פסקי דין על עיריית חיפה | פסקי דין על עו"ד רשף חן | פסקי דין על יועמ"ש עיריית חיפה | פסקי דין על אהרון אליאס | פסקי דין על ע.ע. ענבר אחזקות ונדל"ן | פסקי דין על דניאל ענבר |

20051-09/11 א     25/06/2012




א 20051-09/11 עיריית חיפה, עו"ד רשף חן, יועמ"ש עיריית חיפה, אהרון אליאס נ' ע.ע. ענבר אחזקות ונדל"ן בע"מ, דניאל ענבר








בית משפט השלום בחדרה



ת"א 20051-09-11 ע.ע. ענבר אחזקות ונדל"ן בע"מ
ואח' נ' עיריית חיפה
. ואח'

תיק חיצוני
:



מספר בקשה:
8

בפני

כב' השופט
נאסר ג'השאן


מבקשים


1
.
עיריית חיפה

2. עו"ד רשף חן
יועמ"ש עיריית חיפה

3
.
אהרון אליאס
מנהל מחלקת רישוי עסקים בעיריית חיפה



נגד


משיבים

1. ע.ע. ענבר אחזקות ונדל"ן בע"מ
2. דניאל ענבר




החלטה

1.
בפני
י עתירת המבקשים – הנתבעים, בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות התשנ"ט-1999 ולתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, ולפיה מבוקש כי אורה למשיבה 1 – התובעת (להלן: המשיבה), להפקיד בקופת בית המשפט ערובה להבטחת הוצאות המבקשים, בשיעור שלא יפחת מ - 10% מסכום התביעה, העומדת על סך 2,500,000 ₪.
2.
המדובר בתביעה שהוגשה כנגד המשיבים


בשל מסכת ארוכה של אירועים, אשר עניינם עסק ל

הפעלת מועדון גלישה וצלילה הכולל חנות לממכר מוצרי מזון, שהפעילה המשיבה 1 –

שהמשיב 2 הוא בעליה, בחוף ימה של חיפה. המשיבים טענו בכתב התביעה כי התנהלותם של המבקשים בקשר להליכים שנקטו כנגד המשיבים, ובין היתר בסירוב למתן רישיון העסק, בצווי ההריסה שהוצאו למבנה ובתביעת הפינוי שהגישו –

מהווה הפרת תנאי מכרז שהוציאה המבקשת 1 להפעלת המועדון, וכן עולים מעשיהם של המשיבים כדי העוולות: רשלנות, נגישה, פרסום הודעה כוזבת בזדון ועוולת לשון הרע. המבקשים העמידו סכום תביעתם, לצרכי אגרה, על סך 2,500,000 ₪.
3.
המבקשים טוענים בבקשתם כי לאור החזקה שעל פי הפסיקה ותקנה
353א הנ"ל
- הרי שעל המשיבה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקשים. עוד טוענים הם, כי גם על פי תקנה 519 הנ"ל, הרי שיש להפקיד ערובה, וזאת שכן סיכויי התביעה אינם גבוהים, מאחר וקבלת טענותיהם של המשיבים
- יוצרת מצב לפיו פעולותיה של עירייה למיגור עבירות בנייה בשטחה ולאכיפת הוראות התכנון והבניה – מהוות עילה בנזיקין. עוד טוענים המבקשים כי טענותיהם של המשיבים הוכרעו כבר במסגרת

