פסקי דין על עמותת שער שמעון ואח' | פסקי דין על ראש עיריית תל-אביב יפו - רון חולדאי

1635/03 עתמ     25/07/2004




עתמ 1635/03 עמותת שער שמעון ואח' נ' ראש עיריית תל-אביב יפו - רון חולדאי





1. עמותת שער שמעון ואח'
בעניין:
המבקשת

ע"י ב"כ עו"ד צ' גרין
נ ג ד
1. ראש עיריית תל-אביב יפו - רון חולדאי

2. עיריית תל-אביב יפו

המשיבים

ע"י ב"כ עו"ד י' חורש
החלטה

א. מהות ההחלטה

עניינה של החלטה זו בבקשה לכוף את ביצוע הוראות פסק דינו של בית משפט זה מיום 10.11.03.
ב. עובדות רלבנטיות

עמותת שער שמעון (להלן: "העמותה") הינה עמותה רשומה לפי חוק העמותות, התש"ם - 1980, והיא מחזיקה ומנהלת מוסדות חינוך שונים, בכללם גני ילדים, בתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים ותיכון.
בשנת הלימודים תשס"ג נרשמו אצל העמותה לפי רישומיה 492 תלמידים:
מהם 92 בגני ילדים טרום - טרום חובה ו- טרום חובה בשלוש דירות פרטיות ברחוב הבושם 13 ת"א. לדירות אלה ניתן רשיון משרד החינוך מיום 17.9.02.
245 ילדים במסגרת גני ילדים טרום - טרום חובה ו- טרום חובה ובית ספר יסודי במתחם רחוב הסנפיר 4 בת"א שבתחומו קיימים 3 חדרי ספח כיתות לימוד ומתוכם 3 קרוונים.
155 ילדים ותלמידים נמצאים במסגרות של גן חובה ובית ספר יסודי, חטיבת ביניים, ובית ספר תיכון ברחוב ל"א 21 ת"א שם קיימים שני חדרי ספח, 7 קרוואנים ו- 10 כיתות.
בתאריך 10.9.01 הוציאה העירייה צו הריסה מינהלי למבנה טרומי שמהווה חלק מגן הילדים ברחוב הסנפיר 4 ת"א מבלי שתקצה לעותרת כל מבנה או שטח חלופי אליו תוכל היא להעביר את ילדי הגן ובית הספר היסודי הלומדים במבנים אלה.
מאז התנהלו בין הצדדים הליכים שונים, שמטרתם מציאת מבנה תקין והולם לתלמידי העמותה.
משפתרון כזה לא נמצא הוגשה לבית המשפט עתירה בעניין. ביום 10.11.03 ניתן

פסק דין
.
פסק הדין קבע, שעל המשיבים:

"לאחר מבנה ראוי ותקין לשיכון כל תלמידי העותרת מגיל 5 ומעלה, בהתייחס לצביונה המיוחד של העמותה ולדרך שבה היא מנוהלת".

העמותה פנתה בבקשה לביזיון ביהמ"ש, בטענה שלא מולא פסה"ד.
ביום 25.3.04 קבע בימ"ש זה כי המשיבים אכן הפרו את פסה"ד ולכן נקבע כי, המשיבה 2 תישא בקנס שבועי בגובה של 250,000 ₪ לכל שבוע של הפרת פסק הדין.
על אף הזמן שחלף מאז טוענת העמותה כי טרם נמצא פתרון ראוי ומתאים לתלמידיה ולכן עתרה כעת לבית המשפט להורות על אכיפת הקנס שהושת על המשיבה 2 ולהטיל קנס משמעותי גם על המשיב 1.
ג. הפלוגתא בין הצדדים

- האם מילאה העירייה אחר הוראות פסק הדין במלואם ?
- היש להטיל קנס גם על המשיב מס. 2?
ד. ד י ו ן

1. הקביעה
ביום 10.11.03 כאמור, ניתן על ידי בית משפט זה

פסק דין
כנגד המשיבה שבו נקבע כדלקמן:
" אם זו עמדת הצדדים... יהיה זה אך ראוי ורצוי ליתן לעותרת מבנה כבת רשות, ששם תוכל לשכן באופן מרוכז את כל תלמידיה מגיל 5 ומעלה, דבר שעשוי לעזור לשמירת צביון החינוך אותו היא מעניקה להם... לאור כל האמור לעיל אני קובעת שעל המשיבים לאתר מבנה ראוי ותקין שיתאים לשיכון כל תלמידי העותרת מגיל 5 ומעלה בהתיחס לצביונה המיוחד של העמותה ולדרך שבה היא מנוהלת."

