פסקי דין על מטיילי קרית שמונה בע"מ | פסקי דין על עיריית צפת | פסקי דין על ועדת המכרזים שליד עיריית צפת | פסקי דין על אילן שוחט ראש העיר צפת ואח' |

303/12 עעמ     03/07/2012




עעמ 303/12 מטיילי קרית שמונה בע"מ נ' עיריית צפת, ועדת המכרזים שליד עיריית צפת, אילן שוחט ראש העיר צפת ואח'




פסק-דין בתיק עע"ם 303/12




בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים


עע"ם 303/12



לפני:

כבוד השופטת ע' ארבל


כבוד השופט נ' הנדל


כבוד השופטת ד' ברק-ארז


המערערת:
מטיילי קרית שמונה בע"מ



נ


ג


ד



המשיבים:

1. עיריית צפת



2. ועדת המכרזים שליד עיריית צפת



3. אילן שוחט ראש העיר צפת


4. ס. בני הגליל בע"מ


5. נועם טורס בע"מ


6. שלום את סגל בע"מ


7. מוניות רשבי


8. נתיבי אצבע הגליל בע"מ


9. אמנון מסילות


10. מוניות המבריק ביטון ברוך בע"מ


11. ליאור היסעים


12. אילו מוניות


ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת מיום 14.11.2011 בתיק עת"מ 11258-09-10 שניתן על ידי כבוד השופטת נ' מוניץ


תאריך הישיבה:
ה' בתמוז תשע"ב

(25.6.12)


בשם המערער:
עו"ד אהוד רז

בשם המשיבים 3-1:
עו"ד משה רותם


בשם המשיבים 5-4:
עו"ד אורן פרג' בנימין


בשם המשיבים 12-6:
אין הופעה


פסק-דין

השופטת ד' ברק-ארז
:

1.
מכרז פשוט להסעות מטעמה של עירייה הפך לסאגה מפותלת, שכללה
הבהרות מטעם בעלת המכרז, הבהרות מטעם המציעים, חזרה מהצעות שהובילה לפרסומו של מכרז זוטא אשר בא תחת המכרז המקורי ועוד היד נטויה. בהמשך פסק דיננו נהלך לאורכה של הדרך שבה הלכו המעורבים במכרז, דרך מלאה עליות ומורדות, כשאנו מתבוננים בה בצער. שיטת המכרזים נועדה, כידוע, להניב תועלת לרשויות ולהבטיח שוויון בין המציעים. במקרה שלפנינו – מטרות אלו לא הושגו או למצער הושגו באופן חלקי בלבד.

הרקע העובדתי

2.

בשל מורכבותה של המסכת העובדתית במקרה זה אביא את עיקריה בקצרה בלבד, תוך התמקדות בעובדות הרלוואנטיות להכרעתנו בעת הזו. בחודש יולי 2010 פרסמה המשיבה 1, עיריית צפת
(להלן:
העירייה
), מכרז לביצוע הסעות תלמידים ו/או עובדי הוראה בכ-40 מסלולי נסיעה ליעדים שונים בשנת הלימודים תשע"א (להלן:
המכרז
). בהתאם להוראות המכרז כל מציע היה רשאי להגיש הצעה המתייחסת לחלק מן המסלולים, או לכולם, כאשר המשיבה 2, ועדת המכרזים של העירייה (להלן:
הוועדה
), אמורה היתה לבחור בהצעה זוכה לכל מסלול בנפרד. המכרז נערך לגבי ההסעות לשנת הלימודים תשע"א, אך לעירייה ניתנה הזכות החד-צדדית להאריך פעמיים את משך ההתקשרות, כל פעם לשנה, בהתייחס לשתי שנות הלימודים העוקבות (תשע"ב ותשע"ג). החוזים עם הזוכים אכן הוארכו בשנת הלימודים תשע"ב. כעת, בעת שאנו עומדים כחודשיים לפני תחילת שנת הלימודים תשע"ג נשקלת הארכתם לשנה נוספת. יצוין, כי בא כוח העירייה לא ידע האם ההחלטה בעניין זה כבר התקבלה. כפי שיצוין בהמשך, לאמיתו של דבר, זו אינה אי-הבהירות העובדתית היחידה שהתגלתה במסגרת הדיון בפני
נו. ביחס לחלק מן ההיבטים הנוגעים לניהולו של המכרז נותרה עמימות עובדתית שהשפיעה, בחלקה, על החלטתנו במישור האופרטיבי.

