פסקי דין על בנימין רביזדה | פסקי דין על דור חן מסחר | פסקי דין על מנהל רשות המיסים | פסקי דין על רשות המיסים בישראל |

1614/12 בג"צ     03/07/2012




בג"צ 1614/12 בנימין רביזדה, דור חן מסחר בע"מ נ' מנהל רשות המיסים, רשות המיסים בישראל




החלטה בתיק בג"ץ 1614/12


בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק


בג"ץ 1614/12



לפני:

כבוד השופטת א' חיות


כבוד השופט ע' פוגלמן


כבוד השופט י' עמית


העותרים:

1. בנימין רביזדה



2. דור חן מסחר בע"מ



נ


ג


ד



המשיבים:

1. מנהל רשות המיסים



2. רשות המיסים בישראל


עתירה למתן צו על תנאי


בשם העותרים:
עו"ד סולומון תמיר

בשם המשיבים:
עו"ד יורם הירשברג


פסק-דין


השופטת א' חיות
:


זוהי עתירה להורות למשיבים לקבל תחשיבים שהציגו העותרים לעניין הכנסותיהם החייבות במס לשנים 2002-2000, וככל שהמשיבים מתנגדים לכך להורות להם לתקן את קביעות המס בשומות שהוציאו לעותרים ולהתיר לעותרים להגיש ערעורים על צווים שהוצאו להם.

רקע הדברים

1.
העותר 1, מר בנימין רביזדה
(להלן:
רביזדה
) הוא מנהלה ובעל 98% ממניותיה של העותרת 2, חברת דור חן מסחר בע"מ
(להלן:
החברה
). בין העותרים למדינה מתנהלים בשנים האחרונות הליכים משפטיים - במישור האזרחי ובמישור הפלילי - אשר בבסיסם עומדת, בין היתר, הימנעותם של העותרים מלהגיש דו"חות שנתיים ומלשלם מיסים בשנים 2002-1995. בעקבות חקירות שביצעו שלטונות מס הכנסה ומע"מ נגד העותרים הוצאו להם במועדים שונים שומות מס לשנים אלה וכן הוגש נגדם כתב אישום (ת"פ 7146/01) בגין עבירות על סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן:
פקודת מס הכנסה
). לאחר שכשלו ניסיונות הצדדים להגיע להסכמות ביחס לגובה השומות, הוצאו לעותרים צווים לשנות המס 1999-1995 ובהמשך הגישו העותרים ערעורי מס התלויים ועומדים לדיון בפני
בית המשפט המחוזי בעמ"ה 1263/03.


אשר לשנות המס 2002-2000 שהינן נושא העתירה דנן, הוגשו לפקיד השומה ביום 6.8.2003 דו"חותיו האישיים של רביזדה וכן דו"חות החברה לשנים 2001-2000 וביום 17.2.2004 הוגש גם דו"ח החברה לשנת 2002. ביום 16.5.2004 הודיע פקיד השומה על סירובו לקבל את דו"חות החברה משום שהם אינם מבוקרים כדין. בתגובה עתרה החברה לבית משפט זה וביקשה כי נורה למשיבים לקבל את הדו"חות שהגישה (בג"ץ 6308/04). במקביל הגישה החברה לבית המשפט המחוזי ערעור על החלטתו של פקיד השומה שלא לקבל את דו"חותיה וכן ערעור לגופן של שומות המס שהוצאו לה בהעדר דו"חות (עמ"ה 1199/04). ביום 26.8.2004 נדחתה העתירה בבג"ץ 6308/04 ונקבע שיש לחברה סעד חלופי במסגרת הערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי. ביום 18.2.2007 דחה בית המשפט המחוזי את ערעור החברה בקובעו כי בנסיבות העניין רק דו"ח יכול להיחשב כהשגה על השומות; כי "צבר המסמכים" שהגישה החברה אינו דו"ח ולכן אין לראות בו משום השגה; וכי בהעדר השגה אבדה לחברה זכותה לערער על השומות שהוצאו לה. ערעור שהגישה החברה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחה ביום 18.6.2008 מחמת אי-הפקדת ערבון (ע"א 6546/07).