פסק דין
שניתן על ידי בית המשפט – כב' השופטת ברסלב (נספח ל"א לתצהירו של המבקש 2 ) – נגדם. המבקשים טענו עוד כי חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה מופרכת, שכן ידוע כי ענף המזון אינו ענף רווחי. המבקשים עתרו לעיכוב ההליכים בתביעה עד להפקדת הערובה.
4.
המשיבים טענו בתגובתם, כי התביעה הוגשה אמנם בשם חברה – אך גם בשם בעליה, אשר המוניטין האישי שלו נפגע בתביעה, ואשר לו ניתנו הבטחות שונות. המשיבים טוענים כי סעיף 353א נועד למצבים בהם התובעת היא חברה, ואין כל תובע בשר ודם, מה שלא מתקיים בענייננו, ועל כן אין לבחון את הבקשה באספקלריא של סעיף 353א הנ"ל, אלא על פי תקנה 519 הנ"ל. המשיבים טוענים כי היה ותידחה התביעה, יחוייבו המשיבים בהוצאות יחד ולחוד, ועל כן מצבה הפינאנסי של החברה אינו מעלה ואינו מוריד. המשיבים טוענים כי בבקשתם לא עוסקים המבקשים בסיכויי הצלחת התביעה, ואף לא טוענים כנגד הטענות שהועלו על ידי המשיבים בכתב התביעה אודות האכיפה המפלה והשיקולי הזרים שהיו שזורים בפעולות המבקשים, אלא אך טוענים לחסינות, ומשכך לא הוכיחו כי ראוי בנסיבות העניין כי המשיבים יפקידו ערובה. לטענת המבקשים פסק הדין של כב' השופטת ברסלב, המצוטט בהרחבה בבקשה, אין בו כדי להושיע את המבקשים, שכן הוא ניתן בקשר לתביעת הפינוי, מכיוון שתקופת ההתקשרות בין הצדדים תמה, ואין הוא מתייחס לטענות המשיבים במסגרת כתב התביעה. המשיבים טוענים כי הטענות בעלמא, אשר אינן מבוססות על חוות דעת מקצועית, אודות כדאיותם הכלכלית של עסקים בענף המזון אינן עומדות אל מול חוות הדעת הכלכלית שהגישו.
5.
בתשובה לתגובה מטעם המבקשים טוענים הם כי על פי הפסיקה אין כל משמעות לכך שלתביעת חברה הוסף תובע בשר ודם, ובמיוחד שעה שלטובת התובע האנושי לא נתבע כל סעד ממשי. עוד טוענים המבקשים בתשובתם כי טענת התובעים לשיקולים זרים מתבססת על תב"ע שהופקדה, אולם בפועל אין כל תב"ע שהוגשה להפקדה. לטענת המבקשים הוסף המבקש לתביעה רק על מנת להתחמק מהפקדת ערובה וזאת אין להתיר, לשיטתם, על ה"מלאכותיות" של צירוף המשיב 2 ניתן ללמוד מכך שהנזקים הנטענים בכתב התביעה נגרמו לחברה, וכך גם הסעדים האופרטיביים שהתבקשו נוגעים לחברה בלבד. המבקשים טוענים כי המשיבים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להפריך החזקה האמורה בסעיף 353א הנ"ל, ועל כן יש להטיל על החברה הפקדת ערובה בסך האמור בבקשה. באשר לסיכויי התביעה, חוזרים המבקשים ומפנים לפסקי הדין שצורפו לבקשה לסילוק על הסף, שלשיטתם סותרים את כל טענות המשיבים בכתב התביעה.
דיון והערכה
6.
החלטתי לדון בבקשה אף בטרם תידון הבקשה לסילוק על הסף שהגישו המבקשים 2 ו- 3 מאחר וסבורני כי ההכרעה בבקשה דשם אין בה כדי להשפיע על ההחלטה בבקשה שלפניי ולו מן הטעם כי קבלת הבקשה שם תותיר התביעה כנגד הנתבעת מס' 1 ואין בכך כדי לשנות מן ההוצאות שתיפסקנה, נוכח זהות הנתבעים, רשות מקומית ועובדיה.
7.
ראשית יוער כי על פי הפסיקה, ושלא כדעתם המלומדת של המשיבים, אין העובדה שתביעה הוגשה גם בשמו של תובע בשר ודם, כדי להפקיע תחולתו של סעיף 353א לחוק החברות בקשר לחברה התובעת, אלא

