פסקי דין על זאב גולד

12695-09/11 פ     03/07/2012




פ 12695-09/11 מדינת ישראל - ענף תביעות ירושלים נ' זאב גולד










בית משפט השלום בירושלים

ת"פ 12695-09-11 מדינת ישראל נ' גולד(עציר)
בפני
כב' השופטת אילתה זיסקינד
3 יולי
2012


בעניין
:
מדינת ישראל
-
ענף תביעות ירושלים
ע"י ב"כ עו"ד שירה קרוואני ארד

המאשימה


נ
ג
ד


זאב גולד
ע"י ב"כ עו"ד גבריאל טרונישוילי

הנאשם


גזר - דין





הרקע
1.
הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, ללא ניהול הוכחות בעבירות של תקיפת זקן הגורמת חבלה חמורה, תקיפה סתם והיזק בזדון, בכך שביום 2.9.11 בשעה 3:30 בבית ברח' המח"ל 30 בירושלים, הוא תקף את אביו בן ה-81, מר לוי לוין, וגרם לו חבלה חמורה. הנאשם שהיה שיכור, שמע בבית מוסיקה בעוצמה גבוהה, שהעירה את המתלונן משנתו. המתלונן, הנתמך על ידי מקל הליכה, ניגש לנאשם, ביקשו להנמיך את עוצמת הקול, אך בתגובה היכה אותו הנאשם בראשו באמצעות חפץ, וכשהמתלונן נפל על הארץ, המשיך הנאשם להכותו ובעט בכל חלקי גופו, בעיקר באזור הצלעות.
אם הנאשם הגב' נטליה לוין, שהתעוררה מזעקות המתלונן לעזרה, ניגשה לחדר הסמוך, ראתה את המתלונן שוכב על הארץ והנאשם בועט בו בכל חלקי גופו וצעקה לנאשם שיפסיק להכות את המתלונן, אך הנאשם לא שעה לצעקותיה, נטל אגרטל עשוי נחושת ושבר אותו על ראש המתלונן, ניגש למטבח, הביא עמו סירים ומחבת עשוי ברזל והמשיך לחבוט בראש המתלונן באמצעות הסירים והמחבת, כשכתוצאה מהמכות הרבות המחבת התעקם, כל זאת בעוד האם מתחננת לנאשם שיחדל ממעשיו, ובעודו חובט בראש המתלונן, אמר לו הנאשם "מה אתה עוד לא מת? איזה ראש יש לך?! תמות תמות!!".
האם התחננה שוב בפני
הנאשם שיפסיק להכות את המתלונן, אך בתגובה אחז הנאשם בידה, היכה אותה וכתוצאה מכך נפלה האם על הארץ וקיבלה מכה בעצם הזנב. בשלב זה לקח הנאשם משולחן סמוך, מלח, סוכר, קפה ושמן, ושפכם על פצעיו המדממים של אביו המתלונן.
לאחר מסכת אלימות זו שנמשכה כשעה, ניסתה האם לקום מהארץ ולהתקשר למשטרה, אך החליקה כתוצאה מהשמן ששפך הנאשם על הרצפה, ולבסוף הצליחה להגיע לטלפון ולחייג למשטרה, והנאשם יצא מהבית. האם נעלה מיד את דלת הכניסה, כשהנאשם צועק מחוץ לבית לעבר הוריו: "יבוא זמן ואני אגמור אותכם גם אחרי שאני אצא מהכלא". בכך איים הנאשם על הוריו בפגיעה שלא כדין בגופם, בחירותם, בכוונה להפחידם או להקניטם.
לבית הגיע השוטר אדוארד גרושקו, שמצא את המתלונן שכוב על הארץ חבול ומדמם מראשו ומגבו, רצפת הבית הייתה מכוסה בשברי זכוכית, מלח, סוכר וחומר נוזלי, ולבית הגיע גם צוות מגן דוד אדום, שפינה את המתלונן לבית החולים הדסה עין כרם, שם הוא אושפז.
בעת המעצר, אמר הנאשם לשוטר כי אביו "יותר גרוע מסטלין, חבל שלא עשיתי לו גרוע יותר".
כתוצאה מהמכות הרבות שהפליא הנאשם באביו, נגרמו לאב 6 שברים בצלעות 7-12 בצדו השמאלי, 12 תפרים בראשו, שבר בקמיצת יד שמאל, מכות יבשות והמטומות בכל חלקי גופו.

