פסקי דין על פעלים בע"מ | פסקי דין על אברהם נווה

42225-09/11 תאמ     17/05/2012




תאמ 42225-09/11 פעלים בע"מ נ' אברהם נווה








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 42225-09-11 פעלים בע"מ
נ' נווה






בפני

כב' השופטת
לימור רייך


תובעת

פעלים בע"מ


נגד


נתבע

אברהם נווה




פסק דין


לפני תביעה כספית שהגישה התובעת בסדר דין מהיר כנגד הנתבע בסכום של 26,104 ₪ הכוללת קרן חוב בגין אספקת סחורה עליה לא שילם הנתבע בסך של 6,445 ₪ , הפרשי ריבית בסך של 3,105 ש"ח , נזקים ישירים בסך של 11,554 ₪ (אובדן הכנסות) ונזק לא ממוני שהוערך על ידי התובעת בסכום של 5,000 ₪ .

התובעת הינה חברה בע"מ ועיקר עיסוקה בתחום הדפוס והייצור של לוחות שנה ויומנים הנושאים את הפרטים של הלקוח (המזמין), הכול בהתאם לדרישותיו הגראפיות והצורניות, לצורך פרסום ושיווק עסקו של הלקוח.

הנתבע הינו בעל עסק העונה לשם "אייג'ס ישראל- וולוו אירו" שהתקשר עם התובעת לצורך הזמנת לוחות שנה.

מטעם התובעת העידו מנהלה, מר יניב מידד וכן עד נוסף מר דודי געש ואילו מטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו. פסק הדין ניתן לאחר שמיעת העדים וסיכומיהם בעל פה.

עובדות שאינן שנויות במחלוקת
:

בין הצדדים הייתה מערכת יחסים עסקית קודמת, עובר לביצוע ההזמנה נשוא פסק הדין, במסגרתה לא היו לנתבע טענות לעניין טיב המוצר או השירות וההזמנות בוצעו במועד.
ההזמנה בוצעה על ידי הנתבע ביום 30/7/07 לצורך רכישת 600 לוחות שנה – הכול בהתאם לטופס ההזמנה עליו חתם הנתבע אשר צורף כנספח א ו- א 1 לכתב התביעה.
המועד שנקבע בין הצדדים כמועד האספקה היה עד ליום 1/9/07.
התובעת ערכה וניסחה את טופס ההזמנה וזה נחתם על ידי הנתבע בנוכחות סוכן מטעם התובעת במקום עסקו של הנתבע ואושר לאחר מכן על ידי מנהל התובעת מר מידד.
הסחורה סופקה במועד מאוחר לזה שנקבע בהסכם, לאחר ראש השנה, לידי שכן של הנתבע ונארזה ב- 6 קרטונים / ארגזים ( 100 יחידות בכל ארגז) ולא הושבה לידי התובעת מעולם.

טענות התובעת בקצרה
:

לטענת התובעת, טופס ההזמנה המקורי הועמד לרשות המזמין – הנתבע בטרם חתימתו והיה מוכר לו משנים קודמות בהן ביצע עבודות מעת התובעת וחזקה עליו כמנהל עסק שקרא אותו בטרם חתם עליו והבין את מכלול תנאיו.

התובעת ביקשה להדגיש, כי עומס העבודה בתקופת החגים הינו רב ומשכך, תהליך הייצור כפוף לשינויים ואילוצים הנגרמים בשל סיבות שונות שאינן בשליטת התובעת- עניין זה הוגדר על ידי התובעת בטופס ההזמנה לרבות ביחס לגובה ההנחה המוסכמת במקרה של חריגה ממועד האספקה.

לטענת התובעת, מדובר במוצר פרסומי ייחודי אשר נושא את לוגו הלקוח / המזמין ומשכך, מתאים בסוף התהליך רק לצרכיו של הלקוח ולא ניתן להסב את אותו מוצר ו/או למוכרו לכל גורם אחר תחתיו ופועל יוצא שעסקינן בסחורה שאינה "ברת החזרה" ולתובעת אין כל עניין באותו מוצר שהינו חסר כל ערך עבורה, לצורך הקטנת נזקיה.