3.
מטיילי קריית שמונה בע"מ (להלן:
המערערת
) הגישה הצעות למתן שירותי הסעות בחמישה מן המסלולים: צוהר-טוהר נכסים (להלן:
צוהר לטוהר
); שחפים- מבואות חרמון (להלן:
שחפים
); רננים-קריית שמונה (להלן:
רננים
); בית הספר כרמים בכרמיאל (להלן:
כרמים
); מרכז קליטה חצור – הן במסלול המיניבוס והן במסלול אוטובוס (להלן:
חצור מיניבוס
ו
חצור אוטובוס
).

4.
המכרז נקב ב"מחיר מקסימלי" לנסיעה בכל מסלול. בסיור הקבלנים שנערך
הובהר למציעות כי מחירי המקסימום מתייחסים למחיר הכולל של שני כיווני הנסיעה, הלוך ושוב. בהתאם לכך, המציעות נדרשו להגיש הצעות הנוקבות במחיר בגין נסיעה הלוך ושוב. בהמשך, ועוד לפני הגשת הצעות למכרז, התברר לעירייה כי מחירי המקסימום שנרשמו לגבי שלושה מהקווים (להלן:
שלושת הקווים
) מתייחסים לכיוון נסיעה אחד בלבד. על כן, שלחה העירייה הודעה לכל משתתפי המכרז, לפיה מחיר המקסימום שצוין לגבי שלושת הקווים מתייחס לכיוון אחד בלבד (להלן:
הודעת העירייה
).

5.
חרף ההודעה, לאחר בדיקת ההצעות, התעוררו אצל הוועדה סימני שאלה האם ההצעות נוקבות במחירים שמתייחסים לכיוון נסיעה אחד או שניים ביחס לשלושת הקווים. לכן, נעשתה פנייה לכל משתתפי המכרז בבקשה לברר נקודה זו. הפנייה
נענתה בתגובות של חלק מן המציעים. המערערת, מצידה, הגם שלא הגישה הצעות למסלולים האמורים, ראתה לנכון להבהיר לוועדה כי כל המחירים הנקובים בהצעתה הם לנסיעה בכיוון אחד. הבהרה אחרת הגיעה מטעמה של המשיבה 4. זו עדכנה כי המחירים הנקובים ביחס לחלק מהמסלולים בהצעתה מתייחסים לשני כיווני נסיעה ואילו חלק מן המחירים מתייחסים לכיוון נסיעה אחד בלבד (בהתאם לפירוט שנמסר). הוועדה קיבלה הבהרות אלה במלואן – למרות שמלכתחילה פנייתה התייחסה לשלושת הקווים בלבד.

6.
משהבהירה המערערת כי המחירים בהצעתה מתייחסים לכיוון נסיעה אחד בלבד, הכפילה ועדת המכרזים את המחירים שהציעה המערערת כך שיתייחסו לשני כיווני נסיעה, על מנת להשוותם למחירים שהוצעו על-ידי יתר המציעות. בשל כך,
המחירים בהצעת המערערת נמצאו גבוהים ממחירי המקסימום שנקבעו למכרז והצעת המערערת ביחס לכלל המסלולים שעליהם התמודדה נפסלה.