2.
נוכח דחיית ערעוריה של החברה כאמור נותרו שומותיה לשנים 2002-2000 כשומות לפי מיטב השפיטה בהעדר דו"חות וביום 27.12.2006 הוציא פקיד השומה לרביזדה צווים לשנות המס 2001-2000 וכן שומה לפי מיטב השפיטה לשנת המס 2002 (שומותיהם של רביזדה ושל החברה לשנים 2002-2000 יכונו להלן:
השומות
). בתוך כך הורשעו העותרים בכל עבירות המס שיוחסו להם בת"פ 7641/01 וערעור שהגישו על הרשעתם נדחה. כמו כן התקבל באופן חלקי ערעור שהגישה המדינה על קולת העונש ועונשו של רביזדה הוחמר (ע"פ 71824/05 וע"פ 71829/05).
ביום 14.7.2009 פנו העותרים למשיב 1 בבקשה שיעשה שימוש בסמכותו הקבועה בסעיף 147 לפקודת מס הכנסה ובסעיף 79 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 ויורה על תיקון השומות (להלן:
הבקשה לפתיחת השומות
).
תמצית טענתם של העותרים בבקשה זו היתה כי על מנת להימנע מהשתת כפל מס יש למחוק את השומות בתיקו האישי של רביזדה ולהותירן בתיק החברה בלבד וכי השומות בתיק החברה מבוססות על חישוב שגוי של מחזורי הכנסותיה ויש לתקנן, בין היתר בהתבסס על הממצאים העובדתיים שנקבעו במסגרת ההליך הפלילי בו הורשעו. ביום 1.10.2009 נערך לעותרים שימוע בפני
הגורם המוסמך במשיבה 2, הרפרנט המקצועי מר יהודה מונסוניגו, ולהשלמת התמונה נוסיף ונציין כי במקביל להליכים שתוארו לעיל מתנהלים בין הצדדים מגעים ממושכים בניסיון להגיע להסדר פשרה במישור האזרחי לגבי כלל שומותיו של רביזדה עבור השנים 2005-1995.

העתירה דנן

3.

בעתירה דנן ביקשו העותרים תחילה כסעד עיקרי כי נורה למשיבים ליתן החלטה בבקשה לפתיחת השומות שהוגשה על-ידם, כאמור, ביום 14.7.2009. בתגובתם לעתירה ציינו המשיבים כי אכן ההחלטה הפורמאלית בכתב שנתקבלה בעניין זה לאחר השימוע לא נמסרה לעותרים עקב טעות, אך עם זאת הובהר להם לא אחת, כך נטען, שהמשיבים לא יסכימו לתיקון השומות וכי הימנעותם של העותרים מלציין זאת בעתירה מצדיקה את דחייתה על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים. מכל מקום, המשיבים צירפו לתגובתם את מכתבו של מר מונסוניגו מיום 3.4.2012 לפיו בקשתם של העותרים לפתיחת השומות - נדחית. במכתבו מציין מר מונסוניגו כי סבר בטעות שההחלטה הובאה לידיעת העותרים בשלב מוקדם יותר ולגוף העניין נכתב בהחלטה, בין היתר, כי אין די בממצאי ההליך הפלילי כדי להביא לתיקון השומות האזרחיות; כי התקיימו עם נציגי העותרים פגישות רבות בהן הועלו ונדחו הנימוקים המצוינים בבקשה לפתיחת השומות; כי חלק מהשומות לגביהן נתבקש התיקון הן סופיות נוכח החלטות חלוטות של בית משפט זה וכי לגבי חלק אחר של השומות אין כל סמכות לפתוח אותן משום שלא הוגשו בהם דו"חות; וביחס למרבית שנות המס הרלוונטיות הסמכות לפתיחת השומות מכוח הוראת סעיף 147 לפקודת מס הכנסה התיישנה.

