פסקי דין על אלן שוכלטר | פסקי דין על לוגן בניה (1990) | פסקי דין על בקעה (ניו ג'רסי) אל.אל.סי | פסקי דין על עו"ד יעקב אמסטר | פסקי דין על עו"ד יעקב לנגה | פסקי דין על אאורה יזום נדל"ן (ישראל) ואח' |

7513/09 עא     28/08/2012




עא 7513/09 אלן שוכלטר, לוגן בניה (1990) בע"מ, בקעה (ניו ג'רסי) אל.אל.סי נ' עו"ד יעקב אמסטר, עו"ד יעקב לנגה, אאורה יזום נדל"ן (ישראל) בע"מ ואח'




פסק-דין בתיק ע"א 7513/09



בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים


ע"א 7513/09



לפני:

כבוד המשנה לנשיא (בדימ')
א' ריבלין


כבוד השופט ח' מלצר


כבוד השופט נ' הנדל


המערערים:

1. אלן שוכלטר



2. לוגן בניה (1990) בע"מ



3. בקעה (ניו ג'רסי) אל.אל.סי
.



נ


ג


ד



המשיבים:

1. עו"ד יעקב אמסטר
(כנאמן בהקפאת הליכים של המשיבים 7-5) – משיב פורמלי


2. עו"ד יעקב לנגה
(כמנהל המיוחד בהקפאת הליכים של המשיבים 7-5


3. אאורה יזום נדל"ן (ישראל) בע"מ


4. זלניק (בשמו ובשם
s.h.developments
ובשם הנרי ומרים – משיב פורמלי


5. אלומות מ.ג. הנדסה בע"מ


6. אלומות מ.ג.ניהול וייזום בע"מ


7. אלומות שקמים בע"מ


8. גיל מסטיי


9. שמעון(מוני) מידני


10. כונס הנכסים הרשמי


ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 21.07.2009 בתיק בשא -005030/08


תאריך הישיבה:
ט"ז בטבת התשע"א

(23.12.10)


בשם המערערים:
עו"ד סילבר יואל

המשיב 1:
בעצמו


המשיב 2:
בעצמו


בשם המשיבה 3:
עו"ד איתן ארז
; עו"ד מרדכי מיכאלי



בשם המשיבים 9-5:
עו"ד לנגה דורון; עו"ד תמר פינברג


בשם המשיב 10:
עו"ד שני שרפסקי רחל


פסק-דין

השופט ח' מלצר
:

1.
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט

י' שפירא
). פסק הדין, מושא הערעור, עוסק בהשגותיהם של המערערים (להלן:
קבוצת שוכלטר
) על החלטות מסוימות שקיבל המשיב 2 בתפקידו
כ-"מנהל מיוחד", שהוסמך להכריע בתביעות חוב ביחס למשיבות 7-5 (להלן, ביחד:
קבוצת אלומות
), אשר היתה בהליכים של הקפאת הליכים. קבוצת שוכלטר הינה נושה של קבוצת אלומות.

2.
החלטתו של המשיב 2 (להלן:

המנהל המיוחד
) בנוגע לקבוצת שוכלטר, שעומדת במרכז הערעור, שני ראשים לה:

(א)
דחיית תביעת החוב שהגישה קבוצת שוכלטר בנוגע לנכס מקרקעין בירושלים (להלן:
נכס בית לחם
), וזאת כפועל יוצא מן הקביעה כי המערערים אינם נושים מובטחים ביחס לנכס האמור.

(ב)
הכרעות המנהל המיוחד בנוגע לזכויותיה ותביעותיה של קבוצת שכולטר בהקשר למיזמי מקרקעין נוספים בהם היתה מעורבת קבוצת אלומות (להלן:
פרויקט ציפורי
, ו
פרויקט פטרסון
).
הערה: מלכתחילה לקבוצת שוכלטר היו אף טענות באשר ל
פרויקט כרמיה
, ואולם במהלך הערעור שלפנינו נמסרה הודעה כי השגותיה בנושא זה אינן רלבנטיות עוד.


כן מערערת קבוצת שוכלטר בערעור זה על החיוב שהושת עליה לשאת בתשלום שכר הטרחה למנהל המיוחד בגין בדיקת תביעות החוב שלה.

3.
לפני שאדון לגופו של ענין בסוגיות השונות, אני מוצא לנכון להעיר שתי הערות פרוצדוראליות:



ראשית
, תביעות החוב של קבוצת שוכלטר הגיעו להכרעה בפני
המנהל המיוחד ולא בפני
הנאמן בהליכי ההקפאה (הוא המשיב 1, להלן:
הנאמן
, שהוא משיב פורמאלי כאן), וזאת מן הטעם שהנאמן ביקש לשחררו מחובה זו מחשש לניגוד עניינים מסוים. בית המשפט המחוזי הנכבד קבע איפוא כי המנהל המיוחד יבדוק את תביעות החוב.



שנית
, החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד מהווה "

פסק דין
", ועל-כן מדובר בערעור בזכות לבית משפט זה (עיינו: רע"א 2281/97
כיאל נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ
, פ"ד נא(3) 559 (1997); ע"א 7829/04
הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ
, בפיסקאות 11-9 לפסק הדין (לא פורסם, 13.7.2008)).


לאחר הקדמות אלו – אפרט להלן את הנתונים הצריכים לדיון, ובפתח הדברים אייחד מספר מילים להסבר על הקשר המורכב שבין הצדדים.

