פסקי דין על קסטרו שיווק 1985 | פסקי דין על אילי זינגר |

2057/09 פ     18/06/2012




פ 2057/09 מדינת ישראל משרד התעשייה המסחר והתעסוקה נ' קסטרו שיווק 1985 בע"מ, אילי זינגר








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו



ת"פ 2057-09 מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' קסטרו שיווק 1985 בע"מ
ואח'




בפני
:
שופטת הדס יהלום


בעניין:

מדינת ישראל – משרד התעשייה המסחר והתעסוקה

ע"י ב"כ עו"ד יאיר הלר



המאשימה


נגד



1.קסטרו שיווק 1985 בע"מ
ח.פ. 511064404
2.אילי זינגר

ת.ז. 58502774

ע"י ב"כ עו"ד אפרת דויטש



הנאשמות

הכרעת - דין

1.
עניינו של תיק זה, כתב אישום שהוגש כנגד הנאשמת - קאסטרו שיווק 1985 בע"מ והנאשמת 2 – גב' אילי זינגר
, סמנכ"ל משאבי אנוש בחברה.
הנאשמות הואשמו בעבירות על סעיפים 9, 26 (א) ו- 27 לחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א-1951, בגין העסקת שתי עובדות ביום המנוחה השבועי.

2.
מטעם המאשימה העידו המפקחים מר קדארי גסאן ומר עבד פדילה.
כמו כן הוגשו דוחות משרד הפנים בעניין העובדות.

3.
בתום שמיעת עדיי התביעה טענה ב"כ הנאשמות "אין להשיב לאשמה".
בהחלטה מיום 31.3.11 נדחתה הטענה.

4.
מטעם הנאשמות העידו נאשמת 2 ומר משה כהן.

5.
בתום שמיעת העדויות, סיכמו הצדדים טענותיהם.
לאחר עיון בטיעוני הצדדים ובחומר הראיות, החלטתי להרשיע את נאשמת 1 בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום ולזכות את נאשמת 2 מהעבירות המיוחסות לה בכתב האישום
.

6.
העסקת עובדים ביום המנוחה

העבירה בגינה הוגש כתב האישום, היא העסקת עובד ביום המנוחה השבועית.
מחומר הראיות הוכח שהמאשימה העסיקה את שתי העובדות ששמן נקוב בכתב האישום, במשך שבעה ימים בשבוע.
מהראיות שהוגשו עלה שהעובדות חאג' יחיא אלאא הועסקה מיום 20.1.08 ועד 27.1.08, מיום 3.2.08 ועד 10.2.08, מיום 3.2.08 ועד 10.2.08 ומיום 17.2.08 ועד 24.2.08.

העובדת אשקר לינה הועסקה מיום 27.1.08 ועד 3.2.08 ומיום 17.2.08 ועד 24.2.08.

7.
שתי העובדות לא זומנו מטעם המאשימה למתן עדות.
כמו כן לא צויין הלאום של אותן עובדות.
המאשימה הגישה את נספח מא/2, דו"ח ביקור פקוח, בו מצויין שם העובדות (ועובדים נוספים) ומספרי ת.ז. אך לצד הלאום צויין: "****".
בתמצית הרישום ממשרד הפנים (מא/8) צויין כי העובדת אשקר לינה בעלת הלאום הערבי, כך גם לגבי העובדת חאג' יחיא אלאא.

8.
עוד צורפו דוחות נוכחות ותלושי שכר של העובדות (מא/7).

9.
יש לתמוה מדוע המאשימה לא הזמינה לעדות את שתי העובדות על מנת לברר מהי דתן ובהתאם לכך לקבוע מה יום המנוחה שלהן על פי חוק.

בניגוד לתיקים בהם העבירות הן של העסקת עובדים זרים או עובדים תושבי השטחים, בהם קיים קושי בזימון העדים, הרי שבמקרה הנדון מדובר בעובדת ישראליות. לא היה כל קושי לזמנן למתן עדות ואין כל הצדקה להימנעות מהעדתן.

