פסקי דין על יאיר לוי | פסקי דין על דנבאר נכסים (1996) | פסקי דין על אליהו טייב |

30839-03/12 א     25/05/2012




א 30839-03/12 יאיר לוי נ' דנבאר נכסים (1996) בע"מ, אליהו טייב








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 30839-03-12 לוי נ' דנבאר נכסים (1996) בע"מ
ואח'

תיק חיצוני
:




בפני

כב' הרשם הבכיר יגאל נמרודי


המשיב

יאיר לוי


נגד


המבקשים

1. דנבאר נכסים (1996) בע"מ
2. אליהו טייב



החלטה

להלן החלטתי בבקשת המבקשים להורות על ביטול צו העיקול:

1.
בין הצדדים התנהלו ומתנהלים הליכים משפטיים שונים; הליך אחד, תביעה שהוגשה כנגד המשיב, מתברר כיום בהליך בוררות; הליך שני, תביעה שהוגשה על ידי המשיב בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, במסגרתו חויבה רשף נכסים מרכז רשת המומחים לנדל"ן עסקי (1998) בע"מ (להלן –

דנבאר 98
) לשלם למשיב פיצויי פיטורים ע"ס 763,414 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה
(1.2.2001) ועד למועד התשלום בפועל. פסק-הדין ניתן ביום 24.3.2011, כאשר ביום 20.11.201 ניתן פסק-הדין בהליכי הערעור (אשר נדחו) ופסק-הדין הפך למעשה לחלוט; אין מחלוקת, כי דנבאר 98 לא שילמה את פיצויי הפיטורים. בנסיבות כאמור הגיש המשיב את התביעה כנגד המבקשים – המבקשת 1: "חברת האם", בעלת מניות בדנבאר 98; המבקש 2: מנהלה של דנבאר 98. בד בבד עם הגשת התביעה עתר המשיב בבקשה להטיל עיקול על זכויות המבקשים אצל מחזיקים שונים, צו כאמור ניתן ביום 19.3.2012 (להלן –
צו העיקול
) והמבקשים עתרו בבקשה להורות על ביטולו.

2.
עילת התביעה מבוססת, בין היתר, על הטענות הבאות: המבקשת 1 (להלן –

דנבאר 96
), ביחד עם המבקש 2, מר אליהו טייב
, נקטו הליכים על מנת להבריח את רכושה של דנבאר 98 ולרוקן את החברה מכל תוכן. המשיב נסמך, בעיקרם של דברים, על המחאת זכות, מיום 4.4.2011 (כ – 10 ימים לאחר פסק-דינו של ביה"ד הארצי לעבודה), במסגרתה המחתה דנבאר 98 לדנבאר 96 את
"מלוא זכויותינו כלפי יאיר לוי
, כולל זכויות התביעה. כל הסכומים שייפסקו לטובתנו בבוררות כנגדו יגיעו לכם בלבד",
כאשר
"המחאת זכות זה הינה כנגד ובתמורה לסך של 2 מיליון ₪ מתוך חובנו הרשום בספרי הנהלת החשבונות של החברה"
[נספח 9 לכתב התביעה]. כמו כן, נטען, כי דנבאר 98 נוהלה באופן שההון העצמי של החברה הוא שלילי, כאשר חלק ניכר מהכנסותיה משמש למימון
"הוצאות הנהלה וכלליות"
, מחד, בעוד שהחברה אשר מודעת לחשיפה המשפטית הנובעת מהגשת תביעתו של המשיב כנגדה (תביעה שהתנהלה משך שנים ארוכות) לתשלום פיצויי פיטורים, נטלה סיכון בהפעלת החברה בגרעון מתמיד והציבה את המשיב בפני
שוקת שבורה, כל זאת כאשר במהלך שנות ההתקשרות בין הצדדים לא הופרשו כספים להבטחת פיצויי פיטורים.

