פסקי דין על טל ירון-אלדר

44920-07/11 פ     24/05/2012




פ 44920-07/11 מדינת ישראל נ' טל ירון-אלדר





בפני
כב' השופטת יעל פרדלסקי
המאשימה מדינת ישראל
נגד
הנאשמת טל ירון- אלדר
נוכחים:
ב"כ המאשימה: עו"ד גב' טפת מויאל רוטשילד

ב"כ הנאשמת: עו"ד גב' דפנה ליבאי
והנאשמת בעצמה
החלטה
1. ביום 6.10.11 הציגו ב"כ הצדדים הסדר טיעון לפיו, הנאשמת תודה בעובדות כתב האישום, לא תורשע ותופנה לקבלת תסקיר שירות מבחן. בכפוף להמלצת שירות המבחן לאי הרשעת הנאשמת ומתן צו שירות לתועלת הציבור (להלן: "של"צ"), יעתרו ב"כ הצדדים לאי הרשעת הנאשמת ויטענו באופן חופשי להיקף עבודות השל"צ.

2. במסגרת הסדר הטיעון נמצאה הנאשמת אשמה, על פי הודאתה בעובדות כתב האישום, בביצוע עבירה של איסור ייצוג לפני מי שהיה כפוף למייצג, עבירה לפי סעיף 3+8 לחוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק הצינון") ביחד עם תקנות שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה) (איסור ייצוג), תשל"ו-1975. (להלן: "התקנות"). מבלי לפתח צפיות בנאשמת שאכבד את הסדר הטיעון או את המלצת תסקיר שירות מבחן דחיתי את הטיעונים לעונש והפניתי את הנאשמת לקבלת תסקיר שירות מבחן.

3. מעובדות כתב האישום בהן הודתה הנאשמת עולה, כי הנאשמת, עורכת דין במקצועה, עבדה בשירות המדינה החל משנת 1988. מיום 1.1.02 ועד ליום 30.6.04 כיהנה הנאשמת בתפקיד נציבת מס הכנסה ומיסוי מקרקעין, וביום 31.8.04 פרשה משירות המדינה לאחר חופשת הסתגלות בת חודשיים. הנאשמת החלה לעסוק כעו"ד במגזר הפרטי, כשערב פרישתה משירות המדינה נמנתה הנאשמת עם סוג העובדים אשר חלות עליהם הגבלות סעיף 3 לחוק הצינון והתקנות.

בתקופה שבין סוף חודש 11/04 לתחילת חודש 12/04 פנה רו"ח אביגדור יצחקי (להלן: "יצחקי") לנאשמת ומסר לה פרטים על בני הזוג אירנה וולנטין ליסק (להלן: "בני הזוג"), שמסרו ליצחקי את הייצוג והטיפול בהם מול רשות המיסים לשם גילוי ודיווח על הכנסות נוספות ותשלום המס המתחייב בהם, כל זאת ללא שיצחקי מסר לנאשמת, שלא הכירה את בני הזוג, את שמם של בני הזוג. לאחר שהנאשמת הסבירה ליצחקי על מהות הליך הגילוי מרצון באופן כללי ועל מדיניות רשויות המס בהליך זה, סיכמו יצחקי והנאשמת, כי הנאשמת תפנה לפקיד השומה כפר סבא, הרלוונטי לטפל במקרה זה, תציג לו את המקרה, מבלי שנחשפה ע"י יצחקי לשמות בני הזוג, ותערוך בירור לגבי המדיניות והמשך הטיפול בתיק, וזאת כדי לקדם את עניינם של בני הזוג ואת עניינו של יצחקי בטיפול בלקוחותיו בפני
פקיד השומה.