7.
המציעות הזוכות במסלולים שאליהם ניגשה המערערת הן כדלקמן: בקו צוהר לטוהר זכתה המשיבה 6; בקו שחפים זכתה המשיבה 6. בקו זה הייתה הצעת המערערת השלישית בטיבה לאחר הצעת המשיבה 4; בקו רננים זכתה המשיבה 8; בקו כרמים זכתה המשיבה 9; בקו חצור מיניבוס זכתה המשיבה 5 ובקו חצור אוטובוס זכתה המשיבה 6. למען הסר הספק, באף אחד ממסלולים אלה הצעתה של המערערת לא היתה הזולה ביותר, ורק בקו שחפים היתה הצעת המערערת השלישית בטיבה (לאחר הצעת המשיבה 4).

8.
לאחר שהתקבלה החלטת הוועדה בדבר הזוכים בקווים השונים, חזרו בהן חלק מן המציעות מהצעותיהן ביחס לחלק מן הקווים. בקווים אלה נותרו הצעות אחרות שהיו יקרות ממחיר המקסימום. בשלב זה, ובהתחשב בדוחק הזמן לקראת פתיחתה של שנת הלימודים, פרסמה העירייה מכרז זוטא לכל משתתפי המכרז, על מנת שיגישו הצעותיהם להפעלת הקווים הנ"ל עוד באותו יום. במסגרת מכרז הזוטא נכללו שלושה מהמסלולים שאליהם ניגשה העותרת: צוהר לטוהר, רננים ושחפים. המערערת עצמה לא השתתפה במכרז הזוטא, לטענתה בשל לוח הזמנים הקצר שבו נערך.

9.
המערערת הגישה עתירה מינהלית לבית המשפט קמא (בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת, בפני
השופטת
נ' מוניץ
) כנגד המכלול המכרזי המתואר. בעיקרו של דבר, טענותיה התמקדו בשני ראשים: ראשית, לטענתה, לא היה מקום לפסול את הצעתה כחורגת ממחיר המקסימום. טענתה זו מתבססת, למעשה, על טענה עובדתית אחרת, והיא שהקביעה כי מחיר המקסימום מתייחס לנסיעה בשני מסלולים היא מוטעה ומטעה – לנוכח נתונים משנים קודמות. שנית, לטענתה, חלק מן הזוכות במכרז לגבי חלק ממסלולי הנסיעה – המשיבה 4 והמשיבה 5 הגישו ערבויות שסכומיהן אינם תואמים את סכומי ההצעות ולכן דינן היה להתבטל. על כך הוסיפה המערערת טענות שעניינן אי-תקינות מהיבטים נוספים בהתנהלותה של הוועדה, בעיקר בכל הנוגע למתן אפשרות למציעים להבהיר את הצעותיהם (האם המחירים הנקובים בהן מתייחסים לנסיעה הלוך ושוב או רק לנסיעה בכיוון אחד).

פסק דינו של בית המשפט קמא

10.
בית המשפט קמא דחה את עתירתה של המערערת ביום 14.11.2011. בעיקרו של דבר, הוא קבע כי המחירים המוצעים על-ידה חרגו ממחירי המקסימום של המכרז – וזאת בהתחשב בהודעתה כי המחירים מתייחסים לכיוון נסיעה אחד בלבד. על סמך הודעה זו, ועדת המכרזים פעלה בהתאם לאמור במכרז והכפילה, לצורך השוואת ההצעות, את המחיר המוצע (בהתאם לסעיף 3.2.1.3 למכרז הקובע כי "אם ההצעה תציין מחיר לכיוון אחד, שעה שהקבלן יזכה בהסעה הלוך ושוב, הרי שהמחיר לשני הכיוונים ייחשב כמכפלה של המחיר האמור בשתיים"). בהתאם לכך, קבע בית המשפט קמא כי בדין נפסלה הצעתה של המערערת.

