פסקי דין על שמחה קוור | פסקי דין על רחל קוור | פסקי דין על אבנר מיכאל שדה

23775-07/11 תק     29/05/2012




תק 23775-07/11 שמחה קוור, רחל קוור נ' אבנר מיכאל שדה








st1\:*{behavior: }
בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון



ת"ק 23775-07-11 קוור ואח' נ' שדה






בפני

כב' השופטת
איטה נחמן


תובעים

1
.
שמחה קוור

2
.
רחל קוור


נגד


נתבעים

אבנר מיכאל שדה




פסק דין


1.

ענייננו בתביעה לפיצוי כספי בסך 14,941 ₪, בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעים לאחר החלפת מדחס מזגן ע"י הנתבע וכן נזקים אינצידנטליים ועוגמת נפש.

2.
לטענת התובעים (הן בכתב האישום והן בפני
ביהמ"ש), בתאריך 4/5/2011 נמסר רכבם לידי הנתבע לשם תיקון מזגן רכבם אשר התקלקל. ביום המחרת, יצר הנתבע קשר עם התובעים ובישר להם כי לא ניתן לשפץ את מדחס המזגן כפי שחשב שניתן לעשות, ועל כן יש להחליף המדחס במדחס חדש. התובעים הסכימו, ונקבע כי המחיר שישלמו לנתבע תמורת המדחס החדש והתקנתו הינו 3,000 ₪ וכן שתינתן עבור ההתקנה והמדחס אחריות לחצי שנה.

עוד טענו התובעים, כי יומיים לאחר התקנת המדחס, בעת שנסעו ברכב, כבה זה לפתע ומיאן לפעול מחדש, על כן נאלצו להסיעו באמצעות גרר למוסך, שם נתברר כי רצועת המזגן המחוברת למדחס שהותקן ברכבם אך יומיים קודם לכן, נקרעה, וחלקים ממנה נכנסו למקומה של רצועת התזמון (טיימינג) של המנוע, דבר אשר הביא לקריעתה של רצועת הטיימיניג ובהמשך לנזק כבד למנוע רכבם.

לטענתם, מבדיקת שמאי שערכו לרכבם (צורפה לתביעה), התברר כי הגורם לנזק הינה העובדה כי ה"פולי" (הגלגלת) שהותקנה יחד עם המדחס של המזגן ע"י הנתבע, הינה גלגלת פגומה אשר הביאה לקריעת הרצועה של המדחס, חדירתה למקומה של רצועת התזמון ובהמשך לנזק הכבד למנוע הרכב. לפי טענת השמאי המצורפת לכתב התביעה, צורתה הפגומה של הגלגלת הביאה לכך שרצועת המדחס תתחכך בדופן הגלגלת עד לפירוקה המוחלט.

נוסף על האמור לעיל, טענו התובעים כי מחשבוניות מס וחשבוניות זיכוי שהגיעו לידיהם, נראה כי הנתבע לא החליף את המדחס ברכבם במדחס חדש כפי שהתחייב, וכי למעשה הזדכה עלייו מספר ימים לאחר שרכשו, כך שלטענתם המדחס שהותקן ברכבם בפועל הינו מדחס משופץ לכל היותר. לטענתם, אף הפקידה במחסן החלפים עימה דיברו ציינה כי הוחזר מדחס מזגן.

מכל האמור לעיל, ולאחר שנדברו עם הנתבע וזה לא הסכים לפצותם במסגרת התחייבותו לאחריות, החליטו התובעים לפנות לערכאות השיפוטיות לשם פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לרכבם, לטענתם באחריותו הבלעדית והישירה של הנתבע, וכן עלויות שכ"ט שמאי, עלות תיקון המדחס ששילמו לנתבע, עוגמת נפש והוצאות אינצדנטליות נוספות.

