פסקי דין על בנייני אריה פרשקובסקי | פסקי דין על גן-חן חברה לבנין והשקעות | פסקי דין על יוסף גולדין | פסקי דין על תמר גולדין |

14300-01/12 הפב     29/07/2012




הפב 14300-01/12 בנייני אריה פרשקובסקי נ' גן-חן חברה לבנין והשקעות בע"מ, יוסף גולדין, תמר גולדין








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



הפ"ב 14300-01-12 נייני אריה פרשקובסקי נ' גן-חן חברה לבנין והשקעות בע"מ
ואח'






בפני

כב' השופטת
שבח יהודית

המבקשת
בנייני אריה פרשקובסקי
ע"י עו"ד נורית שורק איל


נגד

המשיבים
1. גן-חן חברה לבנין והשקעות בע"מ
2. יוסף גולדין
3. תמר גולדין
ע"י עו"ד אבירם מזרה




פסק דין


בקשה
לביטול
פסק בוררות

רקע עובדתי
המבקשת והמשיבה מס' 1 (להלן - המשיבה) היו במועדים הרלבנטיים שותפות במיזם בניה בתל- אביב. בהתאם להסכם שנכרת ביניהן, רכשה המבקשת 70% מזכויות המשיבה בקרקע עליה נבנו הבניינים נשוא המיזם תמורת מחיר מוסכם. עוד נקבע ביניהן כי למבקשת יוקנו 70% מהזכויות והחובות במיזם, ואילו למשיבה יוקנו 30% מהזכויות והחובות הנותרות. במהלך הבניה אף משכו השותפות מקדמות על חשבון הרווחים הצפויים. הפרוייקט הסתיים וכל 40 הדירות נמכרו. בסופו של יום נותרה בין השותפות מחלוקת חשבונאית, כאשר כל אחת טענה כי רעותה היא זו שחייבת לה כספים. המחלוקת הכספית הועברה לבוררות.
המשיבים 2-3 (להלן- גולדין) הינם בעלי השליטה במשיבה וערבו לחובותיה בהתאם לתוספת
להסכם.

התביעות
המבקשת הגישה לבורר תביעה כספית על סכום כולל של 3,607,077 ₪ המורכב מדרישה להשבת 30% מההוצאות: מס רכישה, שכ"ט עו"ד, שכר ניהול, הפרשה לספקים, הפרשה לבדק וכן כיסוי יתרת החוב בבנק.
המשיבה הגישה מצידה תביעה על סכום כולל של 4,652,000 ₪, במסגרתה עתרה גם למתן חשבונות ולצו עשה לחלוקת רווחים. בסכום התביעה נכלל רכיב גם פיצויים ע"ס 500,000 ש"ח.

פסק הבוררות
הבוררות היתה ארוכה, ממושכת
ומורכבת, במהלכה
נשמעו עדים רבים, כולל מומחים ורואי חשבון, הוגשו מאות ראיות ופרוטוקול הדיונים מחזיק אלפי עמודים. נערך אף ביקור במקום.
ביום 19.09.11 הוציא הבורר תחת ידיו

פסק דין
יסודי, מנומק, מפורט, היורד לפרטי חישובים והמחזיק לא פחות מ- 69 עמודים. הבורר העמיד לדיון 31 פלוגתאות מרכזיות, ניתח אותן, הכריע בהן והסיק את המסקנות המתבקשות. בין היתר קבע הבורר כי המבקשת לא ניהלה את חשבונות המיזם בצורה נפרדת וכי עשתה בחשבון המיזם "כבתוך שלה". בנתחו את הכנסות המיזם, מחיר העסקה, חוות הדעת של רואי החשבון והמומחים השונים, המיסים למיניהם (מס רכישה, מס מכירה, היטל השבחה, היטלי פיתוח ומס ערך מוסף) ההוצאות (פריט אחר פריט) – הגיע המומחה לתוצאה החשבונאית לפיה הסתכם הרווח בפרוייקט המשותף בסך 8,052,236 ₪.
הבורר חייב את המשיבה בהשבת סך של 1,058,697 ₪ (בגין חלקה במס רכישה, מס מכירה והיטלי פיתוח) ואילו המבקשת חוייבה בהשבת סך של 314,934 ₪ (30% מסך 864,015 ₪ הנובע מהפרשי מע"מ בתוספת ריבית) וכן בתשלום פיצויים למשיבה בסך 150,000 ₪.
בסופו של יום נסתיימה הבוררות, שהחלה בקול תרועה רמה, ובתביעות הדדיות של מיליוני ₪, בקול ענות חלושה, עת חויבה המשיבה לשלם למבקשת סך של 203,092 ₪.
הסכום שולם.
המבקשת אינה משלימה עם תוצאת פסק הבוררות ומכאן העתירה לביטולו.

