פסקי דין על מינהל קהילתי פסגת זאב – ירושלים | פסקי דין על אליהו בן חמו | פסקי דין על אברהם שלום | פסקי דין על עיריית ירושלים | פסקי דין על ניר ברקת | פסקי דין על מועצת העיר ירושלים |

47156-08/11 עתמ     03/07/2012




עתמ 47156-08/11 מינהל קהילתי פסגת זאב – ירושלים, אליהו בן חמו, אברהם שלום נ' עיריית ירושלים, ניר ברקת, מועצת העיר ירושלים




לפני כב' השופט משה יועד הכהן
העותרים 1. מינהל קהילתי פסגת זאב – ירושלים

2. אליהו בן חמו

3. אברהם שלום

ע"י ב"כ עו"ד רפאל מכתבי
נ ג ד

המשיבים 1. עיריית ירושלים

2. ראש עיריית ירושלים
– ניר ברקת

3. מועצת העיר ירושלים

באמצעות הלשכה המשפטית
ע"י עו"ד אמנון מרחב
ועו"ד בן-טל
4. החברה למתנ"סים – מרכזים קהילתיים בישראל בע"מ (חל"צ)
5. יולי בן לביא, מנהל המנהלים הקהילתיים בירושלים
ע"י ב"כ עו"ד ברכה ברוש

6. משה בן עטר

7. אייל מנדלסון
ע"י עו"ד צבי שמיר
פסק דין
העתירה והסעדם המבוקשים

1. לפניי עתירה שהוגשה על ידי העותרים 3-1, שהם המינהל הקהילתי פסגת זאב, שהוא עמותה רשומה על פי חוק העמותות, שמספרה 1-239-019-58 (להלן: "העמותה"), מר אלי בן חמו (להלן: "בן-חמו") המכהן כיו"ר הנהלת המינהל ומר אברהם שלום
(להלן: "שלום") המכהן כממלא מקומו, אשר יקראו להלן יחד "העותרים".

2. העתירה מופנית כלפי החלטת המשיבה 3, מועצת עיריית ירושלים
(להלן: "המועצה") מס' 41 מיום 25.8.11, אשר הורתה על קיום בחירות חוזרת במינהל קהילתי פסגת-זאב. העותרים, מבקשים, בין היתר, מבית המשפט להצהיר כי אין לחייב את תושבי פסגת זאב לקיים בחירות חוזרות מעבר לבחירות שקויימו מיום 14.12.10, להצהיר כי הסכם הגישור מיום 9.3.11, נספח ט' לעתירה, אשר עליו חתומים בן-חמו, המשיב 6 (להלן: "בן עטר") ואשר עליו חתומים כנוכחים עו"ד יוסי שרעבי, מנהל תרבות חברה ופנאי אצל המשיבה 1 (להלן: "עו"ד שרעבי") ד"ר מיכאל גנור המגשר מטעם החברה למתנסי"ם ומר יחיאל לוי מנהל המינהל הקהילתי (להלן: "הסכם הגישור") הוא תקף ומחייב ועל פיו הצהירו הצדדים כי הם מקבלים את תוצאות הבחירות שהתקיימו ביום 14.12.10 ואין לחייבם לבחירות חוזרות. עוד מבקשים העותרים להצהיר כי אין לבצע אפליה כלשהי בין המינהלים הקהילתיים ויש לחייב את המשיבים לשיוויון בין הקהילות השונות החיות בירושלים, כאשר באופן ספציפי הם מכוונים לעובדה שהסכם גישור דומה נערך לגבי המינהל הקהילתי "גינות העיר" והמשיבים 3-1 (להלן: גם "משיבי העירייה"*, לא דרשו לערוך בחירות חוזרות לגבי מינהל זה. עוד דרשו, להורות למועצה להתכנס מחדש ולבטל את החלטה ולהכיר בכך שהסכם הגישור מכשיר את המתמודדים שנבחרו לשמש כחברי הנהלת המינהל ב"מנדט לפעול 4 שנים". עוד עותרים העותרים, למתן רשות לפצל סעדים, כדי שיוכלו בבוא היום להגיש תביעה נזיקית כנגד המשיבים.

השתלשלות ההליכים בעתירה

3. במקביל להגשת העתירה ביום 31.8.11, הגישו העותרים בקשה לסעד זמני למנוע את קיום הבחירות החדשות למינהל ביום 13.12.11. תחילה, ניתן צו ארעי ונתבקשו תגובות בכתב של הצדדים וביום 9.10.11 התקיים דיון מפורט בבקשה, בנוכחות ב"כ הצדדים. בעקבות אותו דיון, החלטתי ביום 26.10.11, לתת צו ביניים המונע את קיום הבחירות האמורות עד להכרעה בעתירה.

4. ביום 27.10.11, הגישו משיבי העירייה בקשה לקביעת מותב לדיון דחוף בעתירה, בהתחשב במועד שנקבע לבחירות. בעקבות בקשה זו קבעתי דיון בעתירה ליום 29.11.11 וכן הוריתי על הגשת כתבי תשובה מטעם המשיבים עד ליום 20.11.11. במסגרת אותה בקשה, ביקשו משיבי העירייה גם לאפשר לעירייה, על בסיס "הצהרת גור אריה", להיערך לבחירות בכפוף לאפשרות שינתן

פסק דין
המונע את קיום הבחירות, בטרם ייערכו, בקשה שהיא במהותה בקשה לעיון חזור בהחלטה מיום 26.10.10 . המשיבים 3-1, בתגובה מיום 6.11.11, התנגדו לבקשה, בכל הנוגע למתן הצהרת "גור אריה" ולקיום ההכנות לבחירות, בטרם ניתן פסק הדין ופרטו את נימוקיהם.

5. בהחלטה מיום 6.11.11 הוריתי למשיבי העירייה להגיב לתגובה זו בתוך שני ימי עבודה, אולם תגובה כאמור לא הגיעה עד ליום 13.11.11. באותו מועד, ניתנה על ידי החלטה הדוחה את בקשת העירייה לעיון מחודש בסעד הביניים.

6. בשל מחלת ב"כ העותרים, נדחה הדיון בעתירה ליום 6.12.11. באותו דיון, אישר ב"כ משיבי העירייה, כי עמותת המינהל לא אישרה את התקנון החדש ולפיכך לא ניתן יהיה באופן מעשי לקיים את הבחירות בפסגת זאב, ביום 13.12.11. לפיכך, המלצתי לצדדים, לאור מהות העתירה והעניין הנדון בה ולאור הרצון למצוא פתרון מוסכם שישרת את תושבי שכונת פסגת זאב, לנסות ולהגיע לפתרון בדרך של גישור בין העותרים לבין משיבי העירייה והחברה למתנסי"ם. הצדדים הסכימו כי בית המשפט יציע רשימה של שלושה מגשרים פוטנציאליים, מתוכם ייבחר המגשר. בעקבות הצעת בית המשפט, בחרו הצדדים בעו"ד אשר אקסלרוד כמגשר. אולם, ניסיון הגישור שנערך בפני
ו לא צלח. בעקבות הודעת הצדדים על כך, התקיים דיון בעתירה ביום 22.1.12 וכעת הגיע מועד למתן פסק הדין.

הרקע העובדתי

7. העובדות שביסוד העתירה פורטו במסגרת החלטתי בבקשה לצו ביניים מיום 26.10.11 והן, בעיקרן, אלה:

(א) ביום 14.12.10 התקיימו בשכונת פסגת זאב בחירות למינהל הקהילתי. הבחירות התנהלו על פי תקנון שאומץ על ידי העמותה, אשר קיבלה על עצמה את תקנון הבחירות והשתתפה בבחירות שהתנהלו לפיה. התקנון מיום 14.10.10 צורף כנספח א' 4 לתשובת העותרים, לתשובת משיבי העירייה לבקשת הצו וכן כנספח ב' לתגובת העירייה (להלן: "התקנון הישן").

(ב) על פי הוראת סעיף 5.7 לתקנון הישן, הבחירות יהיו תקפות במידה והקולות הכשרים יהוו מינימום 20%, או לפחות 5,000 מצביעים מכלל בעלי זכות הבחירה. במידה והבחירות אינן תקפות בשל מיעוט מצביעים, אזי שנה מיום הבחירות מתקיימת מערכת בחירות נוספת, ועד לקיום מערכת הקיום השנייה, מכהנת ההנהלה הקודמת.

(ג) בליל הבחירות, עם נעילת הקלפיות, נמצא כי בסך הכל הצביעו 4,689 בוחרים, שמתוכם מספר הקולות הכשרים הוא 4,597. בשיחה שהתקיימה בין יו"ר ועדת הבחירות למינהל בפסגת זאב, עו"ד אריה ברנע, פקיד הבחירות מר לוי ועו"ד שרעבי, שהיה אחראי על תהליך הבחירות העירוני, שיחה שתועדה בפרוטוקול ועדת הבחירות מתאריך 15.12.10 וצורפה במסגרת נספח ג' לעתירה. בשיחה זו סוכם להמשיך את ספירת הקולות, למרות שסך כל הבוחרים קטן מ-5,000 ואחר כך לאפשר הגשת עררים. בנוסף, נעשתה שיחת טלפון בין עו"ד ברנע לבין עו"ד שרעבי, שתועדה במכתב נספח ב' לעתירה, לפיה הודיע עו"ד שרעבי, כי עמדת העירייה ווועדה הבחירות העירונית, היא שיש להשלים את תהליך הטיפול בהוצאות הבחירות ולהעביר את ההכרעה בדבר תוקפן לעירייה.