לטענת התובעת, הסחורה סופקה בפועל ביום 16/9/07 לידי שכן של הנתבע לאחר שהאחרון לא נכח במקום, על מנת שלא לעכבם שוב במחסני התובעת וזה מסר לו אותם ביום שלמחרת ולפיכך, התובעת עמדה במועדים הקבועים בסעיף 9 לטופס ההזמנה והנתבע אינו זכאי להנחה כלשהי.

לטענת התובעת, התקבל אצלה פקס אשר נשלח על ידי הנתבע, כאמור במכתבו שצורף כנספח ג' לכתב התביעה, לאחר מסירת הסחורה לידיו, לפיו כביכול שלח הודעות לתובעת בטרם אספקת הסחורה לביטול ההסכם, בניגוד למוסכם בטופס ההזמנה ואף הגדיל לעשות כאשר דרש 20$ לכל יום "אחסון" של הסחורה, עבור כל יום שזו נשארת אצל הנתבע.

לטענת התובעת, בהתאם לתנאי טופס ההזמנה אין כל אפשרות לבטלה באופן חד צדדי והמוצרים אינם ניתנים להחזרה.

לטענת התובעת, כל ניסיונותיה להגיע להסדר עם הנתבע כשלו ובלית ברירה נאלצה התובעת להגיש את תביעתה לקבלת המגיע לה בהתאם להסכם / טופס ההזמנה שנחתם בין הצדדים.

טענות הנתבע בקצרה:
לטענת הנתבע, הזמין את לוחות השנה כשי עבור לקוחותיו לקראת ערב ראש השנה שחל באותה שנה ביום 11/9/07 ולא לפני שבדק עם נציג התובעת, כי האחרונה תוכל לעמוד ולהתחייב לספק את הסחורה במועד האספקה שנקבע בהסכם והוסף בכתב ידו של הסוכן מטעם התובעת, עד ולא יאוחר מיום 1/9/07, במקום המיועד ל"הערות".
לטענת הנתבע, הוא התעקש על מועד זה כמועד האחרון לצורך האספקה לידיו הואיל וזה הותיר בידיו שבוע ימים לחלוקת השי ללקוחותיו.

הנתבע טוען, כי לאחר שביצע את ההזמנה, התקשר מספר פעמים לתובעת על מנת לוודא כי הלוחות יסופקו במועד שנקבע, בין היתר התקשר עשרה ימים בטרם מועד האספקה והובטח לו כי לא יהיה עיכוב במועד האספקה המובטח.
לטענת הנתבע, תנאי לתשלום עבור הסחורה היה אספקתה על ידי התובעת במועד שנקבע, ללא כל "ימי חסד" להן טוענת התובעת שכן חתם על טופס ההזמנה אך ורק לאחר שהסוכן התחייב לעמוד במועד האספקה, כפי שסוכם. שאם לא תאמר כן, קבלת הסחורה במועד שבו סופקה, לאחר החג הייתה מותירה את הנתבע עם סחורה חסרת ערך.

לדברי הנתבע, חרף כל השיחות שדאג לבצע לידי התובעת על מנת לוודא כי לא יהא פיגור באספקת הסחורה, עניין שאושר לו בכל פעם על ידי מי מטעם התובעת, הופתע שביום 2/9/07 לא קיבל את הסחורה ויצר קשר על מנת לברר פשר העניין, ברם לא ניתן לו כל מענה על ידי התובעת ביחס לגורלה של הסחורה ולמעלה מכך, לא ניתן לו כל מועד משוער לאספקתה בפועל.

בצר לו , הודיע הנתבע בפקס בבוקר יום 3/9/07 לידי התובעת, כי עליה לאשר לו אספקה מיידית ומשלא נענה והסחורה בוששה להגיע, שלח בצהרי היום הודעה על ביטול ההזמנה ובסד זמנים שנותר לו נאלץ להזמין לוחות מספק אחר אשר סיפק לו אותם ביום 9/9/07 בגינה שילם תמורה בסך של 5,567 ₪ - בהתאם לחשבונית שצירף הנתבע כנספח ד' לכתב ההגנה.

