פסקי דין על חיים יהודה אותמזגין

9518-05/10 תתע     10/07/2012




תתע 9518-05/10 מדינת ישראל נ' חיים יהודה אותמזגין








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו


10/7/12

תת"ע 9518-05-10 מדינת ישראל
נ' אותמזגין




בפני

כב' השופט
עופר נהרי


בעניין:
מאשימה
מדינת ישראל



נגד


נאשם
חיים יהודה אותמזגין

הכרעת -
דין


כלפי הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו נטען כי בעת שנהג ברכב לא ציית הוא לתמרור ד-14 שסומן על פני הכביש, בכך שעבר עפ"י הטענה על השטח המסומן, וזאת בניגוד לתקנה 22 (א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר במיוחס לו ובחר לפרט בישיבת ההקראה כי אכן ביצע פניית פרסה ברחוב עמינדב בתל אביב אך עשה זאת לדבריו במקום שבו אין פס לבן, וכי פניית הפרסה שביצע נעשתה, לדבריו, במרחק של 50 עד 60 מטרים אחרי אי התנועה.

לנוכח הכפירה נקבע התיק להוכחות ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העיד השוטר, מר קובי ספיר (ע.ת.1) ובמסגרת עדותו הוגש הדו"ח שערך ובו גם סקיצה שערך (סומנו ת/1) וכן שיכתוב כתב היד בדו"ח. (סומן ת/2).

מטעם ההגנה העיד הנאשם (ע.ה.1) ובמסגרת עדותו הוגשו לבקשתו תמונות שצילם לדבריו למחרת יום האירוע
(סומנו נ/1).

עוד
העידה מטעם ההגנה (ובישיבה נפרדת) אשתו של הנאשם, הגברת רחלי אותמזגין, (ע.ה.2).

לאחר שהתרשמתי באופן ישיר מהעדויות, בחנתי את הראיות וגם שקלתי את טיעוני הצדדים בסיכומיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי התביעה עמדה כנדרש בנטל ההוכחה בתיק זה וכי דין הנאשם לפיכך להרשעה בעבירה שיוחסה לו.

ולהלן נימוקיה של הכרעת הדין:

השוטר ערך דו"ח מפורט ובו גם סקיצה מפורטת.

מן הפרטים שידע השוטר לפרט בדו"ח
–
לרבות פרטים שהנאשם אישר כי נכונים הם– כגון שהנאשם נאלץ לבצע תימרון של נסיעה לאחור וקדימה כדי לעשות את פניית הפרסה -
עולה ונלמד כי לשוטר היתה תצפית קרובה, טובה ומתמשכת אל עבר מכוניתו של הנאשם וכי לא היה כלי רכב אחר אשר הסתיר לו את מכוניתו של הנאשם ומהלכיה.

האירוע התרחש באור יום (בשעה 10:12 בבוקר).

לא היתה מחלוקת כי מצוי במקום אי תנועה המסומן בבירור על פני הכביש (תמרור

ד-14) בהמשכו של אי התנועה הבנוי.

הן מעדותו של השוטר והן מעדותו של הנאשם עצמו עולה כי לא זו בלבד שהשוטר היה בקירבה רבה למיקום בו מצוי היה הסימון ד-14, אלא שהשוטר אף הספיק לעמוד ולהמתין עד שהנאשם יסיים את תימרון פניית הפרסה שביצע הנאשם במקום אגב נסיעה עם מכוניתו אחורה וקדימה.

השוטר העיד כי לנוכח התימרון הנ"ל שביצע הנאשם עם מכוניתו, נאלץ הוא עצמו ועוד שני כלי רכב אחרים להמתין, וזאת מאחר שדרכם נחסמה ע"י מכונית הנאשם ותמרונו האמור.

רוצה לומר שלשוטר היה זמן רב פשוט לעמוד ולהמתין ולהבחין בדיוק רב במעשהו של הנאשם עם מכוניתו, ומקרוב .