(ד) ועדת הבחירות המרכזית, שחבריה כב' השופט (בדימוס) ע. קמא, יו"ר, וכן עו"ד שרעבי ומר יולי בר לביא, מטעם החברה למתנ"סים, דנה בתוצאות הבחירות ביום 14.12.10 והחליטה כי מההיבט התקנוני, הבחירות אינן תקפות ובמקרה זה העמותה רשאית לפעול על פי תקנונה ולהחליט מי הם חברי הועדה שלה וכי העירייה רשאית להחליט אם לכבד את החלטת העמותה, אם לאו. (ההחלטה צורפה כנספח ג' לעתירה).

(ה) עובר להחלטה זו, פנו חברי ההנהלה היוצאת של המינהל הקהילתי אל ראש העירייה ואל חברי המועצה, וביקשו לאשר את תוצאות הבחירות ולתת לגיטימציה לחברי הועדה הנבחרים (ראו הפניה מיום 15.12.10 נספח ד' לעתירה). הפונים הודיעו לראש העיר, כי במידה ותוצאות הבחירות יאושרו, הם נכונים לסיים את תפקידם כחברי ההנהלה ולאפשר לחברים החדשים להצטרף להנהלה החדשה.

(ו) בהמשך, במכתב מיום 11.1.11, נספח ה' לעתירה, הודיע עו"ד שרעבי, שביקש להבהיר את החלטת ועדת הבחירות המרכזית, לגבי המינהלים הקהילתיים בפסגת זאב וגינות העיר, שבהם לא הושג מינימום המצביעים הנדרש, כי האסיפה הכללית של העמותה היא הגוף המשפטי המוסמך לקבל כל החלטה באשר לכינון הנהלה לעמותה. על פי הנאמר במכתב, על האסיפה הכללית בשני המינהלים הקהילתיים להתכנס ולהחליט על ועד מנהל חדש. עוד נאמר במכתב, כי כל החלטה של האסיפה הכללית מחייבת, ואשר לרשותה עומדות כל החלופות האפשריות כאשר עיריית ירושלים
איננה צד להחלטה של האסיפה הכללית והחלטת האסיפה היא הקובעת.

(ז) במכתב נוסף של עו"ד שרעבי, נספח ו' לעתירה, שהופנה אל מנהלי המינהלים הקהילתיים, וכותרתו "סיוע בחירות למינהלים הקהילתיים וכינון הנהלות חדשות", צוין שוב, כי על פי חוות הדעת המשפטית של עו"ד דניאל פלד, היועמ"ש של החברה למתנס"ים ושל כב' השופט (בדימוס) ע' קמא, נדרשת אסיפה כללית של המינהלים הקהילתיים להתכנס ולהחליט על ועד מינהל חדש. הוא הוסיף, כי העירייה רואה בחיוב כניסה של הנבחרים בפסגת זאב וגינות העיר, בהתאם להחלטות האסיפה הכללית של העמותה, בהיותה הגוף המשפטי המוסמך לאשר זאת.

(ח) בעקבות אי אישור הבחירות והקביעה שבחירת הוועד המינהל החדש צריכה להיעשות על ידי האסיפה הכללית של העמותה, התנהל הליך של משא ומתן בין הנציגים שנבחרו בבחירות שלא אושרו ונציגי ההנהלה הותיקה לצורך כינון הנהלה חדשה. הד"ר מיכאל גנאור, שמונה כמגשר מטעם החברה למתנ"סים, השיג, בסופו של יום, את הסכם הגישור, שבגדרו נקבע, כי הנהלת המינהל תורכב מ-25 חברים, מתוכם 9 שנבחרו בבחירות שנערכו ב-14.12.10, 6 ותיקים שיבחרו מתוך ההנהלה הקיימת, וכן 5 נציגי העירייה ונציג של החברה למתנ"סים. עוד נקבע, כי היו"ר היוצא, בן חמו, ימשיך בכהונתו עד ל-14.12.11. תשעת הנבחרים בבחירות האחרונות יבחרו, במעמד כינונה של ההנהלה החדשה, את היו"ר החדש, שיחליף את בן חמו. עוד נקבע, כי היו"ר החדש ימלא את מקומו של בן חמו, עד לסיום כהונתו והשניים יכהנו ברוטציה, כאשר האחד משמש כיושב ראש והשני כממלא מקום.

(ט) ביום 24.3.11 התכסה האסיפה הכללית של העמותה, אשר אישרה את הסכם הגישור לכינון ההנהלה החדשה. כמו-כן, אושר הרכב ההנהלה החדשה על פי רשימה שמית, שכללה 15 מתושבי פסגת זאב ו-5 נציגי ממסד. (ראו נספח י"א לעתירה).

(י) בהתאם להסכם הגישור שאושר על ידי האסיפה הכללית, התכנסו תשעת חברי ההנהלה, שנבחרו בבחירות ובחרו ביושב ראש חדש וממלא מקום. במסגרת בחירות אלה, זכה שלום, בתפקיד היו"ר, ברוב של 5 קולות, ואילו המועמד השני, בן-עטר, זכה ב-4 קולות. בהמשך לתהליך הבחירה, התכנסה הנהלת העמותה בתאריך 24.3.11 ואישרה את בחירתו של בן חמו כיו"ר ההנהלה עד 14.12.11 ואת מינויו של שלום כממלא מקום היו"ר וקבעה, כי שלום נבחר כמחליף היו"ר מ-14.12.11 ואילך וכממלא מקומו עד ליום 14.12.11.

(יא) על הסכם הגישור גם דווח לוועדה למינהלים קהילתיים של עיריית ירושלים
בישיבתה מיום 9.3.11, ומסיכומה של יו"ר הועדה עולה , כי היא ראתה בכך סוף פסוק למערכת הבחירות למינהלים הקהילתיים.

(יב) דא עקא, שעל אף ההסכם, בחירת ההנהלה החדשה ובחירת יו"ר המינהל, הדברים לא התנהלו למישרין. מעיון בפרוטוקול הוועדה למינהלים קהילתיים מיום 6.4.11, שצורף כנספח י"ג לבקשה לצו הביניים, עולה, כי בן עטר, בראש קבוצה של ארבעה מתוך תשעת חברי ההנהלה הנבחרים שנכללו בהנהלה החדשה, ערער על ההסכם. לטענתו, בישיבה הייתה הבנה בעל פה בינו לבין בן חמו, לפיה, בעת בחירת היו"ר שיחליף את בן חמו, ייבחר בן עטר ליו"ר. אולם, לטענתו, בשל התרחשות, שבן עטר כינה אותה "מעשה של בוגדנות מהסוג השפל ביותר", הריץ בן חמו את שלום, חברו לקבוצה, כמועמד נגדי, והוא אשר נבחר לתפקיד היו"ר. כדברי בן עטר, "לו אלי בן חמו היה עומד בהסכם איתי, הכל היה עובד. אני הצבעתי בעדו ושלוש דקות אחר כך הוא הצביע נגדי" (עמ' 39 לפרוטוקול הישיבה). לפיכך הודיע, כי אין בכוונתו ליטול חלק בעבודת המינהל ולקהל על עצמו תפקיד כלשהו, ואין לו עניין להישאר במקום בו מערכת היחסים עכורה ויש בה אי אמון בולט.

(יג) עו"ד שרעבי, ששימש כנציג העירייה לעניין הבחירות, פירט באריכות את מהלך הדברים, הן לגבי ההסכם הפורמאלי, אשר לדבריו כובד במלואו, והן לגבי ההסכם הלא פורמאלי, הנטען בין בן עטר לבין בן חמו, שלא קויים, והבהיר כי עמדת העירייה היא שמטרת ההסכם הייתה ליצור שקט "מה שאנחנו מקבלים זה הרבה רעש. למעשה ההסכם הזה לא הצליח להביא אותנו ליעד שהתכוונו אליו... במקום עבודה, יש כאן משבר".

(יד) יצוין כי יו"ר המינהל הנבחר, שלום, ונציגים אחרים שאינם נמנים עם הקבוצה האופוזיציונית, לא זומנו לישיבה ולא התבקשה תגובתם לדברים. אף-על-פי-כן, לאחר דיון קצר, החליטה הוועדה להמליץ למועצת העירייה על קיום בחירות חדשות במינהל הקהילתי בפסגת זאב "על מנת לנהל את המינהל הקהילתי לאשורו".

(טו) בעקבות אותה המלצה, זימן ראש העיר את חברי ההנהלה הנבחרים לישיבה ביום 27.6.11. בסיכום הדיון, שצורף כנספח ו/1 לתגובת העירייה בבקשה לצו הביניים, צוין כי במהלך הדיון הציג כל צד את עמדתו, כאשר לדברי היו"ר הנוכחי, בן חמו, התנהל הליך בהסכמה בליווי עורך דין, שבסיומו נבחר שלום ויש לכבד את ההליך. לעומתו, נציג המתנגדים, בן עטר, טען כי הצדדים הצביעו בניגוד להסכמות והתחייבויות, והטעו אותו ואת חבריו, ולו היו יודעים מלכתחילה, כי אין בדעת חברי ההנהלה לעמוד בסיכומים, הם לא היו מאשרים את ההליך.

