פסקי דין על עובדיה לוי | פסקי דין על עובדיה יונה | פסקי דין על ימימה יונה | פסקי דין על אלי יונה |

17643/98 א     08/08/2004




א 17643/98 עובדיה לוי נ' עובדיה יונה, ימימה יונה, אלי יונה






1
בתי המשפט

ת"א 17643/98
בבית משפט השלום בירושלים

כב' השופט י' נועם

לפני
התובע
עובדיה לוי
ע"י ב"כ עו"ד ע' אגרון ואח'


בעניין:
נ ג ד

הנתבעים
1. עובדיה יונה

2. ימימה יונה

3. אלי יונה

כולם ע"י ב"כ עוה"ד ב' ברליין ואח'


פסק דין
מבוא - התובענה והרקע לאירועים

1. לפניי תובענה לפיצויים, בגין נזקי גוף שהוסבו לתובע כתוצאה ממעידה על מדרגה.

על-פי הנטען, מעד התובע על מדרגה ביום 14.4.97 בבניין ברח' קדושי סטרומה בשכונת מלחה בירושלים (להלן - הבניין). מדובר בבניין דו-קומתי המשמש בקומה הראשונה למגורים, ובקומתו השניה לבית-כנסת - המופעל על-ידי "עמותת בית-הכנסת לעדה העירקית בכפר מלחה" (להלן - העמותה). המעבר לבית-הכנסת נעשה דרך גג הקומה הראשונה, ובו ארעה המעידה.

2. התובע, שהנו יליד 1928, הוא מחברי העמותה ומשמש כגבאי בית-הכנסת. הנתבעים מס' 1 ו-2 הנם בעלי זכויות החכירה בדירה בקומה הראשונה של הבניין, לרבות של גג המבנה והמעבר המוביל לבית-הכנסת. הנתבע מס' 3 הוא בנם של הנתבעים מס' 1 ו-2, אשר בתקופה הרלוונטית ביצע את עבודות בנייה במעבר עבור הוריו באמצעות קבלן לעבודות מתכת.

בית-הכנסת פועל בקומתו השנייה של הנכס עוד מתחילת שנות החמישים, והמתפללים הגיעו אליו כל השנים דרך גרם מדרגות חיצוני מאבן ומעבר צר על גג הקומה הראשונה שהוביל לפתחו. המעבר - כחלק מגג הקומה הראשונה - הנו, כאמור, בבעלות הנתבעים מס' 1 ו-2.

3. בסמוך לתחילת חודש אפריל 1997 הרסו הנתבעים את המעבר על הגג שהוביל לבית-הכנסת, בעקבות הכרזתו על-ידי מהנדסי עיריית ירושלים כמבנה מסוכן. הנתבעים בנו על הגג מעבר ארעי לבית-הכנסת ברוחב של כמטר. המעבר נבנה מקונסטרוקציית ברזל תלויה שהוצמדה לדופן הבניין וגודרה במעקה ממתכת (כנחזה בתצלומים נ/6 ו-נ/7).

4. ביום 8.4.97 הגישו התובע ומתפללים נוספים של בית-הכנסת תובענה בת"א 5700/97 בבית משפט זה, כנגד הנתבעים מס' 1 ו-2 ומינהל מקרקעי ישראל, שבה עתרו להשבת המצב לקדמותו על-ידי שחזור המעבר הקודם. הם אף עתרו לסעד האמור בבקשה למתן צו עשה זמני (המ' 4127/97). בעת הגשת התובענה והבקשה לסעד הזמני בת"א 5700/97, טרם נסתיימו עבודות התקנת המעבר (כנחזה בתצלומים ת/1-ת/4).

5. בדיון בת"א 5700/97, שהתקיים ביום 17.4.97, הוצג לבית-המשפט (כב' השופטת כהנא) תצלום של המעבר לאחר שרוצף במשטח מתכתי והושלמה בנייתו (כנחזה בתצלום נ/7 שהוגש לבית-המשפט באותו מועד). כב' השופטת כהנא החליטה, על-פי הסכמת הצדדים, שלא להורות על שינוי המעבר במסגרת צו-ביניים. ביום 15.7.97 - מועד שנקבע לשמיעת ההוכחות בתיק הנ"ל - הסמיכו הצדדים את בית-המשפט לפסוק בתובענה על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984. בהתאם להסמכה זו פסקה כב' השופטת כהנא, לאחר ביקור בזירה, כי המעבר הארעי ברוחב של מטר אחד יוותר על-כנו לתקופה של שנה נוספת, עד לבניית מעבר של קבע ברוחב של מטר וחצי, בכפוף לקבלת היתר בנייה כדין. בהתאם לפסק-הדין, הורחב המעבר לאחר כשנה לרוחב כולל של כמטר וחצי.

