פסקי דין על יעקב שיטרית | פסקי דין על רחל שטרית | פסקי דין על אליהו ששון

235-09/12 תאח     18/10/2012




תאח 235-09/12 יעקב שיטרית, רחל שטרית נ' אליהו ששון








בית משפט השלום בצפת



תא"ח 235-09-12 שיטרית ואח' נ' ששון







בפני

כב' השופטת
רבקה איזנברג


תובעים

1
.
יעקב שיטרית

2
.
רחל שטרית


נגד


נתבע

אליהו ששון




פסק דין


1.
בפני
י תביעה לפינוי מושכר בהתאם להוראות פרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984. התובעים הינם הבעלים של בית ברחוב הר ארבל 38 בצפת (להלן: "המושכר").

לטענת התובעים, נכרת בינם לבין הנתבע הסכם שכירות על פיו הושכר המושכר לנתבע לתקופה של 12 חודשים, החל מיום 4.7.11 ועד 4.7.12. תמורת השכירות נקבעה על סך של 2,000 ₪ לחודש ובנוסף התחייב הנתבע לשאת בתשלומים בגין מים וחשמל. לטענת התובעים בהתאם לסעיף 5ב להסכם נקבעה בהסכם תקופת אופציה לשנה נוספת המותנית בהסכמת התובעים.

התובעים טענו כי תקופת השכירות הסתיימה, ללא שהנתבע ביקש וללא שהתובעים הסכימו להאריך את תקופת השכירות והנתבע אף הודיע לתובעים במהלך חודש מאי 2012 כי הוא מתכוון לפנות את המושכר עם סיום תקופת השכירות. למרות האמור, התובע לא פינה את המושכר ביום 4.7.12, והמשיך להחזיק במושכר מבלי שהוא משלם דמי שכירות.

עוד הוסיפו התובעים כי במהלך שנת השכירות לא שילם הנתבע תשלומים בגין מים וחשמל, למעט סכום של 400 ₪. בנוסף טענו התובעים כי הנתבע אינו מנקה את המושכר עד כדי מצב שהריח העולה מהמושכר מהווה מפגע. התובעים טענו כי למרות הבטחת הנתבע שיפנה את, המושכר סרב לעשות כן בטענה כי אין לו אופציה אחרת.

2.
הנתבע התנגד לתביעה וטען כי בתחילה הסכימו הצדדים בע"פ על שכירות לשנה בתוספת אופציה של שנתיים ואולם, לאחר מכן התובע התחרט, ובתאריך 5.7.11 נחתם בין הצדדים הסכם לשנה, בתוספת אופציה לשנה. הנתבע צרף לכתב הגנתו הסכם שכירות המתייחס לתקופה שבין 4.7.11 – 4.10.11 וטען כי רק כשפנה לקבל סיוע ממשרד השיכון, הסתבר לו כי ההסכם מתייחס לתקופה של שלושה חודשים בלבד, ואולם, אז הסכים התובע לתקן בכתב ידו את תאריך סיום ההסכם ליום 31.6.12 והודיע לנתבע כי יערוך חוזה שכירות מסודר חדש לחתימה.


הנתבע טען כי התובע הביא את החוזה החדש שערך באחד הלילות, ומאחר שהנתבע סובל מבעיות ראייה קשות ועיוורון לילה, לא ראה כי מימוש האופציה בסעיף 5ב הוגבל והותנה, בהסכמת התובעים. לטענת הנתבע במצב בו האופציה מותנית בהסכמת המשכיר, הרי למעשה אין כל אופציה והתובעים התכוונו לרמותו ולהטעותו.
הנתבע טען כי שילם חיובי מים וחשמל, ואולם התובעים הם שהתעללו בו: השתמשו לאחסון בחדר אחד מחדרי המושכר, לקחו את השלט של המזגן וכיו"ב.

הנתבע טען כי במהלך התשלום בחודש מאי 2012 הודיע לתובע כי הוא רוצה להמשיך לשכור את המושכר לתקופת האופציה, אך מסכים לפנות את המושכר אם ימצא דירה אחרת מתאימה.
לטענת הנתבע, התובעים ניתקו את החשמל במושכר, דבר שהביא לקלקול מזון ולריחות הרעים שעלו מן המושכר. הנתבע הודה כי בסופו של דבר הגיעו הצדדים להסכמה שהנתבע יוותר על האופציה וימצא דירה אחרת ואילו התובעים יוותרו על דמי השכירות ויפצו את הנתבע בסכום של 6,000 ₪. הנתבע הדגיש כי התובעים עשו דין לעצמם, פרצו למושכר ופינו את תכולתו בכוח, תוך שהם גורמים לרכושו נזקים וכי רק בהתערבות המשטרה החזירו חלק מהציוד בחזרה למושכר.

דיון:
3.
בתאריך 11.10.12 הופיעו הצדדים בפני
י. התובע והנתבע נחקרו על תצהיריהם.

