פסקי דין על בריג'ית אברהים עיסא מחמד | פסקי דין על בריג'ית סמר עיסא מחמד | פסקי דין על ד"ר אברהם מטלון | פסקי דין על חב' עוואד את דאוד פרוייקטים כלכליים | פסקי דין על יעקב עמרם ואח' |

5034/03 א     01/07/2012




א 5034/03 בריג'ית אברהים עיסא מחמד, בריג'ית סמר עיסא מחמד נ' ד"ר אברהם מטלון, חב' עוואד את דאוד פרוייקטים כלכליים בע"מ, יעקב עמרם ואח'








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי בירושלים



ת"א 5034-03 בריג'ית ' אברהים עיסא מחמד
ואח' נ' מטלון ד"ר ואח'






בפני

כב' השופט
יוסף שפירא




התובעים

1
.
בריג'ית
אברהים עיסא מחמד

ע"י עו"ד א'
סאדר

2
.
בריג'ית סמר עיסא מחמד
על ידי עו"ד ו' מנסור


נגד















הנתבעים

1. ד"ר אברהם מטלון
ע"י עו"ד י' בוכבינדר

2. חב' עוואד את דאוד פרוייקטים כלכליים בע"מ
3. יעקב עמרם
4. יוסף עמרם
נתבעים 2-4 ע"י עו"ד ב' רובין

5. ג'ואד מוצטפא מחמד אבו נוארה (קואסמה )
6. בושרא יעקוב אברהים אבו נוארה (קואסמה )
7. אנואר מחמוד מחמד ברי'גית
8. ריאד מחמוד מחמד בריג'ית

9. המפקד הצבאי של איזור יהודה ושומרון
10.קצין מטה (קמ"ט ) רישום מקרקעין
נתבעים 9-10 ע"י עו"ד מ' פילזר




פסק דין



אקדמת מילין
1.
ההליך שלפני נפתח בשנת 2003 והתמשך עד עתה. התנהלות הצדדים ובעיקר התובעים בבקשות דחייה מטעמים שונים וכן אי הגעת עדים שהוזמנו על ידם ועוד כהנה וכהנה, נבעו מהרצון להמתין עד שיסתיימו ההליכים הפליליים כנגד נתבע מס' 4, הוא יוסף עמרם, הנוגעים לנשוא הליך זה ופרשות נוספות, וכן אף עקב חילופי ייצוגם של נתבעים 2-4 בעקבות פתיחת החקירה בהליך הפלילי.
בשלב מסוים הוריתי על הפסקת התובענה. לכל האמור נתתי ביטוי בהחלטות בבקשות הדחייה במהלך השנים, והן מדברות בעד עצמם.


מהות התביעה
2.
לפני תובענה למתן סעד הצהרתי כמפורט בכתב התביעה, כדלקמן:

"
אי
לכך מתבקש כב' ביה"מ להזמין את הנתבעים לדין ולהורות ולהצהיר כדלקמן :
א. יפוי הכח הבלתי חוזר מס' 286/94
מיום 21.6.94
שאושר ע"י
הנוטריון אברהם מטלון , מזוייף ו/או בטל ומבוטל וחסר כל תוקף ו/או אין בכוחו ליצור שליחות כדין וכן להורות על ביטול כל רישום ו/או העברה ו/או פעולה שנעשו מכוחו ו/או בהסתמך על אותו יפוי כח .
ב. עסקת המכר בין המנוח עיסא מחמד אחמד בריג'ית' , אשר
נשא בחייו ת.ז. 953197613 לבין הנתבעים 1 – 6 או מי מהם בטלה ומבוטלת וחסרת תוקף , ומכל מקום דינה להתבטל , ונעשתה בהסתמך על מסמכים מזוייפים .
ג. המקרקעין נשוא התובענה , נמצאים בבעלותו הבלעדית של המנוח עיסא מחמד אחמד בריג'ית' , ומעולם לא עברו לבעלותו של כל אדם אחר , זולת יורשיו ע"פ דין .
ד. להורות ולהצהיר , כי כל עסקת מכר שעשו הנתבעים בינם לבין עצמם בטלה ומבוטלת וחסרת תוקף ונעשתה בחוסר תום לב ו/או ללא הרשאה ו/או ללא סמכות ו/או מרמה .

ה. להורות , להצהיר ולבטל כל פעולה ו/או מעשה ו/או רישום שעניינם
העברת הזכויות מהמנוח עיסא מחמד אחמד בריג'ית' לנתבעים או למי מהם ו/או לכל הבא מטעמם ו/או במקומם .
ו. לאסור על הנתבעים , ביחד ולחוד , ועל כל הבא מטעמם ו/או במקומם מלבצע כל פעולה משפטית ו/או פיזית בנוגע למקרקעין וכן לאסור עליהם להיכנס למקרקעין ו/או להתקשר בכל עסקה בנוגע למקרקעין האמורים וכן להימנע מלעשות כל דיספוזיציה במקרקעין .
ז. להצהיר ולהורות לנתבעים מס' 9 – 10 להחזיר את הרישום של המקרקעין ע"ש המנוח עיסא מחמד בריג'ית' ת.ז. 953197613 ,להימנע מלעשות כל פעולה משפטית בנוגע למקרקעין שעניינה העברתם , שינוי גבולותיהם , קביעת שטחם ,הגדלת שטחם , רישומם על שם הנתבעים 1 – 8 ו/או חליפיהם, רישום המקרקעין ע"ש הנתבעים ו/או חליפיהם ו/או כל הבא – במקומם ו/או מטעמם .
ח. להורות על פיצול סעדים כדי לאפשר לתובעים לתבוע את נזקיהם הכספיים , כתוצאה מפעולות הנתבעים , מעשיהם ומחדליהם .
לחייב את הנתבעים בהוצאות תביעה זו ובשכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק".
(שם, פסקה 39).

עם זאת, בפתיח סיכומיהם מבקשים התובעים כדלקמן:

"לאור זאת מתבקש כב' ביהמ"ש לקבל את התביעה ולקבוע כי ייפוי הכוח מזויף וכן מתבקש ליתן פיצול סעדים".




הרקע להליך אליבא התובעים
3.
התביעה מגוללת פרשת הונאה גדולה, מסועפת ומתוחכמת בתחום עסקאות המקרקעין במדינת ישראל שבוצעו על-ידי הנתבעים 1 עד 8, כאשר המשותף להן הינו יצירה ושימוש שיטתי באישורים נוטריונים כוזבים לגבי יפויי כוח מזויפים, ובהמשך תכנון מדויק וניסיונות לשבש הליכי משפט והדחה לעדות שקר, שתכליתם אחת: לאפשר לנתבעים ובפרט לנתבעים 2-4 ליהנות מפירותיהם של מעשי זיוף ומרמה וגניבת מקרקעין מבעליהם האמיתיים, שמעולם לא הוציאו אותם מתחת ידם ומעולם לא מכרו אותם. כתוצאה מכך הצליחו הנתבעים 1-8 להעביר את רישום המקרקעין משמו של המנוח עיסא בריגית ז"ל (להלן: "המנוח" או "עיסא") לשמה של הנתבעת מס' 2, והיו בדרך למכירת כ- 80 דונם מהמקרקעין להימנותא בע"מ תמורת הסך 1,200,000 $. רק צו מניעה שהוצא עצר בעד הנתבעים מלממש את השלב האחרון של זממם.
התובעים טוענים שכתוצאה מהתנהגות הנתבעים המנוח עיסא, אדם זקן בגיל מופלג, שהוא הבעלים של המקרקעין ואשר החזיק והשתמש במקרקעיו עד יומו האחרון עת נהרג בתאונה כתוצאה מדאגתו למקרקעיו שמעולם לא מכרם לאיש, והלך לעולמו בלי שידע כי אחרים מנסים לגנוב את המקרקעין שלו, ואף העבירו את הרישום על שמם בדרכי עורמה מתוחכמות ועקלקלות תוך שימוש באיש קש, נהג מונית חסר כל השוהה בירדן, שהיה מיודד עם הנתבע מס' 7. רק יורשיו של המנוח עיסא ז"ל, לאחר פטירתו, גילו את המזימה ונאלצו לנקוט בהליכים משפטיים מורכבים כדי להשיב לעצמם את רכושם.
לטענת התובעים, שיטת הזיוף בה נקטו הנתבעים 2-4 היתה פיתוי נוטריונים או סחיטתם באיומים והשגת אישורים נוטריונים ואימותי חתימה של נוטריונים לייפויי כוח מזויפים תוך שימוש באיש קש הנתבע מס' 5 בירדן ותוך מתן שוחד לפקידים בכירים במינהל האזרחי שסייעו להם והקלו עליהם במעשי הזיוף והמרמה ורישום המקרקעין על שמם.

המנוח מעולם לא מכר את המקרקעין לנהג המונית, הוא נתבע מס' 5 (להלן: "ג'ואד") והמנוח המשיך לנהוג במקרקעין כמנהג בעלים לכל דבר עד יומו האחרון, וכך עשו אף יורשיו לאחריו. כן השקיע המנוח סכומי עתק בפיתוח, נטיעה, פריצת דרכים, בניית גדרות, ניהול תביעות משפטיות נגד שכנים, התנגדויות להפקעה בחלקות אלרג'ום ואלרג'ים. לג'ואד מעולם לא היתה זיקה כלשהי לקרקע, והוא מעולם לא השתמש בה.

4.
התובעים מתייחסים לקשר בין המנוח למכונה ג'ואד ואשתו בושרא וטוענים כי ג'ואד לא זיהה את תמונת המנוח במסדר זיהוי תמונות שערך החוקר הפרטי מר משהור מוצטפא בירדן, שהרי ג'ואד מעולם לא נפגש עם המנוח ומעולם לא קנה ממנו דבר ומעולם לא שילם לו דבר בעד המקרקעין. ג'ואד היה והינו נהג מונית המשתכר סכום מזערי בחודש (כ- 200 $ לחודש), אדם חסר כל, החי בתנאים קשים ביותר ברבת עמון ובעל משפחה מרובת ילדים, אין ומעולם לא היתה לו כל יכולת לרכוש את המקרקעין, ובוודאי לא כהשקעה
ארוכת טווח. המנוח אף מעולם לא הציע את המקרקעין למכירה, לא דיווח על העסקה הנטענת, וג'ואד בוודאי לא קיבל חזקה ולא השתמש במקרקעין, ואף אחד מהשכנים לקרקע לא הכיר אותו. לא הובאה כל עדות או ראיה שהיתה לו מאז 1994 ועד היום זיקה כלשהי לקרקע. השכנים העידו כי הקרקע היא של עיסא בהחזקתו ובשימושו עד יומו האחרון.


החוקר הפרטי בתצהירו מיום 22.1.03 ובעדותו אמר, כי בושרא מסרה כי "אינה מכירה אדם בשם עיסא מוחמד אחמד בריגית ומעולם לא שמעה את השם הנ"ל", כדלקמן:

"יב. ג'ואד מסר עוד כי אינו מכיר אף אחד מכפר בית אומר מלבד, אדם אחד ששמו אנואר בריגית, שהיה שכן שלו בעמאן בתחילת שנות ה 90, והלה חזר לכפרו בית אומר, וג'ואד ביקר אצלו פעם אחת, כאשר אנואר הודיע לוכי הוא גר ליד מקום שנקרא "דיר אלארבעין" (מנזר הארבעים) וכי אנואר סיפר לו, שבמקום הנ"ל, יש זהב וצריך לחפש אותו, אולם ג'ואד סרב להצעה.
יג. ג'ואד מסר כי אינו מכיר אדם בשם אברהם מטלון או חב' דאוד ועואד, כ"כ , אינו יודע על עסקת אדמות המערב בה עיסא בריגית, שאינו מוכר לו בכלל ."
(סעיף 4ה לתצהירו).
לעומת זאת,
ג'ואד הכיר את נתבע 7 דבר המלמד על התפקיד המרכזי שלו במעשי הזיוף והמרמה.

