פסקי דין על סובריין נכסים בע"מ | פסקי דין על אברהם פוזננסקי

34740-05/12 א     17/06/2012




א 34740-05/12 סובריין נכסים בע"מ נ' אברהם פוזננסקי








st1\:*{behavior: }
המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 34740-05-12 סובריין נכסים בע"מ
נ' פוזננסקי

תיק חיצוני
:




בפני

כב' השופטת
רות רונן


המבקש:

סובריין נכסים בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ערן כהן-ציון


נגד


המשיב:

אברהם פוזננסקי
ע"י ב"כ עוה"ד פייל וליברמן
(ע"פ יפוי כוח מוגבל)



החלטה


1.
בקשה לסעדים זמניים.

המבקשת (להלן: "החברה"), היא חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך בישראל. המשיב הוא בעל מניות בחברה ודירקטור בה. המשיב מנהל את נכסי החברה בארצות הברית, וככזה הוא אמון על ניהול שני נכסי נדל"ן מניבים שבבעלותה של חברה בת של החברה. מחודש פברואר 2012, שאז התפטר מנהל אחר שכיהן בחברה כמנכ"ל, המשיב הוא המנהל היחיד של החברה בארצות הברית.

2.
החברת עתרה בבקשה הנוכחית כי בית המשפט יורה למשיב להימנע מלבצע כל פעולה בניהול עסקי החברה, לרבות חברות הבת של החברה, ללא אישור של דירקטוריון החברה מראש ובכתב;
כי בית המשפט יורה למשיב להעביר לדירקטוריון החברה את השליטה בנכסי החברה בארצות הברית ובחשבונות הבנק של החברה בארה"ב;
כי בית המשפט יורה למשיב להעביר לחשבון הבנק של החברה את כל הכספים שהתקבלו בגין נכסי החברה ושהועברו לחשובונות הפרטיים של המשיב;
וכי בית המשפט יורה למשיב להעביר לדירקטוריון החברה את כל החשובונות והמידע שבידיו אודות נכסי החברה בארצות הברית וכן לאפשר לנציגי החברה גישה מלאה למידע זה על ידי מסירת הססמאות לחשבונות והעברת זכויות החתימה בהם לנציג החברה.

טענות הצדדים
3.
בבקשה הנוכחית, טוענת החברה שבשל קיומו של סכסוך בין המשיב לבינה, ורצונו לקבל ממנה כספים שהוא טוען כי הוא זכאי להם, מקריב המשיב את האינטרסים של החברה. כך, המשיב מסרב להעביר לידי החברה מידע וחשבונות; הוא מסרב להעביר לחברה כספים שאמורים להגיע לחשבונות הבנק שלה; והוא מסרב להעביר לחברה את השליטה בנכסי החברה בארצות הברית. המשיב אף מבצע פעולות עסקיות על דעת עצמו, מבלי לקבל את אישור החברה לכך.

החברה טוענת כי כתוצאה מכך נגרמים לחברה נזקים, ובין היתר נמנעת מהחברה האפשרות לערוך את הדוחות התקופתיים שלה ליום 31.12.2011.

4.
החברה טוענת כי לקראת סוף חודש ינואר 2012, נחסמה הגישה של החברה לחשבונות הבנק שלה בארצות הברית. כן גילתה החברה כי דמי שכירות שהיו אמורים להיות מועברים לחשבון החברה – לא הועברו. החברה פנתה למשיב, אשר טען כי דירקטוריון החברה גרם לו לנזקים אישיים. החברה החליטה להוסיף עוד שני חברי דירקטוריון כבעלי זכויות חתימה בחברות הבת של החברה, כך שלא ניתן יהיה לבצע כל פעולה ללא חתימה של שני מנהלים לפחות.

5.
החברה הבת של החברה המנהלת את נכסי החברה בארצות הברית, פנתה לבית המשפט העליון במדינת ניו יורק, והגישה שם ביום 22.3.12 בקשה לחייב את המשיב להעביר לחברה את כל המידע המצוי בידיו בקשר עם החברה, ולהעביר לחברה את סמכויות ניהול הנכסים. בית המשפט בניו יורק המליץ לחברה – כך היא טוענת בבקשה זו – להגיש תביעה בישראל ביחס לעילה של הפרת אמונים.