(טז) ראש העיר הודיע בישיבה, כי "לאור המחלוקת, האווירה העוינת, המתח בין חברי ההנהלה, חוסר יכולתם להגיע להחלטות יחד כחברי הנהלה מאוחדים ומגובשים... ועקב אי יכולתם לנסות ולמצוא פתרון מתאים ומוסכם למחלוקת עד לסוף השבוע, הוא יודיע תוך מספר ימים האם לאמץ את החלטת ועדת הבחירות ברשות השופט קמא ולקיים בחירות חוזרות בשכונה, כמתחייב בתקנון". בהמשך להודעתו זו, הודיע ראש העיר, במכתב מיום 7.7.11, צורף כנספח י"ז לבקשה לצו הביניים, כי מאחר שלא צלחו הניסיונות לאפשר כינון הנהלה בהסכמה, הוא מאמץ את החלטת ועדת הבחירות שלא לאשר את תוצאות הבחירות ולפיכך לקיים בחירות חדשות להנהלת המינהל הקהילתי, בחירות שייערכו במועד הקרוב למועד קיום בחירות המינהלים הקהילתיים. בעניין זה ראוי לדייק ולציין, כי החלטת ועדת הבחירות המרכזית לא קבעה שיש לקיים בחירות חדשות, אלא רק שהעמותה רשאית לפעול לפי תקנונה ולהחליט מי הם חברי הנהלתה והעירייה רשאית להחליט אם לכבד את אותה ההחלטה. ראו פיסקה ד' לעיל.

(יז) במכתב ששיגר לראש העירייה, היועמ"ש להנהלת המינהל, עו"ד גולנזר, מיום 13.7.11, צוין, כי ביוזמת ראש העיר ומשלא אושרו הבחירות, נעשה מהלך שמטרתו גיבוש מתווה מוסכם, שיאפשר את צירופה של הזוכים במירב הקולות באזורי הבחירה השונים להנהלת המינהל. מהלך זה הותנה בכך שבן חמו יתפטר מתפקידו כיו"ר ועד המינהל לא יאוחר מסוף שנת 2012 ובמקומו ימונה יו"ר מבין הזוכים, תוך התחייבות מצידו של בן חמו, שלא להתמודד שוב לתפקיד יושב ראש. במכתב נטען עוד, כי ההסכם שקיבל הלכה למעשה את כל דרישות העירייה, נחתם ע"י עו"ד שרעבי מטעם העירייה, נציג החברה למתנ"סים, בן חמו ובן עטר. על פי הנטען, ניסתה קבוצת הזוכים בראשות בן עטר, לא רק לקבוע מי יצורף להנהלה ומי יהיה זכאי לבחור את היו"ר המחליף ומי לא יהיה זכאי להיבחר, אלא גם לקבוע מראש מי יזכה באותן בחירות. עוד נטען במכתב, כי תקנון הבחירות הישן שהתקבל בזמנו, לא אושר ע"י ההנהלה החדשה ולתקנון הקודם שוב אין תוקף, ומכיוון שכאן לא ניתן לאכוף קיום בחירות חדשות בהסתמך על תקנון שאינו קיים עוד, והעמותה לא תיתן ידה להחלפת חברי ההנהלה, שאושרו בהסכמת העירייה.

(יח) מכתב בנוסח דומה, מיום 20.07.11 , נשלח לראש העירייה על ידי בן חמו ושלום, בו נתבקש ראש העירייה לשקול את החלטתו לצאת לבחירות חדשות. בין היתר נטען, כי אין מקום לכפות בחירות כאלה וכי ההנהלה אישרה חלוקת תפקידים הוגנת לכל חברי ההנהלה החדשים, כולל לקבוצתו של בן עטר. עוד נטען כי המינהל הקהילתי ממשיך למלא תפקידו במקצועיות ואחריות במתן שירותים לתושבים.

(יט) ביום 22.8.11 התקיימה ישיבה נוספת של הוועדה למינהלים קהילתיים, שבה אושר תקנון הבחירות החדש, וכן הוחלט, ברוב של 4 חברים, לאשר את הבחירות בשכונות גילה, בקעה, פסגת זאב, בית חנינה, רמות אלון, רמות החרדית ובוכרים. תוכן הפרוטוקול לא נמסר לבית המשפט.

(כ) ביום 25.8.11 שוגר לראש העיר ולחברי מועצת העיר מכתב נוסף מטעמו של שלום, שבו טען בא כוחו, בין היתר, כי תקנון הבחירות של המינהלים הקהילתיים אינו מחייב את העמותה, שהיא עמותה רשומה, ותקנונה מצוי בחוק העמותות, וכי מי שזכאים לבחור את ההנהלה על פי תקנון העמותה, הם רק חברי העמותה ולא כלל תושבי פסגת זאב, ולפיכך כל החלטה שתקבל מועצת העירייה, תהיה מחוסרת תוקף משפטי.

(כא) בסוף השתלשלות העניינים האמורה, החליטה מועצת העירייה, בישיבתה מיום 25.8.11, לאשר את דו"ח הועדה למינהלים קהילתיים, וכן תקנון בחירות חדש למינהלים הקהילתיים (להלן: "התקנון החדש") וכן לאשר קיום בחירות למינהלים הקהילתיים בשכונות: גילה, בקעה, דרום, פסגת זאב, בית חנינה ובוכרים בתאריך 13.12.11.

(כב) יצויין, כי קיים הבדלים משמעותיים בין התקנון החדש לבין התקנון הישן, במובן זה שעל פי התקנון החדש (סעיף 5), בניגוד לתקנון הישן (סעיף 5.7), לא נקבע סף תחתון למספר מצביעים, ולא נקבעה חובה לערוך בחירות חדשות בהעדר מספר מינימום של מצביעים, ולא נקבעה חובה לערוך בחירות חדשות בהעדר מספר מינימום של מצביעים. בנוסף נקבע (בסעיף 5.8 לתקנון החדש), כי ועדת הבחירות המקצועית תוכל להמליץ לראש העיר, כי בהעדר תנאים מתאימים לעריכת בחירות במינהל קהילתי ימנה ראש העיר הנהלה ממונה למינהל ו/או יקבע הסדרים חילופיים לאמור בתקנון לבחירת הנהלת המינהל הקהילתי, זאת לאחר שימלא את חובת ההיוועצות עם קבוצה של גורמים (אנשי ציבור, צוות מקצועי בעיריית ירושלים
, החברה למתנס"ים, הנהלת המינהל הקהילתי וצוות מקצועי של המינהל הקהילתי.

עיקר טענות הצדדים

עיקר טענות העותרים

8. העותרים טוענים, כי משיבי העירייה פעלו ללא סמכות, ללא הפעלת שיקול דעת, או תוך הפעלת שיקול דעת הלוקה בחוסר תום לב, תוך השפעה משיקולים זרים ובניגוד להסכמים אותם יצרו ועליהם חתמו נציגיהם המוסמכים. לטענתם, צריך בית המשפט להצהיר, כי ההסכם מיום 9.3.11 תקף וכי בעצם קבלתו, הצהירו הצדדים שהם מקבלים את תוצאות הבחירות שהתקיימו ביום 14.12.11 ולפיכך אין לחייב את העותרים לערוך בחירות חוזרות. עוד טוענים העותרים, לאפליה בין המינהלים הקהילתיים השונים כאשר במינהל "גינות העיר", שגם בו התקיימו בחירות שבהן השתתף מספר מצביעים נמוך מהנדרש בתקנון, הוקמה הנהלה מוסכמת, אשר העירייה אישרה את תפקודה למשך 4 שנים, בלא צורך בעריכת בחירות נוספות.

9. לטענת העותרים, המשיבים חותרים להענישם, בשל הבטחה של ראש העיר למנות בכל דרך אפשרית את בן עטר, ליו"ר המינהל הקהילתי. עוד לטענתם, איש מן הבוחרים או מן המתמודדים, ואף לא כל גורם שלטוני, סירבו לקבל את הסכם הגישור מיום 9.3.11 בעת חתימתו, ולמעשה קיבלו כל הצדדים את הכרעת הבוחר בעניין. בנוסף, לטענתם, עיקר תקציב המינהל הקהילתי אינו בא מעיריית ירושלים
וכי אין בסיס לטענה שהמינהל אינו מתפקד ברמה הנאותה.

10. עוד לטענת העותרים, משיבי העירייה והחברה למתנסי"ם, מסיבות בלתי ברורות, מתנערים מאחריותם להסכם הגישור ואינם מציגים כל טעם ענייני להתנערות זו, שעה שהם עצמם עמדו על ערש לידתו של ההסכם. עוד לטעתם, לא ניתנה להם זכות טיעון מהותית בפני
משיבי העירייה, בטרם נתקבלה ההחלטה וכי למעשה נסמכה החלטתם של משיבי העירייה על מצג חד צדדי שהציג בן עטר.

11. לטענת העותרים, חלים על הסיטואציה הנדונה, דיני החוזים ובהם חוק החוזים (חלק כללי) וחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה). המשיבים הפרו, לטענתם, התחייבות חוזית מפורשת כלפיהם, כעולה מהסכם הגישור ומהמצגים אשר יצרו משיבי העירייה באמצם את אותו הסכם ולפיכך העותרים מפנים בעניין זה לסעיף 6 להסכם הגישור שבו נקבע כי "הסכם זה יחול עד תום תקופת ההנהלה וקיום בחירות חדשות כפי שיקבע על ידי העירייה והחברה למתנסי"ם במנדט ל-4 שנים". להבנתם, משמעות אותו סעיף, הינה שמשיבי העירייה והחברה למתנסי"ם הסכימו שההנהלה שנבחרה ביום 24.3.11 על פי ההסכם, תכהן במשך 4 שנים והסכמה זו מחייבת אותם. לטענתם, ניתן לאכוף את ההסכמה באמצעות סעד של אכיפה וכן ראוי לאפשר להם פיצול סעדים כדי לתבוע את נזקיהם בהמשך ממשיבי העירייה והחברה למתנס"ים ומבן עטר. ב"כ העותרים אישר, כי אינו מכיר תקדים לתביעה כספית שהוגשה בגין הסכם מן הסוג האמור, אולם לטענתו, על סמך הסכם הגישור נעשו פעולות והתחייבויות כספיות של המינהל ושל העותרים, ולפיכך הפרת ההסכם מצדיקה לשיטתו מתן פיצוי כספי. העותרים טוענים עוד בטיעונם בעל פה, כי חתימתו של עו"ד שרעבי על ההסכם מהווה אישור לכך שמשיבי העירייה היו צד להסכם וכי גם מר יולי בר לביא, שהוא מינהל מחוז ירושלים והחברה למתנס"ים, היה צד להליך על אף הכחשתו, עליה חזר גם בחקירתו בבית המשפט בדיון מיום 22.1.12.

