פסקי דין על יאיר לוי | פסקי דין על יאיר לוי אסטרטגיה | פסקי דין על באיירס החזקות והשקעות 2000 | פסקי דין על עזרא יחיא אדמונד |

4924/08 א     06/08/2012




א 4924/08 יאיר לוי, יאיר לוי אסטרטגיה בע"מ נ' באיירס החזקות והשקעות 2000 בע"מ, עזרא יחיא אדמונד








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בכפר סבא

ת"א 4924-08 יאיר לוי
ואח' נ' באיירס החזקות והשקעות 2000 בע"מ
ואח'




בפני

כב' השופט
דורון חסדאי


התובעים

1
.
יאיר לוי

2
.
יאיר לוי אסטרטגיה בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד אסף מרקס



נגד


הנתבעים

1. באיירס החזקות והשקעות 2000 בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד יצחק גולדברג
2. עזרא יחיא אדמונד


ע"י ב"כ עו"ד שמואל אריאלי




פסק דין


מבוא

1.
לפניי תובענת התובעים על סך 267,567 ₪ המגיע להם, לשיטתם, בגין שירותי יעוץ ואסטרטגיה ושירותי תיווך, שניתנו לנתבעת מס' 1 בקשר עם הנכס הידוע כ- "בית באיירס" באזור התעשייה הדרומי בנתניה (להלן: "הנכס").

טענות הצדדים בקצירת האומר

2.
לטענת התובעים, התובעת מס' 2 עוסקת במתן שירותי ייעוץ ואסטרטגיה בנושאי נדל"ן. בתקופה הרלוונטית, הנתבעת 1 (להלן: "באיירס") היתה בעלת הזכויות בנכס והנתבע מס' 2 (להלן: "עזרא") היה מנהלה. כמפורט בכתב התביעה, במהלך שנת 2006 פנה עזרה לתובע מס' 1 (להלן: "לוי") וביקש סיוע במכירת הנכס באופן אופטימאלי, לרבות הפיכתו לנכס מניב לשם מכירתו.

3.
כנטען בכתב התביעה, לוי העניק לעזרא יעוץ ושירותי אסטרטגיה מקיפים, התובעים השקיעו מאות שעות עבודה בייעוץ ותכנון מכירת הנכס, לאחר הפיכתו לנכס מניב, מה שהניב באופן ניכר את התמורה שניתן היה לקבל בעבורו וכן פעלו התובעים לאתר סוחרים ולאחר מכן קונים לנכס.

4.
לדברי התובעים, לאחר מאמצים רבים ולאחר שהנכס הושכר לקופת חולים כללית עלה בידי התובעת 2 לאתר קונה לנכס אשר שילם בעבורו 4,150,000 $ + מע"מ. נטען, כי התובעת 2 אף טיפלה במו"מ למכירת הנכס בשם הנתבעים, לרבות טיפול בטיוטות, העברת חוזי שכירות של תיירים לרוכש וכדומה.

5.
כמפורט בכתב התביעה, באיירס וצד ג' קבעו את מועד חתימת ההסכם ביום 22.2.07, עזרא הגיע למשרדו של לוי, מנהל התובעת 2 והגם שהתובעת לא החתימה את באיירס על הסכם שכ"ט כלשהו, מטעמי זהירות ומספר שעות טרם חתימת העסקה כאמור לעיל, ביקש לוי להחתים את הנתבעים על הסכם שכר טרחה ועזרא חתם על הסכם בו נכתב במפורש כי הוא מחייב אישית את חותמו ובסמוך למקום חתימתו ציין, כי הוא חותם בשם "באיירס 2000" (ר' נספח ג' לכ"ת).

6.
לטענת התובעים, הם זכאים לתשלום סך של 50,000 $ + מע"מ כמפורט בהסכם שכה"ט (הסכום תוקן בכתב ידו של עזרא) ועל אף התחייבות עזרא והאמור בהסכם שכ"ט לא העבירו הנתבעים לתובעת את תשלום שכה"ט לו היא זכאית.

7.
באיירס בכתב הגנתה טענה, בין היתר ובתמצית, כי בינה לבין התובעים לא נערך כל הסכם בכתב, כי המדובר בתביעה לדמי תיווך באיצטלה מלאכותית של תביעה לתשלום בגין שירותי יעוץ ואסטרטגיה. לשיטתם, לתביעה לדמי תיווך אין כל תוקף ותקומה וזאת לאור המפורט בסעיף 4 ד' לכתב הגנתם. עוד טענה באיירס, כי עזרא לא היה רשאי מעולם לחייבה או לזכותה בחתימתו בלבד ובתקופה בה כיהן עזרא כדירקטור במועצת המנהלים שלה היו לנתבעת 2 מורשי חתימה שרק חתימתם יחדיו היתה יכולה לחייב אותה. לדברי באיירס היא לא פנתה לתובעים ולא ביקשה לקבל מהם כל שירות, נספח ג' לכתב התביעה אינו מחייבה לפי שלא נחתם על ידי מורשה חתימה מטעמה, היא אינה צד לו וניתן ללמוד ממנו כי עניינה של התביעה בהסכם תיווך.

8.
עזרא, בכתב הגנתו, טען, בין היתר, כי לא היה מעולם מנהל באיירס וכי אין התובעים זכאים לתשלום דמי תיווך וזאת לאור הוראותיו המפורשות של חוק המתווכים במקרקעין התשנ"ו – 1996 (להלן: "החוק") ולפי שהתובעים אינם מחזיקים ברישיון על פי החוק ולא נטען כי התקיימו התנאים הנדרשים בסע' 9 לחוק המהווים תנאי וזכאות התובעים לקבלת דמי תיווך.