6. התובע טוען, כי ביום 14.4.97 - בין מועד הגשת הבקשה לצו עשה זמני (8.4.97) לבין יום הדיון בבקשה (17.4.97) - בעת שיצא מבית-הכנסת עם סיום תפילת ערבית, מעד במדרגה שבין משטח המתכת לבין גרם המדרגות מאבן. על-פי הנטען, הוא נחבל בכתפו השמאלית כתוצאה מאחיזתו במעקה במהלך הנפילה, ומכאן תביעתו הנדונה בגין נזקי הגוף שהוסבו לו.

7. הנתבעים הגישו הודעה לצד שלישי כנגד העמותה, וביום 4.11.99 ניתן נגדה פסק-דין בהעדר הגנה, לפיו חויבה לשפות את הנתבעים בכל סכום שיחויבו לשלם לתובע.
התובענה הועברה לדיון לפניי משופט אחר במחצית השנייה של שנת 2001, ובשלב ראשון נשמעו בה הראיות והטיעונים בשאלת החבות בלבד.

עיקר טיעוני הצדדים

8. לטענת התובע, בעת שירד במדרגה שנוצרה בין משטח המתכת לבין הפודסט מאבן של גרם המדרגות, נתקל בפס מתכתי בולט, בגובה של כשני ס"מ, שנמתח לאורך מפתן המדרגה (פס שכונה על-ידו "רלס"). התובע מוסיף וטוען, כי כתוצאה מהיתקלותו בפס המתכתי, ונוכח גובה המדרגה, מעד לפנים ונפל. על-מנת לבלום את נפילתו, הוא שלח ידו לעבר מעקה הברזל שהותקן בצד השמאלי של גרם מדרגות האבן, ונחבל בכתפו כתוצאה מהאחיזה במעקה בעת הנפילה.

9. לגרסת התובע, נפילתו נגרמה עקב רשלנותם של הנתבעים, אשר באה לידי ביטוי ביצירת המכשול האמור של פס המתכת, ובאי-התקנת מעקה ותאורה הולמת באזור המדרגה. הוא חזר בו בסיכומיו מהטענה הנוספת, כי הרשלנות התבטאה גם בעניין גובה המדרגה (עמ' 37 ש' 29, עמ' 38 ש' 4). עוד טוען התובע, כי בנסיבות המקרה חל הכלל "הדבר מעיד על עצמו", שנקבע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], המעביר את חובת הראיה לנתבעים להוכיח כי לא הייתה מצדם - לגבי התקנת המדרגה הנדונה - התרשלות שיחובו עליה. כמו-כן טוען התובע, כי המדרגה, במצבה ערב התאונה, היוותה "דבר מסוכן" כהגדרתו בסעיף 38 לפקודה, וגם מטעם זה על הנתבעים הראיה כי לא הייתה לגבי המדרגה כל התרשלות מצדם.

10. הנתבעים מכחישים, כי התובע נפל במעבר שבין משטח המתכת למדרגות, וממילא אינם מאשרים כי הלה נחבל בנפילה שכזו. לטענתם, אזור המעידה הנטענת היה מואר דיו, ולא היה בשפת המדרגה פס מתכתי בולט כלשהו. לטענתם, מדובר בתובענה בעילה כוזבת, שהוגשה על-רקע עימותים מתמשכים בין הצדדים שהובילו לא אחת להתדיינויות משפטיות. לטענתם, גם אם מעד התובע באזור המדרגות, לא נבע הדבר מהיתקלות בפס מתכת כלשהו, אלא כתוצאה ממצבו הרפואי של התובע, אשר נפל ולקה בסחרחורות במספר אירועים נוספים. עוד הם טוענים, כי אין ליתן אמון כלשהו בעדותו של התובע, וזאת בין-השאר לאור הצהרתו בתצהירו כי כתוצאה מהנכות שהוסבה לו בתאונה אין הוא מסוגל לבצע עבודה כלשהי, ובכלל זה את עבודות הבית הקלות, כמו - בישול, כביסה וטיפול בגינה. הם טוענים, כי התמונות שהוגשו על-ידם כראיה (נספחים יב/1-יב/18), שבהן נראה התובע מבצע עבודות בנייה על גג ביתו, חופר במכוש וממלא בטון בדליים באמצעות את חפירה - טופחים על פני עדותו האמורה ואמינות גרסתו.