12. העותרים מציינים לראיה, כי לא עלתה כל טענה לגבי אופן הניהול המקצועי של המינהל לאחר כינונה של ההנהלה הנוכחית וכי לדעה זו שותפים גם משיבי העירייה וגם החברה למתנ"סים. עוד הם מציינים, כי העמותה עצמה קיבלה רק לאחרונה אישור ניהול תקין של רשם העמותות. עובדות אלו מצביעות לטענתם על כך שהחלטת משיבי העירייה מבוססת על שיקולים זרים ואינה נובעת מחוסר תפקוד של המינהל.

עיקר טענות משיבי העירייה

13. על פי טענתם של משיבי העירייה, במינהל הקהילתי בפסגת זאב לא התקיימו בחירות לפחות מאז שנת 1995 ולדבריהם, רצונם של העותרים הוא שמצב זה יימשך עוד שנים רבות וזאת בניגוד לתפיסה הדמוקרטית של מינהל קהילתי, כפי שגובשה והתקיימה משך שנים רבות בעיר ירושלים. לטענת משיבי העירייה, החלטת המועצה מיום 25.8.11 בדבר עריכת בחירות המינהל הקהילתי התקבלה כדין, על פי סמכויותיה החוקיות של מועצת העיר, המעוגנות בסעיף 249(2) לפקודת העיריות, לפיכך הם סבורים שאין מקום להתערב בשיקול דעתה של המועצה שהתבסס גם על עמדתם של הגורמים המקצועיים בעירייה ובחברה הארצית למתנ"סים.

14. בכל הנוגע לטענה, שעמותת המינהל הקהילתי, שהעמותה הינה עמותה פרטית טוענים משיבי הירייה, כי מדובר במשוואה בת שני צדדים לפיה, אם העמותה תסרב לקיים את הבחירות, התוצאה תהיה שעיריית ירושלים
, אף היא לא תהיה מחוייבת כלפי העמותה ותוכל לפעול לצורך ניהול ענייני המינהל הקהילתי בפסגת זאב באמצעות כל גוף אחר שבו תבחר. עוד לטענתם, מרגע שהתנתקה עמותת המינהל הקהילתי מהמארג הנהוג והנוהג בעניין, בסירובה לקיים את הבחירות, אך מתבקש הוא שעיריית ירושלים
תהיה רשאית לקיים בחירות דמוקרטיות לבחירת הנהלה למינהל הקהילתי פסגת זאב (במובחן מהנהלת העמותה), אשר בידיה הפקידה העירייה את ניהול ענייני המינהל הקהילתי.

15. בכל הנוגע ל"הסדר הגישור" טוענים משיבי העירייה, כי האחרון צריך להתפרש בצמצום רב לאור האמור בסעיף 6 שבו, הקובע כי תוקפו הנו "עד לקיום בחירות חדשות שייקבעו על ידי העירייה". לטענת משיבי העירייה, הואיל והעירייה החליטה, בגיבוי החברה למתנ"סים, באופן מקצועי, בשיקול דעת ובסבירות על עריכת בחירות חדשות, יש לפרש את ההסכם כך ולכבד את ההחלטה בדבר עריכת בחירות בחודש דצמבר 2011. עוד נטען, כי מאחר שגם לאחר חתימת הסכם הגישור לא שב המינהל להתקיים באופן סדיר ומתקיימים חיכוכים בלתי פוסקים, מחלוקות ותביעות בין חברי הנהלת המינהל וכן אי סדרים נוספים המביאים למצב של חוסר תפקוד, הרי שהחלטת המועצה על קיום הבחירות הנה סבירה ואין מקום לבטלה.

16. משיבי העירייה מצביעים גם על העובדה, שהעותרים עשו, לטענתם, שימוש לא תקין בכספי הציבור המועברים למינהל הקהילתי והמיועדים לפעילות חברתית ותרבותית לצורך מימון שכר טרחה בגובה של עשרות אלפי שקלים לעורכי דין הנלחמים את מלחמתם האישית של בן חמו ושלום. עוד לטענתם אין כל בסיס לטענה, שההחלטה על קיומן של הבחירות נבעה מעניין אישי של ראש העיר והמדובר במימוש מדיניות עירונית המגובה על ידי החברה למתנ"סים במסגרת הליך סדור ומובנה שאושר על ידי הגורמים המוסמכים.

17. משיבי העירייה שבים וטוענים, כי ככלל בית המשפט לעניינים מינהליים אינו נוטה להתערב שיקול דעתה של הרשות ואינו מחליפו בשיקול דעתו ומתערב בהחלטות הרשות רק במצבים של חריגה קיצונית ממתחם הסבירות, חריגה מסמכות, שיקולים זרים וחוסר תום לב, מצבים שאינם מתקיימים בעניייננו. ב"כ המשיבים עו"ד מרחב, שב ואישר בדבריו, כי מבחינת דיני העמותות נדרש שינוי בתקנון העמותה כדי לאפשר את עריכת הבחירות, אך ציין כי אם עותרת זו תעמוד על כך שהתקנון לא ישונה, תשקול העירייה את העברת המינהל הקהילתי לגוף משפטי אחר. עם זאת ציין, כי ככל שישנן התחייבויות בדין, שנטל מישהו מהמינהל בשם העמותה, לצורך פעילותה, אדם כזה לא יופקר. (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 23-20).

עמדת החברה למתנ"סים

18. על פי עמדתה של החברה למתנ"סים (להלן: "החברה"), היא קשורה אמנם, בהסכמים לניהולם של כ-160 מתנסי"ם ברחבי הארץ ובהם גם המינהלים הקהילתיים אך כל מתנ"ס מאוגד כישות משפטית נפרדת, בדרך-כלל כעמותה או כחברה סוכנותית. לעמדת החברה, לכל מתנ"ס יש הנהלה משלו הריבונית לכל פעולה משפטית. אולם, על אף עצמאותו של המתנ"ס הרי שלשיטתם עליו לפעול בזיקה למדיניות לעירייה ולחברה, על מנת לספק את שירותי הקהילה בצורה המיטבית. עוד נאמר בכתב התשובה של החברה, כי למינהלים הקהילתיים הוענק מעמד מיוחד על ידי העירייה מתוך ראיית חשיבותם בהנגשת שירותי העירייה על הקהילות השונות והם מהווים הזרוע הארוכה של העירייה בהנגשת שירותיה. לאור מעמדו המיוחד של המינהל הקהילתי, יש לעמדת החברה חשיבות רבה לייצוג התושבים בהנהלת המינהלים הקהילתיים, כאשר ייצוג זה מושג, למעשה, רק בבחירות שכונתיות המתבססות על הליכי בחירה קבועים ומובנים ואלה מעניקים את הלגיטימציה לפעילות של המינהל הקהילתי מול העירייה ומול גופים אחרים שאינם זוכים לאותו מעמד שיש למינהל.

19. עוד טוענת החברה, כי כחלק ממעמדם המיוחד של מינהלים הקהילתיים, יש לעירייה ייצגו בהנהלותיהם והם חייבים לפעול על פי הנחיות ונהלי העירייה והחברה הארצית על מנת ליהנות ממעמד מיוחד זה. לטענת העירייה, אכן העמותה העותרת היא אישיות משפטית עצמאית. אולם, מאחר שמעמדה מותנה בייצוגה את הקהילה אותו היא אמורה לשרת, עמדתה, כיום לפיה היא אינה מחוייבת להחלטות העירייה בעניין קיום הבחירות "הופכת סדרי עולם". עוד נטען, כי קבלת עמדת העותרים תשליך לא רק על עניין הבחירות הנדון בעתירה זו אלא על כלל פעילות המתנסי"ם ברחבי הארץ, הפועלים במתכונת דומה ומאמצים את מדיניות הרשויות המקומיות. לעמדת החברה, העותרים עצמם גילו דעתם בעצם הגשת העתירה, כי העירייה מוסמכת להורות על קיום בחירות חוזרות, שאחרת לא היו פונים לבית המשפט והיו ממשיכים לנהל ענייניהם מבלי שיתנו דעתם להחלטת העירייה.

עמדתו של המשיב 6, מר משה בן עטר

20. יצוין, כי בן-עטר לא הגיש כתב תשובה לעתירה, וזאת על אף ההחלטה מיום 30.10.11 שהורתה לכלל המשיבים להגיש כתב תשובה. בדיון מיום 22.1.12, ביקש להתיר להגיש לו כתב תשובה במהלך הדיון, בקשה אשר נדחתה על-ידי, בין היתר בשל העובדה שאותו משיב הגיש בשלב הבקשה לצו ביניים תגובה כתובה מטעמו, אך מצא שלא לעשות כן בשלב הדיון בעתירה לגופה. יצוין, כי בשלב הדיון בצו הביניים, טען משיב זה, שכאמור היה דמות מרכזית במהלכים שקדמו להסכם הגישור ולאחריו, כי לא היה מקום לצרפו כמשיב משום שאין לו כל עניין אישי בעתירה, מעבר לעניין שיש לכל תושב מתושבי פסגת זאב, וכי הגורם המחליט היחיד שכנגדו יש לכוון את העתירה, הוא אך ורק עיריית ירושלים
. עוד יצוין, כי במהלך הדיון בצו הביניים, טען בן-עטר, כי לאחר שלא הושג המינימום הנדרש של בוחרים ותוצאות הבחירות לא אושרו על-ידי ועדת הבחירות, ועל אף שקיבל תוצאה גבוהה ביותר והצליח להרכיב קואליציה, היה נכון לעשות "שלום בית" והגיע להסכם עם בן חמו, אך "הרגשתי שהחברים בהנהלה בגדו בהסכם הזה" (פרוטוקול מיום 9.10.11, עמ' 7, ש'
17-16). לדבריו, צירופו לעתירה הוא חלק מהליך ההטרדה והאיומים כלפיו.

