פסקי דין על בית זית אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית בע"מ | פסקי דין על זכריה יפת | פסקי דין על אילן יפת | פסקי דין על בן אמיתי יפת |

06/11 א 28-     19/06/2012




א 28-06/11 בית זית אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית בע"מ נ' זכריה יפת, אילן יפת, בן אמיתי יפת








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 28-06-11 בית זית,אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית בע"מ ואח' נ' יפת ואח'

תיק חיצוני
:


בפני

כב' השופטת
אנה שניידר


תובעת

בית זית אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית בע"מ


נגד


נתבעים

1. זכריה יפת
2. אילן יפת
3. בן אמיתי יפת


החלטה


לפניי בקשת הנתבעים לעיכוב ההליכים בתובענה
בשל קיומה של תנית בוררות, וזאת
מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח- 1968 (להלן- חוק הבוררות).


עניינה של התובענה, בקשה לצו מניעה קבוע, צו עשה, סילוק יד ודרישה לדמי שימוש ראויים בטענה שהנתבעים מחזיקים שלא כדין
בשטחים נרחבים בתחום המשבצת של התובעת (להלן- בית זית) ללא רשות לכך מבית זית או ממינהל מקרקעי ישראל, תוך שהם מגדלים בשטח צאן ובקר, מקימים סככות, מבנים ומפעלים שונים, והכול תוך עשיית דין עצמית ומבלי שניתנו להם היתרים לכך.

בבקשתם לעיכוב ההליכים טוענים הנתבעים כי בית זית חתומה על תקנות ארגון או מושב עובדים מיום 6.2.1950 המחייבות אותה ואת כל חברי האגודה (להלן- התקנות).

בסעיף 1 לפרק ו' לתקנות שכותרתו "יישוב סכסוכים" נקבע כי "כל סכסוך בגלל עסקי האגודה אשר יתגלה בין החברים... ובין האגודה ... יימסר למשפט החברים של ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בא"י בהתאם לתקנון משפט בוררים זה , בתנאים שוועד ההנהלה רשאי לפי שיקול דעתו לפנות לבית המשפט ולתבוע כספים המגיעים לאגודה מחברים או מחברים לשעבר.".

לטענת הנתבעים, עיקר הטענות בכתב התביעה מופנות כלפי הנתבע 1 אשר הינו חבר באגודה ואילו הנתבעים 2-3 מתעתדים להיות הבנים הממשיכים, ומשכך, הואיל ועניינה של התביעה הוא "עסקי האגודה"
-
יש לפעול לפי תנית הבוררות שבתקנות.

הנתבעים מפנים
בבקשתם להחלטה של בית המשפט המחוזי בירושלים בבש"א 2539/99 בית זית נגד דניאל כץ ( מיום 2.1.2000, פורסם בנבו), שם ביקשה בית זית
בעצמה את עיכוב ההליכים בתובענה שם בשל אותה תנית בוררות בסעיף 1 לפרק ו' לתקנות.

בית זית מתנגדת לבקשה.
לטענתה ,העובדה כי שניים מהנתבעים אינם חברי האגודה וחרף זאת הם נחוצים לבירור ההליך ביחד עם הנתבע, מהווה טעם מיוחד לפי סעיף 5
לחוק הבוררות.

עוד נטען, כי לא מדובר בסכסוך בגלל "עסקי האגודה", כי אם ב"סכסוך חיצוני" שעניינו השתלטות ותפיסה בחוזק יד של מקרקעין השייכים ברובם לכלל חברי האגודה, בשונה מ"סכסוך פנימי" כגון חלוקת נחלות או קביעת גבולות בין נחלות.

לטענת בית זית, לא התקיימו כל התנאים המנויים בסעיף 5(א) לחוק הבוררות הואיל והנתבעים לא הוכיחו כי היו מוכנים לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות ולא תמכו בקשתם בתצהיר המפרט את העובדות המעידות כל נכונות זו.

אשר לבש"א 2539/99 שהוזכרה לעיל השיבה בית זית כי שם היה מדובר בעניין מובהק של עסקי האגודה- משא ומתן שהתנהל למכירת זכויות האגודה וחבריה במקרקעין שברשותם ליזמי נדל"ן.