בהמשך לאמור לעיל, בזמן שהנאשם היה כבול באזיקים, הוא המשיך להשתולל אף בתחנת המשטרה, ושם איים על השוטר בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, ובכוונה להפחידו או להקניטו, באומרו כי יפגע בו כשישתחרר אם לא יעשה את מה שהוא דורש, ולא - הוא וחבריו יטפלו בשוטר והוא יצטער על זה.
במהלך כל האירועים לעיל, וכתוצאה ממעשי הנאשם נשברו בבית חפצים וביניהם: טלפון, אגרטל מנחושת, כן עיקם הנאשם מחבת עשוי ברזל, ובכך הרס הנאשם נכסים שלא כדין.

2.
הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו יתוקן כתה"א במחיקת שתי עבירות האיומים מהוראות החיקוק, הנאשם יורשע על יסוד הודייתו בעובדות כתב האישום המתוקן, והצדדים
יטענו לעונש חופשי.

טיעוני המאשימה לעונש

3.
הנאשם יליד 63', ללא עבר פלילי, הוא אמנם הודה במיוחס לו, לקח אחריות, ומנע בהודייתו את העדת שני העדים המרכזיים המתלוננים שהם אביו ואמו, אך מנגד מחומרת העבירות ומעשיו עולה מסכת אלימות קשה ואיומה, של בן המכה ותוקף ללא רחם את אביו ואמו, בשל ענין של מה בכך, בתגובה לבקשת אביו בן ה-81 הנתמך במקל הליכה, להנמיך את המוסיקה הגבוהה בשעה 3:30 לפנות בוקר. תחנוני האם כי הנאשם יפסיק בפרץ האלימות כלפי אביו, לא הועילו, וגם כשהקשיש, המשיך הנאשם לבעוט בכל חלקי גופו, כשחרף ולחבוט ולהטיח שוב ושוב בראש באגרטל, סירים, ומחבת, תוך שהנאשם אומר לאביו "מה, אתה עוד לא מת? איזה ראש יש לך? תמות, תמות".
כן הכה את אמו שגם נפלה ונחבלה בעצם הזנב.
מדובר
במעשי תקיפה מצמררים, שלאחריהם, הנאשם אף שפך מלח, סוכר, קפה ושמן, על פצעי אביו המדממים בפני
ו, והכל תוך בזיון והשפלה במשך כשעה כלפי שני הוריו, במהלכה האם שהחליקה מהשמן לא הצליחה להזעיק משטרה, וכשהצליחה, הנאשם יצא מהבית, ואמר להוריו "יבוא הזמן ואגמור אתכם גם אחרי שאצא מהכלא". גם בעת המעצר הנאשם אומר לשוטר שאביו יותר גרוע מסטאלין "חבל שלא עשיתי לו גרוע יותר".
למתלונן חבלות רבות בשברים בצלעות, בתפרים בראש, שבר ביד, המטומות, מכות יבשות, על כל חלקי גופו של המתלונן, וכשמדובר באדם בן 81, התאוששות והשיקום מהחבלות קשים במיוחד.