עדותו של משיב 5, מר יולי בר לביא

21. יצוין, כי בישיבה מיום 22.1.12, ביקש ב"כ העותרים לחקור את עו"ד שרעבי, שהוא המצהיר מטעם משיבי העירייה. אולם בשל העובדה שלא הוגשה בקשה מקדימה בעניין, וכן לאור הנאמר בעע"מ 1081/04 סורחי נ' משרד הפנים, פ"ד נט(6) 411, בנוגע לצורך למעט בשמיעת ראיות בהליך המינהלי, דחיתי את הבקשה. לעומת זאת, התרתי את החקירה של מר יולי בר לביא, שהוא מינהל מחוז ירושלים בחברה למתנ"סים וחבר בועדת הבחירות המרכזית, לנוכח העובדה שבאי כוח המשיבים לא התנגדו לכך. מר בר לביא ציין, כי בוועדת הבחירות המרכזית ניתן "אור ירוק" לאסיפה הכללית, במידה ותיווצר הסכמה בין הנציגים הנבחרים שנבחרו בבחירות, להגיע לידי כינון הנהלה, שהייתה מקבלת את הלגיטימציה של כל הגורמים הרלבנטיים. אולם לדבריו, שעה שבמינהל גינות העיר, הושגה הסכמה כזאת, הרי בפסגת זאב, למרות כל הניסיונות, כולל ניסיון הגישור שנעשה על-פי הצעת בית המשפט, בפני
עו"ד אשר אקסלרוד, הדבר לא צלח.

22. לדבריו, על אף שהמינהל פסגת זאב פועל במשך שנים רבות והגיע להישגים ולרמה של מתן שירות ועבודה מקצועית ויש לו צוות מקצועי טוב, בשכונה עצמה ובין חברי ההנהלה יש פלגנות וכן תקשורת עוינת בין התושבים לבין עצמם, ולכן ראוי שתהיינה בחירות חדשות, "שיעשו סדר" במינהל.

דיון והכרעה

23. אקדים מסקנה להנמקה ואומר, כי דין העתירה להתקבל בחלקה ולהידחות בחלקה. ככל שמדובר בעריכת בחירות חדשות להנהלת העמותה, שאין חולק שהיא אישיות משפטית עצמאית, דיון העתירה להתקבל, במובן זה שלמשיבי העירייה, ובכללה מועצת העיר, אין סמכות להורות על עריכת בחירות כאלה. זאת, כל עוד לא תאמץ העמותה את תקנון הבחירות החדש או תשנה את תקנונה הקיים, באופן שייקבע בו כי הנהלת העמותה תיבחר בבחירות כלליות של תושבי השכונה, גם כאלה שאינם חברי העמותה, במועדים ובאופן שתקבע העיריייה, ולא בידי האסיפה הכללית.

24. לעומת זאת, אין בידי להיעתר למבוקש על ידי העותרים לאכוף על משיבי העירייה, על החברה למתנ"סים ועל בן-עטר את קיומו של הסכם הגישור, לתקופה של 4 שנים מיום עשייתו. כמו כן, אינני מוצא לנכון להורות על פיצוי הסעדים המבוקש או על פסיקת "פיצויים מינהליים" לעותרים, בגין הפרתו הנטענת של הסכם הגישור.

להלן נימוקיי:

על תפקידיו של המינהל הקהילתי

25. על מהותו ותפקידיו של המינהל הקהילתי ועל מעמדו המשפטי עמדתי בהרחבה בהחלטתי מיום 26.10.11, בפסקאות 18-12, ואין צורך לחזור על הדברים. עם זאת, ראוי להפנות את הקורא לפרק על המינהלים הקהילתיים בירושלים, שנכלל בדו"ח הביקורת על השלטון המקומי של מבקר המדינה משנת 2007. בפרק זה, שאליו הפנתה גם החברה למתנ"סים בכתב תשובתה מפורטים בהרחבה הרקע העיוני והמעשי להקמת המינהלים הקהילתיים בירושלים וכן נסקרת התפתחות פעילותם. בין היתר, הודגש בדו"ח, כי בצד תיפקודו המסורתי של המינהל, כמתנ"ס המקיים פעילות חינוכית, תרבותית וספורטיבית עבור תושבי השכונה, תפקידיו הנוספים הם לקדם ההתארגנות קהילתית לשם מציאת פתרונות לבעיות הנוגעות לשכונה, ולשם מילוי צרכים בתחומים הפיזיים, החברתיים, הכלכליים והאורבניים; לקדם דיאלוג ופתרון סכסוכים בקהילה ובין הקהילה למוסדות העירייה והמדינה; לפתח ולהפעיל שירותים חברתיים וקהילתיים חדשים ולקיים תיאום בין-ארגוני של שירותים קיימים; לקדם שותפות ומעורבות של התושבים בתהליכי פיתוח וקידום אורבניים; לממש את עקרונות הדמוקרטיה הציבורית, באמצעות השתתפות התושבים בבחירות להנהלות ולוועדות המינהל השונות ולהשתתפות בעשייה הקהילתית היומיומית; לגבש זהות קהילתית ולסייע לאוכלוסיות מוחלשות בקהילה.

תקנון העמותה והשלכותיו על קיום בחירות למינהל

26. בדו"ח המבקר, שכאמור פורסם בשנת 2007, צוינה העובדה, עליה גם אין המשיבים חולקים כיום, לפיה כל המינהלים הקהילתיים בירושלים הם ישויות משפטיות עצמאיות, מהם 27 מאוגדים היום כעמותות עצמאיות (כמו העמותה-העותרת 1) ו-10 אחרים מאוגדים כחברות לתועלת הציבור. בדו"ח צוין, כי על אף שהמינהלים הם תאגידים עצמאיים, בפועל העירייה היא המחליטה על עצמם קיומן של הבחירות ועל מועדן. עם זאת, הדו"ח מפנה לעובדה, שלפי פרק ג' לחוק העמותות, מוגבלת החברות בעמותה רק למי שנרשמו כחבריה. הדו"ח מציין, כי שעה שבכל הארץ קיים תקנון אחיד של המתנ"סים המאוגדים כעמותות, לפיו כל תושבי השכונה רשאים להצביע להנהלת המתנ"ס, מכוח סעיף 26 לחוק העמותות, גם אם אינם חברים בעמותה, הרי במינהלים הקהילתיים בירושלים לא אומץ התקנון האחיד ואין בתקנוני המינהלים השונים בעיר הוראה בדבר זכותם של כלל התושבים בכל שכונה להצביע להנהלותיהם. המבקש מציין בעניין זה, כי כל מערכות הבחירות שהתקיימו עד אוגוסט 2007 במינהלים אלה, נערכו ללא הוראה מפורשת בנדון בתקנונם ולמעשה בניגוד לחוק. על פי הנאמר בדו"ח, כבר שנת 2000 גיבשה החברה הירושלמית למתנ"סים, בשיתוף העירייה, טיוטה לתקנון לנוהל בחירות למינהלים בירושלים, הדומה לתקנון האחיד. אולם, עד מועד סיום הביקורת באוגוסט 2007, נמנעה העירייה מלאשר את התקנון ואת נוהל הבחירות המוצעים. המבקר קובע בדו"ח, כי "פתרון יעיל של הבעיה מחייב נקיטה מיידית של פעולות רוחביות, מטעם העירייה, החברה הירושלמית ורשם העמותות לאימוץ תקנון ונוהל בחירות מתאימים במינהלים הקהילתיים המאוגדים כעמותות". (הדגש שלי-מ.ה.) המבקר מוסיף, כי "אין זה תקין שהליכי בחירות להנהלות מינהלים קהילתיים שהתקיימו בשכונות לא עוגנו בתקנוני המינהלים. על העירייה, החברה הירושלמית והמינהלים הקהילתיים לפעול בהקדם לאימוץ תקנונים שיבססו כהלכה קיום הליכי בחירות תקינים להנהלות המינהלים בכל צורות ההתאגדות" (ראו ההערות המודגשות בעמוד 327 לדו"ח).

27. אין חולק, כי המלצות דו"ח המבקר לא יושמו עד היום, וכי הן התקנון הישן לפיו בוצעו הבחירות ב-2010 והן התקנון החדש, שאומץ במקביל להחלטה על עריכת הבחירות בחודש דצמבר 2011 אינם עונים על הדרישה שהעלה. מכל מקום, גם אם ניתן לומר, בדוחק, שבאימוץ ע"י התנהגות של התקנון הישן קיבלה העמותה על עצמה כללים מחייבים לבחירת ההנהלה, על פי הוראותיו, לצורך הבחירות שהתקיימו בשנת 2010, הרי משלא אימצה את התקנון החדש, לא ניתן לחייב אותה לקיים כיום בחירות חדשות להנהלתה, ללא החלטה מתאימה של מוסדותיה המוסמכים. העובדה שגישה זו מקובלת באופן רוחבי גם על משיבי העירייה, עולה מפרוטוקול הוועדה למינהלים קהילתיים מיום 22.8.11 שנערך בעקבות ההחלטה לקיים בחירות לשורה של מינהלים קהילתיים ב-1011 ולקבוע לצורך זה תקנון בחירות חדש. באותו פרוטוקול צוין, כי רק חלק מהנהלות המינהלים אימצו את התקנון החדש, כאשר עולה מן האמור, שללא אותו אימוץ לא ניתן לקיים את הבחירות.