6.
החברה טוענת כי המשיב מעביר לידיה מסמכים "טיפין טיפין", וכי היא אינה יכולה לעשות שימוש במידע חלקי כדי לערוך את הדוחות הכספיים שלה. כן נטען כי מהמסמכים עולה כי המשיב בצע עסקאות שונות בנכסי הנדל"ן של החברה מבלי ליידע את יתר מנהליה, ומבלי לקבל אישור על כך.

החברה טענה כי התנהלותו הנ"ל של המשיב גורמת לה נזקים – לחברה אין שליטה על נכסיה, קיים קושי בתזרים המזומנים השוטף של החברה, והחברה אף מנועה כאמור מלערוך את הדוחות הכספיים שלה, דבר שגורר הטלת סנקציות על ידי הבורסה ורשות ניירות ערך. עוד נטען כי פעולות המשיב מסכנות את המשא ומתן עם משקיע פוטנציאלי, וכי המשיב מבצע פעולות עסקיות בחברה ללא אישור, כאשר קיים חשש כי פעולות אלה עלולות לגרום לחברה לנזק. בהתנהלותו זו הפר המשיב חובות כלפי החברה, באופן המזכה אותה בסעדים שונים. החברה טוענת כי מאזן הנוחות נוטה לזכותה וכי יש לכן להיעתר לבקשתה לסעדים זמניים.

7.
מנגד טען המשיב כי יש לדחות את הבקשה. לטענת המשיב, הוא לא הסתיר כל מידע מהמבקשת, והוא העביר לה את כל המידע שהתבקש על ידיה. לטענתו, החברה אינה מציינת כל מידע מסוים שהתבקש ממנו ולא הועבר על ידיו לחברה. עוד טען המשיב כי שליטתם של בעלי השליטה בחברה מבוססת על רוב שהושג באופן בלתי חוקי, ולכן הרוב הזה אינו מוסמך לבצע את הפעולות שהוא מתיימר לבצע בשם החברה.

המשיב טען כי הוא פועל לטובת החברה, וכי הוא חתום כערב אישית להלוואות שהחברה נטלה מבנק
wells fargo
. המשיב טוען כי החברה היא זו המנסה להבריח את כספיה של חברת הבת לידי חברת האם, ולהותיר את המבקש חשוף באופן אישי מול הבנק.

8.
המשיב טען כי יש לסלק את הבקשה על הסף מאחר שהחברה הגישה בעבר בקשה דומה לבית המשפט העליון במדינת ניו יורק, ובקשתה נדחתה שם. ההליך במדינת ניו יורק עודנו מתנהל, ואף מטעם זה יש לסלק את הבקשה על הסף. החברה נהגה בחוסר ניקיון כפיים בהגישה את הבקשה פעם נוספת לבית המשפט בישראל. הגשת התביעה בשם החברה מהווה אף ניסיון לעקוף תניית בוררות הקיימת בהסכם בין בעלי המניות, כאשר לטענת המבקש הסכסוך האמיתי הוא סכסוך בין בעלי המניות לבין עצמם.

לטענת המשיב יש לסלק את הבקשה על הסף גם משום שהסעדים המתבקשים בה זהים לסעד הקבוע, וגם משום שהסעד המבוקש הוא גורף, והוא נועד לשנות את המצב הקיים, ולא להותירו על כנו. אף אם יינתן צו, הוא לא יהיה אפקטיבי, משום שביצוע הצו אמור להיות כולו בארצות הברית, כפי שעולה גם מהבקשה עצמה. כן טען המשיב כי בית המשפט בישראל נעדר סמכות בינלאומית לדון בתובענה, וכי יש לבטל גם את היתר ההמצאה לחו"ל שהוצא כנגד המשיב. המשיב הוסיף וטען כי הפורום הישראלי איננו הפורום הנאות לדון בתביעה, מה גם שהחברה עצמה הגישה מלכתחילה את תביעה זהה בפני
בית המשפט בניו יורק. לחלופין, יש לעכב את הדיון בתביעה לאור תחולת הכלל של
lis alibi pendis
. עוד נטען, כטענה חלופית, שיש להעביר את הסכסוך לבוררות.