3.
המבקשים עתרו בבקשה לביטול צו העיקול, בין היתר, על יסוד טענות כדלקמן: (א) היעדר עילת תביעה; (ב) השתק ומניעות, לנוכח הליך המתנהל במקביל, בכל הקשור לתוקפה של המחאת הזכות, במסגרתו ניתן על ידי ביהמ"ש צו מניעה זמני; (ג) העדר הוכחה של יסוד ההכבדה; כמו כן, נטען שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים.

4.
המשיב והמבקש 2 נחקרו והצדדים סיכמו את טענותיהם.

5.
במסגרת בקשה לביטול צו עיקול על בית המשפט לבחון:

(א)
האם הניח המשיב תשתית עובדתית המבססת ראיות מהימנות לכאורה בדבר קיומה של עילת תביעה. בשלב זה של ההליך נדרש המשיב לעמוד במבחן ההסתברות לקיומה של עילת תביעה ראויה (א' גורן,
סוגיות בסדר דין אזרחי
(מהדורה עשירית, 2009), 522). המבקשים, מצידם, יוכלו להתנגד להטלת העיקול הזמני, אם יניחו תשתית עובדתית ומשפטית המעמידה את העילה הנטענת בכתב התביעה בספק ניכר (ר"ע 490/86
יונה יונה נ' דן מקמילן
(פ"ד מ(4) 115);
(ב)
האם הראה המשיב שאם לא יינתן הצו הוא יתקשה במימוש פסק הדין;
(ג)
האם מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב או המבקשים. במסגרת בחינת מאזן הנוחות, על בית המשפט לבחון נזקו של מי חמור יותר כתוצאה ממתן צו העיקול (רע"א 9736/07
קראוס נ' הראל בית השקעות בע"מ
[פורסם בנבו]); ו -
(ד)
האם עמד המשיב בדרישות תום הלב וניקיון הכפיים.

דיון:
6.
חובתו של תאגיד להפריש כספים להבטחת תשלום פיצויי פיטורים עבור העובדים היא חובה כבדת משקל - ראשונה במעלה -
אשר דנבאר 98 כשלה ולא עמדה בחובה זו. מסתבר, כי לאחר ניהול הליך משפטי ממושך, בסופו הוכרה זכותו של המשיב לקבלת פיצויי פיטורים, לא קיימים ברשותה של דנבאר 98 אמצעים נזילים לביצוע התשלום הפסוק. לא נמצאה בבקשה לביטול צו העיקול התייחסות עניינית ולגופם של דברים, מדוע אין להותיר את צו העיקול על כנו, על אף העובדה שהחברה לא פעלה להבטחת זכויותיו כאמור של המשיב; כבר מהטעם כאמור, הונחה תשתית עובדתית מספקת לביסוס עילת התביעה, הן כנגד המבקש 2, מנהלה של דנבאר 98, והן כנגד חברת האם, דנבאר 96, וזאת על אף אופי וטיב התביעה (תביעה ל"הרמת מסך" ולחיובו של מנהל בחובה של חברה).

הסוגיה הקשורה להמחאת הזכות, תוקפה ותחולתה ביחס למשיב, כמו גם קיומה של הלוואה כאמור או העדרה, נדונה בהליך אחר ולמעשה, בשים לב לאמור להלן, אין רלבנטיות ישירה – לצורך ההליך שבפני
– לשאלה האם דנבאר 96 אכן העניקה לדנבאר 98 הלוואה. לצורך הדיון שבפני
אני יוצא מנקודת הנחה (מבלי לגרוע מטענות המשיב בכל הקשור בסוגיה) לפיה הלוואה כאמור אכן ניתנה. במצב דברים כאמור, כאשר נמצא שהחברה (דנבאר 98) חבה הן חוב כלפי חברת האם (דנבאר 96; חוב שאינו פסוק) והן חוב כלפי עובד, חוב פסוק שאופיו תשלום פיצויי פיטורים, הדעת נותנת, כי תאגיד המתנהל באופן מסודר יפעל להסדיר תחילה את תשלום חוב פיצויי הפיטורים לעובד ורק לאחר מכן יפעל להבטחת תשלום החוב לחברת האם. עצם הימנעותה של דנבאר 98 לנהוג באופן כאמור, מקים לכאורה עילת תביעה כנגד המבקש 2, מנהלה של דנבאר 98, וכן כנגד דנבאר 96, חברת האם שפעלה בצוותא חדא עם חברת הבת להסדרת ההתחייבויות כלפיה, קודם להבטחת זכויותיו של העובד לתשלום פיצויי הפיטורים שנפסקו לזכותו לאחר ניהול הליך משפטי ממושך.

