פסקי דין על עמליה עמר | פסקי דין על אבי רז - אבי רז הפקות

5674-04/10 א     22/06/2012




א 5674-04/10 עמליה עמר נ' אבי רז - אבי רז הפקות








בית משפט השלום בטבריה



ת"א 5674-04-10 עמר ואח' נ' בע"מ ואח'




בעניין
:





עמליה עמר

התובעת


נגד

1.
אולמי מצפור בע"מ
2.
"איילון"
חברה לביטוח בע"מ


הנתבעות




1. אבי רז - אבי רז הפקות
2. רותם והילה תורגמן


הצדדים השלישיים





פסק דין
בשאלת האחריות

1.
ענייננו בתביעה לנזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 1950, באירוע מיום 10.5.07 (להלן: "האירוע" או "התאונה") בטקס החינה של האחיין שלה, צד ג' מס' 2.

2.
אין מחלוקת כי התובעת נפלה ונחבלה באותו אירוע. היא טוענת לרשלנות בעלי האולם בו התקיימה השמחה, נתבעת מס' 1, ונתבעת מס' 1 מכחישה את אחריותה, וטוענת כי האחראי, אם בכלל, לאירוע הנפילה היה מפיק האירוע, צד ג' מס' 1, או בעלי השמחה ששכרו את שירותי האולם והמפיק, שהם צד ג' מס' 2.

3.
ביום 19.5.11 ניתן

פסק דין
חלקי נגד צד ג' מס' 1 בהעדר הגנה והתייצבות לדיון. באותו

פסק דין
קבעתי כי על צד ג' מס' 1 יהיה לשפות את הנתבעות בגין כל סכום בו יחויבו הן כלפי התובעת, נוסף להוצאות משפט בסך 660 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪.

4.
מטעם התובעת העידה היא בעצמה, העיד גיסה מר עמר יוסף, ובנו מר עמר שי, וכן בעלה של התובעת, מר עמר יעקב. שלושת העדים דלעיל היו עדי ראייה לאירוע. מטעם נתבעת מס' 1 העיד מר גילי כהן, הבן של הבעלים של האולם, ומנהל האירועים. מטעם צדדי ג' מס' 2 העיד מר רותם תורג'מן, החתן ובעל השמחה.

5.
על מנת לבחון את אחריות נתבעת מס' 1 יש לבדוק אם חבה היא בחובת זהירות מושגית, ואם חבה היא כלפי התובעת בחובת זהירות קונקרטית אשר הופרה על ידה באופן שהביא להתרחשות הנזק.

6.
באשר לחובת הזהירות המושגית, ברור הוא כי בעלי האולם, חבים חובת זהירות מושגית כלפי כל המבקרים באולם מכוח היותם הבעלים של המקרקעין, וכן בעלי אולמי שמחות שייעודם הוא קבלת קהל רחב.

7.
באשר לחובת הזהירות הקונקרטית, המבחן הוא מבחן הצפיות, והשאלה היא אם הנתבע יכול היה לצפות את התרחשות הנזק ברמה העובדתית, ואם כן- האם היה עליו ברמה הנורמטיבית לצפות את התרחשותו.

8.
מהעדויות עולה כי התובעת הגיעה לאולם ביום האירוע, התיישבה בשולחן עגול יחד עם בני משפחתה ברמפה או בחלק הגבוה של האולם. לאחר כרבע שעה או עשרים דקות קמה מכיסאה והלכה לכיוון המדרגות, בירידת במדרגות דרכה על שטיחון שהונח על המדרגה האחרונה בירידה, השטיח החליק, ויחד איתו היא החליקה על המדרגות, נפלה ונחבלה בגב.


אני מאמינה לתובעת כי היא החליקה על אותו שטיחון שעשוי מבד מחליק מסוג סטן, ואשר היה מונח על המדרגה האחרונה ועל הרחבה. היא דרכה עליו בירידה במדרגות, הבד זז והחליק, ואיתו זזה התובעת ונפלה וקיבלה מכה בגב.

9.
עדויות יתר עדי התביעה תמכו וחיזקו את גרסתה של התובעת, ואני מאמינה לעדי התביעה כי הם ישבו במקומות מסביב לאותו שולחן, מהם ניתן היה לראות את המדרגות, ולראות את התובעת יורדת בהן, מחליקה על שטיחון, ונופלת.