נתבע 7 אף ניסה להשתמש בייפוי כוח מבוטל וחסר תוקף שנתן המנוח עיסא במתנה לאחיו מחמוד בריג'ית ז"ל (אביו של אנואר) בנוגע ל- 1/16 חלקים מחלקת ד'הר פטימה באמצעותו ניסה להעביר את החלקה כולה ליוסף עמרם אשר ניסה למכור את החלקה כולה להימנותא בע"מ ומשנכשל ניסיון זה זויף ייפוי הכוח מס' 286/94.

העדר כל קשר בין המנוח והנוטריון

5.
הטענה המרכזית של התובעים הינה, כאמור, כי
ייפוי הכוח הנחזה להיות חתום על ידי
המנוח הוא מזויף ומעולם לא נחתם ע"י המנוח, הנוטריון מעולם לא הכיר את המנוח ולא ראה אותו, וגם המנוח מעולם לא הכיר את הנוטריון ד"ר מטלון, מעולם לא היה במשרדו, מעולם לא חתם בפני
הנוטריון ולא ברור מדוע שני חברונים החפצים להתקשר בעסקת מקרקעין בינם לבין עצמם לא יעשו את העסקה בחברון אלא הם יטרחו להשיג אישורים להיכנס לישראל (ואין זו מלאכה קלה) ולכתת את רגליהם ולהגיע לירושלים ולעבור דרך חתחתים ומחסומים של צה"ל רק כדי לחתום על ייפוי כוח נוטריוני בפני
נוטריון שלא הכירוהו.



פגמים ביפוי הכח
6.
ועוד טוענים התובעים, כי ייפוי הכוח הנוטריוני פגום מיסודו והפגמים שבו מעידים על היותו מזויף ולמצער נוטלים ממנו את חזקת התקינות והוא נעשה בניגוד לחוק הנוטריונים ולתקנות הנוטריונים. שם משפחתו של המנוח נכתב באישור הנוטריוני של ייפוי הכוח באופן משובש דהיינו, "בריע'ית" שאינו תואם את שם המשפחה הרשום בתעודת הזהות שלו

שם רשום שמו "בריגית". (ראו מוצג
17 לת/28), דבר המעיד לשיטת התובעים, כי המנוח מעולם לא היה לפני הנוטריון שעליו לרשום את השם כפי שהופיע בתעודת הזהות. בנוסף, בייפוי הכוח לא צוין תאריך הוצאת תעודת הזהות של המנוח, למרות שבטופס האישור נכללה משבצת מיוחדת למטרה זו ולמרות שבייפויי כוח אחרים שערך אותו נוטריון הוא דאג לציין תאריך הוצאת תעודת הזהות של החותם בפני
ו, הנוטריון לא החזיק בייפוי כוח החתום בחתימה מקורית, הנוטריון לא ניהל כרטסת - הכול בניגוד לחובתו על פי
חוק הנוטריונים ותקנותיו. לא מצוין בייפוי הכוח מה התמורה שגבה בעד ייפוי הכוח חרף קיום משבצת מתאימה, אישור ההעתק של ייפוי הכוח ואשר בו נאמר כי המקור הוצג בפני
הנוטריון ואשר בהסתמך עליו נבדתה העסקה בין המנוח לבין ג'ואד היה אישור העתק כוזב משום שהמקור לא הוצג בפני
הנוטריון בעת מתן ייפוי הכוח.

ייפוי הכח על פניו מזוייף ואינו מעיד על קיום עסקה, אינו מפרט מהם השטחים הנמכרים, אין בו ציון מקור הרכישה של המנוח, אינו מפרט את שם "המוקע" של החלקה הרשומה בו כספר 2 דף 50 , לא מציין מה השטח הנמכר ומה גודלו ומה היחס בינו לבין השטח הרשום, אינו מגדיר את גבולות המקרקעין , אינו מפנה לתוכנית מדידה, אינו מפנה להסכם כלשהו, אין בו פירוט מה התמורה ששולמה , כביכול , כיצד שולמה ולמי שולמה והיכן שולמה, ואין בו כל האלמנטים המעידים על קיום עסקה ו/או על קיום שליחות אמיתית, והוא בטל ומבוטל מעיקרא.

זאת ועוד , לדברי התובעים, הנתבעים 5 ו- 6 עצמם הודו בפני
החוקר הפרטי כי לא הכירו את המנוח, ולא רכשו את המקרקעין. תחילה הם הודו שלא הכירו את המנוח, שלא רכשו את המקרקעין, שלא שילמו תמורתם ושלא התקשרו בשום הסכם לרכישת מקרקעי המנוח ואף הביעו נכונות להעיד על כך בפני
כל רשות שיפוטית או משטרתית בישראל. הנתבעים 5 ו- 6 הודו שלא הכירו בכפר בית אומר אדם אחר זולת הנתבע 7.

עמדת נתבע 1
7.
נתבע 1, עו"ד מטלון למעשה מודה במעשיו
ובמחדליו, כפי
שיפורט בפרק הדיון להלן.
עמדת נתבעים 2-4
8.
נטל הראיה מונח על כתפי התובעים וזאת מכח חזקת התקינות הקבועה בסעיף 19 לחוק הנוטריונים, תשל"ו – 1976, באשר יפוי הכח הוא נוטריוני, על פניו
נחזה להיות תקין. (ע"א 7303/01 עאסף נ' מדינת ישראל, פ"ד 31(2) 847). על אחת כמה וכמה שהטענה שמיוחסת לעו"ד מטלון היא טענה של שותפות פעילה בזיוף דורשת הוכחה משכנעת ביותר.
(ת"א 15416-03-09, (מחוזי חיפה) תעשיית אבן יסוד בע"מ נ' אבראהים ואח', (נבו, 1.4.12); ע"א 404/84 סעתי
נ' סעתי, פ"ד מא(2) 477).
לטענת ב"כ התובע הטוען בסיכומיו כי הנתבעים 2-4 (להלן : "הנתבעים") טוענים כי רובם של העדים היו עדים שעדותם היתה מפי השמועה, משיבים הנתבעים כי לא היה דבר בידיעתם האישית בנוגע לזיוף המסמך כולל בנו של המנוח. אף אחד מהם לא ראה, לא היה נוכח בשום שלב מהשלבים האלה וממילא כל הסיפור על הרעידות של המנוח ועל העובדה שהוא היה עובד בחלקה שלו, ועל כל המסמכים שהיו בחתימת המנוח, היו מפי השמועה.
אף עדותו של אמיר יופה מחב' הימנותא שהעיד כי החברה נמנעה לרכוש את הקרקע בשל זיוף, זו עדות על פי שמועה הנסמכת על חוו"ד של בצלאלי.

מדובר בקרקע שנמצאת בשטחי יהודה ושומרון, ועיסקאות בקרקעות כאלו הן עסקאות מאוד מורכבות, מסובכות שסיכון חיים משמעותי מוטל על מי שעוסק בהן בוודאי על מוכר הקרקע הערבי אם הקרקע מגיעה בסופו של יום לידיים של יהודים.

הנתבעים אף תוקפים את עו"ד מטלון מכל פן אפשרי. כך מפנים הם להחלטה בבקשה למתן הצו הזמני (במסגרת התיק העיקרי) שניתן על ידי השופטת בן עמי ביום 8.4.03, ושם, לגירסתם, המדינה אמרה דברים שונים מאשר כאן (פרו' מיום 21.10.03).

9.
כן נגרם לנתבעים, לטענתם, נזק ראייתי כתוצאה ממעשיו של עו"ד מטלון. כל מסמך שיכול היה לעזור לנתבעים להוכחת עמדתם וצדקתם הושמד על ידי עו"ד מטלון לאחר שהסתיימה חקירתו במשטרה והוחזרו לו המסמכים. גם המשטרה התרשלה בכך שהחזירה לו את כל המסמכים ולא תפסה אותם (עדות מטלון מיום 15.12.05, עמ' 104-107). מכאן שד"ר מטלון "הפיל את התיק" של הזיוף על האחים עמרם בראש ובראשונה, ואף על עצמו.
התיק הפלילי כנגד נתבעים 3, 4 ליווה אותם במשך כל השנים כמעיין גיליוטינה שמונחת מעל ראשם. בכל נושא נטען שיש מסמכים בתיק הפלילי הכולל האשמות חמורות בזיופים של יפוי הכח ומסמכים נוספים ביחד לעיסקה נשוא התביעה. בסופו של יום התברר שנושא
הקרקע נשוא התביעה, נמחק מכתב האישום לרבות אזכור המסמכים הקשורים בו.

הודעותיו של נתבע 4 במשטרה לא הוגשו כמוצגים בתיק דכאן ואף לא הוצגו בתיק הפלילי לאור הסדר הטיעון, ולכן ההסתמכות על התיק הפלילי התבררה לשיטת הנתבעים כעורבא פרח. כך, המדינה טוענת בסיכומיה שאחת הסיבות למחיקת פרשה זו
מכתב האישום היתה העובדה כי התיק נדון כאן בהליך אזרחי. אולם חזקה על המדינה כי אם היו לה ראיות למכביר כפי שהיא טוענת כדי להרשיע את יוסף עמרם בעבירות נוספות פליליות היא לא היתה מוותרת ולא חותמת על עיסקת הטיעון.
לעצם נושא הזיוף ומצבו של המנוח עיסא, מתייחסים הנתבעים לחוות דעתו של ד"ר אנטולי ליברמן, מומחה לנוירולוגיה בבית החולים הדסה. חוות הדעת התייחסה לעדותו של ד"ר עיסא ג'אני מיום 4.11.09 אשר היה הרופא המטפל של המנוח. ד"ר ליברמן מציין דברים שלא נסתרו בחוו"ד וקובע ביחס לשניים מהנושאים המרכזיים ביותר במשפט שטענו התובעים והם: העובדה שיפוי הכח מזויף נובעת בראש ובראשונה מכך שהמנוח שהיה חולה פרקינסון במצב מאוד מתקדם, רעד בצורה בלתי נשלטת בידיים ואילו החתימה על יפוי הכח הינה חתימה יציבה שאין בה רעידות כלל ולכן ברור שהחתימה מזויפת. ד"ר ליברמן התייחס בחוה"ד לשאלות והפנה לתרופות שנטל המנוח, דהיינו שמדובר על שלבים יחסית מוקדמים של המחלה
והפסקת הרעידות כמעט לחלוטין לפחות בזמנים מסוימים במשך היום. העדות לא נסתרה לא על ידי הרופא המטפל שאפילו לא הביא מסמכים רפואיים מתיקו של המנוח אלא
הביא דברים כלליים בלבד, ולא על ידי כל פעולה אחרת של התובעים. התובעים, לשיטת הנתבעים, טענו טענות סותרות
לגבי הרעידות דהיינו שהמנוח נהג לעבוד בקרקע נשוא התביעה מדי יום ביומו כמעט, ביצע בה פעולות בהיקפים כספיים משמעותיים, אולם לא הוגשו קבלות או הוכחות אחרות ל"היקפים המשמעותיים".
נטען שהמנוח נפטר בגיל למעלה מ-90, בתאונה בעת שנהג על טרקטור בחלקה. הכיצד אדם שחולה בפרקינסון עם רעידות בלתי נשלטות בידיים יכול לעבוד בקרקע כחקלאי בגיל זה? או לנהוג בטרקטור בשטח במצבו? (חוו"ד ליברמן, שם, 2 עד 5).