טענות המבקשת
בבקשת ביטול ארוכה ומפורטת, המנתחת קביעה אחר קביעה, חישוב אחר חישוב, והמחזיקה 50 עמודים (242 סעיפים ב- 25 עמודי בקשה ו-25 עמודי תצהיר), בתוספת שני כרכי נספחים, קובלת המבקשת על פסק הבורר, שניתן לטעמה: ללא סמכות; תוך חריגה מסמכות; היותו כולל החלטות בעניינים שלא נמסרו להכרעתו של הבורר; הבורר ערך דו"ח משוחזר; לא פסק בהתאם לדין המהותי; טעה בחישוביו ובמסקנותיו; לא נתן למבקשת את האפשרות לטעון טענותיה; לא נימק את הפסק
ואף גרם למבקשת לעיוות דין.
המבקשת טוענת, בין היתר, כי הבורר התעלם מתביעתה לחיובם האישי של המשיבים 2-3, וחרג מסמכותו עת חישב את התוצאה העסקית של המיזם, הגם שלא התבקש לעשות זאת. כן נטען כי הבורר לא פסק בהתאם לדין המהותי עת לא חייב את המשיבים בריבית והצמדה, בה בשעה שלסכום בו חוייבה המבקשת בהשבה התווספו ריבית והצמדה. כן הועלתה ע"י המבקשת טענת הרחבת חזית.
החלק הארי של הבקשה מתייחס לטעויות ענייניות וחשבונאיות שנעשו ע"י הבורר. כך למשל נטען כי שגה הבורר בסוברו כי המבקשת חילטה ערבות של אלמוג ולא זיכתה את חשבון הפרוייקט בסכום שהתקבל; טעה בחישוב השל"ות של שנת 2005; טעה בהפחתה בגין דמי תווך; לא פירש נכונה את חוות הדעת של רואי החשבון; טעה בדחותו את תביעת המבקשת לדמי ניהול, ועוד כהנה וכהנה, טענות רבות היורדות לפרטי החישובים.


טענות המשיבה
הגם שבקשת הביטול הוגשה גם נגד המשיבה וגם נגד גולדין, רק המשיבה הגישה תשובה לבקשה. לטעמה, יש לדחות הבקשה על הסף משלא הוגשה בדרך הדיונית הנאותה (המרצת פתיחה במקום בקשה). כן נטען כי מכיוון שהמבקשת קבלה מהמשיבה את מלוא הסכום הפסוק, הרי היא נחשבת כמי "שאכלה מפירות הפסק" ומושתקת מלבקש את ביטולו.
לגופו של עניין נטען כי אין המדובר בבקשה המכילה עילת ביטול לפי סעיף 24 לחוק הבוררת כי אם ערעור לכל דבר ועניין.
המשיבה אף טרחה והתייחסה בהרחבה לכל טעות נטענת, והסבירה מדוע אין המדובר בטעות כלל וכלל.

דיון והכרעה
1.
לא מצאתי כי יש לדחות בקשת הביטול על הסף, וההתפלמסות אם יש להגיש את הבקשה בהמרצת פתיחה או בבקשה רגילה – מיותרת [ראו: אוטולנגי, "בוררות – דין ונוהל", מהדורה רביעית, בעמ' 967-968].
באשר לבקשה לדחות על הסף את התביעה מחמת הכלל לפיו מי שאכל מפירות הפסק מיצה את זכויותיו (הנסמכת, בין היתר, על ע"א 143/53 אסנין נ' ליפוב, ועל אוטולנגי לעיל, סעיף 500, עמ' 1155) – מצאתי לנכון לדחותה.
מדובר בהלכה ישנה המצדיקה, לעניות דעתי, לאור היותה מחמירה וגורפת, חשיבה מחודשת, תוך צמצומה לסייגים המתאימים. בעל דין המגיש לבית המשפט ערעור על גובה הנזק שנפסק לזכותו ב

פסק דין
, וקובל על מיעוט הפיצוי, אינו נדרש להימנע מקבלת הסכום שנפסק לזכות כתנאי להישמע בערעור, ואין כל הצדקה לדרוש זאת מבעל דין המתדיין בהליך בוררות, הסבור שהבורר קימץ ידו בסכום שפסק לזכותו – כל עוד טענתו מתבססת על עילת ביטול שבחוק הבוררות, כגון שהבורר נמנע מלדון ולהכריע באחד מרכיבי התביעה.

