פסקי דין על בנק הפועלים בע"מ | פסקי דין על רומטק מימון ואח' | פסקי דין על עו"ד רינה שיבולת | פסקי דין על עו"ד אימיק לוי ואח' |

2644/07 תאק     12/10/2012




תאק 2644/07 בנק הפועלים בע"מ נ' רומטק מימון ואח', עו"ד רינה שיבולת, עו"ד אימיק לוי ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



תא"ק 2644-07 בנק הפועלים בע"מ
נ' רומטק מימון ואח'






בפני

הרשמת - כב' השופטת
אסתר נחליאלי חיאט


מבקש

בנק הפועלים בע"מ


נגד


משיבה

רומטק מימון ואח'
מחזיקים


רינה שיבולת
, עו"ד


אימיק לוי, עו"ד

איילון חברה לביטוח בע"מ

מגדל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

1.
לפני בקשת המשיבה לבטל את צווי עיקול הזמניים שהוטלו על כספים של המשיבה המצויים בידי המחזיקים ואותם היא זכאית לקבל מהמחזיקים בהתאם ל

פסק דין
בו זכתה המשיבה בת.א. 745/05 בבית המשפט המחוזי חיפה, נגד המחזיקים, ואשר חלק מביצועו לא עוכב, כאמור בהחלטת בית המשפט העליון ברע"א 297/12.

2.
התביעה דנא היא תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש המבקש בשנת 2007, נגד מספר בעלי דין ובין היתר נגד המשיבה, בגין אשראים שנטלה מהמבקש ואותם לא פרעה. בעת הגשת התביעה עמד החוב הנטען על סך של למעלה מ- 4.5 מליון ₪.

ביום 17.4.12 הגיש המבקש בקשה להטלת עיקול זמני על כספים המצויים אצל המחזיקים "שמקורם ב

פסק דין
" שבו זכתה המשיבה בת.א. 745/05. בבקשתו עתר הבנק להטיל עיקול על הסך של 120,000 ₪ המהווה שכ"ט עו"ד ותשלומו לא עוכב, כן ביקש להטיל עיקול על סכום של 5 מליון ₪ שנפסק לזכות המשיבה בת.א. 745/05 שביצועו עוכב על ידי בית משפט נותן ההחלטה (כב' השופט עודד גרשון) והן על ידי בית המשפט העליון ברע"א 297/12.


ברע"א 297/12 הנ"ל קבע בית המשפט העליון כי "עיכוב הביצוע נותר על כנו, למעט בנוגע להוצאות ולשכר טרחת עו"ד שנפסקו לטובת המבקשת בבית המשפט המחוזי".

ביום 17.4.12 קבלתי בחלקה את הבקשה להטלת עיקול, בהחלטתי הוריתי על הטלת עיקול על הסך של 120,000 ₪ שביצועו, כאמור, לא עוכב ואת הבקשה להטיל עיקול על סכום פסק הדין (5 מליון ₪) ראיתי לדחות מאחר שביצועו עוכב עד למתן

פסק דין
בערעור שכן, סברתי כי הסכום האמור טרם התגבש לכלל חוב שעל המחזיקים לשלם נוכח העובדה שבית משפט של ערעור אליו הוגש הערעור על פסק הדין בת.א. 745/05 הורה לעכב הביצוע לגביו.

ביום 7.5.12 נעתרתי לבקשת המבקש להרחבת צו העיקול באופן שיוטל גם על הסך של 236,605 ₪, הוא סכום ההוצאות שתשלומו לא עוכב והתגבש בהחלטת כב' הרשמת שרון נתנאל, ששמה את ההוצאות.

העיקולים הזמניים שהוטלו בשתי החלטותי שלעיל ייקראו יחד להלן: "העיקולים".

3.
לאחר הטלת העיקולים, הגישה המשיבה "בקשה לביטול עיקולים זמניים שניתנו במעמד צד אחד" ומשכך נדונה הבקשה להטלת העיקולים 'דֶה-נוֹבוֹ', קרי "
...רובץ נטל השכנוע על המבקש המקורי, וסדרי הדין בבקשת הביטול הם כסדרי הדין בבקשה המקורית, כאילו הוזמן המשיב מלכתחילה לדיון בבקשה" [רע"א 8420/96 מרגליות נ. משכן בנק הפועלים בע"מ
, פ"ד נא(3) 789], ובהתאם, התקיים בפני
דיון במעמד הצדדים.


