פסקי דין על ענת דיין-רחימוב ואח' | פסקי דין על איציק כהן ואח'

33238-08/10 א     28/06/2012




א 33238-08/10 ענת דיין-רחימוב ואח' נ' איציק כהן ואח'








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



28 יוני 2012

ת"א 33238-08-10

דיין-רחימוב ואח'
נ' כהן ואח'




התובעים
1.
ענת דיין-רחימוב
2.
דרור ניסים רחימוב
3.
אלעד רחימוב


נגד

הנתבעים
1.
איציק כהן
2.
דוד גד פליבא
3.
כריסטינה סחנבייץ
4.
קטי כרמית פרץ

פסק דין

תביעה לסילוק יד, מיום 18/8/2010.

העובדות הצריכות לעניין:
1.
התובעים הם אישה ושני בניה (להלן: ענת, דרור ואלעד, לפי העניין) אשר טוענים לזכויות בנכס מקרקעין, בית מגורים ברח' סרלין 8, תל אביב, גוש 6131 חלקה 45-46 (להלן: "הנכס").

2.
הנתבעים הם מי שהחזיקו בנכס במועד הגשת התביעה. הנתבע 1 (להלן: איציק) טוען כי רכש את זכות החזקה בנכס.

3.
ענת הייתה נשואה למנוח רמי רחימוב ז"ל (להלן: רמי), והם התגוררו בנכס במשותף עד לאמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת.

4.
ביום 10/10/1994 נכרת הסכם בין רשות הפיתוח ע"י מנהל מקרקעי ישראל ו"חלמיש", מצד אחד, ובין רמי וענת, מצד שני (להלן: "הסכם הפינוי"), בעניין הנכס נושא התביעה. במסגרת הסכם הפינוי נאמר כי רמי וענת גרים ומחזיקים בנכס, וכי הם מוכנים לפנות אותו ולמסור את החזקה בו לחלמיש תמורת 112,500 דולר.
5. רמי ז"ל היה משתמש בסמים, ונהג באלימות כלפי ענת. באמצע שנות ה-90, נאלצה ענת לעזוב את הנכס בו התגוררו בני הזוג יחד, ועברה עם הילדים למקום מגורים אחר. רמי המשיך להתגורר בנכס. על פי מכתבים של מנכ"ל חלמיש דאז, מר יובל פרנקל, משנים 1996-1997, הכירה חלמיש בזכויותיה של ענת והודיעה כי זכויותיה יישמרו למרות עזיבתה את הנכס. (נספחי ג' לתצהיר ענת). במכתב מנכ"ל חלמיש משנת 1997 נאמר כי, בכפוף לאישור ועדת פינויים מחוזית, זכאים בני הזוג רחימוב, לפיצוי "בסדר גודל של כ-170 אלף דולר".

6.
בשנת 1998 התגרשו רמי וענת. בהסכם הגירושין (נספח ב' לתצהיר ענת) נרשם כי הנכס הוא בבעלות בני הזוג וכי יימסר לחלמיש כנגד התמורה לה זכאים בני הזוג. במועד זה התגורר רמי בנכס – לבדו.

7.
רמי המשיך להתגורר בנכס עד לפטירתו ביום 1/10/2009. רמי נפטר בשטח הנכס ומשם פונה לקבורה. על פי צו ירושה שניתן בבית הדין הרבני האזורי תל אביב ביום 26/11/2009, דרור ואלעד, בניו של רמי ז"ל, הם יורשיו היחידים, בחלקים שווים.

8.
ביום בו נפטר רמי ז"ל, הלך לעולמו גם אביה של ענת. לדבריה, מסיבה זו שקעה בדיכאון וזנחה את הטיפול בענייניה למשך מספר חודשים. כשהגיעה ענת לנכס בחודש אוגוסט 2010 מצא כי הנכס חולק למספר יחידות דיור וכי מתגוררים בו דיירים. ביום 17/8/2010 הגישה ענת תלונה במשטרה על פלישה לדירתה. על פי דו"ח הפעולה של המשטרה (נספח ז' לתצהיר ענת) התברר באותו מועד כי איציק טוען שרכש את הנכס והיא הופנתה להגיש תביעה בבית המשפט.

התביעה:
9.
הזכויות בנכס היו שייכות לענת ולרמי בחלקים שווים. לאחר פטירתו של רמי עברו זכויותיו לדרור ולאלעד בחלקים שווים, כך שהיום שייכת מחצית הנכס לענת ומחציתו האחרת שייכת לדרור ולאלעד. ענת נאלצה לעזוב את הנכס אך זכויותיה בנכס הוכרו על ידי חלמיש, ונשמרו. ביום מותו של רמי ביקרה ענת בנכס ונוכחה לראות כי הנכס נותר כשהיה וכי רמי התגורר במקום עד יום מותו.

