פסקי דין על דב יוסף סרברניק | פסקי דין על יפה סרברניק | פסקי דין על עאמר חאסקיה

30125-04/11 תאמ     19/07/2012




תאמ 30125-04/11 דב יוסף סרברניק, יפה סרברניק נ' עאמר חאסקיה








בית משפט השלום בראשון לציון



תא"מ 30125-04-11 סרברניק ואח' נ' חאסקיה






בפני

כב' השופטת
הלית סילש

תובעים
1
.
דב יוסף סרברניק

2
.
יפה סרברניק


נגד

נתבע
עאמר חאסקיה



פסק דין


לפני תביעה במסגרתה עותרים התובעים כי בית המשפט יורה לנתבע לפצותם בגין נזקים אשר נגרמו עקב ביצוע לקוי של עבודות שיפוצים בביתם.

בכתב התביעה טענו התובעים כי בחודש דצמבר 2010 או בסמוך לכך התקשרו התובעים והנתבע בהסכם שבעל פה לצורך שיפוץ ביתם. לשיטת התובעים, התקשרותם זו נעשתה על בסיס מצגים אשר הוצגו להם על ידי הנתבע על פיהם תבוצע העבודה על ידי בעלי מקצוע מיומנים וטובים, תוך שהנתבע עצמו אחראי לטיב העבודה וביצועה.
בדיעבד ועל אף שהתובעים שילמו את מלוא התמורה המוסכמת, התברר כי העבודה בוצעה באופן רשלני ולקוי תוך שהתובעים נדרשים חדשות לבקרים לתיקונים שונים.

נוכח האמור לעיל עתרו התובעים לפיצוי בגובה אומדן עלות התיקונים בהיקף של 28,414 ₪, כמו גם הוצאות נוספות בגין תיקונים, עלות חוות דעת מומחה, עוגמת נפש, טרדה ואובדן הנאה. סך כל התביעה הועמד על 38,167 ₪.

בכתב ההגנה טען הנתבע כי מעולם לא התקשר עם התובעים לצורך ביצוע העבודות וכי למעשה התקשרותם של הצדדים נגעה לרכישת אביזרים מחנות שבבעלותו הנמצאת בטירה ואילו את העבודות בפועל ביצע צד שלישי בשם עלי.

עוד טען הנתבע במסגרת כתב ההגנה, כי לפנים משורת הדין, ביקר בבית התובעים מספר פעמים על מנת לוודא כי ליקויים מסוימים מתוקנים בפועל, ואולם דבר זה נעשה בהיבט השירותי בלבד, ומבלי שיהא בכך כדי ללמד על התחייבותו לביצוע העבודות.

בכתב ההגנה ובתצהירו של הנתבע אף נטען כי תשלומים שונים אותם צירפו התובעים כראיה לתשלום התמורה מעולם לא הועברו לידיו, ולכאורה שולמו לצד ג', אחר.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדויות הצדדים בפני
ונתתי דעתי לסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלק הארי שלה. טעמיי להלן.

השאלה המהותית הראשונה לה נדרשתי הינה היקף ההתקשרות בין הצדדים. האם למעשה מטרת ההתקשרות הייתה לרכישת חומרי בניין ואביזרים בלבד, או שמא התקשרו הצדדים גם לצורך ביצוע העבודה בפועל בבית התובעים.

בעניין זה מצאתי לבכר את גרסת התובעים על פני גרסתו של הנתבע.

מצאתי את עדותו של התובע בפני
כמהימנה.
הגם שלעיתים התבטא התובע בצורה בוטה, לא נמצאו בגרסתו סתירות מהותיות, וזאת על אף חקירה נגדית נוקבת על ידי בא כוח הנתבע.

מעדותו של עד זה עלה כי ההתקשרות בין הצדדים לא התייחסה לרכישת חומרים בלבד, אלא שהנתבע נטל על עצמו את ביצוע העבודה בפועל.

מעבר לעדותו של התובע הוגשו לעיוני שלושה תצהירים נוספים. השניים הראשונים היו של שני בניו של התובע. איני מתעלמת מן העובדה כי עדויותיהם של עדים אלו הם עדויות "מטעם". עם זאת, והגם שכלל העדים נחקרו שעה שהעדים האחרים אינם נוכחים באולם, היו כלל העדויות תואמות ולא נמצאו בהן סתירות של ממש.