28. בנוסף, בענייננו, נעשתה הפרדה מודגשת בין היות הנהלת העמותה אורגן ניהולי של המינהל הקהילתי, לבין היותה גם אורגן עצמאי של העמותה, הפועל מכוח התקנון המצוי שבתוספת לחוק העמותות. יוטעם, כי בעקבות הסכם הגישור, הקפידה העמותה להפריד בין הבחירה החשאית של חברי ההנהלה, שנעשתה במסגרת הסכם הגישור, ונכללה במסמך מיום 27.3.11, שכותרתו "פרוטוקול חברי ההנהלה שנבחרו בבחירות ובוחרים ביו"ר חדש וממלא מקום 24.3.11" והנכלל בנספח י' לעתירה לבין פרוטוקול האסיפה הכללית 24.3.11, נספח י"א לעתירה. בפורום האסיפה הכללית, אושר בהצבעה גלויה הרכב ההנהלה החדשה על-ידי האסיפה, כנדרש על פי התקנון המצוי, כאשר אין זהות בין המצביעים באסיפה לבין המשתתפים ב"פורום חברי ההנהלה שנבחרו בבחירות" שבו נערכו הבחירות החשאיות. כמו כן, התקיימה בעקבות האסיפה הכללית ישיבת הנהלה של העמותה, שבה נבחרו בהצבעה גלויה היו"ר החדש וממילא מקומו, זאת לאחר שנבחרו קודם לכן בנפרד, בבחירות חשאיות, בפורום "חברי ההנהלה שנבחרו בבחירות", על פי הסכם הגישור. יצוין בהקשר זה, כי באותה ישיבת ההנהלה נתקבלו גם החלטות לפי סעיף 3(ב) לתקנון המצוי, הנוגעות לניהול העמותה, החלטות שאינן שייכות לניהולו של המינהל הקהילתי, ובהן הוצאת חברים מהעמותה, בשל היעדרויות, פעילות נגד העמותה, התנהגות לא הולמת ואיבוד עניין. כאשר הוחלט להוציא לאותם מועמדים להדחה מכתבים אישיים ובהם הזמנה להשמעת טענותיהם.

29. הנה כי כן , ברור כי זהותה העצמאית והנפרדת של העמותה אינה מאפשרת למשיבי העירייה להכריז כיום על בחירות חדשות לאותו גוף, על פי תקנון הבחירות החדש שבהם ישתתפו כל תושבי השכונה, כל עוד לא ישונה תקנון העמותה. אכן, אין המדובר בתוצאה רצויה, זאת לנוכח התפקיד המיוחד של המינהל הקהילתי כפי שהתגבש במהלך השנים, וכן לנוכח הצורך בקהלת לגיטימציה מציבור התושבים ומהרשות שבה הוא פועל לפעילותו, בין היתר כדי להבטיח שהמשאבים הדרושים לקיומו ולפעילותו מטעם העירייה וגופים שלטוניים אחרים אכן יוזרמו אליו. אולם, בעניין זה, "סוף מעשה במחשבה תחילה" ועל משיבי העירייה והחברה למתנ"סים, שלא פעלו על פי המלצות מבקר המדינה משנת 2007 ולא דאגו לשינוי תקנוני התאגידים המשמשים מסגרת משפטית לפעילות המינהלים, אין להלין אלא על עצמם. יחד עם זאת, כפי שהבהרתי מספר פעמים במהלך הדיונים, במצב הקיים בית המשפט אינו יכול לבטל את מהותו העצמאית של התאגיד שבמסגרתו פועל המינהל הקהילתי וכל עוד זוהי מסגרת פעולתו המוסכמת, אין מנוס מן המסקנה שלא ניתן לכפות על העמותה ועל הנהלתה להסכים לבחירות חדשות. עם זאת, בהמשך לניסיון שנעשה ביוזמת בית המשפט להביא את הצדדים להסכם במסגרת גישור, סבורני, כי ראוי ורצוי שהעותרים, מתוקף חובתם הציבורית ומוקף העובדה שבסופו של יום נבחרו לתפקידם רק בשל הלגיטימציה הציבורית שקיבלו בבחירות שבוטלו, יבינו שטובת השכונה מחייבת קיום בחירות חדשות במועד מוסכם. זאת, כדי למנוע מצב לא רצוי שבו תישלל מהמינהל הלגיטימציה של הרשויות, כולל הזרמת תקציבים, דבר שיפגע בעיקר בתושבי השכונה, אשר מכח אמונם מכהנים חברי ההנהלה הנוכחית שנבחרו בבחירות מ-2010.

30. יחד עם זאת, אין בידי לקבל את טענתם של משיבי העירייה, כי למועצה מוקנית הסמכות, מכח סעיף 249(2) לפקודת העיריות, לקבוע מועד לעריכת הבחירות ללא קשר לעמדת העמותה. הסעיף האמור, מסמיך, את העירייה, בין היתר, "להקים, לקיים ולנהל שירותים, מפעלים ומוסדות שהם לדעת המועצה לתועלת הציבור, או להשתתף בהקמתם, בהחזקתם ובניהולם". אין באמור בו משום הסמכה של העירייה להתערב בענייניה על עמותה עצמאית, גם אם היא מתוקצבת על ידי העירייה ולשנות את הרכב הנהלתה. לא זו אף זו, העירייה איננה נמנית עם מייסדי העמותה, אין לה ייצוג באסיפה הכללית שלה ועל פי תקנון העמותה, אין לה מעמד כלשהו בניהול ענייניה. אכן, זה איננו המצב הרצוי, אך כאמור האשם בעניין זה רובץ לפתחן שלה עירייה ושל החברה למתנסי"ם. אינני מקבל גם את פרשנותה החלופית שלה עירייה לתוכנו של סעיף 6 להסכם הגישור שלשונו "הסכם זה יחול עד תום תקופת כהונתה של ההנהלה בקיום בחירות חדשות כפי שיקבע על ידי העירייה והחברה למתנסי"ם במנדט ל-4 שנים". העירייה, בכל טיעוניה, בכתב ובעל-פה משמיטה את הסיפא של הסעיף, שהוא למעשה הרציונאל לקיומו והוא הקמתה של הנהלה חדשה, שלא בדרך של בחירות, לתקופה של 4 שנים ממועד הבחירות הקודמות. שאחרת, לא היה צורך בהסכם וניתן היה, על פי סעיף 5.7 לתקנון הישן, להכריז על עריכת בחירות חדשות בתוך שנה, תוך הקפאת המצב הקיים. דא עקא, שוועדת הבחירות ומשיבי העיריה בעקבותיה, בחרו במובהק, כמפורט בפסקאות 7(ד)-(ו) לעיל, שלא ללכת בו. יתר על כן, משבחרה העיריה לבטל את התקנון הישן ולנסח במקומו תקנון חדש, שלא אומץ על ידי העמותה, ממילא בטלה סמכותה, גם אם היתה כזאת, להורות לה על עריכת בחירות על פי אותו תקנון.

סיכום ביניים

31. לאור כל האמור, אני קובע כי משיבי העירייה אינם רשאים, מבחינת הדין, להורות לעמותה לקיים בחירות חדשות להנהלתה, על פי התקנון החדש, כל עוד לא אומץ תקנון זה על ידי המוסדות המוסמכים של העמותה.

הדרישה לאכוף את הסכם הגישור

הדרישה כלפי משיבי העירייה

32. לעומת זאת, אינני מקבל את ראש העתירה המבקש להצהיר, כי הסכם הגישור תקף ומחייב את כל הצדדים לו, למשך 4 שנים, ולפיכך יש לאכוף על משיבי העירייה את המשך ההכרה בהנהלה הקיימת ולחייבה להימנע מהחלטה על קיום בחירות חדשות. כפי שפרטתי בהרחבה בהחלטתי בעניין צו הביניים, בסעיפים 27-23, ההסכם המדובר, בניגוד לעמדת המשיבים, הוא אכן הסכם פוליטי. כפי שציינתי שם, אמנם, על פי ההגדרה הקלאסית, הסכם פוליטי הינו הסכם בין מפלגות או סיעות, שתכליתו, בדרך כלל, חלוקת תפקידים, מינויים או תקציבים לגופים פרלמנטאריים, ממשלתיים או מוניציפאליים וכן הסכמות לגבי מצע חקיקתי מוסכם או נקיטת מדיניות מוסמכת על ידי אום גופים. אולם, במובן הרחב, מדובר בהסכם ציבורי הנעשה על ידי גופים ציבוריים-פוליטיים, עבור הציבור והנוגע לביצוע פעולות שלטוניות, כולל הסכם לגבי זהות ממלאי התפקידים בגוף שיבצע אותן. כפי שציינתי שם, בעיניי, לצורך העניין, הן הנהלת המינהל הקהילתי והן עיריית ירושלים
הם, בהקשרו של ההסכם האמור, גופים ציבוריים המבצעים את תפקידם עבור הציבור. יתר על כן, מדובר באופן מובהק בהסכם שנעשה על ידי נבחרי ציבור, שהרי אין חולק כי כל הצדדים האפקטיביים להסכם, הם נבחרי ציבור. הכוונה היא הן לנבחרים לנהלה החדשה, שאין חולק כי נבחרו על ידי ציבור המצביעים בפסגת זאב, ומכאן הלגיטימיות לבחירתם והן לראש העירייה ולמועצתה הנבחרים בבחירות דמוקרטיות ומייצגים את כלל ציבור הבוחרים בעיר. בהקשר זה, אינני מקבל את עמדת משיבי העירייה, כי תפקידה של העירייה בהשגת ההסכם היה רק תפקיד של מתווך או של משקיף, אין ספק שעו"ד שרעבי שהיה המוציא והמביא מטעם העירייה, בעניין השגת ההסכם, מילא תפקיד מרכזי בהשגתו וגם יצר מצג ברור שהעירייה נותנת לו את ברכתה כולל למשך תוקפו המצופה, 4 שנים. יתר על כן, לאור התפקיד הדומיננטי של העירייה בתפקודו של המינהל הקהילתי, הן מבחינה תפקודית, הן מבחינה תקציבית והן מבחינה מינהלית, ברור הוא שללא היותה צד להסכם, לא היתה לו כל משמעות.