10.
על אף זאת, אני קובעת שהמאשימה הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי העובדות הועסקו ביום המנוחה השבועי, יהא אשר יהא, זאת שעה שהוכח שהעובדות הועסקו במשך שבעה ימים בשבוע.

11.
ככל שהנאשמות ביקשו להפריך את הראיות שהוגשו, כגון להוכיח שהדוחות אינם נכונים וכי העובדות לא עבדו בפועל שבעה ימים בשבוע כפי שניכר בדוחות, הרי שהנטל בעניין זה מוטל על הנאשמות. משהן לא הזמינו את העובדות כעדות הגנה, לא הרימו את הנטל בעניין זה.

12.
יתר על כן, עד הנאשמת, מר משה כהן, ששימש במועדים הרלבנטיים לכתב האישום כמנהל סניף ארנה, אישר בעדותו ששתי העובדות עבדו שבעה ימים בשבוע.
לטענתו, העובדת לינה אשקר עבדה במהלך השבוע בסניף עזריאלי ואצלו בסניף ארנה - בשבתות.

לדברי העד, היתה אמורה לקבל יום חופש ביום ראשון שכן היא נוצריה, אך ביקשה לעבוד עוד שעות.
באשר לעובדת חאג' יחיא אלאא, העיד שהיא אמורה לעבוד ששה ימים בשבוע, אך במקרה שלה היה עובד חולה והוא הקפיץ אותה לעבודה.
עוד הוסיף כי הסיבות שמסר, רלבנטיות לכל הפעמים שבהן עבדה שבעה ימים בשבוע.

13.
מהחומר שהוצג בפני
י עולה כי המאשימה הוכיחה ששתי העובדות, ששמן פורט בכתב האישום, הן עובדות של הנאשמת וזו העסיקה אותן במשך שבעה ימים בשבוע.
עוד עולה שאין מדובר בפעם אחת בלבד של העסקה במשך שבעה ימים, אלא במספר פעמים לכל אחת מהעובדות.

14.
משהוכח שהעובדות הועסקו במשך שבעה ימים בשבוע, במשך מספר פעמים במהלך החודשים פברואר ומרץ 2008, הרי שהעובדה שלא הוכחה דתן ולא הוכח מהו יום המנוחה שלהן, אינה מונעת הרשעת הנאשמת בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום.

15.
טענת הנאשמת בדבר היעדר מחשבה פלילית, אף היא אינה מתקבלת.

נושא המחשבה הפלילית הנדרשת להרשעה בפלילים, פורט בסעיף 80 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

על פי הוראות החוק והפסיקה, די בעצימת עיניים של הנאשם על מנת שיתקיים התנאי של מחשבה פלילית.

במקרה הנדון, הובהר שהעובדות ששמן פורט בכתב האישום, הועסקו על ידי הנאשמת במשך שבעה ימים בשבוע, על פני תקופה.
אין מדובר על מקרה חד פעמי אלא על העסקה רצופה במשך מספר שבועות, במהלך החודשים ינואר ופברואר.

אף אם לא הוכחה כוונה של הנאשמת לעבור את העבירה, הרי הוכח כי היה עליה לדעת על מצב דברים זה ולוודא שאינו מתקיים ובודאי לא בדרך קבע.
במחדלה מלוודא את האמור, התקיים המימד הנפשי הדרוש להרשעת הנאשמת בעבירה שבכתב האישום.

16.
לאור כל האמור, אני מרשיעה את הנאשמת קאסטרו שיווק 1985 בע"מ בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום.

17.
נאשמת 2

לטענת הנאשמות, לא היה מקום להגיש כתב אישום נגד נאשמת 2, מן הטעם שההזמנה לדיון נשלחה למנהלי החברה והם אלה ששלחו אותה להופיע בשמם, בצירוף
יפוי כח.

על כך משיבה המאשימה כי לא בכדי נשלחה נאשמת 2 למתן עדות, שכן היא הגורם המטפל מטעם החברה בנושא, כי לה יש את הידע הקשור להעסקת עובדים, תנאי עבודתם והעסקה בפועל בסניפים.

