פסקי דין על מר משה אניג'ר | פסקי דין על עמוס דידי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

29142-02/11 בל     10/06/2012




בל 29142-02/11 מר משה אניג'ר, עמוס דידי נ' המוסד לביטוח לאומי








st1\:*{behavior: }
בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע



ב"ל 29142-02-11 דידי נ' המוסד לביטוח לאומי






בפני

כבוד השופט
יוסף יוספי
נציג מעבידים – מר משה אניג'ר


התובע
עמוס דידי
ע"י ב"כ עוה"ד: מזוז



נגד

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עוה"ד: סימונה מימון





פסק דין


1.
עסקינן בתובענה, במסגרתה מבקש התובע להכיר באירוע מיום 24.9.09, אשר במהלכו נפגע בעינו השמאלית, כתאונת עבודה.

2.
לאחר קיומה של מסכת ראיות, נתן בית הדין תוקף להסכמת הצדדים לעניין התשתית העובדתית עליה התבסס המומחה כמפורט להלן:

"א.
התובע יליד שנת 1963.
ב.
התובע עובד כמסגר/ רתך.
ג.
ביום 24/9/09 הרים התובע לבדו צינור מתכת כבד שמשקלו כ 60- 70 קילו, כדי להעבירו ממקום למקום. לפתע חש התובע הרגשה מוזרה בעינו השמאלית, ומהסתכלות במראה ראה שיש לו שטפי דם באותה עין. בנוסף חש טשטוש ראייה וצריבה בעין. התובע סבר כי נכנס לו גוף זר לעין. לאחר 5 ימים, כשבאמצע חלו סוף שבוע ויום כיפורים, משהנושא לא נפתר, פנה התובע לרופא המשפחה, שהפנה אותו לבית חולים.
ד.
יש לציין כי התובע בעבודתו מרים משאות כבדים. עם זאת, כשמדובר בצינור במשקל שכזה, כמו שהרים באותו יום, התובע נעזר בעובד אחר בדרך כלל, ורק אם הוא לבד בעבודה ואינו יכול להיעזר אזי הוא מרים אותו לבדו. יש לציין כי מספר שבועות לפני המקרה עזב העובד השלישי ונותרו התובע ואחיו. אחיו של התובע לא נהג לשהות כל העת במסגרייה, אלא היה יוצא לסידורים גם מחוץ למסגרייה, ואז התובע היה נותר לבדו.
ה.
בנוסף, יצוין כי במסגרייה היו גם טרקטור וליפט חשמלי, ששימשו להרמת צינורות. עם זאת, הליפט היה נייח, ואילו הטרקטור לא הגיע לכל מקום.
ו.
מצבו הרפואי של התובע הינו כעולה ממסמכים רפואיים."
3.
לצורך הכרעה בסוגיה מונה ד"ר גבריאל כרמון כמומחה מטעם בית הדין (להלן:"המומחה"), והוא נתבקש לחוות דעתו בשאלות הבאות:

"א.
ממה סובל התובע בעינו השמאלית?

ב.
האם הליקוי הקיים נובע מהרמת הצינור כמתואר להלן?

ג.
האם השפעת הרמת הצינור, ככל שלא היתה יחידה והיו עוד גורמים, היתה הגורם העיקרי?".

4.
המומחה השיב בחוות דעתו מיום 26.12.11, במסגרתה סקר את החומר שהיה בפני
ו, וציין:


"אירוע הרמת הצינור כפי שהסברתי בשאלה הקודמת לא השפיע כלל".


5.
בהחלטה מיום 26.12.11 ניתנה לצדדים אפשרות לפנות לבית הדין בבקשה להציג למומחה שאלות הבהרה, ונקבע כי במידה ולא יוצגו שאלות כאמור הסכימו הצדדים בכתב.

6.
בהחלטה מיום 2.2.12 אישר בית הדין לתובע להציג למומחה 5 שאלות הבהרה מתוך
השאלות אותן ביקש להציג.

7.
ביום 6.3.12 השיב
המומחה על השאלות עליהן נשאל, תוך שהוא אינו סוטה מהאמור בחוות דעתו.

8.
בהחלטה מיום 6.3.12 הורה בית הדין לצדדים להגיש סיכומיהם. התובע הגיש סיכומיו ביום 13.4.12, והנתבע הגיש סיכומיו ביום 23.5.12.