בתשובה לתגובת בית זית השיבו הנתבעים כי הסכסוך נובע מ"עסקי האגודה" ,וכך גם עולה מכתב התביעה שכנגד, הואיל
וטענת הנתבעים היא כי מגיעה להם השלמת נחלה בהתאם להתחייבויות בית זית כלפיהם, והקרקע עליה התיישבו היא חלק מהשלמת הנחלה.
משכך, טוענים הנתבעים,
כי השאלה העיקרית במסגרת התביעה כולה היא למעשה היכן תינתן לנתבעים השלמת נחלתם ולכן מדובר בסכסוך פנימי בגלל עסקי האגודה אשר צריך להתברר לפי תנית הבוררות שבתקנות.

לטענת הנתבע 1, התובענה מתייחסת לסכסוך שתנית הבוררות חלה עליו, הואיל
ומהות הסכסוך היא למעשה קביעת גבולות נחלת הנתבע 1 בבית זית, לאחר שבית זית התחייבה להשלים לו את הנחלה שהוקצתה לו.
לדבריו, צירוף שני בניו לכתב התביעה נעשה בכוונה תחילה של בית זית להתחמק מהתחייבותה ליישב את הסכסוך במסגרת הבוררות ואין להתיר לה זאת.
לטענתו, נחיצות בניו באותו ההליך אינה רלוונטית ועל בית זית לברר את טענותיו של הנתבע 1 בפני
הבורר,
ולאחר שיסתיים הליך הבוררות תהיה רשאית בית זית, ככל שיידרש, להמשיך בהליך המשפטי נגד הנתבעים 2 ו-3.


תכליתו העיקרית של מוסד הבוררות היא לשמש אמצעי יעיל ומהיר לפתרון סכסוכים. מוסד זה משרת אינטרס ציבורי חשוב בהפחתת העומס הדיוני על בתי המשפט, ומהווה "תחליף" לבית המשפט (ע"א 347/65 ניירות ערך והשקעות בע"מ נ' ישנומט בע"מ, פ"ד יט(4)468 (1965)).

ככלל, בית המשפט יורה על עיכוב הליכים
כאשר קיימת תנית בוררות ומתמלאים התנאים המנויים בסעיף 5 לחוק הבוררות, אלא אם כן יוכיח התובע כי קיים טעם מיוחד לכך שהסכסוך בין הצדדים לא יידון בבוררות (ראה לעניין זה רע"א 6450/01 שמחה אוריאלי ובניו חברה להנדסה וקבלנות בע"מ נ' מכון טיפול בשפכי אשקלון ואח', פ"ד נו(5) 769(2001)).

זכות הגישה לערכאות הוכרה בפסיקה כזכות יסוד ואף כזכות חוקתית, ועל כן יש לבחון היטב את משמעותה של הסכמת הצדדים שהסכסוך ביניהם
יתברר במסגרת הליך בוררות ולא בבית המשפט. מתוך רצון לשמור מחד גיסא על זכות הגישה לערכאות ומאידך גיסא להקפיד על קיום הסכמים -
נקבעה הוראת סעיף 5 לחוק הבוררות המורה באילו מקרים יורה בית המשפט על עיכוב ההליכים לפניו בשל קיומו של הסכם בוררות.


סעיף 5 לחוק הבוררות מסמיך את בית המשפט לעכב הליכים שהוגשו לפניו בהתקיימם של התנאים הבאים:

א.
קיים הסכם בוררות בין הצדדים;
ב.
התובענה שהוגשה לבית המשפט מתייחסת לסכסוך שההסכם חל עליו;
ג.
בעל דין שהוא צד להסכם מבקש עיכוב;
ד.
המבקש היה מוכן, ועודנו מוכן, לעשות כל הדרוש לקיומה של הבוררות;
ה.
המבקש ביקש את עיכוב ההליכים בכתב ההגנה או בדרך אחרת;

ו.

המבקש פנה בבקשת עיכוב לפני שטען לראשונה לגופו של עניין התובענה;

גם אם
מתקיימים כל התנאים האמורים -
עדיין נתון לבית המשפט שיקול הדעת האם להורות על עיכוב ההליכים אם לאו.