4.
המערער 1 (להלן:

שוכלטר
) הוא מנהלן של המערערות 3-2 (להלן, בהתאמה:
לוגן בניה
ו
בקעה ניו-ג'רזי
), העוסקות בפיתוח של מיזמי נדל"ן. בקעה ניו-ג'רזי מכרה בתאריך 6.9.2005 את נכס בית לחם לידי חברת "אלומות בקעה" (שאיננה צד לערעור), בסכום של 11.25 מליון דולר. אלומות בקעה נשלטת על-ידי המשיבה 6 (להלן:
אלומות ניהול
) וחברה נוספת, בחלקים שווים. בעל המניות ומנהלה של אלומות ניהול הוא המשיב 8 (להלן:
מסטיי
). הקשר שבין קבוצת שוכלטר לבין קבוצת אלומות הינו, בין היתר, בכך שהמשיבים 9-5 (בתוכם קבוצת אלומות ומנהליהן) נתנו לקבוצת שוכלטר ערבויות לתשלומים שחברת אלומות בקעה היתה אמורה לשלם לבקעה ניו-ג'רזי מכח הסכמים מסוימים. בנוסף, בחודש יוני 2007 נחתם הסכם ובו ניתנה התחייבות מצידה של אלומות ניהול לשעבוד מניותיה באלומות בקעה לטובת שוכלטר. כן ניתן ייפוי כוח לשוכלטר לבצע את שעבוד המניות הנ"ל. בעקבות זאת, בקעה ניו-ג'רזי נרשמה כבעלת משכון בתאריך 6.9.2007 על הכנסות והתקבולים ממכירת רווחים בנכס בית לחם להבטחת העיסקה, למעט חוב של מליון דולר לטובת המשיבה 3 (להלן:
אאורה
) על-פי הסכם בינה לבין אלומות ניהול.

5.
כפי שנטען בכתב הערעור, קבוצת אלומות לא קיימה את התחייבויותיה כלפי בקעה ניו-ג'רזי ושוכלטר. יחד עם זאת, ולמרות שקבוצת שוכלטר לא קיבלה את מלוא התמורה, בתאריך 8.10.2007 הועברו הזכויות על נכס בית לחם על-שם אלומות בקעה.

כתוצאה מכך, בקעה ניו-ג'רזי הודיעה על ביטול ההסכם ודרשה להחזיר את רישום נכס בית לחם על שמה. בנוסף, בקעה ניו-ג'רזי פנתה לבית המשפט המחוזי בירושלים הנכבד כדי שיוציא צו מניעה זמני כנגד עשיית כל עסקה בנכס בית לחם. בית המשפט המחוזי (כב' השופט
צ' זילברטל
) נעתר לבקשה והוציא בתאריך 30.10.2007 צו מניעה זמני כאמור (בש"א 7497/07).

6.
בתאריך 1.11.2007, בית המשפט המחוזי בירושלים הוציא צו הקפאת הליכים נגד קבוצת אלומות ומנהליהן מכח הקלעותם לקשיים כספיים.

7.
בתאריך 31.10.2007 פנו מסטיי ואשתו לשוכלטר, כאשר הם מודיעים לו שהם במצב כלכלי קשה, ומבקשים ממנו כי יסכים לביטול צו המניעה הזמני שהוצא. שוכלטר נענה לבקשתו של מסטיי והתגבש ביניהם הסכם (להלן:

הסכם

הויתור
). בהסכם הויתור הוסכם, בין היתר, כי קבוצת שוכלטר תוכר כנושה מובטח של קבוצת אלומות עד לסך של 12 מליון ש"ח. עוד הוסכם כי הויתור תקף כלפי אלומות בקעה, אך שאר החברות הקשורות בקבוצת אלומות ומנהליהן – נשארו חייבים בגין ההתחייבויות שניתנו על-ידי אלומות בקעה. זה המקום לציין כי מועד השתכללותו של הסכם הויתור מצוי במחלוקת: קבוצת שוכלטר טוענת כי למרות שהסכם הויתור עצמו נחתם בתאריך 4.11.2007 (קרי אחרי מועד מתן צו ההקפאה), הוא שיקף הסכמה מחייבת שנעשתה כבר בתאריך 1.11.2007 (קרי שעות מספר לפני מועד צו ההקפאה). מנגד, חלק מן המשיבים (הנאמן, המנהל המיוחד, אאורה והמשיב 10 (להלן:
הכונס
) מדגישים כי להסכם הויתור ניתן תוקף רק ב-4.11.2007 (קרי אחר מתן צו ההקפאה). בענין זה, לצורך הבנת הדברים אקדים ואומר כי בית המשפט המחוזי אימץ את גישתם של המשיבים הנ"ל כי הסכם הויתור בא לאחר מתן צו ההקפאה. כן יש להוסיף כי צו ההקפאה שניתן כאמור הוארך מספר פעמים על-ידי בית המשפט המחוזי הנכבד, ואולם לאחר שהסתבר כי כנראה הסדר נושים לא יסתייע ניתנה החלטה כי הצו יעמוד בתוקפו עד לתאריך 31.7.2009 וכי לאחר מכן יהיה מקום להליכי פירוק נגד קבוצת אלומות. אחר הדברים האלה, אכן נקבע כי הליך הקפאת ההליכים נכשל ובהתאם בתאריך 5.5.2010 הוציא בית המשפט המחוזי צו פירוק לקבוצת אלומות (פש"ר 6407/09).


עתה אציג את תביעות החוב שהגישה קבוצת שוכלטר ואת החלטות המנהל המיוחד בהקשר אליהן.

8.
אתחיל בסקירת הנתונים העובדתיים הקשורים לתביעות החוב של קבוצת שוכלטר

ביחס לנכס בית לחם
, כפי שהועלו בערעורם ואת החלטות המנהל המיוחד בהקשרים אלה:

(א)
טענת נשייה מובטחת על סך של 12 מליון ש"ח, כחלק מהסכם הויתור. המנהל המיוחד דחה תביעה זו.

