פסקי דין על אהוד שפירא | פסקי דין על בטוח לאומי

1690/03 בל     23/06/2004




בל 1690/03 אהוד שפירא נ' בטוח לאומי




7
בתי המשפט

בל 001690/03
בית דין האזורי עבודה בבאר שבע
כב' השופטת יעל אנגלברג
- שהם
נ.צ. - יוסי מרציאנו
נ.צ. - משה עזרא
בפני
:

אהוד שפירא

בעניין:
תובע
נ ג ד
בטוח לאומי
-סניף באר שבע

נתבע
סימונה מימון

ע"י ב"כ עוה"ד
פסק דין
עניינה של תביעה זו לחייב את הנתבע בתשלום דמי אבטלה לתובע וזאת על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה- 1995.

רקע עובדתי

1. חברת "עומר אילת בע"מ" (להלן "החברה") נוסדה בשנת 1994. החברה עסקה כחנות לממכר כלי בית ורהיטים ובית קפה.

2. ביום 26.11.00 רכש התובע את החברה, ומתאריך זה הינו מחזיק ב - 100% ממניותיה.

3. ביום 1.12.00 החלה החברה לפעול מחדש תחת ההנהלה החדשה והחלה לדווח על התובע כעובדה החל ביום 1.1.01, ועד ליום 28.02.02.

4. בתחילה עמד שכרו של התובע על סך של 12,000 ₪ נטו לחודש, ומחודש 5/01 ועד 2/02 הועמד על הסך של 6,000 ₪ נטו.

5. לצד התובע העסיקה החברה עובדים נוספים שמספרם השתנה מעת לעת.

6. החברה נקלעה לקשיים במהלך שנת 2002 וחדלה לפעול בחודש 8/02.

7. התובע פנה לשרות התעסוקה ביום 5/8/02 ונרשם כדורש עבודה, וביום 17.9.02 פנה לנתבעת בתביעה לקבלת דמי אבטלה.

8. בתאריכים 11.12.02 ו- 15.12.02 דחה הנתבע את תביעותיו של התובע בטענה כי הינו -
"בעל שליטה כעצמאי בעסק שבבעלותו, ולפיכך לא התקיימו יחסי עובד מעביד בינו לבין החברה
וכן -
"אינו מבוטח בבטוח אבטלה כנדרש לפי סעיף 158 לחוק".

טענות הצדדים

9. התובע טוען כי בנוסף להיותו מנהל בחברה, ביצע עבודה יומית שוטפת (ששה ימים בשבוע) הכוללת מכירה בחנות, הגשה בבית קפה ועבודות נקיון, וזאת לצד עבודתו הניהולית.
לטענתו, כל התשלומים שקיבל מחברה היו בגדר שכר בלבד כנגד תלושי שכר חודשיים, והחברה שלמה לשלטונות מס תשלום שוטף עבורו, כולל דמי ביטוח לאומי לעובד שכיר אשר כוללים גם ביטוח אבטלה.

10. התובע מוסיף וטוען, כי עובר לסגירת החברה לא הקים כל עסק אחר ומאז אינו עובד כלל.
לטענת התובע עצם עבודתו הממשית ולא רק עבודה ניהולית יוצרת חוזה עבודה בינו לבין החברה, והעובדה שהחזיק ב-100% ממניותיה אינה שוללת את מעמדו כעובד שכיר שלה.
על כן, טוען התובע, התקיימו יחסי עובד-מעביד בינו לבין החברה והינו זכאי לדמי אבטלה.

11. לטענת הנתבע, התובע אינו זכאי לדמי אבטלה בגין תביעתו שהוגשה ביום 17.09.02 הואיל ובתכוף לתאריך הקובע 1.8.02 לא צבר תקופת אכשרה המזכה אותו בדמי אבטלה כאמור בסעיף 161 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה- 1995. וזאת בשל העובדה כי בתקופה הרלוונטית לתביעה לא היה התובע בגדר עובד שמעבידו חייב בדמי ביטוח.

12. מוסיף וטוען הנתבע, כי לא התקיימו יחסי עבודה בין התובע לבין החברה שבבעלותו, שליטתו, וניהולו הבלעדי.
הנתבע טוען, כי לא הוכח כי הייתה הפרדה בין מעמדו של התובע כבעל חברה ושליטה בחברה ומעמדו כ"עובד" ויש לראות בו בכל התקופה כעובד עצמאי.