בהמשך לשיחה של הנאשמת עם יצחקי ובסמוך אליה, יזמה הנאשמת שיחה טלפונית עם מר אהרון אליהו (להלן: "אליהו"), רואה חשבון במקצועו, אשר כיהן מיום 1.11.04 ועד לחודש ספטמבר 2008 בתפקיד של פקיד שומה כפר סבא, ואשר כיהן כסגנה של הנאשמת והיה כפוף לה במשך כל תקופת כהונתה כנציבת מס הכנסה. בשיחה טלפונית תיארה הנאשמת באופן כללי לאליהו את המקרה של בני הזוג אותם לא הכירה ועימם לא נפגשה והביעה עמדתה לפיה, על אף שההכנסה איננה חייבת במס בישראל קיים עניין להצהיר עליה, בתנאי שלא תפתח חקירה פלילית. הנאשמת ביררה עם אליהו את עמדתו בנוגע להליך הגילוי מרצון, ומסרה לו כי מי שיהא עימו בקשר בנוגע לעניין הספציפי של הנישומים בנושא זה יהיה יצחקי. בהמשך לשיחה זו נוצר קשר והתקיימה פגישה בין אליהו ליצחקי. בתחילת חודש ינואר 2005 התקיימה שיחה טלפונית נוספת בין הנאשמת לאליהו, בה סוכם כי הנאשמת תציע נוסח מסמך ובו התחייבות של פקיד שומה, כי לאור המידע שנמסר בקשר להכנסה לא יינקטו הליכים פליליים. הנאשמת ניסחה טיוטת מסמך אנונימי, ללא שמות הנישומים, אשר היה עתיד להיחתם על ידי אליהו, ובו התחייבות כי לאור היוזמה לתקן את הדו"ח שהוגש, פקיד השומה לא יעשה טיפול במישור הפלילי (להלן: "טיוטת מסמך ההתחייבות"). ביום 9.1.05 שלחה הנאשמת את טיוטת מסמך ההתחייבות ליצחקי, אשר ערך בו תיקון אחד, ולמחרת שלחה הנאשמת את טיוטת מסמך ההתחייבות לאליהו, לאחר שתיקנה את המסמך לאור הערת יצחקי. במהלך חודש ינואר 2005 לבקשת יצחקי, ניסחה הנאשמת עבורו טיוטת מכתב ממנו לאליהו, ובו ביקשה לתקן את דוחות 2002, כך שתתווסף ההכנסה הנוספת עליה יש עניין לדווח, וכן העמדה כי למרות הבקשה להצהיר על ההכנסה, היא איננה חייבת במס בישראל (להלן: "מכתב בקשה לתיקון דוחות"). המכתב נחתם על ידי רואה חשבון ממשרדו של יצחקי לאחר שנעשו בו תיקונים קלים, והוספו בו פרטי מר ליסק וסכום ההכנסה המדווחת. ביום 30.1.05 מסר יצחקי לאליהו את מכתב הבקשה לתיקון דוחות, וכנגדו קיבל מאליהו את מסמך ההתחייבות, אשר נוסח על ידי הנאשמת, כאשר הוא חתום על ידי אליהו ומופנה לבני הזוג.

עוד עולה מכתב האישום בו הודתה הנאשמת, שלאחר מסירת ההתחייבות, בתקופה שבין חודש פברואר 2005 לחודש יוני 2005, ניהל יצחקי משא ומתן עם גברת רנד, רכזת חוליה בפקיד שומה כפר סבא ועם אליהו, אודות הסכם השומה בעניין ההכנסות הנוספות וסכום המס שישולם במסגרת הסכם זה, כשהמשא ומתן הוביל לחתימת הסכם עם פקיד השומה ביום 21.6.05, עליו חתם יצחקי בשם מר ולנטין ליסק (להלן: "הסכם השומה").

במהלך ניהול המשא ומתן ולפני חתימת הסכם השומה, יזמה הנאשמת שיחה נוספת לאליהו ובה ביקשה ממנו לבדוק אפשרות להפחית את סכום המס.

בגין פעולותיה של הנאשמת אשר פורטו לעיל, קיבלה הנאשמת מיצחקי שכר טרחה בגובה של 6,000$.

