פי הנטען, עבר הנאשם עבירה על סעיף 6(ד)(2א) לחוק העזר לתל-אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ"ד-1983 (להלן: "חוק העזר").

תחילה, העלה הנאשם טענה מקדמית לפיה קיים פסול בכתב האישום מאחר שחתומה עליו המזכירה הראשית של בית המשפט לעניינים מקומיים. הטענה נדחתה בהחלטתה של כבוד השופטת ברוורמן מיום 7.9.10. הצדדים זומנו אפוא למועד הקראה, שאז ביקש הנאשם שלא להשיב לאשמה, והתיק נקבע להוכחות (ראו פרוטוקול והחלטת כבוד השופטת ברוורמן מיום 7.3.11).

הליך ההוכחות התקיים לפני בתאריך 24.4.12.

בפתח הישיבה כפר הנאשם בעובדות כתב האישום, העלה טענה של הגנה מן הצדק וחלק על סמכותו של הפקח ליתן לו דוח באשר כתב ההסמכה שהוצג לו אינו יכול לשמש הסמכה כדין.

לגופו של אישום, המאשימה העידה את הפקח אשר רשם את דוח המסופון [ת/1], מר אוריאל כהן (להלן: "הפקח"). לדבריו, רכבו של הנאשם חנה בחניה פרטית, תוך שבלט לכיוון המדרכה וחסם אותה באופן שלא הותיר מעבר להולכי רגל או לעגלת תינוק. הוא העיד כי לרחוב גוטליב 3, מקום העבירה, הגיע לאחר שקודם לכן נתן דוח לרכב שחנה בעבירה ברחוב הסמוך, הירשנברג מול בית מס' 5 (ראו פרוט דוחות למפקח [ת/2] ומפת רחובות [4/3]). משסיים ליתן דוח לרכב ברחוב הירשנברג, המשיך בנסיעתו על הקטנוע והרגיש כי הארגז פתוח. על כן עמד בין שני כלי רכב במטרה לסגור את הארגז. לאחר מכן המשיך בנסיעה והחנה את הקטנוע, הפעם בפינת רחוב גוטליב, כדי לבדוק רכב שבלט מחניה פרטית לכיוון המדרכה וחסם מעבר להולכי רגל ולעגלות תינוק. את אופן החניה של הרכב, הוא רכבו של הנאשם, סימן הפקח על גבי תשלום אוויר [ת/4]. הפקח הדגיש כי המדרכה באזור רחוב גוטליב הינה צרה, אם כי במקום שבו העמיד הנאשם את רכבו המדרכה רחבה, אך בכל מקרה אין במקום תמרור המתיר חניה על המדרכה. לפקח הוצגה תמונה [ת/5], שהיא תמונה מתוך כתבה שהועלתה לאינטרנט, ולטענתו רכבו של הנאשם כפי שהוא מצולם שם, מצולם לאחר שהנאשם הזיז את רכבו.

גרסתו של הנאשם כפי שבאה לידי ביטוי בעדותו הינה כי ראה את הפקח בעודו רושם דוח לאותו רכב שחנה מול הירשנברג 5, בעוד הקטנוע של הפקח חונה בחנית נכים. על כן, הוא עצר את רכבו בחניה הפרטית שברחוב גוטליב 3 במטרה לצלם את הקטנוע. לדברי הנאשם הוא העיר לפקח כי אין זה תקין להחנות בחניית נכים, ובתגובה, כך לטענתו, הלה חיפש את רכבו ואיתרו ברחוב גוטליב 3. מתן הדוח היה למעשה "תגובת נגד" להערתו לפקח בדבר חניית הקטנוע במקום המיועד לחניית רכב נכים. הוסיף וטען הנאשם כי אם וככל שתא המטען של רכבו בלט אל מחוץ לחניה, היה זה במספר סנטימטרים בודדים שממילא אינם מצדיקים מתן דוח. לטענתו, במשך 20 דקות ניסה הפקח לערוך לו דוח, אך ללא הצלחה וזאת בשל תקלה במסופון. הנאשם מודה כי התניע את רכבו, אך מכחיש כי הזיזו. במטרה להוכיח כי לא חרג משטח החניה הפרטית ולא חסם כל מדרכה, החל הנאשם, בזמן אמת, לצלם את האירוע במצלמתו. הוא הגיש סדרות תמונות [נ/8- נ/25] המתעדים את הפקח, את אזור החניה ואת רכבו. כמו כן הגיש תקליטור [נ/26] ובו 4 סרטונים קצרים המתעדים דין ודברים בינו לבין הפקח, אליו גם הצטרף פקח נוסח שהגיע למקום, מר יובל פרידמן (להלן: "הפקח פרידמן").