13. השאלה העומדת בפני
נו הינה, האם היה התובע בגדר "עובד שכיר" בחברה, או שהפעיל את החברה כעוסק עצמאי.

המצב המשפטי

14. ההלכה בדבר קיומם של יחסי עובד ומעביד בין בעלי החברה ומנהליה לבין החברה נקבעה בעב"ל 20182/97 המוסד לביטוח הלאומי נ' גרוסקופף, פד"ע לד 97 ולפיה:

"הכלל הוא כי קיימת חזקה לפיה אדם הוא "עובד"חברה כאשר הוא מבצע עבורה עבודה תמורת "שכר", מוגדר על ידי החברה כ"עובד" שלה ושולמו עבורו דמי ביטוח כ"עובד".
המשפט מכיר בחברה בע"מ כאישיות משפטית נפרדת ואף מכיר בפיקציה של ניהול עסק באמצעות אישיות משפטית, החברה בע"מ. משכך, עלינו ליתן לעובדות אלה משקל, שכן רישום החברה עשוי לכונן הפרדה בין החברה לבין בעל החברה ומנהלה, דבר היכול להוביל להגדרתו כ"עובד". כמו כן, רישום החברה כאישיות משפטית נפרדת גורר הפרדה בין האדם כבעל מניות בחברה לבין אדם כמבצע עבודה עבור החברה. על כן, אין לשלול את האפשרות, כי בעל המניות והשליטה בחברה יהיה גם "עובד" של החברה. על כך אמר בית דין זה:

" ...היחסים בין שניים- בין תאגיד לבין פרט-יכולים להתקיים במקביל בשני מישורים: יחסים העולים מחברות או ממעמד בתאגיד, ויחסים חוזיים שהם יחסי עובד-מעביד. כך יכול ויתקיים יחסי עובד-מעביד בין פרט לבין חברה, במקביל להיות אותו פרט בעל מניות או "מנהל" בה...
יחסים מקבילים כגון אלה אינם הכלל, וקיומם מחייב אפשרות הפרדה מבחינת מהות הקשר המשפטי בין השניים. במיוחד אמורים הדברים ב"מנהל" בחברה שטוענים כי הינו גם "עובד" החברה, מאחר ובמקרה זה יש ליישב ניגוד לכאורה: בר-המרות והנתון למרות, באותו אדם. מכוח קיומו הנפרד והעצמאי של התאגיד-כפילות זאת של יחסים אפשרית, אך תמיד יש לבחון אם היא מעוגנת בעובדות" (דב"ע לד/3-60 עיזבון בלה נ' "ליאורווי" בע"מ, פד"ע ו' 10, 13)."

בית הדין הוסיף וקבע חריגים לכלל -

"לכלל שאדם המבצע עבודה עבור חברה הוא גם "עובד" החברה, נקבעו חריגים, לגביהם אין חזקה שהאדם הינו עובד החברה ומי שטוען שהוא "עובד" עליו הנטל להוכיח עובדה זו. החריגים הם:
(א) עובדי חברות משפחתיות ועובד אצל קרוב משפחה;
(ב) הדירקטור, בעלי מניות ובעלי שליטה בחברה כ"עובדים" של החברה;
(ג) חברה יחיד, אשר היחיד משמש בה הן כבעל המניות והדירקטור והן כ"עובד" היחיד של החברה;
מטרת החריגים הללו היא למנוע ניצול לרעה של פיקציה המשפטית של חברה בע"מ וכן למנוע ניצול לרעה של שליטת בעלי המניות בחברה, כאשר עיקר מטרתם היא להשיג מטרות המנוגדות לחוק. יתרה מזאת, אדם עשוי לבצע עבודה בכמה "כובעים" ויש לקבוע באיזה "כובע" הוא עובד. זאת ועוד, על פי מצוות המחוקק עצמאים אינם מבוטחים בביטוח אבטלה ואין לאפשר לעצמאי לעקוף את ההסדר ולהשיג ביטוח אם הוא אינו "עובד".".

בעקבות אותה הלכה נקבע בפסקי דין נוספים. כי יש לראות את בעל המניות בחברה כעובד החברה בנסיבות המתאימות. (כך, גם בעב"ל 94/99 שטרק עמירם נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם), ובעב"ל 126/99 יעקב סיני נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)).