(ב)
דרישה למלוא הפיצוי המוסכם שנכלל בהסכם המכר של נכס בית לחם נוכח העובדה כי בהסכם האמור נקבע בסעיף 18.3 כי במקרה של הפרה יסודית – ישולם פיצוי מוסכם בסך של 1,125,000 דולר (בתוספת מע"מ). בנוסף הוגשה תביעה בגין ריבית שהצטברה בשל האיחור בתשלום תמורת הנכס.


המנהל המיוחד אישר את תביעת החוב הנ"ל באופן חלקי, נוכח העובדה כי קבוצת אלומות, לא שילמה כאמור, את מלוא התמורה עבור המכר. בתחילה המנהל המיוחד אישר רק סך של 20% מסכום הפיצויים המוסכמים שנקבעו, ומאוחר יותר תיקן את קביעתו ל-50% (סה"כ 562,500$ ללא מע"מ, ואחר-כך תיקן והוסיף
מע"מ, כך שסכום החוב הועמד על 649,687$). המנהל המיוחד נימק זאת בכך שיש להפחית מהפיצוי המוסכם המגיע לקבוצת שוכלטר בשל אשם תורם, מכיוון שקבוצה זו איפשרה את רישום נכס בית לחם על שם אלומות בקעה, מבלי לדאוג לבטחונות להבטחת תשלום מלוא התמורה עבור המכר.

(ג)
דמי ניהול: שוכלטר, אלומות הנדסה, אלומות ניהול ומסטיי חתמו על הסכם, שבגדרו שוכלטר ולוגן בנייה יספקו לאלומות הנדסה ואלומות ניהול שירותי-ניהול עבור פרויקט בית לחם. ההסכמים נחתמו בתאריכים 11.8.2005 ו-18.6.2007, ובהם הוסכם כי לוגן בניה תקבל תשלום בסך 570 אלף דולר. סכום אשר חלקו שולם ויתרתו לא אושרה על-ידי המנהל המיוחד.

(ד)
תביעות החוב בגין הסכמה להשתתפות ברווחים צפויים שיהיו בפרויקט בית לחם: בהסכמים הנזכרים לעיל, הוסכם כי שוכלטר יהיה זכאי להשתתפות ברווחים הצפויים בפרויקט בית לחם בשיעור של 5%, ולא פחות מסכום של 400 אלף דולר. נוסף על תביעה זו, הוגשה תביעת חוב נוספת בנוגע להסכמה בין הצדדים הנ"ל
שענינה – זכאות של שוכלטר להנחה ברכישת דירה בפרויקט נכס בית לחם בשווי שהוערך על-ידי קבוצת שוכלטר בסכום של 1.1 מליון דולר. תביעה זו נדחתה על ידי המנהל המיוחד.

9.
קבוצת שוכלטר הגישה כאמור תביעות חוב נוספות, שנגעו בשלושה פרויקטים נוספים של קבוצת אלומות: פרויקט ציפורי, פרויקט פטרסון ופרויקט כרמיה (בענין פרויקט כרמיה, נעשה כאמור, כעולה מהודעת המשיב 4 מתאריך 25.10.2010 שצורף לה מכתב של בא-כח קבוצת שוכלטר, הסדר לחלוקת כספי התמורה מהפרויקט לאחר הגשת הערעור, ולכן הטענות בענין זה אינן רלבנטיות עוד).
להלן אפרט הדברים ביחס לפרויקטים השונים לגבי תביעות קבוצת שוכלטר.

10.
באשר לפרויקט ציפורי

: בתאריך 19.2.206 נחתם הסכם הלוואה בין בקעה ניו-ג'רזי (המלווה) לבין אלומות הנדסה בסכום של 936 אלף ש"ח. בתאריך 20.9.2006 נחתם הסכם בין אלומות הנדסה לבין שוכלטר, כאדם פרטי, לפיו שוכלטר ירכוש מחצית מזכויות בדירה בפרויקט ברחוב ציפורי בירושלים, בתמורה לתשלום סכום של 400 אלף דולר שיועבר בשני תשלומים. נוסף על הסכם זה נחתם הסכם נוסף בין הצדדים, ובו הוסכם כי אלומות הנדסה תהא אחראית על בניית הפרויקט והסדרת רישומו לכשיסתיים. בהסכם זה, שכותרתו "הסכם שיתוף בניה", נקבע בסעיף 2.12 כי הוצאות הבניה המוערכות הן 600,000$, ובהן יישאו כל אחד מן הצדדים בחלקים שווים. בתאריך 16.9.2007 נחתם הסכם לביטול מכירת הדירה בפרויקט ציפורי. בהסכם הביטול הוסכם כי קיימות הפרות יסודיות של תנאי הסכם ההלוואה הנזכר, ואלו נתבצעו על-ידי אלומות הנדסה. בין הצדדים הוסכם כי המוכרת תחזיר את סכום ההלוואה בתוספת 10% ריבית לשוכלטר, וכי המוכרת תשלם פיצוי בגין ההפרה, אם כי שיעורו לא נקבע.


המנהל המיוחד אישר את תביעת החוב של שוכלטר בגין פרויקט זה, קרי, סכום ההלוואה ותוספת הריבית שחושבה (1,030,000 ש"ח), ואולם הוא דחה תביעת חוב בנוגע לפיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם המכר, וזאת בנימוק שהצדדים לא הסדירו את הפיצוי המוסכם כדבעי, ושוכלטר לא נקט בהליכים משפטיים לתביעת פיצוי.