9.
התובעים, בכתב תשובתם לכתב ההגנה של עזרא, ציינו כי לוי הינו מתווך מורשה במקצועו. לטענתם, עזרא אכן ניהל את באיירס בזמנים הרלוונטים (ר' נספח א' לכתב התשובה) וכי הוא מודה שהתובעים העניקו לנתבעים שירותי אסטרטגיה ויעוץ בהיקף נרחב. התובעים שבים על טענתם כי סיפקו לנתבעים שירותי אסטרטגיה וייצוג מעבר למתן שירותי תיווך וכי הסכם שכר הטרחה שנחתם בין הצדדים מחייב את הנתבעים, לרבות את עזרא, ודינו כחוזה מחייב לכל דבר ועניין והוא מכיל את כל הפרטים המהותיים הנדרשים על פי חוק המתווכים.

10.
מטעם התובעים הוגש תצהיר עדותו של לוי מיום 18.8.10. מטעם באיירס הוגש תצהיר עדותו של מר משה בובר מיום 20.11.10 ועזרא הגיש תצהיר עדות מיום 9.1.11.

שמיעת הראיות בתיק התקיימה ביום 20.12.11 ולאחריה הגישו הצדדים סיכומים בכתב, לרבות סיכומי תשובה מטעם התובעים.

המסגרת המשפטית

על נטל השכנוע בקצרה

11.
במישור האזרחי יש להבחין בין "נטל השכנוע" לבין "חובת הראיה".

נטל השכנוע
– מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעת דין (תובע או נתבע) להוכיח את טענותיו כלפי יריבו.

חובת הראיה
-
מבטאת חובה "נלווית" טפלה במהותה לנטל השכנוע. לעינינו של הנושא
בנטל השכנוע משמעה של חובה זו היא להביא ראיות לעמידה באותו נטל, ואילו לעניינו של היריב משמעה של חובת הראיה הינה להביא ראיות להשמטת הבסיס מתחת לכוחן של אלו אשר הובאו לחובתו.
(ר': י' קדמי, "על הראיות – הדין בראי הפסיקה", מהדורה 2003, בעמודים 1506-1505; א' הרנון, "דיני ראיות" א' בעמ' 22; דנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש פד"י נב (2) 813, 833-832).

12.
ב- רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ פ"ד נ"ז (4) 891, נפסק בין היתר כי:

"... נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו...".

הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל
השכנוע
שנתקיימו כל העובדות המהוות
את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי
על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ר'
ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז
1000, 1005 – 1004;

ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי
פ"ד

כ"א
(2) 358, 364;

ע"א 78/04 המגן נ' גרשון הובלות
פ"ד סא (3) 18; ע"א 941/05 אגודת הכורמים נ' חברת הכרם פ"ד סא (3) 350).


חוק המתווכים

13.
סעיף 14 (א) לחוק המתווכים במקרקעין התשנ"ו – 1996 (להלן: "החוק") קובע בין היתר כי מתווך במקרקעין יהיה זכאי לדמי תיווך אם נתקיימו כל אלה:

"(1) הוא בעל רישיון לפי חוק זה בעת שעסק בתיווך.......


(2)
הוא מילא אחר הוראות סעיף 9;"


אין מניעה כי שירותי תיווך ינתנו באמצעות תאגיד (ר' ע"א (חי') 3455/06 דה כהן בע"מ נ' אלון עמרם (28.8.07)).

14.
סעיף 9 לחוק המתווכים במקרקעין התשנ"ו – 1996 (להלן: "החוק") קובע כי:
"(א) מתווך במקרקעין לא יהא זכאי לדמי תיווך, אלא אם כן חתם הלקוח על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין, שבה נכללו כל הפרטים שקבע שר המשפטים באישור, וועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת".

יצויין כי על פי תקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב) התשנ"ז – 1997 (להלן: התקנות) נאמר כי בהזמנה בכתב לביצוע פעולות תיווך ומקרקעין לפי סעיף 9 (א) לחוק יכללו לפחות הפרטים הבאים:
"(1) שמות, כתובות ומספרי זיהוי של המתווך ושל הלקוח;


(2) סוג העיסקה של פעולת התיווך מבוקשת לגביה...;

(3) תיאור הנכס נושא פעולת התיווך;

(4) מחיר העיסקה המבוקשת בקירוב;

(5) הסכום המוסכם של דמי התיווך או שיעור דמי התיווך המוסכם מתוך המחיר שבו

תתבצע העיסקה....;,


15.
דיני התיווך הינם ענף מדיני החוזים וקשר התיווך הוא קשר חוזי ואולם כלל פרשני מלמדנו כי חוק ספציפי גובר על חוק כללי. החוק הינו חוק ספציפי המסדיר הוראות ביחס לעיסוק בתיווך.

כך אף נפסק בת.א. (ים) 2433/03 סימקוביץ ואח' נ' רג'ואן (11.1.04) בין היתר כי:

"משבאה לעולם הוראת סעיף 9 לחוק, שהוא לא יוכל לתווך לזכות בדמי תיווך מכוחו של חוק לבר חוק המתווכים במקרקעין או מכחו של הדין הכללי. אם לא נאמר כן, מה הואילו חכמים בתקנתם? נמצאנו מסכלים את תכליתו של חוק המתווכים במקרקעין ומאפשרים למעשה מצב בו מה היה או שיהיה. אותן מחלוקות ואותו מצב של חוסר וודאות אשר שרר לפני חוק המתווכים ימשיך לשרור גם לאחר חקיקתו" (ר' גם: בש"א (ת"א) 157166/08 אלרוב נדל"ן נ' אודין (עמיתי) ניהול ( 19.5.08 )).