10.
מסקנת הנתבעים היא אפוא שלא ניתן לייחס אמון או חשיבות לטיעוני התובעים בנדון.
אשר לטענה לפיה חלק מאנשי הכפר ובנו איברהים סיפרו שהקרקע היתה נטועה ומעובדת, הרי שאיברהים הפליג בתיאורים על מטעי גפנים עצומים בגודלם שנמצאים על הקרקע, כל זה נעשה על ידי אביו המנוח שראה בקרקע כקרקע שלו ורצה להוכיח את בעלותו על הקרקע. הטענות נסתרו על ידי שניים מהעדים שהעידו כאן – העד עמיר יופה שאומר במפורש שהקרקעות לא היו מעובדות ולא היו עליהם מטעים וקצין הבטחון של המועצה המקומית באפרת,
מר ידידיה שניסה להציג צילומי אוויר של החלקות אלא שבית המשפט לא איפשר זאת והעד סיפר מה הוא ראה וכי הקרקע לא היתה מעובדת כמעט בכלל, דבר הסותר את דברי העדים האחרים בסוגיה.
הנתבעים הגישו שתי חוו"ד של מומחים לכתב יד. יעקב יניב קובע בצורה ברורה שאין כל אפשרות להסיק מסקנות מהעתקים צילומיים כאשר המקור איננו נמצא.
וכאמור יפוי הכח המקורי עליו חתם המנוח לא נמצא. יוסף עמרם העיד על כך ששמר בידו העתק בלבד ואת המקור החזיר. כן העיד המומחה מר שאול הללי.
התובעים ניסו להמעיט בניסיונו המקצועי ובכישוריו, אבל המומחה מציין בחוו"ד את ניסיונו המקצועי וכי נתן לא מעט חוות דעת לבתי המשפט, והוא קובע בחוו"ד:

"לאור ממצאים אלה הגעתי
למסקנה כי קיימת סבירות שאין להתעלם ממנה ש...".
(שם, שם).

10.
הוצגו יפויי כח, כאשר אין מחלוקת שהמנוח חתם עליהם לטובת אחיו של המנוח וילדיו לפיו העביר חלק מהקרקעות שבבעלותו במתנה אליהם. גם ביחס ליפויי כח אלה הגדילו התובעים וטענו למרות שלא הכחישו שהמנוח הוא זה שחתום על יפויי הכח האלה, ולמרות שיפויי האלה הם יפויי כח כפי שכתוב עליהם בלתי חוזרים, שבו וטענו התובעים שמאוחר יותר חזר בו המנוח מהמתנה שנתן לאחיו ולילדי אחיו, ולכן יפויי הכח האלה ממילא אינם תקפים. בהקשר לכך חשוב לזכור שלא הוצג שום מסמך המאשש את הטענה של חזרה מיפויי הכח האלה, ועוד יותר מכך, מראה עד כמה לא ניתן לסמוך אפילו לא במעט על גירסת התובעים.

יפוי הכח הינם בלתי חוזרים
11. לטענת הנתבעים אכן העד המרכזי, עו"ד מטלון, הודה במהלך חקירתו במשטרה, כי יפוי הכח שאושר על ידו נשוא התביעה, מזויף. כלומר החותם לא ניצב לפניו בעת חתימת יפוי הכח.
עם זאת, עו"ד מטלון לא ידע להסביר מה מניע עו"ד בגילו ובמעמדו לאחר עשרות שנות עבוד לזייף מסמך נוטריוני ותרץ זאת במה שהוא הגדיר "דיבור חלאבי" כלומר "קרבה שחש כלפי יוסי עמרם". עו"ד מטלון בעצמו אמר שלא שילמו לו כסף פרט ל-2,000 ₪. האמנם 2,000 ₪ מביאים לידי כך שנוטריון בעל וותק כה רב בזיוף מסמכים רק בגלל דיבור חלאבי? ברור שהמניע של מטלון לשקר ולהפליל את הנתבעים עמרם הוא אך ורק כדי להוציא את עצמו מהעניין הפלילי והמניע הזה הוכח כנכון בעובדה שהיה ברור ומתבקש שכנגד עו"ד מטלון צריך להיות מוגש כתב אישום בגין הזיוף הזה יחד עם הנתבעים האחרים.
יתכן שהוא סיפק מידע שגרם לחשיפה של פרשת "מרמה ענקית" בקרקעות ביהודה ושומרון לה כביכול היו שותפים קצינים בכירים במינהל האזרחי. עו"ד מטלון מסר בבית המשפט גרסה אחרת לחלוטין מאשר במשטרה. ביום הראשון לחקירתו נתן גרסה תואמת לזו שהעיד לפני כב' השופטת בן עמי.
התובעים מתמקדים בעדותו המוקדמת של מטלון בפני
כב' השופטת י' צור, שם הודה במפורש בחקירתו הנגדית ואמר בצורה הברורה "שיקרתי לכב' השופט שפירא במשפט", לפיכך לא ניתן להאמין לעד כזה.
אשר לעדות המומחה אמנון בצלאלי המומחה לכתב יד, מפנה ב"כ הנתבעים לשתי חו"ד הדעת. הראשונה, ניתנה לבקשת חברת הימנותא שני לפני הפרשה דכאן כאשר הוא בדק את המסמך המקורי וקבע שלעניות דעתו החתימה היא לא אותנטית. בחוות דעת השניה הוא קובע שוב שהחתימות הן לא של המנוח. לטענת הנתבעים יש סתירה בין חוות הדעת של בצלאלי לעומת זו של חג'אג'.

חשוב לדעת הנתבעים לא רק הזיוף, אלא איך נעשה הזיוף. ב"כ הנתבעים מפנה לעדותו של בצלאלי (פרו', 21), לעומת דברי המומחה חאג'אג' (פרו', 68) וסבור כי יש ביניהם התנגשות חזיתית. השאלה אם אותו אדם העתיק
פעמיים חתימה מזויפת, או שהביאו שני אנשים אחרים
?
כן מצביעים הנתבעים על כשלים בעדות המומחה בצלאלי.
אשר לעד בעל משרד החקירות הפרטי, מוסטפא משהוב, טוענים הנתבעים בסיכומיהם כי מדובר בעדות שמיעה ואין לקבלה.

כך
גם העדויות הנוספות של העדים וכן נהג הבאגר שנהג בשטח, ג'מאל חוסיין מוחמד סבאן שהינו בן 90, חולה פרקינסון במצב קשה שהוא לא יכול אפילו לכתוב, אבל לעבוד בשטח ולבנות גדרות זה
ודאי אפשר, והתברר כי בא להעיד כי הוא לא רצה להסתבך עם משפחת בריג'ית.
אותו זיאד רבחי העיד על עצמו שהוא חאג'', וחאג' לעולם לא משקר, אולם כל העדות שלו היא "שקר אחד גדול" כדברי ב"כ הנתבעים. כך גם לגבי העד אחמד איברהים בדאווי (פרו', 120) המודה שלא את הכל המנוח סיפר לו, והעיד שלא יכול להיות שהמנוח
מכר את הקרקע. מדובר באדם שעובד צמוד למוכתר, והעיד כי לא ראה רעידות אצל המנוח ומסביר כי היה רועד כי הוא היה עצבני. העד מוחמד זריק אבו עייאש, טען שביצע את העבודות בקרקע, אולם הוא לא זכר אפילו את השטח. המסקנה לשיטת הנתבעים הינה כי פשוט לקחו אסופה של כפריים ומהמנגנונים על הביטחון המסכל של הרשות הפלסטינאית ודאגו להגיד להם מה להעיד, במטרה שהקרקע לא תועבר ליהודים.
באשר לעד מר ירון אלבלק, רשם המקרקעין ביו"ש, בהינתן שהתביעה כללה האשמות חריפות כנגד המדינה על שיתוף פעולה עם עמרם בעניין המדידות של הקרקע יש להתייחס אליה בהתאם.
לסיכום, טוענים הנתבעים כי נעשתה כאן עסקה במקרקעין כשרה לחלוטין שנרשמה כדין במרשם המקרקעין ביהודה ושומרון, וכל ניסיונות התובעים והראיות שהם הביאו כדי לבסס את טענותיהם בעניין זיופים אשר כביכול ננקטו על ידי הנתבעים עמרם, הן טענות בלתי נכונות ומטרתן אחת – להביא לידי כך שהקרקע לא תעבור לידיים של יהודים.


עמדת נתבעים 9-10
12.
לדברי ב"כ נתבעים 9-10 (להלן: "המדינה"), בהיותם אחראים על רישום המקרקעין באזור יהודה ושומרון, ככלל הם אינם נוקטים עמדה במחלוקות המתגלעות בין צדדים כלשהם באשר לזכויות במקרקעין, אלא פועלים אך ורק מתוך עמידה על העניין הציבורי שבניהול מרשם אמיתי ומדויק.

במקרה הנדון לאור נסיבות העניין, ובשים לב לחובת המדינה לשמור על טוהר המרשם ונוכח הראיות הרבות והחד משמעיות שהוצגו בהליך זה ואלה שנאספו בחקירת המשטרה שהביאה להגשת כתב אישום בת"פ (מחוזי י-ם) 197/08 מדינת ישראל נ' יוסף עמרם ואח'
) (להלן: "התיק הפלילי"). לא ניתן להימנע מן המסקנה, כי ייפוי הכוח הינו מזויף וכי בדיעבד מסתבר, כי לא היה מקום לבצע שינויים במרשם, בהסתמך עליו.

כתב האישום המתוקן בתיק הפלילי שבעקבותיו ניתן פסק-דין מרשיע במסגרת הסדר טיעון, לא כלל את האישום שהתייחס למקרקעין נשוא התובענה. עם זאת צוין 'ברחל בתך הקטנה' במסגרת ההליך הפלילי, כי הסכמת המדינה במסגרת ההסדר לוותר על האישום בעניין זה אינה מלמדת כי אין בידיה ראיות להוכחת מערבותם של הנתבעים 3-4 במרמה ובזיוף מפרוטוקול הדיון הרלוונטי שהוגש לתיק דכאן ביום 16.11.11.

המדינה מצטרפת לעמדת התובעים לפיה הוצגו ראיות למכביר שיש בהן כדי לבסס את הטענה בדבר זיוף ייפוי הכוח.

עדות מטלון הינה מכרעת שכן במסגרתה נמסרה הודאה מפורשת במעשי מרמה וזיוף חמורים המטילים בראש ובראשונה צל כבד על חייו המקצועיים ועל פועלו של הנוטריון מטלון עצמו ומהווים הודאת בעל דין.

תמיכה נוספת הינה בחוות הדעת הקובעות, כי החתימה על ייפוי כוח אינה אותנטית. מדובר בחוות דעת עצמאיות ובלתי תלויות אשר אף בהן די כדי לבסס את טענת הזיוף. המסקנה שעלתה מחוות הדעת של המומחה אמנון בצלאלי שהראשונה שבהן ניתנה לבקשת חברת הימנותא והשנייה ניתנה לבקשת המחלקה לזיהוי פלילי, הייתה חד משמעית וברורה וכך גם עדותו בפני
בית המשפט
ביום 24.1.08.

לאור האמור על הנתבעים 2-4 הוטל נטל ראייתי כבד להוכחת כשרות ייפוי הכוח וכשרות התנהלותם. אולם הם לא הרימו את הנטל ולא הביאו ראיות מהן ניתן ללמד על השתלשלות העניינים הכרונולוגית, אופן פעילותם לרכישת המקרקעין, ראיות לתשלום התמורה ולכשרות העסקה לה הם טוענים.
הוסף לכך את עדותו של העד זיאד רבחי בנוגע לניסיון להדיחו לעדות שקר, את עדותו של העד אמיר יופה ואת עצם הודעתו של הנתבע 4 בכתב האישום המתוקן (במסגרת הסדר טיעון שכלל ריצוי עונש של מאסר בפועל), שגם אם אינו עוסק באירוע דנן, מטיל ללא ספק צל כבד על אמינותו. גם חוות הדעת שהובאה לצורך תמיכה בעמדתם רחוקה מלהיות משכנעת וכבר מתוכה ניתן ללמוד שאין בה כדי להוכיח באופן פוזיטיבי את כשרותו של ייפוי הכוח.