4. מתסקיר שירות המבחן, אשר מטעמי צנעת הפרט לא אפרטו עולה, כי הנאשמת בת 48, נשואה בשנית, ואם לחמישה ילדים בגילאי 21-2, שירתה בצה"ל, בוגרת תואר ראשון במשפטים ותואר שני במנהל עסקים. לאחר סיום לימודיה החלה לעבוד במשרד האוצר במגוון תפקידים ובין היתר כיהנה כנציבת מס הכנסה. כיום הנאשמת שותפה במשרד עורכי דין ומשמשת דירקטורית בחברות. הנאשמת ביטאה בפני
שירות המבחן עמדה של לקיחת אחריות והבנה באשר לאסור במעשיה וציינה, כי פירשה באופן שגוי את החוק עליו עברה.

שירות מבחן התרשם, כי הנאשמת מנהלת אורח חיים נורמטיבי, לוקחת אחריות על העבירה, מכירה בבעייתיות שבמעשיה ומביעה צער על הפגיעה בחוק. לאור העדר עבר פלילי, לקיחת האחריות ע"י הנאשמת, ועל מנת שלא לפגוע בעתידה המקצועי של הנאשמת ושלא להטביע חותם של פליליות על חייה, ממליץ שירות מבחן להימנע מהרשעה ולהטיל על הנאשמת 120 שעות של"צ.

5. ביום ביום 20/5/12 עתרה ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש לכבד את הסדר הטיעון, להימנע מהרשעתה של הנאשמת ולהטיל עליה לא פחות מ- 200 שעות של"צ. בטיעוניה טענה, שהסדר הטיעון ראוי, ונותן ביטוי הולם ומאזן בין כל השיקולים הרלוונטיים, באופן שעולה בקנה אחד עם הפסיקה לעניין כיבוד הסדרי טיעון ואי הרשעה.
ב"כ המאשימה ציינה, כי תכלית חוק הצינון להבטיח את אמון הציבור בשירות הציבורי ולאכיפתו חשיבות רבה. הוראות החוק נועדו למנוע מצבים בהם עובדי ציבור יפעלו בניגוד עניינים, ולמנוע אפשרות שעובדי ציבור שפרשו מעבודתם ינצלו את מעמדם, את הידע ואת הקשרים שלהם על מנת לקדם מטרות של לקוחות או עסקים שלהם. חומרת מעשיה של הנאשמת נובעת ממצבור הפעולות שביצעה וממעמדה הבכיר כנציבת מס הכנסה, שהינו הגורם הבכיר ביותר ברשות המיסים, וכן מהרקע המקצועי שלה בתחום ידיעת החוק. יחד עם זאת טענה, כי מתקיימות נסיבות חריגות ויוצאות דופן המצדיקות הימנעות מהרשעה, כשהאינטרס הציבורי שמטרתו לייצר הרתעה ולאכוף באופן שוויוני את החוק, יושג חרף אי הרשעת הנאשמת.