11.
ביחס לפרויקט פטרסון

, יש לציין כי בתאריך 7.1.2007 נחתם הסכם הלוואה בין לוגן בנייה לבין אלומות הנדסה, לפיו לוגן בנייה תלווה סכום של 215,000$ לאלומות הנדסה, לצורך מימון חלקי של פרויקט מגורים ברחוב פטרסון בירושלים (הכולל את בנייתן של שלוש דירות). תמורת הלוואה זו, לוגן בנייה תהיה זכאית לקבל הכנסות מדירה אחת, בניכוי עלויות הפיתוח אותן תשקיע אלומות הנדסה. בפועל ניתנה הלוואה על סך 186,000$ (בשני תשלומים מתוך השלושה שנקבעו בתאריכים: 7.1.2007 ו- 10.1.2007). מאוחר יותר, בתאריך 19.10.2007 התחייבה אלומות הנדסה למכור את הדירה האמורה לצד ג' שזהותו תיקבע על-ידי לוגן בנייה, במחיר של 1.7 מליון דולר (כולל מע"מ).


המנהל המיוחד קבע בהחלטתו בהקשר לתביעת חוב זו כי: "מנגנון השבת ההלוואה והריבית כפי שהצדדים קבעו אינו מתקבל על הדעת באופן קיצוני הן לענין דרך ההשבה והן לענין גובה הריבית". הסיבה לכך היתה כי לדידו של המנהל המיוחד, לוגן בנייה הלוותה סכום של 186 אלף דולר ותמורתו רכשה דירה בסך 1.7 מליון דולר, כשזו עלתה לה בפועל 314 אלף דולר. מכאן, שלדעתו של המנהל המיוחד מדובר בעסקאות תמוהות, שאין לאשרן.

12.
השגה נוספת שמעלה קבוצת שוכלטר תוקפת את החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד, בגדרה חויבה הקבוצה לשלם למנהל המיוחד חלק יחסי משכר טרחת הביניים שלו בעבור בדיקת תביעת החוב – בסך של 15 אלף ש"ח, בתוספת מע"מ. בנוסף, המנהל המיוחד הגיש בקשה סופית לפסיקת שכר טרחה, אשר תלויה ועומדת.

13.
לאחר תיאור השתלשלות הדברים המורכבת הנ"ל והחלטות המנהל המיוחד, אביא להלן את הכרעתו של בית המשפט המחוזי הנכבד במכלול.

פסק הדין, מושא הערעור

14.

בית המשפט המחוזי הנכבד קיבל את קביעות המנהל המיוחד ביחס לנכס בית לחם. קביעתו נסמכה על כך שקבוצת שוכלטר לא הוכיחה כי היא בבחינת נושה מובטח על פי דין. עוד נקבע כי צו המניעה הזמני שהוצא בערעור היווה יתרון משמעותי לקבוצת שוכלטר, שכן אלומות בקעה היתה מנועה מלעשות כל עיסקה בנכס בית לחם, כל עוד לא נפרעו חובותיה, או עד למתן החלטה אחרת על-ידי בית המשפט. על-כן, משבחרה קבוצת שוכלטר לבטל את ההליך המשפטי, ולחתום על "הסכם פרטי" עם נציגי קבוצת אלומות (הוא הסכם הויתור) ללא אישור בית משפט – אין חבריה יכולים אלא להלין על עצמם שלא דאגו להבטיח את זכויותיהם, מקום שקשייה של קבוצת אלומות היו ידועות להם היטב.


בנוסף, בית המשפט המחוזי הנכבד קבע שהטענה כי עצם קיומו של הסכם הויתור הוא שהביא ליצירת המימון המצופה להנעת קבוצת אלומות בהקפאת ההליכים – משוללת בסיס. בית המשפט הנכבד קמא נימק את מסקנתו בכך שנכס בית לחם לא היה בבעלותה של קבוצת שוכלטר באותה נקודת זמן, והמניעים לחתימה על הסכם הויתור אינם רלבנטיים ויש בהם, אם יתקבלו, כדי להביא דווקא להפליה של נושים אחרים. זאת ועוד, בית המשפט הנכבד קמא דחה את טענותיהם של המערערים שהסתמכו על רע"א 7125/00
עו"ד יעקב ריבנוביץ – בתפקידו ככונס הנכסים של קבוצת אספלט בע"מ נ' רוסטום
, פ"ד נ"ו(3) 507 (2002) (להלן:
הלכת רוסטום
). לגישתו של בית המשפט הנכבד קמא, לא מדובר במצב הדומה לנסיבות שבגינן נפסקה ההלכה שם (לעניין זה אחזור בהמשך הדברים).


עוד נפסק כי נראה שהסכם הויתור נחתם למעשה
לאחר
שהוצא צו הקפאת ההליכים.

15.
בעניין תביעת החוב לפיצויים המוסכמים בענין נכס בית לחם, בית המשפט המחוזי הנכבד ציין כי יום לפני מתן פסק הדין הוגשה הודעה מטעם המנהל המיוחד בדבר תיקון תגובתו לערעור. בית המשפט המחוזי העיר כי היה מקום לעשות את התיקון בשלב מוקדם יותר ולאפשר לצדדים להגיב, אך הוא צירף את התיקון לפסק דינו, בכפוף לאפשרות של עיון חוזר. לבסוף, הדגיש בית המשפט המחוזי הנכבד כי לגישתו, משקיבל המנהל המיוחד את ההשגות של קבוצת שוכלטר בנקודה זו ותיקן את הכרעתו, נעשה איזון ראוי בין טיעוני הצדדים ולפיכך הוא לא ראה מקום להתערב בשיקול דעתו של המנהל המיוחד במקטע זה.

16.
בית המשפט המחוזי הנכבד אישר גם את קביעותיו של המנהל המיוחד בעניין תביעות החוב בנוגע לשכר הניהול, ההשתתפות ברווחים וההנחה ברכישת דירה בפרויקט, וקבע שמאחר שהפרויקטים נעצרו ויצאו משליטתם של החייבים ולא נוצרו הכנסות, או רווחים – אין עילה לתביעות החוב הנ"ל.