3.
מטעם התובעים העיד מר אנואר יוסף, שמאי רכב מוסמך. לדבריו, רצועת המזגן אשר נעה על הגלגלת של המדחס אינה אמורה להשתחרר ממקומה כל עוד שהגלגלת תקינה. כאשר הגלגלת עקומה או פגומה, הרצועה יכולה עדיין להמשיך להסתובב על הגלגלת אך היא עשויה להשתפשף בדפנות ולהיקרע.
כך, אף בחוו"ד (נספח ו' למסמכי התביעה) ציין מר יוסף כי מששאל את בעל המוסך בו תוקן רכבם של התובעים כיצד נגרם הנזק לרכב, ציין באוזניו בעל המוסך כי חלקים של רצועת המזגן נמצאו בתוך מסלול עבודתה של רצועת התזמון של המנוע. דבר זה אף מחזק את אופי הנזקים שנגרמו למנוע, לבוכנותיו ולשסתומיו כפי שצילם אותם מר יוסף, וכפי שהמשיך וציין בחוו"ד. לדבריו, בצילומים ניתן לראות את הפגיעות בשסתומים ובבוכנות המנוע, כאשר לטענתו מדובר בפגיעות שאופייניות למקרה בו רצועת התזמון של המנוע יוצאת מתיאום ובעקבותיה פועל המנוע בחוסר תזמון אשר גורם לבוכנות ולשסתומים להתנגש אלה באלה עד אשר מתעקמים, כפי שנראים בתמונות. עוד ציין, כי אפשרי וסביר להניח כי בשל פגיעה בגלגלת המדחס של המזגן התחככה רצועת המזגן עד אשר החלה להיקרע וחלקים ממנה נכנסו למקומה של רצועת התזמון, דבר אשר הביא לחוסר התיאום ברצועה ובהמשך לכך לנזק לבוכנות ושסתומי המנוע.

4.
לטענת הנתבע (הדברים נכונים הן לכתב ההגנה שצירף והן לעדותו בביהמ"ש), אכן קיבל לידו את רכבם של התובעים לשם תיקון מדחס המזגן ברכבם. לטענתו, כבר בעת קבלת רכבם, התלוננו בפני
ו כי ישנו "ריח שרוף" העולה מהמנוע, וכי ציין בפני
הם כי המדובר ברצועת התזמון אשר נדרשת החלפה. לדבריו, היות שאינו מוסמך להחליף רצועות מסוג זה, הפנה את התובעים להחליפה במהרה במוסך מורשה.

עוד טען, כי המדחס שהתקין ברכבם של התובעים הינו מדחס חדש, תוך שהציע להם להוזיל את העלויות באמצעות כך שיתקין גלגלת במדחס שאינה חדשה. לדבריו, הגלגלת שהתקין אומנם לא הייתה חדשה, אך לא הייתה פגומה, למעט "נגיעה" שהייתה בה, אשר לטענתו אין בה בכדי להפכה לפגומה או בלויה (פרו' 6/12/2011, עמוד 2 שורה 12-13). לדבריו (ואותם מבסס אף על בדיקת שמאי מטעמו כפי שאפרט בהמשך), העובדה כי התובעים נסעו ברכבם משך יומיים לאחר ההתקנה, מחזקת את טענתו כי הגורם לנזק ברכב אינה התקנה רשלנית מצידו של מדחס המזגן או שימוש בחלפים פגומים, שכן אם כך היה הדבר, לא יכלו התובעים לנסוע ברכבם ולא דקה בודדת לאחר ההתקנה שכן כבר אז היה נגרם הנזק לרכב. לדבריו, הנזק נגרם בשל אופי נסיעתם של התובעים ברכב אשר גרם לשחרור הרצועות, וכן בשים דגש על הערתו לתובעים כי רצועת התזמון ברכבם נדרשת החלפה.

לדבריו, לאחר התקנת המדחס, הופעל רכבם של התובעים למשך 15 דקות לשם בדיקת תקינות ומילוי גז במזגן, ואם אכן הייתה בעיה כלשהי בגלגלת המדחס, הרי שבזמן זה היה נגרם נזק.

