פסקי דין על משה בריטש | פסקי דין על rusper international limited | פסקי דין על אירונאוטיקס מערכות הגנה | פסקי דין על אבי לאומי | פסקי דין על צביקה נווה |

1294/06 א     06/08/2012




א 1294/06 משה בריטש, rusper international limited נ' אירונאוטיקס מערכות הגנה בע"מ, אבי לאומי, צביקה נווה








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



6 אוגוסט 2012

ת"א 1294-06
בריטש ואח' נ' אירונאוטיקס מערכות הגנה בע"מ
ואח'




בפני

כב' השופטת
דניה קרת-מאיר

התובעים
1
.
משה בריטש

2
.
rusper international limited
ע"י ב"כ משרד עוה"ד עמית גולשטיין-לירן


נגד

הנתבעים



צד ג
1. אירונאוטיקס מערכות הגנה בע"מ
2. אבי לאומי
ע"י ב"כ משרד עו"ד גולדפרב זליגמן ושות'

צביקה נווה
ע"י ב"כ עוה"ד אהרון





פסק דין


1.
עילות התביעה - כתב התביעה המתוקן
התביעה בפני
י היא תביעה למתן חשבונות ותביעה כספית בסכום משוער של 4 מיליון ₪.
בכתב התביעה נאמר כי תחילתה של הפרשה היא במעשי הטעייה מכוונים אשר נעשו על ידי הנתבע מס' 2,
אבי לאומי
- מנהלה ובעל השליטה של הנתבעת 1, אירונאוטיקס מערכות הגנה בע"מ
(להלן: "לאומי" ו- "הנתבעת" – בהתאמה)
התובע
1 משה בריטש
(להלן: "התובע" או "בריטש"), הוא בעלים של התובעת 2
rusper international limited

(להלן: "החברה" או "התובעת").
בכתב התביעה נאמר כי הנתבעים השתמשו בשירותי התובעים ומינו את התובע כסוכן בלעדי לשיווק ציוד צבאי במדינת אנגולה באפריקה, בשווי מוערך של כ- 3 מיליון דולר (להלן: "עסקת הנשק").
נטען כי הובטח לתובעים ששכרם בגין שיווק עסקת הנשק יהיה בשיעור 30% משווי העסקה כלומר 900,000 דולר.
התובע טען כי יש לו קשרים מצויינים עם הצמרת הביטחונית של אנגולה וכי הוא מיודד עם רמטכ"ל הצבא האנגולי ומפכ"ל המשטרה כתוצאה מעסקות נשק קודמות.
לדברי התובע,
הוא עסק במשך שנה וחצי בשיווק עסקת הנשק עבור הנתבעים ואף הביא לבואם של גורמים בכירים מאנגולה לארץ.
בסופו של דבר נחתמה עסקת הנשק שלא באמצעות התובע ואת הנתבעת ייצגה חברת א.ל.א.ר בע"מ (להלן: " א.ל.א.ר ") - חברה המתחרה בתובע.
פעולה זו נעשתה על ידי הנתבעים בכוונה מראש כדי לא לשלם לתובע את השכר שהובטח לו.
התובע תיאר את המגעים אשר התנהלו בין התובעים לבין הנתבעת בתחילת שנת 2000 באמצעות נציגת הנתבעת מר צביקה נווה
(להלן: "נווה"), אשר שימש באותה עת כסמנכ"ל השיווק של הנתבעת.
נטען כי הנתבעת ניהלה מו"מ עם התובע על מנת שישמש כסוכן בלעדי מטעמה לשיווק ציוד מזל"טים לאנגולה.
עוד נאמר, כי ביום 24.4.00 נחתם בין התובעים לבין הנתבעת הסכם על פיו הוסמך התובע לשמש כסוכן בלעדי. ההסכם הנטען צורף כנספח א' לכתב התביעה.
התובע טען כי פעל נמרצות לצורך שיווק וקידום ענייניה של הנתבעת באנגולה.
הפעילות כללה נסיעות מרובות, הפעלת קשרים עם צמרת הממשל האנגולי, פגישות עם אישיים בתחום הביטחון, פרזנטציות וסיור במפעלי הנתבעת בארץ.
התובע גם טען כי עסקת הנשק סוכמה על כל פרטיה במשאים ומתנים רבים אותם ביצע התובע.
התובע טען הנתבע 2
אבי לאומי
(להלן: "לאומי") פעל כלפיו במרמה.
נודע לתובע כי א.ל.א.ר מנהלת את המגעים לחתימת העסקה תוך הפרה בוטה של הסכם הסוכנות הבלעדי.
התובע טען כי אין זו הפעם הראשונה בה סוכנים נופלים קורבן למעשי הונאה ומרמה מצד הנתבעים ברשותו של אבי לאומי
.
בהקשר זה צורף תצהירו של מר אורי יפה (להלן: "יפה").
עוד נטען כי הנתבעים הפרו את הסכם הסוכנות הבלעדי, לא קיימו את ההסכם בתום לב וכל כוונתם של הנתבעים היתה לנצל את קשריו של התובע באנגולה ולהכין באמצעותו את העסקה באופן הטוב ביותר.
בכתב התביעה נטען כי הנתבעים ביצעו עוולות של גזל תרמית ורשלנות, פעלו תוך כדי עשיית עושר ולא במשפט וכי לאומי הפר את חובות הזהירות והאמון המוטלות עליו מכח חוק החברות.
2
.
טענות ההגנה
בכתב ההגנה המתוקן נטען כי לא צורף לכתב התביעה, אף לאחר שתוקן על ידי הוספת החברה כתובעת נוספת,
כל הסכם סוכנות בלעדי.
אי צירוף מסמך מהותי זה אומר דרשני באשר לעצם קיומו של ההסכם.
כדי לטשטש מחדל זה מפנים התובעים למכתב המצורף כנספח א' לכתב התביעה (להלן: "המכתב"), בו מאשרת הנתבעת לגורם שלישי כי נכון למועד כתיבת המכתב - החברה היא סוכן יחיד (ולא בלעדי) של הנתבעת באנגולה.
הנתבעים ציינו בכתב ההגנה כי בתשובה לבקשה לסילוק על הסף של התביעה המקורית, טען התובע תוך שינוי גרסתו כי אותו הסכם סוכנות בלעדי עליו הוא מבסס את התביעה הוא בעצם הסכם בעל פה.
באופן מפתיע אין לגירסה זו זכר בכתב התביעה המתוקן.
הנתבעת, אשר מוכרת ציוד בטחוני ובין היתר מזל"טים, לא חתמה על הסכם בקשר לעסקת נשק ולכן גם לא קמה לתובעים זכות לקבלת תשלום.
בסוף שנת 2001 פנתה התעשייה האווירית לישראל בע"מ (להלן: "התעשייה האווירית") לנתבעת וביקשה להפנות אליה חברה ישראלית בשם א.ל.א.ר.
א.ל.א.ר פעלה באותו זמן באנגולה ופנתה לצורך כך לסיועה של התעשייה האווירית.
בהמשך התקשרה א.ל.א.ר עם הנתבעת לשם רכישת מוצרים של הנתבעת.
התובעים אינם הגורם המקשר בין הנתבעת לבין א.ל.א.ר. אין כל קשר סיבתי בין פעולות כלשהן שביצעו התובעים, טענה המוכחשת, לבין ההתקשרות עם חברת א.ל.א.ר ביוזמתה המלאה של התעשייה האווירית.
אין גם כל מקום להגשת התביעה כנגד לאומי באופן אישי.
נטען כי אין בסיס עובדתי לא לטענה בדבר קיומו של הסכם סוכנות בלעדי, אשר נחתם כביכול בין התובעים לבין הנתבעת, ולא לקיומה של עסקת נשק ממנה אמור להיגזר תשלום לתובע.
אין לראות במכתב נספח א' בגדר הסכם סוכנות בלעדי. בעניין זה אף נטען כי על המכתב מתנוססת רק חתימתו של מר צביקה נווה
, לשעבר סמנכ"ל השיווק של הנתבעת (להלן: "נווה"), למרות שהיה צריך לצרף חתימה של גורם נוסף על מנת לחייב את הנתבעת.
גם אם ניתן היה לראות במכתב כהסכם סוכנות הרי שאין מדובר בהסכם המקנה לתובע בלעדיות.
יש להבחין בין סוכן בלעדי לבין סוכן יחיד.
הנתבעת מוכרת ציוד בטחוני ולא נשק וטעותם של התובעים בעניין זה רק מעידה שהם לא עסקו בקידום ענייניה של הנתבעת.
עוד נטען כי התובעים פעלו בחוסר תום לב ובשיהוי ואין הם זכאים לצו למתן חשבונות.
הנתבעים התייחסו באופן מפורש לכל אחד מסעיפי התביעה.

בכתב התשובה
נאמר כי הנתבעים אינם מכחישים קיום הסכם סוכן אלא מכחישים קיום הסכם סוכנות בלעדי.
עוד נאמר כי מדובר בהסכם בעל פה אשר נכרת ונחתם במשמעות סגור.
המכתב אשר צורף - צורף כראייה לקיום הסכם הסוכן. לכן, אין למעשה שינוי גרסה.
במסגרת כתב התשובה אף תוארו פעולות התובעים לקידום ענייני הנתבעת באנגולה.
כמו כן נאמר כי מוצרי הנתבעת נכנסים בהגדרת "נשק".

3
.
ההליכים בין הצדדים
במסגרת ההליכים המקדמיים הגישו הנתבעים בקשה לפיצול הדיון בתובענה, לה ניתנה הסכמת התובעים.
כב' השופט אורנשטיין קבע בהחלטה מיום 9.10.07 כי הדיון יפוצל כך שתחילה תתברר שאלת החבות, כלומר קיום הסכם סוכנות בלעדי ואם כן משמעו ותנאיו. בכפוף לכך תתברר שאלת הפיצוי המגיע.
לאחר מכן הגישו התובעים תצהירי עדות ראשית על ידי התובע ונווה וכן מצהיר נוסף.
הנתבעים הגישו בקשה למתן אורכה להגשת הודעת צד ג'.
בבקשה נאמר כי מתצהירו של נווה עלה כי הוא מצהיר שכרת כביכול בשם הנתבעת הסכם סוכנות בלעדי עם התובעים, תוך יצירת מצג שווא באשר לסמכויותיו.
לכן, אם יכריע בית המשפט כי נכרת הסכם סוכנות כנטען תהיינה לנתבעת
טענות טובות כנגד נווה.
הנתבעים ביקשו אורכה להגשת הודעת צד ג' עד שיושלם השלב הראשון של התובענה.
בסופו של דבר הותרה הגשת הודעת צד ג', אולם נקבע כי הודעת צד ג' תתברר יחד עם חלקה הראשון של התביעה בעניין החבות.

בהודעת צד ג' נטען, בתמצית, כי אם בית המשפט יפסוק כי הסכם סוכנות בלעדי אכן נכרת וכי הנתבעים הפרו אותו ולכן מגיע לתובעים פיצוי – יתבקש בית המשפט להעביר את האחריות המלאה לנווה.
נטען כי אם הסכם הסוכנות אכן נכרת, הרי שנווה פעל בחוסר סמכות ובניגוד לחובת הנאמנות שלו כלפי הנתבעת.
עוד נאמר כי בכל מקרה מדובר בהתקשרות בעסקה שאינה כדאית ואיננה סבירה.
בכתב ההגנה להודעת צד ג' נטען כי הסכם הסוכנות הבלעדי היה בהסכמתם ובידיעתם של הגורמים המוסמכים בנתבעת; ההסכם נעשה בסמכות מלאה; העסקה היתה כלכלית ותאמה את מדיניות החברה.

