פסקי דין על מאיר הוניגבוים | פסקי דין על פטריסיה הוניגבוים | פסקי דין על אברהם אנגל ואח' | פסקי דין על "טפחות" בנק למשכנתאות והשקעות בע''מ | פסקי דין על חיים אגוזי | פסקי דין על דוד שזיפי ואח' |

2565/12 בשא     05/08/2012




בשא 2565/12 מאיר הוניגבוים, פטריסיה הוניגבוים, אברהם אנגל ואח' נ' "טפחות" בנק למשכנתאות והשקעות בע''מ, חיים אגוזי, דוד שזיפי ואח'




החלטה בתיק בש"א 2565/12



בבית המשפט העליון
בירושלים


בש"א 2565/12 - א'


לפני:

כבוד הרשמת דנה כהן-לקח


המבקשים:

1. מאיר הוניגבוים



2. פטריסיה הוניגבוים



3. אברהם אנגל


4. מתי בוגנים



נ


ג


ד



המשיבים:

1. "טפחות" בנק למשכנתאות והשקעות בע''מ



2. פורמלי חיים אגוזי



3. פורמלי דוד שזיפי


4. פורמלי עזבון אורנה קופילוב ז''ל


בקשה להארכת מועד להגשת הליך


החלטה



1.
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי. הבקשה להארכת מועד נסובה על החלטת כב' השופט י' שנלר בבית-משפט מחוזי תל-אביב-יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים מיום 16.2.2012. בהחלטה האמורה נקבע כי הערעור מטעם המבקשים לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו על פסק-דינו של בית-משפט השלום (ע"א 1594/08), סולק על הסף בשעתו לפי החלטת כב' הרשם ברנר נוכח דחיית בקשתם של המבקשים להארכת מועד. עוד נקבע כי הליכי ערעור שננקטו על-ידי המבקש 1 על החלטתו האמורה של כב' הרשם ברנר לא הובילו לשינוי התוצאה, שכן כב' השופטת שיצר התנתה את קבלת הערעור על החלטת הרשם ואת מתן האורכה שהתבקשה להגשת הערעור בבית-המשפט המחוזי, בהפקדה כספית שלא הופקדה. בהתחשב בכל אלה, פסק כב' השופט שנלר בהחלטה נשוא ההליך שלפניי כי בקשת המשיב 1 (הבנק) להורות למזכירות על מחיקת הערעור בבית-המשפט המחוזי (ע"א 1594/08 הנ"ל) "לכאורה אינה נצרכת לאור אשר פורט וכאמור הוחלט עוד בזמנו". סוף דבר; נקבע כי החלטת הרשם ברנר בנוגע לסילוק על הסף של הערעור שהגישו בשעתו המבקשים לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, הפכה לחלוטה בנוגע לכלל המבקשים ועל כן, ככל שהדבר לא בוצע עד כה, על מזכירות בית-המשפט המחוזי לעדכן את סיום הדיון בערעור, ואת הפרדתו מהערעורים האחרים שאותה עת היו תלויים ועומדים לפני בית-המשפט קמא.


כאמור, בקשת האורכה שלפניי נועדה להגשת הליך ערעורי על החלטתו האמורה של כב' השופט שנלר. למען הסר ספק יצוין כי השגה לבית-משפט זה על החלטת כב' השופט שנלר תהווה ערעור ב"גלגול" שלישי (ואף למעלה מכך), ולפיכך דרך ההשגה המתאימה על ההחלטה הנדונה היא באמצעות בקשת רשות ערעור.

2.
הבקשה להארכת מועד הוגשה בשם ארבעה מבקשים: המבקש 1 המייצג את עצמו, ואשר נראה כי הוא המבקש הדומיננטי והפעיל מבין ארבעת המבקשים; המבקשת 2 אשר בנה חתם בשמה על הבקשה להארכת מועד מטעמה; וכן המבקשים 3 ו- 4 המיוצגים על-ידי עו"ד יורם פיי. בנסיבות העניין, אני רואה להבחין בין עניינה של המבקשת 2 לבין עניינם של יתר המבקשים בהליך שבכותרת, וזאת מטעמים שיובהרו להלן.