הוסיף וטען, כי התקין ברכבם של התובעים מדחס חדש כפי שהתחייב ולא מדחס מזגן ישן או משופץ. לדבריו, רק הגלגלת המתחברת למדחס הייתה גלגלת שאינה חדשה.
בעניין חשבוניות המס והודעות הזיכוי בהתאם לחשבוניות אלה, אשר לכאורה מעידות כי החזיר לספק החלפים את המדחס החדש שרכש עבור רכבם של התובעים ומכאן המסקנה כי התקין מדחס שאינו חדש כפי שהובטח ע"י לתובעים, טען הנתבע כי עובד הוא עם ספק החלפים זמן רב וכן חלפים מסוג זה שרכש עבור רכבם של התובעים מתאימים גם לרכבים מסוגים נוספים. אפשר כי אכן זוכה על חלפים זהים אך לאו דווקא כפי שטוענים התובעים בגין אותו חלק אשר רכש עבורם, וכן יכול ונעשתה טעות אף ע"י הספק עצמו אשר ציין חלפים אלו בהודעת הזיכוי אך לשם רישום הזיכוי עצמו ואולי אף לא בשל אותם חלפים ספציפיים אלא בשל חלפים אחרים שסכומם היה זהה הוא קרוב לסכום הזיכוי, קרי לשם נוכחות וסדר ציין הזיכוי על שם המדחס למזגן כאשר בפועל דובר על חלפים אחרים שזוכו בעלות זהה למדחס.

לטענתו, יש לדחות התביעה כנגדו ולחייב את התובעים בסכום הנותר שלא שילמו עבור החלפים והתקנתם בסך 1,060 ₪.

5.
מטעמו של הנתבע העיד מר ויקטור עידן, שמאי רכב מוסמך, ואף נמסרה חוו"ד בנושא.

לדבריו, לא בדק רכבם של התובעים כיוון שאלו לא אפשרו לו לבדוק את החלקים הפגומים ואת הרכב, אך רשם חוו"ד בהתאם למסמכים שנמסרו לו ולתצלומים של החלקים אשר מופיעים אף בתיק ביהמ"ש. לטענתו, מצורתה של הגלגלת של המדחס אשר נראית בתצלומים, כל בעל מקצוע יאמר כי במצב שכזה אין אפשרות שהיא תעבוד אפילו לא דקה. כך, לפי חוו"ד שמסר, אפשר בסבירות גבוהה כי הנזק שנגרם לגלגלת הינו בשל מכה שספג רכבם של התובעים ואשר הביאה לעיוות הגלגלת ויציאתה של הרצועה ממקומה.

בחוו"ד שמסר לביהמ"ש, מציין מר עידן, כי אף מחוו"ד שמאי התובעים וכן מחשבונית התיקונים שהוציא המוסך בו תיקנו רכבם, לא עולה אחריות חד משמעית על הנתבע לקרות הנזק, דבר אשר סביר שהיה מופיע בכתובים אם כך היו מסקנותיהם.

עוד ציין בחוו"ד, כי אפשר והנזק למנוע התרחש בשל כשל בפעולת משאבת המים או בהרכבתה, ואשר אף היא מופעלת ע"י אותן רצועות, וכי בשל כשל זה למעשה נגרמה קריעה ברצועה שהובילה לנזק למנוע, ולאו דווקא בשל פגם בגלגלת המדחס שהותקנה.

6.
לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את המסמכים שהציגו בפני
, התרשמתי כי יש מן הצדק בטענות התובעים, ואפרט:

7.
טען הנתבע, בין שלל טענותיו, כי הנזק למנוע הינו באחריות התובעים, זאת לאור מצבה של רצועת התזמון ברכב, אשר הייתה בלויה ונדרשת החלפה וכך אף הסביר באופן מפורש לתובעים. מטיעון זה עולה תמיהה, כיצד יש במצבה של רצועת התזמון בכדי להשפיע על רצועתו של מדחס המזגן? מדוע בשל מצבה הבלוי , לכאורה, של רצועת התזמון, תצא רצועת המזגן מגלגלת המדחס (אם זה אכן היה תקין כפי שטען הנתבע)? הרי, שאם לא הייתה כל בעיה ברצועת המדחס, מצבה של רצועת התזמון כלל לא הייתה אמורה להשפיע עליה באופן ישיר אלא על פעולת המנוע בלבד, וכן אין זה סביר שהיו נמצאים שרידים של רצועת המדחס בתוך מערכת התזמון של המנוע עצמו אלא סביר שבדיוק ההיפך, היו נמצאים שרידי רצועת התזמון במקומות אחרים וביניהם אולי גם בגלגלת המדחס. אך לא כך היה.