בין הנסיבות החריגות מנתה ב"כ המאשימה כשיקול המרכזי והייחודי אשר הוביל להסדר הטיעון את העדר האכיפה הפלילית של חוק הצינון. לטענתה, מאז חקיקתו של חוק הצינון בשנת 1969 לא הוגש כתב אישום בגין חוק זה, וכתב האישום נגד הנאשמת הינו הראשון מסוגו. מבקר המדינה ביקר בשנת 2007 את התנהלות רשויות המדינה והמליץ על הגברת אכיפת החוק, ותיק זה הוא תולדה של הביקורת האמורה וביטוי לשינוי מדיניות האכיפה, אולם פעולה שלטונית מסוג זה אינה יכולה להיות שרירותית. הגשת כתב האישום מהווה שינוי במדיניות האכיפה מחד, והסדר טיעון לאי הרשעה ושל"צ נותנים ביטוי לחובה שחלה על המדינה לבצע את השינוי באופן הדרגתי ובלתי שרירותי מאידך. ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקה וטענה, כי במקרים של אכיפה ראשונית בתחום הפלילי, בתי המשפט אינם נוהגים להחמיר ולמצות את הדין עם הנאשמים. הלכה זו צריכה לקבל משנה תוקף במקרה דנן, שבו מדובר בעבירה שאינה חדשה, אולם היא בבחינת "אות מתה" מבחינת העמדה לדין פלילי במשך שנים רבות. בנוסף טענה, שהתביעה הגיעה להסדר הטיעון בהתחשב בקשיים ראייתיים ומשפטיים שהיו צפויים בעת ניהול המשפט, בכך שמדובר בעבירה מסוג עוון, אשר העונש המקסימאלי הקבוע לצידה הינו קנס או 6 חודשי מאסר, בחלוף הזמן, בהודיית הנאשמת, ובכך שעוד בחקירתה קיבלה הנאשמת אחריות על מעשיה, והרשעת הנאשמת שהינה עורכת דין עצמאית, שותפה במשרד עו"ד, דירקטורית במספר חברות, יהיה בה כדי לפגוע בשמה הטוב ובמוניטין שלה, והדבר עשוי להסבר לה נזק.

לעניין עתירת המאשימה להטיל על הנאשמת צו של"צ שלא יפחת מ- 200 שעות טענה, שהטלת שעות של"צ בהיקף משמעותי יאזן בין עתירת המאשימה לאי הרשעה, וייתן ביטוי לחומרת העבירה שבוצעה, שהנפגע ממנה הינו הציבור, כאשר הציבור ייהנה משעות השל"צ שיוטלו על הנאשמת.
6. ב"כ הנאשמת הגיש פסיקה, הצעת חוק שירות המדינה (משמעת) (תיקון מס' 12) מיום 25/7/05, מכתב ממנהל רשות המיסים לשעבר- מר נסרדישי, ומכתב ממר בכר- יו"ר בנק דיסקונט ומנכ"ל משרד האוצר לשעבר (להלן: "מכתבים"), ועתר לכבד את הסדר הטיעון ואת המלצת תסקיר שירות המבחן.

בטיעוניו לעונש טען, שהסדר הטיעון ראוי ומאוזן, בהתחשב בכך שהנאשמת עוד בחקירתה המשטרה הודתה בביצוע עבירה מהקלות בספר החוקים, אשר עונשה קנס בסך 50,000 לירות או 6 חודשי מאסר, ושאין חולק שמאז שנת 1969, השנה בה נחקק חוק הצינון ועד היום, לא הועמד אף אדם לדין פלילי בגין עבירה זו. בנוסף הסדר הטיעון ראוי ומאוזן בהתחשב בכך, שמדובר בעבירה שבוצעה בשנת 2004, כשלאחר 4 שנים פרסמה נציבות המדינה הודעה על הגברת האכיפה של חוק הצינון בשל פרסום דו"ח מבקר המדינה משנת 2007 אשר קבע, כי חובת הצינון לא הוטמעה במערכת, וכיום הפרקליטות מבקשת בהגשת כתב אישום זה להיענות לביקורת הכללית של מבקר המדינה, וליצור מציאות חדשה של אכיפת החוק, היוצר תקדים ראשוני כשהנאשמת לא יכולה לעמוד לדין משמעתי כפי שמוצע בהצעת חוק שירות המדינה (משמעת) משנת 2005, בשל היעדר סמכות.

עוד טען ב"כ הנאשמת, כי הסדר הטיעון ראוי ומאוזן בהתחשב בכך שמעורבותה של הנאשמת לא גרמה להפחתת המס שעל הלקוחות לשלם, ושהנאשמת טעתה שבזמן אמת לא ראתה בעזרה שנתנה לרו"ח יצחקי ייצוג של הלקוחות, שכן ייצוג הלקוחות נעשה בעקיפין ולא במישרין.

