פסקי דין על אופקים נסיעות ותיירות | פסקי דין על אלברט לוי | פסקי דין על בת –שבע לוי | פסקי דין על תמרה קלוין-קרוא | פסקי דין על דב קלוין | פסקי דין על פוליקליניק שירותי בריאות ואח' |

247/88 עא     19/05/1992




עא 247/88 אופקים נסיעות ותיירות בע"מ, אלברט לוי, בת –שבע לוי נ' תמרה קלוין-קרוא, דב קלוין, פוליקליניק שירותי בריאות בע"מ ואח'




(פד"י כרך מו (3) 409)

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
ערעור אזרחי מס' 247/88
השופטים: כבוד השופט א' ברק

כבוד השופט ש' לוין

כבוד השופט ת' אור
המערערים: 1. אופקים נסיעות ותיירות בע"מ

2. אלברט לוי
3. בת -שבע לוי

ע"י ב"כ עו"ד י' בן-מנחם
נ ג ד
המשיבים: 1. תמרה קלוין-קרוא

2. דב קלוין

3. פוליקליניק שירותי בריאות בע"מ
4. חיים ואביבה ריקליס- משיבים פורמאליים
ע"י ב"כ עו"ד י' דנגור
- בשם המשיב 1;
ע"י ב"כ עו"ד נ' אמיתי
- בשם המשיב 2-3;
ע"י ב"כ עו"ד ל' סבירקסי
- בשם המשיבים 4
ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט י' זפט) מיום 21.2.88 בה"פ 1139/85.
פסק-דין
השופט א' ברק
: העובדות

1. בין המערערים- אופקים נסיעות ותיירות בע"מ
(להלן- אופקים), אלברט לוי

ובת-שבע לוי
(להלן, ביחד- המערערים)- לבין פוליקליניק שירותי בריאות בע"מ (להלן- פוליקליניק) ודב קלוין
, המנהל ומורשה החתימה של פוליקליניק, התנהלו קשרים עסקיים שכונו על-ידי הצדדים להם "שותפות". במסגרת שותפות זו הלוו המערערים לפוליקליניק כספים, ערבו לחובותיה ואף פרעו חלק מערבויות אלו. על רקע זה נחתם ביום 7.3.85 הסכם (להלן- חוזה א'), ובו מתחייבת פוליקליניק לפרוע את חובותיה כלפי המערערים עד תאריך מסוים. באותה עת טרם הובהר סכום החוב, ובחוזה נקבע, כי החישוב ייערך בתוך 30 יום. סעיף 6 לחוזה א' קובע:

"להבטחת האמור בזכרון דברים זה ומלוא התחייבויות פוליקליניק על-פי זכרון דברים זה תגרום פוליקליניק לכך שדירת הגברת תמרה קלוי
ן במזכרת בתיה תשועבד בשעבוד ללא הגבלה לטובת אלברט".

תמרה קלוי
ן, הנזכרת בסעיף זה, היא אשתו של דב קלוין
. "אלברט" הוא מונח טכני, שנקבע במבוא לחוזה א', ופירושו שלושת המערערים ביחד. סעיף 8 לחוזה א' קובע:

"מר קלוי
ן חותם בזאת על יפוי כוח לעו"ד בן מנחם (הוא בא-כוחם של המערערים - א' ב') בנוסח המצ"ב וזאת בשמה של גברת קלוי
ן תמרה על-פי יפוי כח שמסרה בידו והעתקו רצ"ב..."

ביום 21.5.85 ניסה עו"ד בן מנחם לרשום שיעבוד על דירתה האמורה של תמרה קלוי
ן (להלן- הנכס), בהסתמך על ייפוי הכוח שנמסר לו. רשם המקרקעין לא הסכים לרשום את השיעבוד, מכיוון שסבר שייפוי הכוח שמסרה תמרה קלוי
ן לבעלה לא הסמיך אותו למנות שלוח אחר לצורך רישום השיעבוד, ולפיכך, לדעתי, ייפוי הכוח שנמסר לעו"ד בן מנחם אינו תקף (סעיף 16 לחוק השליחות, תשכ"ה-1965).

2. ביום 6.8.85 נכרת חוזה נוסף, בין אופקים לבין פוליקליניק (להלן- חוזה ב'). חוזה זה אינו מזכיר את דבר קיומו של חוזה קודם, אלא שגם הוא עוסק בהחזרת הלוואות ובפרעון חובות של פוליקליניק לאופקים. בחוזה זה נקבעים סכומים מדויקים לתשלום וכן נקבעות דרכי התשלום. סעיף 4 לחוזה ב' קובע:

"(א) הצדדים מסכימים כי עם חתימת הסכם זה אין לצדדים כל טענות ו/או תביעות נוספות ו/או אחרות על הנקוב בהסכם.