11. התובע סובל מבעיות בריאותיות לא מעטות, שאין חולק כי אינן קשורות לתאונה: כמו עיוורון בעין שמאל, סוכרת, מחלת לב וחולשה בברך ימין. מאז ראשית שנות השמונים עמדה נכותו הצמיתה בגין ליקויי בריאות אלו ואחרים על 65% (כמפורט בתעודת עובד הציבור מטעם המוסד לביטוח לאומי שהוגשה כראיה על-ידי הנתבעים). במהלך התקופה הסמוכה לאירוע הנטען - בשנים 1998 ו-1999 - הוא גם לקה במספר אירועים של סחרחורות, נפילה ואובדן הכרה (כעולה מתיקיו הרפואיים שהוגשו כמוצגים).

12. המומחה הרפואי מטעם התובע חיווה דעתו, כי לתובע הוסבה נכות צמיתה של 25% בגין הפגיעה בכתף, שנגרמה על-פי הנטען כתוצאה מאחיזת התובע במעקה תוך כדי מהלך הנפילה. מנגד, המומחה הרפואי מטעם הנתבעים העריך, כי שיעור נכותו של התובע עומד על 15%, כי עיקר הנכות נובע ממצב רפואי הקודם לתאונה הנטענת, וכי ניתן לזקוף על חשבון התאונה כשליש מהנכות, קרי -כ-5% בלבד.

הראיות מטעם התובע

13. גרסתו של התובע הנה, כאמור, כי המעידה שהסבה לו את החבלה הנטענת נגרמה כתוצאה מהיתקלותו ב"פס מתכת" שבלט לאורך מפתן מדרגת המתכת. הוא והעדים מטעמו מסרו גרסאות שונות וסותרות על מהותו של פס מתכת זה, צורתו ומיקומו.

14. בתצהירו ציין התובע, כי ביום התאונה החליפו הנתבעים את רצפת המעבר מלוחות עץ למשטח ממתכת. בתארו את פס הברזל שבו נתקל, לטענתו, ציין התובע, כדלהלן: "בקצה המעבר, ליד המדרגות, הושם מעין מעקה ברזל שממנו יצאה זווית מברזל שחיברה בין המדרגות לבין המעבר, אולם זווית זו בלטה לתוך המעבר בגובה של כשני ס"מ ללא כל סיבה. כשעברתי, נתקלה רגלי הימנית בזווית הבולטת... יודגש כי מעקה הברזל והחלק הבולט הותקנו במקום רק באותו יום. עוד יודגש, כי לחלק הבולט לא הייתה שום מטרה. למחרת, אחרי שנפלתי חתכו אותו והוא היה במקום רק בגלל שלא עשו גימור טוב לעבודה" (סעיפים 9-15). עוד ציין התובע בתצהירו, כי לא הבחין ב"חלק הבולט" מחמת החשכה, וכי המדרגה נבנתה "בגובה כפול מגובה רגיל של מדרגה ולא הייתה בטוחה למעבר" (סעיף 16).

בעדותו בבית-המשפט שב וציין התובע, כי מעידתו נגרמה כתוצאה מהיתקלות רגלו בפס המתכת, אך התקשה להצביע על מיקומו של הפס בתצלומי הזירה שהוגשו מטעמו. הוא טען, כי רגלו נתקלה בפס המתכת, אשר הותקן באותו יום לאורך משטח הרצפה בצמוד לקיר הבניין. לטענתו, פס זה בלט מקיר הבניין לכיוון המדרגות, ואף בלט מן המדרגות כלפי מעלה בגובה של כשני ס"מ. על-פי גרסתו, רק למחרת התאונה נחתך פס הברזל וסולק מהמקום על-ידי הנתבע מס' 3. לדבריו, מדובר היה בשעות הערב, אך הוא אישר כי אזור המדרגה הואר הן על-ידי מנורות בית-הכנסת והן על-ידי תאורת המדרגות והרחוב. התובע הוסיף והעיד, כי בעקבות הנפילה ניגש לקבלת טיפול במוקד הרפואי המרכזי (מר"מ) במרפאת שטראוס בירושלים. הוא הציג אישור רפואי על בדיקה במר"מ מיום 14.4.97 בשעה 21:00 ועל חופשת מחלה שקיבל למשך כחודשיים וחצי.