4.
חומרת עבירת תקיפת קשיש, שהגדרתו עפ"י החוק היא מי שגילו מעל 65, עולה מייחוד המחוקק עבירה ספציפית לתקיפת קשישים בסעיף 368ו לחוק העונשין, שבשל היותם מבוגרים הופכים בזיקנתם מטבע החיים להיות חסרי ישע, בשל מצבם הרפואי או המנטאלי הירוד, נזקקים לטיפול, והופכים מטרה נוחה לפגיעה. לפיכך המחוקק ראה עליהם במצבם הנחות ולהחמיר עם הפוגעים בהם, ולכן גם העונש בגין תקיפת זקן הגורמת חבלה חמורה - חמור יותר, והוא 7 שנות מאסר.
פאן חומרה נוסף במעשי הנאשם, הוא היותו בנם של קרבנות העבירה, שהם הוריו הקשישים.
בתיהמ"ש התייחסו בחומרה יתירה להתנהגות אלימה במשפחה, הרומסת את כבודם הקרבנות ופוגעת בשלומם הנפשי והגופני, כשהיא ננקטת מצד קרוב משפחה, במיוחד כשהוא מופקד ואחראי על שלומם, אך הוא הפוגע. מדובר בעבירות לא נסבלות (והפנתה לע"פ 10571/07), של אלימות אדם כלפי בת זוגו וילדיו של הפוגע, ובשינויים המחוייבים יש להתייחס גם בענייננו, שכן הגם שהנאשם אינו אפוטרופוס של הוריו,
גלגל החיים מביא לכך שבסוף ימיו מצפה אדם כי בנו, אותו גידל וחינך, ידאג לשלומו, גם אם אין מדובר בחובה.

5.
בנוסף, בעת ביצוע העבירה, היה הנאשם שתוי אלכוהול, אך מנגד לא ביקש כלל שיוגש תסקיר שירות מבחן לעניין שיקומו, שיקוליו אמנם עמו, אך כשקיימת בעיית אלכוהול, ומדובר באירוע חמור, והנאשם לא מבקש שיקום, כדי לעלות על דרך הישר, הדבר אומר דרשני.

6.
חווה"ד מיום 14.12.11 ד"ר וואש מטעם הפסיכיאטר המחוזי, מציינת כי הנאשם אינו זוכר פרטים רבים כי היה שתוי, שלל שימוש בסמים, טען כי מדי פעם שותה אלכוהול, אך אינו אלכוהוליסט, ושולל היסטוריה משפחתית של מחלות נפש, כך שהנאשם עצמו לא מאפשר פתח לשיקום, או להליך טיפולי.

7.
במכתבו של ד"ר משה קליאן מיום 22.9.11 ת/2, מציין הפסיכיאטר המחוזי, כי בקובץ האשפוזים של משרד הבריאות, לא נמצא כל רישום אודות אשפוז פסיכיאטרי שטען לו הנאשם בעבר, והוא הורה לצדדים להעביר לרשותו טרם הבדיקה הפסיכיאטרית, כל חומר רפואי פסיכיאטרי שיכול לסייע, אך משלא נמצא בידם כל תיעוד מהעבר, וחווה"ד ד"ר וואש הוגשה לאחר מכתב זה, התוצאה היא שאין לנאשם תימוכין לגירסתו זו. בעוד חוו"ד הפסיכיאטר המחוזי לא מצביעה על מחלת נפש כלשהי, אינה מזכירה אשפוזים פסיכיאטריים נוספים, ולא ידוע עליהם לרשויות, עומדת מולה חווה"ד ד"ר וינוקור הפסיכיאטרית מטעם ההגנה, הקובעת כי הנאשם סובל מהפרעה אפקטיבים דו קוטבית, מצבים מאניים ודיכאוניים, וכשהוא נמצא במצב דכאוני הוא משתמש באלכוהול כדי להקל את הסבל, ללא כל ביסוס או תיעוד של מידע הרפואי לאבחנותיה. משעומדות מול ביהמ"ש שתי חוו"ד, אחת מאת הפסיכיאטר המחוזי שאינו
גורם תלוי ומתפקידו לשרת את ביהמ"ש, ומולה חוו"ד מטעם ההגנה, שהיא חוו"ד מטעם, שכותבה מקבל שכר והיא אינה מבוססת, יש להעדיף את חוו"ד הפסיכיאטר המחוזי.

אשר על כן, עותר המאשימה כי ביהמ"ש ישית על הנאשם עונש של מאסר בפועל שלא יפחת מ-4 שנים, ומאסר על תנאי.