יש להבחין בין הוראות החוק החלות על התובעים השונים, שעה שבוחנים את שאלת חיובם בהפקדת ערובה להוצאות
(ראו: רעא 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר
(טרם פורסם, ניתן ביום 13.7.2008) (להלן: עניין נאות אואזיס).
8.
באשר לחברה – עליה חל
סעיף 353א לחוק החברות, הקובע כי:
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".
9.
סעיף זה הוסף במסגרת תיקון 3 לחוק החברות. עד לתיקון, הסדר זה היה נעדר מחוק החברות החדש, אולם התקיים בסעיף 232 לפקודת החברות, כאשר ביני וביני
המקור הנורמאטיבי לפסיקת ערובה היה תקנה 519 לתקנות סדר דין אזרחי התשמ"ד-1984 (להרחבה ראו: רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' ניב פ"ד נד(2) 845; אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, 2009) 752-753) (להלן: גורן). מטרתו של הסעיף הינה מניעת ההסתתרות מאחורי מסך ההתאגדות, בכדי להתחמק מפירעון הוצאות הנתבע (ראו: עניין נאות אואזיס). הפסיקה קבעה, כי חזקה שחברה מחוייבת להפקיד הוצאות הנתבע, והנטל
להוכחת התנאים לפטור מהפקדת ערובה מוטל על החברה (ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ פ"ד מד (1) 647) (להלן: עניין אויקל).
10.
אלא שקיים אינטרס נוסף הראוי להגנה, והוא זכות הגישה לערכאות. ברע"א 10376/07
ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (טרם פורסם, ניתן ביום 11.02.09)), הותוותה הדרך בה יש לפסוע, בבואו של בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות וזכותה הקניינית של החברה מחד, לבין זכות הקניין של נתבע שנגרר להליך משפטי- מאידך.
בפסק הדין מוצעת דרך תלת שלבית, לבחינת בקשת נתבע להטלת הפקדת ערובה על התאגיד התובע. בשלב הראשון נבחן מצבה הכלכלי של החברה, בשלב השני נבחנות נסיבות העניין, ובין היתר, זכויות הצדדים וסיכויי הצלחת התביעה ובשלב השלישי נבחן גובה הערובה.
11.
כאמור, בפרשת נאות אואזיס נקבע, שלאור דברי ההסבר להצעת החוק בעניין הוספת סעיף 353א הנ"ל (ראו, הצעת חוק החברות (תיקון), התשס"ב-2002, ה"ח 638), מתקיימת חזקה ולפיה, חברה בע"מ מחוייבת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. אולם חזקה זו ניתנת לסתירה באחת משתי חלופות: האחת, כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, והשנייה, כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה.
12.
באשר למשיב 2 חלות הוראת תקנה 519(א) הנ"ל הקובעות כי:
"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".
13.
עיקר תכלית התקנה היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר בית המשפט סבור כי סיכויי ההליך קלושים (ראו: גורן עמ' 751-750. עם זאת, בהפעילו תקנה 519 (א) לתקנות מחוייב בית המשפט לפעול במשורה, באשר שימוש בלתי מבוקר בתקנה עלול לנעול את שערי בית המשפט בפני
תובעים שתביעותיהם ראויות להתברר ובכך לסכל את זכות הפניה לערכאות שהיא זכות חוקתית (ראו: עניין אויקל). בהפעילם את תקנה 519 על בתי המשפט לאזן בין זכות התובע לפנות לערכאות, לבין זכות הנתבע להבטיח הוצאותיו מבלי שייגרם לו חסרון כיס, במיוחד כאשר סיכויי התביעה קלושים, ועל כן בית המשפט ישקול מידת סיכוייה של התביעה, אל מול חוזקן של טענות ההגנה (ראו לעניין השיקולים רע"א 1007/08 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח עלי גאליה (טרם פורסם, ניתן 31.1.10)), אולם אין בית המשפט מחייב תובע בהפקדת ערובה אך מפני מצבו הכלכלי (ראו: רע"א 321/07 רבינוב גושן נ' עו"ד אבי-גיא (טרם פורסם – ניתן ביום 21.08.07)).
מן הכלל אל הפרט:
14.
באשר לחברה -

בענייננו, כיוון שהמדובר בחברה בע"מ, הרי עליה הנטל להפריך את החזקה לפי עליה להפקיד ערובה, זאת תשכיל לעשות אם תוכיח את, ראשית, איתנותה הכלכלית, ובהמשך את סיכויי תביעתה.
15.
נראה כי החברה לא עמדה בנטל, ולא הוכיחה את חוסנה הכלכלי. החברה לא טענה להיקף פעילותה ולא הוכיחה את היקף הפעילות. לא זו בלבד, אלא שניתן צו פינוי לחברה מן הנכס בו ניהלה את עסקה, והפינוי בוצע בפועל כטענת המבקש 2 בתצהירו, ועל כן איתנותה הפינאנסית של החברה מוטלת בספק. משכך הם פני הדברים, יש לעבור לשלב הבדיקה השני. לעניין זה ראו דבריו של בית המשפט בעניין הנדסה ממוחשבת (פסקה 13 לפסק הדין):

"משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: "אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד – על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך ההיקש –כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות – אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:
(א)
בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל).
(ב)
בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד".
16.
בבוחננו את סיכויי התביעה נראה כי אין היא בגדר המקרים החריגים המצדיקים לפטור את החברה מהפקדת ערובה, זאת בין היתר בהינתן החלטות בתי המשפט על ערכאותיהם השונות בעניין צו ההריסה שהוצא לבנייה שבוצעה בשטח העסק ללא היתר, בעניין גזר הדין בגין ניהול עסק ללא רישיון, ובעניין ההפרות הרבות של החוזה בין המבקשת 1 לבין המשיבים – שנסקרו בפסק הדין בתביעת הפינוי, הכוללות: אי תשלום ארנונה, העברת הנכס לאחר ללא היתר, בנייה ללא היתר, ניהול עסק ללא רישיון ועוד, אשר הצדיקו את תביעת הפינוי, בשים לב לכך שחלק המטענות המועלות במסגרת התביעה כאן, כבר הועלו ונדונו בפני
הערכאות השונות, ובשים לב לכך שהטענה המרכזית ל"מניע" של המבקשים – היא התב"ע שהופקדה, היא בגדר טענה בעלמא, המוכחשת על ידי המבקשים.
משכך הם פני הדברים נותר לדון אך בגובה הערובה שיש להשית על המשיבה.
17.
האיזון שעל בית המשפט לערוך כפי שנקבע בעניין הנדסה ממוחשבת הינו בין: "הזכויות החוקתיות של זכות הגישה לערכאות והזכות לקניין, כך שהפגיעה באלה לא תביא בפועל לשלילתן ותהיה מידתית", כך גם נקבע שם כי אף חברות שמצבן הכלכלי בכי רע יוכלו להשיג מימון לתשלום הערובה מגורם מממן, אותו ישכנעו כי התביעה מגלמת סיכוי סביר להצלחה.
18.
באיזון הראוי בין כלל השיקולים לעובדה שסכום התביעה עומד על סך 2,500,000 ₪, וכאשר אני מתחשב כי קיים תובע בשר ודם ראיתי לחייב את החברה בהפקדת ערובה בסך 15,000 ₪ כערובה להוצאות המבקשים.
19.
באשר למשיב 2, אף שבבקשה לא עתרו המבקשים לחייבו להפקיד ערובה, אין מקום לחייבו בערובה כלשהיא. הנטל להוכיח כי מצבו הכלכלי של המשיב מס' 2 מצדיק הפקדת ערובה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי והמבקשים לא הוכיחו כי מצבו של הכלכלי של המשיב 2 בכי רע, וכי לא יוכל לעמוד בתשלום הוצאותיהם. בנוסף, על אף טענות ההגנה שהועלו, לא ראיתי כי סיכויי התביעה קלושים עד כי מוצדק במקרה דנן להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקשים, שכן יש לזכור כי הכלל הוא כי אין להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, אלא במקרים חריגים בלבד (ראו: רע"א 2442/98 מיוחס נ' רוזן פ"ד נג(3) 145).
20.

סוף דבר, הבקשה להורות למשיבה (התובעת) להפקיד ערובה כתנאי להמשיך ההליכים בתביעה מתקבלת. המשיבה תפקיד בקופת בית המשפט סך 15,000 ₪

כערובה להבטחת הוצאות המבקשים. הסכום יופקד תוך 30 יום מהיום (ימי הפגרה יבואו במניין), שאם לא כן יעוכבו ההליכים בתובענה ביחס לחברה.
21.
בנסיבות העניין, ראיתי שלא לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, ה' תמוז תשע"ב, 25 יוני 2012, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 20051-09/11 עיריית חיפה, עו"ד רשף חן, יועמ"ש עיריית חיפה, אהרון אליאס נ' ע.ע. ענבר אחזקות ונדל"ן בע"מ, דניאל ענבר (פורסם ב-ֽ 25/06/2012)