לאחר שנשמעו הראיות והוגשו סיכומי הצדדים התקיימה ישיבת פשרה ביוזמת בית משפט.
בדיון שהתקיים ביום 20.5.12 הגיעו הנתבעים וצד ג' להסדר על פיו תדחה הודעת צד ג'. סכום ההוצאות אשר ייפסק הושאר לשיקול דעת בית משפט במסגרת פסק-הדין בתביעה בין התובעים לבין הנתבעים.

4.
דיון והחלטה
א
.
האם נחתם הסכם סוכנות בלעדי
בשלב ראשון יש לפרט את עדויות הצדדים בעניין הסכם הסוכנות.
התובע העיד כי מאז שנת 85' הוא פועל באפריקה ומאז שנת 94' הוא פועל באנגולה בעסקים שונים וביניהם תיווך, יזום, שיווק ומכירת אמצעי לחימה ומוצרי תעשיות ביטחוניות.
התובע הבהיר בתצהירו כי באפריקה נסגרות עסקאות תוך הסתייעות בצמרת הביטחון והכלכלה. הסיבה לכך היא שגורמים אלה מקבלים עמלות גבוהות עבור הסיוע ונדרשת רמת אמון אישית אדירה כדי לגרום להם לבטוח בך.
התובע טען כי קשר קשרים עסקיים עמוקים עם אישי צמרת באנגולה בתחום הממשל, הצבא, המשטרה והכלכלה וכי הוא מחזיק בכרטיסי יועץ לצבא ויועץ אישי לצבא.
עוד נאמר על ידי התובע כי דבר טיב ועוצמת קשריו נפוץ בארץ ובעולם בקרב חברות המבקשות לשווק תוצרת ושירותים לאנגולה.
הוצאות המחייה והשהייה באנגולה עצומות וכך גם הוצאות הטיסה.
לפתחה של אנגולה משחרות חברות זרות רבות, שכן מדובר במדינה מתפתחת בעלת אמצעים ולכן כל שיווק של מוצר נתקל
בתחרות עצומה.
אנשים כמו התובע חיוניים ביותר עבור חברות זרות המבקשות דריסת רגל באנגולה.
בשנת 98' היתה אנגולה עדיין תחת מלחמה רבת שנים במורדים.
ידידו של התובע, הגנרל פסירה, מפקד כוחות הקומנדו בצבא אנגולה, נהג לספר לתובע על הקושי באיתור המורדים. התובע תיאר באוזניו את המזל"ט עד שהגנרל הביע בו התעניינות רבה.
בשנת 98' הביא את התובע גנרל פסירה מאנגולה לביקור בארץ, בין היתר לביקור במפעלי התעשייה האווירית, וביקש מהם להציג בפני
ו את
פעולות המזל"ט.
גנרל פסירה ביקש מהתובע כי "ייכנס עבורו" לתחום המזל"טים ויבצע בדיקות ובירורים.
לדברי התובע, מסוף שנת 99' עד שנת 2000 היו יחסיו עם התעשייה האווירית מתוחים על רקע עסקה אחרת
ולכן לא פנה אליהם בעניין המזל"טים.
התובע טען כי התחיל לשאול ולהתעניין בתחום המזל"טים.
חברות מסויימות לא התאימו לו שכן היו קשורות עם המתחרה שלו באנגולה, חברת א.ל.א.ר.
במהלך הבדיקות פגש את עמירם שניר שסיפר לו על הנתבעת. התובע העיד כי ביקש ממנו שיציג אותו בפני
איש השיווק.
בעקבות זאת נקבעה פגישה עם נווה – סמנכ"ל השיווק של הנתבעת.
התובע העיד כי בפגישה הראשונה אשר התקיימה עם נווה, הציג נווה את עצמו ותיאר את החברה כחברה צעירה ונמרצת, אשר פיתחה מוח חדש למזל"ט שיתרונו בכך שמדובר בקופסה קטנה וקלה למזל"ט קטן.
נווה הסביר כי קיים אב טיפוס אולם החברה טרם החלה בייצור סדרתי.
התובע תיאר לנווה את ניסיונו וקשריו באנגולה ולדבריו "ראיתי שאני מוצא חן בעיניו".
לדברי התובע, תיאר בפני
נווה את העמלות הגבוהות שיידרש לשלם למקומיים באנגולה ואת ההוצאות הצפויות כדי לשווק את הנתבעת.
התובע טען כי באותה פגישה ראשונה הציע לו נווה שתי אפשרויות התקשרות: סכום שנתי קבוע ואחוזים נמוכים עבור כל עסקה - או שכל ההוצאות תהיינה על התובע והאחוזים שיקבל יהיו גבוהים יותר.
התובע אמר כי ברצונו לחשוב על ההצעה והם קבעו לשוב ולהיפגש.
התובע העיד כי הפגישה השנייה

התקיימה במשרדי הנתבעת ביום 24.4.00.
בשלב ראשון של אותה פגישה פגש התובע את נווה והודיע לו כי אין הוא מעוניין בהתקשרות מהסוג הראשון, שהיא למעשה התקשרות מסוג רייטינר .
לדבריו דרש כי החברה, באמצעותו, תהיה סוכנת בלעדי. כמו כן, דרש כי העמלה תהיה בשווי 30% משווי כל עסקה וכן הוצאות חריגות אשר תוחזרנה באופן מיידי.
לדברי התובע, הסכים נווה באופן מיידי לכך לרבות לדרישה להסכם סוכנות בלעדי והודיע לתובע כי תנאיו מקובלים.
עם זאת, דרש נווה כי תפקידו של התובע יסתכם בהבאת הצדדים לגיבוש הסכמות וכי
תוכן ההסכמות וכריתת ההסכמים תעשה ישירות על ידי הנתבעת.
התובע העיד בתצהיר כי "נכרת ביננו הסכם בעל פה".
התובע הדגיש כי נווה אמר לו שהוא מוסמך לאשר את ההסכם.
נווה אמר לתובע כי למרות שהמנכ"ל הוא מר רועי פורת (להלן: "פורת"), מי שקובע
בנתבעת הוא לאומי ו"על פיו יישק דבר". לאחר מכן ניגשו התובע ונווה לחדרו של לאומי.
נווה הציג את התובע בפני
לאומי במילים "זה צ'יקו והוא יהיה הסוכן הבלעדי שלנו באנגולה".
לדברי התובע, לחץ יד עם לאומי והם ערכו הכרות הדדית.
עוד נאמר בתצהיר כי זכור לתובע שלאומי מכר לו "את יכולות הנתבעת ואת אמינותה".
התובע ציין כי היחסים עם התעשייה האווירית הדאיגו אותו שכן היה מקושר עימה בעסקה באנגולה והוא דאג מתגובתה אם ישווק את מוצרי הנתבעת.
בתשובה לשאלה בעניין זה אמר לאומי לתובע כי לנתבעת יש הסכם עם התעשייה האווירית, על פיו הנתבעת משווקת מזל"טים מגודל מסויים ומטה והתעשייה האווירית את השאר.
עוד נטען כי לאומי אמר לו שהתעשייה האווירית היא שותפה בנתבעת ולכן אין לו מה לדאוג.
בתום סבב הכרות אשר נערך במשרד חזר התובע עם נווה לחדרו וביקש לקבל הסכם סוכן כתוב.
לדברי התובע, ניגש נווה ללאומי וחזר אליו ואמר שהכל מקובל על לאומי. אולם, מכיוון שמדובר בחברה צעירה אין לה עדיין הסכמי סוכן כתובים.
התובע העיד כי דרש לקבל לפחות אישור בכתב, למרות שנהג לעשות הסכמים בעל פה עם שותפים עסקיים אותם הכיר זה מכבר והאמין להם.
מאחר ואת הנתבעת הכיר רק זמן קצר דרש בכל זאת מסמך כתוב.
נווה יצא שוב מהחדר והשיב לו כי לאחר שבדק עם לאומי ניתן למסור לו אישור. האישור נחתם על ידי נווה בידיעתו ובהסכמתו המלאה של לאומי.
אותו אישור הוא המכתב מיום 24.4.00 אשר צורף כנספח א' לכתב התביעה המתוקן.

נוסחו של המכתב, המופנה למשרד ההגנה
של אנגולה ונשיא חברת הרכש הבלעדי של ממשלת אנגולה סימפורטקס, הוא כלהלן:
"
to: ministry of defence

cheaf of staff
simportex-president

subject: our agent in angola
we hereby confirm that rusper international ltd from the british virgin islands – by mr moshe britch, is our sole agent in angola, for all our products. mr. moshe britch is the only person which is authorized to speak on behalf of aeronautics uav systems itd."

בתצהירו של נווה, אשר הוגש מטעם התובעים, נאמר "ברצוני לומר חד וחלק – הסכם הסוכן היה הסכם סוכן בלעדי".
יש לציין כי נווה פוטר מהנתבעת במאי 2001. נווה העיד בחקירתו הנגדית כי הוא נשיא ובעלים של קצת פחות ממחצית המניות בחברה המתחרה בנתבעת בתחום המזל"טים.
נווה אף העיד בחקירתו הנגדית כי יש לו קשר עסקי עם התובע מאז שנת 2006 וכי התובע "הוא הסוכן שלנו באנגולה".
בתצהיר נאמר כי נווה הוא מומחה ותיק ומנוסה בתחום המזל"טים. בשנת 90' הקים חברה בשם אירוטים הנדסה בע"מ.בשנת 98' נכנס לאומי לאירוטים כבעל מניות.
אירוטים קיבלה חזקה במניות הנתבעת
אשר פעלה קודם לכן תחת השם נץ מערכות אויוניקה משולבות בע"מ.
נטען כי במסגרת תפקידו היו לנווה סמכויות נרחבות בתחום ההתקשרות בעסקאות של הנתבעת עם סוכנים וכדומה.
באפריל 2000 התקשר עימו עמירם שניר סיפר לו על התובע ועל קשריו באנגולה.
מספר ימים לאחר מכן יצר איתו התובע קשר טלפוני והם קבעו להיפגש.
כפי שנהג בכל פגישותיו עם סוכנים פוטנציאלים הציג את עצמו בפני
התובע ואת תפקידו, לרבות סמכותו להתקשר בהסכם עם סוכן.
נווה העיד כי הוא והתובע שוחחו על שיטת העמלות למקומיים הנהוגה באנגולה, ועל כך שבאפריקה עסקאות נסגרות תוך הסתייעות בגורמי שלטון וצמרת הבטחון והכלכלה.
התובע תיאר בפני
ו כיצד יצר קשרים אישיים עמוקים עם אישי צמרת באנגולה, ופרט את יוקר המחייה ואת מחיר הטיסות.
נווה העיד כי התובע הסביר לו על התחרות הקשה הקיימת באנגולה ועל הצורך לעשות שימוש באנשים כמוהו.
התובע דרש הסכם סוכנות בלעדי לאור העובדה שעבודת שיווק באנגולה כרוכה במאמץ רב ואדיר.
לנווה עצמו לא היתה התנגדות לכך והוא אף הסכים עם מניעי התובע.
התובע תיאר בפני
ו את יחסיו עם גנרל פסירה ואת הקושי באיתור המורדים במרחבי אנגולה, אשר היווה את הרקע לנטיעת רעיון המזל"ט אצל גנרל פסירה.
נווה טען כי התובע דרש כבר אז הסכם סוכנות בלעדי ועמלה בשיעור של 30%.
נווה חזר למעשה על האמור בתצהירו של התובע כמפורט לעיל.
בתצהיר תיאר נווה את הפגישה אשר התקיימה במשרדי הנתבעת ביום 24.4.00 וגם כאן חזר נווה על האמור בתצהירו של התובע.
נווה הסביר כי ידע שמתוך העמלה של 30% אשר דרש התובע עליו לשלם למקומיים אשר מסייעים בביצוע עסקאות.
היה ברור לנווה כי מדובר בחדירה לאנגולה הדורשת השקעה רבה מצידו של התובע.
עוד הוסיף נווה שאת שיעור העמלה ממילא התכוון להוסיף להצעת המחיר כמגולם בתוכה.
במסגרת סמכותו המלאה כרת אותה עת הסכם בעל פה עם התובע מטעם התובעת.
גם נווה העיד כי אמר לתובע שלאומי קובע הכל בנתבעת ואז נגשו לחדר הישיבות שם ישב לאומי.
לאחר שהתובע ביקש ממנו הסכם סוכן כתוב ניגש נווה, על פי האמור בתצהיר, ללאומי דיווח לו על פרטי ההתקשרות עם התובע וסיפר לו על
בקשת
התובע להעלות את הכל על הכתב.
לאומי אמר לו לומר לתובע שהנתבעת היא חברה צעירה ואין לה עדיין הסכמי סוכן כתובים.
התובע התעקש לקבל לפחות אישור בכתב.
נווה העיד כי חזר ללאומי והעביר לו את הדרישה ולאומי אישר לו להוציא אישור.
נווה חזר לחדר בו ישב התובע ויחד ניסחו את האישור בידיעתו ובהסכמתו של לאומי.
האישור מופנה למנהל סימפורטקס שהיא חברת הרכש הבלעדי של ממשלת אנגולה ולמשרד ההגנה של אנגולה.
באישור נרשם, לטענת נווה, כי החברה באמצעות התובע היא סוכנת בלעדי באנגולה לכל מוצריה של הנתבעת, והתובע הוא האדם היחידי המוסמך לדבר בשם הנתבעת.
הן התובע והן נווה טענו בתצהיר כי בלשון בני האדם השימוש במילים יחיד, כפי שכתוב במכתב, משמעו בלעדי וכי זו גם היתה כוונת הצדדים.
אנגלית איננה שפת האם לא של התובע ולא של נווה, והניסוח נעשה בתיאום מתוך כוונה משותפת לאשר הסכם סוכנות בלעדי.
כמו כן, נאמר על ידם כי מאחר והנתבעים מודים שנכרת הסכם סוכן והויכוח הוא רק לגבי סוגו – יש לראות באישור בגדר ראייה להסכם בעל פה.




