פסקי דין על דוד מור | פסקי דין על קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים | פסקי דין על המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) | פסקי דין על אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב |

6298/12 בשא     28/08/2012




בשא 6298/12 דוד מור נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול), אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ




החלטה בתיק בש"א 6298/12



בבית המשפט העליון
בירושלים


בש"א 6298/12 - א'


לפני:

כבוד הרשמת דנה כהן-לקח


המבקש:
דוד מור



נ


ג


ד



המשיבים:

1. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים



2. המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול)



3. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ


בקשה להארכת מועד




החלטה



1.
הרקע להגשתה של הבקשה להארכת מועד שבכותרת פורט בהחלטות קודמות שנתתי בעניינם של הצדדים, במסגרת הליך אחר שתלוי ועומד לפני בית-משפט זה (ע"א 4504/11). למען שלמות התמונה ייאמר כי המשיב נפצע ביום 8.9.1999 בתאונת דרכים בעטיה הגיש תביעת פיצויים לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. התביעה הוגשה הן כנגד המשיבה 1 (להלן:
קרנית
) והן כנגד המשיבות 2-3 (להלן:
חברות הביטוח
). ביום 12.1.2004 ניתן פסק-דין חלקי על-ידי בית-המשפט המחוזי (כב' השופטת רות לבהר-שרון) במסגרתו נדחתה התביעה כנגד קרנית, והתקבלה התביעה כנגד חברות הביטוח תוך קביעת חבותן (להלן:
פסק-הדין החלקי
). בשעתו, הוגשו לבית-משפט זה מספר הליכים ערעוריים כנגד פסק-הדין החלקי: חברות הביטוח השיגו על קביעת חבותן, ואילו המבקש ערער על דחיית תביעתו כנגד קרנית. ביום 16.1.2006 נמחקו ההליכים הערעוריים בפסק-דין של מותב תלתא של בית-משפט זה (כב' השופטים פרוקצ'יה, ארבל וג'ובראן), וכך נקבע:

"...ראוי שערכאת הערעור תידרש לעניין, אם ובמידה שיהא צורך בכך, רק לאחר השלמת בירור המשפט כולו בערכאה הדיונית ולאחר מתן

פסק דין
כולל בשאלת האחריות והיקף הנזק יחדיו...
למותר לומר כי עם מתן פסק הדין הכולל בשאלת האחריות והנזק, פתוחה הדרך בפני
המערערים, או מי מהם, לערער לבית משפט זה על פסק הדין, כולו או חלקו, אם ובמידה שיראו מקום לעשות כן.
על רקע הדברים האמורים, הבקשה והערעורים נמחקים, והענין יוחזר לערכאה הדיונית לצורך הכרעה בשאלת היקף הנזק.
אין צו להוצאות".
(ראו: רע"א 1372/04
המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ' מור

(
לא פורסם
, 16.1.2006))



בהתאם לפסק-הדין האמור, הוחזר הדיון לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. ביום 4.5.2011 ניתן פסק-הדין הסופי (כב' השופטת מיכל נד"ב), במסגרתו נקבע היקף הנזק וכן שיעור הפיצויים וההוצאות שחברות הביטוח חויבו לשלם למבקש (להלן:
פסק-הדין הסופי
).


לאחר מתן פסק-הדין הסופי בבית-משפט המחוזי, ובהתחשב באמור בפסק-דינו של בית-משפט זה מיום 16.1.2006 שנוסחו הובא לעיל, הגישו חברות הביטוח ערעור לבית-המשפט העליון שהופנה הן כנגד פסק-הדין החלקי שקבע את חבותן, והן כנגד פסק-הדין הסופי שקבע את שיעור הפיצויים וההוצאות בהם חויבו לטובת המבקש (ע"א 4504/11). אותה עת, נמנע המבקש מלהגיש ערעור מטעמו כנגד פסק-הדין החלקי של בית-המשפט המחוזי, לפיו נדחתה תביעתו כנגד קרנית. זאת, על-אף שהמבקש היה רשאי בשעתו להגיש ערעור כאמור, בהתאם לאפשרות שניתנה לכך בפסק-דינו של בית-משפט זה מיום 16.1.2006.