10.
לגרסתה של התובעת אני מוצאת חיזוק נוסף בעדותו של גילי כהן מנהל האירועים באולם, אשר נקרא למקום האירוע מיד לאחר התרחשותו, הגיע ומצא את התובעת עדיין על הרצפה, וכן מצא במקום שטיחון, דבר המאשר את גרסת התובעת.

11.
אומנם בכתב התביעה נטען כי התובעת נפלה ונחבלה תוך כדי כניסתה לאולם, בעוד שבעדותה מסרה כי כבר נכנסה, התיישבה, קמה וירדה ואז נפלה, אך סתירה זו אינה מהותית או יורדת לשורש העניין. התובעת הייתה עקבית בתיאור האירוע עצמו, שהחליקה על שטיחון ונפלה, כך טענה בכתב התביעה, וכך העידה בפני
י. מטעם ב"כ התובעת נשלח מכתב דרישה לנתבעת בסמוך לאחר האירוע, ושם הועלתה גרסתה של התובעת התואמת את גרסתה בפני
י.
12.
אמנם בשיחה עם החוקר של הנתבעת, לא הזכירו התובעת ובעלה את השטיחון, או כל מפגע אחר במקום, אך יתר העדויות כאמור כמו עדותו של יוסי ושי עמר תמכו באופן מובהק בגרסתה של התובעת, כמו גם עדותו של בעלה של התובעת שנכח במקום וראה כיצד החליקה ונפלה. כל העדויות הללו מטות את הכף לטובת אימוץ גרסתה של התובעת בדבר דריכה והחלקה על שטיחון במדרגות, על אף העובדה שלא מסרה על השטיחון לחוקר מטעם הנתבעת.

13.
באשר לרישום בתעודת חדר מיון ביום האירוע, שם כאמור לא צוינה החלקה על שטיחון, אין בו כדי לסתור את גרסת התובעת, במיוחד לאור עדותה של התובעת שנכנסה עם ילדיה לחדר מיון, והם אלו שמסרו את הדברים לרופאים. ילדי התובעת, יש להדגיש, לא נכחו בעת הנפילה , ולא ראו את האירוע.

14.
התובעת הותירה בי רושם חיובי ומהימן, ולכל פרטי גרסתה מצאתי חיזוק בעדויות העדים. מצאתי חיזוק גם לעדותו של יעקב בעלה לפיה הוא דיבר עם בנו של הבעלים של האולם, מר גילי כהן, שהוא גם מנהל האירועים באולם, מיד לאחר האירוע. גילי כהן אישר את הדברים, ואישר כי יעקב דיבר איתו מיד לאחר האירוע.

15.
באשר לאחריותה של נתבעת מס' 1, אמנם מי שהפיק את האירוע היה צד ג' מס' 1, אבי רז, הוא זה שהביא את הציוד, את האוהל, את השטיחונים, כדי להפיק אירוע של חינה מרוקאית, ומכלל העדויות עולה כי אותם שטיחונים הובאו ע"י אותו אבי רז ופוזרו במקום על ידו, כך שיש להניח כי אותו אבי רז הוא שהניח את השטיחון על המדרגות.

16.
יחד עם זאת אין לפטור את הנתבעת כבעלים של המקום מאחריות למקרה. הוכח בפני
י מן העדויות כי השטיחונים היו עשויים מבד סטן מחליק, והנחת בד כזה על המדרגות מהווה מפגע ברור להולכי רגל ולהולכים באולם, הרי כל דריכה קלה על בד כזה תביא בהכרח להזזתו ולהחלקתו. בעל האולם היה אמור לראות בשטיחונים הללו כמפגע פוטנציאלי לאורחים, לגלות ערנות ואחריות, ולבקש סילוק השטיחונים לפחות מהמדרגות באולם כדי למנוע כל מקרה של החלקה במדרגות דוגמת המקרה שלנו. השטיחונים כאמור הונחו על המדרגות ללא כל הדבקה או קשירה, כך שהיו רפויים ומחליקים עם כל תזוזה. גם אם לא היו מחליקים, או עשויים מבד מחליק, הרי הנחת שטיחונים רפויים על המדרגות אך מזמינה אירוע של היתקלות בשטיחון ע"י הולכי רגל. הנחת שטיחון כאמור היוותה מפגע וסיכון שהיה על הבעלים של המקום לסלקו.