לאומי העיד בתצהירו כי בשנת 2000 הציג לו נווה את התובע אשר הביע את רצונו לנסות ולשיווק את מוצרי החברה לגורמי ממשל באנגולה.
לאומי הבהיר כי באותה עת קיבלה הנתבעת פניות מגורמים רבים, אשר ניסו לעניין אותה במכירת מוצריה למדינה זו או אחרת. ברוב המקרים היה מדובר בניסיונות כושלים אשר נמוגו ללא כל תוצאה אופרטיבית.
במקרה הנוכחי, היות ולא מדובר היה בעסקה קונקרטית אלא על גישושים ראשונים למכירת מוצרי החברה באנגולה, אמור היה התובע לנסות ולאתר הזדמנויות עסקיות. אז היו אמורים הצדדים להגיע להבנות ולחתום על הסכם אשר יסדיר את מערכת היחסים ביניהם.
לאומי טען כי הנתבעת או מי מטעמה לא חתמה באותו שלב ואף לא בשלב מאוחר יותר על הסכם סוכנות בלעדי כלשהו עם התובעים.
אין גם כל אינדיקציה על התחייבות לתשלום של 30% מערכה של עסקה באנגולה.
במידה והנתבעת היתה ממנה את התובעים להיות סוכן בלעדי, תוך הבטחה לשלם 30% מערכה של עסקה באנגולה, היה הדבר נעשה בתיאום איתו בין היתר לאור שיעור העמלה והעובדה כי הנתבעת היתה עדיין בראשית דרכה.
החברה כבר התקשרה באותה תקופה עם סוכנים בהסכמים כתובים ומוסדרים. לכן, העדר דוגמא של הסכם סוכנות בוודאי לא היה סיבה בגינה לא נחתם הסכם סוכנות עם התובעים.
לאומי גם הסביר כי לו היה מבקש התובע להתקשר באותה עת בהסכם סוכנות בלעדי לא היתה נענית לכך הנתבעת.
מאחר ולא מדובר היה בעסקה ספציפית, לא היה סביר מבחינת הנתבעת לוותר על הזדמנויות עסקיות אשר יכולות היו להגיע לידיה באמצעות סוכנים אחרים.
הנתבעת היתה, כאמור, בראשית דרכה וגם לא הכירה את התובע.
עוד הסביר לאומי, כי כאשר מדובר בהתקשרות עם סוכנות לשם שיווק מוצרים באזורים בהם יש חוסר יציבות פוליטי - אין נטייה להתקשר בהסכמי בלעדיות.
יכולת של סוכן לייצר עיסקאות הוא פועל יוצא של קשרים במדינה בה הוא פועל. כאשר השלטון מוחלף יכול אותו סוכן למצוא את עצמו בין לילה כחסר כל קשרים.
בכל מקרה, אם ניתנת בלעדיות היא ניתנת לסוכן המוכר היטב לחברה.
העובדה שסוכן מסויים עובד כסוכן יחיד, להבדיל מבלעדי, בטריטוריה מסויימת או אצל לקוח מסויים - אין משמעותה שיש התחייבות כלפיו כי החברה לא תמנה סוכן נוסף בשלב כלשהו, או שתפעל בכוחות עצמה באותה טריטוריה או אצל אותו לקוח.
ההיכרות בינו לבין התובע היתה קצרה והם מעולם לא שוחחו על תנאים מסחריים כלשהם.
לבקשתו של התובע הוציאה הנתבעת, ככל הנראה, את המכתב המופנה למשרד ההגנה האנגולי. אין במכתב זה כל אזכור של התחייבות הנתבעת כלפי התובעים.
הנתבעת לא ראתה מעולם במכתב זה הסכם סוכנות בלעדי ואין בו כל התייחסות לתנאי התקשרות.
גם פורת, אשר שימש כאמור מנכ"ל הנתבעת בחודשים אפריל – ספטמבר 2000, העיד בתצהירו כי הנתבעת היתה בראשית דרכה וכי לא היה כל היגיון להתקשר בהסכם סוכנות בו מובטחת בלעדיות חד צדדית לתקופה בלתי מוגבלת, תוך הבטחה לשכר של 30% מערכה של העסקה.
עוד נאמר על ידו, כי לאור מצבה הפיננסי של הנתבעת כשהיא ניצבת בפני
קשיים כלכליים ושוקלת בזהירות רבה כל הוצאה, לא היה סביר להציע לסוכן להתקשר עימו בהסכם רייטינר במיוחד במקום בו הסוכן לא היה מוכר לחברה.

אינני רואה כל מקום לקבל את טענת התובעים על פיה נחתם בין הצדדים הסכם סוכנות בלעדי.
אין מחלוקת כי הנתבעת היא חברה שעוסקת, בין היתר, בייצור מטוס זעיר ללא טייס (מזל"ט).
עדותו של לאומי על פיה היתה הנתבעת בתחילת שנת 2000 חברה בתחילת דרכה לא נסתרה.
בחקירתו הנגדית העיד לאומי כי ייצור המערכת לשם הפעלתה הושלמה לקראת סוף שנת 2002, וכי בתקופה הרלוונטית, אפריל 2000, היה רק מוצר בפיתוח.
ב"כ התובע אף אמרה ללאומי בחקירה הנגדית כי אין מחלוקת שהתובע החל לשווק כאשר היה רק "מוצר על הנייר".
לאומי אף העיד כי בשנת 2000 הזדמנות עסקית היתה בגדר "לקוח שמדבר איתנו" וכי באותה תקופה לא היו עדיין הזדמנויות עסקיות (עמ' 181 לפרוטוקול).
לאומי העיד, ועדות זו אמינה עלי, כי "אני לא טענתי שלא ניסינו טענתי שלא היתה הזדמנות".
גם פורת העיד בחקירתו הנגדית על מצבה של החברה באפריל 2000.
יש לציין כי פורת העיד כי הוא ולאומי היו חברים טובים מאוד מהצבא, אולם "אחרי הסיפור הזה בעצם אני נשארתי בלי עבודה הוא נשאר מנכ"ל ואני הייתי צריך לעזוב את החברה. אין לי דברים טובים מאוד להגיד במובן הזה על החברות שלי עם אבי".
(עמ' 138 לפרוטוקול).
פורת הסביר כי מדובר היה אז בחברה קטנטנה, "בקושי היה כסף לשלם משכורות. כל יומיים נכנס לנו סוכן אחר, אחד של קולומביה, אחד של גאנה אחד של כל מיני מדינות אחרות ואומר אני רוצה להיות הסוכן שלכם, למשכורות לא היה כסף אז בטח לנסוע ולעשות מצגות לא היה כסף ואז הסכמנו" (עמ' 140 לפרוטוקול).
עוד העיד פורת כי מדובר היה בחברה קטנה "עם בקושי מוצרים בלי שום תיעוד" (עמ' 144 לפרוטוקול).
פורת המשיך והסביר כי לא עלה בדעתו של אף אחד שאיזשהו צבא בעולם יקנה את המערכות שלהם.
מדובר היה בחברה עם מוצר אחד בקושי והם היו יכולים "להתאדות בלי שום בעיה".
לכן, לא היה זה רציני לדבר על עסקה רצינית באותו שלב.
התובע עצמו העיד בתצהיר כי בשלב בו פנה לנתבעת הסביר לו נווה כי מדובר בחברה צעירה ונמרצת אשר פיתחה כאמור מוח חדש של מזל"ט. נווה הסביר כי קיים אומנם אב טיפוס "אולם החברה טרם החלה בייצור סידרתי " (סעיף 2.16 לתצהיר).
נווה העיד בחקירתו הנגדית כי מדובר היה בזמנו בחברת סטרטאפ צעירה שהתקציב שלה היה מאוד מוגבל. היא עבדה בדרך כלל עם סוכנים. "הסוכן בעצם מביא כבר את הלקוח כאשר הוא סיפר לו את כל מה שהוא היה צריך לספר"
(עמ' 14 לפרוטוקול).
תאור זה אינו רלוונטי כאשר המוצר שמנסים למכור עדיין לא קיים, כמו במקרה הנוכחי. כמו כן, העיד נווה כי בדרך כלל יש תחרות בין סוכנים באותה מדינה, אם כי יש מדינות שיש
להן סוכן אחד.
בנסיבות אלה אין היגיון כלכלי בטענת נווה כי נכרת עם התובע הסכם סוכנות בלעדי.

לאור זאת מקובלים עלי לחלוטין דברי של פורת כי ההתקשרות עם התובע היתה בגדר "אתה תביא עסקה אז נדבר" (עמ' 145 לפרוטוקול) וכי מדובר היה למעשה במתן הזדמנות להביא עיסקאות כפי שהבהיר פורת בעמ' 152 לפרוטוקול "בתקופה הזאת
אנחנו באמת ציפינו שבחור כזה שאנחנו נתנו לו איזשהי הזדמנות והיו הרבה כאלה אני אומר בסטייט אוף מיינד של החברה, שהוא יבוא ובאמת ינסה לייצר הזמנות. אני מניח שאם היינו רואים אז שיש אכן פעילות ושהוא רציני ויש לו גישה לשוק... אז כבר היה נחתם איתו חוזה מסודר...".