כך אף נפסק
כי מתווך לא יוכל לזכות בתשלום מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט (ע"א (ת"א) 3252/05 טרכטנברג נ' אפריקה ישראל ( 28.5.08 ); בר"ע (י"ם) 4244/02 כץ נ' כהן
( 21.10.02 ); ת.א. (י"ם) 6577/98 טרנסגלובל נ' נתנאל
אל.אל.סי. ( 24.7.01
)).


סעיף 6 (א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט התשל"ט – 1979 קובע כי הוראותיו יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון. מאחר שבחוק קיימות הוראות מיוחדות לענין זכאות מתווך לתשלום, אין מקום לבסס חיוב כלפי מתווך על יסוד דיני עשיית עושר (ר' פרשת סימקוביץ
לעיל).

16.
סעיף 9 לחוק המתווכים דורש, כי אחד התנאים לזכאות מתווך לדמי תיווך כי יחתם הסכם בכתב בין המתווך לבין הלקוח.
אין ספק כי דרישת הכתב הינה מהותית שנועדה להבטיח את גמירות הדעת בעת חתימת הסכם התיווך מחד, ולהגן על הלקוח ולהבטיח כי הובהר לו שיהא עליו לשאת בשכ"ט המתווך מאידך.

עיון בפסיקה הקיימת בנושא תיווך ובנושא דרישת "ההזמנה בכתב" מלמדת כי קיימות דעות לכאן ולכאן לגבי הדקדקנות והגמישות בדרישה בתנאי ההזמנה בהתאם לחוק ולתקנות.
המדובר כאמור בחוק קוגנטי ובדרישות קוגנטיות שיש למלאן ואולם קיימים מקרים המצדיקים סטייה מדרישת הכתב, כמו גם דרישות צורניות אחרות, כפי שנעשה במקרים מסויימים ביחס לדרישת הכתב שבסעיף 8 שבחוק המקרקעין.
יש לבחון את התקיימות הדרישה אף לאור דיני השליחות ודיני תום הלב החלים גם על חוק המתווכים (ר' ע"א 7247/97 יצחקוב נ' מרדכי אביב מפעלי בנייה פ"ד נ"ו (3) 842; ע"א (ת"א) 1691/09 לנדאו נ' קרסאן הייטס (24.6.2010); ע"א (ת"א) 2216/09 זינגר יאיר נ' סטולר דב (28.4.2011)).

17.
בע"א (ת"א) 2819/00 בן אור נ' רוזן
(30.6.02) קבע בית המשפט כי במקרים מתאימים כאשר דרישת הכתב מנוצלת לרעה, יש לסגת מדרישה זו כפי שנעשה ביחס לסעיף 8 לחוק המקרקעין (ר' ע"א (ת"א) 1413/04 מטרופוליס ייזום השקעות נ' מליק – מרכזים מסחריים (30.10.05); ת.א. (ת"א) 54873/07 גרשי יונה נ' דורון טל (7.8.08)).



וכדברי המלומדים פרידמן-כהן בספרם "חוזים" תשנ"א – 1991, כרך א' בעמ' 394:

"מקום שמוטלת דרישת צורה, אין לעשות את כוונתו של המחוקק פלסתר, ואין להתעלם ממנה. עם זאת בדרישה הצורה אין קדושה; אין היא מהווה מטרה כשלעצמה. אם קיימים כלים אחרים המשמשים ערובה לכך, שהשיקולים העומדים מאחורי כללי הצורה, אכן באו על סיפוקם, אין לדבוק בנוקשות בכללי הצורה; ראוי להפעיל במקומם כלים רציונליים המשמשים להם תחליף. המצב האופטימלי הוא זה שבו קיים המינון הנכון בין עמדה תקיפה דייה באשר לדרישת הכתב המונעת הגשת תביעת שווא, לבין עמדה מתפשרת במקרה שבהם באים הנימוקים שמאחורי דרישת הכתב לידי סיפוק מלא. מינון מאוזן זה צריך לבוא לידי ביטוי הן בעמדת החקיקה, הן בעמדת בתי המשפט".

מהות דרישת שכר הטרחה מטעם התובעים

18.
בכתב התביעה נטען, כי נוכח העובדה שבין התובע מס' 1 לנתבע מס' 2 התקיימה מערכת יחסים ארוכת שנים ושרר אמון רב ביניהם לא החתימה התובעת את הנתבעת על הסכם שכר טרחה כלשהו, אולם מטעמי זהירות מספר שעות לפני החתימה ביקש התובע להחתים את הנתבעים על הסכם שכר טרחה טרם שיחתם ההסכם עם צד ג' והנתבע 2 חתם על ההסכם בו צוין כי ישולם שכר טרחה בסך של 50,000 $ + מע"מ (ר' נספח ג' וכתב התביעה וסע' 18-15 לכ"ת).

19.
נספח ג' לכתב התביעה מיום 22.2.07 נושא כותרת "הסכם שכר טרחה" מופנה לתובעים ובו נאמר, בין היתר, כי ידוע כי הינם "מתווך מורשה", ניתן אישור כי "הזמנו ממך שירותי תיווך למכירת בית באיירס..." וכי במידה "ותתבצע עסקת מכירה אנו מתחייבים לשלם לך שכר טרחה בסך (לאחר מחיקות ובכתב יד – ד.ח.) 50,000 $ + מע"מ" (ר' סע' 3-1).