העובדה שדנבאר 98 העלתה בהליך המשפטי – בביה"ד הארצי לעבודה – טיעון עובדתי, בכל הקשור ליכולתה הכלכלית של החברה לשאת, בבוא היום, בתשלום פיצויי הפיטורים (ככל שייפסקו) [נספח 17 לכתב התביעה, הסיפא לסעיף 7 להחלטת ביה"ד, בעמ' 4], אשר בסופו של יום נמצא חסר יסוד [עדותו של המבקש 2, עמ' 10], כאשר המשיב נסמך על הטיעון כאמור, מהווה אף היא עילה לכאורה לחיובו האישי של המנהל, המבקש 2, בחובה של דנבאר 98 כלפי המשיב, והמבקש 2 (כמו גם המבקשת 1) מושתק – כבר מהטעם כאמור - מלטעון להיעדר זכות לתבוע, בהליך הנוכחי, את מי שעמד מאחורי אותה הצהרה.

7.
בכל הקשור לביסוס יסוד ההכבדה,
לנוכח האמור והמפורט לעיל, בשים לב להעדפה להסדיר תשלום חוב לטובת חברת האם על פני חוב שעניינו פיצויי פיטורים, בשים לב לעובדה שהתנהלות המבקש 2 – לרבות ההצהרה שניתנה בהליך בפני
ביה"ד הארצי לעבודה – שינתה לרעה את מצבו של המשיב, כמו גם לנוכח ההליך שנקטה דנבאר 96 כנגד דנבאר 98, במסגרת ת"א 17360-01-12, נחה דעתי כי עלה בידי המשיב לבסס, באופן מספק, את יסוד ההכבדה; כמו כן, תמונת המצב כאמור די בה כדי לבסס מסקנה לפיה מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבה.

8.
לאחר בחינת טענות הצדדים, הראיות שהובאו והעדויות שנשמעו בפני
, נחה דעתי שעלה בידי המשיב להניח תשתית עובדתית המבססת ראיות מהימנות לכאורה בדבר קיומה של עילת תביעה. כמו כן, הראה המשיב שאם לא יינתן הצו הוא יתקשה במימוש פסק-הדין, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו ולא נמצא דופי בהתנהלותו.

לא הונחה בפני
תשתית עובדתית לפיה עוקלו נכסים בשיעור הגבוה מסכום התביעה; ככל שיש בעיקול כדי להכביד על המבקשים, ניתן יהיה להורות על הסרתו, בכפוף להפקדת מלוא סכום התביעה בקופת ביהמ"ש.

בנסיבות העניין, כאמור לעיל, כמו גם בשים לב לאופי החוב אשר המשיב פועל לגבותו – חוב בגין פיצויי פיטורים – בסופו של יום החלטתי להימנע מחיובו של המשיב בהעמדת בטוחות נוספות.

9.
הצדדים התייחסות בכתבי הטענות מטעם לסוגיות נוספות, אשר לא מצאתי אותן רלבנטיות להכרעה בהליך שהפני.

10.
אשר על כן, הבקשה לביטול צו העיקול – נדחית. צו העיקול יוותר על כנו.

11.
המבקשים יישאו, ביחד ולחוד, בהוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד ע"ס 10,000 ₪; התשלום ייעשה בתוך 20 יום, שאם לא כן הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.


המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מהחלטתי אל ב"כ הצדדים.



ניתנה היום, ד' סיון תשע"ב, 25 מאי 2012, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 30839-03/12 יאיר לוי נ' דנבאר נכסים (1996) בע"מ, אליהו טייב (פורסם ב-ֽ 25/05/2012)