15. העד שלמה אליהו, שכנו של התובע, מסר בתצהירו ובעדותו כי נכח במעמד נפילתו של התובע, לאחר סיום התפילה. הוא ציין בתצהירו, כי ירד ראשון במדרגות האבן, וכי התובע - שהלך אחריו - מעד באזור מדרגת המתכת ונפל על משטח האבן שבין מדרגת המתכת לבין גרם המדרגות. לדבריו, התובע אמר לו, כי "נתקל בזיז בולט שיצא מעל המדרגה", וכי באותו מעמד הסתכל וראה "את הבליטה". כאשר נדרש העד בעדותו בבית-המשפט לתאר את מיקומו של הזיז הבולט וממדיו, מסר גרסה שונה בתכלית מזו של התובע. הוא ציין, כי ראה זיז באורך של כשני ס"מ ובגובה של סנטימטר וחצי שבלט מקיר המעקה בצד השמאלי של משטח המדרגה בכיוון הירידה (באזור שסומן בספרה 1 בתרשים נ/9; עמ' 20-25). כאמור, התובע טען, כי נתקל ברגלו הימנית בזיז שבלט מקיר הבניין בצד הימני של משטח המדרגה. מכל מקום, עדותו של שלמה אליהו, לא רק שאינה תומכת בגרסת התובע - לפיה המכשול היה פס מתכת בגובה של כשני ס"מ שנמתח לאורך כל מפתן מדרגת המתכת - אלא אף טופחת על פניה.

16. עד נוסף שתמך בגרסתו של התובע בדבר עצם הנפילה, היה שכנו מר אליהו מאיר, אשר הקדים את התובע בירידה במדרגות עם סיום התפילה. עדותו של מאיר היוותה תימוכין לעצם הנפילה, אך לא לגרסתו של התובע לפיה הגורם לנפילה היה היתקלות בפס מתכת או בזיז מתכתי שניצב על שפת המדרגה. מאיר ציין בתצהירו, כי כאשר ירד במדרגות שמע לפתע צעקה מאחוריו, וראה כי התובע נפל באזור המדרגה החדשה מברזל, אשר הותקנה באותו יום במקום. הוא ציין, כי המדרגה הייתה בגובה של יותר משלושים ס"מ, אך לא התייחס בתצהירו לקיומו של פס מתכת או זיז בולט באזור המדרגה. בעדותו בבית-המשפט ציין העד, ביוזמתו, כי כאשר שאל את התובע בתכוף לאחר הנפילה מה גרם למעידתו, השיב לו הלה: "מדרגה גבוהה הייתה, ונפלתי" (עמ' 14 ש' 1). עוד העיד העד, כי מדרגת המתכת הנדונה הייתה תקינה ושלמה, אך לדידו היא הייתה גבוהה יותר מהגובה הסטנדרטי של מדרגה רגילה, אם כי לא מדד את גובהה. באשר לתאורה במקום, העיד העד, כי אזור המדרגה היה מואר הן על-ידי מנורת הכניסה של בית-הכנסת והן על-ידי תאורת הרחוב (עמ' 12-15).
17. שלמה לוי, בנו של התובע, לא נכח בזירה בעת התאונה הנטענת, ואולם בבוקר יום האירוע - 14.4.97 - הגיע לזירה לשם הנצחתה בתצלומים לקראת הדיון בבקשה לצו-עשה בת"א 5700/97 (שנקבע כאמור ליום 17.4.97).

בנו של התובע העיד, כי בעת הביקור במקום ביום 14.4.97 בשעות הצהרים, רצפת משטח המעבר לבית-הכנסת על גג המבנה הייתה עדיין מלוחות עץ, וכי צילם מספר תמונות בזירה ובכללן - ת/1-ת/4 ו-נ/6. הוא הבהיר בעדותו, כי צילם את המעבר בשעה שעל קונסטרוקציית המתכת היו מונחים לוחות עץ בלבד (עמ' 17 ש' 22, עמ' 18 ש' 20). ואכן, עיון בתמונות הנ"ל, ובפרט בתמונה ת/1, מלמד כי בבוקרו של יום 14.4.97 עדיין היו מונחים לוחות עץ על קונסטרוקציית המתכת, וטרם הותקנו הרצפה והמדרגה ממתכת. בנו של התובע הוסיף וציין בעדותו, כי הנתבעים החליפו בהמשך היום את לוחות העץ למשטח ממתכת, ואף התקינו במקום מדרגה ממתכת, שהייתה גבוהה יותר ממדרגה סטנדרטית-רגילה. הוא הוסיף וציין, כי למדרגה ממתכת הייתה "חתיכה בולטת בגובה של 2 ס"מ" אשר נוסרה רק לאחר האירוע. הוא הצביע - בתמונה ת/5 שצולמה על-ידו למעלה משנה לאחר האירוע ולאחר שהמעבר הוגדל מרוחב של מטר לרוחב של מטר וחצי - על בליטה של פס מתכתי באורך ובגובה של כשני ס"מ בפינה הימנית של המדרגה במגמת הירידה (ת/5 באזור המסומן באות ג'). לטענתו, פס זה בלט לכל אורך המדרגה המתכתית עם התקנתה ביום האירוע, ולאחר-מכן נוסר על-ידי הנתבעים באופן שנותר ממנו רק השריד המזערי המופיע בתמונה ת/5.