11.
בית המשפט קמא דחה את הטענות הנוספות שהעלתה המערערת לגבי אי-התקינות הכרוכה בפני
יה למציעות בבקשה לקבל הבהרות האם הצעתן ביחס לשלושת הקווים מתייחסת לכיוון נסיעה אחד או לשני כיווני נסיעה. לשיטתו, הליך זה לא כלל משא ומתן פסול או מתן הזדמנות שלא כדין לשיפור ההצעות, אלא נשאר בגדר הבהרה בלבד.

12.
בנוסף, בית המשפט קבע כי הפגמים בערבויות שהעמידו המשיבות 4 ו-5 אינם מצדיקים את פסילת הצעותיהן, בהתחשב בכך שאלה חרגו מסכומי הערבות שהיה צריך לצרף במידה לא משמעותית – וזאת לכיוון מיטיב. בית המשפט קבע כי הערבות שצרפה המשיבה 4 להצעתה, בסך 126,000 ש"ח, היתה גבוהה בסך של 15,098 ש"ח בלבד מהערבות שהיה עליה לצרף להצעתה בהתאם לתנאי המכרז ואילו הערבות שצרפה המשיבה 5 להצעתה, בסך 55,000 ש"ח היתה גבוהה בסך של 726 ש"ח בלבד מהערבות שהיה עליה לצרף להצעתה בהתאם לתנאי המכרז.
בית המשפט קמא קבע כי אין בחריגות אלה כדי לפגוע בעקרון השוויון. בית המשפט קמא גם קיבל את ההסבר שניתן מפי המשיבות 4 ו-5, לפיו הטעות בסכום הערבות נבעה מטעות של מנהלת החשבונות שהוסיפה שערוך הצמדה וריבית ועיגלה את הסכום כלפי מעלה.

13.
מכל הטעמים האמורים לעיל, קבע בית המשפט קמא, כי אין מקום לבטל את המכרז, וכי בדין זכו המשיבות 4 ו-5 במכרז. לפיכך, דחה בית המשפט קמא את העתירה המינהלית. זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא.

טענות הצדדים בערעור

14.
טענות הצדדים בפני
נו השתרעו על פני כל רוחב החזית. דומה שלא היתה טענה שלא נטענה בפני
נו. אפתח אפוא בהצגת עיקר טענותיהם.

15.

טענות בנוגע למחיר המקסימום
– המערערת טענה, כי במסגרת המכרז נדרשו המציעות לציין מחיר לכיוון נסיעה אחד ולא לשני כיווני הנסיעה, ולפיכך המחירים בהצעתה הנם הזולים ביותר, ויש להכריז עליה כזוכה במכרז. לטענת המערערת,
פרשנותם הסבירה של טפסי המכרז היא שמחיר המקסימום הנקוב בהם מתייחס למחיר אחד ופרשנות זו נתמכה בבדיקה שעשתה המערערת לגבי המחירים ששילמה העירייה בשנה הקודמת. לשיטת המערערת, בהתאם לאמת מידה זו המחירים שהציעה הם המחירים הזולים ביותר ולכן צריך היה להכריז עליה כזוכה במכרז. מנגד, טענו העירייה והוועדה, כי
בדין נפסלה הצעת המערערת. לטענתם, בסיור הקבלנים הובהר למציעות, כי מחירי המקסימום שפורסמו במכרז מתייחסים לשני כיווני נסיעה, ולפיכך על הצעת המחיר להתייחס לשני כיווני הנסיעה, הלוך ושוב. ואכן, מרבית המציעות הבינו את הנחיות העירייה כראוי והגישו הצעה לשני כיוונים, הלוך ושוב. לפיכך, על הוועדה היה להכפיל את הצעת המחיר של המערערת כדי להשוותה לשאר הצעות המחיר במכרז.

16.