8.
כמו כן, איני מוצאת הסבר הגיוני לכך שרצועת המדחס "תקפוץ" מיוזמתה מגלגלת המדחס, זאת אם אכן גלגלת המדחס הותקנה כראוי והייתה ללא פגם כפי שטענו הנתבע והשמאי מטעמו.
טענתו השנייה של הנתבע והשמאי מטעמו כי ייתכן שהפגיעה בגלגלת המדחס נגרמה כתוצאה מחבטה בחלקו התחתון של הרכב אשר גרמה לפגיעה בגלגלת וליציאת רצועת המזגן ממקומה, נשמעת אף היא חסרת סבירות והיגיון. טענה זו ניצבת אל מול העובדה כי הנתבע עצמו ציין בביהמ"ש כי בחר להתקין גלגלת במדחס המזגן אשר הינה גלגלת משומשת ואשר לדבריו הייתה בה "נגיעה" (אף אם טען כי לא היה ב"נגיעה" זו בכדי לפסול תקינותה של הגלגלת באופן מוחלט). בנוסף, הרי שהנתבע עצמו ציין במכתבו לשמאי מטעמו, כי התקין את הגלגלת המשומשת כיוון שלדבריו המדחס החדש והגלגלת שהגיע עימו (אם נקבל טענתו כי אכן התקין את המדחס החדש ולא החזירו כפי שטענו התובעים) לא התאימו למנוע הרכב, על כן נאלץ להחליף את הגלגלת המקורית שהגיע עם המדחס בגלגלת משומשת. מדבריו אף ניתן להסיק כי מבנה הגלגלת המשומשת היה מעט שונה מזה של הגלגלת שהגיעה עם המדחס, שכן רק גלגלת זו התאימה למנוע רכבם של התובעים וניתן להסיק כי אם הייתה זהה לחלוטין לגלגלת המקורית של המדחס הרי שגם היא לא הייתה מתאימה למנוע.

9.
מקבלת אני את טענת שמאי הנתבע כי עפ"י מצבה של גלגלת המדחס, כפי שניבט מצילומי שמאי התובעים, אין זה סביר כי במצב מעוות זה יכולה הייתה הגלגלת להחזיק בקרבה את רצועת המזגן ולו לשנייה בודדת, ואין ספק בליבי כי בעל מקצוע לא היה מתקין חלק
כה
פגום ברכבם של התובעים. יחד עם זאת ואף בהתאם לאמור לעיל, טענת שמאי הנתבע, ממנה משתמע כי למעשה מנסים התובעים לייחס לנתבע התקנת הגלגלת במצב הנראה בתמונות הינה טענה לא ראויה ואין בידי לקבלה. כך, וכפי שאראה מיד, אף הטענה כי התובעים הם האחראים לפגיעה בגלגלת אינה מקובלת עלי. ברור לכל כי הנתבע התקין ברכב התובעים גלגלת שאפשרה את פעולת המדחס ואשר מצבה לא היה כה מעוות כפי שנראה בתמונות אך כאמור, סבורה אני כי לא מדובר בגלגלת תקינה במאת האחוזים. כך, סבורה אני כי העיוות הגדול בגלגלת, כפי שניראה בתמונות, הינו עיוות שנגרם רק בהמשך, וכחלק משרשרת האירועים שגרמו לנזק הרב לרכבם של התובעים.

