פסקי דין על אינטרקי אי אל סי | פסקי דין על (לשעבר אי.ג'י.די הרכבות אלקטרוניות ) | פסקי דין על דוד מור יוסף ואח' | פסקי דין על scopus video networks ltd | פסקי דין על harmonic inc |

8238-03/10 א     26/06/2012




א 8238-03/10 אינטרקי אי אל סי בע"מ, (לשעבר אי.ג'י.די הרכבות אלקטרוניות בע"מ), דוד מור יוסף ואח' נ' scopus video networks ltd, harmonic inc








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי מרכז



ת"א 8238-03-10 אינטרקי אי אל סי בע"מ
ואח'
נ' scopus video networks ltd
ואח'




בפני

כב' השופט
יעקב שינמן


תובעים

1
.אינטרקי אי אל סי בע"מ

(לשעבר אי.ג'י.די הרכבות אלקטרוניות בע"מ)

2
.
דוד מור יוסף

3
.
יצחק קרל

4
.
יעקב שיטרית


נגד

נתבעים
1.scopus video networks ltd
3.harmonic inc




פסק דין


כללי
1.
לפניי תביעה לפיצויים בסך של 6,200,000 ₪ בגין נזק אשר לטענת התובעים נגרם, כתוצאה מהתנהגות הנתבעות אשר עולה כדי הפרת חוזה שלא כדין, הפרת חובת תום הלב שבמו"מ ובקיום חיובים, תרמית, רשלנות ועשיית עושר שלא במשפט.

הצדדים לתובענה
2.
חברת אינטרקי אי אל סי בע"מ
(להלן: "התובעת 1" או "אינטרקי") היא חברה העוסקת בתחום ההרכבות האלקטרוניות. החברה נרכשה ביום 17.9.08 ע"י התובעים כעסק חי, ובדצמבר 2009 הפסיקה החברה את פעילותה בשל קשיים כלכליים ונמצאת היום בהליכי חדלות פירעון.

3.
התובע 2, מר דוד מור יוסף (להלן: "דוד" או "התובע 2") הינו בעל מניות ודירקטור באינטרקי. דוד עסק בתחום ההרכבות בעבר ואף כיהן בתפקיד מנהל המפעל בקבוצת

cam

(להלן: "קאם") במשך כ-4 שנים, חברה שהייתה אחת משני הספקים של הנתבעת 1 בתחום ההרכבות במשך שנים רבות.

4.
התובע 3, מר יצחק קרל (להלן: "יצחק" או "התובע 3") הוא בעל מניות ודירקטור באינטרקי.
התובע 4, מר יעקב שטרית (להלן: "יעקב" או "התובע 4"), אזרח ישראלי אשר מתגורר בארה"ב, הוא משקיע פאסיבי שהשקיע כספים באינטרקי.

5.
scopus video networks ltd

(להלן: "סקופוס" או "הנתבעת 1") היא חברה העוסקת בפיתוח, ייצור ושיווק מערכות לניהול תעבורת וידאו ברשתות תקשורת ברחבי העולם. בזמנים הרלבנטיים לתביעה נסחרה בנסד"ק.

6.
הנתבעת 2,

harmonic inc
(להלן: "הרמוניק" או "הנתבעת 2") היא חברה העוסקת בתכנון, פתוח, ייצור ומכירת מערכות וידאו דיגיטאלי ומערכות סיבים אופטיים לשימוש ברשתות תקשורת פס רחב. החברה נסחרת בנסד"ק.

רקע
7.
בחודש אפריל 2008 הודיע דוד על פרישתו מחברת קאם (אשר כאמור היא ספקית של חברת סקופוס), בה כיהן כמנהל מפעל, אולם המשיך לעבוד בקאם עד לחודש אוגוסט 2008.
בחודש יוני 2008 פנתה הגב' רונית קלונג'י, סמנכ"ל תפעול בסקופוס (להלן: "רונית") אל דוד, אותו הכירה עוד קודם במסגרת עבודתו בקאם, כדי לעניין אותו במיזם עסקי משותף עם סקופוס. מאחר שסקופוס שקלה את החלפתה של קאם כספק, רונית בחנה אפשרות לפיה יוקם מפעל מותאם לצרכיה של סקופוס בהנהלת דוד.


8.
רונית ומר חבייר שיינפלד מנהל הלוגיסטיקה של סקופוס (להלן: "חבייר") נפגשו מספר פעמים עם דוד במטרה להביא להקמת מפעל שינוהל על ידי דוד וישמש אחד משני הספקים של סקופוס. במהלך הפגישות בין דוד, רונית וחבייר הוצגו לדוד הערכות לצפי עתידי של הזמנות כאשר התחשיבים השונים שהוצגו לדוד היו מבוססים על תחשיבים דומים שנעשו עם חברת דיאון תעשיות אלקטורניקה בע"מ - ספק אחר ומקביל של סקופוס (להלן: "דיאון").

9.
לטענת התובעים, רונית וחבייר התחייבו בשם סקופוס לספק למפעל שיוקם הזמנות עבודה בהיקף של כמליון דולר לשנה.

לפיכך, ובהסתמך על הניתוחים הכספיים שהוצגו על ידי חבייר לפיהם תוחזר ההשקעה בגין המיזם בתוך 3 שנים, והמפעל יוכל להשיא רווחים בסכומים ניכרים, החליט דוד להקים מפעל עצמאי המותאם לפעילות עם סקופוס.

10.
לשם הקמת המפעל, פנה דוד אל מר יצחק, אשר באותה העת התגורר בארה"ב וכיהן כדירקטור בחברת פריורטק בע"מ ובחברת הבת שלה, חברת פי.סי.בי טכנולוגיות בע"מ, שתי חברות העוסקות בתחום האלקטרוניקה.

11.
בתחילת חודש אוגוסט נערכה פגישה במשרדי סקופוס בין דוד, יצחק, חבייר ורונית. לטענת התובעים גם בפגישה זו חזרו רונית וחבייר על הדברים שנאמרו בפגישות הקודמות עם דוד, והבהירו כי סקופוס החליטה להפסיק את ההתקשרות עם קאם, והיא מעוניינת בהתקשרות ארוכת טווח עם ספק אמין ואיכותי, ולשם כך היא מוכנה להעניק גב כלכלי לספק שכזה, לרבות התחייבות להיקף הזמנות שיהווה עוגן ובסיס למפעל שיוקם. לטענת התובעים לאחר פגישה זו וההבטחות שניתנו במסגרתה, החליט יצחק להצטרף למיזם. כמו-כן, לאחר הפגישה פנה יצחק ליעקב לעניין אותו בהשקעה במיזם, ויעקב נענה לפנייה זו והצטרך למיזם כמשקיע פאסיבי. ביום 12.8.08 שלחו נציגיה של סקופוס טיוטת הסכם התקשרות (להלן: "הטיוטה הראשונה").

12.
בחודש ספטמבר זומנו דוד ויצחק למשרדי סקופוס לשיחה עם רונית וחבייר, במסגרתה נמסר להם כי מתנהל מאבק שליטה בסקופוס וקיימת אפשרות כי חברת אופטיבייס תהפוך לבעלת השליטה בסקופוס או תרכוש אותה. רונית וחבייר הבהירו כי אין וודאות שהאירוע כאמור יתרחש וכי גם אם יתרחש ייתכן שאירוע זה יפעל דוקא לטובת התובעים, שכן מירב הסיכויים שהייצור יהיה על ידי סקופוס, ולפיכך היקף ההזמנות של סקופוס מהתובעים רק יגדל. לאחר שקילת המידע שנמסר להם החליטו התובעים להמשיך במיזם כמתוכנן. בפועל, המהלך לרכישת סקופוס ע"י אופטיבייס לא הבשיל.

13.
ביום 17.9.08 רכשו התובעים "עסק חי" על מנת לחסוך בזמן הקמת המפעל. יצחק רכש 51% ממניותיה של חברת אי.ג'י.די פתרונות בינלאומיים בע"מ, שעיסוקה בתחום ההרכבות ואשר מקום מושבה בכרמיאל, ושמה של החברה שונה לאינטרקי (התובעת 1) (יצוין כי רכישה זו נעשתה על דרך הלוואת בעלים). במקביל לרכישת החברה, ונוכח החשש מפני ניגוד עניינים בין סקופוס לבין החברות שבהן כיהן יצחק כדירקטור, מסר יצחק הודעה על התפטרותו המיידית מתפקידיו בדירקטוריונים שבהם כיהן.

14.
לאחר רכישת המפעל הגיעו נציגים רבים מטעם סקופוס כדי לבדוק את המערכות במפעל והציוד הקיים בו, ודרשו התאמות, שיפורים, החלפות ותיקונים שונים. התיקונים, ההתאמות והשיפורים הנדרשים בוצעו ע"י התובעים, וסקופוס החלה להעביר הזמנות עבודה לאינטרקי כבר בחודש אוקטובר 2008.

לטענת התובעים נציגי סקופוס הבהירו להם כי עד לחודש מרץ 2009 היא מחויבת להמשיך ולספק עבודה לקאם (בתום 6 חודשי ההודעה המוקדמת), ולכן בתחילה הזמנות העבודה מאינטרקי תהיינה בהיקפים נמוכים יחסית, אולם בתום סיום ההתקשרות עם קאם הזמנות העבודה מאינטרקי תהיינה בהיקף מלא.