20.
בסעיף 21 לכתב התביעה נטען כי התובעים זכאים לתשלום שכר טרחה בסך 209,150 ₪
המהווים 50,000 $ על פי השער היציג הידוע ובצירוף מע"מ.

21.
בנספח א' לכתב התשובה לכתב הגנת הנתבע 2, מטעם התובעים, שזהו מכתב הנתבע המופנה לתובעים בענין "חוב בענין באיירס" מיום 9.2.09 צוין, בין היתר, כי עזרא פנה וביקש בשם באיירס כי התובעים יוציאו חשבון שכר טרחה ויעבירו אותו לעו"ד עמיצור חיימובסקי וכך נעשה אך התשלום לא הועבר עד היום בשל חילוקי דעות פנימיים.

22.
הוגש לתיק בית המשפט כמוצג נ/2 חשבון עסקה מס' 08/0209 מיום 2.6.08 של חב' תילתן נכסים והשקעות בע"מ המופנה לחברת באיירס עו"ד עמיצור חיימובסקי. בחשבון נאמר: "תיווך מכירת בנין בנתניה דרום... 80,000 $... שער יציג 4.196... 335,680 ₪ ללא מע"מ, כולל מע"מ לתשלום 387,710 ₪."

23.
התובע ציין, כי עו"ד עמיצור חיימובסקי ז"ל ועזרא צלצלו אליו מביתו של עמיצור "ואמרו לי תשלח את החשבון של העסקה של ה- 80 אלף דולר" (עמ' 17 שו' 10-9). בהמשך ציין התובע, כי עזרא צלצל עם עמיצור לבקש את חשבון העסקה ביוני 2008 "ולבקש שאני אוציא לו את החשבון ה- 80 אלף דולר במילים... הוא התקשר ואמר תשלח את החשבון אני רוצה לשלם לך." (עמ' 17 שו' 32-30).

לתובע הוצג כי בחשבון העסקה (נ/2) נרשם תילתן נכסים והשקעות והוא השיב שאלו חברות שעוסקות בתיווך וייעוץ של נדל"ן "ומדי פעם אני מוציא חשבוניות פעם מחברה כזאת ופעם מחברה כזאת אלה חברות שלי, כולן בבעלותי המלאה והענין נובע משיקולי מס" (עמ' 19 שו' 12-9).

24.
בעדותו ציין התובע, בין היתר, כי הוא הכיר את בובר רק ביום חתימת ההסכם אצל עמיצור בבית, מעולם לא ידע שהוא קשור לעסקה, כשנפגשנו לחצו ידיים, ההסכם היה גמור, נחתם "בובר ידעתי (צ"ל: "ידע" – ד.ח.) שאני מתווך...
כולם ידעו שאני המתווך... ברגע שנחום הכניס אותי והציג אותי ולחצנו יד וישבנו יכל להגיד לנחום מה המתווך עושה..." (עמ' 13 שו' 18-12).

25.
התובעים ציינו בכתב התשובה לכתב ההגנה מטעם באיירס, בין היתר, כי הסכום הנתבע על ידם הינו לתשלום שכרם של התובעים "בגין מכלול שירותים שנתנו הן התובע 1 (שהוא מתווך מורשה) והן הנתבעת 2 (שהיא חברה נותנת שירותים אסטרטגיים) לנתבעת" (ר' סעיף 3 לכתב התשובה).

26.
בסיכומים מטעמם יוחד ראש פרק לתשלום בגין יעוץ אסטרטגי ונאמר כי התביעה לתשלום בסך 50,000
$
"כוללת בחובה הן תשלום בגין דמי תיווך והן תשלום בגין יעוץ אסטרטגי" והיתה הסכמה על סכום גלובלי הכולל את שכר הטרחה בגין שני המרכיבים הנ"ל (ר' בין היתר סע' 8-7 לסיכומים).


ראוי לציין, כי עיון מדוקדק בתצהיר התובע מלמד כי לא נאמר בו את שנאמר בסיכומים לענין השכר המורכב והגלובלי (ר' והשווה לסע' 39-34לתצהיר).

27.
לאחר עיון בטענות הצדדים ובחינת הראיות שבאו בפני
י נחה דעתי, כי טענת התובעים כי סכום התביעה כולל אף תשלום בגין יעוץ אסטרטגי – תשלום שלא פורט בנפרד מהתשלום בגין דמי תיווך, דינה להידחות.

28.
לא בכדי צוין בהסכם שכר הטרחה (נספח ג' לכ"ת) בסע' 1 ו- 2 כי הם התובעים הינם מתווך מורשה הפועל ברישיון וכי הוזמנו מהם שירותי תיווך וכן הוסכם, כי במידה ותתבצע עסקת מכירה שכר הטרחה יהא 50,000 $ + מע"מ – שזהו סכום התביעה.

29.
זאת ועוד, אף בחשבונית שהוצאה במועד מאוחר יותר לעו"ד עמיצור חיימובסקי ז"ל (ר' גם סע' 22,23 לעיל) על ידי חברת תילתן שבבעלות התובע נרשם, כי התשלום שנדרש הינו בגין תיווך מכירת הבנין. הסכום אמנם מולא 80,000 $ + מע"מ שזהו הסכום שהוגדר בכתב יד ברישום הראשון בנספח ג' טרם שנמחק ושונה ל- 50,000 $. הנקודה המהותית הינה כי אומד דעתו של התובע, מנהל התובעת, בזמן אמת היה כי מדובר בתשלום בגין דמי תיווך (ר' גם עמ' 42 לפרוטוקול שו' 6-1).