התובעים סיכמו את טענותיהם, אולם הנתבע סרב לסכם את טענותיו ועזב את אולם בית המשפט, עוד בטרם הסתיים הדיון. למרות השהות שניתנה לתובע להגשת סיכומיו, לא הגיש התובע את סיכומיו והתיק הובא בפני
י למתן

פסק דין
.

עוד ובטרם אדון בתביעה לגופה, אציין כי הנתבע לא הביא עמו לדיון כל עדים, ואולם ביקש כי יקבע דיון נוסף אליו יוזמנו להעיד: אחיו, שתי נשים - עוזרות בית וכן שכנו . לשאלת ביה"מ הבהיר הנתבע כי עדות 4 עדים אלו תתייחס לנזקים שגרמו לו התובעים, וכן ביחס להבטחת התובעים לפצותו אם יעזוב
את המושכר. בקשתו של הנתבע כי יקבע דיון נוסף אליו יוזמנו עדים אלו, נדחתה על ידי, לא רק בשל העובדה שהדיון (בהליך מהיר זה),נקבע מבעוד מועד והנתבע לא טרח לזמן עדיו למועד הדיון, אלא גם בשל חוסר הרלוונטיות בהעדת עדים אלו. כמפורט בהחלטתי בפרוטוקול, מדובר בעדים לעניין הנזקים שלטענת הנתבע גרמו לו התובעים עת ניתקו את החשמל. עדים אלו יהיו רלוונטיים ועדותם תהיה משמעותית ביחס לתביעה כספית, אשר הנתבע רשאי להגיש כנגד התובעים. יחד עם זאת, אין בעדותם כדי להשפיע על השאלה האם הסכם השכירות הופר, או האם הנתבע זכאי להמשיך ולהחזיק במושכר. גם עדות השכן, אשר לטענת התובע יעיד על הבטחת פיצוי על ידי התובעים, אינה רלוונטית ,אלא לתביעה כספית אם וככל שתוגש על ידי הנתבע, שכן אין בעדות לעניין זה כדי להעיד על זכותו של הנתבע להמשיך ולהחזיק במושכר. גם אם על מנת לשכנעו לעזוב את המושכר, הבטיחו לו התובעים הבטחות שונות, אין בכך בלבד כדי להקנות לנתבע זכות להחזיק במושכר. לפיכך, לא מצאתי לעכב את ההכרעה בתביעה לצורך שמיעת עדויות שאין בהן כדי להשפיע על הפלוגתא הרלוונטית לתביעת הפינוי שבנידון.

4.
בהתאם להסכם השכירות שצרף הנתבע, ואף מחקירת התובע עלה כי בתחילה נחתם בין הצדדים הסכם לשלושה חודשים (להלן ההסכם הראשון). בהתאם לת/1 – העמוד הנוסף מההסכם, אשר הנתבע הודה כי הוא חתום עליו, ואשר הושמט מההסכם שצרף לכתב הגנתו, כלל גם הסכם זה תקופת אופציה, אשר הותנתה אף היא בהסכמת התובעים. טענת הנתבע הינה כי ההסכם השני (ההסכם שצורף לתביעה),נחתם בין הצדדים רק לאור דרישת משרד השיכון להמצאת חוזה המתייחס לתקופה של שנה ולאחר שנעשה תיקון בכתב יד על החוזה הראשון. גם אם טענה זו נכונה, אין חולק כי בין הצדדים נחתם גם ההסכם השני. ראה הודאת הנתבע בחקירתו כי חתם על ההסכם השני (עמוד 4, שורות 17, 25, 26), אם כי, לטענת הנתבע, התובע לא השאיר לו עותק מההסכם. עדות הנתבע לא הייתה מהימנה, עת מחד הודה כי חתם על ההסכם השני, אולם מאידך טען: "אני לא חתמתי על החוזה של כתב התביעה" (עמ' 4 שורה 23).
מכל מקום, גם אם התובע לא חתם על ההסכם השני, הרי ע"פ ההסכם הראשון, תקופת השכירות לרבות תקופת האופציה המוזכרת שם, הסתיימה זה מכבר, ביום 4.6.12. לפיכך, לפי גרסה זו של הנתבע, ממילא אין לו כל זכות להמשיך ולהחזיק במושכר.

5.
כאמור, בצד ההכחשה כי חתם על ההסכם השני, הודה הנתבע כי כן חתם על אותו הסכם אלא שלטענתו היה זה בשעות הלילה ולכן לא הבחין בתנאי המופיע בסעיף האופציה. גם בעניין זה נמצאו דברי הנתבע בלתי מהימנים. בחקירתו הודה הנתבע כי על ההסכם הראשון חתם בשעות הבוקר (עמ' 5 שורה 7). כלומר, בשעות יום. אלא שגם בהסכם זה, בו עיין הנתבע בשעות הבוקר, מופיע נוסח זהה של סעיף האופציה. גם העובדה שהנתבע השמיט מההסכם שצרף לכתב הגנתו את עמוד 2 – ת/1, אשר בו מופיע סעיף אופציה זהה, יש בה כדי להעיד על כוונת הנתבע להסתיר קיומו של נוסח סעיף זהה כבר בהסכם הראשון.