15.
בחודש נובמבר 2008 נדרש לתובעים מימון נוסף ולשם קבלתו, נדרשו להמציא לבנק ראייה להיקף ההכנסות הצפוי לאינטרקי. לשם כך ביקשו התובעים מרונית אישור על ההתקשרות עם סקופוס ועל היקף העבודה המשוער לשנת 2009. רונית נענתה למבוקש ובמכתב שהוציאה נכתב כי: "במהלך השבועות האחרונים בדקנו ואשרנו את חברת

agd

כקבלן משנה להשמת רכיבים אלקטרוניים. אם נניח כי היקפי העבודה הנובעים ממחזור הפעילות שלנו בשנת 2008 יהיו תקפים גם ב-2009, אזי תוכל
agd

לקבל עבודה בהיקף של כ-75,000$ לחודש. במהלך השבועות הקרובים ייחתם הסכם בין החברות שיסדיר את תנאי ההתקשרות
".

16.
כאמור, ביום 12.8.08 הועברה לתובעים הטיוטה הראשונה של הסכם ההתקשרות, ולטענת התובעים הוסבר להם כי זהו הנוסח הסטנדרטי עליו חותמים כל הספקים.

בסעיף 14.2 לטיוטה הראשונה, נקבע כי כל צד רשאי לבטל את ההסכם בהודעה של 6 חדשים מראש וכן רשאית סקופוס לבטל ההסכם מיידית במקרה של הפרה מהותית מצד הספק שלא תוקנה בתוך 15 ימים ממועד ההודעה על ההפרה. לטענת הנתבעות לאחר שליחת הטיוטה הראשונה, נוהל מו"מ בין הצדדים במשך מספר חדשים, כאשר ביום 27.11.08, כשבועיים לפני החתימה על חוזה ההתקשרות, נשלחה לאינטרקי טיוטה מעודכנת ומתוקנת של ההסכם (להלן: "הטיוטה האחרונה").

17.
ביום 8.12.08 נפגשו הצדדים וחתמו על הסכם ההתקשרות (להלן: "ההסכם" או "הסכם ההתקשרות").
בהסכם זה, התווסף
סעיף נוסף, אשר לפיו
לסקופוס הזכות לבטל את ההסכם בהודעה של 30 יום מראש (להלן: "הסעיף החדש").

לטענת התובעים מדובר בסעיף "שהושחל" להסכם ללא ידיעתם, וכי הוסבר להם שההסכם עליו הם חותמים הוא למעשה הטיוטה הראשונה. לעומתם, טוענת סקופוס כי הסעיף החדש נכלל כבר בטיוטה האחרונה שהועברה כשבועיים לפני מועד חתימת ההסכם.

18.
ביום 18.12.08 נחתם הסכם נוסף בין אינטרקי לסקופוס במסגרתו סוכם כי סקופוס תעביר לאינטרקי מקדמה בסך של 100 אלף דולר על מנת לסייע לאינטרקי בהעמדת ההון הדרוש לה לצורך מילוי מחויבויותיה החוזיות כלפי סקופוס. במסגרת הסכם זה התחייבה אינטרקי להשיב לסקופוס את יתרת כספי המקדמה שלא נוצלו על ידה היה וההתקשרות בין הצדדים תבוא לסיומה.

19.
ביום 22.12.08 נחתם חוזה בין סקופוס לבין הרמוניק לרכישתה של סקופוס על ידי הרמוניק (להלן: "הסכם המיזוג"). המיזוג הושלם בחודש מרץ 2009. לטענת התובעים הם גילו את עצם קיומו של הסכם המיזוג רק תחילת חודש פברואר, וכשגילו, הביעו חששותיהם בדבר המיזוג בפני
נציגיה של סקופוס, אשר הבטיחו לה כי בכל מקרה לא יהיה כל שינוי בהתחייבות כלפיהם וזאת למצער למשך שנה.

20.
לטענת התובעים בחודש אפריל 2009 הפסיקה סקופוס כמעט לחלוטין להעביר לתובעים הזמנות, ולפיכך ביקשו פגישה דחופה בעניין. במהלך חודש אפריל התקיימה פגישה בין דוד ויצחק לבין נציגי הנתבעות מר צ'רלי בונסיירה (להלן: "צ'רלי"), בה הבהירו התובעים כי נקלעו למצוקה כלכלית נוכח אי ביצוע ההזמנות, וצ'רלי הבטיח לבדוק את העניין. בנוסף שלחו התובעים ביום 29.5.09 מכתב לצ'רלי בו הם שבים ומבקשים מהנתבעות לעמוד בהתחייבות שלטענתם ניתנה להם ע"י סקופוס לעניין היקף ההזמנות.

21.
ביום 29.5.09 שלח צ'רלי לתובעים 2 מכתבים. הראשון, נשלח בטעות לתובעים ונועד לצוות של צ'רלי. במכתב זה שואל צ'רלי את הצוות שלו האם ניתן להשתמש באינטרקי כספק, לפחות לתקופה קצרה של שנה כדי לתת להם זמן למצוא לקוחות חדשים. במכתב השני מביע צ'רלי התנצלותו על משלוח המכתב הראשון בטעות, ומבהיר כי הוא והצוות שלו מחפשים פיתרון מאוזן לקושי שקיים במתן הזמנות עבודה לאינטרקי, כאשר סקופוס מחזיקה במפעלה מוצרים מוכנים וכמעט מוכנים לתקופה של 9 חדשים קדימה. בנוסף הבהיר צ'רלי כי בכוונתו להיפגש עם התובעים בשבוע של ה-7 ליוני.

22.
ביום 8.6.09 התקבלה הודעת פקס מסקופוס, בה מודיעה סקופוס כי היא עושה שימוש בזכותה לפי סעיף 14.3 להסכם לביטול הסכם ההתקשרות, וזאת בתוך 30 ימים. כמו-כן דרשה סקופוס להשיב לה את כספי המקדמה אשר לא נוצלו בסך של 60 אלף דולר.

23.
ביום 4.3.10 הגישו התובעים את תביעתם לפיצויים על סך של 6,300,000 ₪.
בסעדים המבוקשים על ידם, נכתב כי אינטרקי תובעת סך של 100,000 ₪ בלבד.
מאחר שמאז הגשת כתב התביעה ועד היום נכנסה אינטרקי להליכי חדלות פירעון, החלטתי בדיון ביום 2.2.11 לעכב את תביעתה של אינטרקי עד אשר ישיג ב"כ התובעים אישור כדין להמשך ניהול התביעה מטעם אינטרקי.

אישור זה לא הושג עד לכתיבת שורות אלה. בסיכומי התובעים הפחיתו התובעים את הפיצויים המבוקשים על ידם בסך של 100 אלף ₪, אשר יוחסו לנזקיה של אינטרקי.




טענות התובעים
24.
לטענת התובעים, כניסתם למיזם נעשתה על בסיס מצגים שהוצגו להם על ידי סקופוס בטרם חתימת הסכם ההתקשרות ובהם: סקופוס אינה מרוצה מקאם כספק ומעוניינת בהחלפתה; המדיניות של סקופוס היא להתקשר עם שני קבלני משנה בשיטת עבודה בלבד; סקופוס רואה בהתקשרות עם התובעים כספק כהתקשרות אסטרטגית וארוכת טווח; כוונתה של סקופוס היא לחלק את העבודה בין שני ספקיה באופן שווה; היקף ההזמנות השנתי של סקופוס מהתובעים צפוי להיות בערך מליון דולר; סקופוס היא הגורם איתו מתקשרים התובעים.

25.
לטענת התובעים הסיבה הבלעדית להקמת המיזם על ידם, לכל ההשקעות, הרכישות וההתחייבויות שביצעו ונטלו על עצמם הייתה התחייבותה של סקופוס לספק לאינטרקי הזמנות עבודה בהיקף של כמליון דולר בשנה. לא זו בלבד שסקופוס התחייבה כאמור לעיל, אלא שהיא אף עודדה ודחפה את התובעים להקמת המיזם תוך שהיא מודעת באופן מלא להתבססות המוחלטת על התחייבויותיה ומצגיה. אילו ידעו התובעים כי סקופוס מתכוונת להשתמט מהתחייבויותיה, הם לא היו מעלים על דעתם לפעול כפי שפעלו, תוך סיכון אישי, עסקי וכלכלי אדיר מצידם.

26.
שלבי המו"מ הראשוניים אמנם נעשו מתוך כוונה אמיתית ובתום לב מצד סקופוס, אולם לאחר שהחל המו"מ בין סקופוס לבין הרמוניק במסגרת עסקת המיזוג, מו"מ אשר הוסתר מהתובעים, החליטו סקופוס והרמוניק להשאיר את כל האופציות בידיהן. השיקול שהופעל ברור: ככל שהמיזוג לא יצא אל הפועל הסכם ההתקשרות עם אינטרקי יוותר על כנו, ואילו ככל שעסקת המיזוג תצא אל הפועל, ייעשה שימוש בזכות החוזית לביטול ההתקשרות.

27.
על מנת להוזיל עוד יותר את עלות ביטול הסכם ההתקשרות, השתילה סקופוס את הסעיף החדש אשר מקצר את תקופת מתן ההודעה המוקדמת משישה חדשים לחודש אחד בלבד, וזאת תוך הסתרת עובדה זו מהתובעים, במרמה ובהטעיה חמורה.