יש לעבור עתה לגרסאותיו של התובע באשר להסכמה הנטענת אליה הגיעו הצדדים.
בכתב התביעה המקורי נטען על ידי התובע כי בינו לבין הנתבעת נחתם הסכם סוכנות בלעדי אותו הפרו הנתבעים.
בכתב התשובה לכתב ההגנה נאמר כי מנספח א' עולה כי התובע הוסמך כסוכנה הבלעדי של הנתבעת, עובדה הנובעת מהסכם הסוכנות שהוסכם בעל פה.
בכתב התביעה המתוקן נאמר פעם נוספת כי נחתם הסכם בין התובעים לבין הנתבעת לפיו הוסמך התובע לשמש כסוכן בלעדי של הנתבעת באנגולה.
בכתב התשובה המתוקן נטען כי קיים הסכם סוכן וכי מדובר בהסכם בעל פה.
בסעיף 2.2 נאמר כי "בכתבי התביעה והתשובה המקוריים נטען כי הסכם הסוכן נערך נכרת, נסגר ונחתם (חתום משמעו סגור) בעל פה".
לאחר מכן, בתשובה אשר הגישו התובעים לבקשה לסילוק על הסף, נטען כי בין התובעים לבין הנתבעת נכרת הסכם סוכן בעל פה, אשר העניק להם בלעדיות לייצוג הנתבעת באנגולה לשם שיווק מוצריה.
כלומר, הטענה בדבר הסכם חתום לגביו ניתן הסבר על פיו "נחתם" משמעו סגור וכי מדובר למעשה בהסכם בעל פה - הפכה לטענה בדבר הסכם בעל פה אשר נספח א' מהווה ראייה לו.

אינני רואה בנספח א' כמסמך שיש בו כדי להעיד על הסכמה בדבר הסכם סוכנות בלעדי.
אותו נספח א' מעיד, לכל היותר, על כך שהיתה הסכמה על פיה ניתנה לתובעים זכות לייצג את הנתבעים באנגולה וכי באותו שלב מדובר במייצגים יחידים.
בסיכומים נטען על ידי התובעים כי אחת המשמעויות של המונח "
sole
", אותו כתבו הצדדים במכתב נספח א', המופנה כאמור לצד ג', הינו גם בלעדי.
אם נעיין בהגדרת המונח "
sole
" ב-
oxford dictionaries
הרי הפרוש שניתן למונח הוא "
one and
only
"
כלומר יחיד, וכן
belonging or

restricted to one person or group of people
.
יש לציין כי הפרוש האחרון מופיע גם כאחד הפרושים למונח
"
exclusive
"
באותו מילון.
מכאן עולה כי המונח "
sole
" יכול להתפרש הן כיחיד והן כבלעדי. אולם, אין בעצם השימוש במונח כדי לקבוע לאלו משני הפירושים התכוונו הצדדים.
בהקשר זה יש לציין כי דווקא הטיעון של התובע ושל נווה כי אנגלית איננה שפת האם שלהם, תומך במסקנה כי אילו רצו אכן לציין סוכנות בלעדי באותו נספח א', היו נוקטים במונח "
exclusive
"
בו נעשה שימוש גם בעברית.
ראה לעניין זה את הפניית התובעים בסיכומים ל- ת.א (ת"א) 1628/01 הד הון מערכות מחשבים בע"מ נ' סימנטק ואח'.
באותו מקרה הבהיר בית המשפט כי שימוש אשר עשו הצדדים בביטוי
"
ultimare
" אינו מצביע על בלעדיות בהפצה להבדיל מהביטוי
"
exclusive
".
נאמר כי באותו מקרה, כאשר התכוונו הצדדים לבטא בלעדיות בהפצה, הם השתמשו הן בחוזה הראשון והן בחוזה השני במושג
"
exclusive
".
נקבע כי

לו רצתה הנתבעת להצהיר שהתובעת תשאר מפיצה בלעדי "לא היתה מניעה מלכתוב במכתב את המושג
"
exclusive
"
או למצער את המושג
sole



(בלבדי)".
(עמ' 5 לפסק הדין).
גם מהפניה זו עולה כי המונח הטבעי והראשון לתיאור בלעדיות הוא "
exclusive
".

לאור כל האמור לעיל, אם נחזור ונעיין באותו מכתב נספח א' נראה כי מדובר למעשה בתיאור מצב עובדתי שאין בכוונתו לתאר את היחסים החוזיים בין התובעים לבין הנתבעת.
במכתב נאמר כאמור כי התובעת, באמצעות התובע, היא הסוכן היחיד של הנתבעת באנגולה בגין כל המוצרים וכי התובע הוא האדם היחיד המוסמך לדבר בשמה של הנתבעת. גם כאן נעשה שימוש במילה
only person


התואם את הפירוש


הראשון של המונח
sole


במילון אוקספורד.


ראה לעניין זה גם את הגדרת המושג
sole

ב-

black`s law dictionary
single, individual, separate the opposite of joint…"
"



אין בתיאור של מצב עובדתי זה כדי לגבש יחסי הפצה בלעדיים בין הצדדים.
בע"א 5656/92 טרום שביט נ' מ.ל.ט דן הנשיא שמגר בטענה על פיה היתה קיימת הבטחה לבלעדיות ללא הסכם בכתב.
נקבע "כך שגם אם הלכה למעשה החזיק המערער בידיו את כל עסקי המשיבה בצפון הארץ, עדיין אין ללמוד מכך על קיומו של חוזה מכללא בעניין."
גם
בע"א 127/86 רייכר נ' פוליטם בע"מ, נטען על ידי המערער כי היה הסכם בעל פה בינו לבין המשיבה, לפיו ניתנה לו בלעדיות בהפצת מוצרי בד מגבת מודפסים בכל הארץ ללא הגבלת זמן.
נקבע על ידי הנשיא שמגר כי הנטל להוכחת הענקת בלעדיות להפצה בכל הארץ ללא הגבלת זמן, מוטל על המערער. השאלה היא שאלה עובדתית שהנטל להוכיחה מוטל כאמור על הצד הטוען לגרסת הבלעדיות.
באותו מקרה טען המערער להתקשרות בעל פה ללא תוספת תנאים והסדרים משלימים "אשר יתוו את מכלול יחסי הצדדים ואשר מתחייבים לפי ההיגיון מעצם הענקת בלעדיות".
הנשיא מציין בסופו של פסק הדין כי אין להתערב במסקנת בית המשפט קמא לפיה לא הוסכם על בלעדיות ביחסי המערער והמשיבה.
מסקנתו של בית משפט קמא, כפי שצוטטה על ידי הנשיא בעמ' 118 לפסק הדין, היתה "לדעתי, היחסים בין בעלי הדין היו יחסים של מוכר וקונה. בתקופה הנדונה היה רייכר הקונה היחיד. אולם, מצבו כקונה יחיד אינו משקף מעמד משפטי אלא מצב עובדתי נתון, שיכול היה להמשך אך יכול היה גם להשתנות".
נראה כי מסקנה זו נכונה גם במקרה שבפני
י.
מסקנה זו נתמכת בעדותו של פורת, לפיה מדובר היה, כאמור, בשלבים ראשונים של פיתוח המוצר על ידי הנתבעת, לא היתה כל עיסקה ספציפית ודובר למעשה במתן אפשרות לתובע לנסות ולמצוא הזדמנויות עיסקיות.
גם נווה העיד כי מדובר היה בחברה שיש לה הזדמנות (הנתבעת), סוכן שיש לו קבלות (התובע) ומציג פרוייקט, שיכול להעמיד את החברה בסטטוס אחר "אנחנו נותנים לו את כל האפשרות להביא לנו את העיסקה".
לשם מתן האפשרות וההזדמנות נכתב ונמסר נספח א' לתובע.
בעניין זה העיד נווה כי "אי אפשר היום לעבוד במדינות האלה לעבוד ללא המכתב הזה. אי אפשר. הסוכנים לא עובדים... אני נתתי לו מכתב לחברת הרכש הממשלתית" (עמ' 25 לפרוטוקול).
מכאן עולה כי אותו נספח א' אינו יכול להוות כשלעצמו ראייה לקיומו של הסכם בלעדיות אשר נכרת לכאורה בעל פה.

סביר בהחלט כי בין התובע לבין נווה נערכה שיחה באשר לתנאים שונים אותם ביקש התובע, וביניהם הדרישה לבלעדיות והדרישה לתשלום עמלה בשיעור 30%. אולם, מעדותו של נווה עצמה עולה כי סיכום בדבר התנאים לא היה.
בניגוד לאמור בתצהירו כי הסכים לכל התנאים אותם פירט התובע – סוכנות בלעדי ועמלה בשיעור 30% - העיד נווה בחקירתו הנגדית כי "בא ציקו (התובע – ד.ק.) ביקש חוזה מסודר אמרו לו כרגע אין לנו חוזים, בינתיים קח מכתב שתוכל להתחיל לעבוד. ותפקידם של היורשים שלי היה באמת לסגור איתו כמו שצריך, אבל קרה מה שקרה ולא סגרו איתו כלום" (עמ' 26 לפרוטוקול שורות 7-10).
נווה אף העיד "אני לא סגרתי איתו הסכם בכלל, זה מכתב שאומר לו אתה בלעדי תתחיל לעבוד אני נותן לו את האות... זה ההסכם שלך ותתחיל לרוץ" (עמ' 44 לפרוטוקול).
מעדותו של נווה עולה בבירור כי לא נסגר הסכם בין הצדדים.
יתרה מזאת, נווה נשאל "ואתה נותן לו בלעדיות על סמך זה שהוא הביא למישהו אחר עיסקה?" תשובתו היתה "נותן לו בלעדיות?" (עמ' 24-25 לפרוטוקול).
תמיהה זו של נווה בתשובה לשאלה ישירה בעניין הבלעדיות, יחד עם קביעתי לעיל בעניין הרקע למסירת המכתב כפי שהוא עולה מהעדות הקודמת – סותרים את דברי נווה בהמשך על פיהם סיכם עם התובע שהוא מקבל בלעדיות והוא מקבל אחוזים מהעסקה "כלומר, הוא יכול להעמיס את העסקה במה שהוא ביקש" (עמ' 26 לפרוטוקול שורות 13-16).
כמו כן, אין מקום לקבל כאמינה את עדותם של התובע ונווה בדבר סיכום מיידי ללא ניהול מו"מ בדבר הסכם סוכנות בלעדי ותשלום עמלה בשיעור 30%, גם לאור עדותו של נווה בדבר מעמדו של לאומי בנתבעת.
נווה הבהיר כי הסביר, כאמור, לתובע כי ראוי שייפגש עם לאומי שהוא "הכל יכול בחברה ועל פיו ישק דבר".
אילו היתה אכן הסכמה ברורה כפי שנטען על ידי נווה והתובע, הרי שהסבר זה שניתן על ידי נווה בדבר מעמדו של לאומי לא היה רלוונטי, ודי היה בהצגתו הפורמאלית של התובע בפני
לאומי.
נווה אף העיד כי בעת הצגתו של התובע בפני
לאומי לא דיווח ללאומי על אותם תנאים נטענים אשר סוכמו, לכאורה, עם התובע (עמ' 50 לפרוטוקול).
אם כך, לא היתה למעשה כל תכלית מעשית להפגשת התובע ולאומי מהסיבה שלאומי הוא הכל יכול בחברה ו"על פיו ישק דבר".
יתרה מזאת, נטען על ידי נווה בתצהיר כי הוא הציג את התובע בפני
לאומי כמי שיהיה הסוכן הבלעדי באנגולה. עם זאת, כאשר נאמר בתצהירו כי לאומי הציג את התובע בפני
פורת ועובדים נוספים, העיד נווה כי לאומי אמר לכולם "ציקו הוא סוכן החברה באנגולה".
דברים אלה הודגשו בתצהיר וברור מהם כי לאומי עצמו לא אמר למנכ"ל וליתר העובדים כי התובע יהיה סוכן בלעדי.
נווה נשאל בחקירתו הנגדית מדוע, אם הקפיד לומר כי הוא עצמו הציג את התובע בפני
לאומי כסוכן בלעדי, לא מופיע מונח זה כאשר הוא מתאר את הדרך בה הציג לאומי את התובע לפני המנכ"ל והעובדים.
בתשובתו של נווה אין כל הסבר ענייני לכך: "כשאתה מציג סוכן באנגולה זה לא, מהות ההסכם היא לא חלק, אתה מציג סוכן אבל מהות הקשרים המסחריים עם אותו סוכן זה לא, זה לא נשוא של עובדי החברה" (עמ' 55 לפרוטוקול).
הצגתו של אדם כסוכן או כסוכן בלעדי איננה רק קשר מסחרי.
אם סוכם אכן על היותו של התובע סוכן בלעדי, סביר שיוצג כך גם בפני
המנכ"ל ולא רק בפני
לאומי.