4.
נוכח תגובת המשיבים ביקשו העותרים להותיר על כנה את העתירה ככל שהיא מתייחסת לסעדים הנוספים שפורטו בה: כי נורה למשיבים לקבל את תחשיבי העותרים לעניין הכנסותיהם בשנות המס הרלוונטיות; כי נורה למשיבים לתקן את קביעות המס בשומות לפי מיטב השפיטה שהוציאו לעותרים; וכי נתיר לעותרים להגיש ערעורים על הצווים שהוצאו להם. לטענת העותרים, נוכח העובדה שרביזדה שהה במאסר בעת הוצאת הצווים ואף לאחר מכן ונוכח הנתק ששרר בינו לבין בא-כוחו הקודם, לא הוגשו ערעורים מטעמו על הצווים שהוצאו לו. העותרים מוסיפים וטוענים כי השומות שהוצאו לחברה אינן חלוטות והן נותרו כשומות לפי מיטב השפיטה נוכח חוסר יכולתם של העותרים להציג דו"חות מבוקרים. עוד טוענים העותרים כי דו"חותיו האישיים של רביזדה קשורים קשר ישיר לדו"חות החברה ולכן הם לא התיישנו; כי הם פנו בכתב לגורמים שונים אצל המשיבה 2 בניסיון לגבש הסדר שומות כולל והוגן בהתבסס על הממצאים העובדתיים שנקבעו בהליך הפלילי בו הורשעו; וכי פניותיהם לא נענו. העותרים מוסיפים וטוענים כי נוכח העובדה שדו"חותיה של החברה לא נקלטו, אין בידם כל דרך אחרת לממש את זכותם ולכן לא ניתן לומר כי לא מיצו את ההליכים טרם הגשת העתירה. העותרים אף מפרטים את טענותיהם לגוף השומות שהוצאו להם שאינן אלא חזרה על טענות שהועלו במסגרת הבקשה לפתיחת השומות דהיינו: טענה לכפל מס וטענה בדבר חישוב שגוי של מחזורי ההכנסות, בהתבסס על ממצאי ההליך הפלילי. עוד טוענים העותרים כי בעמדת המשיבים אין כל הנמקה מדוע יש להמשיך ולדבוק בשומות המבוססות על תחשיבים שגויים.

5.
המשיבים טוענים בתשובה כי הדיון בעתירה התייתר וכי יש לדחותה על הסף נוכח החלטתם לדחות את הבקשה לפתיחת השומות. לטענתם, העותרים לא מיצו את ההליכים טרם הגשת העתירה ולאחר קיום השימוע נמנעו במשך שנתיים וחצי מלפנות למשיבים בבקשה לקבל החלטה פורמאלית בעניין פתיחת השומות. עוד טוענים המשיבים כי גם לגוף הדברים לא היה מקום לקבל את הבקשה לפתיחת השומות, שכן הסמכות לעשות כן ביחס לרוב השומות התיישנה; כי משהפכו שומות החברה לחלוטות ממילא לא היה בסמכותו של המשיב 1 לשנותן; וכי אין בטענות העותרים לגופם של דברים ואף לא בממצאים שנקבעו בהליך הפלילי כדי לסתור את קביעותיו של פקיד השומה בהסתמך על התחשיבים שערך. לטענת המשיבים, יש לדחות את העתירה גם עקב חוסר ניקיון כפיהם של העותרים, שכן אלו לא פירטו בעתירתם את העובדה שהצעות הפשרה השונות שהעלו, אשר מבוססות על אותם הנימוקים המצויינים בעתירה, נדחו בפגישות שהתקיימו בינם ובין נציגי המשיבים. בהקשר זה מוסיפים המשיבים וטוענים כי העותרים אף לא ציינו בעתירתם את העובדה שלאחר שהוצאו לרביזדה הצווים לשנות המס 2001-2000 נעתר פקיד השומה לבקשתו והאריך את המועד להגשת ערעור על צווים אלו בחודשיים וחצי ובדומה הוארך בתשעים ימים המועד להגשת השגה על השומה לפי מיטב השפיטה שהוצאה לרביזדה לשנת 2002. המשיבים מציינים כי רביזדה בחר שלא להגיש ערעור על הצווים וכן שלא להגיש השגה על השומה ולכן הפכו אלו חלוטים. המשיבים טוענים עוד כי ככל שרביזדה חפץ כעת להגיש ערעור על הצווים שהוצאו לו לשנים 2001-2000 עליו להגיש בקשה להארכת מועד לבית המשפט המוסמך ולא לבית משפט זה. אשר לשומות החברה לשנים 2002-2000, המשיבים טוענים כי אלו הפכו חלוטות לאחר שערעורה של החברה בעניין קבלת הדו"חות נדחה (עמ"ה 1199/04) וערעור שהגישה לבית משפט זה נדחה אף הוא (ע"א 6546/07).