ב"כ הנאשמת הוסיף וטען כי הרשעת הנאשמת עשויה להיות בעלת השלכות מקצועיות חמורות לנאשמת המכהנת כדירקטורית בחברות, ועלולה להוות בעיה להמשך עיסוקה. מדובר בנאשמת שתרמה למדינה ולאכיפת חוקי המס, וקיים יחס לא סביר בין הנזק שעלולה לגרום הרשעה לעתידה של הנאשמת לבין העבירה הקלה בגינה הועמדה לדין.

לעניין היקף שעות השל"צ טען, ש- 120 שעות של"צ הינן מוגזמות ביחס לעונש שקבע המחוקק בגין העבירה על חוק הצינון, והעונש הראוי לטעמו הינו 50 שעות של"צ. יחד עם זאת עתירתו היא לכבד את מספר שעות השל"צ שהמליץ שירות המבחן, ולא להיעתר לעתירת המאשימה להטיל צו של"צ שלא יפחת מ- 200 שעות, וזאת בהתחשב בנאשמת המתנדבת לעמותות ולגופים ציבוריים רבים, כשהיקף שעות השל"צ צריך להיות ביחס ישיר לקולת העבירה בה הודתה הנאשמת, ובאופן שלא יפגע בעבודתה, בעיסוקיה ובהתנדבותה.
7. הנאשמת הביעה חרטה בפני
בית המשפט על מעשיה, טענה כי היא מבינה את טעותה, וציינה כי שנים תרמה ועבדה בשירות הציבור וכך גם מחנכת את ילדיה, ועתרה לבית משפט שהעונש שיוטל עליה יאפשר לה להמשיך לתרום ולעשות לטובת הציבור כפי שעשתה כל השנים.

8. הנאשמת נמצאה אשמה בביצוע עבירה על פי חוק הצינון, שתכליתו להבטיח את אמון הציבור בשירות הציבורי, ולמנוע מעובדי ציבור לפעול ולו למראית עין תוך שהם מצויים בניגוד עניינים, ולמנוע מעובדי ציבור לשעבר לנצל את מעמדם וקשריהם על מנת לקדם את עסקיהם ולקוחותיהם, וליתן להם עדיפות על פני כלל תושבי המדינה.

9. יחד עם זאת הענישה לעולם אינדיבידואלית, ובבואי לשקול את עתירת ב"כ הצדדים לאי הרשעה עמדה לנגד עיני עמדת הפסיקה לעניין כיבוד הסדרי טיעון ראויים ושאינם נוגדים את האינטרס הציבורי ואת עמדת הפסיקה לפיה, הכלל הוא שיש להרשיע נאשם בגיר שנמצא אשם בביצוע עבירה, והימנעות מהרשעה כפופה לנסיבות יוצאות דופן, כשעל נאשם העותר לאי הרשעה לשכנע את ביהמ"ש ששיקולי השיקום גוברים במקרה האינדיבידואלי על השיקולים שבאינטרס הציבורי.

בע"פ 2669/00 מ"י נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685 סיכמה כבוד השופטת פרוקצ'יה את ההלכה בענין אי הרשעה של נאשם בגיר וכתבה:

"... משמתבקש בית-המשפט לשקול אימתי יחיל את הכלל המדבר בחובת הרשעה ומתי יחיל את החריג בדבר הימנעות מהרשעה, נדרש איזון שיקולים המעמיד את האינטרס הציבורי אל מול נסיבותיו האינדיווידואליות של הנאשם. בראייה כוללת, נשקל מן הצד האחד הצורך במיצויו של ההליך הפלילי בדרך של הרשעת העבריין כדי להשיג בכך, בין היתר, את גורם ההרתעה והאכיפה השוויונית של החוק. שיקול ציבורי זה פועל במשנה תוקף ככל שחומרת העבירה גדולה יותר, והנזקים לפרט ולציבור מביצועה גוברים.