טענות בנוגע להליך ההבהרות
– המערערת טענה כי פניית העירייה למציעות לאחר פתיחת הצעות המכרז, בבקשה להבהיר האם המחיר המוצע על ידיהן לשלושת הקווים הוא לכיוון אחד או לשני כיווני הנסיעה, אפשרה למציעות לשנות את הצעתן לאחר פתיחת תיבת המכרזים, וכי כך אמנם עשתה המשיבה 4. לעומת זאת,
המשיבים 3-1 טענו, כי פנייתן למציעות בבקשת הבהרה לא העלתה חשש שהמציעות תתקנה את הצעתן, כיוון שתיקון כזה היה מביא לאי התאמה בין גובה ההצעה לגובה הערבות הבנקאית שהוגשה על ידי אותן מציעות.

17.

טענות בנוגע לערבויות
– המערערת הוסיפה וטענה כי יש לפסול את הצעות המשיבות 4 ו-5 בשל פער בין הערבויות שצירפו להצעתן לבין הערבויות אותן היה עליהן לצרף בהתאם לתנאי המכרז. לטענת המערערת בית המשפט קמא אף טעה בחישוב היקף ההצעות של המשיבות 4 ו-5 וללא אותה טעות הפער בערבויות אף חמור מכפי שעולה מפסק דינו. לטענתה, החישוב הנכון ביחס להצעתה של המשיבה 5 מלמד כי הערבות שהגישה לקתה בחסר. כל המשיבות תמכו ידיהן בפסיקתו של בית המשפט קמא בעניין זה, ומכל מקום, מצביעות על כך שההפרשים בגובה הערבויות היו בלתי משמעותיים בנסיבות העניין.

18.


טענות בנוגע למכרז הזוטא
– המערערת טענה בפני
נו טענות נוספות בנוגע למכרז הזוטא שנערך במקרה זה, בהתחשב בכך ששוויו הכולל של מכרז הזוטא עמד, לטענתה, על סך של 818,400 ש"ח, סכום גבוה מן הסכום המקסימאלי לעריכת מכרז זוטא הקבוע בתקנה 8 לתקנות העיריות (מכרזים), התשמ"ח-1987. טענה זו לא הוצגה במלואה בפני
בית המשפט קמא. בית המשפט קמא ציין במפורש בפסק דינו כי "אין בידי מידע באשר לערך מכרז הזוטא וכן לגבי אופן שליחת ההודעה על קיומו של מכרז זוטא" (בפסקה 9 לפסק הדין). מנגד נטען בפני
נו בעניין זה כי המערערת לא מחתה בזמן כנגד עריכתו של מכרז הזוטא, וכי מכל מקום, ניתן לראות את מכרז הזוטא כ"אגד" של מכרזים קטנים המתייחסים לקווים שונים, ובהתאם לתחשיב זה אין חריגה מן הסכום המותר לעריכתו של מכרז זוטא. אנו סבורים שבהתחשב בקביעות העובדתיות של בית המשפט בעניין זה אין בידינו להידרש לטענות הנוגעות למכרז הזוטא בשלב זה של ההתדיינות.

נקודת המוצא לדיון: סוף מעשה במחשבה תחילה

19.
אבי אבות החטאת במקרה זה היה, כך התברר לפנינו, היעדר ההיערכות המתאימה בעירייה לקראת פרסומו של מכרז פשוט. נתון היסוד – האם מחיר המקסימום שפורסם מתייחס לכיוון אחד או לשניים – לא צריך היה להיות נושא לפרשנות ולהבהרות. זוהי התשתית למערך המכרזי כולו במקרה מסוג זה – שבו ההתקשרות נסבה על מערך ההסעות של העירייה. העירייה כשלה קודם כל בכך: באי-הבהירות החלקית לפחות שהשרתה על מסמכי המכרז בנושא זה. הא ראייה – ההבהרה שנדרשה לעניין זה בסיור הקבלנים. סיור קבלנים אמור לשמש להבהרת עניינים שקשה לצפות מראש, ולא על מנת להודיע על נתוני יסוד שאמורים להיות "בהירים כשמש" כבר במסמכי המכרז עצמם. אין ספק שלו עניין זה היה בהיר מלכתחילה היה נחסך חלק גדול מן הבעיות שהתגלעו בהמשך – ההבהרות מטעמה של העירייה שיצרו אי-אחידות בין מסלולים שבהם מחיר המקסימום נקבע ביחס לכיוון אחד לבין מסלולים שבהם מחיר המקסימום נקבע ביחס לשני כיוונים והבהרות נוספות מטעמם של המשתתפים. נוכל אפוא לומר, קודם כול, במבט לעתיד: אין תחליף להיערכות מסודרת של הרשות לעריכת המכרז. היערכות כזו משרתת הן את התועלת של הרשות עצמה והן את התכלית הנוספת של המכרז – שוויון והגינות ביחס למשתתפים בו. בדיעבד, משלא נעשה כך, אין מוצא אלא לברר מה דינם של הפגמים שנפרשו בפני
נו.