17.
בית המשפט המחוזי הנכבד אישר את קביעתו של המנהל המיוחד הן בנוגע לפרויקט ציפורי (בהתאם להנמקותיו של המנהל המיוחד כפי שהובאו לעיל), והן בענין פרויקט פטרסון. בענין פרויקט פטרסון בית המשפט המחוזי סמך ידו על קביעתו של המנהל המיוחד ונימק את גישתו בכך ש:"מנגנון השבת ההלוואה והריבית בפרויקט זה אינו מתקבל על-הדעת באופן קיצוני".

18.
כאמור, הליך ההקפאת ההליכים נכשל לבסוף, והסדר הנושים שאושר על-ידי בית המשפט המחוזי בתאריך 14.8.2008 – בוטל. על כן, ניתן צו לפירוק של קבוצת אלומות, ונקבע כי תביעות חוב שהוגשו במסגרת הקפאת ההליכים ייחשבו כאילו הוגשו במסגרת הפירוק.


מכאן הערעור שלפנינו.

תמצית טענות הצדדים

19.
קבוצת שוכלטר טוענת, בתמצית, כי שוכלטר אכן ויתר על צו המניעה הזמני משום שהתקשה לעמוד בפני
בקשותיהם ותחנוניהם של מסטיי ואשתו. יחד עם זאת ההחלטה להענות לבקשות האמורות נעשתה מתוך הבנה כי קבוצת שוכלטר הבטיחה את עובדת היותה נושה מובטח בסכום עליו הוסכם במסגרת הסדר הנושים בהליך ההקפאה. לטענת קבוצת שוכלטר, הפרטים המהותיים סוכמו לפני תאריך מתן צו ההקפאה ורק נחתמו לאחר מכן.


קבוצת שוכלטר גורסת עוד כי בית המשפט המחוזי שגה בקובעו כי היא לא זכאית לתקבולי נכס בית לחם, שכן, לדידה, קופת המימון של הסדר הנושים 'התמלאה' רק בזכות הסכם הויתור. מכאן, טוענת קבוצת שוכלטר כי יש לבצע כאן היקש מ
הלכת רוסטום
. לגישתה, ב
הלכת רוסטום
נקבע כי יש ליתן עדיפות לגורם המוכן לממן את פעילותה של חברה בהקפאת הליכים על-פני הנושים 'האחרים' של החברה, לרבות נושים מובטחים, אם המימון האמור היה צפוי להביא תועלת לנושים. לכן, מקל וחומר, יש ליתן פה עדיפות לענין החזר ההלוואה – למי שסיפק, למעשה, מימון לקופת ההסדר, שממנה אמורים היו להנות כלל הנושים.

20.
בענין תביעת החוב של קבוצת שוכלטר לפיצויים המוסכמים שנקבעו בהסכם המכר של נכס בית לחם, נטען כי קבוצת שוכלטר זכאית למלוא הפיצויים עליהם הוסכם. זאת, משום שקבוצת אלומות לא העבירה את מלוא התשלום למרות הארכות שניתנו לה. קבוצת שוכלטר טוענת כי היא לא התרשלה בהסדרת הבטחונות וברישומים,
אך משאלו לא סופקו – הם אסרו על רישום הנכס, ואולם, הנכס בכל זאת נרשם על שם אלומות בקעה במרמה, תוך שימוש בלתי-ראוי בייפוי-הכוח הבלתי חוזר שניתן לאלומות בקעה כחלק מעיסקת המכר. המערערים מוסיפים עוד כי אין כל רלבנטיות להתרשלות, אם היתה, כנימוק להפחתת הפיצוי המוסכם.

21.
בעניין תביעות החוב לתשלום דמי ניהול, ההשתתפות ברווחים הצפויים מפרויקט בית לחם וההנחה ברכישת דירה בפרויקט – קבוצת שוכלטר טוענת כי בית המשפט המחוזי הנכבד טעה בכך שלא אישר את תביעותיהם, שכן העובדה שהפרויקט נעצר וכשל, ולא נוצרו ממנו הכנסות, איננה רלבנטית לעצם התחייבויות מוכחות של קבוצת אלומות ומנהליהן. קבוצת שוכלטר מציינת עוד כי התמורה עבור שירותי הניהול לא היו מותנים בקבלת הכנסות, או הפקת רווחים.

22.
מנגד, המנהל המיוחד, אאורה והכונס סומכים ידיהם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, על הנמקותיו. לגישתם, בתמצית, לקבוצת שוכלטר לא עומדים הבטחונות הנדרשים לפי חוק כדי שיוכלו להיות מוכרים כנושים מובטחים. כן, נטען כי קבוצת שוכלטר לא דאגה לרישום שעבודים כחוק גם כאשר קבוצת אלומות לא קיימה התחייבויותיה כלפיה, וחלף זאת, קבוצת שוכלטר המשיכו לחתום על הסכמים נוספים כדי לנסות ולהתגבר על ההפרות, תוך הטלת סכומי פיגורים, מתן ארכות וקביעת פיצויים מוסכמים. בענין תאריך שכלולו של הסכם הויתור, נטען כי הוא שוכלל כאמור

לאחר
מתן צו ההקפאה, וזאת ניתן ללמוד אפילו ממכתבו של בא-כח קבוצת שוכלטר לנאמן בהקפאת ההליכים מתאריך 6.12.2007. במכתב זה נכתב כך:

"ביום 4.11.07 נעשה הסכם בין קבוצת שוכלטר לבין החברות והמנהלים... ההסכם האמור נושא את התאריך 1.11.07 או פרטיו האחרונים סוכמו ביום 3.11.07 בלילה והוא נחתם למחרת בבוקר".