2.
יחד עם זאת, מצאתי כי המשיבה צודקת בטענתה לפיה מדובך בהליך ערעורי לכל דבר ועניין, הגם שמקצת מהטענות זכו למלבוש אחר, או לכותרת שונה. ממקרא בקשת הביטול עולה בבירור כי אסופת טענותיה המרכזיות מתייחסת לטעויות שונות שבהן, כך על פי הנטען, כשל הבורר, אם בהסקת המסקנות הנכונות ואם בעריכת החישובים.
יהא זה מיותר להכביר מילים על כך שטענות הנושאות אופי ערעורי, כגון: אי מתן משקל מתאים לעדות זו או אחרת, פרשנות שגויה, טעות בחישוב, אי ישום הדין וכו' – אין מקומן בבקשה לביטול פסק בורר, שכן היתר לעשות כן, שומט את השטיח מתחת לבסיס הבוררות. מגמת בתי המשפט הינה לעודד את הליך הבוררות בהיותו הליך יעיל ומהיר לסיום מחלוקות.
ברע"א 1512/92 קירת – חברה קבלנית לבניה מתקדמת בע"מ נ' צבי נזר, פ"ד מז(5) 529 קבע בית המשפט העליון, בין היתר: "טענות היפות לערעור על פסק-דינו של בית-משפט אינן יפות כל-עיקר לתקיפתו של פסק-בוררות. ובקשה לביטולו של פסק-בוררות יכולה להתגדר רק בתחום איזו מן העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות" (בסעיף 5 לפסה"ד). על כלל זה חזר בית המשפט העליון ברע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד האוצר (פס"ד מיום 4.3.10): "העילות לביטול הפסק אינן "ערעוריות" באופיין, אלא רובן נועדו לשם פיקוח על אופן ניהול הבוררות" (בסעיף 46 לפסה"ד). [כן ראו: 1260/94 בן חיים נ' אבי חן בע"מ (מיום 8.12.94)].
רוב רובן של הטענות שהועלו ע"י המבקשת נושאות אופי ערעורי, ואין בינן לבין ביטול פסק בורר, ולא כלום. מאחר ובקשת הביטול נחזית ככתב סיכומים בהליך הדיוני, באופן היוצר את הרושם שהמבקשת מנהלת למעשה את הדיון בבוררות פעם נוספת, אין מקום להתייחס לכל טענת טעות שהעלתה המבקשת, שהרי אם אעשה כן, נמצאתי כותבת
את פסק הבוררות פעם שנייה. בית המשפט אינו אמור להיגרר לטענות החורגות ממסגרת הדיון.

3.
גם טעות גלוי וברורה, כלומר טעות על פני הפסק, כפי טענת המבקשת, אף אם נניח שהיא צודקת בכגון זה, אינה מהווה עילת ביטול. "...גישתם העקבית של בתי המשפט היתה והינה כי ההתערבות בפסקי בוררות ראוי לה שתיעשה במשורה, תוך מתן פירוש מצמצם ודווקני לעילות ההתערבות הקבועות בחוק...אותה גישה עצמה היא שעמדה לנגד עיני המחוקק עת בחר שלא לכלול בחוק הבוררות את עילת הביטול בגין "טעות על פני הפסק", עילה אותה מצינו בפקודת הבוררות שקדמה לחוק..." [רע"א 2237/03 אפרים שועלי בנין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל מונד, פ"ד נט(4) 529].
4.
הוא הדין בטענת הטעות ביישום הדין. ברע"א 7401/11
boyes drive