טיעוני ב"כ הנאשם לעונש
8.
אמנם על ילדים לנהוג בכבוד כלפי הוריהם, במיוחד כשהם קשישים, אך המקרה שלפנינו שונה, שכן לנאשם בעיות בריאותיות ונפשיות, מודעותו לביצוע המעשים אינה כשל נאשם רגיל ובשיקולים כבדי משקל אלה על ביהמ"ש להתחשב בעת גזירת העונש, תוך בחינת מצבו הנפשי, הגם שהנאשם הודה במיוחס לו וחסך מביהמ"ש את ההתחבטות בשאלת כשירותו לעמוד לדין או בשאלת שכרותו. עם זאת לא ניתן להתעלם מקביעות הפסיכיאטרית ד"ר וינוקור בחוו"ד מטעם ההגנה, לפיה הנאשם סובל ממאניה דיפרסיה, לא טופל באופן סדיר וביצע את המעשים כשהוא שיכור. מסקנתה כי הנאשם צרך אלכוהול כדרך התמודדות עם הדיכאון הקשה ממנו סבל, מוכרת לעולם הרפואה, כשחולים שאינם מטופלים באופן מסודר, מוצאים מפלט ודרך לריפוי עצמי בצורות אחרות. מחלת הנאשם התגלתה לפני שנים רבות, כשטופל ע"י פרופ' אבני בהדסה הר הצופים, שהלך לעולמו ולא ניתן היה לאתר את תיק הרפואי של הנאשם, למעט עצם קיומו של רישום ביקור אצל פרופ' אבני משנת 97' בבי"ח הדסה הר הצופים -נ/1.

9.
הגם שאין מחלוקת כי הנאשם כשיר לעמוד לדין, ואחראי על מעשיו, מצבו הנפשי חייב לשמש שיקול לענישה מופחתת, שכן אחריותו למעשים הושפעה ממחלת הנפש ממנה הוא סובל ומהפגיעה ביכולתו הקוגניטיבית, והסניגור הפנה לע"פ 9369/07 בימ"ש העליון, בעניין אנסטסיה מיקל נ' מ"י, שם מערערת שסבלה מתסמונת פוסט טראומתית הרגה את בן זוגה, ובפסקה 5 לפסק דינה, אמרה כב' השופט ארבל: "המערערת הייתה מודעת למעשיה ולאסור שבהן, אין מדובר בגם במצב של דחף לאו בר כיבוש, תחת אלה לפנינו מצב בו יכולתה של המערערת להבין את מעשיה או להמנע מהם פחתה על רקע האירועים שחוותה... שיקולי צדק עוסקים גם באחריותו המוסרית של מבצע העבירה לעבירה שביצע, במובן זה הפגימה ביכולותיה הקוגניטיביות של המערערת בעקבות התסמונת הפוסט טראומתית, הגם שאין בה כדי להפחית מעצם אחריותה למעשה שביצעה, יש בה כדי להפחית מן החומרה המוסרית שיש לייחס לה לאור מצבה הנפשי והזיקה הסיבתית בין המעשה לבין המצב".
גם בע"פ 8653/10 בביהמ"ש העליון, בו נדונה התעללות אם בקטין חסר, לרבות אינוס, אמר ביהמ"ש העליון כי: "הגם שהמערערת היתה מודעת למעשיה ולאסור שבהן, תפיסת המציאות וכושר השיפוט שלה נחלשו על רקע מצבה הנפשי, ועמה גם האוטונומיה המוסרית שלה ושליטתה במעשים שביצעה". מדובר במקרים בהם מצבם הנפשי של מערערים שימש שיקול לקולא, וכך יש לנהוג גם בענייננו.