4.
ולהכרעתי;
בעת שבית המשפט מתבקש להטיל עיקול זמני או כשהוא נדרש לשאלה האם להותיר את צו העיקול על כנו, עליו לשקול שני תנאים - הראשון כי יש ראיות לכאורה מהימנות לעילת התביעה והשני, מאזן הנוחות.

בהתאם לתקנה 362 לתקנות סדר הדין, התשמ"ד-1984, מוטל על מבקש הסעד הנטל לשכנע את בית המשפט כי בידיו ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת תביעה, וכן כי הנזק שייגרם לו אם לא יינתן הצו, עולה על הנזק שייגרם למשיבים, קרי כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

5.
עיקרי התנאים להטלת העיקול הובאו בין השאר ברע"א 9736/07 יורם קראוס נ. הראל בית השקעות בע"מ
[פורסם בנבו]: "תקנה 362 לתקנות קובעת, כי על המבקש סעד זמני להציג ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה וכן לשכנע את בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, קרי שהנזק שיגרם לו אם לא ינתן הסעד הזמני גדול מהנזק שיגרם למשיב אם ינתן הסעד. עוד קובעת התקנה, כי על המבקש להציג ראיות לכאורה ל"קיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש". 'ההוראה המיוחדת' הנוגעת לעניין עיקול זמני מצויה בתקנה 374(ב), ולפיה על המבקש להוכיח, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, "כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין". הדגש במתן צו העיקול הזמני מושתת איפוא על הצורך למנוע שינוי לרעה במצבו של המבקש עד למועד פסק הדין" ולענין ההכבדה ראוי לצטט כי "יסוד זה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו" (רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אי.סי.סי, [פורסם בנבו]
). למותר לציין, כי שיקולים אלה יש לבחון בהקפדת יתר שלא לפגוע מעבר להכרחי בזכות הקניין של המשיב."

אציין כבר כי כדי למלא את יסוד הראיות המהימנות כנדרש לצורך העיקול הזמני, אין המבקש נדרש לשכנע את בית המשפט לפני ולפנים בעילת תביעתו, אלא די בראיות מהימנות ולכאוריות כדי לקבוע כי התמלא התנאי; בענייננו ועל רקע האמור ב

פסק דין
קראוס שלעיל, שוכנעתי כי המבקש עמד בנטל המוטל עליו להוכיח "ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה" כמצוות התקנות והפסיקה, וזאת בהסתמך על הנספחים שצורפו לכתב התביעה ולבקשה להטלת עיקול ובכלל זה "בקשה להלוואה מיום 16.9.98" עליה חתמה המשיבה, כתב התחייבות למסגרת אשראי עליו חתמה המשיבה, אגרת החוב
ודף הבנק ובו פירוט יתרות החוב של המשיבה.

לא רק שהתרשמתי שלמבקש ראיות לביסוס טענותיו, ובכך מלא את הדרישות לקיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה, הרי שמנגד התרשמתי כי אין למשיבה, בשלב הזה, מענה רציני שיוכל לסבר את אוזני ולהדוף את ראיות הלכאוריות של המבקש וזאת הגם שהמשיבה טענה במסגרת הבקשה לביטול העיקולים ובסיכומיה, טענות רבות ומגוונות (שחלקן כלל אינו רלבנטי לענייננו).

כך למשל, טענה המשיבה ש"הבנק נמנע מלהציג ראיות המקימות לו זכות לכאורה שכן ברור לו, בייחוד לאחר קבלת בקשת הרשות להתגונן, כי טענות המשיבים כבדות משקל הן"; לא מצאתי ממש בטענה שכן
אין להסיק ממתן רשות להתגונן מפני התביעה כי התביעה נעדרת ראיות מהימנות לכאורה; המשמעות היחידה של מתן הרשות להתגונן היא לאפשר למשיבה להציג טענות הגנה מפני התביעה, שהרי הגישה למתן רשות להתגונן שאמצה הפסיקה הוא גישה ליבראלית ביותר ולמשל ע"א 620/06 חברת טימאט קאופמן סילבר נ. ג'יימס אטלי [18.11.08]:
"הליך סדר הדין המקוצר נועד למנוע דיוני סרק מקום בו ברור הדבר ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו ... גם הגנה דחוקה שסיכויה להדוף את התביעה קטנים תזכה את הנתבע ברשות להתגונן. בית המשפט לא יבחן לשם כך את טיב ראיותיו של הנתבע ולא יבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו, כל עוד תצהירו מגלה את פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את הגנתו ...".
וכן
"המימד החוקתי הנילווה לזכות להתגונן מוסיף חיזוק-יתר לכלל הנקוט בהלכה הפסוקה מזה שנים רבות לפיו בקשת רשות להגן תידחה רק כאשר אין, ולו בדל סיכוי אפשרי, כי טענה מטענות
ההגנה המועלית תתקבל במשפט גופו
" (ע"א 10189/07 עזרא ששון נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ, [15.6.09]).