6.
יחד עם זאת, צודק הנתבע בטענתו כי אין כל משמעות לאופציה המותנית בהסכמת המשכיר. מהותה של תקופת אופציה בהסכמי שכירות הינה הענקת יתרון לשוכר, אשר עומדת לו הזכות לבחון במשך תקופת השכירות, האם לאור צרכיו, מחיר השוק ואותם תנאי התקשרות, כדאי לו לממש את האופציה. במצב בו הזכות מותנית בהסכמת המשכיר, הרי שזכות האופציה נעדרת משמעות.
למרות האמור בשני ההסכמים הסכימו הצדדים מפורשות כי האופציה תהיה מותנית בהסכמת המשכיר. לפיכך על אף שמדובר ב"אופציה" שאינה מהווה למעשה אופציה בעלת משמעות, הרי שבהתאם לעיקרון חופש החוזים, ספק אם היה בית המשפט מתערב ומשנה את המוסכם.

7.
במקרה דנן, אין צורך להכריע בשאלת כיבוד הסכמת הצדדים כאמור, שכן אף מבלי להידרש לשאלה זו, שוכנעתי כי הנתבע לא ביקש לממש את האופציה, לא מימש אותה בפועל, ואף לאחר שהחלה תקופתה, הפר את תנאי השכירות לגביה, ואף הודיע מפורשות כי לא יכבדם. לאור הודאתו של הנתבע כי לא שילם את דמי השכירות במשך 4 החודשים שחלפו מאז התחילה, לטענתו, תקופת האופציה ואף אינו מתכוון לשלמם – אין לנתבע כל זכות להמשיך ולהחזיק במושכר. הנתבע הודה כי לא שילם דמי שכירות בגין חודשים 7,8,9,10 , ואף הצהיר כי אינו רוצה לשלם את דמי השכירות בעתיד (עמ' 6 שורה 16).
עוד הודה הנתבע מפורשות כי למעשה לא ביקש כלל לממש את תקופת האופציה, אלא רק להישאר במושכר חודש אחד- 7/12 ואז לפנות את הדירה, אלא שהנתבעים גרמו לו נזקים בגין ניתוק החשמל.

לאור כל האמור,לא רק שהנתבע הודה כי למעשה לא ביקש לממש את תקופת האופציה, ולכן היה עליו לפנות את המושכר עם תום תקופת השכירות, אלא הנתבע אף הודה בהפרת ההסכם בתקופה זו בגין אי תשלום מהשכירות, ואף הודיע כי ההפרה תימשך.

8.
טענת הנתבע כי אינו מסכים לפנות את המושכר בשל נזקים שגרמו לו התובעים, אין בה כדי ליצור יש מאין זכות שכירות. משהסתיימה תקופת השכירות (ולחילופין, משהפר הנתבע את ההסכם והתובעים עמדו על ביטולו בעצם הגשת התביעה), אין לנתבע זכות להמשיך ולהחזיק בנכס השייך לתובעים. טענות הנתבע לנזקים כספיים, או להפרת הבטחה לפיצוי כספי, הינן טענות לתביעה כספית כנגד התובעים ותו לא.

9.
לא מצאתי להתייחס ליתר טענות הצדדים. התובעים לא צרפו חשבוניות חשמל ומים, ולכן לא ניתן לדעת האם הסכום ששילם הנתבע כיסה חיובים אלו, אם לאו.
טענות הנתבע כי התובעים הפרו את ההסכם בהתנהלותם, לא מקנות כשלעצמן זכות להמשך חזקה במושכר, אלא לכל היותר זכות לפיצוי כספי. בהערת אגב יצוין כי טענת הנתבע לעניין שימוש בחדר לאחסון, סותרת את האמור מפורשות בנספח לתכולת הדירה בו הוסכם כי התובעים יאחסנו תכולה במחסן בתוך המושכר עצמו.

10.
לאור כל האמור אני מקבלת את התביעה ומורה לנתבע לפנות את המושכר ברחוב הר ארבל 38 בצפת מכל אדם וחפץ.

לאור העובדה שמדובר בדירת מגורים ולאור גילו ומצבו של הנתבע, ניתנת לנתבע שהות של 30 יום למציאת דיור חלופי, והפינוי יתבצע לא יאוחר מיום 20.11.12.

בנסיבות העניין ובשקלי את הוצאות ההליך, אני מחייבת את הנתבע בהוצאות התובעים, לרבות שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 5,500 ₪.



ניתן היום,
ב חשון תשע"ג, 18 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.














תאח בית משפט שלום 235-09/12 יעקב שיטרית, רחל שטרית נ' אליהו ששון (פורסם ב-ֽ 18/10/2012)