כן מוסיף ב"כ המדינה כי אי התייצבותם של הנתבעים האחרים (הנתבעים 5-8), אשר הראיות הקיימות מצביעות על שותפותם במעשי המרמה, מחזקת אף היא את עמדת התובעים ולו היה בעדותם של אלה, כדי לסייע במשהו לנתבעים 2-4, אין ספק שהנתבעים 2-4 היו פועלים בניסיון ממשי להביאם לעדות. משלא עשו כן, ברי כי גם עניין זה יש לזקוף לחובתם.


דיון
13.
ראשית ייאמר, כי דן אני רק בפרשה נשוא התביעה ולא בעסקאות מקרקעין ופרשת הונאה מסועפת כמתואר בכתב התביעה וסיכומי התובעים.

למעשה, כל הצדדים מסכימים שהמחלוקת העיקרית בתיק זה הינה סביב יפוי הכח הנוטריוני 286/94 ואמיתותו, כאשר העד המרכזי בנושא זה הינו נתבע 1, ד"ר אברהם מטלון
, עו"ד (להלן: "מטלון") אשר אישר את המסמך הנוטריוני.
עדותו של מטלון בבית המשפט אכן היתה מבישה מבחינתו, ובסופו של יום ניתן לקבוע חד משמעית כי הוא הוציא מלפניו אישור נוטריוני בלא שהחותם חתם בפני
ו כלל.
במהלך עדותו (ראו להלן) הודעתי לעד מטלון כי זכותו שלא להפליל עצמו, ואולם הוא לא ביקש לחסות בצילה של זכות זו.
אף עורך דינו, עו"ד בוכבינדר, הצהיר לפרוטוקול כי העד מסר הודעה ברוח זו במשטרה.

מכאן, לאור מרכזיות המחלוקת בנדון, יובאו דבריו של מטלון מתוך עדותו.
כעבור שנתיים מהגשת התביעה התייצב ד"ר מטלון על דוכן העדים והעיד ביום 2.6.2005 כדלקמן:

"ש. אתה מכיר את ייפוי הכוח?
ת. כן.
ש. מה אתה יכול לספר עליו?
ת. ייפוי הכוח הזה מסמך שנעשה בקנוניה עם יוסי עמרם ואחיו יעקב, לאחר שיצרו קשר ידידות איתי על רקע כל מיני דברים, דיבור חלאבי וכן הלאה, וביקשו ממני לעזור להם לצאת מאיזה ויכוח שיש בין שתי משפחות של יורשות של מישהו, קבוצה אחת רצתה לעשות ייפוי כוח איתם והשנייה לא רצתה. הניעו אותי לאשר ייפוי כוח לא נכון בערבית שנעשה לא על ידי ולא אצלי אלא הובא למשרדי ואני נתתי עליו אישור חתימה אם כי לא נחתם לפני. ייפוי הכוח עצמו לא נחתם לפניי אבל אני אישרתי אותו.
ש.מיופי הכוח היו אצלך באותה עת?
ת. לא עד כמה שאני זוכר האחים עמרם לקחו את המסמך והחזירו אותו חתום. הוא לא נחתם לפניי.

בית המשפט מזכיר לעד את זכותו שלא להפליל את עצמו.

עו"ד בוכבינדר: העד מסר הודעה ברוח זו במשטרה.

ש. המנוח עיסאם חאמד אחמד בריגית, היה מעולם במשרדך?
ת. לא.
ש. תוכל להסביר לבית המשפט איך אישרת חתימה של אדם שלא התייצב בפני
ך?
ת. זה המעשה הלא נכון. אני פתחתי בדברים האלה ואני אומר בכנות...
" (פרו', עמ', 76).

עדות זו מחזקת את טענת התובעים לפיה היה סכסוך בין משפחת עיסא בריגית לבין משפחת מחמוד בריגית כאשר קבוצה אחת (משפחת מחמוד שלטובתה ניתן ייפוי כוח שבוטל לגבי מחצית זכויות בחלקת ד'הר פטימה במתנה) רצתה לערוך ייפוי כוח ולמכור את הקרקע ליוסף עמרם ואילו משפחת עיסא לא רצתה לחתום על ייפוי כוח למכירת הקרקע. אלה היו הסיבות שהציג יוסף עמרם בפני
ד"ר מטלון עת שנוצר ייפוי הכוח המזויף בסמוך לשנת 2000. והנה התברר כי הגרסה שנמסרה על ידי
התובעים הינה גרסת אמת ושהרקע למעשה הזיוף היה ויכוח שיש בין "שתי המשפחות" כאשר משפחת עיסא סירבה למכור את הקרקע.

מטלון העיד כי האחים עמרם התיידדו עמו בסמוך לשנת 2000 וכי את ייפוי הכוח הביא יוסף עמרם למשרדו של מטלון, וכי דף האישור הוכן אצלו במשרד והתאריך שנבחר לאישור, אינו תואם את המציאות, או כדבריו:

"ש. סיפרת שהתיידדו האחים עמרם איתך, באיזה תקופה זה היה?
ת. הייתי בירושלים עד שנת 2000 ואחרי זה משרדי עבר לת אביב. לפני שנת 2000.
ש. באיזה תקופה, שנה, שנתיים?
ת. אולי שנה לפני כן.
ש. ייפוי הכוח הזה כיצד הגיע אליך למשרד? (נספח י"ב לכתב התביעה) שהוא ת/21.
ת. הביא אותו יוסי עמרם.
ש. הדף הראשון, דף האישור, מי הכין אותו וכיצד הוא הוכן?
ת. זה הוכן אצלי במשרד.
ש. והתאריך שנבחר?
ת. התאריך שנבחר זה התאריך שנעשה, זה תאריך האישור שלי, 21.6.94, שנבחר ותואם לי על-ידי יוסי עמרם כדי להיות קודם לתאריך פטירתו של עיסא בריגית.
ש. ואתה אישרת את זה מתי?
ת. לא באותו תאריך אני אישרתי את זה. זה היה צריך להיות לפני פטירת האיש הנחזה.
ש. מתי זה היה בפועל?
ת. זה היה לפני שעזבתי את ירושלים, יכול להיות לפני 2000 בערך אותי בשנה, שנה וחצי לפני 2000
" (פרו', 77).

מטלון היה ער לכך שהוא מסר עדות סותרת בפני
כב' השופטת בן-עמי במסגרת הבקשה למתן סעד זמני, ואולם הוא הסביר כי הגרסה שנתן בפני
כב' השופטת בן-עמי זו הגרסה שבה היהעדיין שבוי לזיוף שנעשה בקנוניה עם האחים עמרם, והעיד כי הוא לא ידע כיצד לצאת מהבעיה והפתרון בא כאשר נודע לו כי האחים עמרם נתפסו על ידי המשטרה, או אז התוודה בעצמו במשטרה ומסר לה גרסה מלאה. הוא הדגיש שהודעתו במשטרה היא הנכונה, וכך העיד:

"ש. מפנה לעדותך בפני
כב' השופטת בן-עמי
ת. מכיר.
ש. תסביר איזה מהגרסאות אמיתית ולמה ומה סיבת השוני בין הגרסאות?
ת. הגרסה שנתתי בפני
השופטת בן-עמי זו הגרסה שבה הייתי שבוי לזיוף שנעשה בקנוניה עם האחים עמרם. האמת לא ידעתי איך יוצרים מזה והפתרון בא כאשר נודע לי שהם נתפסו על-ידי המשטרה ואז בעצמי מסרתי למשטרה את כל הגרסה והיא נמצאת ודאי בתיק. חשבתי שזה הועבר לבית המשפט. ושם, במשטרה זו הגרסה הנכונה
" (פרו', 78).

אכן התרשמתי מעדותו כי הוא מצטער על מעשיו וכי הוא מכה על חטא, וכי היה לו קושי כיצד להיחלץ מהבעיה. גרסה זו מקובלת עלי ועומדת אף במבחן ההיגיון שהרי לא בנקל עו"ד ונוטריון שעבד במקצוע שנים רבות מעולם לא נכשל קודם ולפתע פתאום יתוודה, יפליל את עצמו, יודה במעשים חמורים ובסוף עדותו יבקש סליחה מהתובעים. כן הוסיף והעיד:

"ש. אמרת שעמרם יוסי הביא לך את ייפוי הכוח מוכן ואז אתה אישרת אותו למרות שהבן אדם לא הופיע אצלך
ת. נכון
" (פרו', 80).

כן העיד שיוסף עמרם אמר לו שייפוי הכוח מזויף כדלקמן:

"ש. האם זה נכון שיוסי עמרם כשהביא לך את ייפוי הכוח אמר לך שזה מזויף?
ת. כן, ברור. עצם זה שהוא לא מביא את האנשים.
ש. אבל גם ידעת אז שזה היה מזויף?
ת. נכון
" (פרו', 81).

מטלון היה בן 81 בעת מתן עדותו ועבר ניתוח בו הושתל לו קוצב לב ונחקר במשטרה מספר פעמים. וכך ההמשך:

"ש. בן כמה אתה?
ת. 81 חגגתי.
ש. אמרת קודם שעברת ניתוח?
ת. קוצב לב.
ש. הייתה לך עסקה עם המשטרה בקשר לעדותך, הבטיחו לך משהו?
ת. אין לי עסקה, רק עסקת אמת.
ש. ומה הם אמרו לך אם תאמר את האמת, מה יקרה אז?
ת. לי רווח כי יכולתי לצאת מהמועקה הזאת ולהגיד את האמת ואני מצר מאוד על התקופה הזאת של הקנוניה עם האחים עמרם וטוב שיצאתי מזה והמשטרה חקרה אותי בהגינות, עימתו אותי איתו.
ש. מה בקשר להעמדתך לדין פלילי, מה נאמר לך?
ת. הם לא נכנסים לעניין הזה.
ש. שום מילה לא הוחלפה בקשר לעניין הזה?
ת. שום דבר
" (פרו', 82).

הנה כי כן, העד ככל שהחקירה הנגדית העמיקה חקר דבק מיטלטלין בגרסה שזיוף ייפוי הכוח העיק עליו. ועוד העיד:

"ש. פירוש הדבר שהולכת שולל את לשכת עורכי הדין?
ת. נכון.
ש. בתצהיר שהגשת לבית המשפט חזרת על אותה גרסה?
ת. נכון.
ש. פירוש הדבר שמסרת תצהיר שקר?
ת. אמרתי את זה.
ש. בעדותך בפני
השופטת בן-עמי אמרת את אותם הדברים ומסרת עדות שקר בבית המשפט?
ת. נכון.
ש. כלומר אתה שלוש פעמים לרשויות שונות מסרת גרסה שקרית?
ת. נכון
" (פרו', 85).

וכן:

"ת. אני האמנתי לגרסתם שהם רוצים לקדם עסקה עם חלק מהיורשים, וחלק אחר לא מסכים. ואז הסכמתי לשתף פעולה איתם, אני קניתי את עולמי לאחר מכן כאשר האחים עמרם נתפסו על-ידי המשטרה, ובעקבות זה נחקרתי ואז סיפרתי את כל האמת, לא היה אכפת לי כל התוצאות האלה שאני תרמתי לזה, ובלבד שגיליתי את כל האמת הזאת.
ש. לא היה אכפת לך שתאבד את הרישיון שלך ותכנס לבית הסוהר?
ת. נכון
" (פרו', 90).