(ב) אתם (אופקים - א' ב') תבטלו את הבקשה לביצוע שטרות ו/או התביעה שהגשתם נגדנו בבימ"ש השלום ברחובות לרבות כל העיקולים אשר הוטלו בגינה".

ביום 5.2.86 שלחה תמרה קלוי
ן מכתב לדב קלוין
, בו הודיעה לו על ביטול ייפוי הכוח שבידו, וזאת עקב השימוש לרעה שעשה בו. אכן, אין מחלוקת על כך שייפוי הכוח ניתן על-ידיה לבעלה לצורך השגת מימון לשם השלמת בנייתו של הנכס נושא ייפוי הכוח, וכי תמרה קלוי
ן לא ידעה כלל על השימוש העסקי שעשה דב קלוין
בייפוי הכוח.
פסק הדין דלמטה וטענות המערערים

3. תביעתם של המערערים לאכיפת ההתחייבות נדחתה מכמה טעמים חלופיים. ראשית נקבע, כי ההתחייבות לרישום השיעבוד שבחוזה א' בוטלה מכוח סעיף 4 לחוזה ב'. שנית נקבע, כי עד כמה שהתביעה מופנית כנגד תמרה קלוי
ן, אין לה על מה לסמוך, שכן תמרה קלוי
ן מעולם לא התחייבה לדבר, ודב קלוין
גם לא התחייב בשמה. שלישית, ככל שתביעת האכיפה מופנית כנגד דבר קלוי
ן, אפילו נראה את ההתחייבות כאילו לא בוטלה, חסר דב קלוין
את הכוח לקיים את ההתחייבות ולבצע את רישום השיעובד. בפי המערערים טענות כנגד כל הקביעות הללו. יחד עם זאת, מכיוון שתביעתם היחידה היא לסעד של אכיפה, די לנו אם נתייחס רק לחלק מטענותיהם. מסקנתנו היא, כי לא ניתן לתת למערערים את סעד האכיפה, ולתוצאה זו אפשר להגיע גם אם נניח, כי חוזה ב' לא ביטל את ההתחייבות לרישום השיעובד.

4. בית המשפט קמא קבע, כי תמרה קלוי
ן אינה צד לחוזה א', וקביעה זו מקובלת עלינו. לטענת המערערים, כי דב קלוין
פעל בעניין כשלוח של תמרה קלוי
ן, אין בסיס ראייתי, והדבר גם אינו משתמע מתוכנו של חוזה א'. מכאן, שאין חוזה א' מטיל על תמר קלוי
ן חיוב כלשהו, ועל-כן אין המערערים יכולים לדרוש ממנה כי תשעבד את הנכס לטובתם. דרכם של המערערים אל הנכס שבבעלותה של תמרה קלוי
ן חייבת לעבור דרך פוליקליניק ודרך דב קלוין
, שהם שהתחייבו לגרום לרישום השיעבוד. אין בכך כדי לרוקן את ההתחייבות מתוכן, שהרי באותה עת בה נוצר החיוב היה בידי דב קלוין
ייפוי-כוח, שאיפשר לו לכאורה לקיים את החיוב.

תוקפו של ייפוי הכוח

5. על-פי המימצאים של בית המשפט המחוזי, ייפוי הכוח שנתנה תמרה קלוי
ן לדב קלוין
ניתן עוד בטרם נכרת חוזה א', וללא קשר עמו. ייפוי הכוח ניתן לצורך רישום משכנתא לשם קבלת הלוואה לצורך סיום בניית הבית. גב' קלוי
ן לא ידעה, שייפוי הכוח נדרש לבעלה לצורך עסקיו. בייפוי הכוח שהעניקה תמרה קלוי
ן לדב קלוין
ייפתה היא את כוחו לשעבד את זכויותיה בנכס. הניסיון הראשון לעשות בו שימוש- על-ידי ייפוי -כוחו של עו"ד בן מנחם - נכשל כאמור, מכיוון שלדעת רשם המקרקעין לא היה רשאי דב קלוין
- בהיותו שלוח- למנות שלוח אחר. בשלב זה הודיעה תמרה קלוי
ן לדב קלוין
על ביטולו של ייפוי הכוח. סעיף 14(א) לחוק השליחות קובע, כי בידי השולח נתון הכוח להביא לביטול השליחות באופן חד-צדדי. כך נהגה תמרה קלוי
ן, ומכאן שייפוי הכוח שנתנה לדב קלוין
בוטל כדין. ודוק: אין המקרה דנן נופל למסגרת סעיף 14(ב) לחוק השליחות, המגביל את כוחו של השולח לבטל את השליחות באופן חד-צדדי, מקום שההרשאה ניתנה להבטחת זכותו של אחר- הרשאה שנהוג לכנותה בשם ייפוי-כוח בלתי חוזר. על טיבה של הרשאה כזו עמד השופט עציוני בע"א 424/73 מלון סטפניה בע"מ נ' מקליס ואח'
וערעור שכנגד, פ"ד כח(2) 537, באמרו, בעמ' 542, כי:
"כדי שיפוי-הכוח יהיה בלתי-חוזר צריך שבעת מתן יפוי-הכוח תהיה לצד השלישי או לשלוח עצמו זכות קיימת שלשם הבטחתה ניתן יפוי-הכוח."