לדברי הנתבע, הסחורה התקבלה אצלו רק ביום 18/9/07 על ידי השכן ובו ביום שלח לידי התובעת פקס ובו דרש ממנה לאסוף את הסחורה שסופקה בניגוד להודעת הביטול ואף התריע בתובעת כי בכוונתו להחזיק את הסחורה במקום עסקו למשך 30 יום על מנת לאפשר לה לאסוף אותה בחזרה שאם לא כן היא תושמד על ידו.

לדידו של הנתבע, הוא השיב לכל המכתבים שהתקבלו אצלו על ידי התובעת לעניין הדרישה לתשלום החוב, הכחיש את קיומו של החוב באשר לדבריו התובעת הפרה את ההסכם הפרה יסודית כזו שלא מזכה אותה בתשלום כלשהו והנזק, ככל שנגרם היה דווקא לנתבע שנאלץ לבצע הזמנה אחרת אצל ספק אחר ולחלק את השי ללקוחותיו תוך עמידה בלוח זמנים קצר בהרבה מזה שתכנן לכתחילה אלמלא התובעת הייתה עומדת במועדי האספקה להם התחייבה ואף נאלץ לאחסן את אותם 6 ארגזים במקום עסקו , דבר שגזל מקום לא מבוטל.

דיון:

השאלה שעומדת להכרעה בתיק שלפני הינה פשוטה, האם הפר הנתבע את האמור בטופס ההזמנה אשר נחתם על ידיו ואושר על ידי מנהל התובעת לאחר מכן ואשר מהווה הסכם לכל דבר ועניין, משכך עליו לשלם את התשלום לו התחייב בטופס ההזמנה והנזקים הנוספים שנגרמו בשל אותה הפרה, כפי שטוענת התובעת או שמא האחרונה היא שהפרה את ההסכם וממילא לא זכאית לקבל את התמורה בגין האספקה של הסחורה, כפי שטוען הנתבע.

על מנת להכריע בשאלה זו על ביהמ"ש לבחון את טופס ההזמנה ואת אומד דעת הצדדים בהתקשרות בהסכם, תוך התייחסות לסוג המוצר שהזמין הנתבע מעם התובעת והייחודיות שלו באשר עסקינן בלוחות שנה שהינם בעלי ערך וחשיבות לאותה שנה שבה הם מודפסים ולצורך של הנתבע בביצוע ההזמנה.

לטענת הנתבע, ביקש לרכוש את אותם לוחות שנה עבור שי לחוג לקוחותיו לקראת ראש השנה.

עוד טוען הנתבע, כי ההזמנה בוצעה על ידו רק לאחר שוידא עם הסוכן מטעם התובעת שהגיע אליו למשרדו, במסגרת מערך שימור ושיווק הלקוחות אצל התובעת, כי הלוחות יסופקו עד ולא יאוחר מיום 1/9/07 , שאם לא כן לא היה מתקשר עם התובעת ביום 30/7/07 אלא עם ספק אחר אשר היה מתחייב לעמוד במועד זה דווקא.

הנתבע העיד במסגרת חקירתו לפני, כי המועד שנקב בו איננו משוער או "מקרי", הוא לקח בחשבון שיהא עליו לבצע חלוקה של הלוחות לידי לקוחותיו לפני חג ראש השנה ואת העובדה שמקום עסקו איננו גדול מספיק על מנת להכיל את הסחורה כולה למשך זמן רב מבלי שהדבר יפריע ואולם ברור היה לסוכן מטעם התובעת, כי הלוחות יועדו ללקוחות כשי עבור ראש השנה וממילא היה אמור לחלק אותם לפני החג ולא לאחריו.

מנהל התובעת אישר במסגרת עדותו לפני, כי אכן הסוכן מטעמו הגיע למשרדו של הנתבע, שם נחתם טופס ההזמנה על ידי הנתבע וכי הסוכן מעביר לידיו את הטופס על מנת שיאושר על ידו, בין היתר בודק מנהל התובעת כי מועד האספקה הינו כזה שניתן לעמוד בו.

