פסקי דין על יהושע כהן | פסקי דין על מאיה כהן | פסקי דין על מנחם כהן ואח' | פסקי דין על פסגות זיו השקעות ופיתוח (1993) | פסקי דין על טולוס בנין והשקעות | פסקי דין על כונס הנכסים |

1857-03/12 פרק     25/06/2012




פרק 1857-03/12 יהושע כהן, מאיה כהן, מנחם כהן ואח' נ' פסגות זיו השקעות ופיתוח (1993) בע"מ, טולוס בנין והשקעות בע"מ, כונס הנכסים








בית המשפט המחוזי בירושלים



25 יוני 2012

פר"ק 1857-03-12





לפני כב' השופט
דוד מינץ

בעניין:
1
.
יהושע כהן

2
.
מאיה כהן

3
.
מנחם כהן
4
.
שרה כהן


ע"י ב"כ עו"ד יעקב אמסטר
המבקשים


- נ ג ד -



1. פסגות זיו השקעות ופיתוח (1993) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דורון לנגה
2. טולוס בנין והשקעות בע"מ
3. כונס הנכסים
הרשמי



המשיבים


החלטה


1.
המבקשים עתרו בבקשה להורות על פירוק משיבה 2 (להלן: "החברה") בעילה של טעמי צדק ויושר לפי הוראות סעיף 257(5) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 בשל הימצאותה ב"מבוי סתום" המונע את המשך פעילותה, ובשל פעילות המבוצעת בה תדיר באופן הפוגע ומקפח את זכויות המבקשים המחזיקים לטענתם במחצית ממניות החברה.

2.
החברה שנוסדה בשנת 1991 נרשמה כשמניותיה מוחזקות בידי האחים אהרון ז"ל שהלך לעולמו ביום 10.05.09 ומשה כהן (להלן: "אהרון" ו"משה"), כאשר משה החזיק במניות החברה באמצעות משיבה 1 (להלן: המשיבה"). מבקשים 4-1 הם יורשיו של אהרון ז"ל, כשמבקשים 3-1 הם ילדיו ומבקשת 4 היא בת זוגו המשמשת אפוטרופסית של בתו הקטינה. מבקשים 1 ו-2 הם גם מנהלי עזבונו.

3.
אין מחלוקת כי לאחר חילוקי דעות בין האחים אהרון ומשה, הם הגיעו להסכמה לפיה אהרון יפרוש מהחברה ונקבעו סדרי התחשבנות הכוללים את כל מניות החברה שהוחזקו על ידו כנגד תמורה כספית מוסכמת. ההסכמות גובשו לכלל הסכם כתוב שנחתם ביום 17.05.08 (להלן: "הסכם הפרישה"). גם אין מחלוקת כי ההסכם קוים רק בחלקו באופן ש-45% אחוז ממניות החברה שהוחזקו על ידי אהרון הועברו לידי משה ונרשמו על שם המשיבה, אך מנגד התמורה שעל משה היה לשלם לאהרון, לא שולמה. בפועל אפוא, כיום, רשומים 95% ממניות החברה על שם המשיבה ו-5% על שמו של אהרון. בהמשך, לאחר פטירתו של אהרון, הגיע משה להסכמה עם המבקשים, יורשיו של אהרון, על ביטול הסכם הפרישה, אך בד בבד הוסכם כי בשלב זה המניות תשארנה בידי המשיבה עד שהמבקשים יבקשו לקבלן לידם. בהמשך להסכמה זו, ביום 15.09.09
חתם משה על התחייבות בלתי חוזרת לפיה, 45% ממניות החברה שהועברו מאהרון למשיבה יוחזרו למבקשים לפי דרישה.