33. באשר לשפיטותו של ההסכם הפוליטי, כפי שציינתי בהחלטה בעניין צו הביניים, עמדת הזרם המרכזי בפסיקה היא כי ההסכם הפוליטי הוא "שפיט נורמטיבית". עם זאת, נשאלת השאלה מה הם הדינים שיחולו עליו – דיני החוזים בתחום המשפט הפרטי, דיני המשפט הציבורי המותאמים להסכם הפוליטי או שמא שילוב של אלה באלה על דרך ה"דואליות הנורמטיבית". הנטייה בפסיקה היא לראות בהסכם הפוליטי הסכם שצמח בתחום המשפט הציבורי ולכן הוא נשלט על פי כללי המשפט הציבורי ודיני החוזים אינם חלים עליו, אלא על דרך האנלוגיה, אולם, על פי גישה אחרת, נתון ההסכם הפוליטי ל"דואליות נורמטיבית" של שתי מערכות הדינים. כנגזרת של אותה מחלוקת, עולה שאלת הסעדים והתרופות שבכוחו של בית משפט להעניק לצד נפגע להסכם פוליטי. הדעה המייחסת להסכם הפוליטי כפיפות למשפט הציבורי, שוללת, בעיקרה, שימוש בתרופות הלקוחות מתחום המשפט הפרטי, כגון אכיפת חוזה או פיצויים בדבר הפרה וגורסת כי חלה לגבי הסכמים מסוג זה מערכת תרופות מתחום המשפט הציבורי, שעיקרה צעדים הצהרתיים וביטול ההסכם. לעומת זאת, גישה "הדואליות הנורמטיבית" אינה שוללת במקרים מיוחדים גם היזקקות לצעדים של אכיפת חוזה ומתן פיצוי כספי על הפרת הסכם פוליטי. לדיון נרחב בסוגיה ראו בחוות דעתה של כב' השופטת פרוקצ'יה בעע"מ 5042/01 גדבאן זיד נ' כמאל פארס, פ"ד נו
(3) 865, בעמ' 874 – 875 והאסמכתאות שם.

34. עמדתו של הזרם המרכזי בפסיקה הינה גם, כי ההגינות השלטונית – הנגזרת ממעמד האמון באיש הציבור – מטילה עליו חובה לקיים הסכם פוליטי. היקפה של חובה זו, טרם שורטט בצורה מקיפה בפסיקה. אולם, מוסכמת יסוד בעניין זה הינה, שביסוד החובה לקיים את ההסכם עומדים עקרונות של יושר, ענייניות, שוויון וסבירות. עקרונות אלה, חייבים להנחות את הרשות הציבורית בפעולתה. עקרונות אלה קובעים גם את עצם החובה לכבד הסכמים מסוג זה, כמו גם את היקפה, את החריגים לה ואת התרופות בגין הפרתה. ראו דברי השופט ברק (כתוארו אז) בבג"צ 1635/09 יוסף ז'רז'בסקי נ' ראש הממשלה, יצחק שמיר, פ"ד מה(1) 749, בעמ' 843-844. עוד נקבע, כי אינטרס הציפייה ואינטרס ההסתמכות של המתקשר השני להסכם קיימים גם בהסכם פוליטי. בעניין זה נקבע, כי "מפלגה או סיעה המתקשרת בהסכם פוליטי ואף פועלת על פיו, משנה את מצבה בעקבות ההסכם, היא זכאית להגנת המשפט בגין שינוי זה כמו גם ציפייתה שנתאכזבה". ראו דברי השופט ברק, שם, בעמ' 842.

35. אין בכך כדי לומר, כי אין דרך להשתחרר מהתקשרות בהסכם פוליטי. באותו עניין, ההשקפה המקובלת היא כי "בהסכם פוליטי יכולת ההשתחררות קיימת בכל עת שההגינות השלטונית מצדיקה זאת. על כן אם סביר הוא, בנסיבות העניין, שלא לקיים את הסכם הפוליטי, רשאי הצד להשתחרר ממנו... גישה זו, לא רק שהיא מתבקשת מהבסיס העיוני העומד ביסוד ההסכם הפוליטי אלא שראויה היא לגופה. היא מבליטה את אופיו "הציבורי" של ההסכם הפוליטי והיא מעניקה לו את הגמישות לה הוא זקוק". דברי השופט ברק, שם, בפסקה 11. אולם, אין ספק, כי במקרה כזה, על הגוף המבקש להשתחרר מן ההסכם, להראות כי החלטתו לבטל את ההסכם הייתה סבירה.

36. בנסיבות העניין, סבורני, כי משיבי העירייה אכן עמדו בנטל להוכיח שהם היו רשאים להשתחרר מהסכם הגישור ולסבור כי ראוי לערוך בחירות חדשות להנהלת המינהל הקהילתי. מבטה של העירייה על ההסכם, הינו מבט-על מנקודת ראות של האינטרס הציבורי של כלל תושבי העיר, בכלל ושל תושבי פסגת זאב, בפרט. תכליתו של ההסכם, מבחינת העירייה היתה להבטיח ניהול תקין של המינהל הקהילתי על ידי קבוצת נבחרים שזכו ללגיטימיות ציבורית, מחד, ומניעת הוצאות מיותרות הכרוכות בעריכת בחירות חדשות, מאידך. משהוברר לה כי הנבחרים אינם מסוגלים לתפקד יחד ולאחר שניסתה, בין היתר, באמצעות ראש העיר עצמו, לגשר ביניהם אך ללא הצלחה, אין למצוא דופי בסבירות ההחלטה להשתחרר מן ההסכם, שהוא אמת המידה שנקבעה להצדקת השתחררות מהסכם פוליטי, ולקבוע, כי מנקודת המבט של האינטרס הציבורי ושל שיקוף רצון הבוחרים, ראוי לערוך בחירות חדשות למינהל הקהילתי. מעבר לכך, מאחר שמדובר בהחלטה של גוף מינהלי, בית המשפט אינו אמור להחליף את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו, אלא רק לבחון אם החלטה הנתקפת עומדת באמות המידה של המשפט המינהלי ובעניין זה אינני מוצא כל פגם בהחלטה. עוד יוער, כי העותרים לא הרימו את הנטל לשכנע, כי החלטתם של משיבי העירייה, נשוא העתירה, היתה נגועה בשיקולים זרים או בהעדפתו של עסקן פוליטי כזה או אחר והם לא הציגו לכך כל ראיה, למעט סברות בעלמא. בנוסף, אין בידי לקבל את טענת האפליה כלפיהם, שמעלים העותרים בהסתמך על התנהלות העירייה כלפי מינהל "גינות העיר", שגם בו הוקמה הנהלה המורכבת מנבחרי הציבור שנבחרו בבחירות, מבלי שהשתתף בהן המינימום הנדרש של הבוחרים ואף על פי כן לא הורתה העירייה על קיום בחירות חוזרות לאותו מינהל. על פי הגדרות המשפט המינהלי "האפליה, להבדיל מאבחנה בין פלוני למשנהו, משמעותה מנהג שרירותי של איפה ואיפה, שאין לו הצדקה בשל העדר שוני הגיוני משמעותי בנסיבות בין האחד למשנהו" בג"צ 678/88 כפר ורדים נ' שר האוצר, פ"ד מג(2), 508, 501. בנסיבות ענייננו, אכן מתקיים שוני משמעותי מבחינת העירייה בין המינהל של פסגת זאב לבין המינהל בגינות העיר, משום העובדה שהנבחרים בגינות העיר השכילו לקיים ביניהם מערכת יחסים תקינה, שאפשרה יצירת הנהלה יציבה וניהול תקין של המינהל ולא הצריכה את התערבות העירייה. די בכך כדי לדחות את טענת האפליה שהעלו העותרים. לאור כל האמור אין מקום, ולו במישור ההצהרתי, לקבוע, כי לא היתה הצדקה להשתחררות העירייה מהסכם הגישור ולפיכך, ברמת קביעת המדיניות העקרונית גם לא נפל פגם בעמדת המועצה, המבוססת גם על עמדת הגורמים המקצועיים, כי יש לערוך בחירות חדשות למינהל הקהילתי בפסגת זאב.