מכאן שאין לעצם מתן הרשות להתגונן דבר עם קיומן של ראיות מהימנות לכאורה שהוצגו ברמה הנדרשת והמספיקה (שהרי אין צורך לבחון את הראיות "לפני ולפנים") עליהן למדתי מהמסמכים שצורפו לבקשה ולתובענה; כפי שציינתי לעיל צורפו לכתב התביעה מסמכים חתומים על ידי המשיבה ויתרות בנק שלפי הפסיקה מהווים ראיה לכאורה ומהווים בסיס להוכחה לקיומן של ראיות לכאוריות לקיומה של עילת תביעה; לציין עוד כי על עצם קיום המסמכים לא חולקת המשיבה, הגם שטוענת מפי מר זאב גורה, כי "החוב לא קיים" –אך אין באמירה סתמית זו כדי לשמוט את הקרקע תחת המסמכים המהווים ראיות לכאורה שהביא המבקש.

עוד להוסיף, כי גם לא מצאתי לקבל את טענות המשיבה כי הבקשה להטלת העיקולים הוגשה בשיהוי ניכר של כ- 5 שנים לאחר הגשת כתב התביעה, שכן, פסק הדין בת.א. 745/05 עליו ביסס המבקש את הבקשה להטלת העיקולים ושבמסגרתו נקבעו החיובים הכספיים (למצער אלה שביצועם לא עוכב) לזכות המשיבה ניתן ביום 1.12.11 – זמן לא רב בטרם הגשת הבקשה להטלת העיקול, בוודאי לא כזה המהווה שיהוי.

לא ראיתי להתייחס ליתר טענות המשיבה, ובכלל זה אשר לטענות להיעדר תום לב של המבקש, שכן לא מצאתי בטענות אלה ממש ולא אוכל לומר כי יש בטענות סתמיות אלה לשנות מסקנתי בדבר קיומן של ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה כפי שפורט לעיל.


6.

אשר למאזן הנוחות והכבדה, קרי לקיומו של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין, הרי לאחר שערכתי כמתחייב מההליך איזון בין האינטרס של המבקש לפיו המשיבה עלולה להכשיל את ביצוע פסק הדין לבין האינטרס של המשיבה שזכות קניינה לא תיפגע יתר על המידה על יסוד תשתית ראייתית בלתי מלאה, ובהתחשב בהגנה על קניינו של אדם, מצאתי כי הכף נוטה לטובת המבקש וכי יש חשש ממשי להכבדה על ביצוע פסק הדין ככל שינתן לטובתו.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ונתתי דעתי לחקירות המצהירים, שוכנעתי כי מצבה הכלכלי של המשיבה אינו מן המשופרים, בלשון המעטה, וכי קיים חשש ממשי כי ככל שהעיקולים הזמניים יבוטלו לא יוותרו הכספים נשוא העיקול בקופת המשיבה באופן שיכשיל את ביצוע פסק הדין, ככל שינתן לטובת המבקש.