מעבר לכך הם טוענים כי אין לראות בקבוצת שוכלטר משום נושה מובטח.

23.
לענין פרויקט ציפורי, קבוצת שוכלטר טוענת בערעור כי הצדדים קבעו ששוכלטר זכאי לפיצוי בגין הפרת הסכם המכר, ולדידם, אם לא הגיעו להסכמה לענין גובה הפיצוי (בשל הקפאת ההליכים) – זכאי שוכלטר לדרוש את הפיצוי המגיע לו על-פי דין. לדידם הדבר מתבקש מהסכם הביטול הנזכר, אשר מאפשר להם לדרוש פיצוי על-פי דין – אם לא יצלח בידיהם להגיע להסכמה לענין גובה הפיצוי. בנוסף נטען כי הזכות להגיש תביעת חוב בגין הפרת הסכם איננה מותנית בנקיטת הליכים קודם לכן, מה גם שהמנהל המיוחד לא דרש זאת מנושים אחרים.

24.
המנהל המיוחד טוען כי הוא אכן לא אישר את תביעת החוב מעבר לסכום ההלוואה בתוספת הרבית שנקבעה, וזאת משום שגובה הפיצוי לא נקבע על-ידי הצדדים עצמם ולא ננקטו הליכים משפטיים כלשהם כנגד אלומות הנדסה. לשיטתו, אין בידו הסמכות החוקית להכריע בסוגיות שהצדדים מצאו לנכון להשאיר פתוחות.

25.
לענין פרויקט פטרסון, קבוצת שוכלטר טוענת כי בית המשפט טעה כשלא שינה את החלטת המנהל המיוחד. לדידם מדובר בעיסקה כשרה, אשר תומחרה בהתאם למצב השוק באותו הזמן – כאשר אז לא היה להם מידע באיזו מידה תהיה העיסקה רווחית. בנוסף, לגישתם, בית המשפט התייחס לקונה הדירה כ"צד ג' מסתורי", ואולם הכוונה בעיסקה היתה כי הרוכש יהא גוף, או אדם הקשור ללוגן בנייה, או אחד המערערים האחרים. הנה כי כן, לגישתה של קבוצת שוכלטר, התוצאה הכלכלית הנכונה הנובעת מהעיסקה היא זכאותה של לוגן בנייה לקבל את החזר סכום ההלוואה, ובנוסף זכאות לקבל את הרווח ממכירת הדירה, שעומד על סכום של 1.2 מליון דולר (הוא ההפרש בין סכום המכירה, 1.7 מליון דולר, לבין הוצאות הבניה בהן נושאה אלומות הנדסה. ראו: בסעיף 36 לסיכומי המערערים). בנוסף, קבוצת שוכלטר משיגה על כך שבית המשפט המחוזי הנכבד נמנע מלשנות את החלטת המנהל המיוחד, שאף לא אישר את החזר ההלוואה בסך 186,000$.

26.
לעניין שכר הטירחה, קבוצת שוכלטר טוענת כי לא היה מקום לחייב אותה בשכר טרחתו של המנהל המיוחד, כיוון שלה לא היתה התנגדות שהנאמן יכריע בתביעות החוב שלה. כן נטען כי הם אינם שונים מבחינה עקרונית מכל נושה אחר שהנאמן היה אמור להכריע בתביעות החוב שלו, ושאיננו משלם כל שכר מיוחד עקב כך. בנוסף, נטען כי המנהל המיוחד דחה את תביעות החוב של המערערים כמעט במלואן, מבלי שהתייחס לכל מרכיביהן, ורק לאחר שהגישו את ערעורם בפני
בית המשפט המחוזי הנכבד הוא תיקן את פסיקתו לטובתם. לסיום, נטען כי שכר הטרחה שדרש המנהל המיוחד הוא על "בסיס אחוזי" ולחילופין על "בסיס שעתי" תוך התעלמות מהוראות נוהל הכונס הרשמי במשרד המשפטים לפסיקת שכר טרחת בעלי תפקיד בהליכי חדלות פרעון.


המנהל המיוחד והכונס הרשמי השיבו מנגד כי קבוצת שוכלטר הסכימה למינויו של המנהל המיוחד יחד עם שאר הנושים (הסכמה שקיבלה תוקף בהחלטה מתאריך 29.6.2012). המנהל המיוחד טוען כי קבוצת שוכלטר לא התנתה את המינוי בתנאים כלשהם, לרבות אופי התשלום. הכונס הרשמי טען בסיכומיו כי אכן ניתנה הסכמה על-ידי קבוצת שוכלטר למינוי המנהל המיוחד, אולם הם העלו התנגדות באשר לדרישה שיישאו בחלק משכרו. יחד עם זאת, המנהל המיוחד ציין כי על אף התנגדותם, בית המשפט המחוזי הנכבד החליט בתאריך 1.7.2008 כי כל נושה שבקשתו תיבדק על-ידי המנהל המיוחד – יישא בשכר טרחתו. בנוסף נטען כי המנהל המיוחד זכאי לתשלום בגין עבודתו גם אם הוא דוחה את תביעותיו של מאן דהוא. כן הודגש כי הושקעו זמן ומאמצים רבים בכל הקשור לבדיקת תביעותיהם של קבוצת שוכלטר. זאת ועוד, באשר לסכום שנפסק, נטען כי הסכום הינו סביר. צויין עוד כי המנהל המיוחד כבר סיים לבדוק את תביעות החוב, ולכן מדובר בפועל במעשה עשוי, מה גם שקופת הפירוק ריקה. לפיכך, ונוכח השלב המאוחר שבו הועלתה הטענה על-ידי המערערים – אין מקום לסטות מקביעת בית המשפט הנכבד קמא בנושא זה. לסיום, נטען כי אין מקום לדון בטענות קבוצת שוכלטר לענין שכר הטרחה הסופי שישולם למנהל המיוחד משום שענין זה עדיין תלוי ועומד.