ובהמשך העיד כדלקמן:

"ש. בעקבות שאלת בית המשפט, האם עבור אישור ייפוי הכוח קיבלת תמורה?
ת. קיבלתי אז אולי 2,000 ₪, אחר כך אמרו נגמור את העניין אתה תראה יהיה לך טוב.
ש. האם הבטיחו לך עוד איזה טובות הנאה בעתיד?
ת. כן, אחרי כן. זה עבור הפעולות הלא נכונות שעשיתי עבורם
" (פרו', 93).

14.
בעימות במשטרה שנערך בין מטלון לנתבע 4 (צורף כמוצג נ/9) הטיח מטלון בעמרם כי הוא הביא לו ייפוי כוח מוכנים וחתומים והוא אישר אותם וכן הטיח בפני
ו שהבטיח לו שכר גדול. מדובר בזיוף מספר יפויי כוח כולל ייפוי כוח נוטריוני מס' 138/92. יוסף עמרם, לעומתו, אמר שדבריו של הנוטריון אינם נכונים, אבל כשנשאל יוסף עמרם אם מטלון משקר השיב:

"שאלה ליוסף: מה תגובתך לדברים ששמעת כרגע מפי עו"ד מטלון?
תשובה: זה לא נכון.
שאלה ליוסף: כלומר שד"ר אברהם מטלון
שנמצא פה כרגע בפני
ך לפי דבריך משקר?
תשובה: הוא לא משקר אולי לא זוכר על מה הוא מדבר אולי הוא בלחץ שהוא מדבר כך.
שאלה למטלון: יוסף עמרם טוען שאתה בלחץ ואף אומר זאת?
תשובה: אני לא בלחץ
" (נ/9, שם, שם).

כן עולה מן העימות המשטרתי בין מטלון לבין יוסף עמרם, כי יוסף עמרם מנסה להתגונן ולתרץ את הטחת ההאשמה של מטלון בו ווידויו על ההשתתפות בזיוף בכך שמטלון נמצא בלחץ אולם מטלון עמד על דעתו שהוא לא בלחץ, וכי הוקל לו רבות כשניתנה לו הזדמנות להתוודות.

לאחר הדברים האלה וניתוח עובדות הנ"ל על ידי התובעים, נפנה לגירסת הנתבע 1, ד"ר מטלון, כפי שעולה מסיכומי בא-כוחו.
בספר תהילים פרק ל"ז פסוק כ"ה נאמר:"נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם".

בהשלכה לפסוק זה אומר כי לא ראיתי בכל שנות עבודתי הודאת נתבע, קבלת אחריות, חרטה ובקשת מחילה מפורטת, התומכת בגירסת התובע בכתב התביעה, ובהמשך בעדות ולבסוף בסיכומיו
כפי שעולה מסיכומי נתבע 1. למען ההמחשה, אביא את הדברים בשם אומרם, והללו מדברים בעד עצמם:
"סיכומים מטעם הנתבע 1

חרטה ותשובה

1.נדיר במחוזותינו שאדם במעמדו, גילו ומקצועו של הנתבע 1 עומד בבית המשפט ומודה במפורש במעשה האחד והיחיד שכשל בו במסגרת עבודתו, אשר נבע מחולשה רגעית ואנושית, פועל יוצא ממכשול שהונח בפני
ו על-ידי הנתבעים 3 ו- 4, אשר בדיבור חלבי, בדיחות, יחסי ידידות לרגע, ביקורים בביתו וכיו"ב, הניעו אותו לאשר באישור נוטריוני העתק מסמך וחתימות למרות שמקור המסמך והאנשים לא היו בפני
ו.

2. למרות הקושי הכרוך בכך ובמודעות מלאה לתוצאה, העיד הנתבע 1 "... הניעו אותי לאשר ייפוי כוח לא נכון בערבית שנעשה לא על-ידי ולא אצלי אלא הובא למשרדי ואני נתתי עליו אישור חתימה אם כי הוא לא נחתם לפניי.
ש. מיופי הכוח היו אצלך באותה עת?
ת. לא עד כמה שאני זוכר האחים עמרם לקחו את המסמך והחזירו אותו חתום. הוא לא נחתם בפני
י...
ש. המנוח עיסאם חאמד אחמד בריגית, היה מעולם במשרדך?
ת. לא..." (עמ' 76-77 לפרוטוקול מיום 2.6.05 שורות 14-17, 1-9) ... "ייפוי הכוח כולו נכתב לא אצלי..." (עמ' 92 לפרוטוקול מיום 2.6.05 שורה 12).

3. הנתבע 1 העיד במשך שלוש ישיבות בית משפט ארוכות, בהן נחקר בחקירה נגדית ארוכה ומתישה לאדם בגילו ובמצבו הבריאותי הקשה, ולא סטה מהודאתו. על אף הקושי והתוצאות הכרוכות בכך מבחינה אישית, מקצועית, מוסרית וחוקית, חזר הנתבע 1 פעם אחר פעם על דבריו לפיהם אישר באישור נוטריוני את העתק מסמך ייפוי הכוח מס' 286/94, למרות שמסמך זה לא נעשה על-ידו והאנשים החתומים כביכול על המסמך לא הופיעו בפני
ו מעולם.

4. הנתבע 1 סיפר את האמת בפני
בית המשפט זה על מסמך ייפוי הכוח 286/94, והביע חרטה ותשובה מלאה "...ש. תוכל להסביר לבית המשפט איך אישרת חתימה של אדם שלא התייצב בפני
ך? ת. זה המעשה הלא נכון. אני פתחתי בדברים האלה ואני אומר בכנות... (עמ' 77 לפרוטוקול מיום 2.6.05 שורות 10-11) ...הגרסה שנתתי בפני
השופטת בן-עמי זו הגרסה שבה הייתי שבוי לזיוף שנעשה בקנוניה עם האחים עמרם. האמת לא ידעתי איך יוצאים מזה והפתרון בא כאשר נודע לי שהם נתפסו על-ידי המשטרה ואז בעצמי מסרתי למשטרה את כל הגרסה... ושם, במשטרה, זו הגרסה הנכונה... (עמ' 79 לפרוטוקול מיום 2.6.05 שורות 11-14) ... לי רווח כי יכולתי לצאת מהמועקה הזאת ולהגיד את האמת ואני מצר מאוד על התקופה הזאת של הקנוניה עם האחים עמרם וטוב שיצאתי מזה... (עמ' 83 לפרוטוקול מיום 2.6.05 שורות 7-8) ... לא היה אכפת לי כל התוצאות האלה שאני תרמתי לזה, ובלבד שגיליתי את כל האמת הזאת. ש. לא היה אכפת לך שתאבד את הרישיון שלך ותכנס לבית הסוהר? ת. נכון..." (עמ' 91 לפרוטוקול מיום 2.6.05 שורות 8-11).

הנתבע 1 מעד במכשול שהונח בפני
ו

5. הנתבע 1 העיד באשר
לנסיבות המצערות שגררו אותו למעשה שעשה "...ש. מה היו קשרי הידידות המיוחדים בינך לבין האחים עמרם? ת. הקשר היה ידידותי, דיברנו ערבית, היה דיבור חלבי, בדיחות, הזכרנו חזנות מזרחית, אנחנו קשורים למשפחת קצין בארה"ב והם מכירים אותם גם כן. ש. אתה קשור למשפחת קצין? ת. כן, אשתי. היו אירועים כאלה שהם היו באים לשם ואנחנו היינו נפגשים שם גם כן. הם ביקרו אצלי הרבה בבית, ושתו קפה, זה סוג ידידות כזאת שהיא ידידות אמת... ש. בגלל הדברים האלה שהם ביקרו אצלך בבית, ובגלל שהם מכירים את משפחת קצין, אתה עשית את כל הפעלות האלה? ת. זה האווירה שגררה את המעשה הזה. ש. אני לא מבין את זה? ת. גם אני לא..." (עמ' 92-93 לפרוטוקול מיום 2.6.05 שורות 15-17, 1-11). בנסיבות אלו, מעד הנתבע 1 במכשול שהונח בפני
ו והתפתה לאשר העתק מסמך 286/94.

6. כפי שהעיד, לא נצמחה לו כל טובת הנאה מהמעשה שעשה, מלבד סך 2,000 ₪ ששולמו לו (עמ' 93 לפרוטוקול מיום 2.6.05 שורות 19-21), והבטחות שקיבל מהאחים עמרם לגביהן העיד "...הם לא הפליגו בסכום ולא בהבטחות..." (עמ' 94 לפרוטוקול מיום 2.6.05 שורות 8-9) ...אמרו "רק נצליח, אתה תקבל הרבה כסף" מה ומו הם לא אמרו שום דבר..." (עמ' 123 לפרוטוקול מיום 5.12.05 שורה 5). ברור על פניו כי תשלום נמוך מאוד בסך 2,000 ₪ והבטחות "על הקרח" לתמורה לא מוגדרת בעתיד, מעידים כאלף עדים על כך שהנתבע 1 לא היה שותף בעסקי הנתבעים 2-4, כפי שמנסים התובעים לתאר אותו. ההיפך הוא הנכון, מדובר באדם מבוגר מאוד, בסוף דרכו המקצועית, אשר מעד במכשול שהוצב בפני
ו על-ידי מי שידעו להתקרב אליו בקרבה משפחתית ובדיבור ידידותי לכאורה, ונוצל לבסוף על-ידם לעשות מעשה מנוגד למקצועו ולעקרונותיו.

מדובר במעשה יחיד

7. בניגוד מוחלט לטענה של התובעים בסיכומיהם, לפיה סייע הנתבע 1 לאחרים עמרם באופן שיטתי בזיוף ייפויי כוח נוספים לצורך גניבת קרקעות מבעליהן (סעיפים 194-195 לסיכומיהם), מעיד הנתבע 1 בעדות שלא נסתרה כי מדובר במעשה יחיד "...ש. חוץ מהמקרה הזה כמה מקרים נוספים של זיופים של אישורים נוטריונים היו לך עד היום? ת. אין. זה המקרה היחידי... ש. אם כך זה מקרה מאוד יוצא דופן שהיה לך, נכון? ת. כן..." (עמ' 97 לפרוטוקול מיום 2.6.05 שורות 4-10).

8. גרסת הנתבע 1 לא נסתרה על-ידי התובעים בראיות מהימנות ובעלות משקל, והתובעים לא הצליחו להרים את נטל ההוכחה בעניין זה. גם המסמכים שהוגשו ביחד עם תיק המשטרה (נ/9) אינם מאפשרים לקבוע ממצא עובדתי בעניין זה. בית המשפט מתבקש לקבל את גרסת הנתבע 1 ולקבוע שלא הוכח בפני
ו כי היה מקרה דומה נוסף. יתרה מכך, בסעיף 188 לסיכומים, פסקה שנייה, מודים התובעים במפורש כי הנתבע 1 עבד במקצוע הרבה שנים ומעולם לא נכשל בעבודתו.

אין לתת משקל לסתירות לא מהותיות בעדות הנתבע 1

9. הנתבע 1 העיד בבית המשפט לאורך שלוש ישיבות בית משפט ארוכות, בהן נחקר בחקירה נגדית קשה ומפרכת, ומדי פעם התגלו סתירות בעניינים לא מהותיים. בשלב מסוים, סתר הנתבע 1 לכאורה את הדברים שאמר כאשר נחקר לראשונה במשטרה, לפני שמסר למשטרה את הגרסה הנכונה עליה חזר בבית המשפט. הנתבע 1 נשאל על הסתירה בין עדותו לבין דבריו בחקירה הראשונה במשטרה והסביר "...בעניין המהותי אני אומר את האמת ורוצה לומר את האמת, יש רגעים שאני שוכח, זהו. אני חוזר, אני בן 82, אני אחרי ניתוח לב, אני חולה ויש לי רגעים, אני לא תופס את כל הזיכרון מיד..." (עמ' 117 לפרוטוקול מיום 5.12.05 שורות 5-7).