האם באיירס מחויבת בתשלום

30.
אין חולק, כי על הסכם שכר הטרחה מיום 22.2.07 לא מוטבעת חותמת הנתבעת 1 "באיירס החזקות והשקעות 2000 בע"מ
". על גבי מסמך זה חתם עזרא תוך שציין כי זה נעשה "בשם באירס 2000",שאין חולק כי אינו שמה של הנתבעת 1 .

31.
התובע בעדותו ציין, בין היתר, כי בעסקאות אחרות בעבר שביצע עם עזרא "נחום עזרא לבד עמד מולי התחייב בתשלום ובסוף שילם... עסקה בהיקף של 200 מיליון ₪ ושמה יש לו שותפים... ושם נחום התחייב פעם ראשונה כלפיי באופן לבד ואחרי זה השותפים עמדו בענין" (עמ' 13 שו' 31-27).

32.
התובע אישר, כי זו היתה לו העסקה הראשונה שעשה עם באיירס (עמ' 13 שו' 32 ועמ' 14 שו' 3-1). הוא אישר, כי מולו עמד עזרא והוא לא ידע מי זו באיירס (עמ' 14 שו' 13-4). לדבריו "מי שניהל את הכל זה נחום עזרא. אני אספר לך שהרו"ח של באיירס זה אפרתי שזה הרו"ח של נחום עזרא, העו"ד זה עמיצור חיימובסקי שזה עו"ד של נחום עזרא, מאיפה אני צריך לדעת איזה חברה זאת של נחום עזרא..." (עמ' 14 שו' 19-14).

33.
עוד נשאל התובע האם עזרא אמר לו שהוא המנהל והמוסמך לחתום לבדו ולחייב את באיירס והשיב "לא עלתה השאלה הזאת נחום הגיע איתי להסכמה, חותם ממשיכים הלאה... לא היה לי דרך להטיל ספק בכלל במה שהוא עושה, זה ההתנהלות שהית הביננו מימים ימימה וגם היינו חברים" (עמ' 14 שו' 26-23).


כן נשאל התובע האם בעת שהחתים את עזרא על הסכם שכר הטרחה (נספח ה' לתצהירו) הוא לא חשב לשאול אותו האם הוא זה שמוסמך לחתום לבד, התובע השיב בשלילה (עמ' 14 שו' 31-27 ועמ' 15 שו' 6-1). עוד אישר מנהל התובעת, כי לא הוצג לו על ידי עזרא פרוטוקול זכויות החתימה של באיירס.



לתובע הוצג כי לאחר שלא שולם שכר הטרחה גרסתו הינה כי פנה לנתבעים פעמים רבות ובו נתבקש להציג פניה לבאיירס. תשובתו "אני פניתי כל הזמן לנחום עזרא כי נחום ניהל את כל העניין". לדבריו, חיימובסקי לא אמר לו אף פעם שבאיירס לא תשלם לו וכי זו לא חייבת לו והוא אישר כי חיימובסקי היה גם העו"ד של עזרא (עמ' 19 שו' 6-1).

34.
מר משה בובר, מנהלה של באיירס, ציין בעדותו, בין היתר, כי עזרא היה הנציג של באיירס "לצורך ניהול משאים ומתנים, הוא לא היה מוסמך ולא היה נציג של באיירס בלעדי לחתימה בשם באיירס" (עמ' 25 שו' 14-13).

35.
עזרא בעדותו ציין, בין היתר, כי הכיר את התובע שנים רבות וזה היה אף חברו והוא עשה עמו עסקים רבים באמצעות "חברות שהייתי שותף בהן" והוא אף אישר שהתובע היה שותף איתו בעסק במסגרתו רכשו ביחד נכס ומכרו אותו (עמ' 33 שו' 29-18).

עוד ציין עזרא ביחס לפרויקטים השונים שעבד עם התובע, כי "ישנם מקרים שהשותפים חתמו וישנם מקרים שעשיתי את זה לבד בהסכמת השותפים ובידיעתם, כל צעד עשיתי בהסכמת שותפים, מעולם לא לקחתי על עצמי באופן אישי את ההסכמים האלה, החברות הם לא רק שלי אלא גם של השותפים" (עמ' 34 שו' 8-4).

36.
בהמשך עדותו ציין עזרא מחד, כי היה מורשה חתימה בבאיירס ומאידך לא ידע להגיד מה היו זכויות החתימה שלו בחברה מבחינה משפטית. לדבריו "יכול להיות שהיה צריך חותמת אבל באותו מעמד של חתימת הסכם שכר הטרחה לא היתה לי חותמת אז כתבתי בשם באיירס זה היה ברור שזה בשם באיירס".

37.
עזרא אישר כי בכדי שיהיה תוקף להסכם המכר היה צורך בחתימתו של מר בובר וגם בחותמת החברה וכך אף ביחס לחשבון הבנק של באיירס נדרשה חתימתו וחתימת בובר, לדבריו "בוודאי ככה שולם לספקים מחשבון הבנק של באיירס". עזרא אישר כי על גבי שיקים של באיירס חתמו הוא ומר בובר על גבי חותמת החברה (עמ' 43 שו' 20-12).

38.
עזרא נשאל בהתייחס לת/6 לגביו אישר שהוא היה בעל עניין בחברות המפורטות בו מה היה חלקו בבאיירס והוא השיב "אני הייתי אמור לקבל 50% ממניות הנתבעת אבל לא קיבלתי אותן בפועל" (עמ' 44 שו' 24-22).