אינני רואה גם מקום ללמוד על הסכם סוכנות בלעדי מהמכתב אשר נשלח ביום 5.7.00 על ידי פורת לנשיא סימפורטקס באנגולה.
במכתב נאמר כי התובע היא נציג הנתבעת באנגולה וכי הנתבעת לא הסמיכה אדם אחר לייצג את פעילותה באנגולה.
גם במכתב זה אין אלא להעיד כי יש לראות בתובע כסוכן של הנתבעת וכי באותו שלב לא מונה אדם אחר או נוסף.
אין בכך כדי להצביע על כריתת הסכם סוכנות בלעדי.
יש להבהיר כי עצם עובדת מינויו של התובע כסוכן וכנציג של הנתבעת באנגולה, כדי שינסה להשיג עיסקאות עבורה, עולה באופן מפורש מהעדויות. לא היה מקום להכחשות הנתבעים בעניין זה ולעדותו המתחמקת של לאומי בעמ' 174 לפרוטוקול.
בסופו של דבר אישרו הן פורת והן לאומי כי התובע ייצג את הנתבעת באנגולה.
לאומי אישר כי התובעים היו סוכנים יחידים של הנתבעת באנגולה לתקופה קצרה (עמ' 174 לפרוטוקול).
פורת העיד "בתקופה הזו אנחנו באמת ציפינו שבחור כזה שאנחנו נתנו לו איזשהי הזדמנות... שהוא יבוא ובאמת ינסה לייצר הזמנות" (עמ' 152 לפרוטוקול).
כמו כן, אישר פורת כי המילה "מייצג" היא סוכן בעיניו, כמי שכתב את המכתב מיולי (עמ' 160 לפרוטוקול).

התוצאה מכל האמור לעיל היא כי הוסכם אכן על היותו של התובע סוכן או נציג של הנתבעת באנגולה, על מנת לקדם את עסקיה ולחפש עבורה הזדמנויות עיסקיות.
עם זאת, לא עמד התובע בנטל להוכיח כי נחתם הסכם סוכנות בלעדי בעל פה או בכל דרך אחרת.


די היה למעשה באמור לעיל, כדי לדחות את התביעה.

ב
.
טענת התובע בדבר הסכמה לתשלום עמלה בשיעור 30% מהעיסקה
בכתב התביעה המתוקן נאמר באופן כללי כי הנתבעים מינו, כאמור, את התובע כסוכן בלעדי לשיווק ציוד צבאי למדינת אנגולה באפריקה, כאשר הובטח לתובעים כי שכרם יעמוד על 30% משווי העיסקה.
בתצהירו של התובע נאמר כי הסכם הסוכנות נתן לתובעים בלעדיות לשיווק תוצרתה לרבות שירותיים שהיא נותנת, תמורת 30 אחוז מתמורת העיסקאות.
נאמר בתצהיר כי שיעור זה כולל בחובו שיעור ניכר של כספים המיועדים להיות משולמים למקומיים המסייעים בהבאת העיסקאות, ולא כלל הוצאות חריגות שתהיינה לתובעים כגון הבאת משלחת מאנגולה לביקור בארץ.
נווה העיד כאמור כי דרישה זו היתה מקובלת עליו לחלוטין.
בהקשר זה טען התובע כי בפגישה נוספת אשר התקיימה עם נווה בסוף אפריל 2000, נמסרה לו הצעת מחיר בסכום של כ-11 מיליון דולר אשר כללה כבר את עמלתו בשיעור 30%.
ההצעה צורפה כנספח ד' לתצהירו של התובע.
גם נווה התייחס למסירת אותה הצעת מחיר, כפי שהעיד התובע.
עוד העיד התובע כי באוגוסט 2000 נשלחה לו על ידי פורת הצעה נוספת, אשר גם בה נכלל במחיר הסופי שיעור עמלה של 30%.
באשר להצעה זו, נאמר על ידי פורת בתצהירו כי באותו שלב טרם היה לחברה מוצר מוכן וטרם היו לה עיסקאות בקנה מידה של העיסקה המוצעת בהצעת המחיר.
מדובר היה, לדבריו, בהצעה ראשונית ביותר כבסיס לניהול מו"מ ואין בה כל אינדיקציה לשכרו הנטען של התובע.
התובע אשר טען כאמור בסופו של דבר כי כל ההסכמה היתה בעל פה, נשאל בחקירתו הנגדית אם יש לו מסמך בכתב המדבר על עמלה של 30%. תשובתו היתה "אני לא זוכר. אולי כן ואולי לא. אבל אני לא זוכר בוודאות אני לא יכול להגיד לך" (עמ' 92 לפרוטוקול).
תשובה זו איננה עולה בקנה אחד עם העדות לגבי סיכום התנאים בעל פה.
בהמשך הופנה התובע לאותה הצעת מחיר נספח ד' מאפריל 2000.
התובע נשאל האם הוא יכול להראות היכן בהצעה ניתן ללמוד על עמלה של 30%. תשובתו היתה "אתה לא יכול ללמוד כלום".
עוד נשאל התובע האם יש לו תחשיב אותו ערך עם נווה כדי להגיע למספרים המצוינים בהצעת המחיר.
תשובתו היתה "תקשיב, אני לא מתערב לחברה בסכום הכסף מעולם. אני רק מבהיר לחברה שאחרי שהם נותנים את ההצעה הם צריכים להוסיף את ה- 30 אחוז. ככה זה הולך... ה- 30% לא באה מהחברה הוא בא מהממשלה. הסכום שהוא נותן לי הצעת מחיר, הוא נותן לי הצעת מחיר. אני אומר לו או.קי. עכשיו על הצעת המחיר הזו תוסיף 30%"
ש.
אומר למי?
ת.
כל לקוח שמוכר מוצר.
ש.
ממשלת אנגולה?
ת.
כן, בדיוק.
ש.
אז מי מוסיף את ה- 30%?
ת.
הממשלה.
ש.
אני בא עם ההצעה עם ה- 30% למעלה לממשלה ביחד עם ה- 30."
(עמ' 95 לפרוטוקול).
כלומר, בניגוד לטענה בתצהיר שאותה הצעה נספח ד' כוללת עמלה של 30 אחוז, העיד התובע כי יש להוסיף על הצעת המחיר את העמלה בשיעור 30%.
על פי עדותו של נווה יש לחברה מחיר וללקוח מוצג 100% מחיר החברה "שאם תוריד ממנו את ה- 30% תקבל את מחיר החברה"
ש.
אז מוצג לו 130%?
ת.
לא, לא מוצג לו, מוצג לו 100%... שבתוך ה-100% יש 30% עמלה של החברה... ה- 30% מגיעים מה- 100%"
(עמ' 46-47 לפרוטוקול).

אין בעדויות סותרות אלה כל ראייה לטענה בדבר הסכמה על 30% עמלה ועל דרך חישובה, או לטענה כי הצעת המחיר – נספח ד' - כוללת עמלה בשיעור 30% עליה הוסכם כביכול בין הצדדים.
בעניין זה מקובלת עלי לחלוטין עדותו של פורת, אותה ציינתי קודם, על פיה לא סיכמו הצדדים על עמלה וכי הלך הדברים היה "אתה תביא עיסקה אז נדבר". (עמ' 145 לפרוטוקול).

כבר בשלב זה ניתן לסכם ולומר כי התובעים לא הוכיחו את תביעתם -
לא את הטענה כי נכרת הסכם סוכנות בלעדי ולא את הטענה כי הוסכם על תשלום עמלה בשיעור 30%.

ג
.
טענת התובעים על פיה מילאו אחר חלקם בהסכם
בתצהירו טען התובע כי במשך זמן ממושך ותוך פעילות מאומצת באנגולה ובישראל, עמל כדי להציג את הנתבעת ומוצריה.
לדברי התובע, הציג את אמינות הנתבעת כחברה שגם התעשייה האווירית עומדת מאחוריה והבהיר לגורמים באנגולה שהוא עצמו עומד מאחוריה.
התובע העיד כי נפגש עם קצינים בכירים בצבא אנגולה ועם מנהל בחברת הנפט סאן אנגול אליו הגיע דרך חבר פורטוגזי שלו.
התובע טען כי נטל חלק פעיל ביותר בהכנת פרוספקטים למוצרי הנתבעת והפצתם, וכי הכין תיקי עבודה למוצרי הנתבעת, אשר כללו הצעות מחיר ותמונות שצולמו ממזל"טים וכן סרטים שקיבל מנווה כדי להציגם באנגולה.
התובע צירף כנספח ו' את החומר אליו התייחס כאמור לעיל.
עוד נאמר על ידי התובע, כי ביולי 2000 הביא לארץ את סגן רמטכ"ל אנגולה ומפקח כוחות הקרקע של הצבא. התובע תכנן ביקור במפעלי תדיראן, התעשייה האווירית ומפעל הנתבעת. הביקור הוכתר בהצלחה.
התובע ציין כי נדרשו שעות עבודה רבות כדי לארגן את הביקור וכי הוא עשה הכל שהוצאות הביקור לא יחולו על הנתבעת.
התובע פעל לשכנע את מקבלי ההחלטות באנגולה בצורך ברכישת מכשירים מתוחכמים, והניח את הבסיס להעדפת הנתבעת כאשר הוא מסתייע רבות בעניין זה הן בנווה והן בלאומי.
עוד נאמר על ידי התובע, כי ישב שעות רבות עם מפקד הקומנדו של צבא אנגולה כדי לשכנע אותו כמה ייטב לצבא לשלוט במצב תוך שימוש במזל"טים.
התובע ציין כי במקביל אליו החלה גם חברת א.ל.א.ר, אשר מתחרה בו שנים רבות באנגולה, לשכנע את הגורמים המקומיים להשתמש במזל"טים, אלא שהדבר נעשה על ידה ללא הצלחה.
התובע טען כי הוא נדרש להסביר מדוע עדיפים מוצרי הנתבעת על אלו של המתחרים כגון אלביט וחץ וקשת.
בתצהיר נאמר כי התובע ורק הוא נטע את רעיון השימוש במוצרי הנתבעת אצל המקומיים באנגולה, עד להבשלת הרעיון.
לאחר הביקור ביולי 2000 ובעקבות פעולות שכנוע רבות שלו, קיבל התובע, לדבריו, פנייה להגיש הצעה.
פורת שלח ביום 9.8.00 הצעה בשלבים אשר מאפשרת הוספת אמצעים נוספים.
להצעה זו צורפה ההצעה הקודמת ממאי 2000.
לדברי התובע, נכלל גם בהצעה זו שיעור של 30% כעמלתו.
גם עם בכירים בסאן אנגול נפגש התובע והסביר להם כי שליטה באמצעות מזל"ט תפתור להם בעיות רבות על שמירת שדות הנפט והוא אכן שכנע אותם בכך. הפרטים נמסרו וכל שנותר לנתבעת זה לסכם את פרטי העיסקה.