28.
הפסקת ההתקשרות עם אינטרקי הייתה תוצאה צפויה של עסקת המיזוג וזאת בשל הבדלי המדיניות שבין סקופוס להרמוניק בהתקשרותם עם ספקים אסטרטגיים. ולכן טענות הנתבעות כי הסיבה להפסקת ההתקשרות עם אינטרקי נבעה מהמשבר העולמי, אינה אמת. התובעים הוכיחו כי סקופוס עבדה בשיטה של

contract manufacturing

(להלן: "שיטת עבודה בלבד") ולפיה היא מוסרת לקבלני המשנה את ביצוע העבודה בלבד והיא זו שאחראית לרכישת המרכיבים, ניהול המלאים וכו'. ואילו הרמוניק עובדת בשיטת
turn-key



(להלן: "שיטת מיקור החוץ") ולפיה קבלן המשנה אחראי על הכל לרבות רכישת הרכיבים וניהול מלאי מתאים. התובעת פעלה ב"שיטת עבודה בלבד" ולא הייתה מסוגלת כלכלית ומימונית לעבוד ב"שיטת מיקור חוץ". לפיכך, שינוי אסטרטגיית עבודה של סקופוס משמעה הפסקת ההתקשרות עם התובעת. מרגע ששונתה אסטרטגיית העבודה של סקופוס (עקב המיזוג) התייתר הצורך באינטרקי כספק. לפיכך, התובעים היו יכולים לחסוך את מלוא או עיקר נזקיהם אילו ידעו על המו"מ בין הנתבעות.

29.
סקופוס לא הייתה רשאית להתבסס על סעיף ההודעה המוקדמת שהגניבה לחוזה ממספר טעמים: ראשית, מדובר בסעיף שהוגנב לחוזה ללא הסכמה ומתוך כך הינו חסר תוקף. שנית, הסעיף החדש עומד בסתירה לסעיף אחר בהסכם ולכן יש להתעלם ממנו בהתאם לכלל הפרשנות כנגד המנסח ולכלל הפרשנות כנגד הצד החזק להסכם.
שלישית, הביטול בנסיבות הנ"ל מהווה שימוש לרעה בזכות וחוסר תום לב לפי סעיף 39 לחוק החוזים [חלק כללי], התשל"ג- 1973 (להלן: "חוק החוזים").

30.
בנוסף, בביטול החוזה ובהתנהגותה, הפרה סקופוס את המצגים וההתחייבויות הבאים: הופר המצג לפיו מדובר בהתקשרות ארוכת טווח; הופרה ההתחייבות לעבוד עם שני ספקים; הופרה ההתחייבות להזרים 30% לפחות מהעבודות של סקופוס בהיקף מוערך של כמליון דולר בשנה; הופר המצג לפיו סקופוס היא בעלת דברם של התובעים.

31.
לטענת התובעים, קיים כשל בגרסת הנתבעות לפיו החוזה הוא חזות הכל, שעה שהעובדות מלמדות שעוד בטרם חתימת ההסכם התקיימה מערכת התחייבויות בין הצדדים, במסגרתה,
בין היתר, העלו הנתבעות דרישות כלכליות משמעותיות כלפי התובעים לרכישת ציוד, ביצוע התאמות וכיו"ב. בנוסף, עוד בטרם נחתם הסכם ההתקשרות, הועברו הזמנות עבודה לאינטרקי והיה שיתוף פעולה נרחב בין הצדדים בהקמת המיזם לרבות בביקורות נציגי סקופוס, מתן מכתב שיסייע לתובעים לגייס אשראי למיזם ועוד.

32.
הנתבעות הטעו, הסתירו, רימו והפרו את החובות המוטלות עליהן כצד למו"מ ו/או כצד להסכם ו/או כצד למיזם משותף ו/או כצד ג' הגורם להפרת חוזה, וגרמו נזקי עתק לתובעים ברשלנות ואף בזדון, הפרו חובות תום לב במו"מ, הפרו חובות תום לב בקיום הסכם ואף הפרו את ההסכם שעה שהתבססו שלא כדין על סעיף ביטול חסר תוקף שהוגנב לחוזה במרמה.

33.
לפיכך, זכאים התובעים לפיצוי בגין נזקיהם מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט, גרם הפרת חוזה ואף מכוח עוולות התרמית והרשלנות לאור מעשיהם המתוארים לעיל. באשר לתרמית, טוענים התובעים כי שינוי סעיף ההודעה המוקדמת בהסתר בסמוך לחתימת החוזה מלמד על תרמית של ממש מצד הנתבעות אשר הוליכו את התובעים שולל בשעה שהן עצמן נערכו והתכוננו לביטול החוזה עימם. לחלופין, אף אם לא התגבשה עוולת התרמית הרי שבוודאי מתקיימת רשלנות רבתי שכן, קיימת חובת זהירות כלפי צד אחר למו"מ ולהסכם וכי בהתנהלותם של הנתבעות יש משום הפרה של סטנדרט ההתנהגות הסביר כלפי התובעים בהסתרה ובהתעלמות מנזקי הענק הצפויים להם ככל שהמיזוג יתרחש. כמו-כן, האלטרנטיבה של סקופוס הייתה ביצוע עצמי כולל הקמה עצמית של קווי ייצור, ובמקרה כזה הסיכון היה עליה. לפיכך, האופציה למפעל שישרת אותה היא משמעותית מבחינה כלכלית ובכך שהנתבעות שמרו לעצמן את האופציה הזו הן עשו עושר ולא במשפט.

טענותיה של סקופוס
34.
לטענת סקופוס דרישתם האמיתית של התובעים אינה לאכוף על סקופוס את התחייבויותיה, כי אם לשכתב את אותן התחייבויות ולשדרג בכך את זכויותיה החוזיות של אינטרקי כלפי סקופוס.

35.
הסכם ההתקשרות (כמו גם הטיוטות לאותו הסכם) אינו כולל כל התחייבות מצד סקופוס להזמין מאינטרקי כמות מינימום של מוצרים, כך שגם אם היה עומד החוזה בתוקפו עדיין לא הייתה עומדת לאינטרקי כל זכות לחייב את סקופוס להזמין ממנה מוצרים כלשהם. כמו-כן, סעיף 6.1 לחוזה (אשר הופיע בכל הטיוטות) קובע במפורש שהצדדים מודעים לכך כי התחזיות המופיעות בו מובאות לצורך נוחות בלבד וכי סקופוס אינה מחויבת להזמין מוצרים עפ"י אותן התחזיות. בפועל, נוכח המלאים האדירים שהיו מצויים ברשותה של סקופוס באותה העת, ממילא לא הייתה מבצעת סקופוס הזמנות מאינטרקי.

36.
באשר לטענת התובעים כי סקופוס ניהלה עימם מו"מ בחוסר תום לב והציגה בפני
הם מצגים כוזבים, מדובר בטענה מופרכת בשל מספר טעמים. ראשית, טענה זו יכולה להיות מועלית, אם בכלל, על ידי דוד בלבד, שכן מכתב התביעה עצמו עולה כי לא נוהל כל מו"מ בין סקופוס לבין יצחק ו/או יעקב וסקופוס לא הציגה בפני
האחרונים כל מצג, אף לא באופן משתמע. שנית, כל התחזיות שהוצגו בפני
התובעת ודוד היו תחזיות עתידיות בלבד, על כל המשתמע מכך. מטבע הדברים לא הייתה כוונה למי מהצדדים לתת לתחזיות אלה גושפנקא משפטית. יתרה מכך. החוזה עליו חתמה התובעת כולל הצהרה ספציפית וברורה לפיה הצדדים מודעים לכך שהתחזיות המובאות בחוזה הינן לצורך נוחות בלבד וכי אין בהן כדי לחייב את סקופוס להזמין מוצרים על פיהן. שלישית, לתובעים הובהר היטב כי ההתקשרות עימם נעשית כספק משנה חלופי בלבד וזאת כגיבוי לספק המוצרים הראשי של סקופוס - חברת דיאון. רביעית, סקופוס עצמה ספגה הפסדים קשים בעקבות ביטול החוזה עם התובעת. החלפת ספק כרוכה בהשקעת משאבים ניכרים ולא היה כל הגיון מצידה של סקופוס להחליף ספק קיים ולהתקשר עם התובעים אילו ידעה כי ההתקשרות עם הספק החדש תבוטל לאחר תקופה קצרה. חמישית, סקופוס עצמה הסכימה לפנים משורת הדין לשלם לתובעים מקדמה בסכום נכבד של 100 אלף דולר כבר בשלב ההתחלתי ביותר של ההתקשרות. עובדה זו מצביעה כאלף עדים על החשיפה הכלכלית המשמעותית אותה נטלה על עצמה סקופוס כלפי אינטרקי ועל רצונה הכן והאמיתי של סקופוס בהמשך ההתקשרות עם אינטרקי באותה העת. שישית, גם לאחר שנרכשה סקופוס ע"י הרמוניק, המשיכה סקופוס להזמין מוצרים מאינטרקי במשך כחצי שנה נוספת.