מנהל התובעת לא טרח להעיד מטעמה של התובעת את אותו סוכן, היחיד שהיה במגעים עם הנתבע, לדבריו הוא אינו עובד אצל התובעת מזה כמה שנים. הימנעות זו של התובעת לזמן לעדות את הסוכן ,הגם שלא הועלתה מניעה כלשהי מצד התובעת מלזמנו לעדות, גם אם אינו עובד אצלה עוד, מבססת את ההנחה שעדותו לא הייתה תומכת בגרסת התובעת, אלא מחזקת ומאששת דווקא את גרסת הנתבע לעניין דרישתו הבלתי מתפשרת לאספקת לוחות השנה עובר לראש השנה ולא לאחריו.

גרסתו של הנתבע, ביחס להסכמות להן טוען הנתבע, אשר הובילו בסופו של דבר את האחרון לחתום על טופס ההזמנה, כתנאי להתקשרות הצדדים ובעיקר לעניין התחייבות הסוכן לעמוד במועד האספקה, כפי שנרשם על ידו בטופס ההזמנה בכתב ידו וממילא לקבלת התשלום, עליה עמד הנתבע בטרם חתם על ההסכם, לא נסתרה.

התובעת הייתה ערה לטענות הנתבע בכתב ההגנה עליהן חזר במהלך עדותו בבית המשפט באופן סדור ושוטף, תוך שהוא חוזר על הטענה לפיה תכלית ההזמנה לא קוימה בסופו של דבר ולא יעלה על הדעת שהתובעת תעשה שימוש בסעיף בהסכם אשר עומד בסתירה להסכמה אליה הגיעו הצדדים שניהם , עובר לחתימת ההסכם , לעניין החשיבות שיש למועד האספקה ולא בבחינת מועד "משוער" שהתובעת יכולה לסטות ממנו, שאם לא תאמר כן, מה התועלת והצורך של הנתבע באותם לוחות שנה שנועדו ללקוחות הנתבע כשי עבור חג ראש השנה והיו אמורים להיות מחולקים לפני החג.

גם אם לוחות השנה הינם בעלי ערך במשך כל השנה, הנתבע ביקש לחלק אותם ללקוחותיו, כפי שהוא נוהג לעשות כן בכל שנה וכפי שנהוג לעשות,לפני ראש השנה, בבחינת ציפייה לגיטימית של המזמין עליה עמד מראש ובכתב, כתנאי להתקשרות עם התובעת.

לטענת הנתבע, התוספת שנכתבה על ידי הסוכן מטעם התובעת, לדרישת הנתבע, בכתב ידו לעניין מועד האספקה ליום 1/9/07 , במקום המיועד להערות, באה כדי להגשים את תכלית ההתקשרות בין הצדדים ומשכך, גוברת על אותו תנאי שהינו מקפח בסעיף 9 להסכם ההזמנה האחיד שיצא מ"בית היוצר" של התובעת, לפיו רשאית התובעת לספק את הסחורה באיחור של 10 ימי עסקים והדבר לא ייחשב כפיגור, בעוד שאיחור של מעל ל- 15 ימי עסקים יזכה את המזמין בהנחה של חצי אחוז לכל יום איחור , מעבר לאותם 15 הימים הראשונים כפיצוי מקסימלי מוסכם מראש.

התובעת תולה את כל יהבה לצורך הוכחת תביעתה בהסכם שנחתם על ידי הצדדים – טופס ההזמנה על כל תנאיו תוך התעלמות מטענת הנתבע לפיה, תנאי להתקשרות בין הצדדים היה עמידה על מועד אספקה מדויק ואין בלתו, אלמלא כן לא היה מתקשר כלל ועיקר בהסכם באשר ביקש לחלק את אותם לוחות מתכלים , המהווים מוצר פרסומי עבורו ללקוחותיו לקראת וכשי לחג ראש השנה שחל ביום 11/9/07 וכל טעם אין עוד בחלוקתם של הלוחות לאחר החג.