טענות התובע

9.
לטענת התובע, אין לו כל עבר רפואי בכל הנוגע לעינו. לאחר שהרים לבדו צינור מתכת כבד במשקל של 30 – 50 ק"ג החל לסבול מבעיות בעינו השמאלית, שכללו שטפי דם, טשטוש ראייה, צריבה בעין והרגשת חדירת גוף זר לעין, שאובחנה כהפרדות רשתית העין.
העובדה שברשתיות עיניו של התובע נמצאו בעיות
בסמוך להרמת הצינור הכבד, דווקא מחזקת ומוכיחה את הקשר הסיבתי הברור בין הדברים. על פי הפסיקה והדין, נודעת חשיבות מירבית לעיתוי ולסמיכות הזמנים שבין התרחשות האירוע החריג לבין גילוי הנזק. מאחר שהמומחה מטעם בית הדין לא ידע להסביר מדוע וכיצד התרחש "השינוי המזערי הנוסף", הרי שממילא לא נשללה האפשרות שהאירוע החריג הוא זה שגרם להחמרה ולקריעת הרשתית. וגם אם היה קיים ספק בעניין זה, הרי שלאור קיום חזקת הסיבתיות המתקיימת בעובד שכיר, יש לזקוף ספק זה לטובת התובע.

לפי הנחיות נשיא בית הדין הארצי לעבודה, במקרה שבו קיימות 2 אסכולות רפואיות מוכרות, הרי שיש להעדיף את האסכולה הרפואית שלטובת הנפגע. ד"ר כרמון, המומחה שמונה בתיק דנן, דוגל באסכולה לפיה רק קבלת מכה ישירה ופגיעה בגלגל העין יגרמו להפרדות הרשתית; וזאת בניגוד לאסכולה האחרת, לפיה הפרדות רשתית עלולה להגרם גם ממאמץ פיזי ניכר, כמו הרמת משאות כבדים.

בהתאם לפסיקה, הרמת המשא הכבד במקרה דנן היוותה "טריגר", החמירה את מצבו של התובע, והביאה להפרדות הרשתית.

טענות הנתבע

10.
לטענת הנתבע, מעיון ולו קל בחוות דעת המומחה, עולה מסקנה אחת וברורה, כי לא הוכח קשר סיבתי בין האירוע מיום 24.9.09 לבין הפגיעה ממנה סובל התובע. גם בתשובותיו לשאלות ההבהרה מטעם התובע לא שינה המומחה את מסקנתו.

במקרה דנן אין כל הצדקה עובדתית או משפטית לסטייה מחוות דעתו הברורה והחד משמעית של המומחה.


בפסיקה המאוזכרת בסיכומי התובע נקבעה מסכת עובדתית שונה, וגם לא נמצאה עדות למחלה קודמת בעיניה של התובעת, שלא כמו במקרה דנן.

טענת התובע לעניין האסכולה נטענה בעלמא.

דיון והכרעה

11.
לאחר לימוד טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי דין התובענה להדחות בהתאם לאמור בחוות דעת המומחה, והכל מהנימוקים המפורטים להלן.

12.
בפסיקה ובספרות המשפטית נקבע לא אחת המשקל שיש ליתן לחוות דעתו של מומחה מטעם בית הדין, וזאת בהאי לישנא:

"בתי הדין לעבודה מייחסים בד"כ משקל רב לחוות דעת המומחה מטעם בית הדין
, זאת
מטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה
מירבית".





ראה:
עב"ל
411/97 דחבור בוטרוס נגד המוסד לביטוח לאומי
(לא פורסם, ניתן ביום 2.11.99, סעיף 4 לפסק הדין).
סטיב אדלר, 'מומחים יועצים רפואיים בביה"ד לעבודה', המשפט ב' (התשנ"ה) 199, 212.
יצחק לובוצקי, 'סדר הדין במשפט העבודה',
מהדורת 2004, פרק 12 עמ' 45
.

כמו כן, הלכה פסוקה היא כי בשאלות רפואיות "יסמוך ביה"ד את ידיו על חוות דעת מומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן".


ראה:
דב"ע נה/ 79-0 קלמן סעדה נגד המוסד לביטוח לאומי
(לא פורסם, ניתן ביום 29.3.95, סעיף 13 לפסק הדין).



ועוד פסק בית הדין הארצי בהאי לישנא :

"לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה".