מיום 25.3.04 עת הוטל על המשיבה 2 קנס בסך 250,000 ₪ בשל ביזיון בית המשפט לכל שבוע איחור, התנהלו בין הצדדים מגעים במסגרתם הוצע לעמותה בית ספר התשב"ר כחלופה ראשונה לשיכון תלמידיה ובית ספר החי"ל כחלופה שניה.
משהחלופה הראשונה ירדה מהפרק, סוכם בין הצדדים כי המבנה שיימסר לעמותה הוא בית ספר החי"ל. בית ספר החי"ל מורכב משני מבנים.
לדברי המשיבה 2, ידעה המבקשת כי מתחם בית ספר החי"ל אינו פנוי כולו וכי יש כוונה להעביר למבנה אחד גם תלמידים מהחינוך המיוחד, לאחר שיפוצים.
ביום 1.4.04 מציינת המשיבה 2, שנציגיה יזמו פניה אל המבקשת כך שתקבל לרשותה במקום המבנה בבית ספר החי"ל שהיה באותה העת כבר בשלבי מסירה לעמותה את מתחם עירוני ח' במלואו , אשר כולל שני אגפים נפרדים לכיתות לימוד, בית כנסת וחצר גדולה, ולמעשה עונה לעמדתה לכל צרכי העמותה.

לאחר שנציגי המבקשת ביקרו במקום הם גרסו שבית הספר עירוני ח' אינו מתאים לצרכיהם מהסיבות הבאות:

- אין הפרדה בין בנים לבנות, והפרדה כזו גם קשה לביצוע.
- מספר הכיתות בעירוני ח' שהוקצה למבקשת במבנה האחד שניתן לה הוא קטן ( 8) ואילו לצורכי המבקשת נחוצים 18 כיתות (11 לבנות ו - 7 לבנים).
- המעבר לתיכון עירוני ח' יגדיל את מרחק הנסיעה של התלמידים אליו בשעות העומס שבבוקר ב - 2.8 ק"מ.
- המדובר באזור של מוסכים, שאינו מתאים לחינוך של הגיל הרך ( יחסית).

נראה, שעיקר טרונייתה של המבקשת נבע מכך, שעפ"י הפרוגרמה של משרד החינוך, יועברו תלמידי תיכון עירוני ח' לבי"ס החי"ל, ולחשדה של המבקשת, תלמידי החינוך המיוחד, שלא נמצאים בבית הספר עקב שיפוצים, יפונו גם הם למקום אחר, כך שתלמידי עירוני ח' כיום יקבלו את מלוא בית הספר החי"ל. לאור זאת מובן שאין המבקשת מוצאת טעם בכך שתלמידיה יעברו לעירוני ח', רק כדי לאפשר לאלה האחרונים שיפור במצבם.
המשיבה מס. 2 מכחישה טיעון זה, וגורסת כי תלמידי החינוך המיוחד, יישארו בבית ספר החי"ל, וייכנסו לשם בשלב מאוחר יותר, עפ"י הפרוגרמה הקיימת.

ההוראות שניתנו בפסק הדין היו ברורות ומפורשות ולפיהן היה על המשיבה 2 למצוא בעבור העמותה מבנה בו תוכל לשכן באופן מרוכז את כל תלמידיה מגיל 5 ומעלה בהתיחס לצביונה המיוחד של העמותה ולדרך שבה היא מנוהלת.
המבנה שהוצע לעמותה בבית ספר החי"ל, אינו יכול עפ"י ההצעה דהיום גם לדברי המשיבה 2 לשכן את כל תלמידי המבקשת , לנוכח הכוונה להעביר למקום תלמידים מהחינוך המיוחד לרגל שיפוצים במבנה בו הם לומדים כעת.
אשר לבית הספר עירוני ח' שהוצע לאחר מכן לעמותה, זה אינו הולם את צורכי העמותה וצביונה, באשר בעיקר אין בו הפרדה בין בנים ובנות, וביצוע הפרדה כזו, במיוחד לגבי חצר בית-הספר, כנראה שבכלל אינו אפקטיבי אלא בהשקעה מאסיבית.
מאז מתן פס"ד חלפו למעלה מ- 8 חודשים, ועל המשיבה 2 אף הוטל קנס כספי לפני כ-4 חודשים בשל ביזיון בית המשפט.