כנגד השיקול הציבורי נשקל עניינו של הפרט הנאשם, ובמסגרת זו נבחנים נתונים שונים הנוגעים אליו, וביניהם- טיב העבירה שעבר חומרתה, עברו הפלילי, גילו, מצב בריאותו והנזק הצפוי לו מהרשעה. באשר לנאשמים בגירים, במאזן השיקולים האמור גובר בדרך-כלל השיקול הציבורי, ורק נסיבות מיוחדות חריגות ויוצאות-דופן ביותר תצדקנה סטייה מחובת מיצוי הדין בדרך הרשעת העבריין, וזאת, לרוב, כאשר עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי מהרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה והנזק הצפוי לעבריין מההרשעה".
10. בשוקלי את עתירת ב"כ הצדדים לכבד את הסדר הטיעון, עמדו לנגד עיניי נימוקי ב"כ הצדדים להסדר הטיעון לפיהם, העבירה אותה ביצעה הנאשמת הינה עבירה מסוג עוון שהעונש לצידה הוא מקסימום 6 חודשי מאסר, לכך שמאז חקיקת חוק הצינון בשנת 1969 איש לא הועמד לדין בגין ביצוע עבירה על חוק הצינון, כשעל פי הפסיקה שינוי במדיניות של העמדה לדין ראוי לעשותו במשורה ובהדרגה, ויש להתחשב בעונשם של נאשמים העומדים לדין לאור שינוי במדיניות האכיפה. עוד עמדו לנגד עיני הודאת הנאשמת הנעדרת עבר פלילי, החיסכון בזמן שיפוטי, חלוף הזמן, האמור בתסקיר שירות המבחן, והאפשרות הקרובה לוודאות שהרשעה תפגע בהמשך דרכה המקצועית של הנאשמת.

11. לאחר ששקלתי את טיעוני ב"כ הצדדים, עיינתי בתסקיר שירות המבחן ובמכתבים ושקלתי את מכלול השיקולים, מצאתי שמתקיימות נסיבות מיוחדות חריגות ויוצאות דופן, אשר מצדיקות סטייה מהכלל לפיו יש להרשיע נאשם בגיר, ומצאתי שהסדר הטיעון ראוי ואינו נוגד את האינטרס הציבורי, ולפיכך אני מכבדת את הסדר הטיעון ואינני מרשיעה את הנאשמת.

12. לאחר ששקלתי את טיעוני ב"כ הצדדים לעניין היקף שעות השל"צ שיוטלו על הנאשמת ואת דברי הנאשמת, ולאחר שעיינתי בתסקיר שירות מבחן, ובמכתבים, החלטתי בהתחשב בתרומת הנאשמת לציבור בפעילותה בשכר ובהתנדבות, בחלוף הזמן, ובכך שהנאשמת הינה הראשונה שהועמדה לדין בגין ביצוע עבירה על פי חוק הצינון, ובכך שמדובר בעבירה שהעונש לצידה הוא מקסימום 6 חודשי מאסר, ולהטיל על הנאשמת 180 שעות של"צ שיבוצעו במסגרת "חצר נשים".

מובהר לנאשמת, כי אם לא תבצע את עבודות השל"צ במלואם או תעבור עבירה בתקופת ביצוע עבודות השל"צ, ניתן יהיה להחזיר עניינה לדיון בבית משפט, להרשיעה ולגזור עונש חדש.

זכות ערעור בתוך 45 יום לבית משפט המחוזי.

מזכירות תשלח העתק ההחלטה לשירות מבחן

ניתנה והודעה היום ג' סיון תשע"ב, 24/05/2012 במעמד הנוכחים.

________________________
יעל פרדלסקי
, שופטת

בית משפט השלום בתל אביב –יפו

ת"פ 11-07-44920 מדינת ישראל
נ' 24 מאי 2012
ירון-אלדר
11








פ בית משפט שלום 44920-07/11 מדינת ישראל נ' טל ירון-אלדר (פורסם ב-ֽ 24/05/2012)