37.
בנוסף, אין ולא הייתה כל התחייבות מצד סקופוס כי היא לא תירכש על ידי גורם כלשהו ולתובעים לא יכלה כלל להיות ציפייה בנושא, במיוחד לאור מאבקי הרכישה שהתנהלו סביב רכישתה של סקופוס ע"י חברת אופטיבייס קודם לחתימה על הסכם ההתקשרות. כן, אין כל יסוד לציפייתם של התובעים לכך שסקופוס שהינה חברה ציבורית הנסחרת בנאסד"ק, תבצע עבירה פלילית ותחשוף בפני
הם, בזמן אמת, את דבר קיומו של משא ומתן רגיש וסודי ע"י הרמוניק - מידע העולה במובהק בגדר "מידע פנים".

38.
אולם כידוע היטב לתובעים, עצם רכישתה של סקופוס על ידי הרמוניק לא היוותה את הסיבה לסיום ההתקשרות בין הצדדים, שכן הסיבה לכך נעוצה במשבר הכלכלי העולמי שפקד את העולם אותה עת ושהוביל להקטנה דרמטית של כמות ההזמנות מלקוחותיה של סקופוס. ולראיה - ההתקשרות עם התובעת המשיכה כחצי שנה לאחר עסקת המיזוג.

39.
לעניין טענת התובעים כי חתמו על החוזה מבלי שטרחו לקרוא אותו וכתוצאה מכך "הוסתר" מהם הסעיף החדש, טענה זו אינה יכולה לעמוד. מבחינה משפטית הלכה פסוקה היא כי אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. מהבחינה העובדתית, הטיוטה עליה חתמו בפועל הצדדים נשלחה לתובעים שבועיים לפני מועד החתימה, עובדה המעמידה באור מגוחך את טענת התובעים בדבר "הסתרת" סעיף הביטול.

40.
למעשה הטענה (הכוזבת) לפיה הנתבעות העדיפו את שיקוליהן המסחריים לטובת שיקולים "מוסריים" היא למעשה הטענה היחידה עימה נותרו התובעים בתום המשפט. אולם, אפילו היה הדבר נכון, הרי שממילא אין באותו פגם כדי להקים נגדן כל עילה משפטית תקפה על פי הדין המצוי בישראל. בפועל דווקא התנהגותה המוסרית של סקופוס אשר פעלה בתום לב מוחלט ועשתה מאמצים כנים ואמיתיים להביא להצלחת המיזם, היא זו שהולידה תביעה זו, שהרי אין מחלוקת כי סקופוס יכולה הייתה להותיר את החוזה בתוקפו, מבלי לטרוח כלל לבטלו ולהימנע מלהזמין מוצרים מאינטרקי.

41.
מטרתה האמיתית של התביעה היא לאפשר לתובעים לחסן ולבטח עצמם בדיעבד מפני החלטה עסקית מסוכנת שלימים התבררה להיות החלטה גרועה ולכפר על רשלנותם המחפירה באי קריאת ההסכם שנשלח אליהם שבועות לפני חתימתם עליו.

42.
לטענת סקופוס קיימת העדר יריבות ו/או עילה בין התובעים 3- 4 לבין הנתבעות, שכן המו"מ שקדם לכריתת החוזה התנהל בין סקופוס לבין דוד בלבד. ולכן טענות הנוגעות למישור הטרום חוזי, יכולות להישמע מפיו של דוד בלבד. בנוסף, לתובעים 3-4 לא יכולה להיות גם כל עילה חוזית כלפי הנתבעות שכן הם כלל לא היו צד לחוזה ההתקשרות שבין סקופוס לאינטרקי.

43.
בנוסף, ככל שנציגי סקופוס הציגו בפני
התובע 2 מצגים כלשהם במסגרת המו"מ שהתנהל בין הצדדים, הרי שאלו ניתנו לו בעת ששימש כנציגה של אינטרקי, עימה התקשרה סקופוס בחוזה ואשר עניינה עוכב ע"י ביהמ"ש בשל תנית הבוררות הקבועה בחוזה ההתקשרות. ולכן, לדוד לא עומדת כל זכות משפטית לבוא בשמה ובנעליה של אינטרקי בקשר לחוזה ולטעון את הטענות המועלות על ידו.

44.
זכות התביעה והסעדים בגינם עומדים לאינטרקי בלבד ולא לתובעים 2- 4, שכן הנזקים המתוארים בכתב התביעה הם של אינטרקי עצמה.
אינטרקי נמצאת היום בהליכי פירוק, ותביעה זו מהווה ניסיון פסול מצד התובעים 2- 4 לשנות את סדרי הנשייה הקבועים בדין כדי לעקוף ולשפר את מצבם לעומת יתר נושי החברה.

45.
טענותיהן של התובעים לפיהן מערכת היחסים החוזית בין הצדדים החלה עוד בטרם נחתם החוזה ו/או כי קיים בין הצדדים "חוזה בעל פה" הינן בבחינת הרחבת חזית אסורה. יתרה מכך, ממילא כל דיון בנוגע לתקופתם המשפטית של מצגים ו/או הבטחות שניתנו למשיבים כמו גם בשאלה האם יש בהם כדי לגבור על מצגים ברורים ומפורשים שהוסכמו בסופו של יום והועלו עלי כתב, דינו להתברר בבוררות שתתקיים בין הצדדים, בהתאם להחלטת העיכוב שניתנה על ידי ביהמ"ש זה.

46.
מכל מקום, אם וככל שביהמ"ש יבחר לקבל את תביעת התובעים, הרי שיש לקזז מכל סכום שייפסק לזכותם סך של 60 אלף דולר בצירוף ריבית החל מיום 30.6.09 וזאת נוכח סירוב התובעים להשיב לסקופוס את כספי המקדמה שלא נוצלו, בניגוד גמור להתחייבויותיהם החוזיות ותוך עשיית עושר ולא במשפט.

טענות הנתבעת 2
47.
לטענת הרמוניק כתב התביעה אינו מגלה כל עילה כלפיה ולא קיימת כל יריבות משפטית בינה לבין מי מהתובעים, לפיכך, יש לסלק את התביעה על הסף ככל שזו מופנית כלפי הרמוניק.

48.
בפועל עולה בבירור כי צירופה של הרמוניק להליך נעשה כחלק מניסיון פסול מצד התובעים לתור אחר "כיס עמוק". מעורבותה של הרמוניק לשיטת התובעים עצמם מתמצה בכך שהיא רכשה את חברת סקופוס ותו לא. התובעים גם לא טענו (וממילא לא הוכיחו) כי יש להרים את מסך ההתאגדות בין שתי החברות ולייחס להרמוניק את חובותיה המוכחשים של סקופוס.

49.
הרמוניק לא הציגה בפני
התובעים כל מצג, לא התחייבה בכל התחייבות כלפיהם ולא הפרה כל חובה חוקית כלפי מי מהתובעים ומגעיה עם התובעים נעשו לפנים משורת הדין ולבקשתם של התובעים עצמם.

עדים ועדויות
50.
מטעם התובעים הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם: מר דוד מור יוסף - התובע 2, מר יצחק קרל- התובע 3, מר יעקב שטרית - התובע 4, מר ראובך אריה - רו"ח של אינטרקי החל משנת 2008 ועד להפסקת פעילות החברה.
מטעם הנתבעות הוגשו תצהיר עדות ראשית מטעם: מר חבייר שינפלד - מנהל שרשרת האספקה בהרמוניק, ד"ר ירון זימלר - מנכ"ל סקופוס משנת 2007 ועד למכירתה להרמוניק במרץ 2009.



כל הפנייה לפרוטוקול הדיון משמעו פרוטוקול הדיון במועד בו נחקר העד הרלבנטי.







דיון והכרעה
51.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, שמעתי את העדים ועיינתי בחומר הראיתי שבפני
י, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

52.
השאלה העיקרית העומדת להכרעה בתיק זה (והיא גם הבסיס לכל יתר טענות הצדדים) היא האם הסכם ההתקשרות מאגד את כלל הסכמות הצדדים, או שמא כטענת התובעים קיימות הסכמות נוספות או אחרות אשר לא נכללו בהסכם ההתקשרות והאם ניתנו להם בשלב כלשהו ובכלל זה בטרם חתימת ההסכם, התחייבויות שונות מאלו שהופיעו בחוזה עליו חתמו.
כפי שיבואר להלן, התובעים לא הצליחו להוכיח כי קיימות הסכמות או התחייבויות כלפיהם מעבר למה שהוסכם ועוגן על ידי הצדדים בהסכם ההתקשרות.

התובעים, אשר חתמו על החוזה מרצון חופשי, בחרו שלא לקרוא את החוזה (כך לטענתם!) ומשכך אינם יכולים להישמע היום בטענה כי לא הבינו במה התחייבו.

עפ"י החוזה לא הייתה מחויבת סקופוס להיקף מינימום של הזמנות מאינטרקי, וכן הייתה רשאית להביא את ההסכם לידי סיום בהתראה של חודש ימים (בהתאם לסעיף החדש) כפי שבפועל עשתה, ובכך אין כל פסול.

