פסקי דין על משה בראשי | פסקי דין על אייל גור | פסקי דין על חנה גור |

54343-05/11 תאמ     15/10/2012




תאמ 54343-05/11 משה בראשי נ' אייל גור, חנה גור








בית משפט השלום בירושלים



תא"מ 54343-05-11 בראשי ואח' נ' גור ואח'





בפני

כב' השופט
אברהם רובין


התובע

והנתבע שכנגד

משה בראשי


נגד


הנתבעים

והתובעים שכנגד

1.אייל גור
2.חנה גור



פסק דין


1.
העובדות
בין התובע לנתבעים נכרת הסכם (נספח א' לכתב התביעה), בגדרו התחייב התובע לבצע עבודות בניה ושיפוץ בבית הנתבעים תמורת סך של
168,000 ₪ +מע"מ. התובע ביצע את העבודה ובסיומה
שלח בא כוחו לנתבעים מכתב התראה (צורף כנספח לכתב ההגנה), בו הם נדרשו לשלם לתובע את יתרת התמורה בסך של 9,800 ₪ (כולל מע"מ). הנתבעים השיבו במכתב מיום 20/06/11 (צורף כנספח לכתב ההגנה), כי הם מסרבים לשלם לתובע את יתרת התמורה בשל ליקויים בעבודה, ובמיוחד ביצוע לקוי של ריצוף החצר. הנתבעים אף דרשו במכתבם פיצוי בסך של 30,000 ₪ בגין הליקויים.
אחר הדברים האלו הוגשו התביעה והתביעה שכנגד אשר לפניי.

2.
התביעה והתביעה שכנגד
בתביעתו דורש התובע סכום של 75,000 ₪. הסכום מורכב מיתרת התמורה החוזית בסך של
9,800 ₪, ומסכום נוסף של 50,500 ₪ (לפני מע"מ), בגין עבודות נוספות שביצע התובע בבית הנתבעים. כמו כן, התובע דורש סך של 14,700 ₪ בגין עגמת נפש. הנתבעים הגישו כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד, בגדרם הם טוענים כי קיימים ליקויים רבים בעבודה שביצע התובע. בכתב התביעה שכנגד דורשים התובעים פיצוי בגין ליקויי בניה בסך של 64,034 ₪, ובגין עגמת נפש בסך 10,966 ₪, ובסך הכל 75,000 ₪.