עזרא נשאל האם הציג לתובע שהוא מוסמך לכתב את באיירס באופן אישי בחתימתו האישית והוא השיב "בחתימה האישית שלי? מה פתאום? אני מוסמך לחייב בחתימה שלי את הנתבעת 1? אני לא אמרתי דבר כזה... לא אמרתי דבר כזה אני אמרתי לו כל פעם שאני אמרתי לו כל פעם שהיה דבר כזה אני אמרתי לו שזה צריך להיות באישור של בובר, ואני דיברתי עם משה על הדבר הזה וכך הגענו לסכום של 50,000 $" (עמ' 45 שו' 24-18).

39.
בהינתן האמור ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ובחנתי את חומר הראיות נחה דעתי, כי לא עלה בידי התובעים לעמוד בנטל השכנוע להוכיח בראיות מהימנות כי חתימתו של עזרא בצירוף המילים "באיירס 2000", מחייבת את הנתבעת – באיירס החזקות והשקעות 2000 בע"מ
.

40.
לא הוצג בפני
י על ידי התובעים ואף לא על ידי עזרא מסמך כלשהו המעיד, כי עזרא היה מוסמך לחייב בחתימתו – בלא חותמת באיירס ובלא חתימה נוספת – את באיירס בקשר עם הסכם שכר הטרחה נשוא התובענה דנן.

41.
אף בחוזה השכירות שנערך בין באיירס לבין שירותי בריאות כללית מיום 1.1.06 הוגדרו נחום עזרא ומשה בובר כמורשי החתימה מטעם באיירס ובמסמך הוטבעה חותמת החברה ועליה חתימותיהם של השניים. כך גם חתמו השניים על גבי חותמת החברה על התוספת מיום 1.1.07.

42.
בטיוטות השונות של הסכם המכר שבין באיירס לנוף ים תיכון בבית אורן צוין למשל בהסכם המתוקן על ידי חיימובסקי ביום 21.2.07, כי באיירס הינה באמצעות מנהליה נחום עזרא ומשה בובר. בטיוטות אחרות בהן לא הוגדר שמם של השניים צוין במפורש "על ידי מנהליה ________" , ללמדנו כי המדובר ביותר ממנהל אחד.



לדברי התובע, הוא לא קרא את הטיוטות (אשר צורפו לתצהירו) אלא רק עסק בכל התיאום הלוגיסטי והיה הקמב"ץ של העסקה. היה מצופה מהתובע, אשר לדבריו שימש כקמב"ץ של העסקה, לדעת מיהם הצדדים המעורבים בה ומיהם הנציגים המוסמכים מטעם הצדדים, וככל שלא עשה כן ולא מצא לברר באופן אקטיבי מי הם בעלי זכות החתימה מטעם באיירס, ממנה חפץ לגבות שכר טרחה, אין לו להלין אלא על עצמו.

43.
נראה, כי מערכת היחסים העסקית והחברית אשר שררה בין התובע לבין עזרא בעבר
והדרך בה נהגו להסכים ביניהם באשר לתשלום שכר טרחה בעסקאות שביצעו, היא זו שעמדה בבסיס ההסכם נשוא התובענה דנן. התובע – מנהל הנתבעת – לא ביקש כלל מעזרא כי יציג בפני
ו את זכויות החתימה לבאיירס ולא ביקש לדעת באופן מהימן האם עזרא מורשה חתימה בבאיירס ומה הן זכויות החתימה המחייבות בחברה זו, אשר הייתה זו העסקה הראשונה שלו עימה (עמ' 13, שורה 32 ועמ' 14, שורות 3-1).

44.
אשר על כן, לאור המפורט לעיל, דין התביעה כנגד הנתבעת מס' 1 – באיירס, להידחות.

חיוב הנתבע מס' 2 באופן אישי

45.
כאמור לעיל עזרא חתם על הסכם שכ"ט ביום 22.2.07. בתחתית המסמך ליד המילים המודפסות "בכבוד רב," נרשם ע"י עזרא בכתב יד "בשם באירס 2000", ומתחת לכיתוב זה, חתם הוא את חתימתו.

46.
טענתו של עזרא
כי הוא חתם על המסמך בשמה של באיירס,
נדחתה, כאמור לעיל.

47.
בהסכם שכר הטרחה אשר נחתם כאמור ע"י עזרא באופן אישי, תוך התיימרות לעשות כן בשם באיירס ומטעמה, נקבע מפורשות כי "ידוע לנו כי אנו מתחייבים באחריות אישית בהתחייבות זו".

48.
לוי בעדותו הכחיש כי לא הייתה לעזרא כוונה, עת חתם על הסכם שכר הטרחה
(נספח ה' לתצהירו), להתחייב באופן אישי בתשלום ולקחת אחריות באופן אישי. לדבריו, "כמו שהוא מחק את המספר 80 אלף דולר ותיקן ל-50 אלף דולר + מע"מ, הוא יכל גם למחוק את המילה מחוייבות אישית, בשם באיירס זה המסמך היחידי שהוא חתם
לי... עזרא חייב אישית מכח המסמך הזה, כי הוא חתם על המסמך, אם הוא היה רוצה להימנע מהמחויבות האישית, היה מוחק אותה. הוא קרא את הסעיף וחתם על זה... אני מפנה לנספח ה' סיפא "ידוע לנו כי אנחנו מתחייבים באחריות אישית בהתחייבות זו"... לא נכון, הוא יכל למחוק את זה בדיוק באותה מידה, הוא יכל לתקן בדיוק את המילה הזאת אם הוא חייב (צ"ל: "ידע" – ד.ח.) שהוא לא מחויב אישית" (עמ' 17, שורות 25-11).