במסגרת הצבאית – נאמר כי במהלך שנת 2001 כבר העבירו רמטכ"ל צבא אנגולה וסגנו דרישה למוצר בצירוף המלצה אישית לבית הצבאי, אשר אמור היה להעבירה לנשיא.
התובע טען כי מבחינתו "העסק היה סגור. הכדור עבר למגרש של הנתבעת 1 וכל שנותר לה לעשות הוא לסכם סופית את פרטי העיסקה, כפי המוסכם בין הצדדים מלכתחילה. מדובר בדברים שלוקחים זמן באנגולה" (סעיף 3.19 לתצהיר).
התובע טען כי הוא היה בקשר הדוק במשך כל התקופה עד לשימוש במוצריה עם נווה ולאומי באנגולה.
התובע גם טען כי לשם ייצוג ענייני הנתבעת באנגולה, שהה שם תקופות ממושכות והוציא הוצאות רבות.
מאמציו נשאו פרי ובאנגולה החל שימוש במוצרי הנתבעת. אולם, התובעים נושלו על ידי הנתבעים.
נווה טען בתצהירו כי העיסקה עם אנגולה היתה בשלבים מתקדמים ובשלב האחרון העבירו הנתבעים את הייצוג לחברת א.ל.א.ר.
מששאל נווה את נציג הנתבעת מדוע לא סגרו את העיסקה באנגולה עם התובע, נטען בפני
ו כי לא מצאו את התובע.
טענה זו הינה טענה הזויה לדברי נווה, שכן תמיד הצליח לשוחח עם התובע באנגולה.

יש לבחון עתה טענות אלה של התובעים.
התובע צירף, כאמור, פרוספקטים לגביהם טען כי נטל חלק פעיל ביותר בהכנתם ובהפצתם.
לאומי העיד בתצהירו כי פרוספקטים אלה הוכנו על ידי אנשי הנתבעת בשנת 2000 והם אף נשלחו להדפסה על ידה, כפי שעולה מנספח ו' לתצהירו.
בחקירתו הנגדית התבקש התובע להסכים כי החומר שאותו צירף בנספח ו' אינו חומר שהוכן על ידו אלא חומר שקיבל מהנתבעת.
תשובתו היתה "לא את זה הגשתי בהתחלה... זה חומר שקבלתי אותו מאוחר יותר זה היה בעבודה".
לדברי התובע, כאשר הגיע לנתבעת לא היו להם את פרוספקטים והם עבדו עליהם.
משנאמר לתובע כי בתצהירו הוא הסביר כי הוא עצמו הכין את הפרוספקטים ענה "לא, אני לא אמרתי שזה אני עשיתי".
משנשאל על ידי בית משפט אם נכון שהחומר שצירף לתצהיר אינו קשור לטענתו כי היה פעיל ביותר בהכנת פרוספקטים ענה "לא קשור. זה כל החומר שהשתמשתי בו, חלק היה שלי וחלק היה שלהם".
התובע שב והבהיר כי אותו חלק אשר צירף לתצהיר לא היה שלו.
את החלק לגביו טען בחקירתו הנגדית כי הוא הכין לא צירף לתצהיר בניגוד למה שאמר בתצהיר. התובע טען בחקירה "הנה יש לך את התמונות".
משנשאל אם אותן תמונות כלולות בנספח ו' השיב בשלילה. (עמ' 110-111 לפרוטוקול).

לתובע הוצג החומר שצורף לסעיף 1.10 לתצהיר גילוי מסמכים מטעם התובעים אשר סומן נ/1.
בסעיף 1.10 נאמר "תיק עבודה שהכין התובע לשם ייצוג ושיווק מוצרי הנתבעת".
לגבי החומר אשר צורף כתיק עבודה, נ/2 ו-נ/3, העיד התובע כי מדובר בחומר אותו קיבל מהתעשייה האווירית, ולא חומר שהכין כפי שנאמר בתצהיר.
התובע הסביר כי השתמש בחומר של חברות אחרות כדי לקדם את נושא המזל"ט.
משנשאל אם אמר לאנשים באנגולה כי מדובר בחומר של התעשייה האווירית השיב "תקשיב, הם לא מעניינים אותם שמות, הם יודעים מה זה ממשלת ישראל זה בא מישראל".
נווה אישר בחקירתו הנגדית כי הוא העביר לתובע סרטים ותמונות אשר חלקם צולמו על ידי נווה וחלקם על ידי אחרים. היו גם סרטי וידאו שבאו מהמפעל של מי שמייצר את המזל"טים שהיו קיימים בחברות אחרות באותו זמן.
כלומר, התובע אסף למעשה חומר אשר הוכן הן על ידי הנתבעת והן על ידי התעשייה האווירית וטען כי הציג אותם בפני
כל גורמי הצבא באנגולה (עמ' 112 לפרוטוקול).
מדובר אם כן בעדות בלתי מדויקת ביותר מצידו של התובע, במטרה לתמוך בטענתו בדבר עבודה מאומצת בעניינה של הנתבעת.

יש לעבור עתה לנושא הביקור.
אין למעשה מחלוקת בין הצדדים כי ביולי 2000 ביקר בארץ מפקד כלשהו מצבא אנגולה. התובע טען כי מדובר בסגן רמטכ"ל אנגולה ומפקד כוחות הקרקע או היבשה, ואילו נווה טען כי מדובר ברמטכ"ל או גנרל או סגן רמטכ"ל.
התובע העיד כי בשנת 98' היה בקשר עם חברות אחרות בקשר לשיווק מזל"טים "אבל לא הצעתי שום דבר לאנגולה חוץ מתעשייה אווירית" (עמ' 82 לפרוטוקול).
באותה שנה נערך גם כן ביקור של אישיות צבאית מאנגולה, מפקד כוחות הקומנדו, אותו הביא התובע לביקור במפעלי התעשייה האווירית.
התובע העיד כי בשנת 98' לא היה לו הסכם סוכן עם התעשייה האווירית. משנשאל התובע על איזה בסיס עבד איתם ענה "על בסיס שאם תהיה עיסקה יחתמו איתי חוזה... שאני הסוכן שלהם" (עמ' 84 לפרוטוקול).
באשר לביקור בשנת 2000 העיד התובע בתצהירו כי "בחודש יולי 2000 הבאתי לארץ את סגן רמטכ"ל אנגולה ומפקח כוחות הקרקע של צבאה" – התברר בחקירה הנגדית כי ההזמנה לביקור זה יצאה מהתעשייה האווירית (עמ' 113 לפרוטוקול).
התובע העיד כי הוא ביקש מהתעשייה האווירית להזמין את סגן הרמטכ"ל "כן אני בקשתי מהם, הם גם השתתפו (בהוצאות – ד.ק.) גם הם וגם תדיראן".
את ההיתר היה צריך לקבל בתיאום עם משרד הבטחון (עמ' 114 לפרוטוקול).
במהלך אותו ביקור בארץ בתעשייה האווירית ובתדיראן, ביקר סגן הרמטכ"ל של אנגולה גם אצל הנתבעת בליווי התובע.
התובע נשאל האם ידעו בתעשייה האווירית על הביקור המתוכנן אצל הנתבעת ותשובתו היתה "אני לא חושב. אבל אני מתאר לעצמי שזה דווח. אבל לא הרגשתי צורך לדווח להם". (עמ' 115 לפרוטוקול).
כלומר, אותו ביקור של סגן הרמטכ"ל ב- 2000 נעשה למעשה על פי הזמנה של התעשייה האווירית. באותו מועד, יולי 2000, כאשר התובע טוען כי נכרת בינו לבין הנתבעת הסכם סוכנות בלעדי באפריל 2000, מלווה הוא את "הקונה הפוטנציאלי למזל"טים" הן לתעשייה האווירית, הן לתדיראן והן לנתבעת.
כלומר, גם בעניין זה לא היתה עדות התובע מדויקת. הגעת סגן רמטכ"ל אנגולה
לא היתה אך ורק במסגרת עבודה מאומצת של התובע להצגת מוצרי הנתבעת, אלא גם של מוצרי תדיראן והתעשייה האווירית.
יש לציין בהקשר זה, כי נווה נשאל האם ביקש בלעדיות מהתובע ותשובתו היתה "זה היה ברור מאליו שאם הוא בא ואומר אני רוצה לקנות רק ממך, אז אני לא צריך לבקש ממנו הסכם בלעדיות שהוא קונה רק ממני. כי למה הוא בא אלי, אחרת הוא היה יכול ללכת לתעשייה אווירית או לאלביט, אני לא יודע מה היה שם. עובדה שהוא בא אלי.
ש.
אבל אתה רוצה להיות במצב שבעוד חודש הוא ילך לאלביט ויתחיל לשווק גם את אלביט שם?
ת.
אבל הוא הלך ושיווק אותנו וניסה להביא לנו עיסקה, אז מה אתה מציע?
שאלת בית משפט: התשובה לא ביקשת ממנו?
ת.
לא בקשתי".
בניגוד לדבריו של נווה, לפיהם ברור מאליו שאם ניתנת בלעדיות לתובע לא צריך לבקש ממנו לקנות רק מאת הנתבעת שכן אחרת הוא יכול ללכת לתעשייה האווירית או לאלביט – הרי שהתובע נהג בפועל כמי שאין לו כל בלעדיות וכמי שכלל לא מובן מאליו שהוא מנוע מלפנות לתעשייה האווירית ולאלביט ובמקרה זה לתדיראן.
התובע, כאמור, ערך עם אותו סגן הרמטכ"ל מאנגולה ביקור משולב הן אצל התעשייה האווירית על פי הזמנתה, הן אצל תדיראן והן אצל הנתבעת – כאשר ברור שהמטרה היתה שתתבצע עיסקה.
אילו היתה העיסקה יוצאת לפועל – היו תנאיי העיסקה מפורטים, נידונים ומסוכמים איתו כפי שהעיד פורת בחקירתו הנגדית, וכפי שהעיד אף התובע באשר ליחסיו עם התעשייה האווירית.

יש לעבור עתה לטענה בדבר הצעות המחיר אותן העביר התובע, לטענתו, לגורמים רבים בצבא אנגולה ובחברת הנפט ובעניין הדיווחים לנתבעת.
עדותו של התובע בעניין פעולותיו לאחר שקיבל את הצעות המחיר במאי ואוגוסט 2000, נותרה עדות בלתי ברורה, בלתי ממוקדת ובלתי מפורטת.
התובע העיד כי הצעת המחיר אשר נמסרה לו במאי 2000 הועברה לאנגולה.
התובע נשאל "למי? אתה יכול להיזכר למי?
ת.
לכל מי שצריך. אני עובד יום יום עם כולם, נפגש איתם יום יום.
ש.
אבל שמות אין לך?
ת.
אני מעדיף לא לתת שמות.
ש.
למה?
ת.
למה? כי זו מדינה שאם אני בקשר ואחר כך זה מפורסם כמו שקרה לי בעיתון... אבל יש לי עסקים איתם ואני לא רוצה לסבך את העסקים שיש לי איתם..."
(עמ' 97 לפרוטוקול).




אותה הצעה נספח ד' תורגמה לפורטוגזית והיא נושאת תאריך של ספטמבר 2000.
משנשאל התובע כיצד נושאת ההצעה, אותה טען כי העביר באופן מיידי במאי 2000, תאריך של ספטמבר ענה "זה לא משנה בכלל... כי לפעמים אתה מגיש את אותה הצעה איזה 20, 30 פעם... אתה כל הזמן משנה את התאריך, באותו יום שהוא קורא לי אני משנה את התאריך".
התובע נשאל היכן כל ההצעות הקודמות ממאי, יוני ויולי תשובתו היתה
"מה זה, אני לא מבין למה זה חשוב. הניירת שמה לא חשובה" (עמ' 98 לפרוטוקול).
התובע נשאל האם הוא יכול להפנות את בית משפט להצעות נוספות מעבר לאלה ממאי ואוגוסט 2002 אשר צורפו לתצהיר, כאשר יש לזכור כי התובע דיבר על הצעות בלשון רבים. גם לשאלה זו לא ניתנה תשובה ישירה "אני מנסה להבין לאן אתה רוצה להגיע... נעשתה עבודה. החברה שאני הכרתי היה לה מוצר על הנייר... עבדתי שנה רק להביא את המוצר... השתמשתי בחומר אחר של חברה אחרת בכלל... השתמשתי בתמונות של מזל"טים אחרים כי לא היה לי את החומר לתרגול אז אנחנו סיכמנו שאנחנו שמים כדי שיבינו את הרעיון" (עמ' 104 לפרוטוקול)
התשובה היחידה שניתנה לשאלה בדבר הצעות נוספות היתה "אני לא יודע, אולי יש".