2.
חלפו הימים, והצדדים עסקו בהגשת סיכומיהם בכתב בע"א 4504/11 (הערעור מטעם חברות הביטוח). והנה, במסגרת הערעור האמור ראתה קרנית להגיש סיכומים בכתב לתמיכה בטענותיהן של חברות הביטוח בסוגיות שלטענת קרנית הן עקרוניות. או-אז ראה המבקש לעתור למחיקת סיכומיה של קרנית, ולחלופין ל"החייאת" הערעור שהגיש לבית-המשפט העליון בשנת 2004 כנגד פסק-הדין החלקי בסוגית העדר חבותה של קרנית. בהחלטתי מיום 11.7.2012 בע"א 4504/11 הנ"ל, דחיתי את בקשותיו האמורות של המבקש מן הטעמים שפורטו שם. בעקבות ההחלטה האמורה ובעקבות החלטה נוספת מיום 22.7.2012 הוגשה הבקשה להארכת מועד שבכותרת.


3.
בבקשה שלפניי עותר המבקש לקבלת אורכה להגשת ערעור על פסק-הדין החלקי של בית-המשפט המחוזי מיום 12.1.2004, לפיו נדחתה התביעה כנגד קרנית ונקבע העדר חבוּתה כלפי המבקש. המבקש מדגיש כי הארכת המועד נחוצה לו למקרה בו הערעור שהגישו חברות הביטוח לבית-משפט זה (ע"א 4504/11 הנ"ל) יתקבל, שאז הוא מצידו ירצה לערער על דחיית תביעתו כנגד קרנית ועל העדר חבוּתה. מהתגובה שצורפה לבקשת האורכה עולה כי קרנית מתנגדת לבקשה.

4.
לאחר ששקלתי את טענות המבקש על רקע מכלול נסיבות העניין, באתי למסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות.


אין חולק כי ככל שהמבקש רצה לערער על פסק-הדין החלקי של בית-המשפט המחוזי, הרי בהתאם לפסק-דינו של בית-משפט זה מיום 16.1.2006 ובהתאם למועד הקבוע בדין להגשת ערעור בזכות, היה עליו לעשות כן תוך 45 ימים לאחר המצאת פסק-דינו הסופי של בית-המשפט המחוזי מיום 4.5.2011. ההליך שבכותרת הוגש ביום 27.8.2012, קרי- בחלוף למעלה משנה מאז מתן פסק-הדין הסופי של בית-המשפט קמא. יצוין כי אף אם אניח לטובת המבקש כנטען על-ידו, כי קרנית ידעה על רצונו להשיג על פסק-הדין החלקי כבר ביום 28.3.2012 כאשר בא-כוח המבקש שלח לבעלי-הדין שכנגד
טיוטת
בקשה ל"החייאת" ערעורו הישן כנגד קרנית (ערעור שנמחק), אף אז מדובר באיחור של חודשים רבים. זאת ועוד; אין ספק כי בית-משפט זה לא הועמד בחודש מרץ על רצונו של המבקש להשיג על פסק-הדין החלקי, ולכל המוקדם הובא הדבר לידיעת בית-המשפט ביום 27.6.2012, עת עתר המבקש במסגרת ע"א 4504/11 להחייאת טענותיו בערעורו הישן כנגד קרנית שנמחק. בשים לב לכך, לא יכול להיות חולק כי המדובר באיחור שמשכו רב.

5.
תנאי בלעדיו-אין לצורך היעתרות לבקשה להארכת מועד שנקבע בחיקוק הוא הוכחת "טעם מיוחד" לעיכוב בהגשת ההליך (ראו: תקנה 528 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; בש"ם 6229/11
דון-יחיא נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה
(לא פורסם, 10.1.2012)). דרישת "הטעם המיוחד" נועדה לאזן כראוי בין האינטרס של מבקש האורכה למיצוי זכותו להשיג על פסק-דין שניתן בעניינו, וכן הרצון להימנע מתוצאה שרירותית ומנוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין; לבין האינטרס של בעל-הדין שכנגד, כמו גם של הציבור בכללותו, לסופיות הדיון, להשמת גבול להתמשכות ההליכים, וכן לחיזוק הוודאות והיציבות המשפטית. כבר נקבע בפסיקתו של בית-משפט זה כי ככל שמשך האיחור בהגשת ההליך הערעורי גדול יותר, כך גובר משקלו של "הטעם המיוחד" הנדרש לצורך קבלת האורכה המבוקשת. כך הוא הדבר, נוכח עוצמת הפגיעה האפשרית בצפייתו של הצד שכנגד לסופיות הדיון, כמו גם באינטרסים הציבוריים הכרוכים באי עמידה במועדים הקבועים בסדרי-הדין וכן בהתמשכות ההליכים.