בהמשך חקירתו נשאל לוי כי בזמן חתימת עזרא על הסכם שכר הטרחה, הוא לא רצה לחתום כחייב אישית ולכן כתב כי הוא חותם בשם באיירס 2000, תשובתו: "לא נכון, הוא ידע כי הוא חותם אישית ועוד יותר מזה, הוא צלצל עם עמיצור חיימובסקי לבקש את חשבון העסקה ביוני 2008 ולבקש שאני אוציא לו את החשבון ה-80 אלף דולר עם עמיצור חיימובסקי, הוא התקשר ואמר תשלח את החשבון, אני רוצה לשלם לך" (עמ' 17, שורות 32-26).

49.
לוי נשאל בחקירתן החוזרת מדוע עזרא תיקן את סכום שכר הטרחה ל-50 אלף
דולר + מע"מ, תשובתו: "כי הוא ניסה כהרגלו להוריד את הסכומים, אמר לי אני חותם לך על 50 ואתה מקבל 80, אני אפצה אותך במקום אחר" (עמ' 19, שורות 18-15).

50.
עזרא בחקירתו ציין בין היתר כי הוא לא אמר ללוי כי הוא מוסמך לבדו לחייב את באיירס "אני לא אמרתי לו שום דבר, אני רשמתי שמה שזה בשם באיירס" (עמ' 42, שורה 27).

51.
עוד טען
עזרא בעדותו כי הוא ציין לאורך כל הדרך שהוא חותם בשם באיירס .
הוא נשאל האם אמר ללוי שהוא מוסמך לחייב את באיירס כבאופן אישי בחתימתו, והשיב "בחתימה האישית שלי? מה פתאום? אני מוסמך לחייב בחתימה שלי את הנתבעת 1? אני לא אמרתי דבר כזה" (עמ' 45, שורות 24-18).

52.
כנספח ז' לתצהיר לוי צורף מכתב של עזרא מיום 9.2.09 בו מפרט זה את השתלשלות העניינים אליבא דגירסתו, תוך אמירה כי התובעים זכאים לתשלום שכר הטרחה שסוכם עימם במלואו (סעיף 16).

53.
לוי בתצהירו ציין כי במהלך המו"מ שקיים עם עזרא מסר לעזרא מכתב שהוכן על ידו (ע"י לוי) מראש ותוקן טרם חתימתו ע"י עזרא (ר' סעיף 44 לתצהיר).
בעדותו ציין לוי כי המסמך נחתם ע"י עזרא במהלך המו"מ שהוא ניהל עימו, ולאחר שהוגשה כנגדו התביעה.

לוי נשאל האם נכון כי עזרא הסכים לחתום על המסמך לאחר שהוא הבטיח לו כי הוא לא יתבע אותו באופן אישי, תשובתו: "לא נכון, כי אם הייתי מבטיח אז נחום עזרא היה מבקש שאני אחתום לו שאני לא אתבע אותו, לא נכון חד משמעי" (עמ' 16, שורות 13-3).
54.
עזרא בסעיף 8 לתצהירו ציין כי כאשר התבקש לחתום על נספחים ה' ו-ז' לתצהיר התובעים, נאמר לו מפורשות ע"י לוי כי לא תהיה כל תביעה נגדו אישית בגין דמי תיווך וכי אלה ידרשו רק מבאיירס.

ראוי להדגיש כי טענות אלו אשר קיבלו ביטוי בתצהירו של עזרא, אינן מופיעות בכתב הגנתו, אשר הוגש לתיק ביתה המשפט ביום 19.3.09, משמע לאחר שנספח ז' נחתם על ידו ביום 9.2.09.

55.
בפתח הישיבה שנועדה לשמיעת הראיות, הסכימו הצדדים כי לא יותרו כל שינוי או הרחבת חזית (עמ' 9, שורות 13-11).

על פי ההלכה "האיסור להרחבת חזית עיקרו בכך שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת, כפי שהוצגה בכתבי הטענות אלא אם כן נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך הסכמתו במפורש או מכללא" (ר': ע"א 6799/02
יולזרי נ' בנק מזרחי פד נח (2) 145, 152; רע"א 4793/06 גלמן נ' דגן


( 15.11.06 ).

דיון והכרעה

56.
לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ובחנתי את הראיות שבאו בפני
י, נחה דעתי כי דין התביעה לתשלום דמי תיווך כנגד הנתבע מס' 2 – עזרא – להתקבל.

57.
אין למעשה מחלוקת בין הצדדים, והדבר אף עולה מנספח ז' לתצהיר לוי, כי התובע היה הגורם היעיל בעסקה ומי שהביא לחתימתו של ההסכם עם תנחום אורן ואף מטעם זה, קמה זכותו לתשלום דמי תיווך.

58.
סבורני כי על רקע המפורט לעיל, הסכם שכר הטרחה (נספח ה' לתצהיר לוי) עומד בדרישת סעיף 9 לחוק
והוא מכיל את כל הפרטים המהותיים הנדרשים. גם אם המסמך נערך בבוקר יום חתימת הסכם המכר, הרי שאין בעובדה זו לכשעצמה להביא לפסלותו או לבטלותו.

59.
כפי שפורט לעיל, דרישת הכתב נועדה להבטיח את גמירות הדעת בעת חתימת הסכם התיווך, והוא אף נועד להבהיר ללקוח כי עליו לשאת בשכר טרחת המתווך.

בנסיבות העניין, על רקע " עברם המשותף" של הצדדים ואף על רקע נספח ז' לתצהיר לוי, אין חולק כי עזרא היה מודע לחובה לשאת בשכר טרחת המתווך ( התובע-לוי ), והוא אף לא מצא לנכון למחוק בנספח ג' את מחויבותו האישית, ואף לא מצא להוסיף ולציין במסמך כלשהו, לרבות בנספח ז' כי הוא אינו חייב אישית בתשלום.