במיוחד יפים הדברים כאשר עסקינן במועד אספקה מבוקש, במהלך החגים כאשר התובעת מודעת לעומס העבודה אצלה מחד ומאידך לחשיבות העמידה במועד האספקה לפני החג.
אם לא יכלה התובעת לעמוד בו, מכל סיבה שהיא היה עליה להודיע לנתבע בהקדם האפשרי ולא להמתין עם האספקה של הסחורה עד לאחר החג, ככל הנראה, ביום 18/9/07, גם אז הותירה את הסחורה אצל השכן, בבחינת מצב מוגמר ונתון על מנת להימנע ממצב אפשרי שבו הנתבע יתנגד לקבלת הסחורה.
חרף משלוח הודעות מטעם הנתבע ויצירת קשר טלפוני עם התובעת, על כך אין מחלוקת בין הצדדים, לא טרחה התובעת להודיע ו/או למסור הודעה כלשהי במשך כל אותה תקופה, דהיינו, למן יום ההזמנה שנערכה ביום 30/7/07 ועד למועד כתיבת המכתב שיצא על ידי התובעת באמצעות ב"כ ביום 5/12/07, לעניין מועד האספקה וממילא האיחור הצפוי לאספקתה של הסחורה, בניגוד למובטח וכמענה לפניות הנתבע.

אין מחלוקת בעניינינו, כי התובעת הייתה ערה למועד אספקה ולחשיבותו, יחד עם זאת, לא ניתן על ידה כל הסבר מניח את הדעת, מדוע כאשר היא מתחייבת לספק את הסחורה עד למועד נקוב, וזה מתעכב, לא ניתנת ללקוח הודעה מתאימה בעניין, על מנת שיכלכל צעדיו בהתאם, במיוחד כאשר הלקוח פונה בע"פ ובכתב ותחת זאת היא מתעלמת מפניותיו ומדרישתו לבטל את ההסכם כדין.

האם הפרה התובעת את ההסכם ?

בנסיבות כפי שתוארו לעיל בהרחבה, נותרה עדותו של הנתבע על קנה לעניין מועד האספקה והנני קובעת כי התובעת התחייבה לספק את לוחות השנה לידי הנתבע לפני ראש השנה ומשלא עשתה כן, הפרה את חיובה כלפי הנתבע.

האם עסקינן בהפרה יסודית של ההסכם באופן המצדיק ביטול חד צדדי של ההסכם על ידי הנתבע ?

על פי לשונו של ההסכם, הייתה הסחורה צריכה להיות מסופקת עד ליום 3/9/07, בעוד שבהסכם ישנם תנאים נוספים המופיעים מעבר לדף והם חלק בלתי נפרד מההסכם ומחייבים את שני הצדדים.
משקבלתי את טענת הנתבע, כי מועד האספקה הוא המועד שסוכם מבלי שהייתה אפשרות לאיחור כלשהו, יש לבדוק האם במקרה כזה התובעת הפרה את ההסכם הפרה יסודית ?

בסעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א- 1970 הוגדרה הפרה יסודית:
" הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית, תנייה גורפת בחוזה העושה הפרות להפרות יסודיות ללא הבחנה ביניהן, אין לה תוקף אלא אם הייתה סבירה בעת כריתת החוזה "

על פי סעיף 7 א' לחוק החוזים תרופות, הנפגע זכאי לקבל את החוזה רק אם הפרת החוזה הייתה יסודית ואילו ע"פ סעיף 7 ב' לחוק, כאשר ההפרה אינה יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קוים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה.
זולת אם בנסיבות העניין, ביטול החוזה היה בלתי צודק.