6.
דין העתירה להידחות על הסף.


כפי שהובהר, נוכח דחיית הבקשה לפתיחת השומות שהגישו העותרים התייתר הסעד העיקרי שהתבקש בעתירה. העותרים עומדים על יתר הסעדים שפורטו בעתירתם ובתמצית, הם מבקשים כי נורה כעת על תיקון השומות שהוצאו לחברה בהעדר דו"חות (בהתבסס על התחשיבים אותם היא מציגה ביחס למחזור הכנסותיה) וכי נתיר לרביזדה להגיש השגה וערעורים על השומות והצווים שהוצאו בתיקו האישי. אין ממש בעתירה זו ונוכח ההליכים שנסקרו לעיל קשה להלום מדוע הוגשה. הטענות הנוגעות לשומות החברה שהוצאו בהעדר דו"חות כבר הועלו בעיקרן בבג"ץ 6308/04, והעתירה נדחתה על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי תוך הדגשה כי "
מדובר בסוגיה טיפוסית של דיני מס ההכנסה, שבירורה עשוי אף להצריך שמיעת עדויות, והערכאה הדיונית המוסמכת לדון בה היא בית המשפט המחוזי
". משנתבררו הטענות בבית המשפט המחוזי בעמ"ה 1199/04 הן נדחו לגופן כמפורט לעיל וערעור שהוגש על פסק הדין האמור נדחה בשל אי הפקדת עירבון. משכך, לא היה כל מקום לשוב ולהעלות טענות אלה בעתירה נוספת לבית משפט זה.


אשר לבקשתו של רביזדה כי נתיר לו להשיג על השומות ולערער על הצווים שהוצאו בתיקו האישי. כפי שצוין בתגובת המשיבים ניתנו לו לבקשתו אורכות מתאימות לצורך כך אך הוא נמנע מלנצלן וצודקים המשיבים בטענתם כי היה עליו לציין זאת בעתירתו. בין כך ובין כך, חלוף המועד להגשת השגה או ערעור על קביעותיו של פקיד השומה אינו עילה להגיש עתירה לבית משפט זה (ראו: בג"ץ 282/67
פרץ נ' נציב מס הכנסה
, פ"ד כא(2) 429, 430 (1967); בג"ץ 3486/09
סגל נ' פקיד שומה, רחובות
, פיסקה 5 (טרם פורסם, 3.8.2009)), וככל שרביזדה חפץ לעתור לאורכות נוספות עליו לפנות בעניין זה אל בית המשפט המוסמך בבקשה מתאימה (איננו מביעים כל עמדה בשאלה אם יש להיעתר לבקשה כזו, אם אכן תוגש).


מן הטעמים המפורטים לעיל העתירה נדחית. העותרים יישאו בשכר טרחת המשיבים בסך של 25,000 ש"ח.


ניתנה היום, י"ג בתמוז התשע"ב (3.7.2012).


ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

12016140_v08.doc

אנ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il






בג"צ בית המשפט העליון 1614/12 בנימין רביזדה, דור חן מסחר בע"מ נ' מנהל רשות המיסים, רשות המיסים בישראל (פורסם ב-ֽ 03/07/2012)