10.
קביעתי דלעיל מתבססת, בין היתר, על העובדה כי הנתבע עצמו מודה שהתקין גלגלת שהייתה בה "נגיעה", קרי פגם בסדר גודל כלשהו, והודייה זו לבדה יש בה בכדי להקים את אחריותו של הנתבע לנזק שנגרם לרכב התובעים (אף אם לטענתו לא היה הפגם משמעותי). על הנתבע היה לצפות כי בשל אותה "נגיעה" בגלגלת, גם אם לטענתו לא עלתה כדי פגם גדול לגלגלת, פעולת הגלגלת עשויה הייתה להשתנות בדרך זו או אחרת ואין זה בלתי הגיוני כי לאור "נגיעה" זו פעלה הגלגלת בצורה שונה מזו של גלגלת תקינה לחלוטין (בין אם חדשה ובין אם משומשת). אין המדובר בפגם מינורי, כזה אשר בעל המקצוע הסביר לא יכול היה לצפות שינוי באופן פעולת הגלגלת לאורו, ואין הדבר דומה, למשל, למקרה בו ישנו עיקום קל או "נגיעה" קלה בטאמבון הרכב, שכאמור "נגיעה" שכזו ספק אם תביא לפגיעה מהותית בתפקודו של הרכב. מיקומה של הגלגלת כחלק המתחבר עם המדחס למנוע הרכב, לליבה של המכונה, ואשר נמצא בחפיפה אחת עם מגוון רחב של חלקים אשר כל שוני בפעולתן עלול להביא לפגיעה בתקינותה של המכונה ופעולתה הסדירה, אינו נתון מינורי ופעוט, ויכול וצריך היה הנתבע, בנקל, להבין ההשלכות שעלולות להיווצר בשל אותה "נגיעה" או פגם, בגלגלת המדחס.
לעניין ה"נגיעה", מתווספת העובדה כי הנתבע חיבר גלגלת משומשת למדחס חדש, כאשר לטענתו (בחו"ד השמאי מטעמו) עשה זאת בשל אי התאמה של הגלגלת שהגיע עם המדחס החדש למנוע הרכב. כפי שציינתי לעיל, הרי שמכאן מתבקש כי הגלגלת שהתקין במדחס במקום אותה גלגלת מקורית שהגיעה יחד עימו, הינה גלגלת אשר קיים בה שוני כזה או אחר מהגלגלת המקורית ואשר איפשר התאמתה למנוע הרכב. בשלב זה, ומשחוברו שני חלקים נפרדים (מדחס חדש לכאורה וגלגלת משומשת בעלת שוני מבני מזו שהגיעה עם המדחס), יש לקחת בחשבון את האפשרות כי השוני המבני בין החלקים שהוחלפו וחוברו יחדיו (במעין שעטנז) עשוי היה מעצמו להביא לפעולה שאינה תקינה במאת האחוזים בין המדחס עצמו ובין הגלגלת. דבר זה, נראה אף הוא כנתון אשר היה על הנתבע לקחת לתשומת ליבו בשלב ההתקנה, אף אם סבר כי לא קיים שוני כה גדול ואם בכלל בתפקוד שני החלקים המחוברים כיחידה אחת.

11.
טענת הנתבע, כי לאחר ההתקנה הפעיל רכבם של התובעים למשך 15 דקות לשם מילוי גז במזגן, ובשלב זה פעל הרכב כמצופה וכראוי, אין בה בכדי להסיר מעליו את האחריות לנזק, שכן כפי שציינתי לעיל, היה עליו ויכול היה לצפותו, ואין זה מתחייב כי הנזק יתרחש במעמד ההנעה של הרכב ומילוי הגז כאשר הרכב כאמור עומד במקומו ואינו בתנועה. הסבירות כי הנזק יתרחש בעת נסיעה ובשל תנאי הדרך הינה סבירות גדולה יותר, ואותה היה על הנתבע לצפות.

כאשר בוחנים את מכלול הנתונים דלעיל, ומעמידים טענות הנתבע אל מול העובדות האמורות, נראה כי הסבירות שהנזק שנגרם לרכב הינו בשל חבטה בחלקו התחתון של רכב התובעים אשר הביאה לפגיעה בגלגלת המדחס ובהמשך לקריעת הרצועה הינה סבירות נמוכה מנמוכה, וסביר הרבה יותר כי הנזק נגרם בשל התנהלותו של הנתבע עצמו.