18. כאן המקום לציין, כי התובע לא טרח להוכיח מה גובהה של מדרגת המתכת הנדונה. העדים מטעמו ציינו, כי המדרגה גבוהה מגובה של מדרגה סטנדרטית, אך איש מהם לא מדד את גובהה. מכל מקום, כאמור, ב"כ התובע הודיע בסיכומיו, כי הוא זונח את כל טענות התביעה בדבר גובה המדרגה; ועל-כן, איני נדרש לקביעת ממצאים ולהסקת מסקנות דבכל הנוגע לעילת התביעה בעניין רום המדרגה.

גרסת הנתבעים

19. מטעם הנתבעים העיד הנתבע מס' 3, שהוא כאמור בנם של הנתבעים מס' 1 ו-2. הלה, שהוא הנדסאי בהכשרתו ובמקצועו, טיפל בהקמת המעבר לבית-הכנסת באמצעות קבלן לעבודות ברזל. הנתבע מס' 3 ציין בתצהירו ובעדותו, כי בבוקרו של האירוע הנטען - 14.4.97 - הגיע התובע למקום יחד עם בא-כוחו עו"ד מוסק, וצילמו את המעבר ומדדו אותו לקראת הדיון המשפטי שנקבע ליום 17.4.97. הוא הוסיף וציין, כי בסמוך לביקור זה הזעיק למקום משטרה, הואיל והתובע הזמין למקום אנשים שהחלו לטלטל את מעקה המעבר מתוך מגמה להרסו. לגרסתו של הנתבע מס' 3, עוד באותו היום, נסתיימה התקנת רצפת המתכת של המעבר, לרבות המדרגה ממתכת, ולא היו במדרגה ובשוליה זיזים או בליטות כלשהם. משטח הרצפה, לרבות המדרגות, היו מפח מרוג - דהיינו פח שבשטח הפנים שלו הוטבעו פסים למניעת החלקה. על-פי עדותו, צילם למחרת היום את המעבר, על-מנת להגיש את התצלום כראיה בדיון המשפטי בבקשה לצו עשה זמני בת"א 5700/97, לשם הוכחת טענתו כי המעבר בטוח ותקין. על-פי התצלום (נ/7), אשר הוגש לבית-המשפט באותו הליך ביום 17.4.97 במסגרת הדיון בבקשה לצו ביניים, נראית רצפת המעבר באזור המדרגה (בצד השמאלי של התמונה) ללא כל מכשול. הנתבע מס' 3 הבהיר, כי התמונות ת/5 ו-נ/1, משקפות את מצב המעבר לאחר הרחבתו, כעבור שנה, לרוחב של מטר וחצי, ובניית מעקה מבטון במקום מעקה הברזל. לדבריו, הזיז הבולט בפינה הימנית של המדרגה במגמת ירידה (ברוחב של כשני ס"מ ובגובה של כסנטימטר וחצי - המסומן ג' בתצלום ת/5) הנו קצהו של פס מתכת שהוצמד לאורך קיר המעבר למניעת חדירת מים למרווח שבין רצפת המתכת לקיר. לטענתו, במועד התאונה לא היה ניתן להיתקל בבליטה מזערית זו, שכן היא הייתה מוסתרת על-ידי אבן הפינה שמעליה, אשר סותתה רק כשנה לאחר-מכן. הנתבע מס' 3 הוסיף וטען, כי גם השוטר אורן זריזי, שהוזעק לזירה ביום האירוע הנטען בסמוך לשעה 17:00, לא ראה כל מפגע במעבר לאחר התקנת רצפת המתכת. עוד טען הנתבע מס' 3, כי לא קיבל דיווח כלשהו על מעידתו של התובע במדרגות, וכי לראשונה נודע לו על הפציעה הנטענת מעיון בכתב-התביעה שהומצא לו כשנה וחצי לאחר-מכן.

20. השוטר אורן זריזי הוזמן להעיד מטעם הנתבעים. הוא העיד, כי הוזעק למקום על-ידי הנתבע מס' 3, על רקע תלונתו של האחרון כי מתפללי בית-הכנסת מתכוונים לגרום נזק למעבר החדש, על-רקע טענתם כי מעקה המעבר אינו בטיחותי. לדבריו, הסתכל על כלל השטח - הן על הרצפה והן על המדרגות - ולא הבחין בסיכון כלשהו לעוברים ושבים.

