פסקי דין על אילן ששון |

4143/12 בשפ     29/05/2012




בשפ 4143/12 אילן ששון נ' מדינת ישראל




החלטה בתיק בש"פ 4143/12



בבית המשפט העליון


בש"פ 4143/12



לפני:

כבוד השופט נ' סולברג


המבקש:
אילן ששון



נ


ג


ד



המשיבה:
מדינת ישראל


בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בעמ"ת 34236-04-12 מיום 22.4.2012 שניתן על-ידי כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ

בשם המבקש:
עו"ד אריאל עטרי


החלטה


1.
בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בעמ"ת 34236-04-12 מיום 22.4.2012, בה נקבע כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש באשר מיוחס לו בכתב האישום.

2.
נגד המבקש הוגש כתב אישום בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות למקום מגורים, גניבה וניסיון התפרצות למקום מגורים. על-פי כתב האישום, קשר המבקש קשר עם ארבעה אחרים (להלן:
החבורה
) לביצוע התפרצויות לדירות באזור ירושלים. במסגרת הקשר סיפק המבקש לחבורה מידע על שתי דירות, על מנת שיפרצו לדירות אלו, כמו גם לדירות פוטנציאליות נוספות שאיתר עבורם. לשם קידום הקשר, שוחח המבקש ביום 26.3.2012 עם אחד מבני החבורה על מנת לתאם את הגעת החבורה לירושלים לשם ביצוע העבירות, ואף נפגש עם בני החבורה באותו הלילה. ביום 27.3.2012 הגיעה החבורה אל אחת הדירות שהמבקש נתן לגביה מידע וסרקו את המקום. לאחר מכן, התפרצו בני החבורה לביתו של המתלונן וגנבו ממנו רכוש רב. ביום 29.3.2012 חזרו בני החבורה לדירה שאותה סרקו יומיים קודם לכן, וניסו לפרוץ אליה באמצעות ציוד פריצה. לאחר שהתברר לחבורה כי מישהו נמצא בבית, עזבו את המקום בחופזה.

3.
בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר המבקש עד תום ההליכים. הצדדים נחלקו לגבי קיומן של ראיות לכאורה ולגבי קיומה של עילת מעצר. בית משפט השלום קבע כי לא קיימת תשתית ראייתית לכאורית לביצוע עבירות ההתפרצות והגניבה, וכי כן קיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע. עוד קבע בית המשפט כי קיימת עילת מעצר בגין מסוכנותו של המבקש הנובעת מהמעשים המיוחסים לו ומהרשעותיו הקודמות בעבירות רכוש. לאחר שבחן את חלופת המעצר, הורה בית משפט השלום על שחרור המבקש בתנאים מגבילים ל"מעצר בית" מלא. שני הצדדים עררו על החלטה זו.

4.
בית המשפט המחוזי בחן את מכלול הראיות בתיק החקירה וקבע כי ישנה תשתית ראייתית לכאורית אשר יש בה כדי לבסס את אשמת המבקש בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי ישנה עילה למעצרו של המבקש בגין מסוכנותו לשלום הציבור. עם זאת, קבע בית המשפט כי ניתן להסתפק בחלופת המעצר שנקבעה בהחלטת בית משפט השלום לצורך השגת תכליות המעצר, ועל כן דחה את העררים.

5.
המבקש משיג על קביעת בית המשפט המחוזי לפיה ישנה תשתית ראייתית לעבירות ההתפרצות והגניבה המיוחסות לו. לטענתו, לאור ההחלטות הסותרות של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי בנוגע לקיומן של ראיות לכאורה, יש ליתן לו רשות ערר ולדון בבקשה לגופה.

6.
נתתי דעתי על טענות המבקש, ולא מצאתי כי הן מגלות עילה מספקת לבירור עניינו לפני ערכאה שיפוטית שלישית, שכן לא עולות מהן שאלות משפטיות או ציבוריות החורגות מעניינו הפרטי של המבקש.
על-פי ההלכה הפסוקה,
העובדה שבית המשפט המחוזי הגיע למסקנה מנוגדת לזו של בית משפט השלום, היא כשלעצמה אינה מצדיקה מתן רשות ערר. כמו כן, לא ניתן גם להצביע על קיומן של נסיבות חריגות אשר מצדיקות להידרש פעם נוספת לעניינו של המבקש (בש"פ 2756/11
ג'ריס נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 17.4.11)). על אף שבית המשפט המחוזי מצא כי מתקיימת תשתית ראייתית להוכחת אשמתו של העורר, קבע כי ניתן להשיג את תכליות המעצר בחלופה אשר פגיעתה בחירותו של המבקש פחותה, והותיר על כנה את חלופת המעצר כפי שנקבעה בבית משפט השלום.

7.
אשר על כן, ובאין עילה פורמלית או מהותית להיעתר לה, נדחית הבקשה בזאת.


ניתנה היום, ח' בסיון תשע"ב (29.5.2012).




ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

12041430_o01.doc

עב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








בשפ בית המשפט העליון 4143/12 אילן ששון נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 29/05/2012)