15. בית הדין הארצי קבע בפרשת גרוסקופף מבחנים בעזרתם יקבע האם בעל שליטה הינו גם "עובד" של החברה, לבד מהיותו בעל מניותיה -

"המבחן הראשון - האם ניתן לאבחן בין תפקידו ופעילותו של האדם כ"עובד" לבין פעילותו כדירקטור, בעל מניות או קרוב משפחה:
בעל מניות ודירקטור יכול לבצע עבודה עבור חברה הן כ"דירקטור" והן כ"עובד". אדם, שקשרו היחיד עם החברה מתמצה בהשתתפות בישיבות הדירקטוריון, פרוש הדבר הוא שעבודתו בחברה מסתכמת בהיותו דירקטור ולא בהיותו "עובד". מנגד, דירקטור המבצע עבודת שיווק או עבודה אחרת עבור החברה יכול להיות במעמד של דירקטור ושל "עובד" כאחד. הדבר נכון גם לגבי מנכ"ל חברה, שהוא גם יושב ראש פעיל של מועצת המנהלים בחברה...
השאלה שיש להציג לצורך הכרעה במבחן זה היא, האם ניתן להפריד בין עבודתו של אותו אדם בחברה כדירקטור או בעל שליטה לבין עבודתו כ"עובד". אדם ייחשב "עובד" רק כאשר ניתן להפריד בין תפקידו כ"עובד" לבין תפקידו כבעל מניות ודירקטור. נטל ההוכחה במקרים החריגים רובץ על המבוטח התובע דמי אבטלה.

על מנת להכריע אם קיימת הפרדה כזו על בית הדין לבחון, בין היתר, את העובדות הבאות:
(א) במה עוסק אותו אדם "בכובעו" כבעל העסק ובמה "בכובעו" כעובד בעסק? האם אלמלא עבד אותו האדם בחברה כמנהל, היתה החברה חייבת להעסיק מנהל אחר זולתו? האם אלמלא עבד אותו האדם כ"עובד", האם היתה החברה חייבת להעסיק עובד אחר זולתו? האם יש עובד או עובדים אחרים בחברה המבצעים גם הם את אותה עבודה שמבצע המערער? ייתכנו מקרים בהם עובד או עובדים אחרים מבצעים את כל העבודה הנעשית בחברה.
האם החברה היא מקום עבודתו היחיד של האדם - במקרה ויוכח, כי אותו אדם מועסק במקומות עבודה נוספים עשוי הדבר להצביע על כך, שאין מדובר ב"עובד". האם האיש מבצע עבודה , שאם יחדל מלבצעה עדיין יהיה חלק ממעגל העבודה?

(ב) כיצד ראה עצמו האדם, היינו - האם הוגדר כ"עובד" בחוזה עבודה? חוזה עבודה הינו ראיה, כי הצדדים הבינו את היחסים ביניהם כיחסי עובד-מעביד. אולם, אין צורך בחוזה עבודה על מנת שייקבע, כי האדם הוא עובד החברה. (דנג"צ 4601/95 סרוסי - נ' בית הדין,)
ישנה חשיבות להצהרות המוגשות למוסד לביטוח לאומי, על ידי מבוטח בטרם הוא פונה בדרישה לקבל דמי אבטלה או גמלה אחרת. בפרשת דניאלי (דב"ע נד0-281/ דניאלי - המוסד (לא פורסם), ניתן ביום ((5.12.1994) נדונה עתירה בה נדרש המוסד להכיר בתובע כ"עובד שכיר", בין היתר, על סמך הצהרות המבוטח, כי הוא עצמאי.
האם הציג עצמו לפני אחרים כ"עובד" החברה, או שמא כמנהלה/דירקטור?
האם שולמו עבורו דמי ביטוח לאומי כ"עובד"? אי-תשלום דמי ביטוח כ"עובד" הינו ראיה בעלת משקל משמעותי, כי האדם לא הגדיר עצמו כ"עובד" החברה.
בדומה, אי-תשלום דמי ביטוח בשיעור אמיתי על ידי חברה עבור בעל החברה או קרובו, משך כל תקופת ביצוע עבודה אצל החברה, מהווה ראיה, כי האיש אינו "עובד" החברה.
יתרה מזו, אם התשלום אינו לתקופת העבודה המלאה אלא רק לתקופה הנחוצה כדי להשיג גמלה, יעורר הדבר חשד באשר לאמיתות המצג. תשלום דמי ביטוח חייב להיות בגין "שכרו" האמיתי של האדם, היינו על מלוא ההכנסה שאותו אדם מקבל עבור עבודתו בחברה כ"עובד".
כמו כן, שינוי הדיווח לגבי גובה השכר במטרה להשיג שיעור דמי ביטוח גבוה מזה שהעובד או האדם זכאי לקבל יכשיל את התביעה.
זאת ועוד, מי ששילם דמי ביטוח כעצמאי ודיווח על עצמו כעצמאי ובהמשך מבקש לשנות את מעמדו ולדווח ולשלם כ"עובד" - עליו רובץ הנטל להוכיח שאירע שינוי של ממש במעמדו.