ראה :
עב"ל 1035/04 דינה ביקל נגד המוסד לביטוח לאומי

(לא פורסם, ניתן ביום 6.6.2005, סעיף 5 (ו) לפסק הדין).

לפיכך, במרבית המקרים ראוי להעדיף את חוות דעתו של המומחה שמינה בית הדין מאשר את חוות דעתו של המומחה מטעם אחד הצדדים.

ראה:
דב"ע 37 – 0 המוסד לביטוח לאומי
נגד מדלן נתנאל, פד"ע יח 78, 82.
ע"ע 1274/02 דינה אואקינן נגד מדינת ישראל (לא פורסם).
יצחק לובוצקי, שם,
עמ' 46.


13.
במקרה שלפנינו, שלל המומחה קיומו של קשר סיבתי בין האירוע החריג של הרמת המשקל הכבד לבין פגיעתו של התובע בעיניו בכלל ובעין שמאל בפרט.

14.
המדובר בקביעה רפואית, אשר הובאה במסגרת חוות דעת מפורטת ומנומקת, וראוי לקבלה. המומחה ביסס מסקנותיו על החומר אשר הונח בפני
ו, תוך שהוא קושר היטב בין זה לבין זה.


המומחה פירט היטב את מצבו הרפואי של התובע בכל הקשור לעיניו בכלל, ולעינו השמאלית בפרט. המומחה פירט את המסמכים הרפואיים השונים ואת הבדיקות השונות של התובע, תוך שהוא מסביר את משמעותם, והכל בהקשר עם התשתית העובדתית שהונחה בפני
ו, ולבסוף קבע את שקבע.

15.
קביעתו של המומחה הובאה במסגרת חוות דעת ארוכה
ומקיפה ביותר, וכך למשל קבע המומחה במסגרת חוות דעתו (ההדגשות במקור):
2"

הליקוי הקיים בעין היה מורכב משני חלקים האחד אותה דלקת חולפת ללא המצאות גוף זר בעין שמאל שהביאה להופעת אודם, גירוי וכאב בעין שמאל (עליו ועליו בלבד התלונן התובע כשפנה לקבלת עזרה רפואית) ומצד שני הממצא האקראי של המצאות החורים ברשתית שתי העיניים שטופל כעבור חודש עם

לייזר בבית החולים הדסה (ללא אישפוז כמקובל). התשובה שלי לשאלת בית המשפט לשני החלקים היא שלילית כלומר איני מוצא הגיון בקיום קשר סיבתי בין הרמת הצינור לבין הופעת הממצאים שתוארו.

כאן המקום להסביר כי קיום חורים עגולים בהיקף הרשתית והמצאות רשתית היקפית דקה באדם עם קוצר ראייה גבוה הינו ממצא לא נדיר מקובל ומתואר המשמש סיבה לרופא העיניים לבדוק ולעקוב אחר כל אדם עם קוצר ראייה במיוחד גבוה. היות החור עגול בניגוד לקרעים הפרסתיים (המסוכנים אשר יכולים להופיע ספונטנית או לאחר חבלות ישירות לגלגל העין) מדבר על תהליך עצמוני ואיטי שהתפתח משך הזמן בעין ומוכרים האנשים שמסיבה לא לגמרי ברורה מפתחים חורים רבים עגולים בהיקף הרשתית של שתי העיניים ויכולים בקלות לפתח היפרדות. פירוש ההסבר שלי הוא כי מצב כזה אינו מתפתח בעקבות הרמת משא כבד בוודאי ולא מתפתח תוך 4 – 5 ימים ולכן פשוט לא ניתן לקשור אותו הגיונית עם אירוע התאונה נושא הדיון שלפנינו".

3.
אירוע הרמת הצינור כפי שהסברתי בשאלה הקודמת לא השפיע כלל."

12.
בנוסף, ענה המומחה על שאלות ההבהרה אשר הופנו אליו, תוך שהוא אינו סוטה ממסקנות חוות דעתו. המומחה נימק את תשובותיו באופן מפורט, תוך שהוא מצביע על אלו מסמכים רפואיים ובדיקות של התובע הסתמך בתשובותיו. המומחה תיאר באופן מקצועי וענייני את תופעת הפרדות הרשתית בכלל, ואצל התובע בפרט, תוך שהוא מנמק מדוע בנסיבות המקרה דנן אין קשר סיבתי. כך למשל, ענה המומחה במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה:

"ה.
התובע סבל מקוצר ראייה בינוני בוודאי – כפי שהסברתי בתשובתי לשאלה הראשונה בתשובות לשאלה הראשונה. אין בעובדה זאת כדי לשנות ולו מקצת מאמיתות הנאמר בתשובתי לשאלה ד' של בית המשפט. אינני יכול להסכים לקביעה שהופעת הפרדות הרשתית פונקציה של המצאות קרעים עגולים רבים בשתי העיניים יכלה להגרם מאירוע הרמת הצינור.