בעניינינו היה ברור לצדדים, על כך העיד מנהל התובעת, כי המועד נקבע לבקשת/ דרישת הנתבע וכי המועד חשוב לו על מנת לחלק את הסחורה ללקוחות לפני ראש השנה וכי הלוחות סופקו באיחור – האם האיחור נכנס לגדר הפרה יסודית?
דומני כי יש לבחון כל מקרה לגופו, תוך מתן חשיבות לתכלית ביצוע ההזמנה והאם האיחור היה סביר, כאשר במקרה שלפני הנני מגיעה למסקנה לפיה האיחור לא היה סביר שכן התובעת סיפקה את הלוחות לאחר החג חרף העובדה שהיה לה טווח זמנים נוסף בין ה- 3/9/07 ועד ל- 11/9/07 שאז חל החג וזו סיפקה אותם ביום 18/9/07 .

במקרה שלפני, משמעות האיחור מובילה בהכרח לתוצאה לפיה, הנתבע לא יכול היה לספק את הסחורה כשי לחג לפני ראש השנה ומשכך, הדבר נכנס לגדר הפרה יסודית, כזו המזכה את הנתבע בביטול חד צדדי.

חרף המסקנה אליה הגעתי כאמור לעיל, אבחן האם ביטל הנתבע את ההסכם כדין, גם למקרה שבו הפרה התובעת הפרה שאינה הפרה יסודית.

הנתבע טען בכתב ההגנה מטעמו וחזר על כך בעדותו לפני, כי שלח לידי התובעת ביום 3/9/07 שני פקסים למשרדיה, האחד בבוקר על מנת ליתן לה אפשרות אחרונה לספק את המוצר ומשלא קיבל תגובה / מענה בכתב לעניין ההתחייבות לעשות כן , ממילא לא נמסר מועד משוער, שלח בצהרי היום מכתב ביטול של ההזמנה והזמין מייד לאחר מכן את אותם הלוחות בדיוק מספק אחר.

מנהל התובעת העיד, כי מעולם לא קיבל את הודעת הביטול במועד הנטען על ידי הנתבע וכי הפקס היחיד שנשלח אל התובעת התקבל אצלה ביום 18/9/07 לאחר שהסחורה סופקה לידי הנתבע ומשכך לא ביטל את ההזמנה כדין ולא היה רשאי לבטלה באופן חד צדדי.
ראיה לחיזוק טענת התובעת, מצא מנהלה בכיתוב בחלק העליון של אותו פקס שצורף כנספח ג' לכתב התביעה, לפיו נרשם כי זה נשלח מהנתבע לידי התובעת ביום 18/9/07 .

עובדה זו לא נתנה מנוח לנתבע, אשר לטענתו פני הדברים היו שונים לגמרי ובמהלך הדיון עלה בידו להמציא עותק מפלט הפקסים שנשלחו על ידו ממשרדו ביום 3/9/07, ממנו עולה באופן חד משמעי ושאינו משתמע לשני פנים, כי אכן באותו המועד יצאו למשרדה של התובעת בבוקר ובצהריים שני פקסים.
הפלט הוגש וסומן נ/1 .

מנהל התובעת טען בתגובה לכך, כי הנתבע לא הצליח להוכיח שאכן אותם פקסים התקבלו אצל התובעת בפועל, לדבריו היה על הנתבע לקבל אישור בכתב מטעם התובעת או לכל הפחות לוודא טלפונית כי אכן זה התקבל ומשלא עשה כן, לא עלה בידו להוכיח קבלת הודעת הביטול אצל התובעת.

הנתבע העיד, כי שלח לידי התובעת למשרדיה פקס נוסף, ביום 18/9/07 לאחר שהסחורה הועברה אליו על ידי השכן, אליו צירף עותק מאותם שני פקסים שנשלחו על ידו עוד ביום 3/9/07 ומכאן ההסבר למועד שמופיע על גבי החלק העליון של הפקס, דהיינו, אין מחלוקת כי הנתבע שלח לידי התובעת פקס ביום 18/9/07 אותו נספח ג' שהתייחס לדרישת הנתבע מהתובעת להגיע ולקחת בחזרה את הסחורה שסופקה שלא כדין, לאחר שהנתבע ביטל את ההסכם ולראיה צירף שוב עותק של אותם שני פקסים שנשלחו על ידו , כך לדבריו, עוד ביום 3/9/07 .