21. כאן המקום לציין, כי בדיונים שהתקיימו לפני כב' השופטת כהנא בת"א 5700/97 בעניין תקינותו של המעבר ובטיחותו - הן בדיון בבקשה לקבלת סעד זמני ביום 17.4.97, הן בדיון בתובענה לגופה ביום 15.7.97 והן בביקור במקום שנערך באותו מועד בנוכחות התובע - לא ציינו התובע ובא-כוחו כי התובע מעד במדרגות, וממילא לא ציינו - כי במדרגות היה מכשול כלשהו שגרם למעידה. התובע אף לא שלח למי מהנתבעים מכתב התראה או דרישה באמצעות בא-כוחו בעניין המעידה הנטענת, ופנייתו הראשונה אליהם בעניין זה הייתה באמצעות כתב-התביעה, שהוגש כאמור למעלה משנה לאחר-מכן.

דיון

22. המחלוקת בסוגיית החבות, הנה עובדתית בעיקרה, ומתמקדת בשאלה האם התובע מעד במדרגת המתכת החדשה כתוצאה מהיתקלות רגלו הימנית בפס מתכת אשר בלט לאורך שפת המדרגה בגובה של כשני ס"מ. זוהי חזית המריבה בעניין דרך התרחשות התאונה, ואיש לא ביקש - וממילא לא קיבל - רשות להרחיבה.

23. מעדויותיהם של התובע ושני שכניו שהתלוו אליו עם סיום התפילה ביום האירוע, התרשמתי כי התובע אכן מעד בעת שירד במדרגות מן הקומה השנייה של הבניין שבה ממוקם בית-הכנסת. גרסתם של השלושה נתמכת ברישומים הרפואיים ממרפאת מר"מ מיום האירוע. עם-זאת, לא שוכנעתי כלל ועיקר, כי במדרגה או בשוליה היה מכשול של פס מתכת בולט, וממילא - כי הנפילה נגרמה כתוצאה מהתקלות בפס מתכת שכזה.

24. התובע והעד מטעמו שלמה אליהו מסרו גרסאות שונות וסותרות על מהותו של אותו פס מתכת, צורתו ומיקומו. כאמור, התובע טען בתחילה כי הפס היה בפינה הימנית של המדרגות במגמת הירידה, ובהמשך עדותו ציין, כי הפס היה לכל אורך מפתן המדרגה. לעומת זאת, העד שלמה לוי ציין, כי התובע הצביע לו בתכוף לאחר הנפילה על בליטה קטנה ומזערית ברוחב של כשני ס"מ ובגובה של סנטימטר וחצי בפינה השמאלית של המדרגה במגמת הירידה. למותר לציין, כי התובע לא יכול היה להיתקל עם רגלו הימנית בזיז ברוחב של כשני ס"מ שהיה על-פי הנטען בפינה השמאלית של מפתן המדרגה. מדובר, אפוא, בתיאור שונה בתכלית של מהות המכשול שגרם לנפילה ומיקומו. העד מאיר אליהו, שהעיד אף הוא מטעם התובע, לא תמך בעדויותיהם של התובע ושל שלמה לוי. הוא לא ציין, כי התובע התלונן שנתקל פס מתכתי כלשהו, לא התייחס לקיומו של מכשול שכזה בזירת הנפילה, ואף העיד, כאמור, כי התובע אמר לו שמעד כתוצאה מגובה המדרגה, ותו לא. נוכח הגרסאות השונות של שלושת עדי התביעה בעניין זה, לא שוכנעתי כלל ועיקר בדבר קיומו של המכשול, וממילא - כי מכשול נטען זה גרם לנפילת התובע.

25. שוכנעתי, מעדותו של הנתבע מס' 3, כי לאורך מפתן המדרגה, לא היה פס מתכת בולט כלשהו. הלה הבהיר, כאמור, כי פס האיטום המתכתי שהותקן בין קיר הבניין לבין משטח המעבר נסתיים בפינת הקיר (כנחזה בתצלומים), ולא מצאתי מקום לפקפק בכך. לא הייתה כל תכלית ותוחלת בהתקנתו של פס מתכתי בולט בגובה של כשני סנטימטרים לאורך כל שפת המדרגה, והסרתו למחרת בבוקר.

26. זאת ועוד: אם היה מצוי על המדרגה פס בולט כנטען, היה אמור להבחין בכך השוטר זריזי, אשר הגיע לזירה בשעות אחר-הצהריים בסמוך לפני שעת המעידה על רקע המחלוקת שבין הצדדים בדבר בטיחות מעקה המעבר. עדותו של זריפי, כי לא מצא במעבר מפגע או סיכון לבאי-המקום, אינה תומכת בגרסת התובע בדבר קיומו של המכשול הנטען ואף טופחת על פניה.