הדרישה כלפי בן עטר

37. בכל הנוגע להתנהלותו של בן עטר, רב הנסתר על הנגלה. כמפורט בפיסקה 7(יד) לעיל, פנה משיב זה, בראש קבוצה של ארבעה מתוך תשעת חברי המינהל הנבחרים, לוועדה למינהלים קהילתיים של העירייה וערער על ההסכם. לטענתו, לפני הועדה, היתה "הבנה בעל-פה" בינו לבין בן חמו לפיה, בעת בחירת היו"ר שיחליף את בן חמו, ייבחר בן עטר לתפקיד היו"ר. זאת שעה שבפועל "הריץ" בן חמו את העותר שלום שנבחר לתפקיד. לפיכך, הודיע בן עטר, כי אין בדעתו לקחת חלק בעבודת המינהל ולקבל על עצמו תפקיד כלשהו ואין לו עניין להשאר במקום שבו "מערכת היחסים עכורה ויש בו אי אימון בולט". דא עקא, שבתגובתו לצו הביניים, ניסה בן עטר לנתק עצמו כליל מכל קשר לעתירה מבלי לטעון לגוף העניין, ובהמשך נמנע מלהגיש כתב תשובה, המציג גרסה עובדתית משלו להשתלשלות האירועים. לפיכך, לא נסתרה טענת העותרים, כי הוא פעל בניגוד להסכם הגישור שבוצע כדת וכדין והפר אותו בהתנהגותו. יחד עם זאת, על אף שלשיטתו אין לשלול, לחלוטין, אכיפה בעין של הסכם פוליטי שהופר, למרות שהדבר ייעשה רק במקרים נדירים, הרי המקרים שבהם ייאכף הסכם כזה, יהיו, בדרך כלל, רק כאלה שבהם תידרש אכיפה של פעולה נקודתית, כגון חיוב של חברי סיעה או מפלגה פלונית להצביע עבור מינוי או בחירה של אדם לתפקיד מסויים, על פי הסכם פוליטי בין סיעות כמו בפרשת גדבאן זיד לעיל וכן ראו: ה"פ 11-11-46921 (מרכז) מפלגת העבודה הישראלית נ' ארצנו הפדרציה הבינלאומית של האירגונים הרפורמיים (מיום 20.12.11) לעומת זאת הנטייה תהיה שלא לאכוף על נבחר ציבור פעילות נמשכת בגוף מסויים שאליו נבחר או שיתוף פעולה ארוך טווח עם חברים אחרים באותו גוף, בניגוד לרצונו ולמצפונו, גם אם התחייב לכך בהסכם כתוב. מעבר לכך יצויין ,כי גם על פי גישת "הדואליות הנורמטיבית" שהוצגה לעיל והגורסת כי ניתן, במקרים חריגים, ל אכוף, בצו בית משפט, ביצוע של הסכם פוליטי, חלים, לטעמי, בעניין הנדון על דרך האנלוגיה, הסייגים הקבועים בסעיפים 3(2) ו-3(3) לחוק החוזים (תרופות בגין הפרת חוזה), התשל"א-1970. סייגים אלה קובעים, כי אין לאכוף חוזה כאשר אכיפתו היא "כפיה לעשות, או לקבל, עבודה אישית או שירות אישי", או כאשר ביצוע צו האכיפה דורש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית משפט או לשכת ההוצאה לפעול.

38. בעיניי, אכיפת קיומו של הסכם פוליטי המחייב נבחר ציבור להשתתף, בניגוד לרצונו, בפעילות נמשכת בגוף מסויים, אליו נבחר, ולבצע במסגרתו תפקידים מסויימים או לשתף פעולה עם ממלאי תפקידים אחרים באותו גוף, אף אם התחייב לכך מראש, היא אנלוגית לאכיפת התחייבות מתחום המשפט הפרטי לביצוע "עבודה אישית" או "שירות אישי", אכיפה האסופה על פי חוק התרופות. הרציונאל העומד בבסיס המניעה לאכוף התחייבויות מסוג זה, נומק בפסיקה, בכך שהדין אינו מעוניין לכפות על אדם מערכת יחסים שאינו רוצה בה. זאת משום שכפיה זו עלולה לפגוע פגיעה של ממש באוטונומית הרצון של אותו אדם ובחירותו האישית ולדרוש ממנו מעורבות שאינו מוכן לה. יתרה מזו, מקום בו מחייב הקשר שיתוף פעולה ויחסים תקינים עם גורמים נוספים, אין המשפט יכול להביא לקיומם באמצעות צווי כפייה. ראו: ע"א 5587/93 נחמני נ' נחמני, פ"ד מט(1) 485, 515. בנוסף לכך, מדובר בפעילות שלא ניתן באופן מעשי לפקח על יישומה על ידי בית המשפט, שאין לו כלים לקיים פיקוח ובקרה יעילים ומתמשכים מחוץ לכתליו ובמצב כזה ראוי שבית המשפט לא יורה על אכיפה, כדי שלא ייעשו החלטותיו פלסתר ויפגעו באמון הציבור בתפקידו. ראו: בג"צ 1901/94 ח"כ עוזי לנדאוי נ' עיריית ירושלים
, פ"ד מח(4) 403. לאור האמור, אין מקום לטעם להורות על אכיפת ההסכם כלפי בן עטר, גם אם לגרסת העותרים, שלא נסתרה, הוא הפר את ההסכם, במובן זה שהוא יחוייב לשתף פעולה עם בן חמו ושלום ולחזור לפעילות בהנהלת המינהל. דומה, כי העניין הנדון ומערכת היחסים בין העותרים לבין בן עטר, הם עניין ל"משפט הציבור", כאשר תיערכנה בחירות חדשות להנהלת המינהל, ואינם עניין לדיון ולהכרעה משפטית בבית המשפט לעניינים מינהליים.

39. לאור כל האמור, הסעד של אכיפת הסכם הגישור המבוקש על ידי העותרים, הן כלפי משיבי העירייה והן כלפי בן עטר, נדחה.

הבקשה לפיצול סעדים ולפיצויים מינהליים

40. בכל הנוגע לעתירה לפיצול סעדים שנועדה לאפשר לעותרים בהמשך הדרך להגיש תביעה נזיקית וכן לדרישתם ל"פיצויים מינהליים", אציין כי, ככלל, הוראת סעיף 4(3) לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, בצירוף הוראת התוספת השלישית לחוק, מסמיכה את בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בתובענה מינהלית לפיצויים שעילתה במכרז בלבד. אמנם, במסגרת פסיקתו של בג"צ נקבע כי האחרון מוסמך ל פסוק במקרים המתאימים פיצוי לאזרח בגין מעשה או מחדל של הרשות ראו: בג"צ 2665/98 נחום נ' משטרת ישראל, פ"ד נב(2) 454, 461 והאסמכתאות שם. השאלה אם סמכות זו הואצלה גם לבית המשפט לעניינים מינהליים, בדונו בעתירה מינהלית הנמצאת בגדר סמכותו, כסעד משני שבגררה, ולפסוק פיצויים מינהליים, למי שזכותו הופרה על ידי הרשות המינהלית, טרם נדונה על ידי בתי המשפט לעניינים מינהליים ואינני סבור כי עירה זו היא המקרה המתאים לכך. זאת, בשל אופיים ומהותם של העניינים נשוא העתירה. יצויין, כי במקרה הנדון עתירתם של העותרים, לשיטתם, היא מתוקף תפקידם הציבורי ולמענו ולא מתוקף עניין פרטי בעל משמעות כלכלית. זאת בשונה מן המקרים שנדונו בפסיקה וצוטטו בפרשת נחום. יתר על כן, באותם מקרים, למרות העמדה העקרונית שהובעה בשאלת הזכאות של עותר לפיצוי כספי במסגרת הליכים מינהליים, לא נפסקו בפועל פיצויים לעותרים. יתר על כן, העותרים לא העלו כל טענה לגבי נזק ממוני קונקרטי שנגרם להם, כתוצאה מהגשת העתירה שכן ייצוגם המשפטי מומן בידי העמותה, שאף היא ניזונה מן הקופה הציבורית וגם לא הוצג על ידם כל נזק בר כימות אחר. מעבר לכך, נרשמה התחייבות העירייה כי במקרה שנעשו על ידי העותרים התקשרויות כספיות לגיטימיות עבור המינהל הקהילתי, העירייה תכבד את אותן התחייבויות. בנוסף לכך, דעתי היא, שלאור אופייה של העתירה המינהלית, אין צורך דיוני בהגשת בקשה לפיצול סעדים, ככל שהעותרים שוקלים הגשת תביעה אזרחית, שלא בהליך מינהלי כלפי המשיבים או מי מהם.

סוף דבר

41. לאור כל האמור, העתירה מתקבלת במובן זה, שמשיבי העירייה מנועים מלהורות על עריכת בחירות חדשות להנהלת העמותה, כל עוד לא אומץ תקנון הבחירות החדש על ידי המוסדות המוסמכים של העמותה או שונה תקנונה באופן שבו בחירתה של הנהלת העמותה תיעשה על פי תקנון הבחירות ולא בדרך הקבועה בתקנון הקיים של העמותה. אין באמור כדי להביע דיעה כלשהי, לגבי הפעולות שמשיבי העירייה הודיעו, כי בכוונתם לנקוט כדי לשנות את המבנה המשפטי במסגרתו תתבצע בעתיד פעילותו של המינהל הקהילתי.

42. יתר הסעדים המבוקשים על ידי העותרים, נדחים.

43. לאור התוצאה, כל צד יישא בהוצאותיו, כולל לעניין שלל בקשות הביניים והתגובות שהוגשו בעניינם שונים.

44. המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, י"ג בתמוז, 3 ביולי 2012, בהעדר הצדדים.
משה יועד הכהן
,שופט
בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

עת"מ 11-08-47156 מינהל קהילתי פסגת זאב – ירושלים
ואח' נ' עיריית ירושלים
ואח'
1 מתוך 24









עתמ בית משפט מחוזי 47156-08/11 מינהל קהילתי פסגת זאב – ירושלים, אליהו בן חמו, אברהם שלום נ' עיריית ירושלים, ניר ברקת, מועצת העיר ירושלים (פורסם ב-ֽ 03/07/2012)