בנוסף, הוגש תצהירו של מר עוזי רחבי. עסקינן במכר של התובעים, אך מי שאינו בן משפחה. מעדותו עלה כי פגש בנתבע בעת שהיה בבית התובעים וצפה בו שעה שהוא עובד במקום. בנוסף, ידע העד לתאר את נוכחות הנתבע ואביו במקום ואף הסביר כי שוחח עמם בדבר האפשרות לבצע עבודות שיפוצים בביתו שלו ככל שעבודתם בבית התובעים תהא איכותית והמחיר יוסכם בין הצדדים.
לכאורה, אין כל היגיון בכך שמר רחבי ישוחח עם אביו של הנתבע על ביצוע עבודות שיפוץ אלא אם הנתבע ואביו אכן עוסקים בעבודות אלו.

זה המקום לציין כי ככל הנראה מר רחבי ובניהם של התובעים לא ידעו לאבחן בין הנתבע לבין אביו ולכאורה סברו כי אביו של הנתבע הוא הנתבע עצמו. עם זאת, לא מצאתי שיש בהבנתם זו כדי לגרוע מחבותו של הנתבע, מה גם שהמחלוקת העולה והוגדרה במסגרת כתבי הטענות אינה עוסקת בטעות בזיהוי של האב מול הבן. עיקר טענות הנתבע בנושא זה במסגרת הסיכומים, מהוות הרחבת חזית אסורה.


במסגרת הסיכומים הוסיף הנתבע והתייחס ארוכות לכך שהתובעת לא הגישה תצהיר מטעמה. אכן, היה בהגשת תצהיר מטעמה של התובעת כדי לחזק את טענות התובעים, בוודאי בכל הנוגע לביקור בחנותו של הנתבע ואולם נוכח מכלול הראיות אשר הוגשו לעיוני, לא מצאתי שהיה בהעדרו של התצהיר, כדי להביאני למסקנה כי דין טענותיהם של התובעים, להידחות.

לתצהיר עדותו הראשית של התובע צורף תדפיס מתאריך 31.3.11 של פרסום באתר בניין ודיור המתייחס לבית עסקו של הנתבע (נספח 1 לתצהיר). הגם שהנתבע טען מפורשות כי הוא עוסק במכירה של חומר בניין בלבד ואינו עוסק בעבודות שיפוצים, הרי שמנוסח הדברים המופיעים באתר עולה כי: "החברה מציעה שירותי התקנה ואף מבצעת עבודות שיפוץ כלליות, תוך התמחות בחדרי אמבט".

הנתבע נחקר בעניין זה ואישר במפורש במסגרת חקירתו כי העסק המתואר באתר הוא בית עסקו. אני מודעת לטענתו של הנתבע על פיה מדובר בפרסום אשר החל קודם רכישת בית העסק על ידו מאחיו. עם זאת, טענות הנתבע בעניין זה אינן סבירות בעיני.
מקום בו בעל עסק סבור כי פרסום זה או אחר אין בו אמת או שהוא אינו תואם את השירותים הניתנים על ידו, ניתן היה לצפות כי יפעל לשינויו.

מעבר לכך דומה כי גם לאחר האירועים נשוא התביעה ועד היום, לא פעל הנתבע לשנות את אותו פרסום. בנוסף, גם המסמכים אותם ביקש הנתבע להגיש בדיעבד אינם נוגעים לכאורה לאתר אשר צוין על ידי התובע במסגרת תצהירו.

טענת הגנה מהותית של הנתבע הייתה כי העבודה בוצעה בפועל על ידי צד שלישי בשם "עלי". התובעים הכחישו טענה זו.
ניתן היה לצפות בנסיבות אלו כי הנתבע יזמן את עלי כעד מטעמו או יגיש תצהיר בתמיכה לטענותיו אלו. העדרו של עלי מאולמי זועק.

יודגש בעניין זה כי במסגרת הדיון התברר כי הנתבע והעד הנוסף מטעמו מכירים את אותו "עלי" ומר שוקר יעקב אף הציג בפני
את מספר הטלפון של עלי, אשר לכאורה שמור בזיכרון הטלפון הסלולארי שלו. נוכח כך לא הייתה כל מניעה אובייקטיבית, לזמן את אותו עד.

מטעמו של הנתבע הוגש לעיוני תצהירו של מר יעקב שוקר. מר שוקר טען כי נכח בחנות הנתבע בעת שהיו התובעים במקום וכי עקב כך קישר בין התובעים לבין אותו צד שלישי בשם עלי לצורך ביצוע העבודות בפועל.
באותו תצהיר הוסיף מר שוקר וטען כי פגש את מר עלי כחודשיים מאוחר יותר והבין ממנו כי אכן ביצע את העבודה בבית התובעים.
מצאתי את עדותו של מר שוקר בפני
כחסרה וככזו אשר העלתה סימני שאלה לא מועטים.
במסגרת חקירתו הנגדית טען כי היכרותו עם הנתבע מקורה בכך שביקש לשפץ את ביתו ורכש מוצרים מן הנתבע. בהמשך טען כי ביצע שיפוץ פעם אחת בלבד.
עם זאת, מדבריו בהמשך החקירה הנגדית עלה כי הוא מגיע, מעת לעת, לבית עסקו של הנתבע.