10. גם בעדות הנתבע 1 ביום 9.7.06 בפני
כב' השופטת צור (נ/12), עולה לכאורה סתירה בין עדותו הקודמת בפני
בית משפט זה לבין עדותו בפני
כב' השופטת צור. יחד עם זאת, הנתבע 1 הסביר בעדות נוספת כי אצל כב' השופטת צור דיבר למעשה על עדותו הראשונה בפני
כב' השופטת בן-עמי, בשלב המקדמי של התיק בו עדיין היה שבוי בהכחשת הזיוף, ולא על עדותו בפני
כב' השופט שפירא בשלב ההוכחות, בו העיד אמת.

לדבריו, "...ואז דיברתי על התיק שמתנהל בפני
השופטת בן-עמי. נוצר הרושם שכאילו דיברתי על התיק המתנהל בפני
השופט שפירא... (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 13.12.06 שורות 10-11) ...ש. הגעת לעמוד בערך 106 אצל השופטת צור ואז מה קרה? אז העדת על מה שהיה אצל השופטת בן-עמי? ת. ...זה היה מדובר עדיין בהופעתי בפני
השופטת בן-עמי. ש. ולא שפירא? ת. לא... (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 13.12.06 שורות 25-29) ...במה שיקרת את כב' השופטת צור? ת. טעיתי. אני יודע מתי התחלתי לדבר אמת, וזה היה במשטרה..." (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 13.12.06 שורות 1-2), והמשך עדותו בעמ' 11 לפרוטוקול מיום 13.12.06 שורות 12-21.
לסיכום

11. הנתבע 1 העיד בשלב ההוכחות כי ייפוי כוח 286/94 לא נחתם בפני
ו והוא אישר את העתק המסמך מבלי שהמקור או האנשים החתומים לכאורה על המסמך היו בפני
ו. הנתבע 1 הסביר בעדות כנה כי במשך תקופה ארוכה היה שבוי בהכחשת הזיוף, הוא "...שונא את כל הקטע הזה בחיים..." (עמ' 107 לפרוטוקול מיום 5.12.05 שורה 12), מביע חרטה ותשובה ולדבריו "...אני קניתי את עולמי לאחר מכן כאשר האחים עמרם נתפסו על-ידי המשטרה, ובעקבות זה נחקרתי ואז סיפרתי את כל האמת, לא היה אכפת לי כל התוצאות האלה שאני תרמתי לזה, ובלבד שגיליתי את כל האמת הזאת..." (עמ' 91 לפרוטוקול מיום 2.6.05 שורות 7-11).

12. מעידה חד פעמית זו של הנתבע 1 נבעה ממערכת יחסים קרובה ומצערת שנוצרה בינו לבין הנתבעים 3 ו- 4, להם קרובי משפחה משותפים עם משפחת אשתו של הנתבע 1. הנתבע 1, באותו הזמן כבר מעל גיל 70, מעד במכשול שהונח בפני
ו על-ידי האחים עמרם, נגרר והתפתה לסייע להם בניגוד מוחלט למקצועו ועקרונותיו. הייתה זו מעידה חד פעמית של אדם בסוף דרכו המקצועית שהייתה עד אז ללא רבב. לא הוכח שהיו עוד מקרים כאלה והתובעים אף מודים בסיכומיהם כי הנתבע 1 עבד במקצוע הרבה שנים ומעולם לא נכשל בעבודתו (סעיף 188 לסיכומים פסקה שנייה). לא הוכח כי היו לנתבע 1 עסקים ושותפויות עם הנתבעים 2-4, ויש לקבל את דבריו בעניין זה (עמ' 108 לפרוטוקול מיום 5.12.05 שורות 18-22).
13. הוכח כי התמורה שקיבל הנתבע 1 הייתה זעומה מאוד, 2,000 ₪ בלבד, וכל ההבטחות של האחים עמרם לתמורה בעתיד היו מעורפלות ולא ניתן להגדירן כתמורה כלל. הנתבע 1 מעד במכשול שהונח בפני
ו על-ידי הנתבעים 3 ו- 4, אשר בדיבור חלבי, בדיחות, יחסי ידידות לרגע, ביקורים בביתו, שתיית קפה וכיו"ב, הניעו אותו לאשר מסמך וחתימות בניגוד לחובתו המקצועית והמוסרית.
14. הנתבע 1 יליד 1924, אסיר ציון ופדוי שבי, עלה לארץ ממצרים בשנת 1949 לאחר ששוחרר במסגרת עסקת חילופי שבויים מהכלא המצרי, שם נכלא עקב פעילותו בארגון ההגנה והמחתרת היהודית במצרים. בארץ הקים משפחה וגידל 4 ילדים אותם חינך ליושר, צניעות ועזרה לזולת והקפיד שירכשו השכלה ומקצוע. כל ילדיו ונכדיו מתגוררים בארץ. מאז שקיבל את רישיון ערכית הדין ועד שפגש באחים עמרם, לא סטה מדרך האמת ומילא את חובותיו המקצועיות במשך עשרות שנים ללא רבב. בשנת 2005 עבר ניתוח מעקפים, החלפת מסתמים בלב והשתלת קוצב לב והוא סובל ממחלת אלצהיימר בשלב מתקדם מאוד, אשר מועד תחילתה לא ידוע, אך בהחלט ייתכן שסימניה הראשונים הופיעו בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה.

15. הנתבע 1 לקח אחריות על מעשיו, הודה בלב שלם בבית משפט זה במעשה זיוף, הביע את צערו העמוק ביותר בפני
בית המשפט וב"כ התובעים, והכה על חטא הטעות היחידה שעשה. עדות כזו נדירה במחוזותינו, ועל אף התוצאות הקשות הכרוכות בכך, העיד, סיפר והתנצל על מעשה הזיוף, מתוך רצון לקנות בחזרה את עולמו, להביע חרטה ותשובה ולסיים את דרכו המקצועית כשהוא דובר אמת.

16. גם בניהול משפט ההוכחות עשה הנתבע 1 ככל יכולתו לא להפריע תובעים ולא להעמיס עליהם או על בית המשפט מעמסה מיותרת, ואפשר את חקר האמת בידי בית המשפט. לאחר שהעיד שלוש פעמים, ביקש בא-כוחו פטור מהתייצבות לדיונים ולא חקר את העדים הרבים שהופיעו, על מנת לא להפריע, לא להעמיס הוצאות על הצדדים ולא להקשות על בית המשפט לעשות משפט.

17. בית המשפט מתבקש להתחשב בדרך האמיצה שבחר הנתבע 1, לאפשר לו לכפר על המעשה ולהתחשב בו בעת מתן פסק הדין. מדובר באדם זקן וחולה הנמצא תחת השגחה, המנהל כל השנים אורח חיים פשוט וצנוע ומתקיים עם אשתו על קצבת זקנה מהביטוח הלאומי וגמלת פדויי שבי ממשרד הביטחון. בית המשפט מתבקש להתחשב בכל הנסיבות שתוארו לעיל בפסיקת ההוצאות על הנתבע 1, ובמיוחד בדרך האמיצה שבה בחר להוציא את האמת לאור, על אף כל התוצאות הקשות הכרוכות בכך מבחינה אישית, ובהימנעותו מלהפריע למהלך המשפט וחקר האמת".






(
- )


עו"ד יצחק בוכבינדר


ב"כ הנתבע 1"
כאמור, אלה
הם סיכומי נתבע 1 בשלמותם.



נטל ההוכחה בטענת זיוף לעומת טענת מרמה
15.
ככלל הרוצה להסתמך על מסמך עליו הנטל להוכיח אמיתותו. אף אם נצא מנקודת המוצא שהנטל להוכחת טענת הזיוף רובץ לפתחם של התובעים, מדובר בהוכחת עובדה בעלת יסוד שלילי, שלהוכחתה ניתן להסתפק בכמות פחותה של ראיות.
(ראו: ע"א
73030/01 אדמון עסאף נ' מדינת ישראל; ע"א 414/66 פישביין נ' פול מזרח שירות לביטוח בע"מ).

נראה בעיני שהתובעים הוכיחו את טענת הזיוף כדבעי, כעולה מן האמור לעיל, גם אם לא הוכחה זהותו של מזייף חתימת המנוח.

כאמור, אני מקבל את עדות מטלון לפני ואת הודעותיו במשטרה כמהימנות. חרף עדותו הקצרה לפני כב' השופטת בן-עמי בהליך הביניים עת היה שבוי בגרסה הראשונה. לכך יש להוסיף את עדותו בהליך לפני כב' השופטת יהודית צור ביחס להיכרות שבינו לבין האחים עמרם וביחס לקשר הפסול שנוצר עמם ולאופן ביצוע הזיוף, וכך העיד:

"ת. ...בהתחלה הביקורים היו ממש, נגיד ביקורים לשם שמיים, עד שיום אחד נכנסו לשיחה, ואמרו שיש להם עסקה של רכישת קרקעות, מאנשים במשפחה שהייתה מחולקת ביניהם. אחדים היו מוכנים למכור את הזכויות ליהודים, וקובצה אחרת לא הייתה מוכנה, אולי מטעמים לאומיים, והם ביקשו לסייע ולעשות את העסקה הזאת, כיוון שיש חלק במשפחה הערבית שמוכן למכור.
אני הבעתי נכונות לדבר הזה, וסמכתי עליהם, והיה להם עורך דין והם הכינו את הניירות, הניירות היו מובאים אלי למעשה עשויים בשפה הערבית, ואני אישרתי את החתימות, ואחר כך אני הצטערתי למעשה ונשארתי בכף ידם למעשה.
הם היו מבטיחים כל הזמן רק נגמור את העסקה ויהיה לך טוב, כי מה שקיבלתי מהם זה היה משהו שהיה בדיוק על קוצו של שכר, היה ניתן לאישור נוטריוני
" (שם, 2, 3, 41, 77).

ובהמשך:

"ש. ולפי המסמך הזה מתי הוא התייצב במשרד וחתם?
ת. לא, מזה אין ללמוד מתי, מפני שהתאריך שכתוב פה בדוי, והוא הוזמן, נקבע על-ידי האחים.
ש. איזה אחים?
ת. הנאשם ואחיו
" (פרו', 5).


וכן:

"ש. מה אתה יכול להגיד לנו על התאריך? כתוב במסמך שהזה שעיסה אברגיט התייצב בפני
ך ביוני 94, מי קבע את התאריך הזה?
ת. זה נבחר על-ידי יוסי, מפני שאמר שבאותו התאריך האבא, אב המשפחה היה בחיים ושאחרי כן נפטר, ולכן בחר בתאריך שלפני מותו של האב
" (פרו', 6).

והוסיף:
"ת. אני ידעתי שזה לא נכון, אני ידעתי שהמסמך מ- 94 הוא איננו נכון, ולכן אישרתי אותו, זה היה עדיין במסגרת, באותה המסגרת הפסולה" (פרו', 8).

מטלון העיד כי ידע שהמסמך בדוי ולכן לא היה צורך להתעמק בו, וציין שהמסמך נעשה בין 2000 לשנת 2002. כך העיד בב"ש 6113/06 הנ"ל:
"ש. אוקיי, אני מניח, או אני לא אניח. כאשר יוסף עמרם בא אליך, וביקש ממך לחתום כפי שסיפרת על המסמכים, אתה התעמקת בשמות, בפרטים, או
ת. לא, מה יש לי להתעמק, הרי מלכתחילה ידוע שזה מסמך בדוי. אז מה יש לי להתעמק? אני עומד לרשותו
" (שם, 20).