(ג) מי האחראי על קבלת אותו האדם לעבודה ועל פיטוריו? שאלה זו חשובה בעיקר במקרה של חברה המעסיקה מספר אנשים או שכוללת מספר בעלי מניות. בחברת יחיד הכל נעשה על ידי אותו אדם.
כמובן, שמדובר בראיה הניתנת לסתירה ושיש לשקול את מכלול נסיבות המקרה. )דב"ע מז02-89/ המוסד לביטוח לאומי - רוזנבאום, פד"ע י"ט 29; דב"ע שן2-11/ לוי - מלונות שלוםבע"מ פד"ע כ"ב 285, 288.)

המבחן השני - האם הסדר העבודה בחברה הוא אמיתי או פיקציה?
מבחן זה מיועד למנוע ניצול לרעה של ביטוח אבטלה ולמנוע מניפולציות שכל מטרתן לזכות בכספים מהמוסד לביטוח לאומי, שלא כדין.
במסגרת מבחן זה יבחנו השאלות הבאות: האם האיש אכן ביצע עבודה עבור החברה? האם החברה דיווחה למוסד לביטוח לאומי על האיש כ"עובד" באופן שוטף ואמיתי או שמא נעשה הדיווח רק לצורך השגת ביטוח או למטרה בלתי ראויה אחרת?
היה ויתברר, כי התובע גמלה לא ביצע עבודה עבור החברה או שרישומו כ"עובד" החברה נעשה אך לצורך השגת גמלה, הוא לא ייחשב "עובד" ולא תקום לו זכאות לגמלה.
כמו כן, זכאות לדמי אבטלה לבעל חברה ודירקטור מותנית בכך, שהעסק בו עבד אכן נסגר, שאותו אדם לא הקים עסק אחר ושאין לו עבודה אחרת. לשם דוגמא: כסגירת עסק ייחשב מצב בו החברה נכנסה לפירוק, פשטה את הרגל או חדלה לפעול. יתרה מזאת, סגירת העסק חייבת להיות תוצאה שנגרמה על ידי גורמים כלכליים שאינם בשליטת בעל העסק. "סגירת עסק" אינה אמיתית אם כל מטרתה היא לצאת למספר חודשי "חופשה" על חשבון ביטוח אבטלה.

המבחן השלישי - האם ניתן לקבוע מה היה "שכרו" של האדם כ"עובד"?
מבחן זה נוגע לשאלה, האם ניתן להפריד בין תשלומי השכר שקיבל אדם כ"עובד" לבין התשלומים שקיבל כרווחים ו/או כהחזר השקעות. מבחן זה נועד למנוע ניצול לרעה של המוסד על ידי בעל מניות השולט בחברה והתובע גמלה. כמו כן, המבחן נועד למנוע ניצול לרעה של הפיקציה המשפטית - חברה בע"מ - על מנת להשיג גמלה בניגוד לתכלית החוק.