ו.
אנשים הסובלים מניוון בהיקף הרשתית יכולים להיות אסימפטוטיים במשך תקופה ארוכה. הדבר השכיח יותר במקרים אלה הינם הופעת "זבובים" עפים

vitreous floaters

או 'חוטים' שנעים מול העיניים אך לא בכל מקרה ולא באותה עוצמה. תופעת העכירות בזגוגית הינה מאוד שכיחה באוכלוסיה הכללית ונעה באנשים מבוגרים סביב 70% - 60%. יחד עם זאת, אין הכרח להופעתם בכל מקרה ולא מעט מקרים מופיעים עם הפרדות רשתית ללא כל תלונה קודמת. כאמור מדובר בתהליך ביולוגי שמתרחש לאט לאט על

פני תקופה ארוכה למדי וברגע מסויים לא תמיד ברור מדוע מתרחש שינוי מזערי נוסף שמביא לנתק הקשר בין הזגוגית והרשתית שמתחת ואם הרשתית הייתה מראש דקיקה ולא בריאה היא פשוט נקרעת ומתחיל רגע הופעת הקרע ברשתית שבסיכוי גבוה יוביל להופעת הפרדות הרשתית. יחד עם זאת , ידוע לכל רופא עיניים ובוודאי לעוסקים בנושא הרשתית שבעיניים רבות אנו מוצאים כממצא אקראי הופעת חורים עגולים עם פיגמנטציה סביב – שהאדם לא היה בכלל מודע לקיומם, כלומר הגוף גרם להופעת הצטלקות עצמונית סביב החור הניווני העגול ונמנעה הופעת ההפרדות".

13.
מכל האמור לעיל עולה, כי עסקינן בקביעות רפואיות גרידא, מטעם מומחה אשר מונה על ידי בית הדין, בהן בית הדין אינו נוהג להתערב.


גם התובע עצמו לא העלה טענות אשר יש בהן טעם שלא לקבל את חוות דעתו של המומחה.

בהקשר זה יצויין' כי המומחה שמונה בתיק דנן אינו משתייך ל"אסכולה רפואית" שגורסת כי רק חבלה ישירה בעין תגרום להפרדות הרשתית.


גם במסגרת חוות דעתו ותשובותיו לשאלות ההבהרה לא קבע המומחה כי אירוע חריג אינו יכול לגרום להפרדות הרשתית באופן גורף, אלא ציין כי בנסיבות העניין הפרדות הרשתית לא נגרמה כתוצאה מהרמת הצינור.


ראוי לציין כי המומחה ד"ר כרמון דווקא הכיר במספר תיקים בקיומו של קשר סיבתי בין אירוע חריג להפרדות הרשתית אף על פי שלא היתה חבלה "ישירה" בעין, תוך שהוא מציין כי "לא ניתן לקבוע אף פעם כי מאמץ גופני אינו יכול לגרום להופעת קרע. צריך לשקול כל מקרה וללא דיעה קדומה להחליט לפי הנתונים הקיימים...".


ראה: בל (ת"א) 2944/07 משה יעקב נ. המל"ל
(ניתן ביום 10.1.10).

וראה גם:
בל (ת"א) 3269/02 גורקוב נ. המל"ל (ניתן ביום 9.2.06).


בל (חיפה) 3211/04 גדי וייס נ. המל"ל
(ניתן ביום 3.4.08).


אחרית דבר

14.
לאור כל האמור לעיל, דין התובענה להדחות.


בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

15.
פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר רשום.

16.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום,
כ' סיון תשע"ב, 10 יוני 2012, בהעדר הצדדים.




נציג מעבידים -
מר משה אניג'ר


יוסף יוספי

, שופט







בל בית דין אזורי לעבודה 29142-02/11 מר משה אניג'ר, עמוס דידי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 10/06/2012)