4.
לטענת המבקשים, הוסכם גם כי החברה לא תצבור רווחים אלא תחלקם כדיבידנדים בעין, החברה לא תיכנס להתחייבויות חדשות ללא אישור המבקשים ולא תבוצענה בחברה פעולות מהותיות ללא מעורבותם. ואולם, חרף הסכמות אלו התברר למבקשים לטענתם, כי משה, המנהל את החברה, עושה בה כבתוך שלו. הוא מינה את בתו כמנהלת לצדו, ושניהם מנהלים את החברה תוך ביצוע מעשי תרמית וקיפוחם כבעלי מחצית מניות החברה, בכלל זה העלמת נכסי החברה וריקון זכויותיה. פעולות אלו נעשות בלא סמכות ותוך הפרת אמונים. בבקשתם פירטו המבקשים פעולות רבות שיש בהן ללמד על טענתם האמורה, ובין היתר נטען כי משה פעל לדילול מניות החברה; העביר חלק מזכויות החברה ב"קפה ארומה" באילת לילדיו במחיר סמלי; משכן ושעבד את נכסי החברה מבלי לקבל את אישורם; צרף את החברה לפרוקייטים מבלי לקבל את הסכמתם; ואף משך כספים מהחברה באופן חד צדדי. המבקשים ציינו כי על אף שהחברה ביצעה פעולות רבות מספור ורחבות היקף, והם לא קיבלו מעולם ולוּ הודעת עדכון אחד בכתב מהחברה. לאור כל זאת נטען כי הם זכאים לסעד של פירוק החברה, הן בשל הפעולות המבוצעות בה על ידי משה ומקפחות את זכויותיהם, הן בשל כך כי הם מחזיקים במחצית ממניות החברה והן בשל חילוקי הדיעות בינם לבין משה, שבעטיים החברה נמצאת במבוי סתום.

5.
מנגד טענה המשיבה כי יש לדחות את הבקשה מפני שלא זו בלבד שלא קיימת עילת פירוק אלא שהמבקשים אינם זכאים לבקש את פירוקה של החברה. לטענתה, מדובר בחברה שיש לה פעילות נרחבת המתנהלת בשקיפות מלאה וברור שהיא לא נקלעה למבוי סתום כלשהו. מנהלי המשיבה, משה ובתו, משמשים כדירקטורים בחברה, ומשה מנהל את החברה כפי שעשה במשך שנים ואין ביניהם אי הסכמה על דרך ניהול החברה. טענות המבקשים אודות מזימות, תרמית, עושק וקיפוח הן טענות שנטענו בעלמא ואין בהן כל ממש. המשיבה הוסיפה כי המבקשים לא פנו בבקשה לקבל לידם את 45% ממניות החברה שהוחזקו בידה, ובקשה מעין זו הגיעה לידה רק לאחר הגשת בקשה זו. מכאן, כי במועד הגשת הבקשה, המבקשים לא החזיקו במניות החברה ולא היו זכאים לבקש את פירוקה, וגם לא ניתן היה לקפחם ולרמותם. אכן, עיזבון המנוח אהרון מחזיק ב-5% ממניות החברה, אך העיזבון עצמו אינו נמנה בין מגישי הבקשה. גם טרם העברת המניות למבקשים יש לערוך התחשבנות לגבי חובות העבר של אהרון לבעלי המניות האחרים ולחברה, ובמידה והעיזבון של אהרון לא יוכל לעמוד בהחזר החוב קיימת למשיבה זכות עכבון במניות, שיקוזזו בהתאם לחוב ורק יתרתן תועבר למבקשים. יתרה זו תקטין את מספר המניות שיחזיקו המבקשים בידם, ובנסיבות אלו החברה לא תקלע למבוי סתום, שכן מספר המניות המוחזקות בידי המשיבה יהיה רב משל המבקשים. בהמשך התגובה, התייחסה המשיבה אחת לאחת לטענות המבקשים אודות דילול המניות, ביצוע פעולות מרמה, ביצוע פרוייקטים חדשים בניגוד למוסכם, שיעבוד נכסי החברה, משיכת כספים, וכיוצא בזה כפי שפורטו בבקשת הפירוק. לכן, ככל שהמבקשים חפצים במניותיהם או לטעון לקיפוחם עליהם לפעול בהליך המתאים לכך, ואין מקום להורות על פירוק החברה.