עוד יובהר כי לא מצאתי רבב בהתנהגותן של סקופוס ו/או הרמוניק, והתרשמתי כי האחרונות עשו מאמצים כנים להמשך ההתקשרות עם אינטרקי וכי הסיבה היחידה להפסקת ההתקשרות עם אינטרקי נעוצה במשבר הכלכלי שפקד באותה עת במלוא עוצמתו את המשק בכלל ואת תעשיית הוידיאו בפרט, ולפיכך לא היה כל הגיון מסחרי להמשיך ולעבוד עם אינטרקי.

53.
אני מודע לכך כי התוצאה אליה הגעתי היא תוצאה קשה עבור התובעים, אשר מרצם ומאמציהם העלו חרס והשקעותיהם ירדו לטמיון. יחד עם זאת, התובעים בחרו לקחת על עצמם במודע סיכון עסקי, בציפייה לזכות ברווח גדול, וסיכון זה לדאבון הלב התממש.

הסכמות הצדדים ופרשנות הסכם ההתקשרות

54.
בתביעתם, עותרים התובעים להכיר בהסכמות שלכאורה ניתנו להם על ידי סקופוס עובר לחתימת הסכם ההתקשרות. לטענתם, הסכם ההתקשרות אינו חזות הכל ובפועל, עובר לחתימת ההסכם, התחייבו חבייר ורונית כלפי התובעים כי סקופוס תתקשר עם אינטרקי בהסכם ארוך טווח, ותבטיח לה כמות מינימום של הזמנות בסך של כמליון דולר בשנה. לטענתם, הסיבה לחתימה על הסכם ההתקשרות בנוסחו הסופי (אשר אינו כולל את ההתחייבויות הנ"ל), היא כי נציגיה של סקופוס הטעו אותם להאמין כי הם חותמים על נוסח הטיוטה הראשונה.


55.
כפי שאבהיר להלן, טענת התובעים סותרת בצורה ברורה ושאינה משתמעת לשני פנים, את לשון הסכם ההתקשרות, ואינה נתמכת בנסיבות החיצוניות לחוזה.

כידוע, ההלכה הנוגעת לפירוש חוזה גובשה בתחילה בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265 (להלן: "הלכת אפרופים") אשר אושרה בהרכב מורחב של 9 שופטים בדנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות – אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ואח'
נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו, 11.5.06) (להלן: "פרשת ארגון מגדלי ירקות") על ידי ששת שופטי הרוב. עפ"י הלכת אפרופים, "גבול הפרשנות הוא גבול הלשון" אולם לשון החוזה הינה נקודת מוצא לפירוש החוזה ולא נקודת סיום, כאשר המטרה הסופית היא קביעת אומד דעתם של הצדדים עפ"י לשון החוזה ועפ"י הנסיבות החיצוניות. ולכן, על ביהמ"ש לבחון הלוך ושוב את לשון החוזה ואת נסיבותיו החיצוניות על מנת לאתר את אומד דעת הצדדים ולאמץ פירוש שיגשים את תכלית החוזה. (ראה גם: ת.א. (ת"א) 1262/00 אמנון לוי נ' נורקייט בע"מ ואח'
(טרם פורסם), מפי כבוד השופט ד"ר עמירם בנימיני).

56.
יחד עם זאת, שלושה שופטים שישבו במותב בפרשת ארגון מגדלי ירקות (כב' השופט חשין, כב' השופטת נאור וכב' הנשיא גרוניס) סברו כי אמנם יש להותיר את הלכת אפרופים על מכונה, אך מן הראוי להשיב ללשון החוזה את בכירותה על פני ראיות אחרות, שכן הסקת אומד דעתם של הצדדים מתוך לשון החוזה בטוחה ואמינה יותר מהסקתו מתוך הנסיבות.

57.
כב' השופט דנציגר במספר רב של הזדמנויות הביע עמדתו בקשר להלכת אפרופים והבהיר כי:
"מקום בו לשון החוזה ברורה, חזקה עליה כי היא משקפת את אומד דעת הצדדים ולכן יש להעניק לה משקל מכריע בפרשנותו ולתת לחוזה את המשמעות הפשוטה והברורה העולה מלשונו" (ראה: ע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' כהן (פורסם בנבו, 23.2.10), פסקה 24; רע"א 3676/07 המוסד לביטוח לאומי נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, (פורסם בנבו, 20.6.10)).

58.
ביום 17.1.11 נתקבל תיקון מס' 2 לחוק החוזים אשר תיקן את סעיף 25 לחוק זה, הקובע בנוסחו הנוכחי כי:


"




25.
(א)
חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו."


59.
המחוקק הבהיר בדברי ההסבר לתיקון האמור, כי כוונת התיקון היא ליצור וודאות משפטית ע"י הנחיית בתי המשפט לבחון תחילה את אומד דעת הצדדים כפי שעולה מלשון החוזה, ורק משזה אינו ברור יש לבחון את אומד דעת הצדדים מנסיבות חיצוניות לחוזה. בדברי ההסבר לתיקון נאמר כך:

"מטרת הצעת חוק זו היא לקבוע כללי פרשנות לחוזים שיגבירו באופן משמעותי את הוודאות המשפטית ויבטיחו היצמדות מרבית להסכמות שהיו בין הצדדים לפני כריתתו. [...] כלל הפרשנות הקיים יוצר חוסר ודאות משפטית ופותח פתח לריבוי מחלוקות והתדיינויות, להתמשכותם של הליכים משפטיים ולהגברת העומס על מערכת המשפט. יתרה מזו, כלל זה אף אינו עולה בקנה אחד עם מהותו של החוזה ועיקרון היסוד העומד בבסיסו- היותו ביטוי של הסכמה רצונית שאליה הגיעו הצדדים. האפשרות שיש לבית המשפט לבחור בפירוש לחוזה שלא נטען כלל על ידי מי מהצדדים לו ולכפותו עליהם שוללת את מהותו ההסכמית.
נוכח האמור, מוצע לקבוע כללים פשוטים וברורים לפרשנות חוזה. מוצע לקבוע כי בית המשפט יפרש חוזה, ככל הניתן, בהתאם לפירוש הניתן לו על ידי הצדדים. פירוש זה יינתן, מטבע הדברים, במסגרת ההליך המשפטי. כלל פרשנות זה יעלה בקנה אחד עם מהותו ההסכמית של החוזה, ויהיה בו כדי להגביר באופן משמעותי את הוודאות המשפטית. כמו כן, הוא יצמצם את היקף המחלוקות בפירושם של חוזים ואת היקף ההליכים המשפטיים שייפתחו בשל מחלוקות כאלה, ויביא לקיצורם ולייעולם של ההליכים המשפטיים הקיימים."
(הצעות חוק הכנסת, 335- כ"ג בתמוז, התש"ע 5.7.2010).

60.
ברע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, (פורסם בנבו, 26.2.12) (להלן: "פרשת סהר") דן ביהמ"ש העליון בפעם הראשונה במשמעות התיקון והשפעתו על כללי הפרשנות שנקבעו בהלכת אפרופים. שופטי הרוב קבעו (מפי המשנה לנשיאה השופט ריבלין ובהסכמת כב' השופט ג'ובראן) כי התיקון לחוק לא נועד לבטל את הלכת אפרופים, אלא לחדד ולהבהיר כי עיקרון הוודאות המשפטית מחייב לתת ללשון החוזה משקל משמעותי בתהליך הפרשנות, ולפיכך:
"שהפירוש הנכון לסעיף המתוקן הוא כדלקמן: חוזה יפורש תוך בחינה מקבילה ומשותפת של לשון החוזה ושל נסיבות העניין, בכפוף לחזקה פרשנית – ניתנת לסתירה – שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את פשט הלשון, דהיינו: את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב. החזקה ניתנת לסתירה במקרים שבהם למד בית המשפט, מתוך הנסיבות, כי הלשון אינה פשוטה וברורה כפי שנחזתה להיות במבט ראשון; וכי למעשה – עשויה היא להתפרש בדרכים אחרות מאלה שנראו ברורות בתחילת הדרך הפרשנית. ודוקו: קיומה של החזקה מבטא את משקלה החשוב והמשמעותי של לשון החוזה; לעומת זאת, היותה ניתנת לסתירה משקפת את העובדה כי משקלה של הלשון, חרף חשיבותה, אינו מכריע או בלעדי". (פסקה 26 לפסק הדין).

61.
כב' השופט הנדל, בדעת מיעוט סבר בפרשת סהר כי התיקון נועד לעגן שיטה פרשנית שבאה לשנות מהלכת אפרופים:

"השיקול העקרוני הוא שהמחוקק מורה לבית המשפט לברר אם הלשון מפורשת. היה וכן – הלשון היא הקובעת אומד דעתם של הצדדים.[...] היה ולאחר בדיקה ובירור יחליט בית המשפט כי אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה – הרי שהלשון היא אשר תקבע ותכריע. ונניח שצד טוען שתכלית החוזה תומכת בתוצאה אחרת המצויה בניגוד ללשונו המפורשת של החוזה, בית המשפט אינו רשאי לשנות מלשונו המפורשת של החוזה במבחן אחר
". (פסקה 5ו' לפסק דינו של כב' השופט הנדל).