נמצא, כי לא די לה להרשאה כי היא נקראת "בלתי חוזרת" כדי ליפול למסגרתו של סעיף 14(ב) לחוק השליחות. על-מנת לרכוש את תכונת "אי החזרה"- כלומר חסינות מפני ביטול חד-צדדי על-ידי השולח- תנאי הוא שתתקיים זכות של אחר (השלוח עצמו או צד שלישי), אשר להבטחתה ניתנה ההרשאה, וכי הזכות תלוי
ה בביצוע נושא השליחות (ראה ע"א 404/84 י' סעתי נ' פ' סעתי ואח'
, פ"ד מא(2) 477, בעמ' 488). לשם קיומו של תנאי זה חיוני הוא, כי הזכות- שלהבטחתה ניתן ייפוי-הכוח- תתקיים באופן עצמאי לפני מתן ייפוי הכוח, או ששני הצדדים- השולח והשלוח- הסכימו ביניהם כי ההרשאה תופעל בעתיד להבטחת אינטרס עתידו של השלוח או צד שלישי (ולא של השולח). אכן, אין השלוח עצמו יכול להפוך הרשאה "רגילה" להרשאה הניתנת להבטחת זכותו של אחר. כדי שהרשאה תהיה "להבטחת זכותו של אחר" נדרשת הסכמה (מראש או בדיעבד) של השולח ושל השלוח גם יחד. דרישה זו נגזרת מאופייה המיוחד של הרשאה להבטחת זכותו של אחר. הרשאה זו היא שליחות בצורתה אך בטוחה באופייה. בשליחות רגילה מונח ביסוד ההרשאה האינטרס של השולח ואינטרס זה בלבד. מכאן נאמנותו של השלוח לשולח, ומכאן כוחו של השולח להביא את השליחות לידי סיומה בכל עת. לעומת זאת, בהרשאה להבטחת זכותו של אחר האינטרס הדומינאנטי הוא של אחר. ההרשאה נועדה להבטיח אינטרס זה. על-כן אי לשולח הכוח לבטל ההרשאה באופן חד-צדדי. מתן הרשאה "רגילה" אינו מאפשר לשלוח להופכה, באופן חד-צדדי, להרשאה להבטחת זכותו של אחר. האופי המיוחד של הרשאה זו מחייב, כי תינתן לכך הסכמתו של השולח עצמו. הסכמה זו יכול שתהא מראש ויכול שתהא למפרע, אך לעולם נחוצה היא וחיונית. תמרה קלוי
ן נתנה את ייפוי הכוח לשם השגת מימון שיועד לפיתוח הנכס עצמו, ולא להבטחת זכותו של מאן דהוא אחר. בעת מתן ייפוי-הכוח על-ידיה לא דובר על הסכם א', הוא לא היה קיים, והוא אף לא נצפה על-ידיה. תמרה קלוי
ן לא עשתה דבר כדי להפוך את ההרשאה "הרגילה" שנתנה להרשאה להבטחת זכותו של אחר. נמצא, כי ההרשאה שנתנה תמרה קלוי
ן הייתה הרשאה "רגילה", הניתנת לביטול על-ידי הודעת ביטול חד-צדדית. הודעה כדין ניתנה על-ידיה, ומכאן שאין דב קלוין
מורשה עוד לרשום שיעבוד על הנכס. מכיוון שמצאנו שייפוי הכוח בוטל, אין לנו צורך עוד לדון בשאלה, אם הסמיך ייפוי הכוח את דב קלוין
לפעול כפי שהתחייב לפעול.

התוצאה היא, כי דין הערעור להידחות. המערערים יישאו בהוצאת המשיבה 1 בסכום כולל של 5,000 ₪.

השופט ש' לוין
: אני מסכים.

השופט ת' אור
: אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ברק.

ניתן היום, ט"ז באייר תשנ"ב (19.5.92).








עא בית המשפט העליון 247/88 אופקים נסיעות ותיירות בע"מ, אלברט לוי, בת –שבע לוי נ' תמרה קלוין-קרוא, דב קלוין, פוליקליניק שירותי בריאות בע"מ ואח', [ פ"ד: מו 3 409 ] (פורסם ב-ֽ 19/05/1992)