טרם אדרש לטעמי בדבר זיכויו של הנאשם, להלן תאור קצר של המקום בו החנה הנאשם את רכבו. ברחוב גוטליב 3, מתחת לעמודי הבניין, קיימות חניות פרטיות של דיירי הבניין. הכניסה לחניה הפרטית הינה מרחוב גוטליב, ממקום שבו שפת המדרכה משופעת (ראו לדוגמא [נ/9]). המדרכה, כמו גם החניה הפרטית שלאחריה, מרוצפת אבנים המשולבות זו בזו, אם כי יש הבדל בין צבעי האבנים המשולבות בחניה לבין צבעי האבנים של המדרכה (ראו למשל [נ/9], [נ/16]).

החניה הפרטית תחומה בחזיתה, מצידה השמאלי, בגדר אבן נמוכה (ראו [נ/9], [נ/15]- [נ/18]), לדברי הנאשם הגדר הינה בעובי של כ- 27-25 ס"מ (פרוטוקול בעמ' 12 שו' 21-19).

לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט, שמעתי את העדים ועיינתי במוצגים שהוגשו לי, למעשה שתי גרסאות לפני; גרסת המאשימה הנסמכת על עדותו של הפקח, לפיה הנאשם החנה את רכבו בחניה פרטית, תוך שהוא חוסם את המדרכה ומפריע למעבר של הולכי רגל ולעגלת תינוק. לעומתה, גרסת הנאשם כי לא חסם את המדרכה, ולכל היותר, אם בכלל, תא המטען שלו בלט מספר סנטימטרים מהקו הדמיוני הפנימי של אותה גדר בעובי של 27-25 ס"מ, כשממילא לא ראוי היה ליתן דוח בגין האמור.







במשפט הפלילי, נטל ההוכחה כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו מוטל לפתחה של המאשימה, ומעבר לכל ספק סביר. למעט עדותו של הפקח והדוח ת/1, אין כל תמונה שצולמה על ידו בזמן אמת היכולה להוות ראיה אובייקטיבית לביצוע העבירה. לדבריו, משום תקלה במצלמת המסופון.

לעומת זאת, הנאשם הגיש סדרת תמונות [נ/8]- [נ/25], שהפקח אישר כי הן צולמו במהלך 20 הדקות שבהן נרשם הדוח (ראו חקירתו הנגדית של הפקח בעמ' 10 שו' 14-12). בחלקן נראה רכבו של הנאשם, ודי אם אציין את [נ/8- [נ/9] ו-[נ/14]- [נ/16] כשמתמונות אלו לא התרשמתי כי תא המטען של הרכב בלט לכיוון המדרכה, בודאי שלא באופן החוסם אותה ומפריע למעבר של עגלות ילדים או הולכי רגל. אמנם, הפקח טען כי לאחר רישום הדוח, הנאשם הזיז את רכבו והכניסו פנימה (עמ' 5 שו' 23-22, עמ' 6 שו' 10-9) באופן שהתרחק מהמדרכה. אולם, הדברים עומדים בניגוד לתמונות אותן אישר ככאלה שצולמו בעת רישום הדוח. משמע, כי גם אם החנה הנאשם את רכבו קודם לכן תוך ביצוע עבירה, הוא כבר לא עשה כן כאשר נרשם הדוח. יודגש כי בחקירתו הנגדית הפקח השיב כי ניסה לברר מי הוא בעל הרכב וזאת במטרה לדאוג לפינויו, ללא מתן דוח (עמ' 6 שו' 18-15). על כן, אם מצא את בעל הרכב וזה פינה אותו באופן שכבר לא נעברה עבירה של חניה על המדרכה, מדוע נרשם הדוח? במקרה דנן ולכל הפחות, שיקול הדעת אותו הפעיל הפקח בעת רישום הדוח היה לקוי.