27. לא מצאתי בתצלומים תימוכין לגרסתו של התובע בדבר מהות המכשול ומיקומו. כאמור, התובע התקשה בעדותו להצביע על מיקומו של המכשול בתצלומים שהגיש. לטענת בא-כוחו, פס המתכת שגרם למעידה נחזה בתצלומים ת/1-ת/4 במקום שסומן בחץ בצבע אדום לאורך כל שפת המדרגה.

תמונות מפתן המדרגה ת/1-ת/4, צולמו, כאמור, על-ידי בנו של התובע בבוקרו של יום האירוע 14.4.97, בשעה שעדיין היו מונחים לוחות העץ על קונסטרוקציית המתכת. בהמשך היום הותקנה רצפת המעבר מפח מרוג והושלמה בניית המדרגה, כנחזה בתמונה נ/7 שצולמה על-ידי הנתבע מס' 3 למחרת או בסמוך לכך.

מזווית הצילום של התמונות ת/1-ת/4 לא ניתן להתרשם, כי לאורך המדרגה מצוי פס מתכת בגובה של כשני ס"מ. נהפוך הוא - התמונות צולמו, כאמור, על-ידי בנו של התובע בבוקרו של יום האירוע, בשעה שעדיין היו מונחים לוחות העץ על קונסטרוקציית המתכת שעות ספורות לפני החלפתם בפח מרוג, ולא ניתן לשלול כי החץ האדום משקף את צדודית לוח העץ של הרצפה באזור המדרגה. גם בנו של התובע, אשר צילם את התמונות הנ"ל בבוקרו של יום האירוע עובר להתקנת הרצפה והמדרגה המתכתיות, לא טען בעדותו כי המכשול של פס המתכת היה קיים בעת ביצוע הצילומים, וממילא - אף לא הצביע על המכשול הנטען בתמונות ת/1-ת/4. אילו היה קיים המפגע הנטען של פס המתכת הבולט בשעת ביצוע התצלומים, ניתן היה לצפות לכך שהוא יונצח על-ידי בנו של התובע בצילום מזוית שונה, ובפרט כשהצילומים נעשו לשם תיעוד מפגעי בטיחות לקראת דיון משפטי (דיון שבו לא אוזכר המפגע הנטען). זאת ועוד: טענתו של הבן, לפיה פס המתכת הבולט הולחם לאורך כל המדרגה, מקיר לקיר, וחובר לשני הקירות שתחמו אותה (עמ' 17 ש' 6-7) - אינה זוכה לתימוכין בתצלום ת/1 שבו ניכר כי קצה המדרגה (באזור החץ בצבע אדום) אינו מחובר לקיר. כאמור, גם לא היה כל טעם שבהגיון לעגן לשני הקירות התוחמים את המדרגה פס מתכת בולט בגובה של כשני ס"מ מעל למשטח המדרגה, ולהסיר אותו למחרת בבוקר.

התצלום נ/7 - שצולם על ידי הנתבע למחרת היום ואשר הוגש לבית המשפט בת"א 5700/97 לקראת הדיון שהתקיים ביום 17.4.97 - תומך בגרסת הנתבעים, לפיה משטח הרצפה המתכתי היה חלק וללא פס בולט לאורך מפתן המדרגה. כאמור, שוכנעתי מעדותו של הנתבע מס' 3, כי הבליטה המזערית של פס המתכת בשולי המדרגה (שסומנה באות ג' בתצלום ת/5) משקפת את קצה פס האיטום שבין משטח המעבר לבין הקיר, ומעולם לא בלטה לאורך שפת המדרגה ולא היוותה מכשול למתהלכים במעבר.

28. לא זו אף זו: טענתו של התובע - לפיה החבלה בכתפו נגרמה כתוצאה מאחיזתו במעקה בזמן הנפילה - מעוררת אף היא ספק רב בגרסתו לפיה המעידה הייתה במדרגת הברזל; שכן כנחזה בתצלום נ/1, המעקה הותקן במרחק של כמטר ממדרגת הברזל הנדונה וממוקם לצדן השמאלי של מדרגות האבן הראשונות.

29. על-יסוד האמור לעיל, מסקנתי הנה, כי על מפתן מדרגת המתכת החדשה לא היה מכשול של פס מתכתי בולט, וכי התובע לא מעד כתוצאה מהיתקלות רגלו במכשול. על כן, דינה של עילת התביעה בזיקה להיתקלות במכשול הנטען - להדחות.