6.
חרף העובדה שהבקשה לא הומצאה לחברה, החברה הגישה את תגובתה בה הביעה את התנגדותה לבקשה והצטרפה לנימוקי המשיבה.
7.
בדיון שהתקיים ביום 20.06.12 שב כל צד על טענותיו. ב"כ המבקשים הוסיף כי נסיונותיו להגיע להסכמות עם ב"כ המשיבה אודות ניהול החברה נקלעו למבוי סתום ועל כן אין מנוס מפירוק החברה. באשר לטענה כי המשיבה רשאית לעכב ולקזז מהמניות של המבקשים המוחזקות בידה כנגד חובו של אהרון כלפיה, השיב כי המסמך עליו תולה המשיבה את יהבה, שהוא פרוטוקול משנת 2005, ואשר נכתב בשוליו בכתב יד כי אהרון חייב למשה 100,000 דולר וכי ההתחשבנות בנוגע לחובו של משה לאהרון תידון בהזדמנות אחרת, אינו מקנה למשיבה כל זכות עכבון במניות המבקשים. הוא הוסיף כי הסכם הפרישה הביא לכלל גמר את כל ההתחשבנויות שבין הצדדים ועל אף הפירוט הרב שבו לא נזכר בו דבר אודות החוב האמור. למשיבה אין אפוא, כל זכות עכבון במניות השייכות למבקשים ומוחזקות על ידה בנאמנות. מנגד ב"כ המשיבה הוסיף כי טענותיהם של המבקשים כנגד הפעולות שמבצעת החברה בניגוד לעמדתם, ככל שיש בהן ממש, עליהם להגיש תביעה במסגרת המתאימה לכך, אך אין בטענות אלו כל עילה לפירוק החברה. הויכוח בין הצדדים הוא כלכלי גרידא וסב סביב שוויים של המניות וברור כי בכך אין כדי להצדיק את סיום פעילות החברה ופירוקה.

8.
ב"כ הכנ"ר צידדה במהלך הדיון בעמדת המבקשים בשל כך שלא יכולה להיות מחלוקת בנסיבות שפורטו שהחברה נקלעה ל "
deadlock
" או שתקלע לכך מיד עם העברת מניות המבקשים לידיהם. עם זאת, היא ציינה כי בכל מקרה לא ניתן ליתן צו פירוק בשלב זה בשל העדר תעודת השלמה ואישורי מסירה לחברה כדין.

9.
למעשה, אין מחלוקת כי המשיבה מחזיקה ב-45% ממניות החברה השייכות למבקשים ועליה להשיבן להם לפי בקשתם. הוראות כתב ההתחייבות של משה מיום 15.09.09 בעניין זה ברורות. בד בבד, מאותה התחייבות נלמד כי עד לנתינת דרישה לקבלת המניות על ידי המבקשים הן יוחזקו על ידי המשיבה ואף יהיו רשומות על שמה. בנסיבות אלו די ברור כי בשלב בו טרם הועברו המניות על שם המבקשים, המבקשים אינם יכולים לטעון ל "
deadlock
". גם המציאות מלמדת כי החברה חיה ופועלת ואף מרחיבה את עסקיה. פשיטא אפוא, כי כיום החברה אינה מצויה ב "
deadlock
" ואין מטעם זה עילה לפירוקה. ברור גם כי הטענות הרבות שנטענו בפי המבקשים כנגד פעולות ספציפיות שבוצעו על ידי המשיבה, בעיקר באמצעות משה, שהוא גם מנהל החברה, אין מקומן במסגרת זו וככל שבפי המבקשים טענות כלפי פעולות כאלו או אחרות עליה להעלותן באכסניה המתאימה לכך. בטרם ייערך בירור שכזה לא ניתן במסגרת זו להורות על פירוק החברה.