2. הבזיון

מקובלת עלי עמדת המשיבה מס. 2, שלמבקשת לא היתה זכות קנויה לקבל בית ספר כזה או אחר, ובגלל זה גם קבעתי בפסה"ד כי על המשיבה מס. 2 שאמורה להיות ממונה ואחראית על מסירת מבני חינוך בהתאם לזרם המסויים שאמור ללמוד בהם, - למצוא את המבנה המתאים והראוי מבחינת האגודה, כדי למלא את תפקידה.
קביעתי זו נעשתה מתוך נקודת המוצא, שעל הרשות המקומית, למלא את תפקידה בנאמנות ולטובת כלל הציבור, ועפ"י פסקי דין שניתנים ואמורים לפתור מחלוקות שעשויות להתעורר בינה לבין חלק מהציבור.
לא זה המקרה כאן.

מחומר הראיות שהוצג בפני
, על כי בסיכום פגישה עם מנכ"ל העיריה נאמר מפי המנכ"ל, כי:

"הענין ידון בערכאת ערעור ונחכה להחלטה הסופית של בית המשפט".

התבטאות מעין זו, שבעקבותיה גם לא באה כל תגובה מראש הרשות, לאחר שהנושא "הסתבך" במובן זה שעד עתה טרם נמצא פתרון הולם לנושא, - מביאני למחשבה העגומה, שהחזקה המשפטית לפיה הרשות פועלת עפ"י הדין, לא קיימת במקרה הנוכחי, בלשון המעטה, וכי נחושה החלטתה של הרשות, למשוך את ההליכים בתקוה כזו או אחרת.

לאור זאת הגעתי למסקנה שיש לעזור לרשות בשניים:
האחד - לקבוע באופן מפורש את בית הספר, שבו ישכנו תלמידי העמותה.
עפ"י החומר שהועמד לעיוני, אני קובעת כי בית הספר החי"ל הוא המקום המתאים. הוא יינתן במלואו לעמותה, כשהמשיבה מס. 2 תעשה כל סידור אפשרי שתלמידים חריגים או יהיו בו בנפרד, כך שפעילותם לא תיפגע, - או יועברו לבית ספר אחר.

השני - לחייב את ראש העיריה כצד פעיל, ולצרפו שוב לשם כך להחלטה בנושא של בזיון בית המשפט.

3. צירוף ראש העיריה כצד לבקשת בזיון.

אומנם המשיבה מס. 2 הגיבה, על פני מסמכיה גם בשם ראש העיריה. ברם זה, לאור החלטתי הקודמת, בעצם לא היה אמור להגיב, מאחר וסברתי, שלאור מהותו של ההליך והסנקציה הגלומה בצידו, - אין מקום להטיל כתם מעין פלילי על תפקודו של ראש העיריה.
דעתי זו השתנתה עתה, לאור העובדה, שהנושא לא נפתר, והתבטאות מנכ"ל העיריה מעידה על אי הבנת תפקידה של העיריה: הן כרשות האחראית על החינוך, והן כרשות שהחלטות בתי-משפט מחייבים אותם.
החלטתי הקודמת שפטרה את ראש העיריה מהנושא של בזיון בית-משפט היתה החלטת ביניים. במקרה כזה בית המשפט אינו כבול להחלטותיו ויכול לשנותן עם שינוי הנסיבות.
שינוי הנסיבות הכא הוא, שלמרות חיוב המשיבה מס. 2 בבזיון בית המשפט, ולמרות תחילתו של הסדר, - הנושא לא בא על פתרונו.
(ר' א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהד. 7 עמ. 412 והפסיקה המופיעה בו).

עד כה נמנעתי מהטלת אחריות אישית על המשיב 1, מתוך תקווה כי הדברים יבואו על פתרונם גם ללא מעורבותו האישית, אולם המציאות מלמדת כי אין הדבר כך.
סעיף 126 (ב) לפקודת העיריות קובע בזו הלשון:

"ראש העיריה יהיה אחראי לכך שהתפקידים שהוטלו על העיריה בפקודה זו או בכל דין אחר יבוצעו כראוי."

העירייה חוייבה למצוא פתרון מתאים, ואינה עושה כן.