60.
כפי שצוין לעיל, קיימים מקרים המצדיקים סטייה מדרישת הכתב הדווקנית או מדרישות צורניות אחרות, וזאת על רקע כללי תום הלב החלים אף על חוק המתווכים
ומקום שנעשה ניסיון לנצל את דרישת הכתב לרעה (ר' גם סעיפים 17-16 לעיל).

61.
סבורני כי עניינו אנו, הינו אחד המקרים המובהקים בו אם תמצא לומר כי הסכם שכר הטרחה (נספח ה') אינו עומד באופן דווקני בדרישות
סעיף 9 לחוק, הרי שיש מקום להגמיש את אותן דרישות, וזאת על רקע החובה לנהוג בתום לב וצורך בעשיית צדק, תוך אי מתן הזדמנות לעזרא לנצל לרעה את הפגם, באם קיים , בהסכם שכר הטרחה עליו הוא חתום, ומכוחו הוא מחויב אופן אישי.


62.
כפי שצוטט לעיל, טען עזרא בעדותו כי הוא לא אמר ללוי שבאיירס צריכה או לא צריכה לשלם. כאשר נשאל אם אמר ללוי שהוא מוסמך לחייב את באיירס לבדו, השיב כי הוא לא אמר לו שום דבר (ר' גם סע' 51-50 לעיל).


מדבריו אלו של עזרא עולה תמיהה רבתי ואף חשש ממשי להתנהגות חסרת תום לב,מטעה ובהעדר דרך מקובלת. היה מצופה מעזרא באם אכן התיימר לחתום בשם באיירס כי יציג ללוי עובדת היותו מוסמך לחתום לבדו בשמה
ולא יסתיר עובדה זו ממנו. באם ידע כי הוא אינו מוסמך ואף אם לא היה משוכנע כי הוא מוסמך לחתום לבדו בשם באיירס, היה עליו להימנע מלחתום על הסכם שכה"ט
ומלהציג מצג כי הוא מוסמך. באם חתם ואין בחתימתו כדי לחייב את באיירס, אין לו להלין על עצמו
ולפיכך מכח הדין ומכח חובת תום הלב, יש מקום לחייבו באופן אישי בתשלום.

63.
אינני נותן אמון בדברי עזרא כאילו בעת שחתם על נספח ז' ביום 9.2.09 הוא לא ידע על התביעה שהוגשה כנגדו כבר ביום 23.12.08 על ידי התובעים בתיק זה, וזאת אף
בשים לב לעובדה כי כתב הגנתו הוגש לתיק בית המשפט ביום 19.3.09.

איני נותן אף אמון בדבריו כי טרם שחתם על נספח ז', הוצג לו כי לא תוגש תביעה אישית כנגדו.


במחלוקת שבין לוי לעזרא, הנני נותן אמון בעדותו של לוי, לפיה עזרא היה מודע לכך שהוא מחויב באופן אישי, לא ביקש למחוק את הפסקה הנוגעת לאחריותו האישית בהסכם שכר הטרחה וכי הוא לא התחייב בפני
י עזרא טרם חתימתו על נספח ז' כי לא יתבע אותו באופן אישי. (ר' גם סעיפים 53-48 לעיל).

64.
כאמור לעיל בנספח ה' – הסכם שכר הטרחה
- הוגדר מפורשות כי עזרא מתחייב באחריות אישית בהתחייבות לתשלום שכר הטרחה.

פסקה זו
לא
נמחקה על ידי עזרא הגם שהוא מצא לתקן את סעיף 3 בהסכם באשר לסכום שכר הטרחה.

בע"א 480/07, 7379/06
ג.מ.ח.ל חב' לבניה נ' טהוליאן ואח'
(10.9.09)
נפסק, בין היתר, כי על אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים ניתן ללמד בראש ובראשונה מלשונו של החוזה ומקום בו לשון החוזה ברורה וחד משמעית , חזקה עליה כי היא משקפת את אומד דעת הצדדים
ויש לכן להעניק לה משקל
מכריע בפרשנות (ר' גם: ע"א 5856/06
לוי נ' נורקיט (28.1.08); ע"א 5925/06
בלום נ' אנגלון סכסון (13.2.08): רע"א 2903/08
אברהם נ' ברקוביץ (9.9.09)].


סוף דבר

65.
מן המקובץ עולה כי דין התביעה כנגד הנתבעת מס' 1 להידחות. בנסיבות העניין מצאתי להורות כי הדחייה תהא בלא פסיקת צו להוצאות.

66.
בהינתן האמור, הנני מחייב את הנתבע מס' 2 לשלם לתובעים הסך של 267,567 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל.

67.
כן הנני מחייב את הנתבע מס' 2 לשלם לתובעים את אגרות המשפט ששילמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד כל תשלום, ובכפוף להצגת אסמכתא מתאימה.

68.
כמו כן הנני מחייב את הנתבע מס' 2 לשלם לתובעים בגין שכר טרחת עו"ד סך של

40,000 ₪.

69.
כל הסכומים שנקבע כי על הנתבע מס' 2 לשלם לתובעים ישולמו להם עד ליום 27.9.12.

70.


זכות ערעור כחוק.

ניתן היום,
י"ח באב תשע"ב, 6 באוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 4924/08 יאיר לוי, יאיר לוי אסטרטגיה בע"מ נ' באיירס החזקות והשקעות 2000 בע"מ, עזרא יחיא אדמונד (פורסם ב-ֽ 06/08/2012)