9.
המשיב טען כי הוא לא העביר מעולם כספים לשימושו הפרטי. לטענתו הוא אכן פתח חשבון בנק חדש לחברה, אליו מועברים דמי השכירות של החברה. אולם, כך טען המשיב, הוא פעל בשקיפות, והוא העביר את כל המידע אודות החשבון לחברה. הוא בצע עסקה אחת בלבד ללא אישור החברה – כאשר מדובר בעסקת שכירות אחת במהלך העסקים הרגיל של החברה, שגם ביחס אליה הועבר לחברה מידע מלא.

10.
עוד טען המשיב, כי בניגוד לעמדת החברה, שיעור האחזקות שלו בחברה לא ירד מעולם מתחת לשיעור של 10%, ומשום כך השליטה המעשית בחברה נותרת בידיו. טענה זו של המשיב מתייחסת לסכסוך בין בעלי המניות ביחס להסכם הלוואה שלטענת בעלת המניות חברת "אלמונד", הופר על ידי המשיב. המשיב כופר בכך, וטוען כי אלמונד האריכה את המועד לפירעונה של ההלוואה. לכן לא קמה לאלמונד הזכות לחלט את מניות המבקש, ואף לו היתה לה זכות כזו – היא לא יכלה לממש את המניות במימוש עצמי.

לגישת המשיב, מאזן הנוחות נוטה לכיוון דחיית הבקשה משום שהבקשה מתיימרת לשנות את המצב הקיים, כאשר גם החברה לא הזדרזה להגיש את הבקשה במשך חודשים ארוכים.

11.
בתשובת החברה לתגובת המשיב, טענה החברה כי המשיב מודה כי הוא פתח חשבון בנק לחברה ללא שקבל לכך אישור מהדירקטוריון. הוא גם הודה בביצוע עסקאות בחברה ללא אישור הדירקטוריון. החברה מדגישה כי מדובר בחברה ציבורית הנסחרת בבורסה בישראל. המשיב אינו מתעניין בגורל החברה, אלא מעוניין רק בכך כי החברה תשיב לו חוב שהיא חייבת לו לטענתו. החברה חוששת כי המשיב מנסה לפגוע בה בכוונה.

12.
באשר לטענות הסף של המשיב, טענה החברה כי היא פעלה בניקיון כפיים וגילתה לבית המשפט אודות קיומו של ההליך בבית המשפט בניו יורק. עוד נטען כי אין כל שיהוי בהגשת הבקשה לסעדים זמניים וודאי שלא שיהוי ניכר. לטענתה של החברה, אין יסוד למסקנה כאילו היא ויתרה על זכויותיה, והמשיב אף לא הביא כל ראיה לכך כי השיהוי פגע בו באופן כזה או אחר. החברה אף טענה כי אין זהות בין הסעדים הזמניים לבין הסעד העיקרי. הסעד המבוקש אף לא נועד לשנות מצב קיים, אלא למנוע נזק גדול יותר לחברה. הצווים יהיו אפקטיביים כלפי המשיב אף בלא שהם יוצגו בפני
בית המשפט בארצות הברית.

לגישת החברה, ההליך דנן אינו זהה להליך המתנהל בארצות הברית. הצדדים אינם זהים (בארצות הברית התובעת היא החברה הבת, התובעת את המשיב ואת בנק
wells fargo
); עילות התביעה אינן זהות; הסעדים אינם זהים; ויישום שתי התביעות יהיה שונה. אין מקום לעכב את ההליכים בתובענה דנן, משום שעיכוב כזה יגרום לחברה לנזק עצום, משום שהמשיב חסם את ה"עורק הראשי" של החברה – קרי הזרמת הכספים מנכסיה - באופן טוטאלי, דבר המונע מהחברה את האפשרות לשלם לנושיה.

החברה טוענת כי מסמכי הבקשה הומצאו למשיב כדין, ולכן יש לבית המשפט סמכות לדון בבקשה. בית המשפט בישראל הוא – לטענת החברה – הפורום הנאות לדיון בתובענה ובבקשה.