מחיר המקסימום המחייב

20.
השאלה הראשונה שיש לדון בה היא מהו מחיר המקסימום המחייב שעל-פיו יש להעריך את ההצעות השונות שהוגשו במסגרת המכרז. בנסיבות העניין, ניתן לקבוע בפשטות כי לנוכח ההבהרות שניתנו מטעם הרשות בעניין זה אין עוד מקום להתלבט בשאלה. מסמכי המכרז היו עמומים בשאלה זו – אך ההבהרה ניתנה באופן פומבי במסגרת הפרוטוקול של סיור הקבלנים, המחייב את כלל המציעים עובר להגשת ההצעות.

21.
ברגיל, הבהרות הניתנות בכנס ספקים מחייבות את כלל המציעים. כפי שכבר נפסק "הכלל הוא כי תשובה לשאלת הבהרה בנוגע למכרז היא חלק מתנאי המכרז" (עע"מ 6823/10
מתן שירותי בריאות בע"מ נ' משרד הבריאות
(טרם פורסם, 28.2.2011), בפסקה 36). אכן, בנסיבות העניין, נמסרה הבהרה נוספת לגבי מחירי המקסימום בשלושה מן המסלולים ולטענת המערערת היא לא קיבלה הבהרה כאמור. אולם, מאחר שלא הגישה הצעות ביחס למסלולים אלה נותרת בעינה ההבהרה המחייבת שניתנה בכנס הספקים. ממילא, כלל טענותיה של המערערת בכל הנוגע לשאלת פרשנותו של מחיר המקסימום נדחות. בהתאם לכך, ועל-פי כללי החישוב של המכרז עצמו, הוועדה אכן היתה צריכה להכפיל את המחיר שהציעה המערערת. אם כן, המערערת חרגה ממחיר המקסימום של המכרז ובדין נדחתה.

הליך ההבהרות

22.
קבלת הבהרות מן המציעות במכרז כשמה כן היא – היא מיועדת להבהיר את ההצעות שהוגשו ולא לתקן. יותר מכך, אסור שהיא תשמש אמצעי להבהרת הצעות שהיו נגועות באי-בהירות, תוך פגיעה בשוויון בין המציעים והקניית יתרון למי מהם (ראו למשל עע"מ 3190/02
קל בנין בע"מ נ' החברה לטיפול בשפכים רמת לבנים בע"מ
, פ"ד נח(1) 590 (2003)). בנסיבות העניין, הליך ההבהרות שהתקיים מעורר שאלות. נטען בפני
נו על-ידי המערערת כי הליך זה שימש בפועל ל"שיפור עמדות". כאמור, משיבות 3-1 טענו כי המשתתפים לא יכלו לנצל את הליך ההבהרות לשינוי הצעותיהם מאחר שהערבויות שהגישו היו אמורות לתאום את שווי ההצעות. הסבר זה אינו מניח את הדעת באופן מלא. ממה נפשך: אם הערבויות מלמדות כשלעצמן על מחיר ההצעה – מה טעם היה בהליך ההבהרות? מכל מקום, פסק דינו של בית המשפט קמא לא קיבל את טענת המערערת בעניין זה, ואין בידינו כלים להתערב בהכרעתו בעניין על סמך התשתית העובדתית שבפני
נו.