משנשאל מדוע, סירב בתחילה להשיב ולאחר מכן טען כי הוא בא לבדוק מחירים כשהוא בא לטירה שכן יש לו בית פרטי.
מדובר בתשובה שנמצאה על ידי כבלתי סבירה.
לא ברור לי מדוע אדם אשר ביצע שיפוץ וסיים את השיפוץ ואינו מתגורר בטירה, ימצא לנכון להגיע, מעת לעת, לחנות חומרי בניין בטירה רק כדי לבדוק מחירים.

זאת ועוד, הגם שמר שוקר טען כי היכרותו עם הנתבע עניינה רכישת אביזרים וחומרים לשיפוץ, התברר כי למעשה קיים בינו לבין הנתבע קשר נוסף הנוגע למכירה/קנייה של רכב או חלקי רכב.

יובהר כי אין כל מניעה לקיומו של קשר עסקי בין אדם זה או אחר. עם זאת, הניסיון להציג את מהות ההיכרות בין הצדדים בדרך שונה מזו אשר התבררה בפועל, מעלה קושי ליתן אמון בגרסתו הכללית של עד זה.

עוד התברר מחקירתו הנגדית של מר שוקר כי לא שמע, באוזניו שלו, כי התובעים ומר עלי החליטו להתקשר בהסכם כזה או אחר לביצוע העבודות בפועל, וגם האמור בסעיף 9 לתצהירו בעניין זה, הינו בגדר עדות שמועה בלבד.

גם גרסתו של הנתבע נמצאה בפני
כחסרה.
מעדותו שלו עלה כי היה בבית התובעים, לכל הפחות, ארבע פעמים.
לא ברור מדוע מי אשר עיסוקו מכירת ציוד ואביזרים בלבד, ימצא לנכון לבקר בבית לקוח ארבע פעמים. הסבריו של הנתבע בעניין זה היו תמוהים במקרה הטוב.
גם הרצון ליתן שירות אין בו כדי להסביר היקף ביקורים מסוג זה. הדעת נותנת כי מי שעוסק במכירת אביזרים וחומרים למגוון רחב של לקוחות, לא יבחר לבקר בביתו של כל לקוח ולו פעם אחת, בוודאי שלו ארבע פעמים.

זה המקום להוסיף ולציין כי כל ארבעת עדי התביעה ציינו כי ראו את הנתבע בבית התובעים, וזאת באירועים נפרדים זה מזה.

בכתב ההגנה בתצהיר העדות הראשית טען הנתבע כי השקים אשר צורפו לתצהירו של התובע, לא הועברו לידיו במלואם, אלא שניתן לראות לפי שם המוטב הנקוב בהם כי נמסרו לידי צדדים שלישיים. לעניין אותם שקים, אני מוצאת לציין כדלהלן:

שיק 53 – נושא את השם מוחמד חאסקיה. בדיון התברר כי זהו שמו של אח הנתבע.

שיק 57 – ניתן לפקודת קאסם. ביחס לשיק זה אין הנתבע חולק כי מדובר בהמחאה שניתנה לידיו והוא אף צירף את קבלה 382 בתמיכה לכך.

שיק 55, שיק 56 – נרשמו אף הם לפקודת קאסם.

נוכח העובדה כי מדובר בשלושה שקים עוקבים (55 – 57), כי שלושתם ניתנו לפקודת קאסם וכי אותו קאסם התברר שהינו חלפן כספים בטירה, וכי הנתבע עצמו הודה בכך ששיק 57 ניתן לידיו, יקשה עלי לקבל את גרסת הנתבע על פיה לא קיבל לידיו דווקא את שקים 55 ו – 56.

עיון בתאריכי הפירעון של השקים עומד בתמיכה לגרסת התובעים.

במסגרת חקירתו הנגדית טען הנתבע כי הוא אינו מרבה לקבל לידיו המחאות דחויות ולמעשה מוודא קבלת התמורה קודם אספקת הסחורה (ראה עמוד 20 שורות 4 – 6 לפרוטוקול).