ביטול הזמן המשווע בהסדרת פתרון נאות ומתאים לתלמידי העמותה, חרף מעורבותם של גורמים שונים בעירייה מוביל למסקנה כי בסיטואציה מעין זו היה על ראש העיריה ליטול את הרסן לידיו, להתערב בנושא ולהסדירו. עליו כראש העירייה מוטלת גם החובה לוודא כי תקוימנה ההוראות הברורות שהוטלו על העירייה ע"י בית-המשפט בנושא שהעירייה חייבת לטפל בו לרווחת תושביה, כך שפרשה זו תגיע לקיצה.
אולם לנוכח התמשכות ההליכים מעבר לכל זמן סביר, מצאתי לנכון לצרף גם את ראש העיריה ליטול אחריות בענין ביזיון בית-משפט.
שינוי החלטתי הקודמת הינו במתחם שיקול הדעת והסבירות השיפוטית, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בספרו של השופט ברק (כתוארו אז) "שיקול דעת שיפוטי" בעמ' 121- 122:

"כאשר פסק-הדין הראשון בחר באחת מתוך מספר אפשרויות חוקיות... ואפשרויות אלה ממשיכות להיות חוקיות גם עתה - כי אז הרשות בידי ביהמ"ש ללכת בעקבות פסק-הדין הראשון (ולאמץ את השימוש שעשה אז ביהמ"ש בשיקול דעתו), והרשות בידו שלא ללכת בעקבותיו ( ולאמץ אפשרות אחרת מבין האפשרויות הפתוחות בפני
ו).
וכן בעמ' 123:

"אם באותה החלטה קודמת עמד בית-המשפט בפני
מספר אפשרויות חוקיות, ובחר באחת מהן, ואותו חופש בחירה (בין עם אפשרויות נוספות ובין בפחות אפשרויות) ממשיך לעמוד בעינו. על השופט לבחור בין האפשרויות השונות באופן סביר. לעיתים יהיה בכך כדי להצביע על פיתרון אחד (כגון, השארת ההלכה הישנה על מכונה). אך לעיתים אין באמת מידה זו כדי לשלול את שיקול הדעת השיפוטי, שכן כל אחת מהאפשרויות עולה בקנה אחד עם מבחן הסבירות. במצב דברים זה יעמוד בית המשפט בפני
חופש בחירה, בלא שהמשפט מטיל עליו חובה לנקוט בדרך זו או אחרת, פרט לחובה לבחור באותו פיתרון הנראה לו כטוב יותר".

ב-ע"פ 5177/03 שמואל מור נ' דנציגר - משק פרחים "דן" ואח'
נקבע בדעת רוב ע"י הנשיא ברק כי:

"האפשרות להטיל סנקציה של קנס שתוקפו מיידי עולה בקנה אחד עם תכליתו (האזרחית) של סעיף 6 לפקודת ביזיון בית-המשפט, הנוגעת לאכיפה יעילה של צווי בית-המשפט.
... לחברה כולה יש אינטרס מהותי ביותר בכיבוד הוראות, על כן הטלת קנס על אתר יכולה לשכנע את מפר הוראות בית-המשפט כי המשך אי הציות להוראה השיפוטית אינה כדאית".

אשר על כן אני מחייבת את ראש העיריה לשלם על אתר את הסכום של 25,000 ₪ (עשרים וחמישה אלף ₪) בגין הפרת צו בית-המשפט.
סכום זה הינו שבועי ויחול גם לעתיד החל מ- 10 ימים אחרי מתן החלטה זו.

סיכום
אשר על כן אני קובעת כי על המשיבה 2 להעביר לרשות המבקשת את כל מבני בי"ס החי"ל ולהכניס את השינויים הנדרשים, כך שישוכנו בו כל תלמידי העמותה מגיל 5 ומעלה, תוך יצירת הפרדה מבנית בין הבנים והבנות הבאים בשעריו. בית-הספר יהיה מוכן לפתיחת שנה"ל הקרובה, ולא יאוחר מ- 24/8/04.
המשיבה 2 תישא בקנס בגובה של 250,000 ₪ לאור הפרתה הקודמת את פסק-הדין צו בימ"ש זה.
שני המשיבים ישאו בקנס שהוטל עליהם, לכל שבוע של הפרה, החל מ- 10 ימים מיום החלטה זו.
ניתן ביום 25/7/04, בהעדר.

המזכירות תמציא בפקס וכדין תוכן החלטה זו לצדדים.

ד"ר דרורה פלפל
, שופטת
1
בתי המשפט
עתמ001635/03
בש"א 36663/04
בבית המשפט המחוזי בתל - אביב יפו
בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים
כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל

בפני
:








עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 1635/03 עמותת שער שמעון ואח' נ' ראש עיריית תל-אביב יפו - רון חולדאי (פורסם ב-ֽ 25/07/2004)