שופטי הרוב התייחסו לגישתו של כב' השופט הנדל והבהירו כי:
"לשיטתנו, למרות ההבדלים הרטוריים שבין שתי הגישות, מן הבחינה המהותית חד הן; שהרי אם לאחר בחינה מצרפית של לשון החוזה ושל נסיבות העניין, מגיע בית המשפט למסקנה כי אומד דעתם של הצדדים "משתמע במפורש" מלשון החוזה, ממילא אין עוד משמעות לשאלה אם יפרש הוא את החוזה על-פי לשונו בלבד או תוך בחינה מקבילה של הלשון והנסיבות
".

62.
לכשעצמי נראה לי כי כאשר אומד דעת הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יש להעניק ללשון החוזה משקל מכריע בפרשנות החוזה. אולם גם אם אלך בגישת שופטי הרוב בפרשת סהר, והיא המקלה עם התובעים, אני סבור כי דין טענתם להידחות.
63.
לעניין לשון החוזה:
ראשית, הצדדים הבהירו באופן מפורש בסעיף 17.3 להסכם ההתקשרות כי:
"… this agreement constitutes the entire agreement between the parties with respect to the transaction contemplated hereby and superseded all prior agreements and understandings between the parties relating to such transactions…"
כלומר, גם אם היו הסכמות כלשהן עובר לחתימה, הרי ככל שהן אינן תואמות את הכתוב בהסכם, אין להן תוקף.

64.
שנית, ההתחייבויות הנטענות עומדות בסתירה מוחלטת לקבוע בהסכם ההתקשרות, ולשון החוזה אינה יכולה לסבול את הפרשנות אותה מבקשים התובעים לאמץ. בסעיף 6.1 להסכם ההתקשרות הוסכם כי:


"forecast. […] to avoid any doubt, it is clearly understood by both parties that the forecast is submitted merely for the sake of convenience and that the customer may or may not, but is in no case obligated to, issue any working plans or purchase orders according to such product forecast. the customer commits to order from the manufacturer, at least thirty (30%) percent of the cards assembly work and devices assembly work needed to produce for its sales. the customer is entitled to increase/decrease from the manufacturer, at twenty (-+20%) percent of the cards assembly work and devices assembly work according to the manufacturer's performance"
,
(ההדגשה בקו איננה במקור י.ש.).

כלומר, ההסכם מבהיר באופן מפורש כי אין כל תוקף מחייב לתחזיות וההערכות שהוצגו לתובעים עובר לחתימת ההסכם, ואין סקופוס מחויבת לכמות מינימום של הזמנות מאינטרקי, אלא לאחוז הזמנות מסך הזמנותיה בלבד.

ברי כי נוסח זה אינו סובל את פירוש התובעים לפיו נציגיה של סקופוס התחייבו כלפיהם למינימום של הזמנות בסך של כמליון דולר בשנה.
עוד יצוין, כי מאחר שהתובעים טוענים טענות אשר עומדות בסתירה לכתוב בהסכם ההתקשרות, עפ"י סעיף 80 סיפא לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומאני, היה על התובעים הנטל להוכיח טענתם זו, אם בכלל, באמצעות ראיות חד משמעיות שלא מותירות ספק - ולא היא.

בהקשר זה יובהר כי המסמכים שהומצאו על ידי התובעים, לרבות ההתכתבויות בין חבייר לבין דוד בהן הוצגו נתונים בדבר החזר ההשקעה (
roi
) ותחזיות של צפי רווחים, אינן מהוות ראיה בכתב לכך שסקופוס התחייבה כלפי התובעים לספק לאינטרקי מינימום של הזמנות או כי התחזיות שהוצגו לתובעים הן מחייבות. כל שניתן ללמוד מהמסמכים שצרפו התובעים הוא כי הוצגו להם תחזיות והערכות שונות בדבר היקפי העבודה הצפויים ועלויות העבודה הצפויות, עובדה אשר אינה שנויה במחלוקת.
זהירות ייתר זו של הנתבעת, לפיה מדובר בהערכות בלבד, ניתן למצוא גם בשלב טרום חתימת החוזה כאשר בחודש נובמבר 2008 נדרש לתובעים מימון נוסף ולשם קבלתו, נדרשו להמציא לבנק ראייה להיקף ההכנסות הצפוי לאינטרקי. לשם כך, ביקשו התובעים מרונית אישור על ההתקשרות עם סקופוס ועל היקף העבודה המשוער לשנת 2009. רונית נענתה למבוקש ובמכתב שהוציאה נכתב כי:
"במהלך השבועות האחרונים בדקנו ואשרנו את חברת
agd

כקבלן משנה להשמת רכיבים אלקטרוניים. אם נניח כי היקפי העבודה הנובעים ממחזור הפעילות שלנו בשנת 2008 יהיו תקפים גם ב-2009, אזי תוכל
agd

לקבל עבודה בהיקף של כ-75,000$ לחודש.
במהלך השבועות הקרובים ייחתם הסכם בין החברות שיסדיר את תנאי ההתקשרות
".


ממכתב זה עולה בברור כי כבר בשלב זה רונית הדגישה, שמדובר בהנחות שיתקיימו בתנאי שמחזור הפעילות של סקופיו לא יפחת בשנת 2009 לעומת 2008, וברור שגם מכתב זה פורש ע"י התובעים בצורה לא נכונה.
הדברים שלא לומר "הכתובת היתה על הקיר", משמע ככל שתפחת הפעילות של סקופיו בלאו הכי ומטבע הדברים יפחתו הזמנותיה מספקיה.
כך נאמר בעל פה, כך נכתב וכך נאמר "ברחל בתך הקטנה" בחוזה, אלא שהתובעים מטעמים שלהם רצו לקרוא ולשמוע אחרת.


65.
מהעדויות ששמעתי ומהראיות שהוצגו לפניי, עולה בבירור כי מעולם לא ניתנה לתובעים התחייבות למינימום של הזמנות מצד סקופוס ו/או לתקופת התקשרות ארוכת טווח. בחקירתו, נשאל דוד: "בכסף, לא הייתה התחייבות מסוימת, נכון? לא שם ולא פה, נכון?..." ועל כך השיב דוד: "כן, נכון, כן. אבל אתה סומך, כן". (שורות 1- 3 לעמ' 40 לפרוטוקול).
יצחק נשאל בחקירתו: "אתה ביקשת מסקופוס התחייבות לכמות מינימום של הזמנות?" ולכך השיב יצחק: "לא... לא ביקשתי".
ובהמשך: "כי האמנתי שהם יתנו לי כמות, אם הם מדברים איתי על שלושים אחוז, האמנתי שהם יתנו לי". (שורות 14- 20 לעמ' 88 לפרוטוקול).

ובהמשך חקירתו, מתבהרים הדברים עוד יותר:
"ש. לא. אם
[סקופוס- הערה שלי] הייתה מזמינה חצי מליון? שלוש מאות אלף?
ת. ... אם הייתי מקבל גם פחות והיו מסבירים לי שהמצב של סקופוס פחות טוב, אז הייתי אומר יש עליות וירידות לכל חברה ובכל שוק ואם זה עכשיו ירידה אז אני מקווה שבשנה הבאה שתהיה עליה הם יתחשבו ויתנו יותר, אז לא הייתי עושה מזה, זה לא היה שום קייס לשום תביעה מבחינתי.
ש. וההבטחה למליון דולר זה
for life
? לכל החיים? ללא הגבלה בזמן?
ת. לא, אני לא חושב שזה, אם, אני הבנתי שזה תלוי יותר בי. שאם אני אהיה טוב זה מה שהולך לקרות.
...
ש. אם תנאי השוק מכתיבים מצב שלא צריך לבצע הזמנות, אז הם עדיין צריכים להזמין?
ת. לא, אז הם יזמינו פחות, אז הם יזמינו פחות בתקופות מסוימות.
ש. אם הם לא צריכים בכלל?
ת. אז הם יבואו ויסבירו שהם לא צריכים בכלל ואז אנחנו נטכס ביחד עצה איך אנחנו מחזיקים את המפעל לתקופה יותר טובה...
ש. אוקי אבל תעודת ביטוח למליון דולר בשנה לא הייתה לך, זה מה שאתה אומר, נכון?
ת. לא, לא הייתה לי. "
(שורות 4- 26 לעמ' 90 לפרוטוקול).

בהמשך אף נשאל יצחק "למה לא קפצת בשום שלב ואמרת זה לא הסיכום, אתם מפרים את ההתחייבויות בינינו?" ועל כך השיב: "אתה יודע, אני חושב שגם באותו זמן אחרי שנכנסתי כבר להשקעות, האמנתי באנשים, להתחיל לפוצץ דברים על דברים, לא חשבתי שזה כזה דבר מהותי [...] זאת אומרת אני לא ייחסתי מי יודע מה לנושא הזה של החוזה, אז ידעתי שיש לנו שלושים אחוז".

כלומר, גם מעדותם של דוד ויצחק עצמם עולה, כי בניגוד לנטען על ידם בכתב התביעה ובתצהיריהם, לא הובטח להם על ידי סקופוס מינימום של הזמנות עבודה, אלא היקף עבודה של 30% (אשר בהתאם לביצועיהם יכול לעלות גם ל-50%) מסך ההזמנות שמבצעת סקופוס והתחייבות זו היא גם זו שעוגנה בפועל בהסכם ההתקשרות.