עם זאת, בסעיפים 12 ו – 13 לתצהיר העדות הראשית, טען הנתבע כי הסחורה הוזמנה במועד בו נכחו התובעים בחנותו וסופקה יומיים לאחר מכן. עיון בקבלות אשר צורפו על ידי הנתבע עצמו לתצהירו – מלמד כי קיים פער של כמעט חודש בין הקבלה הראשונה לקבלה האחרונה. פער זה הגיוני רק במקום בו בוצעה העבודה והיוותה חלק מההתקשרות בין הצדדים.

הוסיף הנתבע וטען כי התובעים הגיעו לבית עסקו לאחר שבנם הפנה אותם לחנותו בשל היות הבן-
"לקוח טוב".
מחקירתו הנגדית עלה כי הגדרתו בדבר "לקוח טוב" הינה גם ביחס למי שרכש פעם בודדת סחורה בחנותו ומשנשאל האם הוא מזהה את אותו בן באולם בית המשפט, הצביע על מר שחר סרברניק. משנשאל האם יתכן והוא מתבלבל בין האחים, השיב "אני לא יודע אם הם דומים אחד לשני". הנתבע לא צירף קבלות או הזמנות של סחורה מאותו בן, הגם שלכאורה הצגתם יכולה הייתה להיות פשוטה ביותר.

לאחר שנתתי דעתי לכל אלו, באתי לכלל מסקנה כי יש להעדיף את גרסת התובעים על פיה התקשרותם של הצדדים התייחסה לרכישת חומרים וביצוע עבודות השיפוצים גם יחד.
שיעור הנזק

באשר להיקף הנזק, הרי שלא נטענו על ידי הנתבע טענות מהותיות כנגד שיעורו של הנזק, אלא טענות הכחשה כלליות בלבד. הנתבע לא ביקש לזמן את המומחה מטעם הנתבעים והתובעים לא נשאלו שאלות ביחס לשיעורו של הנזק בפועל.

מחוות הדעת של התובעים עולה כי היקף הנזק אותו העריך המומחה מטעמם עומד ע"ס 28,414 ₪. סכום זה כשהוא משוערך למועד הגשת התביעה עומד על 28,837 ₪.

הוסיפו התובעים ועתרו לפיצוי בגין תיקונים שביצעו בפועל בהיקף של 250 ₪. ביחס לרכיב נזק זה צורפה לי קבלה על תשלום סך של 250 ₪ ומכאן שמצאתי להיעתר לתביעת התובעים ביחס לרכיב נזק זה.

באשר לעלות חוות דעת המומחה, הרי שהגם שהוגשה חוות הדעת בפועל לא הוצגה לי כל חשבונית או קבלה המתייחסת לשיעור שכרו של המומחה ומכאן שאין מקום להיעתר לתביעת התובעים ביחס לרכיב נזק זה.

במסגרת חוות דעת המומחה צוין בעמוד האחרון לחוות הדעת כי משך ביצוע התיקונים מוערך ב – 10 ימים במהלכם לא ניתן יהא להתגורר בדירה בצורה תקינה.
יחד עם זאת, התובעים לא הציגו ראיות או נתונים אחרים מהם ניתן להסיק מה עלות המגורים החלופיים וביהמ"ש אינו עושה מלאכתו של בעל דין.
באופן דומה, אני מוצאת להתייחס לעתירת התובעים לפיצוי בגין הוצאות הובלה.

בכתב התביעה עתרו התובעים לפיצוי בגין אובדן הנאה, טרדה ועוגמת נפש. רכיב נזק זה, כפוף בעצם טיבו לשיקול דעתו של בית המשפט.

בבואו של בית המשפט לבחון שאלת פסיקתו של פיצוי בגין עוגמת נפש הוא בוחן את הסוגיה דרך "משקפי" האדם הסביר.
לאחר שנתתי דעתי לעדותו של התובע, לרבות התמונות שצורפו לעיוני, המלמדות על הצורך להתגורר בבית מגורים לצד ליקויים קיימים, באתי לכלל מסקנה כי אכן יש לקבל את עתירתם של התובעים בגין רכיב נזק זה במלואה.




סוף דבר,
הנתבע ישלם לתובעים סך של 32,087 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (21.4.11) ועד למועד התשלום בפועל. כן יישא הנתבע בהוצאות ההליך בסך של 8,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים באמצעות הדואר.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.
ניתן היום,
כ"ט תמוז תשע"ב, 19 ביולי 2012, בהעדר הצדדים.










תאמ בית משפט שלום 30125-04/11 דב יוסף סרברניק, יפה סרברניק נ' עאמר חאסקיה (פורסם ב-ֽ 19/07/2012)