27.
עתה לאחר שהוצגו טענות הצדדים בערעור – הגיעה עת ההכרעה.

דיון והכרעה

28.
לאחר שמיעת טענות הצדדים, ועיון בחומר הרב שהוגש על ידם, הגעתי למסקנה כי

דין הערעור – להתקבל באופן חלקי בלבד
, בהתאם לאמור בפיסקאות 34-32 שלהלן ולדחות את מירב הטענות של הערעור, וכך אציע לחבריי שנעשה. להלן אביא את הנימוקים למסקנתי זו.

נכס בית לחם

29.
הטענה העיקרית של קבוצת שוכלטר בענין נכס בית לחם היא כי מכוח הסכם הויתור היא זכאית למעמד של נושה מובטח. טענה זו לא ניתן לקבל, שכן הכללים ליצירת מעמד נושה מובטח ברורים בדיני החברות והשעבודים – וקבוצת שוכלטר לא עמדה בהם. נוסף על כך, המערערים החליטו, מטעמים שלהם, לוותר על חלק מחובות קבוצת אלומות כלפיהם, חובות שנוצרו לפני כניסת קבוצת אלומות להקפאת הליכים, וכל זאת, כפי הנראה, בניסיון לשדרג את מעמדם ממעמד של נושה רגיל – למעמד של נושה מובטח, וליצור לעצמם עדיפות על-פני הנושים הקודמים של קבוצת אלומות, לרבות הנושים המובטחים. לפיכך, הסכם זה מהווה העדפת נושים פסולה.


בהקשר זה יש להדגיש כי המערערים לא התקשרו עם הנאמן, שמונה על-ידי בית המשפט, על מנת לשמר את שלמותם של נכסי החברה בהקפאת ההליכים. המערערים, על דעת עצמם, התקשרו ישירות עם קבוצת אלומות בהסכם מתאריך 4.11.2007, לאחר שניתן צו הקפאת הליכים לקבוצת אלומות (שהוצא בתאריך 1.11.2007) ובידיעה ברורה כי קבוצת אלומות קרסה ונקלעה להקפאת הליכים.


זאת ועוד-אחרת. צדק בית המשפט הנכבד קמא בקובעו כי לא ניתן להקיש מ
הלכת רוסטום
, אליה מפנים המערערים למקרה דנן, הואיל וקיים שוני רלבנטי בין נסיבות המקרים. ב
פרשת רוסטום
מדובר היה בהתקשרות של חברות עם המנהל המיוחד הפועל מכח מינוי של בית המשפט – לשם הפעלת החברה. מנגד, במקרה דנן הנושים התקשרו באופן עצמאי עם קבוצת אלומות, לאחר מתן צו ההקפאה וללא ידיעת ו/או אישור בעל התפקיד ו/או בית המשפט – ולפיכך אין הם יכולים להסתמך על התקשרות זו.

30.
בעניין תביעות החוב הנוספות הקשורות לנכס בית לחם, קרי: התביעה בנוגע לשיעור הפיצוי המוסכם שאושר על-ידי בית המשפט המחוזי הנכבד (לאחר תיקונו); תביעות החוב בנוגע לשכר הניהול ההשתתפות ברווחים וההנחה ברכישת דירה בפרויקט – אציין כי לא ראיתי מקום להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי הנכבד, שכן טעמיו, שפורטו בהרחבה לעיל – היו מבוססים על חומר הראיות והתשתית העובדתית הרלבנטית, ואין בטענות הצדדים כדי להצדיק התערבות בהם.

31.
דחייתה של טענותיה של קבוצת שוכלטר ביחס לפרויקט ציפורי נעשית כפועל יוצא מן העובדה שההסכם שנערך בין הצדדים לא שיכלל כדין תניה של "פיצויים מוסכמים". אסביר את העניין להלן.


סעיף 15(א) רישא לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970
(להלן:
חוק התרופות
) קובע כהאי לישנא:

"הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן - פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק".



הוראה זו משמיעה לנו, איפוא, כי על מנת שהחוק יכיר בתניה שעליה הסכימו הצדדים ביחס לפיצויים מוסכמים, ההסכמה צריכה
להיות בנוגע ל
שיעור הפיצויים
בדרך ברורה ומסוימת (הווה אומר: סכום הכסף או מנגנון מוסכם שיהווה את הפיצויים המוסכמים). ראו: גבריאלה שלו ויהודה אדר
דיני חוזים – התרופות

487 (2009); דניאל פרידמן ונילי כהן


חוזים

כרך ד' 701 (2011).



על רקע התובנות הנ"ל – נבחן את
הוראת סעיף 6 לחוזה הביטול מתאריך 16.9.2007 כדי לעמוד על טיב ההסכמה בין הצדדים. בסעיף זה הוסכם כדלקמן:

"המוכרת הינה אחראית כלפי הקונה לפצות את הקונה עבור כל נזק והפסד שנגרם לקונה כתוצאה מהפרת תנאי ההסכם וביטולו בהתאם להסכם ביטול זה כאשר נזקי והפסדי הקונה כוללים תשלומים בפועל שהועברו למוכרת על-ידי הקונה בהתאם להסכם. כל הוצאות הקונה בקשר להסכם וכן הפסד רווחים שלא מומשו על-ידי הקונה לפי צפי רווחים מחושבים בעת חתימת ההסכם. הצדדים ינהלו מו"מ לשם קביעת גובה הפיצוי שישולם לקונה על-ידי המוכרת אבל לקונה שמורה הזכות הבלעדית להודיע על סיום מו"מ ולהגיש כל תביעה משפטית שיראה לו לנכון להגיש נגד המוכרת בדרישה לפיצוי ו/או כל תשלום אחר".