עניינה של המבקשת 2

3.
מהחומר שהובא לעיוני עולה כי עקב מצבה הרפואי של המבקשת 2 והשלכתו על כשרותה המשפטית, מתנהלים הליכים למינוי אפוטרופוס לדין עבורה. מהחומר שלפניי לא ברור האם מונה למבקשת 2 אפוטרופוס לדין ומה היקף סמכויותיו (יצוין כי לבקשה מיום 17.7.2012 צורפו כ"נספח א" קטעים חתוכים מתוך החלטה שיפוטית של בית-משפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב, אולם לא ניתן להבין מהקטעים החתוכים את המכלול). מכל מקום, נוכח ההליכים הנוגעים לכשרותה המשפטית של המבקשת 2 ולמינוי אפוטרופוס לדין עבורה, לא ברור מכוח מה מייצגים המבקש 1 ו/או בנה של המבקשת 2 את ענייניה בהליך שבכותרת. במצב דברים זה, אני רואה למחוק את הבקשה להארכת מועד בכל הנוגע למבקשת 2. יובהר כי אין בכך כדי למנוע בעתיד הגשתה של בקשה להארכת מועד על-ידי אפוטרופוס לדין של המבקשת 2, וזאת בהתאם להוראות הדין החלות על העניין ובכפוף לאישור של בית-משפט מוסמך, אם וככל שאישור כאמור יידרש לצורך הגשת הליך כאמור (ראו והשוו: סעיף 47 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962). ברי כי אין בדבריי כדי להביע כל עמדה בעניינה של בקשת אורכה כאמור, אם תוגש.



עניינם של המבקשים 1, 3 ו- 4

4.
בפתח הדיון בעניינם של המבקשים 1, 3 ו- 4 (להלן גם:
יתר המבקשים
או:
המבקשים
) אני רואה להתייחס לסוגית האיחור בהגשת ההליך. בהקשר זה, אני רואה להבחין בין המבקשים 3-4 לבין המבקש 1:


בכל הנוגע למבקשים 3-4 - במערכת נט-המשפט קיים אישור מסירה סרוק לפיו החלטתו של כב' השופט שנלר הומצאה באמצעות דואר רשום למען של עו"ד פיי המייצג את המבקשים 3-4. יצוין כי מאישור המסירה לא ברור האם ההמצאה בוצעה ביום 23.2.2012 או ביום 26.2.2012. בין כך ובין אחרת, הבקשה להארכת מועד שבכותרת (שנפתחה במזכירות בית-המשפט ביום 28.3.2012) הוגשה באיחור. בהחלטתי מיום 12.7.2012 ביקשתי את התייחסותו של עו"ד פיי למספר עניינים, ובהם פשר האיחור בהגשת ההליך מטעם מרשיו. לטענת בא-כוח המבקשים 3-4, עו"ד פיי, בתגובתו מיום 1.8.2012, לא היה איחור בהגשת ההליך שבכותרת שכן אין למנות את תקופת 30 הימים הקבועה בדין להגשת הליך ערעורי החל מהיום שבו הומצאה לידיו החלטת כב' השופט שנלר. לפי הנטען, המשיב 1 (הבנק) נמנע מלהמציא למבקשים בזמן אמת את הבקשה שהגיש לבית-המשפט המחוזי בסמוך לפני מתן ההחלטה נשוא ההליך שבכותרת. לשיטת עו"ד פיי, יש למנות את תקופת 30 הימים להגשת ההליך הערעורי, רק מהמועד בו הומצאה למרשיו בדיעבד בקשתו האמורה של המשיב 1 (הבנק). אומר מיד כי לטענה זו אין בסיס בדין, שכן בהתאם לתקנות 399 ו- 402 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, התקופה להגשת הליך ערעורי על החלטה שניתנה שלא במעמד הצדדים, נמנית מעת המצאתה לצדדים. בהתאם לכך, ההליך שבכותרת הוגש באיחור שמשכו יום או שלושה ימים (כאמור, קיימת חוסר בהירות באישור המסירה בנוגע למועד בו הומצאה ההחלטה למענו של עו"ד פיי - ביום 23.2.2012 או ביום 26.2.2012).