13.
ברע"א 985/93 אלרינה אינווסטמנט קורפוריישן נ' ברקי פטה המפריס (ישראל) בע"מ, פ"ד מח(1) 397 (1993) (להלן-פרשת אלרינה) נקבע בדעת הרוב מבחן דו שלבי לבחינה האם בנסיבות העניין מתקיים "טעם מיוחד" למניעת עיכוב ההליכים בתובענה:

"השאיפה לריכוז התביעות בהליך אחד אינה, בנסיבות דנא, חזות הכול, ואין בה לבדה לשמש "טעם מיוחד" שלא לעכב את ההליכים. סבורני כי עד שאנו באים ליישם שאיפה זו, עלינו לקיים מבחן דו-שלבי: ראשית, לבחון את "הנחיצות הדיונית", דהיינו אם צורף לתובענה מי שאינו צד להסכם הבוררות צירוף של אמת, או רק כדי שתהא בידי התובע עילה להתחמק מהתחייבותו ליישב את הסכסוך בבוררות (ספרה של פרופ' ס' אוטולנגי, בוררות - דין ונוהל (דע-פורט, מהדורה 3, תשנ"א) 138).

בשלב השני תיבחן "הנחיצות המהותית" שבקיום הליך אחד בבית המשפט כנגד הנתבעים כולם; דהיינו אם חיוני הוא, כדי שיהא בידי התובע לזכות בסעד אפקטיבי, כי הדיון לא יפוצל אלא יתנהל כמקשה אחת. אם עולה החשש כי פיצול הדיון ישאיר את התובע חסר סעד, גם אם יזכה באחד ההליכים, משום שעלולים להיקבע בהליך האחר ממצאים, מסקנות או תוצאות סותרים - כי אז תקנת הציבור מחייבת שלא תיגרם למתדיין תוצאת תיקו אשר כזאת"
(שם, בעמוד 402).



בענייננו, הצדדים חלוקים למעשה בשתי שאלות עיקריות.
הראשונה, סיווג הסכסוך, האם מדובר בסכסוך שמהותו עסקי האגודה הפנימיים או בסכסוך חיצוני שמשמעותו עקרוני יותר ואינו קשור לחברותו של הנתבע 1 באגודת בית זית.

והשנייה, האם צירוף הנתבעים 2 ו-3 נעשה ביושר ומהי נחיצות ניהול ההליכים נגד שלושת הנתבעים כמקשה אחת.


לאחר עיון בכל טענות הצדדים, הגעתי למסקנה
כי הרקע לתביעה הוא טענתו של הנתבע 1 כי לא קיבל את מלוא הנחלה שמגיעה לו, דהיינו כי מדובר ב"עניינים פנימיים" של האגודה.

אשר לנחיצות בירור התובענה נגד כל הנתבעים כמקשה אחת - הגם שלא התרשמתי כי צירוף הנתבעים 2 ו-3 נעשה אך ורק
על מנת להתחמק מהבוררות,
אינני רואה את הנחיצות שבניהול ההליך במקביל עם כל הנתבעים,
שהם כזכור חבר האגודה ושני בניו שאינם חברי האגודה.

המחלוקת העיקרית בתובענה זו נסבה האמור
סביב זכויותיו או היעדר זכויותיו של הנתבע 1 במקרקעין,
ונראה כי הפרדת הדיון בין זכויותיו של הנתבע 1 לבין המעשים של בניו
לא תפגע בהליך המשפטי. יתירה מכך, סביר להניח שהפרדה מעין זו הייתה נעשית ממילא גם במהלך ההליך המשפטי.

לאור כל האמור, החלטתי לקבל את הבקשה ולכבד את תנית הבוררות עליה
חתומים הצדדים.

לפיכך, אני מורה על עיכוב ההליך בתובענה העיקרית עד לסיום הבוררות בין בית זית לבין הנתבע 1.

הודעת עדכון לגבי
הליך הבוררות תוגש עד ליום 21.10.2012.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.


ניתנה היום, כ"ט סיון תשע"ב, 19 יוני 2012, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 28-06/11 בית זית אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית בע"מ נ' זכריה יפת, אילן יפת, בן אמיתי יפת (פורסם ב-ֽ 19/06/2012)