אשר לסיבה של שינוי עמדתו והודאתו של מטלון במתן עדותו שם לעומת עדותו לפני נחקר מטלון באריכות והסביר:

"ש. לא, לא מה ש... למה אמרת את האמת לכב' השופט שפירא שזה היה מהיום השני
ולא מההתחלה: אין לך הסבר?
ת. אין לי הסבר עכשיו.
ש. אין לך הסב
ר (שם, 80).

ובהמשך:

"ש. תודה. למה דחית את סיפור האמת ליום השני. אתה אומר גמלה בליבך ברגע שהם הודיעו לך שהם נעצרו, כבר אז החלטת לשתף פעולה לספר את האמת, אז למה דחית את זה ליום השני, וביום הראשון עוד שיקרת את המשטרה?
ת. זה התהליך הפסיכולוגי שהיה
" (שם, 90).



ועוד:

"ש. אז כשאתה אומר לכב' השופט שפירא אין לי תשובה בעניין הזה, אתה התכוונת לומר שזה תהליך פסיכולוגי שאתה לא יכול להסביר אותו.
ת. זה כמו מייחל לשני האחים זה גם כן שיעברו את התהליך הזה, וידבר על האמת, גם כן...
ת. אני נכשלתי, אבל מה? אני הודיתי, הם נכשלו אבל עדיין לא הודו
" (שם, 98, 99).

כך אף השיא מטלון עצה לנתבעים בזו הלשון:

"ת. אני מציע לך לייעץ להם את הדבר הזה. הדבר הזה היה אצלם, תגיד להם יסתלקו מהשקרים שלכם, ואולי זה יטיב לכם ויפחית את העונש" (שם, 102).

התובעים, בסיכומי התשובה, מפנים לדברי כב' השופטת י' צור לאחר חקירתו המסיבית של מטלון, בציינה:

"בית המשפט שיראה את העדות, ישמע, בית המשפט שידון בתיק... שיש צורך להשלים את החקירה והעד יוכל אז להעיד, אז תהיה החלטה. מבחינת עדות מוקדמת, מבחינת הזמן שניתן להקציב לחקירה הנגדית, זה הזמן שהקצבתי מעל ומעבר ולא ניתן גם היום, גם העד לפי ההתרשמות שלי, כרגע לא יוכל המשיך. הוא יוכל להמשיך עוד עשר דקות, עוד רבע שנה, מעבר לזה הוא לא יוכל להמשיך" (שם, 110).

לאחר דברים אלה המשיכה החקירה הנגדית של מטלון, ובסופו של יום, חרף מספר סתירות בדבריו:

"עדיין עמד על גרסתו שייפוי הכוח 286/94 מזויף, שהזיוף נעשה לאחר שנת 2000 ע"י יוסף עמרם, וכי המסמך בדוי והובא לנוטריון הנ"ל מוכן וחתום משום שאחת משתי קבוצות הבעלים סרבה למכור את הקרקע ליהודים "כנראה מטעמים לאומיים", וכי בייפוי הכוח נרשם תאריך בדוי לבקשת עמרם משום שלפי הסבריו התאריך צריך להיות קודם לתאריך פטירת המוריש וכשעומת עם העובדה שבעל המקרקעין היה בחיים הוא עמד על כך שזה התאריך שבחר עמרם וזה הנימוק שהציג בפני
ו".




למעשה חזר מטלון על הגרסה שהעיד עליה אף בפני
, באומרו:

"ש. ...לפי דעתך אתה אמרת במשטרה את האמת או שיש דברים שאתה רוצה לתקן, או שאול דברים שאמרת שאתה זוכר, ואולי אתה לא זוכר.
ת. מה שאני זוכר זה ביום הראשון הדברים לא היו אמת. החל ביום השני היה אמת
" (שם, 132).


אכן, כנאמר,
מטלון נחקר פעמים רבות בפרשה, הן במשטרה והן בהליכים האזרחיים על כך שהיו הבדלים או סתירות בדבריו, אולם בסוגיית הזיוף שהינה לב ליבו של הליך זה גרסתו כלל לא נסתרה ועומדת היא (ראו: ע"פ 8523/99 דוכוב נ' מדינת ישראל, פ"ד, נ"ד (4) 844).

בסופו של יום מודגש כי אני מעדיף את עדותו של מטלון לפניי על פני העדויות מטעם הנתבעים,לרבות עדות
נתבע 4, ונזכור שכב' השופטת צור לא קבעה ממצא בעניין אמינותו של מטלון.

אין אדם משים עצמו רשע, ולא מצאתי כל מקום שלא לקבל את האמור בסיכומי ב"כ מטלון. אין מקום אף לאמץ את הטענה כי לא ניתן לקבל את עדותו בהיותו שותף למרמה. יצוין שנתבעים 2-4 לא הגישו הודעת צד שלישי כנגד מטלון. כך גם יתר הראיות שהוצגו לפני, כמפורט לעיל עולות בקנה אחד עם עדותו בשאלת הזיוף.

בתוך כך אני דוחה טענת הנתבעים בדבר נזק ראייתי בכך שמטלון השמיד את המסמכים הנוגעים לעניין לאחר שהמשטרה החזירה לו אותם. הדבר רק מחזק את מעורבותו וחששו עצמו ממעשיו. אשר לטענת התרשלות המשטרה, הרי שאין היא נתבעת בתיק זה.

כך גם לא אוכל לקבוע את טיעוני הנתבעים לגבי חלקו של ג'ואד (נתבע מס' 5) שטענו כי רכש את המקרקעין מעיסא ז"ל בעסקה "אמיתית". ודוק, ג'ואד לא רשם הערת אזהרה אודות העסקה הנטענת, ולא דיווח על העסקה לרשויות המס ואף לא ביצע רישום לעסקה במשך כ- 7 שנים תמימות. ג'ואד גם לא החזיק במקרקעין, לא ביצע שום אקט לא במישור הרישומי ואף לא במישור המוניציפאלי
בתוך כך לא ניתן לקבוע כי ג'ואד לא קנה את המקרקעין לעצמו, אלא קנה אותם, כאיש קש, עבור האחים עמרם, ובסמוך לאחר רכישתו הוא העבירה לאחים עמרם. משמעות הדבר שג'ואד לא מימן את העסקה מכיסו. יותר סבירה עמדת התובעים כי מעולם לא הייתה עסקה סיבובית כטענת הנתבעים. האחים עמרם לא פירטו מה הייתה התמורה בעבור המקרקעין, כיצד שולמה היא לעיסא, היכן שולמה התמורה וכיצד הועברה התמורה לג'ואד
וכיצד ג'ואד העביר את התמורה למנוח עיסא.
מעדות יוסף עמרם בחקירתו (פרו' מיום 13.4.04, עמ' 3) בה נשאל מתי ידע כי לראשונה שהקרקע מוצעת למכירה ענה: "כמה ימים לפני הרכישה" מכאן שאם ג'ואד היה איש קש שהתיימר לקנות את הקרקע עבור האחים עמרם, הרי לא יכול להיות שהוא רכש את הקרקע עבורם בשנת 1994, משום שאז לפי דבריו הוא, לא הייתה כל היכרות בין ג'ואד לבין האחים עמרם, וההיכרות הייתה מספר ימים לפני 15.3.2001. דהיינו ייפוי כוח משנת 1993 בא לעולם רק בינואר 2001 או בסמוך לפני כן, דבר המלמד כי מדובר במסמך מזויף ואף ג'ואד מעורב במעשה.

התובעים העלו תמיהות נוספות לגבי מעמדו של ג'ואד, ובין היתר על כך שהוא חתם על שני ייפויי כוח בלתי חוזרים לפיהם הוא קיבל מלוא התמורה במעמד חתימת העסקה, התחייב למסור את ייפוי הכוח הנוטריוני המקורי מס' 286/94 רק לאחר שיקבל את מלוא התמורה.
הכיצד ג'ואד, מצד אחד, חותם על ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר במסגרתו מקנה לנתבעים 2-4 סמכויות רחבות כולל קבלת כל מסמך בקשר לעסקה וכולל רישום המקרקעין ע"ש ג'ואד ועל שם הנתבעים 2-4, ומאידך-גיסא הוא משאיר בידו את העותק המקורי של ייפוי הכוח 286/94 ומתחייב למסור אותו לנתבעים 2-4 לאחר תשלום מלוא התמורה? כיצד הדבר מתיישב עם רישום המקרקעין ע"ש הנתבעים 2-4 לפני קבלת התמורה או לפני מתן בטוחה כלשהי לתשלום התמורה, כאשר אין כל היכרות קודמת בין ג'ואד לבין הנתבעים 2-4, מניין צמח לפתע פתאום אותו אמון שאינו יודע גבולות בין פלסטיני נהג מונית השוהה בירדן לבין הנתבעים 2-4? ציינתי כי מדובר בתמיהות, אולם כאמור הנתבעים לא הסירו את העננה בראיות, דבר המחליש את טיעוניהם, ואותו דין חל גם נושא התשלומים, ואולם קצרה היריעה מלפרטם.

ועוד, הנתבעים טענו שלנתבע מס' 7 (אנואר) כלל לא היה לו קשר לעסקה בינם לבין ג'ואד, או לקרקע עצמה. אמיר יופה, בעדותו, הפריך טענה זו. עדויות השכנים שנכחו בעת "הכשף", עדות נהג הרכב שהסיע את השכנים לחלקה על חשבון אנואר, וכן בהודעת ריאד בפני
החוקר הפרטי בזיוף ובמעורבות אנואר בזיוף, ואפילו בסיכומי הנתבעים עצמם קיימת כבר הודאה בדבר מעורבותו התמוהה של אנואר בעסקה – מעורבות שהוכחשה על-ידם קודם, דבר המלמד כי גירסתם אינה מהימנה. הנתבעים,
לכל אורך הדרך נמנעו ממסירת מידע בכל נושא מהותי.


חוות הדעת של המומחים לכתב יד
16.
חוות דעתו של המומחה מר יעקב יניב לא הוגשה והוא לא הוזמן להיחקר עליה, חלף חוות דעתו הגישו הנתבעים את חוות דעתו הסותרת של מר שאול הללי, אשר סמך את חוות הדעת על העתקים, ולטענת התובעים יש סתירה בינה לבין חוות דעת יניב.
גם לו הייתי מקבל את טענת הנתבעים לפיה: "בין מומחי התובע בצלאלי וחג'אג' התגלתה סתירה בנושא החשוב ביותר והוא כיצד זויף המסמך, וכי חגג קבע כי המסמך זויף וכי החתימות עליו נכתבו על-ידי שני אנשים שונים ואילו בצלאלי קובע כי אותו אדם העתיק את החתימות, הרי שבסיס חוות הדעת נותר איתן בדבר הזיוף", הרי אין הדבר מעלה או מוריד.
שני המומחים מאוחדים בדעה כי חתימות המחלוקת שונות באופן מהותי מדוגמאות החתימה של המנוח ואינן בגדר טווח הכתיבה של המנוח, למרות שחוות הדעת שלהם ניתנו במנותק זו מזו. כך גם מר הללי עצמו הסכים בחקירתו כי קיימים יותר מ- 7 ניגודים בין החתימות במחלוקת לבין דוגמאות החתימה באופן המספיק לקבוע זיוף. מקובלת עלי עדותו של בצלאלי לפיה אדם אחר חתם בכתב יד אחר לחלוטין את חתימות המחלוקת (פרו', 21).