הערבויות

23.
כפי שבית משפט זה חזר ופסק, הערבות המצורפת להצעה המוגשת במסגרת מכרז היא אחד מיסודותיה החשובים. ההקפדה עליה היא חיונית הן מהיבט השוויון בין המציעים והן מהיבט הבטחת רצינותה של ההצעה (כפי שנפסק עוד בפסק הדין המנחה שניתן לפני שנים רבות בבג"ץ 368/76
גוזלן נ' המועצה המקומית בית-שמש
, פ"ד לא(1) 505, 513 (1976)). בית משפט זה אף התווה מדיניות החלטית בכל הנוגע להקפדה באשר לדיוק בגובה הערבויות ב"קלה כבחמורה".

24.
בהתאם לתחשיב שערך בית המשפט קמא, הפגמים בערבויות של המשיבות 4 ו-5 היו פגמים זניחים מן הסוג של ערבות מיטיבה. בית המשפט קמא סבר שבנסיבות אלה מידת ההקפדה יכולה להיות פחותה. בינתיים, ולאחר שניתן פסק דינו, התגבשה ההלכה הנוהגת כיום בבית משפט זה, לפיה אף ערבויות מיטיבות הן ערבויות פגומות. ראו עע"מ 2628/11
אפקון בקרה ואוטומציה בע"מ נ' מדינת ישראל – הרשות הממשלתית למים ולביוב
(לא פורסם, 1.1.2012).
טענות עובדתיות נוספות ביחס לגובה הערבויות של משיבות 4 ו- 5 נדחו על-ידי בית המשפט קמא, ואף בעניין זה לא מצאנו לנכון להתערב.

במבט לעתיד: מכרזים יש לתכנן וערבויות יש לפשט

25.
קודם שנפנה לפן האופרטיבי של פסק הדין, מצאנו לנכון להתייחס ללקחים העקרוניים שעולים מן הדיון. כפי שכבר ציינו, חוסר התכנון ואי-ההקפדה על פרטים בהכנת המכרז היו במקרה זה לרועץ – קודם כל לרשות, ובהמשך לכך למשתתפים בו. באופן חלקי, אלה ניכרו גם בהליך שהתקיים בפני
נו, שבו לא הצלחנו לקבל מענה לשאלות פשוטות, כגון האם התקבלה כבר החלטה בעירייה לגבי הארכת החוזה לשנת הלימודים הבאה העומדת בפתח, אם לאו. טוב ייעשו הרשויות אם יקדימו תכנון למעשה.

26.
מעבר לכך, חזרה והכתה בנו ההכרה בכך שפגמים בערבויות חוזרים ומתגלים כאבן נגף על דרכם של דיני המכרזים. מחד גיסא, בית משפט זה הקפיד בצדק על תנאי הערבות, כדי להבטיח שוויון וכדי לקיים וודאות משפטית. מאידך גיסא, טעויות בחישוב סכום הערבות חוזרות על עצמן חדשות לבקרים, באופן שפוגע לעתים גם במציעים רציניים, שפסילתם אינה משרתת למעשה את האינטרס הציבורי. כמובן, ניתן לחזור ולהפציר במשתתפים במכרזים להקפיד בעניין זה, לנוכח העובדה שהטעויות בתחום זה פוגעות קודם כל בהם. אולם, במבט מערכתי, ייתכן שטוב יעשו רשויות אם יעשו כל שלאל ידן לפשט את הגדרת הדרישות ביחס לערבות. לשיטתי, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין זה, ניתן לשקול, לדוגמא, במקרים מתאימים להמיר את הדרישה של ערבות המחושבת בהתאם לגובה ההצעה בערבות בסכום אחיד שייקבע לעניינו של מכרז מסוים. כך למשל, במכרז מן הסוג שנדון בפני
נו, ניתן לחשוב על קביעת סכום אחיד של ערבות בנקאית לכל מסלול, אשר ייגזר ממחיר המקסימום שלו ניתן פומבי.