6.
בנסיבות העניין, אני סבורה כי המבקש לא הרים את הנטל להוכיח "טעם מיוחד" לאיחור הניכר בהגשת ערעור מטעמו. בא-כוח המבקש טען כי במספר הזדמנויות שונות שקל האם להגיש ערעור כנגד קרנית והחליט להימנע מכך מטעמים שנראו לו נכונים אותה עת (כך למשל, הזכיר בא-כוח המבקש את אמונתו כי הערעור מטעם חברות הביטוח ממילא יידחה, באופן שלא יצריך בירור של טענות ערעוריות כנגד אי חבותה של קרנית. עוד ציין בא-כוח המבקש כי סבר בשעתו שעדיף למרשו להיאבק בחזית אחת כנגד חברות הביטוח, בלא להוסיף את החזית כנגד קרנית). לטענת בא-כוח המבקש, התפנית ארעה כאשר התחוור לו כי קרנית הגישה סיכומים בכתב מטעמה במסגרת ערעורן של חברות הביטוח (ע"א 4504/11 הנ"ל). בסיכומיה האמורים הצטרפה קרנית לטענותיהן הערעוריות של חברות הביטוח במישור העקרוני, על-אף שבמסגרת אותו ערעור לא התבקש סעד כלשהוא כנגד קרנית והיא מהווה משיבה פורמאלית באותו ערעור. על רקע זה, ציין בא-כוח המבקש כי כיום הוא סבור ששגה בכך שמלכתחילה לא חזר והגיש ערעור על פסק-הדין החלקי לדחיית התביעה כנגד קרנית. עוד נטען כי בנסיבות העניין, מן הראוי לשמוע את ערעור מרשו כנגד קרנית, אם וככל שערעורן התלוי ועומד של חברות הביטוח יתקבל.

7.
בא-כוח המבקש אמנם פרש טענותיו בגילוי-לב, אולם בסופם של דברים אין בטענות שהעלה כדי לבסס "טעם מיוחד" להארכת המועד המבוקשת. כבר נקבע בפסיקתו של בית-משפט זה כי על דרך הכלל, "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד הוא טעם הנעוץ בנסיבות חיצוניות שאינן מצויות בשליטתו או בתחום צפייתו הסבירה של מבקש האורכה, ואשר לא ניתן היה להיערך אליהן מראש. לעומת זאת, כאשר השיהוי נובע מנסיבות הקשורות בבעל-הדין עצמו או בבא-כוחו, הנכונות להאריך את המועד להגשת הערעור מצטמצמת. במקרה דנן, בא-כוח המבקש נמנע משיקוליו-הוא מהגשת ערעור כנגד קרנית במועד שנקבע לכך. אף אם שיקולים אלה נראים לו בדיעבד שגויים וברצונו לשנות כעת מהאסטרטגיה בה נקט (ואינני מביעה בעניין זה כל עמדה), אין בכך כדי להצדיק מתן אורכה להגשת ערעור באיחור של כשנה. זאת ועוד; העובדה שקרנית ראתה להגיש סיכומים מטעמה בע"א 4504/11 והצטרפה לעמדתן של חברות הביטוח במישור העקרוני, אין בה משום נסיבה בלתי ניתנת לצפייה בשים לב לכך שבא-כוח המבקש ציין בעצמו כי "בגלגול הראשון" של הפרשה, הביע בא-כוחה של קרנית הזדהות מוחלטת עם טיעוניהן של חברות הביטוח. מכל מקום, כלל לא ברור מדוע עצם הגשת סיכומים על-ידי קרנית בע"א 4504/11, במסגרתם הצטרפה קרנית לעמדתן של חברות הביטוח בסוגית חבותן, אמורה לשנות ממערך השיקולים שהיו ידועים למבקש עת החליט בשעתו להימנע מהגשת ערעור בסוגית העדר חבותה של קרנית.