אשר למבקש 1 - מלכתחילה סברתי כי בקשת האורכה מטעמו הוגשה באיחור של שלושה ימים (ראו: החלטתי מיום 19.6.2012). כך, שכן בהתאם לאישור מסירה סרוק במערכת נט-המשפט, החלטתו הנדונה של כב' השופט י' שנלר בבית-המשפט המחוזי, הומצאה ביום 22.2.2012 באמצעות דואר רשום לעו"ד לויים, שהמבקש 1 ציין את שמה כמורשית המצאה עבורו בבית-המשפט קמא ואף בבית-משפט זה. ביקשתי את התייחסותו של המבקש 1 לעניין. בתגובתו מיום 10.7.2012 טען המבקש 1 כי החלטתו של כב' השופט שנלר הומצאה לכתובת ביתה של עו"ד לויים בפתח-תקווה במקום לכתובת משרדה ברמת-גן. עוד נטען כי כתובת המשרד (ולא כתובת הבית) של עו"ד לויים היא אשר נמסרה כמען להמצאה עבור המבקש 1 בבית-המשפט קמא; וכי ההחלטה נמסרה למבקש על-ידי עו"ד לויים באמצעות הפקס רק ביום 28.2.2012, לאחר שעותק של ההחלטה הגיע אל ביתה של עו"ד לויים (במקום אל משרדה). בדיקה במערכת נט-המשפט העלתה כי המבקש 1 אכן מסר את כתובת משרדה של עו"ד לויים כמען להמצאת כתבי-בית-דין עבורו. לא ברור, אפוא, כיצד ומדוע נשלחה החלטתו של כב' השופט שנלר על-ידי מזכירות בית-המשפט קמא אל כתובת ביתה – במקום אל כתובת משרדה – של עו"ד לויים.

5.
אומר מיד כי בעניינו של המבקש 1, ספק בעיניי אם המצאת דבר הדואר לכתובת ביתה של עו"ד לויים במקום לכתובת משרדה, מהווה פגם מהותי בהמצאה עד כדי איוּן תוֹקפה, בהתחשב בכך שעו"ד לויים חתמה בעצמה על אישור המסירה של דואר ישראל ביום 22.2.2012. יחד עם זאת, אינני רואה לקבוע מסמרות בדבר. לצורך הדיון בלבד, מוכנה אני להניח לטובת המבקש 1 כי ההחלטה נשוא ההליך שבכותרת נמסרה לידיו ביום 28.2.2012 כנטען על-ידו, וכי ההליך שבכותרת - שנפתח ביום 28.3.2012 - הוגש בתוך תקופת 30 הימים הקבועה בדין להגשתה של בקשת רשות ערעור. זאת ועוד; מוכנה אני להניח לטובת המבקשים 3-4 כי משך האיחור בהגשת ההליך שבכותרת היה יום בודד (זאת בהתאם לחלופה המטיבה עימם לפיה החלטת כב' השופט שנלר הומצאה לעו"ד פיי ביום 26.2.2012). אף בהנחה שכך, אינני רואה להיעתר לבקשת האורכה מטעם המבקשים 1, 3 ו- 4. כידוע, גם כאשר מדובר במשך איחור קצר של יום בודד, ואפילו כאשר הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע לכך בדין, אין מדובר בשיקולים מכריעים. תנאי בלעדיו-אין לצורך היעתרות לבקשה להארכת מועד הוא הוכחת "טעם מיוחד" לעיכוב בהגשת ההליך (ראו: בש"ם 6229/11
דון-יחיא נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה
(לא פורסם, 10.1.2012), פיסקה 10, משם עשוי לעלות כי רק לאחר שהוכח "טעם מיוחד", ייגש בית-המשפט לבחון את השאלה האם בקשת האורכה הוגשה בתוך התקופה שנקבעה לכך בדין אם לאו). בנסיבות העניין, אני סבורה כי המבקשים לא הרימו את הנטל להוכיח "טעם מיוחד" לעיכוב בהגשת הליך ערעורי מטעמם:



ראשית
,

לא ברור מטיעוני המבקשים עד מתי מתבקשת האורכה להגשת ההליך הערעורי ומהו "הטעם המיוחד" המצדיק את האורכה המבוקשת. אם הבנתי נכון, הרי מתבקשת אורכה עד לבירור סוגית כשרותה המשפטית של המבקשת 2 עקב מצבה הרפואי, ועד שהאפוטרופוס לדין שמתמנה לה ייכנס לתפקידו וילמד את ענייניה המשפטיים; ו/או מתבקשת אורכה עד שהמבקשים יגישו בקשה לביטול החלטתו של בית-המשפט קמא במעמד צד אחד ועד שבקשה זו תוכרע. בקשות אלה דינן להדחות. בכל הנוגע לסוגית כשרותה המשפטית של המבקשת 2 – אינני רואה לאפשר ליתר המבקשים אורכה להגשת הליך ערעורי מטעמם עד להסדרת הסוגיה האמורה, שכן לא ברור האם התמנה למבקשת 2 אפוטרופוס לדין ומהו סמכויותיו; האם אותו אפוטרופוס לדין יראה לנהל הליך ערעורי בשמה של המבקשת 2 כנגד החלטתו הנדונה של כב' השופט שנלר; וכן האם יידרש אישור מקדים של ערכאה מוסמכת לכך. בנסיבות אלה, אין מקום לקשור בין הגשת הליך ערעורי מטעמם של המבקשים 1, 3 ו- 4 לבין הסדרת סוגית כשרותה המשפטית של המבקשת 2 (אשר, כאמור, לא ברור כדבעי אילו הליכים ננקטו בעניין, ומה תהא עמדת האפוטרופוס לדין בשאלת ניהול הליכים בשמה של המבקשת 2).


בכל הנוגע לבקשה לקבלת אורכה עד להגשתה של בקשה לביטול החלטתו של בית-המשפט קמא נשוא ההליך שבכותרת – אף היא אינה מחזיקה מים. על-פני הדברים, ספק רב אם בכל הנוגע למבקשים 1, 3 ו- 4, קיים בסיס ממשי לטעון כי ההחלטה הנדונה ניתנה במעמד צד אחד, ומכל מקום בעניינם של המבקשים 1, 3 ו-4 כבר חלף מועד 30 הימים הקבוע בדין להגשתה של בקשת ביטול. מעבר לכך, אינני רואה ליתן אורכה להגשת הליך ערעורי עד למתן הכרעה בהליכים שטרם הוגשו, ואשר טיבם לא ברור די הצורך ולא ידוע לוח-הזמנים להגשתם ולבירורם.


סיכומם של דברים עד כה; במצבה של המבקשת 2 וכן בכוונה ערטילאית להגיש הליכים נוספים לבית-המשפט קמא שמועד הגשתם, טיבם ומשכם לא הובהרו, אין כדי להוות "טעם מיוחד" לעיכוב בהגשתו של הליך ערעורי מטעם המבקשים 1, 3 ו- 4.

6.