בתוך כך נראה כי המומחה בצלאלי ציין מספיק תכונות מהן עולה הזיוף בבירור, בחוות דעתו מיום 20.8.2006 נאמר:

"בבדיקתי לא מצאתי זהות בין חתימות מייפה הכוח שבדפי המסמך א, ב הנ"ל שבמחלוקת לבין הדוגמאות שקיבלתי לבדיקה: מסקנתי מבוססת על ניגודים ועל הבדלים בתכונות כתיבה שמצאתי בין החתימות שבמחלוקת לבין הדוגמאות. לרשותי עמדו דוגמאות הנושאות תאריכים מלפני ואחרי תאריך ייפוי הכוח שבמחלוקת. ונראה כי החתימות שבמחלוקת אינן מצויות בתחום אפשריות הכתיבה של כותב הדוגמאות..."

וכך העיד המומחה:

"תראה. מטבע הדברים חוות הדעת הזאת היא לא מאוד ארוכה. היא מציינת את העובדות החשובות ולא את מה שלא ממש רלוונטי" (פרו', 8).

כן ציין, כי הממצאים הם מאוד חזקים, ברורים ועקביים. ובהמשך העיד:

"ש. ידעת משהו על יכולת הכתיבה והקריאה שלו?
ת. לא יותר ממה שראיתי בדוגמאות שבפני
והדוגמאות שבפני
נראו ככה אז. אתה מדבר על הבדיקה הראשונה?
ש. אני מדבר על הראשונה והשנייה, בשתי האפשריות.
ת. לגבי השנייה היה אפשר לראות עוד הרבה דברים מתוך הכתב, כלומר מבחינת יכולת הכתיבה שלו, הרעידה שלו, הכותב הזה לא יכול להחזיק את העט לקווים ישרים מאוד ומתוחים מאוד. הקו מאוד רועד כל הזמן ונוצרות מזה תופעות בתוך הכתב.
אני אראה לבית המשפט למה אני מתכוון
כב' השופט: אני ראיתי את הדוגמה הזאת.
ת. לא, זה לא דוגמה, זה המחלוקת. מי שכתב את זה הוא כותב הרבה יותר טוב.
כב' השופט: למה אתה רוצה להגיש את כל זה עכשיו?
"

ובעמ' 19 שורות 3-5:

"...כב' השופט: אבל הוא לא ביקש להגיש את זה.
ת. לא חשוב, אז בדוגמאות האלה רואים הפרעות שנובעות מחוסר יכולת, חוסר רציפות בהחזקת העט וכדומה
" (פרו', 18, 19).

בעדותו לפניי פירט בצלאלי ניגודים והבדלים נוספים בין החתימות שבמחלוקת ובין דוגמאות החתימה, ונכנס לפרטים ספציפיים כגון מבנה אותיות, וציין:

"ת. ...כלומר, היו לי מספיק ניגודים לקבוע מה שקבעתי, אבל כאן יש הערה לגבי מבנה האות ח'. החתימה שבמחלוקת האותיות ח' ביחס לכל חיבור בין ח' עד ה- מ' הוא בולט הצידה זה עוד הבדל שבעצם שמתי לב למקד אותו, כאשר בכל הדוגמאות נקודת החיבור הזאת מקבילה. אין כאן מדרגה" (פרו', 24).

ובהמשך:

"כלומר בשתי החתימות האלה נוצרת מדרגה ובכל הדוגמאות לא נוצרת המדרגה הזאת. אז הראייה שלי התמקדה על זה והערתי על זה, הוספתי את ההערה.
הוספתי עוד הרבה שלא, כאילו לא ציינתי את זה מספיק ברור מבחינת ההתחדדות בסיומת שבסוף העיסה. כלומר ההתחדדות של הסיומת של העיסה שמופיעה בכל הדוגמאות בצורה מאוד חדה כזאת, הדגשתי את אותו ההבדל שבשתי החתימות שבמחלוקת, הסיומת היא מעוגלת ואין את אותה התחדדות, זה הדבר השני שכתבתי פה.
ת. תראה, החתימות האלה הם כתב שונה לחלוטין ויכול להיות שיש בנוסף לעשות ההבדלים שמצאתי, יכול להיות שיש עוד שמונה הבדלים, מה שהיה לי מספיק כדי לקבוע אי זהות
" (פרו', 25).

וכן:

"ת. חלק מההבדלים בין החתימות שבמחלוקת לדוגמאות הם שכותב הדוגמאות יכולת הכתיבה שלו הייתה מאוד פגועה מבחינת רעידה, מבחינת יכולת ליצור קשתות חלקות וכו'.
עכשיו, החתימה בשנת 81 עדיין לא רואים, בחתימה התחתונה בדף הזה, התופעה הזאת לא ניכרת עדיין, כלומר אפשר שמצבו הבריאותי של הכותב היה יותר טוב בשנת 81 ולא הייתה לו את אותה הרעידה האופיינית שהתפתחה אחר כך וזאת מהות ההערה שלי.
ש. זו משמעות ההערה?
ת. כן.
ש. בחוות הדעת אתה כותב, בשנייה, בחתימות שבמחלוקת אין ביטוי לקשיי כתיבה מהסוג המופיע בדוגמאות.
ת. כן.
... ת. כן, קשיי הכתיבה זה ביטוי לאותם רעידות, חוסר היכולת להגיע למצב של קו רציף, קשת חלקה וכדומה. כל אלה בחתימות שבמחלוקת זה לא מופיע. כפי הנראה כתב את זה אדם עם פחות בעיות, אין לו את אותן תופעות בכתיבה
" (פרו', 30, 31).


המומחה בצלאלי, ציין את הניגודים הבאים: (1) יכולת כתיבה מוגבלת של כותב הדוגמאות (ואכן המנוח היה אנאלפביתי), (2) רעידה בחתימה, (3) העדר יכולת של הכותב להחזיק בעט בלא הפסקות, (4) העדר יכולת של הכותב לכתוב קווים ישרים מאוד ומתוחים מאוד (5) חוסר רציפות בהחזקת העט, (6) ניגוד במבנה האות ח', (7) מציין ניגוד נוסף ביחס לכל החיבורים בין האות ח' והאות מ' בשם אחמד ומחמד (מספר ניגודים), (8) בחתימות המחלוקת נוצרות מדרגה באות אחמד לעומת הדוגמאות, (9) ההתחדדות בסיומת שבסוף השם עיסא כלומר ההתחדדות של הסיומת של המלה עיסא שמופיעה בדוגמאות בצורה חדה בחתימות המחלוקת הסיומת מעוגלת ואין אותה התחדדות. (10) יכולת פגועה של החותם ליצור קשתות.

אין ספק אפוא שחוות דעתו בצירוף עדותו מלמדים על מקצועיותו. תשובותיו הבהירות מחזקות את חוות דעתו ואני מעדיפה, כאמור, על פני חווה"ד מטעם הנתבעים. מה גם שבצלאלי לא נחקר על-ידי הנתבעים בנושא הניגודים.

גם המומחה חג'ג' הצביע על מספר רב של ניגודים בחתימות המחלוקת וחתימות ההשוואה ודי בכך כדי לחזק את הקביעה שייפוי הינו מסמך מזויף.

17.
לעניין מצבו הבריאותי של עיסא, הרעידות בידיו ואי יכולתו לעבד את הקרקע במצבו, הרי שגם היתה גוזמה בתיאור מצבו, אין הדבר מעלה או מוריד, באשר ליבת התיק הינה מעשיו של מטלון.

18.
אשר לטענה בדבר הסדר הטיעון בתיק הפלילי לפיה הפרשה נשוא תיק זה בה היתה הודאה בכתב האישום המתוקן, וכי חזקה על המדינה כי אילו היו בידיה ראיות לא היתה מוותרת, הרי שלא אוכל לקבל טענה זו. השיקולים בהגעה להסדר טיעון לא תמיד באים לידי ביטוי לא בהסדר ולא בטיעונים בדיון
בבקשה שבית המשפט יאמץ את ההסדר.
בתיק הנדון השיקולים רחבים, ומכל מקום, בוודאי שלשני הצדדים יש שיקולים בהסדר טיעון, ובין היתר, לחסוך הליך ארוך ומורכב ויקר שאמור היה להתחיל בשלהי שנת 2011! ואין מחלוקת כי מדובר בתיק עתיר עדים. מכאן שאין באמור כדי להוכיח כי לא היו ראיות מספיקות.

19.
העדרו של יפוי הכח הבלתי חוזר המקורי תומך בגירסת התובעים. שהרי בעסקות כגון דא ובמקרים שאין הסכם, יפוי הכח מהווה למעשה המסמך המכונן ובאמצעותו ניתן להעביר את הבעלות בנכס. העלמותו אינה מוסברת במקרה שלפניי. התובעים מונים פגמים רבים ביפוי הכח, כמפורט לעיל, לרבות אי ציון התמורה חרף שישנו "שדה" לרישום המחיר.

נראה בעיני, כי אין זה מעלה או מוריד לגופו של עניין משמגיע אני למסקנה כי למסמך אין ערך משפטי באשר הוא לא נעשה כדין, וכאמור עדותו של עו"ד מטלון לפניי היא העדות המרכזית והחשובה ביותר לעניין זה ואני נותן בגירסתו לפני אמון, כמפורט לעיל.
כמו כן אני סבור שהתובעים הרימו הנטל המוטל עליהם להוכחת התביעה בנושא בטלות יפויי הכח,
וחיזוק לכך ניתן למצוא בראיות והעדויות כפי שפורט בסיכומי הצדדים לעיל, לרבות עדויותיהם של זיאד רבחי
ואמיר יופה המהימנות בעיני, כאמור.

20.
התוצאה היא אפוא, שאני מקבל את התביעה למתן סעד הצהרתי לפיו יפוי הכח הבלתי חוזר נשוא ההליך בטל ומבוטל.
בתוך כך אני מקבל העתירה למתן סעד של פיצול סעדים על מנת לאפשר לתובעים לנקוט בהליכים לקבלת סעדים אופרטיביים הנובעים מן הסעד שניתן על פי

פסק דין
זה.

אשר להוצאות יצוין, כי התובעים הגישו תובענה לסעד הצהרתי ושילמו אגרה בהתאם לכך. מכאן שלא אוכל לקבל את טענתם כי יש לפסוק את שכר טרחת עורך דינם על פי ערך הקרקע שהוערכה על ידם ב-1,800,000$.

אני פוסק אפוא, כי הנתבעים 2-4 יחד ולחוד ישלמו לתובעים את סכום האגרה ששולמה כשהוא צמוד ונושא ריבית כדין מיום תשלומה ועד לתשלום המלא בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך 75,000 ₪, כשסכום זה צמוד ונושא ריבית עד לתשלום המלא בפועל.
כל צד יישא בהוצאות המומחים מטעמו.

אין צו להוצאות ביחסים בין התובעים לנתבע 1 ולבין נתבעים 9-10.

בצעד לא שגרתי אני מחייב את התובעים 1 ו- 2, יחד ולחוד, לשלם לאוצר המדינה סך של 25,000 ₪ בגין חלקם בעיכובים בניהול המשפט במשך שנים רבות והדיונים המיותרים בבקשות הדחייה, דבר שהביא לבזבוז זמן שיפוטי יקר, כמתואר בראשית

פסק דין
זה, ובהחלטות שניתנו על ידי במהלך המשפט.


ניתן היום,
יא' בתמוז, התשע"ב, .1.7.12, בהעדר הצדדים.















א בית משפט מחוזי 5034/03 בריג'ית אברהים עיסא מחמד, בריג'ית סמר עיסא מחמד נ' ד"ר אברהם מטלון, חב' עוואד את דאוד פרוייקטים כלכליים בע"מ, יעקב עמרם ואח' (פורסם ב-ֽ 01/07/2012)