עוד טען התובע כי כל הזמן דיווח לנתבעת וכל הזמן היה איתה בקשר.
התובע נשאל מתי ובאלו תקופות והתשובה היתה "כל התקופות וגם אחרי".
התובע טען כי ברוב המקרים בהם היה מגיע ארצה היה מגיע לנתבעת (עמ' 95 לפרוטוקול).
אין התובע זוכר תאריכים, הוא לא מנהל יומן, הכל בראש "כי אני עובד עם אנשים שאסור ששום דבר יצא החוצה... תשמע, בו תקשיב יש ים של דברים על המוח יותר חשובים מאשר לזכור מתי נפגשתי עם אבי לאומי
". (עמ' 100 לפרוטוקול).
התובע נשאל מתי נפגש עם לאומי וכמה פעמים נפגש איתו ותשובתו היתה "הרבה פעמים גם נפגשנו בתערוכות. נפגשים. גם במסעדה פגשתי אותו אז מה?"
גם את התערוכות לא זכר וגם את המועדים לא זכר.
כמו כן העיד התובע על קשיי תקשורת באנגולה אם כי לדבריו היום המצב קצת יותר טוב. (עמ' 101 לפרוטוקול).
התובע העיד "תקשיב טוב, אני הגעתי לארץ ועשיתי פגישות. אם נתנו לי עבודה צריכים לסמוך עלי. אני יודע מה אני, אני לא יושב בשקט, אני עושה את העבודה" (עמ' 101 לפרוטוקול).
אין בעדות כללית ועמומה זו כדי להבהיר את הטענה בדבר העבודה המאומצת אשר נעשתה, או כדי להוכיח את הטענה כי עבודתו של התובע היא זו אשר יצרה בסופו של דבר את הקשר לשם מכירת המזל"טים.
התובע נשאל באיזה תקופה באיזה חודשים ביצע את אותה עבודה מאומצת עליה העיד בתצהירו. תשובתו היתה "תשמע, אני יכול להגיד לך אני 17 שנה באנגולה יום יום, אותה עבודה עם כל מיני אנשים ים של גורמים לא יודע להסביר לך את זה".
משנשאל התובע איך הוא זוכר למי נתן הצעה ולמי לא, ומי אמר לו להתקשר אליו ענה "הכל בפני
ם... אני לא זוכר תאריכים תקשיב טוב אני עושה סדר במוח... מה שחשוב אני משאיר ומה שלא חשוב אני זורק"

באשר לעבודה אשר נעשתה בארץ – נשאל התובע האם הפעילות המאומצת הסתכמה בעצם בפגישות עם אנשי הנתבעת תשובתו היתה "איתם כן, אבל לא בפרטים, עשיתי כל מיני, אמדתי (צ"ל
למדתי – ד.ק.) את העסק הלכתי לראות עוד מקומות עשיתי כדי שיהיה לי יותר אינפורמציה.
ש.
עם מי ישבת?
ת.
עם כל מיני. הלכתי אם זה היה עם דורון, שאלתי אספתי חומר".

(עמ' 107-108
לפרוטוקול).
התובע נשאל גם האם נכון שלא דיווח דיווחים בכתב לנתבעת. תשובתו היתה "אולי, אבל אני לא מאמין הרבה, אולי, אולי הוא ביקש ממני, אבל בדרך כלל אני לא נוהג להעביר דיווחים. כמו שאני סומך עליו אני רוצה שיסמכו עלי". (עמ' 108 לפרוטוקול).
התובע נשאל גם באשר לאמור בתצהירו בקשר לפעולות השכנוע של מקבלי ההחלטות והשעות רבות בהן ישב עם מפקד הקומנדו של צבא אנגולה.
התובע נשאל האם שיחות אלה התנהלו בשנת 98 ותשובתו היתה גם לפני וגם אחרי.
התובע נשאל מתי שוחח עם מפקד הקומנדו על המזל"טים
ותשובתו היתה "אני לא יודע להגיד... אני עובד בנושא של חקלאות, אני עובד בנושא של צבא".
נאמר לתובע על ידי בית משפט כי כעת מדברים על מזל"טים ותשובתו היתה "אני לא זוכר מתי בדיוק דברתי איתו" (עמ' 117 לפרוטוקול).
כאשר נשאל עם מי נפגש בחברת הנפט כפי שצויין בתצהירו והאם הוא יכול למסור שמות ותפקידים אמר "חברת הנפט זו חברה ענקית זו חברה גדולה יש שם הרבה בעלי תפקידים".
התובע אישר שהוא זוכר עם מי נפגש אבל מדובר שוב פעם בנושא של שמות והכל שייך לצבא והוא לא נוהג להמציא שמות. (עמ' 119 לפרוטוקול).
משנשאל איזה פרטים מסר לחברת הנפט אשר הביאו לדבריו להבשלת העיסקה אמר "אותם פרטים שהעברתי לכולם.
ש.
מה זה הפרטים האלה?
ת.
מה זה מזל"ט, למה מה החשיבות שלו.
ש.
דיברתם על כמויות, מחירים, תנאי תשלום ומועדי אספקה?
ת.
אני לא נכנסתי לדבר הזה."
(עמ' 120 לפרוטוקול).

התובע הופנה לאמור בתצהירו על פיו כל מה שנותר זה לסכם סופית את פרטי העיסקה. התובע נשאל האם הודיע על כך לנתבעת. תשובתו היתה "הדברים לא התגלגלו ככה, הדברים התגלגלו אחרת לגמרי".
התובע נשאל פעם נוספת האם אמר לנתבעת כי כל מה שנותר זה לסכם סופית את פרטי העיסקה ותשובתו היתה "כן".
כאשר נשאל למי ומתי אמר "למי שהיה צריך, נדמה לי גם לאבי (לאומי – ד.ק.)
ש.
למי עוד היה צריך?
ת.
כל מי שהיה בחברה, אני לא זוכר כרגע, אני זוכר שבאתי כל פעם השתנו האנשים... יכול להיות שדברתי עם עוד מישהו. בנושאים האלה לרוב זה עם אבי.
ש.
מתי זה היה ?
ת.
בתקופה הזו
ש.
מה זה התקופה הזו
ת.
אותה תקופה שעבדתי על הנושא הזה בין 2000-2003, בערך 2002."

התובע המשיך והעיד כי כשאמר ללאומי שהכל מוכן, לא נכנסים לפרטים עד שיש החלטה סופית לגבי החברה "ואז הם יושבים ובונים את הדברים".
התובע נשאל האם הוא יכול לפחות להגיד באיזה סוג של מזל"טים התעניינה חברת הנפט. התובע השיב שהוא לא זוכר שמות.
באשר לטענה בתצהיר על פיה ניתנה דרישה למוצר עם המלצה של הרמטכ"ל או של סגן הרמטכ"ל, לא ידע התובע לומר מתי, לא בידו היה מסמך בכתב, אין התובע יודע באיזה מוצר מדובר, באיזה מחיר ובאיזו כמות.

בנסיבות אלה ועל רקע כל העדויות לעיל, אין בסיס ראייתי המצדיק בדרך כלשהי לקבל את הטענה בדבר פעילות מאומצת של התובעים שהביאה בסופו של דבר לשימוש שנעשה במוצרי הנתבעת ובשירותיה באנגולה. בוודאי שאין מקום לקבל את הטענה כי כל מה שנותר הוא לסגור את הקצוות של העיסקה.

יש לעבור עתה לטענת התובע כי נדהם לקבל פנייה מחברו רמטכ"ל צבא אנגולה שכעס עליו שכן סבר שהתובע "עקף אותו" וכעס על אובדן העיסקה שנכרתה עם הנתבעת.
התובע טען כי אותו רמטכ"ל (או סגן הרמטכ"ל – ד.ק.) הודיע לו שגורמים שונים בצבא ובחברת הנפט עושים שימוש במוצרי הנתבעת בדרך של רכישה, חכירה וקבלת שירותי תפעול.
לדברי התובע, התקבל המידע אצל הרמטכ"ל וסגנו לאחר שהם כבר השתכנעו, כאמור, ברצונם לרכוש מזל"טים מאת הנתבעת והעבירו דרישה והמלצת התקשרות
לבית הצבאי, שהיה אמור להעביר זאת לנשיא וכולם רק המתינו לקבלת האישור הסופי.
התובע טען כי הודאת הנתבעת בכתב ההגנה כי התקשרה בהסכם עם חברת א.ל.א.ר, תומכת בטענתו ואף מעלה חשד כי חברות נוספות הוכנסו
לתמונה על ידי הנתבעים כדי לעקוף את התובעים.
התובע גם טען כי בטענת הנתבעת על פיה הציגה בפני
הם התעשייה האווירית את א.ל.א.ר אין ולא כלום. מכיוון שהתובעת היא סוכנת בלעדית של הנתבעת היתה הנתבעת מנועה מלשווק את מוצריה לגורמים שונים באנגולה - בין אם בתיווך של
א.ל.א.ר ובין אם באמצעות תיווך אחרת.
התובע חזר וטען כי העובדה שגורמים באנגולה פנו לנתבעת בקשר לרכישת מזל"טים או חכירת מוצריה - באה אך ורק כתוצאה מעבודתו המאומצת וכי רק בזכותו הכירו גורמים באנגולה את הנתבעת ואת מוצריה.
התובע ציין בתצהירו כי במחצית או בסוף שנת 2001 היה בינו לבין ראש סיב"ט בישראל, בן חנן, סכסוך אישי.
סיב"ט הוא גוף ממשלתי של משרד הביטחון הממונה על ייצוא וייבוא ביטחוני של מדינת ישראל.
התובע העיד כי בעת ביקורו של בן חנן באנגולה, בהמשך לדרישה ולהמלצה שהגיעו מהרמטכ"ל לשימוש במוצרי הנתבעת תודות לפעולות התובע, קיבל בן חנן פנייה מאנגולה לבירור על הנתבעת ומוצריה.
בן חנן העביר את המידע ללאומי ולחברת א.ל.א.ר אליה הוא מקורב.
הנתבעים גילו במסמכים סיכום בפגישה אשר נערכה במשרדי התעשייה האווירית ביום 24.12.01 בנוכחות לאומי ועדן שמעון מהנתבעת, לוסטיג מחברת א.ל.א.ר ונציגי התעשייה האווירית.
הפגישה
נושאת את הכותרת "סיכום פגישה בנושא שיווק מל"טים לאנגולה".
התובע טען כי הנתבעת ולאומי חברו לאנשים שאינם דורשי שלומו – בן חנן ולוסטיג כדי לעקוף את התובעים והפרו בכך את הסכם הסוכנות הבלעדי.
נאמר כי נודע לתובע שחברת הנפט האנגולית חכרה שימוש במזל"טים במשך מספר שנים בסכום של כ- 700 דולר לשעה, כאשר מדובר בהכנסות של למעלה מ- 2.04 מיליון דולר בשנה רק מחברת הנפט.

בתצהירו של לאומי ניתנה עדות ישירה בדבר האירועים מסוף שנת 2001 ואילך.
לאומי העיד כי יותר משנה לאחר שהועברה לתובע ההצעה באוגוסט 2000, אשר לא הבשילה לידי עיסקה, פנתה התעשייה האווירית לנתבעת במטרה לעניין אותה בהחכרת מערכת מל"ט באמצעות א.ל.א.ר לגורמי צבא באנגולה למשך מספר חודשים. זאת בעקבות מגעים שהתקיימו בין התעשייה האווירית לבין בן חנן, שהיה ראש סיב"ט במשרד הביטחון - לבין משרד הביטחון האנגולי.