13.
לגופו של ענין, לטענת החברה אין ממש בטענות המשיב לפיהן החברה מנסה להבריח את כספיה שלה – כפי שהמשיב טען בתשובתו. המשיב חושש לכול היותר כי החברה "תבריח" את כספיה ממנו. המשיב הודה כי אינו מעביר את הכספים לחברה משום שהוא ערב לחוב החברה לבנק באופן אישי. כלומר המשיב נוקט באמצעים כדי להגן על עצמו באופן אישי, על חשבונה של החברה. דיני החברות אינם מאפשרים למשיב להעדיף את האינטרס האישי שלו על פני זה של החברה.

החברה הוסיפה כי המשיב לא העביר לידיה את כל המידע שהיה עליו להעביר. הוא הודה כי הוא לא הסכים לבצע עבור החברה "עבודות חינם אין כסף" – ומכאן שהוא דורש תשלום עבור ביצוע תפקידיו כדירקטור. מזכיר החברה צירף תצהיר מטעמו בו הוא פירט כי אינו יכול לערוך את הדוחות הכספיים של החברה לאור מחדליו של המשיב.

14.
אין מקום לקבל את טענת המשיב, כי לא החברה תובעת אותו אלא בעלי השליטה בה. החברה טוענת כי לה עצמה אין ענין במחלוקות בין בעלי המניות בה. אף לו היתה נכונה טענת המשיב כי הוא בעל 10% מהון המניות של החברה, הדבר לא היה מקנה לו זכות למנות את רוב חברי הדירקטוריון. עוד טענה החברה כי סעיף הבוררות אינו חל עליה. לגישת החברה המשיב מפר את חובת האמונים וחובת הזהירות שלו כלפי החברה, תוך שהוא שוקל שיקולים של טובתו האישית בלבד.

יוער כי שני הצדדים הסכימו כי לא יתקיים דיון בבקשה, וכי לא יתקיימו חקירות של המצהירים. לכן, ההחלטה הנוכחית ניתנת בהתאם לבקשה ולתגובות לה, על נספחיהן.

דיון
15.
ישנם שני עניינים עיקריים שיש להכריע בהם – מסירת המידע ושליטת המשיב בנכסי החברה בארצות הברית.

באשר למידע
- המשיב אינו כופר למעשה בכך כי עליו להעביר מידע מלא לחברה ולפעול בשקיפות מלאה כלפיה. הוא טען כי הוא אכן העביר לחברה את כל המידע שהוא התבקש להעביר.


לכן, מבחינת הסיכויים לכאורה- אין ספק כי ככול שלא הועבר על ידי המשיב מידע כלשהו ביחס לחברה, הסיכויים לכאורה של החברה ביחס לנושא זה הם גבוהים (כשענין זה כפוף רק לטענות המקדמיות של המשיב, שאין די בהם לטעמי כדי לשלול את קבלת הבקשה בשלב זה). גם מבחינת מאזן הנוחות, אין מקום לדחות את הבקשה, משום שהמשיב לא טען כי ייגרם לו נזק כלשהו אם הוא ימסור לחברה מידע המבוקש על ידיה (כאמור המשיב לא כפר בחובתו למסור לחברה את המידע המלא המתייחס אליה, ולפעול כלפיה בשקיפות).

החברה לא כפרה בכך כי מידע מסוים הועבר על ידי המשיב, אלא שהיא טענה כי המידע הועבר "טיפין טיפין". החברה לא ציינה באופן ברור מסמכים ספציפיים שנדרשים לה, המצויים בידי המשיב ושהוא לא העביר אותם לידיה.


מתצהירו של מר יהודה אנגלנדר, שהוא מזכיר החברה האמון על ענייניה הכספיים, עולה כי הוא זקוק לסיסמאות המעודכנות של חשבונות הבנק של החברה בארצות הברית. כן עולה מהאמור בתצהיר כי קיים חומר בידי רואה החשבון של החברה בארצות הברית, שיועבר לידי החברה בתנאי שזו תשלם לו לפחות מחצית מחובה כלפיו. כן התייחס המצהיר לכספים שהחברה היתה אמורה לקבל מנכס נוסף שלה, בנשוויל, שלא ברור לו אם כספים אלה מועברים באופן סדיר לחשבון החברה.