למסקנה זו הגעתי, בין היתר, בהתבסס על החלטת בית המשפט העליון ברע"א 297/12 בה ראה לעכב את ביצוע תשלום מלוא סכום פסק הדין למעט שכר הטרחה וההוצאות, כשקבע כי המשיבה לא התחייבה שהכספים (נשוא בקשת עיכוב הביצוע) לא ייצאו מקופתה חרף אפשרות שנתנה לה לעשות כן ואף התעלמה מהצעת הצד שכנגד שם בדבר המצאת ערבות בנקאית או בטחונות כלשהם לכך שניתן יהיה לקבל את הכספים חזרה ככל שהערעור יתקבל. מהחלטת בית המשפט העליון עולה כי במסגרת שיקוליו לעכב את ביצוע פסק הדין הביא בחשבון גם את ה"טענות בדבר היעדר איתנות.." כלכלית של המשיבה ובדבר חוסר נכונותה "להתחייב, לכל הפחות, לכך שהכספים לא יצאו מקופתה עד להכרעה בערעור". מטעמים אלה אף לא הורה בית המשפט העליון על עיכוב ביצוע חלקי בלבד של פסק הדין: "שקלתי האם להיעתר לבקשתה החלופית של המבקשת, ולהורות על עיכוב ביצוע חלקי בלבד. לא מצאתי מקום לכך בנסיבות העניין, במיוחד נוכח העובדה שהמבקשת לא הציעה ערובה כלשהי להבטחת אפשרות גביית הסכום או חלקו ממנה, ואף לא התחייבות כי הכספים – בגובה כלשהו – לא יצאו מקופתה עד להכרעה בערעור. בנסיבות אלה, חששם של המשיבים כי לא יוכלו להפרע מן המבקשת בבוא העת, מתחזק...."

בנסיבות אלה, בהן נמנעה המשיבה ממתן התחייבות כי הכספים (שם) לא ייצאו מקופתה, הרי שמתעורר חשש אמיתי שהכספים נשוא העיקולים לא יוותרו בידי המשיבה דבר שיכשיל את ביצוע פסק הדין.

להדגיש כי החשש האמור מתחזק מעדות מר זאב גורה מטעם המשיבה, ממנה עלה כי למשיבה אין כל פעילות עסקית בשנים האחרונות וכי לא היו לה "הכנסות מיוחדות" בשנים האחרונות (עמ' 17 לפרוטוקול).

עוד להוסיף, כי שאלות רבות שהופנו אל מר גורה ועל בסיסן היה בידיו להציג איתנות כלכלית או פעילות כלכלית שיכולה להפיג חשש של הכשלת ביצוע

פסק דין
כי ינתן לטובת המבקש, לא קבלו מענה ענייני, והן נענו בצורה מעורפלת והתרשמתי כי מתן תשובות ענייניות אינו נוח למר גורה ומשום כך בחר להשיב על השאלות באופן שהשיב; התנהלות זו חיזקה את מסקנתי כי מצבה הכלכלי של המשיבה אינו מן המשופרים וקיים חשש שהכספים נשוא העיקולים לא יוותרו בקופתה ככל שהעיקולים יוסרו.

7.
כפי שציינתי לעיל התנאים למתן סעד זמני הם
קיומן של ראיות לכאורה מהימנות לעילת התביעה ומאזן הנוחות.

בין התנאים קיים יחס גומלין המוכר כ"מקבילית-כוחות" (רע"א 10509/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בגס, [25.12.2005]). המשמעות היא כי ככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד, כך הדרישה לקיומן של ראיות לכאוריות מתמתנת, ולהיפך (ראו גם רע"א 2397/06 אברג'יל נ' מנהל מקרקעי ישראל, [6.8.2006], רע"א 3071/10 רידר נ' רפאל חברה לבניין בע"מ, [20.5.2010]; א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , מהדורה עשירית, 521.

בענייננו שוכנעתי כי החומר שהוצג לי, החלטת בית המשפט העליון בענין עיכוב ביצוע, וכן מהתרשמותי מעדותו של העד זאב בורה, כי מאזן הנוחות בעניין הטלת העיקול נוטה באופן מובהק לטובת המבקש ועל כן, ולאחר שהשתכנעתי כי מלאו התנאים להטלת העיקול, אני רואה להותיר את העיקולים שניתנו במעמד צד אחד על כנם
.

8.
לאחר שנתתי דעתי להליכי ביניים (בירור הסעד הזמני) ולכתבי הסיכומים המפורטים מעבר לצורך ולנדרש אני מחייבת את המשיבה בהוצאות המבקש בסך 7,500 ₪.
המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.


ניתנה היום, כ"ו תשרי תשע"ג, 12 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.
אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת, רשמת בית המשפט המחוזי








תאק בית משפט מחוזי 2644/07 בנק הפועלים בע"מ נ' רומטק מימון ואח', עו"ד רינה שיבולת, עו"ד אימיק לוי ואח' (פורסם ב-ֽ 12/10/2012)