66.
גם מעדותה של רונית (אשר זומנה להעיד מטעם התביעה) עולים דברים דומים. רונית הסבירה כי כוונתם הייתה לחלק את העבודה בין אינטרקי לבין דיאון באופן שווה, אולם הם היו מוכנים להתחייב להיקף של 30% מהזמנות העבודה של סקופוס בלבד (שורות 26- 31 לעמ' 8 לפרוטוקול). כן הבהירה רונית כי ההתחייבות החוזית בין הצדדים היא מה שכתוב בהסכם ההתקשרות, וכי בהסכם זה אין כל התחייבות למינימום הזמנות בדולרים, אלא להיקף עבודה בלבד (שורות 4- 8 לעמ' 15 לפרוטוקול). יצוין בהקשר זה, כי רונית, אשר הובאה כאמור כעדת תביעה, אף העידה כי ההסכם כלל את כל ההסכמות המהותיות של הצדדים, אם כי ציינה כי למרות זאת נעשה הסכם מאוחר יותר לעניין תשלום המקדמה של 100 אלף דולר. גם חבייר בעדותו שב על אותם דברים והבהיר כי לא ניתנה לתובעים התחייבות למינימום הזמנות, אלא ל - 30% מסך כל ההזמנות של סקופוס בלבד.
(שורות 4- 24 לעמ' 147 לפרוטוקול).

67.
לאחר בחינת לשון החוזה, שמיעת עדויות הצדדים ובחינת הראיות שהובאו בפני
י, לא נותר בליבי ספק כי לא ניתנה לתובעים כל התחייבות מצד סקופוס למינימום של הזמנות ו/או לתקופת התקשרות ארוכת טווח, לא ניתנו להם הבטחות או מצגי שווא בשלב של טרום החתימה על ההסכם וכי הסכם ההתקשרות ככתבו וכלשונו משקף את אומד דעת הצדדים במועד חתימת ההסכם.

קיצור תקופת ההודעה המוקדמת לסיום הסכם ההתקשרות

68.
בכתב התביעה טענו התובעים כי קיבלו את טיוטת ההסכם הראשונה בחודש אוגוסט והסכימו לנוסח "

as is
". כן, טענו התובעים "כי לא העבירו הערות לחוזה המקורי שהועבר לעיונם ולא קיבלו הערות ו/או תיקונים ו/או גרסה אחרת של ההסכם המקורי לפני מועד החתימה" (סעיף 86 לכתב התביעה). לטענתם, סקופוס הסתירה מהם את השינויים שהוכנסו לטיוטה הסופית וגרמה להם להאמין שהם חותמים על הטיוטה הראשונה שהועברה להם. לטענתם, הסעיף החדש "הוגנב" במרמה לתוך החוזה בלא ידיעתם, ותוך ניצול לרעה את האמון שניתן בסקופוס.

לאחר שלב העדויות, רוככה גרסת התובעים, ובסיכומיהם טענו כי הוספת הסעיף החדש נעשתה מבלי שיודעו (ומאחר שלא קראו את ההסכם לא "גילו" את הסעיף "שהושתל"), והסיבה להשתלת סעיף זה נעוצה בעסקת המיזוג והשלכותיה הצפויות. לעניין עסקת המיזוג אתייחס בהרחבה בהמשך.

69.
במהלך שמיעת העדויות התברר כי בניגוד לטענות והצהרות התובעים, נוהל מו"מ בין הצדדים ביחס לתנאי ההסכם, כאשר אפילו דוד העיד בחקירתו כי נוהל מו"מ בין הצדדים ואף היו חילופי טיוטות רבים בין הצדדים (שורות 9- 18 לעמ' 55 לפרוטוקול). גם חבייר בעדותו העיד כי נוהל בין הצדדים מו"מ ביחס לטיוטת ההסכם (וזאת בשתי פגישות שונות) והנוסח הסופי כלל תיקונים רבים ביחס לטיוטה הראשונה (שורות 26- 31 לעמ' 150 ושורות 4- 8 לעמ' 151 לפרוטוקול). כלומר, אין מחלוקת כי בוצעו שינויים ביחס לטיוטה הראשונה וכי נוהל מו"מ ביחס לתנאי החוזה בין הצדדים.

70.
כמו-כן התברר כי בניגוד לנטען על ידי התובעים, אכן הועברה טיוטת הסכם סופית ביום 27.11.08, כשבועיים לפני חתימת הסכם ההתקשרות, וכי טיוטה זו זהה להסכם ההתקשרות אשר נחתם בסופו של יום. כלומר בפועל לא "הונחתה" על התובעים טיוטת הסכם במעמד החתימה, אלא התובעים קיבלו את טיוטת ההסכם הסופית כמעט שבועיים לפני חתימת ההסכם, ולפיכך, ברי שיכלו לבדוק את הטיוטה הסופית בטרם החתימה. לפיכך, איני מקבל את טענת התובעים כי הסעיף החדש "הושתל" במרמה להסכם בלא ידיעתם, וזאת על אחת כמה וכמה כאשר התובעים עצמם טוענים כי מדובר בסעיף שניתן להבחין בו בנקל!

71.
כאן המקום לציין, כי טענת התובעים כי לא קראו את ההסכם נראית לי בלתי סבירה בעליל, (בייחוד כאשר מדובר בהסכם מסחרי בעל משמעויות כלכליות הרות גורל עבור התובעים) אולם גם אם נכונה היא, מן המפורסמות הוא "שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור ואח'
, פד"י י"ט 113(2), עמ' 117, וראה גם: ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו, פ"ד נד(2) 559, עמ' 570; ע"א 8533/06 נורית גילמן נ' הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ (פורסם בנבו, 5.8.08)). לפיכך, מנועים התובעים מלטעון כנגד ההתחייבויות בהסכם, כאשר כלל לא טרחו לקרוא אותו.

72.
לפיכך, אני דוחה את טענות התובעים כי לא נוהל בין הצדדים מו"מ על תנאי ההסכם, כי סברו שהם חותמים על הטיוטה הראשונה וכי סקופוס השתילה במרמה את הסעיף החדש להסכם ההתקשרות.

הסתרת קיומו של מו"מ בין סקופוס להרמוניק וביטול הסכם ההתקשרות

73.
טענה מרכזית נוספת של התובעים היא כי בהסתרת המו"מ בין הנתבעות, גרמה סקופוס לתובעים נזקי עתק. לטענתם, נוכח הבדלי שיטות העבודה בין הנתבעות, התוצאה הבלתי נמנעת של המיזוג בין הנתבעות הוא סיום ההתקשרות עם אינטרקי, ולפיכך, היה על סקופוס להודיע לתובעים על ניהול המו"מ בין הנתבעות במקום להמשיך לעודד אותם להוציא הוצאות נוספות לריק. לטענתם, אילו ידעו על עסקת המיזוג לא היו נכנסים למיזם והיו נחסכות מהן הוצאות העתק הכרוכות בהקמת המיזם. לעומתם, טענה סקופוס כי התובעים לא יכלו לצפות לכך שסקופוס, שהיא חברה ציבורית הנסחרת בנסד"ק, תבצע עבירה פלילית ותחשוף בפני
הם, בזמן אמת את דבר קיומו של מו"מ רגיש וסודי על ידי הרמוניק - מידע העולה במובהק בגדר "מידע פנים". בהיותן חברות הנסחרות בבורסה, מידע על מו"מ סודי לעסקת הרכש הוא בבחינת מידע פנים אשר אסור לגלותו. כמו כן, הסיבה להפסקת ההתקשרות עם אינטרקי כלל אינה קשורה לעסקת המיזוג, אלא נעוצה במשבר הכלכלי שהכה באותה עת במלוא עצמתו את המשק בכלל ואת תעשיית הוידיאו בפרט, ולפיכך לא היה כל הגיון מסחרי להמשיך ולעבוד עם אינטרקי.
74.
טענות התובעים גם בעניין זה אינן מקובלות עלי.

ראשית, התיזה שמציעים התובעים, נעדרת כל הגיון עסקי וכלכלי. שהרי אם באמת ידעה סקופוס כי תוצאת המיזוג היא ביטול ההתקשרות עם אינטרקי, מדוע שתתקשר עם ספק חדש, על כל העלויות הכרוכות בכך, כאשר היא צופה את המיזוג הקרב. יתרה מכך. העובדה שבחודש נובמבר, לאחר שכבר החל המו"מ בין הנתבעות, נתנה סקופוס לתובעים מקדמה בסך של 100 אלף דולר, על חשבון הזמנות עתידיות שתוזמנה מאינטרקי, מלמדת בפירוש כי סקופוס לא צפתה שעסקת המיזוג תביא לסיום ההתקשרות עם אינטרקי חודש מאוחר יותר, כפי שטוענים התובעים.

שנית, טענות התובעים אינן נתמכות בעדויות ובראיות שהושמעו והוצגו בפני
י.
מעדותו של חבייר, ותצהירו של מר חנוך סמסון (אשר הוגש וסומן כ-ת/6) אמנם עולה כי סקופוס אכן החליפה את שיטת עבודתה במהלך שנת 2009 לשיטת עבודה מסוג "מיקור חוץ". ואולם, לא השתכנעתי כי הסיבה להחלפת שיטת העבודה ו/או להפסקת ההתקשרות עם אינטרקי נבעה מהמיזוג בין החברות, אלא דווקא מהצורך האמיתי של סקופוס, במציאת אסטרטגיית עבודה חדשה.