10.
הנאשם בן 49, עבר תהפוכות רבות בחייו, היה בעל הון, ניהל עסקי תכשיטים חובקי עולם, כשטופל כהלכה בשנות ה-90 - מצבו שגשג, לרבות מצב משפחתו, אך לאחר שנסע לחו"ל והפסיק את הטיפול, יחסיו עם סובביו התערערו, הוא התגרש, ניתק את הקשר לתקופה מסוימת עם המשפחה, ועשה שגיאות עד שאיבד את כל הונו, נזרק לרחוב והידרדר עד הגיעו למצב בו התגורר ברחבת הכותל בחוסר כל. רק בשנה וחצי האחרונות הכניסוהו הוריו לביתם וניסו לסייע לו לשקם את מצבו.
מכתב העו"ס שטיפל בעניינו, נ/2, מתאר את נקודת השפל בחיי הנאשם ב-08', בהגיעו למרכז הסיוע לדרי רחוב במצב מוזנח ומבולבל ובמצב נפשי קשה, אך חרף התהפוכות שעבר הנאשם בחייו, הוא לא הסתבך בפלילים, לא מדובר בעבריין, אלא באדם מסכן הזקוק לעזרה ושיקום. לפיכך השיקולים המרכזיים הינם של שיקום ולא של גמול והרתעה.
הנאשם שיקם את יחסיו עם הוריו זמן קצר לאחר מעצרו מיום 2.9.11, התקשר אליהם, התנצל והם סלחו לו. הוא עצור בתנאים קשים, בהשגחה, מבודד חברתית, ואינו בקו הבריאות, ולכך השפעה על מצבו הנפשי. הנאשם מבקש להשתלב בתכנית לגמילה מאלכוהול. המאשימה התנגדה לטיעון זה ששאין לגביו כל תיעוד וגבוי.
אשר על כן עותר הסניגור כי ביהמ"ש יסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם ויתחשב במצבו הנפשי ובשכרותו.


דיון
11.
לפני מקרה קשה, בשל חומרת מעשי אלימות והשפלה קשים של בן באביו הקשיש בן ה-81 הנתמך במקל הליכה, כשהנאשם ללא רחם חבל והכה בו בפרץ אלימות אכזרי, לאחר שהאב ביקש ממנו להנמיך את עוצמת המוסיקה הגבוהה שהנאשם שמע. חומרת המעשה עולה מעוצמת האכזריות הקשה בה תקף הנאשם את אביו, מהשימוש בחפצים שהטיח בראש האב, מתחנוני האם לנאשם כי יפסיק באלימותו, שלא הועילו, אלא הנאשם הכה גם בה והמשיך לבעוט בכל גופו של אביו, ואף הטיח שוב ושוב את ראש אביו באגרטל, וחבט בראשו בסירים ומחבת (שהתעקם), באמרו לאב: "מה, אתה עוד לא מת? איזה ראש יש לך? תמות, תמות".
כן הכה את אמו שגם נפלה ונחבלה בעצם הזנב.
מדובר מעשי תקיפה קשים, מזעזעים ומצמררים כל בן אנוש, הפוגעים באושיות התא המשפחתי, שבסיס משמעות קיומו הוא יחס של כבוד בין בני המשפחה ובמיוחד מצד בן להוריו לא שכן – כשהם קשישים. גם מעשי אלימות קלים יותר, פוגעים קשה במרקם העדין של יחסי בני משפחה, ופגיעתם משליכה ומשפיעה בסופו של דבר על הנזק הנגרם לחברה ולפרטיה כחברה אלימה, ובשל כך מחייבים סלידה והוקעה, לא כל שכן כשמדובר באלימות כה קשה תוך שימוש בחפצים אותם הטיח הנאשם בראש אביו הקשיש, ואף הכה את אמו, וכשהוריו המוכים
והמושפלים, נופלים לארץ, והנאשם לא הרפה והמשיך להכות את אביו ולחבול בו. הזילזול האלימות וההשפלות הקשים מתבטאים גם במלח, סוכר, קפה ושמן, שהנאשם שפך על פצעי אביו המדממים בפני
ו, והכל במשך כשעה, במהלכה האם שהחליקה מהשמן לא הצליחה להזעיק משטרה, והנאשם מצידו לא הצליח באף שלב לגלות שמץ של חמלה ואנושיות כלפי הוריות המוכים, המושפלים והמבוזים, שמצידם סייעו לו במגורים בביתם. גם כשהנאשם יצא מהבית, לאחר שאמו הצליחה להתקשר למשטרה, הוא אמר להוריו "יבוא הזמן ואגמור אתכם גם אחרי שאצא מהכלא", ובעת המעצר אמר לשוטר שאביו יותר גרוע מסטאלין "חבל שלא עשיתי לו גרוע יותר".
לאב נגרמו חבלות רבות, שברים בצלעות, תפרים בראש, שבר ביד, המטומות, ומכות יבשות בכל חלקי גופו, כאשר ניתן לראות בתמונות שהוגשו את ההשפלה והבזיון של המתלונן בן ה-81.
אין ספק כי הטראומה הקשה שנגרמה להורי הנאשם בגילם המפליג, הותירה בהם צלקות קשות, דווקא בגיל בו הם זקוקים לעזרה ולתמיכה, ויש להוקיע אירוע חמור זה, גם אם הוריו הקשישים של הנאשם סלחו לו.