18.
לכן, אני מורה למשיב להעביר לחברה את כל החומר שבידיו, שטרם הועבר על ידיו לחברה, ובכלל זה את הסיסמאות לגישה לכול חשבונות הבנק של החברה, את המידע המלא אודות אופן הפקדת התמורה מהנכס בנשוויל, וכן כל מידע מסוים אחר שהחברה תבקש ממנו. ככול שהחברה תהיה סבורה כי קיים מסמך מסוים שהמשיב לא העביר לידיה, תפנה החברה אל המשיב, ותבקש את המסמך הזה באופן ספציפי, והמשיב יעביר אותו לידיה אם המסמך מצוי בידיו.

19.
באשר לשליטה בנכסי החברה
– גם בהקשר זה לחברה יש טענות בעלות משקל, שכן לא יכולה להיות מחלוקת כי המשיב כפוף להחלטות החברה שהתקבלו בה כדין. אכן, המשיב העלה טענות ביחס לאופן קבלת ההחלטות בחברה, אולם, אינני סבורה כי מן הראוי להכריע בשלב זה בטענת המשיב לפיה שליטת בעלי השליטה בחברה מבוססת על רוב שהושג באופן בלתי חוקי, וכי הרוב הזה אינו מוסמך לבצע את הפעולות שהוא מתיימר לבצע בשם החברה. בהתייחס לבקשה הנוכחית, אני סבורה כי לא נשללה טענתה הלכאורית של החברה, לפיה הפעולות שבוצעו בחברה בוצעו כדין, ובין היתר החלטת הדירקטוריון ביחס לזכויות החתימה בחברה.

אני סבורה כי לא יכולה להיות גם מחלוקת כי על המשיב לפעול לטובת החברה – ולא לטובתו האישית. העובדה כי המשיב ערב אישית לחובות החברה לבנק, אינה מצדיקה התנהלות שלו תוך שקילת טובתו האישית, וודאי שאין היה מצדיקה התנהלות שלו בניגוד להנחיות דירקטוריון החברה. אם המשיב סבור כי על החברה לפעול בדרך שונה מזו בה היא פועלת, עליו לנסות להביא לשינוי החלטותיה בכול הדרכים הלגיטימיות העומדות לרשותו.

20.
יחד עם זאת, ומבחינת שיקולי מאזן הנוחות, יש להביא בחשבון כי דירקטוריון החברה כבר פעל – כפי שעולה מהבקשה – כדי למנוע מהמשיב שליטה בלעדית בנכסי החברה בארצות הברית. כך, דירקטוריון החברה כבר מינה את כל חבריו כדירקטורים בחברות הבת בארצות הברית, ואף הוסיף עוד שניים מחבריו כבעלי זכות חתימה בחברות הבת, כך שלא ניתן יהיה לבצע כל פעולה ללא חתימה של שני מנהלים לפחות.

עוד יש לציין בהקשר זה, כי דירקטוריון החברה בחר שלא לפטר את המשיב או להעביר אותו מתפקידו בניהול הנכסים, כפי שיכול היה לעשות. לטענת החברה, דירקטוריון החברה פעל כך, מחשש כי פעולה כזו תגרום לבנק למשכנתאות להודיע על פירעון מיידי של ההלוואה שהוא העמיד לחברה (ר' ס' 33-34 לבקשה). כלומר – החברה לא בחרה לפעול כדי למנוע את השליטה של המשיב בנכסי החברה על ידי פיטוריו (דבר שהיה כמובן מונע את החששות העולים מהבקשה במלואם).

21.
החברה פעלה בדרך שצמצמה את כוחו של המשיב, ואשר אינה מאפשרת לו עוד – כך עולה מהבקשה – לבצע כל פעולה ללא חתימה של מנהל נוסף בחברה. אם מוסיפים לכך את העובדה כי החברה מודעת לאופן הפעילות של המשיב מזה חודשים ארוכים (לפחות מאז חודש ינואר 2012), והבקשה הוגשה מספר חודשים לאחר מכן – המסקנה היא כי החברה אינה חוששת לנזק משמעותי מפעולותיו של המשיב.