התמקדתי לעיל בשאלת ביצוע העבירה על ידי הנאשם, אף על פי שבמהלך הדיון שהתקיים לפני הנאשם חקר את הפקח ואת הפקח פרידמן שזומן על ידו למתן עדות, אודות חילופי הדברים ביניהם במהלך האירוע, חילופי דברים שהובילו גם להגשת תביעה על ידי הנאשם נגד עיריית תל אביב, בין היתר, בשל הוצאת לשון הרע. התביעה הסתיימה בפשרה- מבלי שהעירייה מודה בחבות או בכל טענה שהיא [נ/27]. בכך באו הדברים לסיומם, ולא ראיתי צורך לשוב ולהידרש אליהם בהליך הפלילי שלפני. רק אעיר כי הפקח פרידמן שזומן לעדות על ידי הנאשם, השיב על מרבית שאלותיו, ובהתרסה, במילים "לא זוכר". צפיתי בתקליטור [נ/26] ובו 4 סרטונים (ממוספרים 100-99-84-83). הפקח פרידמן נראה שם בברור, משוחח עם הנאשם, וההתנהלות ביניהם לא היתה משום אירוע שגרתי. לא אכביר מילים באשר לתשובותיו של פרידמן בסרטונים או לפני, שכן בסופו של דבר לא מצאתי בעדותו כדי לתרום להכרעה במחלוקת שכאן.

אוסיף כי לאחר שהסתיים הליך הבאת הראיות ולבקשתו של הנאשם, התרתי לו לצרף לתיק בית המשפט פסקי דין לעניין חניית אופנועים על המדרכה. בפועל, הגיש הנאשם מסמך ובו טיעונים נוספים ואף צרף 2 תקליטורים, בבחינת ראיות שלא הוגשו במסגרת 27 המוצגים אותם כבר הגיש (ראו "בקשה וצירוף פס"ד מטעם הנאשם" מיום 29.4.12). המאשימה התנגדה למה שכינתה "מקצה שיפורים", הכולל בחובו סיכומים נוספים ואף ראיות שלא היתה לה האפשרות לחקור את הנאשם עליהן (ראו עמדת התביעה מיום 10.5.12). עמדה זו לא נותרה ללא מענה, וגררה תגובתו של הנאשם ביום 14.5.12 וכן "תוספת קטנה" [כהגדרתו] מיום 15.5.12.

דרך כלל יש לדבוק בסדר הבאת הראיות הקבוע בסעיפים 156- 166 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"). עם זאת, ולפי סעיף 167 לחסד"פ רשאי בית המשפט, אם ראה צורך בכך, לאפשר הוספתן של ראיות גם לאחר שתם שלב הסיכומים וכל עוד לא סיים מלאכתו, כאשר "התכלית העליונה הינה מניעת עיוות דין, העלול להיגרם לנאשם או לאינטרס הציבורי באם יזוכה עבריין עקב הישמטות ראייה חשובה" (ע"פ 6949/07 עמרם נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו] 8.7.09) והאסמכתאות שם). מאחר שהנני מזכה את הנאשם מהאשמה המיוחסת לו בכתב האישום בהתבסס על העדויות והמוצגים שהוגשו לי במהלך המשפט, לא ראיתי בדחיית בקשתו להוספת ראיות (ככל שהיתה כזו), כדי לפגוע בהגנתו או להביא לעיוות דין. הבקשה נדחית אפוא.

בשולי הדברים; אעיר כי הנאשם חלק על סמכותו של הפקח ליתן הודעות תשלום קנס באשר הוסמך על ידי מועצת העיר ולא על ידי ראש הרשות המקומית כנדרש. הנאשם הגיש עותק מפנקס ההסמכות של הפקח [נ/2] כפי שנמסר לו על ידי המאשימה. מעיון בו עולה כי דווקא מתנוססת עליו חתימת ראש העירייה. מכל מקום, אינני נדרשת לטענתו זו של הנאשם לאור התוצאה אליה הגעתי, אך ככלל, אציין כי די בפנקס הסמכות שבו הסמכה ליתן הודעת תשלום קנס בעבירה של ברירת משפט שלפי חוק העזר כדי לתמוך סמכותו של פקח.

סוף דבר הוא כי הנני מזכה את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

ניתנה היום, (א' סיון תשע"ב), 22/05/12, במעמד הצדדים.

_____________________________
מי-טל אל-עד קרביס, שופטת



החלטה

לאור טיב עדותו של הפקח פרידמן ומאחר שהוא עובד העירייה, הפיקדון בסך 200 ₪ שהופקד על ידי מר לוין כשכר עדותו של העד פרידמן, יוחזר לו על ידי המזכירות.

ניתנה היום, (א' סיון תשע"ב), 22/05/12, במעמד הצדדים.


__________________________
מי-טל אל-עד קרביס, שופטת


בתי המשפט

בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב- יפו 27473107
















בית משפט לעניינים מקומיים 27473107/00 מדינת ישראל נ' יריב לוין (פורסם ב-ֽ 22/05/2012)