12.
כמו כן, טענתו של מר עידן, שמאי הנתבע, כי ניתן להקיש מחוו"ד של בעל המוסך שבדק את רכב התובעים, ואשר לא ציין במפורש כי הנזק למנוע הרכב נגרם בשל פגם בגלגלת המדחס, אינה טענה שראוי כי תתקבל וזאת לאור דבריו של הנתבע עצמו כמצויין דלעיל לעניין ה"נגיעה" בגלגלת שהותקנה. כך, לא מצאתי כי יש בחוו"ד השמאי מטעם התובעים, אשר כאמור אינה מטילה אחריות חד משמעית על הנתבע בגין התרשלות בעבודתו, בכדי לבסס טענה של הנתבע או מי מטעמו כי אינו אחראי לנזקי התובעים.

13.
עוד אדגיש, כי איני מוצאת לנכון לקבל את טענת שמאי הנתבע כי הנזק למנוע, אפשר ונגרם בשל פעולה לא תקינה של משאבת המים (כפי שציין בחוו"ד מטעמו). אף אם משאבת המים מופעלת ע"י אותה רצועה שיצאה ממקומה, כפי שנטען בחוו"ד, הרי שלאור הנתונים שהוצגו בפני
, לא
המשאבה היא שהובילה ליציאת הרצועה ממקומה אלא הגלגלת של המדחס (אם לפי טענת התובעים כי בשל פגם בגלגלת ואם לפי טענת הנתבע עצמו כי לאור פגם ברצועת התזמון או לאור פגיעה בחלקו התחתון של הרכב אשר הביא לפגיעה בגלגלת ועקב כך ליציאת הרצועה). לכן, גם אם הנזק הממשי התרחש בשל כשל בפעולת משאבת המים, הרי שכשל זה הוא חלק מתגובת שרשרת שהחלה לאור הכשל המכני הראשוני בגלגלת המדחס, ולא להיפך, כך שבטענתו של השמאי לקרות הנזק, לכאורה, בשל משאבת המים, ישנו חטא לאמת ונראה הדבר כניסיון נואש להיתלות בטיעונים לא הגיוניים וחסרי ביסוס (אשר יש בהם אף לסתור טענותיו האחרות של הנתבע) לשם הסרת האחריות מעל כתפיו של הנתבע. כפי שציינתי לעיל, סבורה אני כי הפגם בגלגלת (אותו תיאר הנתבע כ"נגיעה") הוא זה שהוביל ליציאת רצועת המזגן ממקומה וזאת לאחר שנקרעה ולאור התחככותה בדפנות הגלגלת. כאמור, איני מקבלת את טענת הנתבע כי מכה בחלקו התחתון של הרכב היא שהביאה לפגיעה בגלגלת ובשל כך ליציאת הרצועה, ובטענה זו יש אף בכדי לסתור את טענתו הראשונה של הנתבע כי יציאת רצועת המזגן ממקומה התרחשה בעקבות קריעתה של רצועת התזמון של המנוע לאור מצבה ומאחר שלא הוחלפה בזמן.