שנית
, אני רואה לציין כי התנהלותם הדיונית של המבקשים בהליך שבכותרת מעוררת קושי ניכר. בסמוך לאחר הגשתה של הבקשה להארכת מועד שבכותרת - ביום 29.3.2012 - הגיש המבקש 1 בכתב-ידו למזכירות בית-המשפט בקשה לעכב את הטיפול בהליך לצורך הגשת נוסח מתוקן לבקשה להארכת מועד. נראה כי המזכירות המתינה מאז אותה עת להגשת הנוסח המתוקן, ואף שוחחה טלפונית מספר פעמים עם המבקש 1 בעניין זה (קיימות תרשומות בכתב-יד בתיק הרשמים אודות שיחות טלפוניות כאמור). אף-על-פי-כן, נוסח מתוקן לא נשלח מעולם, וההליך שבכותרת נותר ללא טיפול במשך כחודשיים וחצי, בלא שהמבקש 1 ניסה להגיש נוסח מתוקן של הבקשה להארכת מועד ובלא שמי מהמבקשים פנה לבית-המשפט בבקשה מתאימה אחרת. המזכירות העבירה התיק לטיפולי ביום 17.6.2012. בהחלטותיי הקודמות בתיק ביקשתי את הסבריהם של המבקשים להתנהלותו הדיונית האמורה. עיינתי בתגובות המבקשים ולא השתכנעתי כי עלה בידיהם להציג הצדקה משכנעת להתנהלות המתוארת. העדר המעש של המבקשים במשך חודשיים וחצי לאחר הגשת ההליך שבכותרת, אינה עולה בקנה-אחד עם חובתם כבעלי-דין לפעול בשקידה ראויה לשם ניהול הליכיהם המשפטיים. אוסיף כי לטענת המשיב 1 (הבנק) בבקשתו מיום 11.7.2012, המבקשים נמנעו מלהמציא לו את כתב הבקשה להארכת מועד. בהתחשב בכך, ועל רקע העובדה שהמבקשים לא יזמו כל פנייה לבית-המשפט במשך כחודשיים וחצי לאחר הגשת ההליך שבכותרת אשר נותר ללא טיפול לפי בקשתו של המבקש 1 למזכירות בית-המשפט, טען המשיב 1 - ובצדק - כי היה לו בסיס לצפות שהחלטתו של כב' השופט שנלר הפכה לחלוטה. בהתחשב בכל אלה, אני סבורה כי יש בהתנהלותם הדיונית הבעייתית של המבקשים בהליך שלפניי כדי להצטרף להעדרו של "טעם מיוחד" לעיכוב בהגשת ההליך הערעורי, ולחזק את המסקנה בדבר דחיית בקשת האורכה שלפניי.

7.
בסיום הדברים אני רואה להוסיף כי על רקע מכלול נסיבות התיק, קשה להימנע מהרושם כי המבקשים 1, 3 ו- 4 משתמשים בהליך זה בניסיון לקבל מעין "הרשאה פתוחה" ללא תאריך סיום, להמשך נקיטת הליכים כנגד המשיב 1 בערכאה זו ובערכאות אחרות, בלא להתחייב על טיבם של ההליכים ועל פרק-זמן מוגדר להגשתם. לכך לא ניתן להסכים. אוסיף ואומר כי בנסיבות העניין, העמימות בה נוּסחה הבקשה להארכת מועד לעניין משך האורכה המבוקשת וטעמיה, וכן ההתנהלות הדיונית מעוררת הקושי של המבקשים בהליך שלפניי, מצטרפים להתנהלות הבעייתית עליה עמד בית-המשפט קמא בהחלטתו נשוא ההליך שבכותרת.

8.
סוף דבר; בהעדר "טעם מיוחד" לעיכוב בהגשת ההליך הערעורי ובשים לב להתנהלות הדיונית הבעייתית של המבקשים 1 3 ו- 4 בהליך שבכותרת, לא מצאתי בסיס להיעתר לבקשה להארכת מועד מטעם המבקשים 1 3 ו- 4, והיא נדחית. בעניינה של המבקשת 2, הבקשה להארכת מועד נמחקת כאמור בפיסקה 3 לעיל.


ניתנה היום, י"ז באב תשע"ב (5.8.2012).



דנה כהן-לקח
, שופטת




ר ש מ ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

12025650_f06.doc

כש

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








בשא בית המשפט העליון 2565/12 מאיר הוניגבוים, פטריסיה הוניגבוים, אברהם אנגל ואח' נ' "טפחות" בנק למשכנתאות והשקעות בע''מ, חיים אגוזי, דוד שזיפי ואח' (פורסם ב-ֽ 05/08/2012)