התוצאה

27.
התוצאה שהגענו אליה היא מורכבת. המערערת לא היתה אמורה לזכות באף אחד ממסלולי ההסעה, בשל החריגה הברורה של הצעתה ממחיר המקסימום, בהתאם לפרשנותו המחייבת. הצגת הטענה שהמערערת היתה זכאית לזכות במכרז כטענה העיקרית בהליך זה היתה משוללת בסיס. אולם, בעיקרו של דבר, המכרז נוהל באופן לא מסודר, עד כדי חשש לפגיעה ביעילות התוצאה ובשוויון.

28.
בנסיבות רגילות, התוצאה שהיתה צריכה לנבוע מדברינו עד כה הוא חיובה של העירייה לחזור ולפרסם מכרז – תוך הימנעות ממימוש האופציה של הארכת החוזים לשנה נוספת. התחושה הברורה שעימה נותרנו היא שאין זה מן הראוי שמכרז אשר התנהל בצורה כה כושלת ישמש בסיס להארכת החוזים המקוריים שנכרתו מכוחו. למעשה, ניתן אף לומר ששיקול הדעת של הרשות באשר לחידוש החוזה המקורי שנכרת כתולדה מן המכרז אמור להיות מופעל באופן שמתחשב בתקינותו של המכרז המקורי. דא עקא, בשלב שבו התקיים הדיון, נותרה אי-בהירות ביחס לשאלה האם פרסומו של מכרז חדש הוא אפשרי בלוח הזמנים שנותר עד לשנת הלימודים הקרובה, שנת הלימודים האחרונה שלה ניתן להאריך את החוזים מכוח המכרז. לא הצלחנו לקבל תשובה ברורה בעניין זה, כשם שעובדות רבות נוספות נותרו בלתי בהירות, מבלי שבאי כוח הצדדים הצליחו לשפוך עליהן אור. החזרת התיק לבית המשפט קמא היתה ממילא מייתרת כל סעד אופרטיבי, בהתחשב בכך שההחלטה על הארכת החוזה לשנה נוספת ואחרונה צריכה להתקבל בימים אלה. התחשבנו גם בכך שההליכים בערעור זה לימדו אותנו כי העירייה תצטרך להיערך בדרך טובה יותר מכפי שנערכה בעבר לפרסום המכרז, תוך הפקת הלקחים העולים מפסק דיננו. על כן, ומתוך התחשבות באינטרס הציבורי בהיערכות נאותה למערך ההסעות לקראת שנת הלימודים הקרובה, אנו נמנעים ממתן צו אופרטיבי לפרסום מכרז לקראת שנה זו. אולם, ככל שניתן, אנו סבורים שראוי כי העירייה תעשה כן ויש לקוות שהדבר יעלה בידה.


בנסיבות העניין, מאחר שפעולותיה של ועדת המכרזים הולידו חלק מן הכשלים, ואף הצעותיהן של המשיבות 4 ו-5 לקו במידת מה, יבוטלו ההוצאות שנפסקו בבית המשפט קמא וכל צד יישא בהוצאותיו.



ש ו פ ט ת

השופטת ע' ארבל
:


אני מסכימה.



ש ו פ ט ת

השופט נ' הנדל
:


אני מסכים.





ש ו פ ט



הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת ד' ברק-ארז
.


ניתן היום, י"ג בתמוז תשע"ב (3.7.2012).


ש ו פ ט ת
ש ו פ ט


ש ו פ ט ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

12003030_a02.doc

אמ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








עעמ בית המשפט העליון 303/12 מטיילי קרית שמונה בע"מ נ' עיריית צפת, ועדת המכרזים שליד עיריית צפת, אילן שוחט ראש העיר צפת ואח' (פורסם ב-ֽ 03/07/2012)