השוטר תיאר כי המרחק במהלך המתנה זו בינו לבין מכוניתו של הנאשם היה מטרים בודדים.

כאמור, גם מעדותו של הנאשם עצמו עולה כי השוטר המתין לו כאשר הנאשם מבצע את התימרון, ולדברי הנאשם השוטר אף הספיק להוריד את הקסדה מעל ראשו.

הנה כי כן, מעדותו של הנאשם עצמו עולה כי השוטר לא נותר לעמוד ברמזור
(והרי הנאשם טען תחילה שהשוטר לא יכול היה לראות את ההתרחשות ממיקומו הראשוני ברמזור בצומת) אלא מה שהיה, לכל הדעות, הוא שהשוטר התקדם והיה מצוי כבר ברחוב עמינדב ואף המתין, תוך שהוא צופה אל עבר מעשיו של הנאשם, ומקרוב כאמור.

לציין אגב כי לטעמי בנסיבות אלה, שבהן אילץ הנאשם כלי רכב אחרים אף להמתין לו כאשר הוא בוחר לתמרן אחורה וקדימה במיקום בו בחר לבצע פניית פרסה ברחוב עמינדב, עשה השוטר מידה של חסד עם הנאשם משלא נתן בידיו דו"ח הכולל גם עבירה של הפרעה לתנועה.

כזכור, הנאשם טען בישיבת ההקראה כי את פניית הפרסה ביצע הוא במרחק של כ – 50 עד 60 מטרים אחרי אי התנועה.
והנה, בישיבת ההוכחות העיד הנאשם כי את פניית הפרסה ביצע הוא במרחק של 7 עד 10 מטרים מן הקו הלבן, (והקו הלבן יש לדעת הוא קצהו של אי התנועה המצוייר שהוא המשכו הסמוך מאד של אי התנועה הבנוי).
הנאשם התקשה בכל הכבוד להסביר סתירה מהותית זו בדבריו בקשר עם מיקום ביצוע פניית הפרסה לגירסתו, שהרי יש הבדל גדול בין 7 מטרים ל- 50 מטרים.

זאת ועוד: בסיכומיו ביקש הנאשם לשכנע את בית המשפט כי העובדה שהשוטר הספיק להמתין, ואף הספיק להוריד את הקסדה אגב המתנה, נובעת מכך שהנאשם ביצע את פניית הפרסה במרחק רב וכך מוסבר היבט הזמן.
אלא שתזה זו של הנאשם איננה מתיישבת, בכל הכבוד, עם דבריו של הנאשם עצמו על כי את פניית הפרסה עשה הוא בסה"כ ממרחק של
7 –
10
מטרים מהסימון הלבן.

הנאשם טען גם כאמור הן על אתר והן בבית המשפט כי השוטר לא יכול היה לראות את ההתרחשות מן המיקום שהנאשם ראה את השוטר ברמזור בצומת הרחובות יגאל אלון ועמינדב.
אלא שהנאשם הנכבד נאלץ להסכים בעדותו בבית המשפט כי כאשר הוא (הנאשם)כבר ביצע את הפניה בצומת לרחוב עמינדב , נפרד מבטו מהשוטר, שהרי הנאשם פנה לרחוב עמינדב ונסע והתקדם בו.

ובמילים אחרות, הנאשם נאלץ להסכים כי לא יכול הוא למעשה להעיד על שעשה השוטר מעט אחר כך ועל התקדמותו של השוטר גם הוא לרחוב עמינדב.

אך זאת ועוד; בבית המשפט בחר הנאשם לספר כי בעצם בהמשך שב וראה הוא שנית את השוטר והפעם ראה הוא את השוטר ברחוב עמינדב ואת זאת ראה הנאשם לדבריו כאשר הוא (הנאשם) באמצע מהלך ביצוע פניית הפרסה .

הנה כי כן, מסקנה מתבקשת מתוך גירסתו ועדותו של הנאשם עצמו היא שהיה קשר עין, והיה שדה ראיה פתוח, בין השוטר למכוניתו של הנאשם בעת הרלבנטית.