מבין שתי הגרסאות והעדויות של שני העדים מטעם הצדדים, העדפתי באופן מובהק ונתתי אמון בעדותו של הנתבע על פני עדותו של מנהל התובעת, אשר לא זו בלבד שנתמכת במסמכים ואסמכתאות לכל צעד ושעל הרי שהיא מתיישבת יותר עם תכתיב השכל הישר והגיונם של דברים.
הנתבע הזמין מהתובעת מוצרים מתכלים לצורך מסוים ותנאי אין בלתו היה מועד האספקה, כאשר הנתבע נתן לתובעת הזדמנות לספק את הסחורה באיחור ורק משזו בוששה לבוא ולא ניתן כל מענה ביחס למועד חליפי שהיה הנתבע יכול לשקול אותו, לצורך קיום ההסכם, ביטל הנתבע את ההסכם כדין בהודעה בכתב והזמין סחורה זהה מספק אחר, בהתאם לחשבונית שהוצגה על ידו.

התובעת התנהגה בהתעלמות מדעת מההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בכתב ומהתכלית לשמה התקשר הנתבע עם התובעת, כאשר זו האחרונה ידעה ו/או הייתה צריכה לדעת כי הסחורה לא תסופק במועד שלו התחייבה וחרף כך לא טרחה להודיע לנתבע מתי בכוונתה לספק את הסחורה ולמעלה מכך, סופקה זו לידי השכן, לטענת התובעת, על מנת שלא להמשיך ולעכב אותה במחסני התובעת, דהיינו, התובעת בכתב התביעה מודה כי הסחורה עוכבה במחסניה ולא סופקה במועד.

לא ברור מהי הסיבה בעטייה סופקה הסחורה באיחור של 17 ימים לערך, כל נימוק ו/או הסבר לא ניתן על ידי התובעת וכאשר נשאל על ידי ביהמ"ש מדוע היה איחור במועד האספקה, השיב הנ"ל כהיא לישנא :

" היה עיכוב בייצור בלתי מתוכנן, שגרם לזה שהסחורה סופקה מספר ימים מאוחר יותר.... במקרה זה, אני לא יכול לזכור מה היה בדיוק במקרה הספציפי הזה, אבל אני מניח כך אנחנו נוהגים...כאשר אנחנו נותנים מועד אספקה, אנחנו מתכוונים לעמוד בו. אני לא יכול לזכור מה קרה בדיוק במקרה זה. קבענו תאריך אספקה שהשתדלנו לעמוד בו אך לצערי לא הצלחנו וסיפקנו לאחר כמה ימים. הנתבע היה בקשר עם משרדנו ונאמר לו כי זה עדיין לא היה מוכן וכשזה היה מוכן לא הודענו לו הרי שיום אחרי שהסחורה מוכנה אנחנו כבר מספקים אותה. "

(ראה לעניין זה דבריו של מנהל התובעת בפרוטוקול הדיון מיום 2/5/12 בעמ' 4 מול השורות 3-15).


אשר על כן, הנני קובעת, כי ההסכם בוטל על ידי הנתבע כדין.

האם קיים הנתבע את חובת ההשבה לידי התובעת משבוטל ההסכם על ידו כדין ?

משבוטל ההסכם כדין, זכאית התובעת להשבה.

גם בעניין זה העיד הנתבע כי שלח לידי התובעת, את אותו פקס מיום 18/9/07 לפיו עליה לקחת את הסחורה שסופקה לידי השכן שלא כדין ובניגוד לזכותו לבטל את ההסכם תוך שהוא מציין שהסחורה מוחזקת אצלו למשך 30 יום בלבד ואחסונה גורם לו לנזק ותופס מקום בעסק שלא לצורך ואם לא תפעל התובעת בהתאם לאמור במכתבו של הנתבע , תהא לאחרון הזכות להשמיד אותה.