14.
לעניין טענת התובעים כנגד חשבוניות המס שהציג בפני
הם הנתבע, וכן טענתם כי מחשבוניות הזיכוי ניתן לראות כי כלל לא הותקן מדחס חדש ברכב כפי שהתחייב בפני
הם הנתבע, אין בידי בכדי לאשש טענה זו או לשלולה באופן נחרץ. טענת התובעים הינה אך לפי המסמכים שהוצגו וללא תימוכין נוספים אשר ניתן היה להביא, כגון העדתה של אותה פקידה עימה טענו כי דיברו ואשר אישרה באוזניהם כי אכן הוחזר אותו מדחס שנילקח ע"י הנתבע. היות שכך, איני יכולה להעדיף טענת התובעים על פני טענתו של הנתבע, אשר טען כי אותו פריט שמצויין בהודעת הזיכוי צויין בה בטעות או לשם הרישום בלבד על סכום מסויים בעוד שבפועל זוכה על פריטים אחרים באותו שווי כספי, זאת לאור טענתו כי רוכש ציוד רב במקום וכן מחזיר ציוד. כך, טען כי אפשר והזיכוי הינו על מדחס זהה אשר מתאים למספר סוגי רכבים אשר עימם עובד הנתבע, ויכול להיות שמדובר במדחס אחר שהוחזר כאשר אפשר ובשל הזהות בין המספרים הקטלוגיים של אותם מדחסים, ציינו בעלי מחסן החלפים בשוגג את מספר חשבונית המס של חלפי
הרכב שנועדו לרכב התובעים במספר חשבונית הזיכוי שניתנה, כאשר בפועל מדובר על זיכוי של חשבונית אחרת בעלת פריט זהה.
כך או כך, אין הדבר רלוונטי לענייננו, שכן התובעים כלל לא ציינו את ההפרש הכספי בין מחירו של מדחס חדש ולבין מחירו של מדחס משומש (שלטענתם הותקן ברכבם) כראש נזק בתביעה. ראש הנזק בגינו הוגשה התביעה הינו הנזק לרכב עצמו וכן העלות אותה שילמו לנתבע בגין החלפת המדחס ברכב, אשר כאמור ראש נזק זה חושב לפי מחירו של מדחס חדש ועפ"י המחיר למדחס חדש שסיכמו ביניהם הצדדים (ואשר הנתבע אינו טוען כנגד העובדה כי מרבית הסכום, קרי 3,000 ₪, שולמו לו בפועל תוך שחזר והדגיש כי התקין מדחס חדש ולא משומש). על כן, היות שבפועל נדרש מחירו של המדחס לפי מחירו של מדחס חדש ולא ישן, הרי שבהתאם לדרישה זאת של התובעים יש להניח כי המדחס שהותקן אכן חדש הוא ולא ישן (לפי העלות שנדרשה). כמו כן, איני מוצאת שבטענת התובעים לעניין המדחס יש בכדי להעלות או להוריד מעצם התביעה וראשי הנזק, ולמעשה כל שיש בה הוא להעיד, אולי, על מהימנותו של הנתבע ואמינותו, כאשר לאור נימוקי דלעיל איני מוצאת כי נדרשת אני לחיזוקים נוספים לשם קעקוע מהימנותו וטענותיו של הנתבע על מנת להגיע לכלל החלטה כי במעשיו והתנהלותו הביא לאחריותו לנזק שנגרם לרכב התובעים (בין אם אכן התקין מדחס חדש כפי שטען ובין אם התקין בפועל מדחס משומש כפי שטוענים התובעים).

15.
על אף כל האמור לעיל, ניתן לראות בהתנהלות התובעים כלפי שמאי הרכב מטעמו של הנתבע כהתנהגות אשר עולה ממנה חשש מסויים לחוסר תום לב, זאת כאשר סירבו לבקשתו של מר עידן לבחון את הנזקים לרכבם ואת החלפים הפגועים שצולמו ע"י שמאי התובעים. התנהלות זו, אומנם אין בה בפועל בכדי להביא לשינוי החלטתי לעניין אחריותו של הנתבע שכן אין בה בכדי לפגום בדבריו של הנתבע עצמו וביתר הטיעונים המחזקים עליהם התבססה החלטתי, וכן יש לקחת לתשומת לב כי כלל המסמכים והצילומים של החלקים נמסרו לידי השמאי מטעם הנתבע, אך יחד עם זאת אין ביהמ"ש יכול להסכים ולקבל התנהלות מסוג זה, תהא השפעתה מינורית ככל שתהא. היות ובימ"ש זה אינו כפוף לסדרי הדין הנהוגים בהליך האזרחי הרגיל, סבורה אני כי במקרה זה יש להביע חוסר הסכמתו של ביהמ"ש להתנהלות מסוג זה על דרך הפחתת סכום הפיצוי שישלם הנתבע לתובעים.

16.
אשר על כל האמור לעיל, הגעתי לכלל החלטה כי האחריות לנזקי התובעים מוטלת לפתחו של הנתבע, וקובעת פיצוי לטובת התובעים בסך 10,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 14.7.11 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כמו כן, מחייבת את הנתבע בתשלום הוצאות משפט לתובעים בסך של 500 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור כחוק בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום,
ח' סיון תשע"ב, 29 מאי 2012, בהעדר הצדדים.









תק בית משפט לתביעות קטנות 23775-07/11 שמחה קוור, רחל קוור נ' אבנר מיכאל שדה (פורסם ב-ֽ 29/05/2012)