ובמילים אחרות: אין מנוס מלדחות את טענת ההגנה של הנאשם על כי השוטר לא יכול היה כביכול לראות את הנאשם בעת הרלבנטית לביצוע העבירה הנטענת בכתב אישום זה.

הנאשם טען עוד כי בית מספר 7 ,כמצויין בת/1 ,איננו המקום בו עסקינן.

אלא שלא נסתרה גירסת השוטר כי מדובר בבנין ארוך, והדבר גם ניכר מתמונותיו של הנאשם ולא נסתר.

אך מעבר לכך, אם טוען הנאשם עצמו (בעדותו בבית המשפט) כי ביצע את תמרון פניית הפרסה במרחק של 7 עד 10 מטרים בסה"כ מהסימון של אי התנועה המצוייר (ולא במרחק של 50 עד 60 מטרים כפי שטען תחילה בישיבת ההקראה) ומשמוסכם על הכל (לרבות מעדותה של רעייתו של הנאשם) כי השוטר המתין לנאשם בקירבת אי התנועה, אין אלא להסיק שמספר הבית איננו מעלה או מוריד, שהרי זו הזירה, והזירה היא מצומצמת, ובה נכחו הן השוטר והן הנאשם עם מכוניתו.

עדותה של רעייתו של הנאשם, ובכל הכבוד, איננה מסייעת לנאשם, ולמעשה יש בה מידה רבה של תימוכין בגירסת התביעה.
רעייתו של הנאשם טענה כי היא ראתה את בעלה "ממש ממול" מבצע את פניית הפרסה. (ראה נא עדותה בעמ' 11 שורה 7
לפרוטוקול).
אלה שרעייתו של הנאשם גם העידה כי עמדה ברחוב יגאל אלון. (עדותה בעמוד 11 שורה 1 לפרוטוקול).
צא ולמד שאם רעייתו של הנאשם, שעומדת רגלית ברחוב יגאל אלון (ואפילו לא ברחוב עמינדב), רואה ממש ממול את ביצוע פניית הפרסה ע"י בעלה, מתקיים חיזוק נוסף לכך שפניית הפרסה לא בוצעה במרחק רב מהצומת כפי שתיאר הנאשם, אלא דווקא במרחק קצר, כפי תיאר השוטר.
במקביל , עולה גם מעדותה של רעייתו של הנאשם כי ראתה את השוטר ממתין לנאשם.
גם הנאשם העיד כזכור כי ראה (בשנית) את השוטר וזאת במהלך כך שהנאשם מבצע את תמרון פניית הפרסה.
וכאמור,
אם היה קו ראיה פתוח לנאשם לראות את השוטר בעת הרלבנטית, אזי הדעת נותנת שבאותו קו ראיה אשר בו יכול היה הנאשם לראות את השוטר, יכול היה גם השוטר לראות את מכוניתו של הנאשם.

אין טענה כי בין השוטר לבין הנאשם יש כביכול היכרות קודמת כלשהי אשר יכולה היתה לגרום כביכול לשוטר לנקוט בחוסר אובייקטיביות באכיפה כלפי הנאשם.
בשים לב למכלול הנסיבות והנתונים אף אין בידי יסוד לקבוע כי השוטר נקלע לטעות.
יש אף לשים לב כי השוטר גם הקפיד לרשום באופן אובייקטיבי את תגובת הנאשם על אתר.

ער אני לכך שעדותו של השוטר היא עדות יחידה מטעם התיעה בתיק זה ואציין כי במהלך כתיבת הכרעת דין זו שמתי גם זאת לנגד עיני כנדרש.

לאור כל המפורט ומנותח לעיל מורשע בזאת הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

ניתנה היום,
10.7.12
במעמד הצדדים.










תתע בית משפט לתעבורה 9518-05/10 מדינת ישראל נ' חיים יהודה אותמזגין (פורסם ב-ֽ 10/07/2012)