8.
על-אף שהטענה לא הועלתה במפורש על-ידי המבקש, בחנתי את השאלה האם קיומו של ערעור תלוי ועומד לפני בית-משפט זה מטעם חברות הביטוח (ע"א 4504/11 הנ"ל), מקים כשלעצמו "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור מטעם המבקש כנגד קרנית (לאמות-המידה להיותו של הליך תלוי ועומד "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת הליך, ראו: בש"א 9159/04
חקשורי נ' בובליל
(לא פורסם, 20.10.2004)). עמדתי היא כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה.
ראשית
, על-אף שמדובר באותה פרשה, אין לומר שערעור מטעם המבקש כנגד קרנית יעסוק "באותו עניין" בו עוסק הערעור מטעם חברות הביטוח (ע"א 4504/11 הנ"ל). זאת מאחר שע"א 4504/11 עוסק בסוגית חבותן של חברות הביטוח, ואילו הערעור אותו מעוניין המבקש להגיש עוסק בסוגית העדר חבותה של קרנית. מדובר בסוגיות שונות במהותן. מתן האורכה המבוקשת ירחיב את יריעת ההתדיינות התלויה ועומדת, ואף ירחיב את חזית המחלוקת שכן ההתדיינות תיסוב לא רק על שאלת חבותן של חברות הביטוח, אלא גם על סוגית העדר חבותה של קרנית (ראו והשוו: ב"ש 1186/85
איליט בע"מ נ' אלקו חרושת אלקטרו מכני בע"מ
, פ"ד מ(2) 15, 18 (1986); המ' 347/81
תנובה בע"מ נ' עטר
, פ"ד לה(3) 763, 764 (1981)).



שנית
, אין מדובר במצב בו קיומו של ערעור תלוי ועומד מטעם חברות הביטוח, ימנע פגיעה בצפייתה של קרנית לסופיות הדיון. ההפך הוא הנכון; בעוד שע"א 4504/11 עוסק בסוגיית חבותן של חברות הביטוח, נמנע המבקש במשך זמן רב מלהגיש ערעור בסוגית העדר חבותה של קרנית. בהתחשב בכך, קרנית היתה רשאית לגבש צפייה כי ההתדיינות בנוגע לאי חבותה כלפי המבקש הסתיימה. קרנית אף הסתמכה על צפייה זו כאשר ציינה בפתח סיכומיה בע"א 4504/11 כי היא אינה צפויה להטלת חבוּת בעניינו של המבקש. אין לומר, אפוא, כי היותו של הערעור מטעם חברות הביטוח תלוי ועומד, מונע פגיעה בצפייתה הלגיטימית של קרנית לסופיות הדיון בסוגית העדר חבוּתה.



שלישית
, קיומו של ע"א 4504/11 היה ידוע למבקש מאז הגשתו ביוני 2011. בהעדר הסבר מוצדק לשיהוי הניכר בהגשת ההליך שבכותרת, אני סבורה כי לא ניתן להשתמש בעצם היותו של ע"א 4504/11 תלוי ועומד לפני בית-משפט זה, כמעין "כרטיס פתוח" להגשת ערעור מטעם המבקש בכל עת בה יחפוץ – אף בחלוף למעלה משנה מאז מתן פסק-דינו הסופי של בית-המשפט קמא ומאז הגשתו של ע"א 4504/11 הנ"ל לבית-משפט זה.

9.
בסיום הדברים יצוין כי בא-כוח המבקש טען בבקשתו כי מלכתחילה ספק אם היה מצליח להגיש את הערעור במועדו, וכי אם היה עותר לקבלת אורכה בסמוך לתום המועד להגשת הערעור, כי אז סביר להניח שהבקשה היתה מתקבלת. בהתייחס לטענה זו אומר כי לא ניתן להתעלם מכך שבקשת האורכה שלפניי לא הוגשה בעיכוב זניח, כי אם בשיהוי של כשנה תמימה. שיהוי כה ניכר משליך על עוצמת הפגיעה בעקרון סופיות הדיון ובאינטרס הציבורי להשמת גבול להתמשכות ההליכים ולשמירה על הוודאות והיציבות המשפטית, וכן עומד בניגוד בולט לצפייתה הסבירה של קרנית כי הדיון בסוגית אי חבותה בא אל סיומו משחלף פרק-זמן ניכר מאז תום התקופה להגשת ערעור בעניין.

10.
נוכח משקלם המצטבר של מכלול הטעמים שפורטו, הבקשה להארכת מועד נדחית. משלא התבקשה תגובה מפורטת מטעם המשיבים מעבר לתגובה הקצרה שצורפה לבקשה שלפניי, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.


ניתנה היום, י' באלול תשע"ב (28.8.2012).








דנה כהן-לקח
, שופטת




ר ש מ ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

12062980_f01.doc

טו

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








בשא בית המשפט העליון 6298/12 דוד מור נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול), אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (פורסם ב-ֽ 28/08/2012)