בין העובדות שעל בית הדין לבחון: עירוב נכסים; הצהרות החברה והאדם למוסד לביטוח לאומי; תשלום דמי ביטוח; הקפדה על תפעול הגופים הרשמיים בחברה ודיווחי אמת. מבחן זה דומה לתורת "הרמת מסך". מכאן, למאפיינים, על פיהם ניתן לקבוע אם התשלומים ששולמו לאדם היו בגדר "שכר":
(א( האם היה לתשלומים אופי של "שכר"?
האם התמורה שהוגדרה כ"שכר עבודה" היא אכן תמורה בעד עבודה? "עובד" מקבל, דרך כלל, שכר קבוע העולה עם העלאת תוספת היוקר במשק, אינפלציה והתפתחות העסק. מנגד, בעל חברה מקבל תשלומי החזר השקעות ודיבידנדים. גובה התמורה שהוגדרה כ"שכר עבודה" יכולה להצביע על תשלום "שכר" או על החזר השקעות. במקרים של העסקת קרוב משפחה תתכנה העלאות פיקטיביות של שכר לפני מועד הזכאות לגמלה. כך, כאשר הועלה שכרה של אישה בהריון חודשים ספורים לפני הלידה, חזקה שהמטרה היא להשיג דמי לידה גבוהים, שלא כדין. כאמור, המוסד יבדוק אם העלאת ה"שכר" היתה פיקטיבית ואם היוותה למעשה, תשלום דיבידנד. (דב"ע מח0-141/ גלנדאור - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' 98; דב"ע נא0-6/ שוורץ - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ג 202; דב"ע נב0-140/ ברכה - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ד 523(.
(ב) עירוב נכסים:
על פי מבחן זה יש לבדוק: האם קיים עירוב נכסים והכנסות בחברה, כך שלא ניתן לקבוע מהו "שכרו" של בעל החברה. (דב"ע לח3-52/, ברגר ואח' - קאמיל ו- 6 אח', פד"ע י' 435; א' פלמן ו- ה' בר-מור, דיני חברות בישראל (1994) 147). כלומר, האם בעל העסק מקפיד על הפרדה בין התשלומים שהחברה משלמת לו כבעל החברה לבין הכספים שהיא משלמת לו כ"עובד"? האם בעל העסק מפריד בין הגופים המשפטיים בחברה?
....
במקרה בו נעשה שימוש בחברה כאישיות משפטית שלא בתום לב או בדרך של תרמית ורמייה יש להרים את המסך ולפסוק על פי המצב האמיתי.
יצוין, כי עירוב נכסים הוא גם ביטוי לאמיתות טענותיו של האדם בדבר היותו "עובד" החברה.
עירוב נכסים נוגע, אפוא, הן למבחן השני והן למבחן השלישי."

ההכרעה

16. כל שנותר בידינו הוא ליישם את שלושת המבחנים שקבעה הפסיקה לענינינו:

א. המבחן הראשון - האם ניתן להפריד בין תפקידו של המערער כ"עובד" בחברה, לבין פעילותו כבעל מניות בה?

בעדותו בבית הדין אמר התובע:

"אני עשיתי את עבודת המכירה, אם זה אריזה שטיפה וכו'. שעות העבודה שלי היו גמישות. פתחתי בבוקר, עשיתי הפסקת צהריים וחזרתי בערב, ששה ימים בשבוע. בסך הכל, העבודה שלי התבצעה כעובד לכל דבר...אני הייתי צריך להעסיק מנהל אחר אני לא עבדתי שם."

ובחקירה הנגדית העיד:

"ש. אתה הדפסת שעון?
ת. לא. היה לי כרטיס וגם לעובדים. אף אחד מהעובדים לא הדפיס כרטיס אלא מילא ידנית.
ש. מה היה התפקיד שלך בתור בעל מניות בחברה?
ת. ניהלתי את העסק. עשיתי יותר בתור עובד ומנהל ופחות כבעל מניות. הבאתי את הכסף כבעל מניות, לקנות את החברה והמניות, אחרי זה הפכתי לעובד
ש. מה היו תנאי העבודה שלך?
ת. הגעה בשעה 8:00 עם העובדים, סדר נקיון, הפעלת מכונת קפה, הכנת מזנון לסנדוויצ'ים ועוגות וכו', אחר כך הצבה של עובדים בחנות ובקפה, כשאנשים נכנסים, קיבלתי את פניהם הצגתי להם סחורה, ארזתי, גביתי תשלום, עזרתי בבית הקפה כשהיה צורך, הכנתי אוכל, שטפתי רצפה. משעה 8:00-20:00."

מעדותו של התובע שלא נסתרה ואשר היתה מהימנה עלינו, עולה כי התובע מילא שני תפקידים נפרדים תחת שני "כובעים" שונים: האחד - כ"עובד" של החברה, עת מילא באופן שוטף תפקיד של מנהל החברה ועובד מן המניין שבמסגרתו גם ביצע באופן קבוע עבודות הבאות: ניקיון, הפעלת מכונת קפה, הכנת מזנון לסנדוויצ'ים ועוגות, קבלת פנים, הצגת סחורה, אריזה, גביית תשלום, עזרה בבית קפה בעת הצורך, הכנת אוכל. והשני- כבעל מניות, עת עסק בניהול ענייניה הפיננסיים של החברה.