דיון והכרעה
3.
ליקויי הבניה
בהסכמת הצדדים מונה כמומחה מטעם בית המשפט מהנדס אייל שנהב, אשר קבע כי בעבודת התובע נפלו ליקויים בסכום של 32,700 ₪ לפני מע"מ ולפני תוספת של 10% בגין פיקוח. בדיון שהתקיים בפני
לא חלקו הצדדים על ממצאי המומחה, והמחלוקת ביניהם התמקדה בשאלה האם ראוי לפסוק לנתבעים פיצוי במחירי קבלן מזדמן, קרי – המחירים שבחוות הדעת, או במחירי "קבלן גדול" – כלשון חוות הדעת – אשר נמוכים ב-25%.
התובע טען כי ראוי לפסוק לנתבעים את הסכום הנמוך, מפני שלא ניתנה לו הזדמנות לבצע את התיקונים בעצמו. טענה זו איננה משכנעת. ראשית, התובע לא הצביע על מקור חוקי המחייב את הנתבעים לאפשר לו לבצע את התיקונים בעצמו, בשים לב לעובדה שחוק המכר (דירות), התשל"ג – 1973, על סעיף 4ב' שבו, לא חל על ענייננו. אמנם, ניתן להעלות על הדעת גם מקורות חוקיים אחרים שעליהם יכול היה להסתמך התובע, ברם התובע לא טען זאת כאשר ביקשו הנתבעים את רשות בית המשפט לבצע את התיקונים בעצמם (ראו – החלטתי מיום 12/06/12 ותגובת התובע מיום 04/06/12). שנית, וזה העיקר, שוכנעתי כי ניתנה לתובע הזדמנות לבצע תיקונים, אך הוא לא ביצע אותם כהלכה (ראו – דברי הנתבע 1, אשר לא נסתרו, בעמ' 6 ש' 1 ואילך, וכן מכתב התשובה של הנתבעים, מיום 20/06/11, למכתב ההתראה של התובע, בו טענו הנתבעים בזמן אמת כי ניתנו לתובע הזדמנויות לתקן את הליקויים). ולבסוף, לא שוכנעתי כי התובע היה מוכן לבצע את התיקונים בזמן אמת, מפני שטענתו זה לא עולה בקנה אחד עם טענתו בסעיף 12 לכתב ההגנה שכנגד, לפיה הליקוי המרכזי שעניינו ריצוף החצר כלל לא נבע מעבודתו, אלא מחפירה תת קרקעית שביצעו הנתבעים מתחת לחצר. במילים אחרות, לא סביר שהתובע הסכים לתקן ליקוי מרכזי זה , שערכו 27,500 ₪ כאשר הוא מכחיש שליקוי זה קשור בעבודתו. אילו טענת התובע
הייתה מתבררת כנכונה – ניחא, אולם היא נשללה במפורש בחוות דעת מהנדס שנהב, ומכאן עולה כי התובע סירב לתקן את הליקוי העיקרי ללא הצדק סביר. על כן, בגין ליקויי הבניה יש לפסוק לנתבעים את הסכום שננקב בחוות דעת מהנדס שנהב, בניכוי יתרת התשלום שחייבים הנתבעים לתובע בסך של 9,800 ₪. יודגש, כי לנוכח היקף העבודות שאיננו גדול אינני רואה מקום לפסוק לנתבעים את עלות הפיקוח. ולבסוף, יובהר כי את הסכומים, הן של חוות הדעת והן של יתרת התשלום יש לשערך להיום, וכך אעשה בחלק האופרטיבי של פסק הדין.

4.
העבודות הנוספות
אין מחלוקת שהתובע ביצע עבודות נוספות בבית הנתבעים, ברם הנתבעים טוענים כי הוסכם שהעבודות יבוצעו ללא תוספת מחיר. טענת הנתבעים נתמכת על ידי מכתב ההתראה ששלח להם התובע. הכיצד? משום שמכתב ההתראה נשלח לאחר סיום העבודה, והתובע דרש בו סך של 9,800 ₪ בלבד, בלי להזכיר כלל את העבודות הנוספות. התובע אף הודה בהגינותו, כי אילו הנתבעים היו משלמים לו באותו שלב את הסך של 9,800 ₪ אזי הוא היה רואה את הפרשה כסגורה (ראו – עמ' 5 ש' 16-15). אם כך, מדוע טוען התובע שהוא זכאי לתשלום בגין העבודות הנוספות? לדבריו: "את כל התוספות שנתתי בחינם אני רשאי לתבוע כי האדון לא עמד בהסכם, (עמ' 5 ש' 23-22). במילים אחרות, התובע טוען כי הנתבעים הפרו את ההסכם בכך שלא שילמו לו את הסך הנ"ל של 9,800 ₪, ולכן הוא רשאי לתבוע את מחירן של העבודות הנוספות. טענה זו איננה מקובלת עלי, מן הטעם הפשוט שלאור חוות דעת מהנדס שנהב, אשר מאשר כי היו לקויי בניה בהיקף של כ-30,000 ₪, צדקו הנתבעים בכך שלא שילמו לתובע את הסכום הנ"ל. לפיכך, תביעת התובע בגין העבודות הנוספות נדחית.

5.
התוצאה הינה שהתביעה העיקרית נדחית, ואילו התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה. על כן, אני מחייב את הנתבע שכנגד לשלם לתובעים שכנגד סך של 23,298 ₪ נכון להיום בצירוף מע"מ כחוק. הנתבע שכנגד ישלם לתובעים שכנגד הוצאות בסך של 1,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪.

ניתן היום,
כ"ט תשרי תשע"ג, 15 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.











תאמ בית משפט שלום 54343-05/11 משה בראשי נ' אייל גור, חנה גור (פורסם ב-ֽ 15/10/2012)