18.
עוד טענה המאשימה כי נאשמת 2 הוזהרה לפני שנגבתה עדותה, ומפנה למוצג מא/5, "גליון חקירת חשוד" שבו מופיעה אזהרה:

"אני ...... לאחר שהודעתי לה כי אני מפקח של משרד התמ"ת ואני חוקר אותה כחשודה בעבירה על חוק שעות עבודה ומנוחה בהעסקת עובדים ביום המנוחה.

הודעתי לה כי אין היא חייבת לומר דבר אלא מרצונה החופשי וכי כל חומר עלול לשמש ראיה נגדה.....".


נאשמת 2 חתמה על ההזהרה הנ"ל, לפני שמסרה את העדות.

19.
מצאנו על פי החומר שהוצג בפני
נו, כי נאשמת 2 היא אכן הגורם בחברה האחראי על הנושא שבגינו הוגש כתב האישום.

העדה הוזהרה לפני שמסרה עדות ומכאן שכבר במועד מסירת העדות, ידעה שהיא אישית עלולה להיות מועמדת לדין בגין העבירות שבגינן נחקרה.

20.
טענת האפליה בענין זה, נדחית.

העובדה שכתב האישום הוגש כנגד הנאשמת 2 לאחר שזו התייצבה לחקירה בשם הנהלת הנאשמת 1, ולאחר שהוזהרה כדין, אין בה כל פסול.

21.
בסעיף 27 לחוק נקבע:
"(א)
חברה, אגודה שיתופית או כל חבר אנשים אחר, שהעבידו בניגוד לחוק זה או שלא בהתאם לתקנות או להיתר שניתנו לפיו, רואים כאחראי לעבירה גם כל חבר הנהלה, מנהל או פקיד של אותו חבר אנשים ואפשר להביאו לדין ולהענישו כאילו עבר הוא את העבירה, אם לא הוכיח אחד משני אלה:


(1)
שהעבירה נעברה שלא בידיעתו:
(2)
שנקט בכל האמצעים הנאותים כדי להבטיח שהוראות חוק זה בקשר לעבירה הנידונה יקוימו"
.

22.
נאשמת 2, על פי הודאתה, הינה סמנכ"ל משאבי אנוש בחברה, מאז שנת 2000.
הנאשמת הינה עובדת שכירה בחברה, אינה בעלת מניות.
לאור מעמדה הבכיר של הנאשמת בחברה, על פי הגדרת סעיף 27 לחוק, יש לראות בה כחברת הנהלה בכירה.
בכל מקרה, הוכח מעל לכל ספק סביר כי הנאשמת 2 היא בבחינת "פקיד" כמשמעו בחוק.

23.
הנאשמת העידה באשר לתפקידה וסמכויותיה בחברה:
"באחריות שלי זה להדריך את
האנשים, להביא למודעות שלהם את החוקים ולוודא שהחומרים עוברים כמו שצריך למנהלים הישירים. אני לא מנהלת ישירה. יש שרשרת מאוד גדולה וארוכה של בעלי תפקידים..."

עוד העידה:
"מנהלת מדור שכר מפיקה את התלושים ואני בודקת שהם תקינים ושכל העובדים קיבלו את מה שמגיע להם. אני עוברת תלוש תלוש. כתוצאה מהמעבר על כל תלוש וכל דו"ח מציפים דברים ומתקנים אותם.
אני עושה את זה 11 שנים
עם הפקדה מאוד גדולה על כל חוקי העבודה וכל התנאים שמגיעים לכל עובד ולכן התשובה לשאלתך אם הבדיקה הזאת נעשתה גם בשנת 2008 היא כן
".
(ההדגשות הוספו).

24.
מעדותה עולה שהיא זו שאחראית בחברה להטמעת נהלים בעניין חוקי המגן לרבות שעות וימי העבודה של העובדים.


כך אמרה בחקירתה (מא/5, עמ' 3):
"זה בניגוד להנחיות שהמנהלים קיבלו מאיתנו בכל פורום ובכל הזדמנות אפשרית ואנחנו מטפלים במקרה הזה..."