75.
חבייר בעדותו, אשר מצאתי כמהימנה מאוד, הסביר כי שינוי שיטת העבודה לשיטת "מיקור חוץ" נבע מהמהלומה הכלכלית שספגה סקופוס מהמשבר הכלכלי ולא מהמיזוג עם הרמוניק:

"...זה אסטרטגיה שהתאימה לנסיבות החדשות שהן נסיבות כלכליות, להיות חלק מחברה גדולה יותר. גם אם הרושם זה שנוכחות של ארמוניק גרמה לשינוי צריך להבין שאנחנו הבנו את הפרטים תוך כדי ויכול להיות שאינטרקי ניזון מהתחושות הראשונות. היינו צריכים לעשות צעדים כלכלים מאוד אגרסיביים, עשרות עובדים פוטרו, מחקנו מיליוני דולרים של מלאי, נמכרו מלאים ונסגרו קוי יצור ואחרי תשעה חודשים מוטב לשרוד לקבל החלטות שהם אלה שאתה מדבר עליהם". (שורות 30- 31 לעמ' 148 ושורות 1- 7 לעמ' 149 לפרוטוקול).

חבייר גם הסביר כי אכן הוצג לתובעים שסקופוס נוהגת במדיניות של שני ספקים אסטרטגיים וכי זו הייתה המדיניות בעת ההתקשרות עם התובעים מבלי שניתנה התחייבות להיקפים, אולם מדיניות זו השתנתה נוכח המשבר הכלכלי:
"...אבל פה נכנס בדיוק המרכיב של המשבר הכלכלי. אם היקפי הפעילות יורדים לרמה כזאת כמו שתיארתי במסמך שציטטת קודם, אם אני מגיע להיקף 20 אלף דולר אני לא יכול לקחת חצי כרטיס ולתת לו ליצרן הזה. יש נפח מינימלי שאני יכול לחלק אותו בשתיים וזה נכון שנוסח הדברים כאן הוא לתת 30 אחוז אבל כשמדובר על אי חלוקה בשלמים אני נאלץ עקב המצב הכלכלי להפסיק את החוזה ולהשאיר פתרון ריאלי לשרת את האופרציה". (שורות 5- 12 לעמ' 148 לפרוטוקול).

76.
ראיה חשובה נוספת שתומכת בעמדת הנתבעות ובעדותו של חבייר היא מכתבו של צ'רלי לתובעים מיום 29.5.09 בו נכתב כך:

"my sincere apologies for replying to all accidentally. the intent of this email was for my internal team as final preparation for my trip back to israel. as you can see we are considering a balanced approach between what already exists at ams/dion and the scopus agreement with interkey. the challenge is still a tough one in that we are still sitting on 9 months of semi finished and finished goods at the scopus (now hvn) facility.
i appreciated receiving you letter and understand the concerns and risk at hand, which we are not taking lightly. i committed to you when we met last we will meet again and we are now targeting the week of june 7th. we are finalizing our schedule so you should hear from us shortly on a suggested time to meet."

(ההדגשה שבקו היא אינה במקור י.ש.)

ממכתב זה ניתן לראות כי עוד בטרם הפסקת ההתקשרות הסביר צ'רלי לתובעים את הבעייתיות בה סקופוס מצויה, כאשר מצד אחד היא מתבקשת לספק הזמנות עבודה לספקיה, ומצד שני, ממתינים במפעלה מוצרים גמורים וכמעט גמורים להזמנות של תשעה חדשים קדימה. מכתב זה נשלח לתובעים לפני הודעת ביטול הסכם ההתקשרות, וניתן ללמוד ממנו מה היה מצבה של סקופוס בזמן אמת. אציין, כי מאחר שהאמור במכתב ששלח צ'רלי לצוות שלו (וכנ"ל הגיע בטעות לתובעים), תואם את האמור במכתבו לתובעים, אינני מפקפק במהימנות תוכן הדברים.

תמיכה נוספת לגרסת הנתבעות מצאתי בעובדה שההתקשרות עם אינטרקי לא הופסקה מיד עם החתימה על הסכם המיזוג (חודש דצמבר 2008) וגם לא עם השלמת העסקה (בחודש מרץ 2009), אלא הופסקה רק בחודש יוני 2009, מספר חודשים מאוחר יותר. גם עובדה זו תומכת בגרסת הנתבעות לפיה עסקת המיזוג לא הייתה הגורם
להפסקת ההתקשרות עם אינטרקי.

77.
לנוכח המקובץ, אני דוחה את טענת התובעים כי הסיבה לסיום ההתקשרות עם אינטרקי נובעת מהמיזוג בין הנתבעות וכי היה על סקופוס ליידע את התובעים בדבר המו"מ עם הרמוניק.

78.
למעלה מן הצורך אציין כי השתכנעתי שהנתבעות עשו מאמצים כנים להותיר את הסכם ההתקשרות עם אינטרקי על כנו, ואף לסייע לתובעים להעמיד את אינטרקי על הרגליים. על גישת הנתבעות ניתן ללמוד ממכתבו של צ'רלי לצוות הפנימי שלו בו נכתב כך:

"please set up a meeting so we can discuss our options (if any).
once the inventory is moving and under control, can we use these guys for pcb's? does this make sense and will it have any effect on the approach with ams/dion? can we do it for a short period of time (say a year) to give these guys some runway to bring in new customers and then we back away?
i would also like to review our schedual
…" (
הדגשה בקו אינה במקור י.ש
)

מכתב זה ממחיש כי הנתבעות פעלו בתום לב כלפי התובעים ועשו מאמצים כנים לשמר את ההסכם עם אינטרקי.

79.
לנוכח התוצאה שאליה הגעתי איני נדרש לדון בטענת הקיזוז שהעלתה סקופוס ובטענות הנתבעות בדבר העדר היריבות בין התובעים 2- 4 לבין הנתבעות. אולם, לעניין שאלת ההוצאות בתיק, אני רואה לנכון להבהיר כי לא היה מקום מלכתחילה לצרף את הרמוניק כנתבעת לתביעה. כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה כלשהי כלפי הרמוניק, ונראה כי גם התובעים עצמם לא הצליחו לספק הסבר מניח את הדעת מדוע בחרו לתבוע את הרמוניק. בחקירתו נשאל דוד "מה אתה רוצה מהרמוניק" ולכך השיב: "אני רוצה את ההסתרה הזאת, את האישור שהם קיבלו מאדון צ'רלי בונוסרה להמשיך, צ'רלי לטעמי, אני לא כל כך מבין, הוא איש הרמוניק. ואם הוא נתן לרונית אישור להמשיך, זה התביעה שלי נגד הרמוניק". (שורות 2- 5 בעמ' 25 לפרוטוקול). למותר לציין כי הרמוניק לא הייתה צד למו"מ עם התובעים, ולפיכך גם אם הייתה חובה לגלות לתובעים על המו"מ בין הנתבעות לא הייתה מוטלת חובה זו על הרמוניק.
יצחק בחקירתו נתן הסבר שונה, וגם הוא אינו מניח את הדעת, לסיבה בגינה צורפה הרמוניק לתביעה: "לגבי הרמוניק ההתחייבות הייתה יותר בעל פה שיבדקו את הסיטואציה הקיימת וינסו לעזור למפעל החדש. [...] אני לא חושב שהיו התחייבויות בכתב מצד הרמוניק [...] אני לא נכנסתי למיזם הזה על בסיס ההתחייבויות של הרמוניק, בפירוש לא. אני נכנסתי למיזם הזה על בסיס ההתחייבויות של סקופוס, לא של הרמוניק". (שורות 2- 12 לעמ' 76 לפרוטוקול). עם כל הכבוד, גם הבטחתו של צ'רלי כי ינסה לעזור למפעל החדש, אינה מקימה עילת תביעה כנגד הרמוניק ונראה כי המשך דבריו של יצחק מבהירים כי הנתבעת האמיתית היא סקופוס לבדה.

סוף דבר
80.
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התובענה ואני קובע כי המו"מ שנוהל בין הצדדים נעשה בתום לב, לתובעים לא ניתנו התחייבויות מעבר לאלו שעוגנו בהסכם ההתקשרות והסכם ההתקשרות בוטל על ידי סקופוס כדין וביטול זה נעוץ במשבר הכלכלי שהכה באותה עת במלוא עצמתו את המשק בכלל ואת תעשיית הוידיאו בפרט, ולפיכך לא היה כל הגיון מסחרי להמשיך ולעבוד עם אינטרקי או לפחות לא הוכח לי כי מניע אחר עמד מאחורי אותה החלטה להפסיק את העבודה עם אינטרקי.

81.
התובעים ביחד ולחוד ישלמו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 90,000 ש"ח - סך של 36,000 ₪ לסקופ וסך של 54,000 ₪ להרמוניק.

82.
הסכום הנ"ל ישולם בתוך 30 יום מהיום וממועד זה ואילך יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.


ניתן היום,
ו' תמוז תשע"ב, 26 יוני 2012, בהעדר הצדדים.














א בית משפט מחוזי 8238-03/10 אינטרקי אי אל סי בע"מ, (לשעבר אי.ג'י.די הרכבות אלקטרוניות בע"מ), דוד מור יוסף ואח' נ' scopus video networks ltd, harmonic inc (פורסם ב-ֽ 26/06/2012)