investments cc
ואח' נ' ים חיים בע"מ ואח'
(מיום 27.11.11) חזר והדגיש בית המשפט העליון כי "הלכה מימים ימימה היא כי טעות בישום הדין בידי הבורר אינה עילה לביטול פסק הבוררות...כך למשל הוא הדבר בנוגע לטענת המבקשות לפיה קיימת סתירה בין אופן חישוב הפיצוי לבין קביעת הבורר באשר לשיעור הפיצוי בו חויבו המבקשות. אף אם נפלה טעות בדרך חישוב הנזק (ואיני נדרש לכך), לכל היותר מדובר בטעות שנפלה בפסק הבורר".
משכך, גם לו סברתי כי הבורר שגה ביישום הדין, למשל בכך שלא פסק לטובת המבקשת, במודע יש לומר, ריבית והפרשי הצמדה על סכומי ההחזר בהם חייב את המשיבה, הגם שפסק כאלו לטובת המשיבה, עדיין לא היה בכך לשמש עילת ביטול.
5.
המבקשת אף עותרת לבטל את הפסק בטענת חריגה מסמכות, משפסק בנושאים שלא מופיעים כלל בכתבי הטענות. כך למשל, לא היה הבורר מוסמך לבדוק את התוצאה העסקית של המיזם (חישוב הרווח הסופי) אף לא להתייחס לנושא המע"מ.
סעיף 24(3) לחוק קובע עילת ביטול עת "...הבורר פעל ללא-סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם-הבוררות".
הדעה הרווחת כיום הינה כי עילת הביטול לפי סעיף זה, חלה במקרה בו חרג הבורר מהסמכויות שהוקנו לו בהסכם הבוררות, לאו דווקא מהאמור בכתבי הטענות.
כך גם נקבע ברע"א 256/10 גאידמק נ' טרוים (מיום 7.11.11): "...החוק עצמו ממקד את עילת חוסר הסמכות בחריגה מהסכם הבוררות...מגמת הפסיקה היא לפרש בצמצום את עילות הביטול לפסק בורר. לפיכך, פרשנות מצמצת של עילת חוסר הסמכות מורה כי אין הכוונה לחריגה מהנכתב בכתבי הטענות" (בסעיף 11).
במקרה גאידמק הובעה הנמקה לפיה משהופטר הבורר מסדרי הדין, ממילא אינו כפוף עוד למסגרת המצומצמת של כתבי הטענות, ואת מתחם ההכרעה גודר הסכם הבוררות, כן ראו רע"א 8078/10 אלרום נ' קונפורטי (מיום 13.1.11) שם אימץ בית המשפט העליון את דעת המיעוט (כבוד השופט לוין) בע"א 5248/94 מדינת ישראל נ' קיבוץ עין גב, פ"ד נ(1) 284.
בענייננו, הבורר הופטר מסדרי הדין. יתרה מזו, כל הבוררות סבבה סביב ההתחשבנות במיזם. עת לכל צד הוקנו האחוזים שלו (70% ו30%) בהוצאות ובהכנסות, לא יכול היה הבורר לחשב את התוצאה הסופית, מבלי לחשב קודם לכן את ההוצאות, ההכנסות והרווח שנותר בקופת המיזם, ובכלל זה גם נושא המע"מ. גם אם בכתבי הטענות לא נאמר במפורש שעל הבורר לחשב את התוצאה העסקית של המיזם, איני רואה כיצד ניתן היה לנהל את הבוררות, מבלי שקודם לכן חושב נתון בסיסי זה.
6.
טענה אחת שבפי המבקשת ראויה להישמע, אך גם אותה מצאתי לנכון לדחות משלא גרמה למבקשת לעיוות דין. בתביעתה בפני
הבורר עתרה המבקשת לחיובם האישי של גולדין בגין חובותיה של המשיבה – החברה בשליטתם. בפסק הבורר לא מצאתי כל התייחסות לסוגית החיוב האישי, ואינני מקבלת את טענת המשיבה לפיה באמירה לפיה נדחות יתר טענות המבקשת, ובחייבו רק את המשיבה בהשבה, רואים את פסק הבורר ככזה הדוחה את התביעות האישיות נגד גולדין. יחד
עם זאת, הבוררות נוהלה מטעמים כלכליים ולא מטעמים עונשיים או נקמניים. הכרעה בחיובו האישי של בעל מניות או אורגן של חברה, נדרשת בדרך כלל, עת התאגיד עצמו אינו בעל יכולת פירעון, באופן המעמיד את הזוכה בפני
שוקת שבורה. בענייננו, המשיבה שילמה את שחוייבה ע"י הבורר, כך שההימנעות מההכרעה בחיובם האישי של גולדין לא גרמה למבקשת כל חסרון כיס, וממילא גם לא הייתה צומחת לה כל תועלת מחיובם האישי. בהעדר נזק, ממילא לא נגרם עוות דין ובית המשפט מוסמך לפי החוק, לדחות בקשת לביטול פסק בורר, אף אם הוכחה עילת ביטול, עת לא נגרם כל עיוות דין.

התוצאה
אכזבתה של המבקשת מתוצאת פסק הבורר מובנת, אך בבקשתה לא גילתה כל עילת ביטול. לפיכך, הבקשה נדחית.
המבקשת תשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסל 25,000 ₪.

ניתן היום,
י' אב תשע"ב, 29 יולי 2012, בהעדר הצדדים.














הפב בית משפט מחוזי 14300-01/12 בנייני אריה פרשקובסקי נ' גן-חן חברה לבנין והשקעות בע"מ, יוסף גולדין, תמר גולדין (פורסם ב-ֽ 29/07/2012)