יתרה מזו, אם עבודתו כ"עובד" לא הייתה מבוצעת ע"י התובע, הייתה החברה נאלצת להעסיק עובד שכיר אחר כדי לנהל ולהפעיל את החנות במקומו. כמו כן בתקופה הרלוונטית לא עבד התובע בשום מקום עבודה אחר.

אין חולק, כי במשך תקופת עבודתו בחברה, הפרישה החברה עבורו את כל ההפרשות לביטוח הלאומי כ"עובד", לרבות חלק הביטוח הנועד לשמש ביטוח אבטלה.

העובדה שהתובע חתם במקרה אחד כערב לספק אין בה כדי להפחית ממעמדו "כעובד" אלא סביר שעשה זאת בכובעו כ"בעל מניות".

לאור כל האמור, הנני קובעת כי התובע עמד במבחן הראשון, וניתן לאבחן בבירור בין עבודתו כ"עובד" החברה לבין היותו דירקטור ובעלים שלה.

ב. המבחן השני - האם הסדר העבודה בחברה הוא אמיתי או פיקציה?

הנתבע לא טען כי היתה פה פיקציה ובחומר הראיות לא מצאנו כל יסוד לפיקציה. להיפך, מחומר הראיות עולה, כי שכרו של התובע ירד לקראת סגירת העסק, דבר המעיד כי אין כאן פיקציה לשם גבית דמי אבטלה.

ג. המבחן השלישי - : האם ניתן לקבוע מה היה שכרו של המערער כ"עובד"?

התובע הציג בפני
בית הדין תלושי שכר מסודרים, מהם עולה כי הוא השתכר במשך התקופה שבין 01.01 - 04.01 סכום של כ-12,000 ₪ נטו לחודש, ולאחר תקופה זו עקב מצבה הקשה של החברה הופחתה משכורתו מ - 05.01 ועד ליומה האחרון של פעילות החברה בחודש 02.02 לסך של - 6,000 ₪ נטו לחודש.

לא מצאנו כל סיבה להטיל דופי בתלושי שכר אלה.

הפסיקה קבעה מבחני משנה למבחן זה.
(א) האם היה לתשלומים אופי של שכר? אנו רואים ששכרו היה קבוע למעט התאמת השכר שבוצעה לאחר שהתברר כי שכרו הראשוני גבוה מדי. תשלום זה הינו בעל מאפיינים של שכר ולא של משיכת רווחים.
(ב) עירוב נכסים - במקרה שלפנינו לא נטען ואין כל ראיה לכך, כי היה עירוב נכסים.

אמנם התובע העיד כי לקראת סוף פעילות החברה, לא משך שכר בשל התדרדרות במצבה של החברה וכן כי לא קיבל את כל התנאים הסוציאליים, אך לאור מכלול הנסיבות שהוצגו בפני
נו, אין בכך כדי לפגוע בעובדת היותו "עובד" (ראה לעניין זה עב"ל 49/99 עמירם שטרק נ. המוסד הנ"ל).

אחרית דבר

17. לאור כל האמור לעיל, הגענו למסקנה כי בין החברה לבין המערער התקיימו במקביל יחסיים בשני מישורים: יחסים הנובעים ממעמדו כ"בעל מניות" בחברה, ויחסים חוזיים שהם יחסי עובד-מעביד.
אשר על כן, התובע הרים את הנטל והוכיח כי היה "עובד" לצורך ביטוח אבטלה. כמו כן, ידוע כי החברה חדלה מלפעול בשל התדרדרות במצבה הכלכלי, דבר שיש בו משום הפסקת עבודתו של התובע מנסיבות שאינן בשליטתו.

18. לפיכך, דין התביעה להתקבל והתובע זכאי לתשלום דמי אבטלה.

הנתבע ישא בהוצאות התובע בסך של 1,000 ₪ .

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום.

ניתן היום ד' בתמוז, תשס"ד (23 ביוני 2004) בהעדר הצדדים.
___________________ ___________________ __________________
יעל אנגלברג
-שהם נ.צ. - יוסי מרציאנו נ.צ. - משה עזרא
שופטת








בל בית דין אזורי לעבודה 1690/03 אהוד שפירא נ' בטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 23/06/2004)