12.
בסעיף 368ו לחוק העונשין, מצא המחוקק לראוי להגן על קשישים בחקיקת עבירה ספציפית של תקיפת זקנים, בשל היותם שברירים, חלשים, זקוקים להגנה וחסרי ישע בזיקנתם, ובשל מצבם הרפואי או המנטאלי הירוד, וקבע בצדה עונש של 7 שנות מאסר. בענייננו יש להוסיף על חומרת העבירה את החומרה הנוספת מכך שהנאשם התוקף, הינו בנם של קרבנות העבירה, הקשישים.

13.
בתיהמ"ש התייחסו ככלל בחומרה לעבירות האלימות במשפחה, אך בענייננו מדובר באלימות קשה ואכזרית של בן כלפי אביו הקשיש, בו חבל קשות וגם הכה את אמו. לפיכך יש ליתן ביטוי לחומרה לעצם האכזריות וההשפלה הקשים והקיצוניים ללא רחם, לכך שהנאשם בנם של הקרבנות המוכים, המחוייב לנהוג בהם יחס של כבוד, כערך חברתי בעל חשיבות על, וכן לגמול ולהרתעה המתחייבים מביצוע עבירות מסוג זה.

14.
אמנם מחווה"ד הפסיכיאטרית ומטיעוני הסניגור, עולה כי הנאשם עבר תהפוכות בחייו ובמשך תקופה ממושכת בשנים בהן קיבל טיפול, מצבו הנפשי היה יציב, יחסיו עם משפחתו היו טובים ומצבו הכלכלי שפר עליו ושגשג, אך לאחר שהפסיק את הטיפול, הוא הידרדר עד לנקודת שפל בה התגורר ברחובות והגיע ב-08' למרכז הסיוע לדרי רחוב במצב מוזנח, מבולבל, ובמצב נפשי קשה. מדובר בנסיבות של מצוקה שככלל ראוי להתחשב בהן לעניין העונש, וליתן ביטוי למצב נפשי מעורער, אך ראוי להבהיר כי בענייננו לא מדובר בעבירת הריגה, בה ניתן להתחשב באחריות מופחתת במצבים מסויימים, ובענייננו אין מחלוקת כי הנאשם אחראי למעשיו. ואולם, כשמנגד הנאשם בוחר להכניס עצמו למצב מעומעם וחסר שליטה כתוצאה משתיית אלכוהול, קיים קושי לראות בכך נסיבה לקולא, שכן לפי סעיף 34יד וסעיף 34ט (ב) כשאדם נכנס למצב בשל התנהגות פסולה, הוא לא יוכל להישמע בטענה כי בזמן ביצוע העבירה לא יכל להימנע ממנה. המחוקק קבע כי כניסה למצב פסול מאיינת את הגנת הסעיפים העוסקים ב"היעדר שליטה" (34ז), "צורך" (34יא), "כורח" (34יב)
ולענייננו, סעיף 34ט (ב)קובע הוראה דומה לעניין שכרות.
עשה אדם מעשה במצב של שכרות והוא גרם למצב זה בהתנהגותו הנשלטת ומדעת, רואים אותו כמי שעשה את המעשה במחשבה פלילית, אם העבירה היא של התנהגות, או באדישות אם העבירה מותנית גם בתוצאה