באותה עת היה הסכם עקרונות בין התעשייה האווירית לבין הנתבעת, לפיו, בהתקיים תנאים מסויימים, היתה אמורה התעשייה האווירית להשקיע בנתבעת. אולם, השקעה זו לא יצאה בסופו של דבר לפועל.
בהתאם לאותו שיתוף פעולה אף הוציאה חטיבת המל"טים של התעשייה האווירית מכתב לצבא אנגולה, כדי לעדכן שהיא פועלת בתיאום עם הנתבעת.
בעקבות פנייה של התעשייה האווירית התקיימה אכן בדצמבר 2001 פגישה בתעשייה האווירית כפי שציין התובע לעיל.
סכום הפגישה היה כי הנתבעת תעביר הצעה מתאימה לא.ל.א.ר ותוגש בקשה מתאימה ליחידה להיתרים בסיב"ט.
ביום 23.12.01 העבירה התעשייה האווירית בקשה דחופה להיתר ייצוא על פי צו הפיקוח על מוצרים ושירותים (ציוד בטחוני וידע בטחוני) תשנ"ב – 1991, כדי להתיר הדגמה של מערכת מל"ט באנגולה.
למחרת העבירה התעשייה האווירית בקשה לביטול הבקשה, משהוחלט שעדיף שהבקשה תוגש על ידי הנתבעת. לכן העבירה הנתבעת בקשה להיתר ייצוא מטעמה לצורך הדגמה מערכת מזל"ט באנגולה.
בעקבות הפנייה של התעשייה האווירית התקשרה הנתבעת בהסכם מיום 3.1.2002 עם א.ל.א.ר, כאשר בפועל ארכה ההדגמה כחודש .
בעקבות ההדגמה
לא סיפקה הנתבעת מוצרים לגורם כלשהו באנגולה. לאחר יותר משנה חודשו המגעים להספקת מוצרים ושירותים ובעקבותיהם התקשרה הנתבעת בעיסקאות נוספות עם א.ל.א.ר.
לאומי טען כי עולה מכך שקיים נתק ברור בין המגעים הראשונים אותם ניהל התובע עם צבא אנגולה באוגוסט 2000, לבין פניית התעשייה האווירית לנתבעת 16 חודשים לאחר מכן לשם ביצוע הדגמה במשך חודש – ובין התקשרות הנתבעת עם א.ל.א.ר יותר משנה לאחר אותה הדגמה, שהיא העסקה לגביה הוגשה למעשה התביעה.
עדותו המפורטת של לאומי בדבר המהלכים שהביאו בסופו של דבר לכריתת העיסקה באמצעות התעשייה האווירית, לא נסתרה בחקירה הנגדית ועדותו בעניין זה היתה אמינה עלי.
עדותו של לאומי, על פיה כלל לא נכרתה עיסקה בשלב הראשון לאחר ההדגמה אלא זמן רב לאחר מכן, נתמכת גם בדברי התובע במכתב אשר נשלח על ידו וצורף כנספח ט' לתצהירו.
במכתב זה מיום 21.4.2002 נאמר כי התובעת השקיעה כספים ומאמצעים רבים באנגולה ובישראל וכי היתה עיסקה אשר עמדה על הפרק.
במכתב נאמר עוד כי
נודע לתובעים שברגע האחרון ניגשה הנתבעת לביצוע העיסקה באמצעות א.ל.א.ר "ככל שידוע לנו העיסקה נכשלה בסופו של דבר, למרות שאנו סבורים כי באמצעותנו הייתם חוסכים הרבה הוצאות ועוגמת נפש מיותרים."
באותו מכתב העמידה התובעת את התביעה לצורכי פשרה על סך של 200,000 דולר בלבד.
לאומי ציין בתצהירו כי ביקש מספר פעמים לשוחח עם התובע, אולם לא הצליח ליצור איתו קשר טלפוני. עם זאת, הבהיר לאומי כי אי האפשרות ליצירת הקשר אינה הסיבה בגינה אין הנתבעת משלמת לתובע, אלא העדר זכותם של התובעים לתשלום כאמור.
לכן אין גם צורך להידרש לטענות השונות בדבר החזרת הטלפון הנייד של התובע, אשר הועלו על ידי הצדדים.

בעניין התעשייה האווירית יש להתייחס לנושא נוסף אשר הועלה על ידי התובע בתצהירו.
התובע ציין בתצהירו כי באוקטובר 2000 שלח צבי הד מהתעשייה האווירית מכתב לצבא אנגולה, לפיו עומדת התעשייה האווירית מאחורי הנתבעת.
התובע ציין כי המכתב גולה במסמכי הנתבעים וכי הרקע למכתב היה הבעת דאגה מהגורמים באנגולה כי הנתבעת היא חברה צעירה. הם רצו, לדברי התובע, אישור כי התעשייה האווירית עומדת מאחורי הנתבעת. המסמך צורף כנספח ח' לתצהירו של התובע.
התובע העיד, כאמור, בתצהיר כי המכתב גולה במסמכי הנתבעים. מכאן עולה כי המסמך לא היה בידו לפני כן.
לאומי טען בתצהירו כי אין כל מקום לטענת התובע כי המכתב נשלח על פי בקשתו. לדבריו, נשלח המכתב במסגרת שיתוף הפעולה אשר היה בין התעשייה האווירית לבין הנתבעת, על מנת לעדכן את רמטכ"ל צבא אנגולה כי התעשייה האווירית פועלת בתיאום עם הנתבעת.
בסיכומים נטען על ידי התובעים כי המכתב מהווה ראייה לטובת התובעים וכי גרסתו של לאומי על פיה התעשייה האווירית יזמה את המכתב היא "נואלת".
נטען בסיכומים כי עולה מעדותו של נווה ש"הרומן" בין התעשייה האווירית לנתבעת החל רק ממש לפני עזיבתו במאי 2001. לכן, באוקטובר 2000 עוד לא היה קיים אותו "רומן" ויש לראות במכתב תמיכה למאמציו ועבודתו של התובע עבור הנתבעת.
אין כל מקום לטענה זו.
עדות זו של נווה נסתרת לחלוטין בעדותו של התובע.
התובע העיד בסעיף 2.17.8 לתצהירו כי עוד בפגישה שהתקיימה ביום 24.4.00 אמר לו לאומי כי לנתבעת יש הסכם עם התעשייה האווירית, לפיה הנתבעת משווקת מזל"טים מגודל מסויים ומטה ואילו התעשייה האווירית משווקת את השאר.
עוד העיד התובע כי לאומי אמר לו שהתעשייה האווירית שותפה בנתבעת.
אין לכן בסיס לדבריו של נווה וגם לא לדברי התובעים בסיכומים על פיהם עדותו של לאומי בעניין זה היא "נואלת".
בחקירתו הנגדית נשאל
התובע אם הוא ביקש מלאומי שיוציא את המכתב. התובע ענה
"אני זוכר שהיתה לי שיחה עם אבי לאומי
הסברתי לו והוא דאג להוציא את זה". בניגוד לאמור בתצהירו כי באנגולה רצו אישור לדבריו שהתעשייה האווירית עומדת מאחורי הנתבעת -
טען התובע בחקירתו הנגדית שהוא הסביר ללאומי
שצריך מכתב כדי להראות שגם התעשייה האווירית בפני
ם.
התובע טען כי הוא לא צריך להיות מכותב במכתב שכן צריך להוכיח את החברה ולא אותו.
התובע נשאל
מתי קיבל את המכתב לראשונה ותשובתו היתה "באותה תקופה".
התובע נשאל האם לא קיבל את המכתב כאשר ההליכים החלו ותשובתו היתה: "תשמע, מתי קיבלתי, לא קיבלתי שוב פעם לא רלוונטי. אני יודע שפניתי, גם אני הייתי בקשר עם אותו בחור שכתוב כאן. צביקה מכיר אותי מצויין אני הייתי אצלו בפגישות."
משנשאל על ידי בית המשפט האם ראה את המכתב בזמן שהוצא או רק בדיעבד, ענה "אני לא יודע אם ראיתי אותו עכשיו או בדיעבד אבל אני יודע על המסמך". (עמ' 118 לפרוטוקול).
אינני רואה מקום לקבל כאמינה את עדותו של התובע כי המכתב נשלח על פי בקשתו או ביוזמתו. מקובלת עלי עדותו של לאומי כי המכתב נשלח על ידי התעשייה האווירית על רקע שיתוף הפעולה שהיה בין הצדדים, וכי התובע ראה לראשונה את המכתב במסגרת גילוי המסמכים.
אין לכן כל מקום לטענה כי יש לראות במכתב זה כתומך בטענות התובעים בכתב התביעה.
כפי שציינתי כבר קודם לכן, די היה בקביעה על פיה לא נכרת בין התובעים לבין הנתבעת הסכם סוכנות בלעדי, כדי לדחות את התביעה.
אולם, מכל האמור לעיל עולה אף כי אין לראות בתובעים כמי שהוכיחו את הטענה כי הם אלה אשר גרמו בסופו של דבר לכריתת העיסקה הנטענת.
מאוגוסט 2000, מועד בו הועברה לתובע הצעת מחיר על סך של כ- 11.8 מיליון דולר
כדי שיעבירה לאנגולה, אין בפני
י כל תשתית ראייתית לפעילות נוספת של ממש, שיש בה כדי להצביע על כך שהיתה הסכמה או המלצה או דרישה כלשהי מצד הרמטכ"ל או סגנו באנגולה אשר הועברה לגורמים הרלוונטים.
כפי שהעיד התובע הוא עסק באנגולה ב"ים של דברים" וביניהם גם בנושא המזל"טים, נושא שלגביו לא יצאה בסופו של דבר עסקה באותו "ים" בו עסק התובע.
אמנם, סביר לומר כי בתחילת הדרך ערך התובע הכרות בין הנתבעת לבין אנשי צבא באנגולה ואף ניסה לקשור עיסקה בקשר למזל"טים. אולם, עיסקה לא יצאה לפועל בסופו של דבר באמצעות התובע. כפי שהעיד לאומי "הוא ניסה, לא הצליח" (עמ' 201 לפרוטוקול).
העיסקה נשוא התביעה נכרתה, בסופו של דבר, בעקבות מגעים בין התעשייה האווירית לבין בן חנן לבין משרד ההגנה של אנגולה בסוף דצמבר 2001, בסכום שונה לחלוטין מהסכום שצויין בהצעת המחיר מאוגוסט 2000, מבלי שהתובע היה מעורב בה.

5
.
סיכום
התביעה הוגשה כאמור על יסוד הטענה כי התובעים והנתבעת הגיעו להסכם סוכנות בלעדי ולהסכמה בדבר תשלום עמלה בשיעור 30% מסכום עיסקאות אשר יבוצעו באנגולה על ידי הנתבעת.
התובעים לא הוכיחו את תביעתם.

במסגרת הסיכומים הועלתה טענה חדשה בדבר "פתיחת דלתות" באנגולה.
תביעה בגין עילה זו לא הוגשה על ידי התובעים.
התובעים דרשו מתן חשבונות במסגרת הטענה בדבר יחסים מיוחדים של סוכנות בלעדי וטענותיהם בעניין זה לא הוכחו.

התוצאה היא כי דין התביעה להידחות.
התובעים יישאו בהוצאות הנתבעים, ביחד ולחוד, בסכום כולל של 75,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

בגין דחיית הודעת צד ג' תישא הנתבעת בהוצאות צד ג' בסכום של 35,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום עוד מועד התשלום בפועל.

ניתן היום, 6 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.










א בית משפט מחוזי 1294/06 משה בריטש, rusper international limited נ' אירונאוטיקס מערכות הגנה בע"מ, אבי לאומי, צביקה נווה (פורסם ב-ֽ 06/08/2012)