17.
עד ההגנה מר כהן העיד כי באחריותו היה לסלק כל סיכון או מפגע באולם, גם אם זה בניגוד לדעתו של מפיק האירוע, או הבעלים של השמחה. הוא מבין את אחריותו לבטיחות המבקרים באולם, ומבין את סמכותו כבעל המקום לסלק מפגע כזה או אחר. מר כהן בהגינותו הודה כי במחשבה לאחור, לא היה נותן למפיק להניח שוב שטיחונים במדרגות כדי לא להתיר הישנות מקרה כאמור באולם שלו.

18.
אומנם הצדדים לא העלו כל טענה באשר למעקה במדרגות, אך ב"כ הנתבעת בחקירתו הנגדית לתובעת העלה את העניין מיוזמתו ושאל את התובעת מדוע לא נאחזה במעקה.
מהתמונה שהוגשה ע"י נתבעת מס' 1 רואים שאין שום מעקה תמיכה להולכי רגל בעלייה או בירידה מהמדרגות למרות שמדובר במדרגות רחבות. מעקה הברזל שרואים אותו בתמונות הוא אכן כעדות התובעת אינו מעקה בטיחות המיועד לתמיכה בהולכי רגל העולים ויורדים במדרגות, אלא מעקה דקורטיבי לסגירת החלק העליון של הבמה באולם, ואילו למשתמשים במדרגות אין גישה לאותו מעקה, למעט אלו העולים בסמוך אליו בלבד ומושיטים את ידם למעלה. אין באותו מעקה כדי למלא את התפקיד של מעקה בטיחות המורכב באמצע המדרגות ומיועד לאחיזה בידיים של המשתמשים במדרגות.

19.
באשר להודעת צד ג' כנגד המפיק אבי רז, הרי התקבלה היא בהעדר הופעה והגנה. באשר להודעת צד ג' כנגד רותם והילה תורג'מן, בעלי השמחה, החתן והכלה, אינני רואה כי יש להטיל עליהם כל אחריות בגין האירוע.

20.
מי שמזמין אירוע באולם מסודר ומבוטח, לא אמור לדאוג לתנאי הבטיחות באולם, והדאגה הזו אמורה להיות נחלתו של בעל האולם בלבד, או האחראי מטעמו. מי שמזמין אירוע באולם מסודר הפועל על פי דין בהיתרים וברישיונות הנדרשים, אמור לסמוך על כך כי בעל אולם השמחות הוא האחראי לכל הצד הבטיחותי כלפי המבקרים והאורחים, ואינו אמור לבדוק ולפשפש בתנאי הבטיחות במקום. חלקו של המזמין מסתכם בסיכום פורמאלי עם בעל האולם, ועם תשלום השכר הנדרש בגין כך.

21.
אותו דין חל גם לעניין הזמנת הפקת האירוע מאבי רז. בעל השמחה אינו אדם מקצועי, ואינו אמור להבין בתנאי הבטיחות של הפקת אירוע כאמור. תורגמן העיד כי הוא ראה באותו אולם אירוע חינה מרוקאית דומה וקודם, ועל סמך זה החליט להזמין אירוע החינה האמור מאותו מפיק אירועים. תורג'מן אינו אמור להבין או לשים לב לכך שפרטים מסוימים מההפקה יכולים לחשוף את האורחים למפגעים או לסכנות כלשהם, ותפקידו מסתכם בסיכום עם האדם המקצועי להפקת האירועים, ועל תשלום למפיק.

22.
לפיכך לא מצאתי כל מקום להטיל על צדדי ג' מס' 2 כל אחריות בגין נזקיה של התובעת.


23.
לסיכום, אני קובעת כי הנתבעות מחויבות לפצות את התובעת על נזקיה. ההודעה לצד ג' כנגד צדדי ג' מס' 2 נדחית, ועל הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לצדדי ג' הוצאות משפט בסך 1,500 ₪.

24.
נוכח הפער בין חוות דעת המומחים מטעם הצדדים, שוכנעתי כי יש למנות מומחה מטעם בית המשפט. ב"כ התובעת והנתבעות יתייחסו לעניין זה תוך 14 ימים במקביל.

ניתן היום,
ב' תמוז תשע"ב, 22 יוני 2012, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 5674-04/10 עמליה עמר נ' אבי רז - אבי רז הפקות (פורסם ב-ֽ 22/06/2012)