לעניין זה, אין נפקא מינא האם מדובר במצב פסול עקב שימוש בסם או אלכוהול כפי שקובעת הפסיקה:
" ראשית היה על המערערים לשכנע כבר את הערכאה הדיונית כי בעת מעשה היו תחת השפעה של סמים, או ב"קריז", שזהו היסוד הראשון
הנדרש להגנת השכרות "... יסוד שני של הגנת השכרות, שהיה על המערערים להוכיחו הוא דבר קיומו של קשר סיבתי בין השכרות לבין התנהגותם הספציפית (ראו:
ע"פ 1493/98 סטפ נ' מדינת ישראל, פ"ד נו
(4) 679, 685 (2002); עניין טיקמן. עיינו גם: רבין וואקי, 696-695). שוב, המערערים לא ביססו טענה בעניין זה בערכאה הדיונית, אך גם פה נכון אני לאמץ לצורך המשך הדיון את ההנחה, הנוחה למערערים, כי התקיים קשר סיבתי כאמור. יסוד שלישי של הגנת השכרות, שאותה העלו המערערים, הוא שאותה שכרות, שגרמה למעשיהם של המערערים, שללה מהם את היכולות הקוגנטיביות, או החפציות ביחס להתנהגותם. סעיף 34ט(ד) לחוק העונשין
קובע, כאמור, כי מצב השכרות הוא כזה שעקב השפעת הסמים הנאשם היה חסר יכולת של ממש, בשעת המעשה: "להבין את אשר עשה או את הפסול שבמעשהו" (הווה אומר – נעדר יכולת קוגניטיבית להבנת טיב המעשה או הפסול המשפטי שבו), או לחלופין: "להימנע מעשיית המעשה" (הווה אומר – נעדר יכולת חפצית, או כושר שליטה במעשה
.

ראה
:
ע"פ 4383/06 דנינו נ' מדינת ישראל
(לא פורסם) פסקאות 35-36 לפסק דינו של כב' השופט מלצר מיום 25.1.12

16.
כמו"כ על אף שהנאשם היה שתוי בעת ביצוע העבירה, הוא לא ביקש שיוגש תסקיר לעניין שיקומו, שיבחן את שילובו בגמילה ואת סיכויי שיקומו, חרף חוו"ד ד"ר וואש מטעם הפסיכיאטר המחוזי מיום 14.12.11, לפיה הנאשם היה שתוי, וטען כי מדי פעם הוא שותה אלכוהול, אך מנגד שלל כי הוא אלכוהוליסט. בעיית האלכוהול נראית כמרכזית בענייננו לאור חווה"ד הנ"ל ולאור העובדה שהנאשם היה שתוי בעת ביצוע המעשים, אולם משהנאשם לא ביקש לבחון בתסקיר את בעיית השתייה וטיפול גמילה לצורך שיקומו, קיים קושי בבחינת סיכויי שיקומו.

17.
אשר על כן, לאחר ששקלתי את השיקולים הצריכים לעניין, ובשים לב לטענות הצדדים, למצבו של הנאשם, ולאמור בחווה"ד הפסיכיאטרית, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:


א.
מאסר לתקופה של 12 חודשים במיינם יחל מיום מעצרו – 2.9.11

ב.
מאסר על תנאי לתקופה של 15 חודשים, והנאשם לא ירצה עונש זה, אלא אם יעבור תוך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו מהכלא, כל עבירה של אלימות במשפחה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום
.

ניתן היום י"ג בתמוז תשע"ב (3.7.12), בנוכחות ב"כ המאשימה, עו"ד האני ואקד, הנאשם וב"כ עו"ד גבריאל טרונישוילי
.












פ בית משפט שלום 12695-09/11 מדינת ישראל - ענף תביעות ירושלים נ' זאב גולד (פורסם ב-ֽ 03/07/2012)