22.
החברה התייחסה לשני עניינים שהמשיב פעל בהם ללא אישור – פתיחת חשבון בנק נוסף לחברה אליו (ולא אל החשבון המקורי) הועברו כספי השכירות שהחברה זכאית לקבל מהשכרת נכסיה בארצות הברית, וביצוע עסקת השכרה אחת ללא אישור (ענין שהמשיב הודה בו).

באשר לחשבון הבנק – מדובר – לגישת המשיב
שלא נסתרה – בחשבון בנק של החברה, ולא בחשבון אישי שלו. לכן, לא ברור, מדוע לחברה אין שליטה בכספים בו. יחד עם זאת, אין כל סיבה להתיר למשיב – ללא כל אישור של החברה (שהוא לא טוען כי ניתן לו), לפתוח חשבון בנק נוסף לחברה, יהיו הטעמים לכך אשר יהיו.

לכן, אני מורה למשיב לפעול כדי שכספי השכירות מנכסי החברה ישובו ויועברו לחשבון הבנק המקורי של החברה. המשיב אף יעביר את כל כספי החברה שהופקדו על ידיו בחשבון הבנק החדש, לחשבון הבנק המקורי של החברה.

23.
באשר לעסקת השכירות – אף אם זו בוצעה ללא אישור, החברה לא טענה כי מדובר בעסקה הגורמת לה נזק, היא ביקשה לבטלה, ואף לא ברור כי הדבר אפשרי, וודאי שלא ניתן לבטל את העסקה בלא לשמוע את עמדת הצד ששכר את הנכס מהחברה.

24.
אינני סבורה כי יש חשש כי המשיב יבצע עסקאות נוספות ללא אישור – לאור השינוי בזכויות החתימה בחברה, נראה כי הוא אינו יכול לעשות כן. לאמור לעיל יש להוסיף את העובדה כי הבקשה דנן הוגשה פרק זמן ממושך לאחר שהמשיב החל לפעול באופן בו הוא פעל. השיהוי הזה יש בו כדי להעיד כי חששה של החברה מפני פעולותיו של המשיב ומפני הנזקים האפשריים שהוא עלול לגישתה לגרום לחברה, אינו חשש משמעותי.

25.
לכן, לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי יש מקום לקבל את הבקשה באופן חלקי – היינו, להורות למשיב שלא לפעול באמצעות חשבון הבנק החדש שהוא פתח עבור החברה, אלא באמצעות חשבון הבנק המקורי, ולהעביר לחשבון המקורי את כל כספי החברה שהתקבלו בחשבון החדש (או לאפשר לחברה לפעול בחשבון החדש באמצעות הדירקטוריון שלה). ביחס ליתר העניינים, הרי המשיב ממילא אינו רשאי לפעול בניגוד להחלטת הדירקטוריון, קרי ללא חתימה של מנהל נוסף ממנהלי החברה.

בנוסף, וכפי שהובהר לעיל, יעמיד המשיב לרשות החברה כל מסמך ספציפי שקיים בידיו ושהחברה תבקש ממנו למסור לידיה, ובכלל זה את המסמכים שצוינו בס' 18 לעיל .

אינני עושה צו להוצאות הבקשה לסעדים זמניים, וההוצאות ייפסקו במסגרת פסק הדין.

26.
הצדדים ישלימו את הגשת כתבי בית הדין בהתאם למועדים הקבועים בחוק.
הבקשה ביחס להיתר ההמצאה תועבר להכרעת הרשם המטפל בבקשות כאלה.
ככל שהיתר ההמצאה לא יבוטל, ישלימו הצדדים את ההליכים המקדמיים.

התיק נקבע לישיבת קדם משפט ביום 10.12.12 בשעה 08:30.

ניתנה היום, כ"ז סיון תשע"ב, 17 יוני 2012, בהעדר הצדדים.








א בית משפט מחוזי 34740-05/12 סובריין נכסים בע"מ נ' אברהם פוזננסקי (פורסם ב-ֽ 17/06/2012)