וכן:
"אני הנחתי את המנהלים שלה ואת כל מנהלי הרשת לגבי חוק שעות עבודה ומנוחה ואנחנו נטפל ומטפלים כל הזמן כדי לשמור על זכויותיהם של העובדים שלנו, חלק מהעובדים מבקשים לעבוד יותר ימים כדי להשתכר יותר ואנחנו מבינים שאנחנו מטפלים בזה".

25.
בעדותה, שלא נסתרה, העידה באשר להדרכות שהיא מבצעת למנהלים ברשת, הנחיות המועברות למנהלים אודות החשיבות בהקפדה על חוקי המגן.


עדותה זו חוזקה בעדות משה כהן, מי ששימש כמנהל הסניף שבו הועסקו העובדות בתקופה
הרלבנטית.

על פי עדותו, שלא נסתרה, סידור העבודה מנוהל על ידי מנהל הסניף וסגנו, כאשר ההנחיה היא לערוך אותו אחת לשבוע, בהתאם לצרכי העובד ולהוראות החוק.
לדבריו, זהו נושא שדיברו איתו עליו "אולי 100 פעמים ועדיין מדברים".

עוד העיד שיש בסניף חומר כתוב בענין שעות עבודה ומנוחה וכי נערכות ביקורות מעת לעת של משאבי אנוש, לברר שהחומר נמצא במחסן וחשוף לעובדים.

26.
מהעדויות שהובאו עולה שנאשמת 2 אינה עורכת את סידורי העבודה של העובדים בסניפים השונים וכי אלה אינם מועברים אליה לאישור פרלימינארי.

מעדות נאשמת 2 עולה שהיא נמצאת בפועל בחנויות מעת לעת ומוודאת שנמצא שם חומר בעניין הוראות חוקי העבודה.

27.
מדובר בחברה שמעסיקה מאות עובדים בעשרות סניפים.

על פי עדות הנאשמת 2 ומנהל הסניף, הנאשמת מעורבת באופן אישי בכל הקשור לזכויות העובדים, לשכרם, להטמעת נוהלי עבודה אצל המנהלים ובסניפם בענין הוראות חוקי המגן.

28.
כמו בנוגע להרשעת החברה, כך גם בנוגע להרשאת מנהל או פקיד בחברה, היסוד הנפשי הנדרש הוא יסוד הידיעה ולחלופין "עצימת עיניים" – הימנעות מלבחון ולבדוק מצב דברים שלגביו עשוי להיות חשד כי הוא בגדר מעשה אסור.
ע"פ 538/89 ורשבסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד מד (2) 870.


בעניין ע"פ 37/09 ג. לוריה בע"מ נ' מדינת ישראל (מיום 29/6/09) נאמר:

"נושא המשרה אינו יכול לעצום עיניים ולסמוך באופן עיוור על עובדיו – בכירים ככל שיהיו ועליו לוודא כי העסקתם של עובדים בתאגיד אינה עומדת בניגוד להוראות החוק".

29.
במקרה שהובא בפני
נו, לא ניתן לומר שנאשמת 2 פעלה בעצימת עיניים.

מצאנו כי במקרה של נאשמת 2, התקיימו התנאים שבסעיף 27 (א)(2) לחוק שעות עבודה ומנוחה.
נאשמת 2 הוכיחה שנקטה באמצעים הנאותים כדי להבטיח שהוראות החוק לרבות בהקשר לעבירה הנדונה, יקויימו.

30.
מסקנתי היא כי יש לזכות את הנאשמת 2 מהעבירות המיוחסות לה בכתב האישום.

31.
טיעונים לעונש

תשלח לצדדים הזמנה לטיעונים לעונש בענין נאשמת 1.

32.
על פי הסכמת הצדדים, הכרעת הדין תשלח להם בדאר.


ניתנה היום,
18/6/12, בהעדר הצדדים








פ בית דין אזורי לעבודה 2057/09 מדינת ישראל משרד התעשייה המסחר והתעסוקה נ' קסטרו שיווק 1985 בע"מ, אילי זינגר (פורסם ב-ֽ 18/06/2012)