הנה כי כן, צדק בית המשפט המחוזי הנכבד כאשר אישר את החלטת המנהל המיוחד שלא לאשר לשוכלטר את תביעת החוב האמורה, ככל שהדברים אמורים בפיצויים מוסכמים. סעיף ה"פיצויים המוסכמים" הנ"ל לא כלל כאן הסכמה בנוגע ל
שיעור הפיצויים
, ועל כן קבוצת שוכלטר איננה יכולה להיבנות ממנו.

32.
בענין תביעת החוב של קבוצת שוכלטר שנגעה לפרויקט פטרסון, לא שוכנעתי מטיעוני קבוצת שוכלטר לגבי התוצאה הכלכלית של העיסקה הנדונה, כפי שתוארה ע"י המערערים. אף שנדמה שהמכלול העובדתי בנקודה זו לא בואר עד תום – אין לשנות מקביעותיו ומסקנותיו של בית המשפט המחוזי הנכבד בהקשר זה. יחד עם זאת נדרש כאן תיקון מסוים. מאחר שמוסכם על-ידי הצדדים כי ההלוואה בסך 186,000$ אכן הועברה לאלומות הנדסה, מצאתי כי יש מקום לאשר את תביעת החוב בדבר

החזר ההלוואה

בלבד
(בהתאם לשער הדולר בשני המועדים בהם הועברו סכומי התשלומים).


לבסוף, אדרש להשגות קבוצת שוכלטר ביחס לחיובה בשכר טרחת המנהל המיוחד לצורך בדיקת תביעות החוב לאור האמור.

33.
אכן ככלל אין זה דבר שבשגרה כי נושה משלם עבור בדיקת תביעות החוב שלו. יחד עם זאת, בנסיבות הספציפיות של התיק דנן, נוכח השלב המאוחר שבו הועלתה הטענה על-ידי המערערים, אין מקום לסטות מקביעת בית המשפט קמא הנכבד לפיה על המערערים להשתתף בשכר טרחת המנהל המיוחד בשיעור שנקבע עד כה. אבהיר:

(א)
בתאריך 24.6.2008 הגיש הנאמן בקשה למינוי מנהל מיוחד לבדיקת תביעות חוב מסוימות, וזאת בשל טענות בדבר חשש לקיומו של ניגוד עניינים מסוים אצלו. בבקשתו זו ציין הנאמן כי לחברה ו/או למנהליה ו/או לנאמן אין מקורות כספיים לתשלום שכרו של המנהל המיוחד; הואיל ובית המשפט הנכבד קמא נתבקש להורות כי הנושים, אשר תביעותיהם יבדקו על-ידי המנהל המיוחד שימונה, יישאו בתשלום שכרו של המנהל המיוחד.

(ב)
המערערים נתנו הסכמתם למינוי המנהל המיוחד וכן לכך שתביעות החוב שלהם ייבדקו על ידו, אך התנגדו לבקשת הנאמן כי הם יישאו בחלק משכרו של המנהל המיוחד. על אף התנגדות המערערים, בית המשפט הנכבד קמא קבע בהחלטתו מתאריך 1.7.2008 כי כל נושה שתביעת חובו תיבדק על-ידי המנהל המיוחד, יישא בשכר טרחת המנהל המיוחד.
המערערים לא הגישו בסמוך בקשת ערעור על החלטה

זו.


בין לבין, בהסתמך על ההחלטה מתאריך 1.7.2008, השקיע המנהל המיוחד ממרצו ומזמנו ובדק את תביעות החוב. לפיכך, הנני סבור כי לא ניתן היום להחזיר את הגלגל לאחור ולבטל את החלטת בית המשפט המחוזי בנוגע לתשלום שכר טרחת המנהל המיוחד – ובפרט לאחר שהמנהל המיוחד סיים לבדוק את תביעות החוב וכן בהתחשב בכך כי אף בשלב הנוכחי קופת הפירוק ריקה.


לבסוף יש להדגיש כי בשלב זה מדובר בשכר ביניים בלבד ובאשר לשכר הטרחה הסופי של המנהל המיוחד – הבקשה תלויה עדיין ועומדת, ולגביה זכויות כל הצדדים שמורות.

סוף דבר

34.
מכח כל האמור לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור באופן חלקי בלבד בכל הקשור לתביעה בגין פרויקט פטרסון. הנה כי כן, תוכר
תביעת החוב של המערערים להחזר הלוואה שנתנה לוגן בנייה לפרויקט פטרסון בסך של 186,000$. הנני מציע לחברי שנדחה את שאר השגות המערערים.



בנסיבות הענין – אני מציע גם שלא נשית צו להוצאות בערעור זה.


ש ו פ ט

המשנה לנשיא (בדימ') א' ריבלין

:


אני מסכים.


ה מ ש נ ה
ל נ ש י א
(ב ד י מ')


השופט נ' הנדל

:


אני מסכים.

ש ו פ ט


הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט
ח' מלצר

.


ניתן היום, י' אלול תשע"ב (28.08.2012).

המשנה לנשיא (בדימ')
ש ו פ ט
ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

09075130_k08.doc

מה

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








עא בית המשפט העליון 7513/09 אלן שוכלטר, לוגן בניה (1990) בע"מ, בקעה (ניו ג'רסי) אל.אל.סי נ' עו"ד יעקב אמסטר, עו"ד יעקב לנגה, אאורה יזום נדל"ן (ישראל) בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 28/08/2012)