10.
עם זאת, אין מחלוקת כי 45% ממניות החברה המוחזקות בידי המשיבה שייכות למבקשים, ואף יש הסכמה עקרונית כי כיום, לאחר שהמבקשים דרשו אותן הם זכאים לקבלן לידיהם. אכן, המשיבה העלתה טענה כאילו יש לה זכות עכבון וכי היא רשאית לקזז חלק מהמניות בגין חוב של אהרון כלפי החברה וכלפיה, וכתוצאה מכך למבקשים לא יהיו 50% מהמניות והחברה לא תקלע ל "
deadlock
". ואולם, לא זו בלבד שברור שחוב של אהרון לחברה, ככל שקיים, אינו מקנה זכות קיזוז למשיבה. ולא זו בלבד שיש צדק בטענת המבקשים כי הסכם הפרישה ובעיקר כתב ההתחייבות, מלמדים כי במועד חתימתם לא היה קיים חוב שכזה, וככל שהיה, המשיבה וויתרה עליו, שכן היא התחייבה במפורש להשיב לידי המבקשים עם דרישתם את מלוא 45% ממניות החברה המוחזקות על ידה. אלא שגם אם היה קיים חוב של אהרון למשיבה, המשיבה אינה יכולה לקזז חוב זה באמצעות עיכוב חלק ממניות המבקשים בידה. כאמור, אין מחלוקת כי המניות שייכות למבקשים ועל המשיבה היה להשיבן להם עם ההסכמה על ביטול הסכם הפרישה בשל אי קיום התחייבויותיו של משה כלפי אהרון. עם זאת, הצדדים הסכימו להותירן בידי המשיבה לתקופת מה ועד לדרישתן על ידי המבקשים, והמניות מוחזקות אפוא, על ידי המשיבה עבור המבקשים בנאמנות או בשמירה. כך או כך, לא עומדת למשיבה זכות עכבון במניות ולא ניתן לקזז כנגדן חובות שאינם נובעות מהנאמנות או מהשמירה עליהן (ראו סעיפים 12 ו-13 לחוק השליחות, תשכ"ה-1965 וסעיפים 9 ו-10 לחוק השומרים, התשכ"ז-1967).




11.
אכן, לעת הזאת מתקבל הרושם שעם העברת המניות לידי המבקשים, הצדדים לא יגיעו לעמק השווה בניהול החברה, כשהמסקנה אליה הגיעו האחים אהרון ומשה לפני שנים כי החברה תוכל לפעול רק לאחר שהאחד יעביר את מניותיו לרעהו, אך מתעצמת כיום לאור חילוקי הדעות והמתח השורר בין המבקשים מצד אחד לבין משה והמשיבה מצד שני, כפי שמשתקף מכתבי טענותיהם. ברם, לא ניתן לקבוע כבר עתה כי לאחר העברת המניות לידי המבקשים, ככל שהמשיבה לא תחפוץ לרכוש מהם את מניותיהם, המבקשים יהיו זכאים לסעד של פירוק החברה. הכלל הוא כי אין "להמית עסק חי" בשל סכסוכים פנימיים שניתן לפותרם באמצעים פחות דרסטיים מפירוק, וההלכה מקדמת דנא היא כי יש להימנע ככל הניתן מפירוק חברה סולבנטית בשל סכסוכים בין בעלי מניותיה (ראו ע"א 419/89 אולשטיין נ' זקסוניה מטויה ואריגה בע"מ, פ"ד מו(1) 172;
ע"א 877/07 גפן נ' ג'ירוטק השקעות בע"מ, 2.09.10;
פר"ק (י-ם) 32686-01-11

טופז נ' אשדש ניהול עסקים בע"מ, 3.04.11).

12.
התוצאה היא, כי לעת הזאת המבקשים אינם זכאים לסעד הפירוק על אף שבבוא היום לאחר שהמניות תועברנה לידיהם, סעד זה יעמוד ככל הנראה לפתחם. הבקשה נדחית אפוא, ובנסיבות העניין אני פוסק הוצאות במשורה ומחייב את המבקשים לשאת בהוצאות המשיבה בסך של 7,500 ₪ בלבד.

ניתנה היום,
ה' תמוז תשע"ב, 25 יוני 2012, בהעדר הצדדים.










פרק בית משפט מחוזי 1857-03/12 יהושע כהן, מאיה כהן, מנחם כהן ואח' נ' פסגות זיו השקעות ופיתוח (1993) בע"מ, טולוס בנין והשקעות בע"מ, כונס הנכסים (פורסם ב-ֽ 25/06/2012)