30. עצם הנפילה בעת ירידה במדרגה אינה מצביעה על רשלנות, ובפרט כשלא הונחה תשתית ראיתית על קיומו של מפגע או מכשול במדרגה או באזור המעידה. משנדחתה טענת התובע על היתקלותו בפס מתכת שניצב לאורך המדרגה ועל קיומו של מכשול שכזה, לא מתקיימות נסיבותיו של הכלל "הדבר מעיד על עצמו", שנקבע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, המעביר את חובת הראיה לנתבעים להוכיח כי לא הייתה מצדם - לגבי התקנת המדרגה הנדונה - התרשלות שיחובו עליה. משלא הוכח קיומו של מפגע במדרגה - שבנייתה הושלמה באותו היום - אין לראות בה "דבר מסוכן" כמשמעו בסעיף 38 לפקודת הנזיקין, ועל-כן גם אין מקום להטיל על הנתבעים את חובת הראיה כי לא הייתה לגביה כל התרשלות מצדם. מכל מקום, הנתבעים הוכיחו, בעדותו של הנתבע מס' 3, כי עובר לנפילתו של התובע הושלמה התקנת המדרגה וכי לא היה במפתנה או בשוליה פס או זיז מתכתי בולט כלשהו.

31. סיבות הנפילה יכולות להיות רבות ומגוונות, ועצם המעידה אינה מצביעה על רשלנות מצדם של מי מהנתבעים. נפילה יכולה להיגרם מחוסר תשומת לב. למעידה אף עלול לגרום מצב בריאותי לקוי, ובענייננו ידוע על מספר אפיזודות של סחרחורות ונפילה שפקדו את התובע. סיבת הנפילה אף יכולה להיות טעות בהערכת גובה המדרגה, ובפרט כשהתובע עיוור בעין אחת ועל-כן מתקשה מן הסתם בהערכת מרחקים וגבהים מחמת העדר כושר לראייה תלת-ממדית. בהקשר אחרון זה יוזכר, כי התובע זנח בסיכומיו את טענותיו בעניין אי-תקינות המדרגה בהיבט של ממדיה, מה-גם שהוא לא הוכיח את גובהה שכן איש מהעדים לא מדד את רום מפתנה.

אם אכן מדובר היה במדרגה בגובה העולה על הגובה הסטנדרטי, כפי שמסרו התובע, בנו ושני העדים הנוספים, הרי שקיימת אפשרות סבירה שהתובע, שהוא עיוור בעין אחת - מעד כתוצאה מהערכה שגויה של גובה המדרגה. תימוכין לכך נמצאו כאמור בתשובתו הספונטנית של התובע במהלך האירוע לשאלת העד מאיר אליהו. כפי שכבר צוין, שאל האחרון את הראשון "איך נפלת"?, והלה השיבו: "מדרגה גבוהה הייתה, ונפלתי".

משחזר בו התובע בסיכומיו מכל טענותיו בעניין אי-תקינות המדרגה בכל הנוגע לממדיה וגובהה, אינני נדרש עוד לדון ולהכריע בשאלת חבותם של הנתבעים כלפיו בנזיקין בכל הנוגע לגובה המדרגה.

32. טענת הרשלנות שהעלה התובע כנגד הנתבעים, בעניין אי-התקנת תאורה ראויה באזור המדרגה - לא הוכחה בהיבט העובדתי. ממכלול העדויות שנשמעו לפניי עולה, כי אזור המדרגה הואר הן על-ידי מנורת בית-הכנסת, הן על-ידי מנורה שהייתה באמצע גרם המדרגות והן על-ידי תאורת הרחוב. התובע לא טען, כי מעד כתוצאה מכך שלא הבחין במדרגה. טענתו הייתה, כי מחמת התאורה הבלתי מספקת, לא ראה את המכשול של פס המתכת הבולט שנפרש לאורכה אשר רגלו נתקלה בו. משנדחתה הטענה בעניין קיומו של המכשול האמור, וממילא - אף בדבר הזיקה שבין המכשול הנטען לבין הנפילה, אין עוד רלבנטיות לשאלת היקף התאורה ועוצמתה, שכן אין חולק שהתובע היה מודע לקיומה של המדרגה במקום, ואף ראה אותה.

ממכלול הטעמים האמורים לא קמה עילה לחיוב מי מהנתבעים בנזיקין כלפי התובע, ודין התביעה נגדם להדחות.

אשר-על-כן, אני דוחה את התביעה, ובהתחשב במכלול נסיבות העניין ישלם התובע לנתבעים שכר-טרחת עורך-דין בסך 8,000 ₪ בתוספת מע"מ.

ניתן היום, כ"א באב תשס"ד, 8 באוגוסט 2004, בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח לצדדים עותקים מפסק-הדין בדואר רשום.
י' נועם
, שופט









א בית משפט שלום 17643/98 עובדיה לוי נ' עובדיה יונה, ימימה יונה, אלי יונה (פורסם ב-ֽ 08/08/2004)