הנתבע העיד, כי חרף האמור באותו המכתב, הסחורה נשמרה על ידו למשך שלושה חודשים ולאחר שהתובעת בחרה להמשיך בהתנהגותה המתעלמת, השמיד את אותם 6 ארגזים אשר שכבו במקום עסקו של הנתבע ותפסו מקום לא מבוטל במשך כל אותה עת- לראיה תיעד הנתבע את אותם ארגזים והמועד שבו הושמדו על ידו בתמונות שמדברות בעד עצמן ואשר צורפו על ידו במועד הדיון וסומנו
נ/ 2.

הזכות להשבה איננה זכות בלתי מוגבלת בזמן, הנתבע העיד כי מדובר היה במספר ארגזים כבדים, כפי שניתן להיווכח בתמונות שצולמו על ידו כאמור נ/ 2 ומשכך, לא יכול היה להשיב בעצמו את הסחורה לידי התובעת בעוד שזו האחרונה התעלמה כל אותה עת מדרישותיו של הנתבע וממילא בהעדר כל מחלוקת לעניין קבלת הפקס מיום 18/9/07, נראה כי זכות ההשבה מוצתה על ידי הצדדים והתובעת בחרה, בהתנהגות לוותר על זכותה זו.

חיזוק להתעלמות התובעת ומחילה על זכות ההשבה ניתן למצוא בכתב התביעה, בעדותו של מנהל התובעת ובאמור בהסכם, עליה חזר מנהל התובעת, לפיה עסקינן בסחורה שלא ניתנת לגביה זכות ההחזרה , דהיינו, לדידה של התובעת המוצר אותו ביקש הנתבע , לוחות שנה עם לוגו, הינו מוצר פרסומי ייחודי אשר יכול לשמש רק את הנתבע ומשכך, אין לה לתובעת עוד כל תועלת בקבלת המוצר בחזרה באשר לא יכולה היא לעשות בו עוד כל שימוש.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, לפיה דין התביעה להידחות אינני נדרשת לרכיבי הנזק שנטענו על ידי התובעת שנגרמו בעטייה של ההפרה.

בשולי פסק הדין אציין, כי מנהל התובעת בסיכומיו ביקש להפנות את ביהמ"ש לפסק דינו של כב' השופט דלוגין מיום 23/4/09 באותו עניין לדבריו, שם קיבל כב' השופט את התביעה תוך חיוב הנתבעת בהוצאות.
נראה כי נעלמה מעיניו של מנהל התובעת האבחנה שביצע ב"כ בהליך שם , כאשר ב"כ הנתבע הפנה בסיכומיו לפסק דינה של כב' השופטת טאובר מביהמ"ש השלום בחיפה ת.א. 20533/07 מיום 29/12/08. ב"כ התובעת שם טען, כי המקרה בחיפה שונה מהמקרה שהיה מונח לפני כב' השופט דלוגין, בכך שבתביעה שבחיפה היה מדובר בלוחות שנה (אצל כב' השופט דלוגין דובר ביומנים) וכי הלוחות סופקו באיחור אחרי ראש השנה (אצל כב' השופט דלוגין לא צוין מועד אספקה וודאי לא לפני ראש השנה).

יוצא אפוא, כי דווקא האבחנה אותה ביצע ב"כ התובעת בתיק של כב' השופט דלוגין מתאימה למקרה שלפני אשר דומה עד כדי זהות, לרבות לעניין מועד האספקה, בשני המקרים היה מדובר במועד אספקה לקראת חג ראש השנה של שנת 2007, בתיק שנוהל על ידי התובעת (הנתבעת שם) בחיפה – נדחו טענות התובעת שלפני ולא נותר לביהמ"ש אלא להסכים עם המסקנות אליהן הגיעה כב' השופטת טאובר.

סוף דבר
:
לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על דחיית התביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבע ומחייבת את התובעת בהוצאות הנתבע בסכום של 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.
בנוסף, תישא התובעת בשכרו של העד מטעמה בסך של 300 ₪ .

מזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים בדואר רשום + א.מ.


ניתן היום,
כ"ה אייר תשע"ב, 17 מאי 2012, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 42225-09/11 פעלים בע"מ נ' אברהם נווה (פורסם ב-ֽ 17/05/2012)