10.
לאחר פטירתו של רמי, השתלט איציק על הנכס שלא כדין, חילק אותו למספר יחידות דיור והוא משכיר אותן לדיירים (הנתבעים 2, 3, ו-4).

11.
איציק, ויֶתר הנתבעים, מחזיקים בנכס השייך לתובעים, שלא כדין, והינם מסיגי גבול במקרקעין. מבוקש להורות על פינוי הנתבעים מהנכס.

ההגנה:
12.
התובעים אינם בעלי הנכס ואין להם זכות חזקה בו. הבעלות בנכס, כבנכסים דומים אחרים בכפר שלם, הינה של עיריית תל אביב יפו. הזכויות המוקנות לאנשים פרטיים בנכס, הינן זכויות חזקה בלבד. מזה שנים רבות אין לתובעים כל זכות בנכס, ואין להם כל קשר אליו למעלה מ-15 שנה. התובעים ויתרו על החזקה בנכס ועזבו אותו, כשהם מותירים את רמי להתגורר בנכס לבדו. הנתבע 1 הוא בעל הזכויות היחיד בנכס.

13.
הנתבע 1 קנה את הזכויות בנכס מרמי, תמורת 400,000 ₪, שיפץ אותו והשקיע בו למעלה מ-500,000 ₪. הנתבע 1 לא ידע בעת הרכישה על פגם כלשהו בשלמות זכויותיו של רמי בנכס, או על טענות שיש לאדם אחר כלשהו, לרבות התובעים, בנוגע לנכס. במועד פטירתו של רמי היה הנכס בידי הנתבע 1 מזה כחצי שנה. הנתבע הפך את הנכס למקום שראוי למגורי אדם, ואזי השכיר אותו לנתבעים האחרים. התחייבויות חלמיש כלפי ענת הינן התחייבויות כספיות ואינן מעידות על זכות קניינית בנכס. כך גם הסכם הגירושין. התובעים מבקשים ליהנות היום מן ההשקעה הנכבדה שהשקיע הנתבע בנכס, שלא כדין, ולהתעשר על חשבונו. ב"כ הנתבעים הבהיר כי אם ייקבע שעל הנתבע 1 לפנות את המקרקעין, אזי יפנו אותם גם הנתבעים האחרים, או מחזיקים אחרים שקיבלו חזקה בנכס לאחר הגשת התביעה, הואיל וכולם מחזיקים במקרקעין מכוחו של הנתבע 1 (להלן: הנתבע). (פרוט' עמ' 6 ש' 24).

הראיות:
14.
מטעם התובעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של ענת, של דרור ושל אלעד. לתצהיר התובעת צורפו המסמכים הבאים:
א.
הסכם פינוי מיום 10/10/1994;
ב.
הסכם גירושין מיום 26/11/1998;
ג.
תעודת פטירה ע"ש רמי רחימוב ז"ל, שנפטר ביום 1/10/2009;
ד.
צו ירושה בעניין המנוח רמי רחימוב מיום 26/11/2009;
ה.
חוזה שכירות ע"ש ענת כשוכרת דירה בראשל"צ, מיום 24/8/2009;
ו.
דו"ח פעולה של משטרת ישראל בעניין תלונה על פלישה, מיום 17/8/2009;
ז.
תכתובת בענין הנכס, של חלמיש, של משרד הבינוי והשיכון ושל עיריית תל אביב.
ח.
תמונות של הנכס ושל רמי ז"ל.

15.
מטעם הנתבע הוגשו תצהירי עדות ראשית של הנתבע עצמו ושל העדים:
א.
אורית בארי – אחותו של רמי;
ב.
אילנה משומר – אימו של רמי; (עדה זו נפטרה למרבה הצער לפני שנחקרה על
תצהירה והוא הוצא מחומר הראיות. פרוט' עמ' 22 ש' 27)
ג.
עזרא בארי – בעלה של אורית הנ"ל.
ד.
אלי לוי – חבר של רמי.
לתצהיר הנתבע צורפו נסח רישום של המקרקעין עליהם בנוי הנכס, וכן אישור על הגשת תלונה במשטרה בעניין שריפה שהייתה בדירת הנתבע, ברח' ז'בוטינסקי 7 ברמת גן, ביום 7/5/2008.

דיון
:
16.
הזכות להחזיק במקרקעין מוכרת בדין כזכות הראויה להגנה. סעיף 16 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 קובע כי: "בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין." בענייננו בעלת המקרקעין היא עיריית תל אביב, והיא אינה צד להליך (בשלב מסוים צורפה חלמיש כנתבעת, לפי הוראת בית המשפט, אך היא נמחקה – לפי בקשתה – לאחר שטענה כי היא אינה מופקדת עוד על הטיפול בחלקה זו של המקרקעין בכפר שלם, על פי הסכם שנכרת בינה ובין ממ"י בשנת 2004). ברם, אם יימצא כי התובעים הינם בגדר "מי שזכאי להחזיק במקרקעין" כי אז הם רשאים לדרוש את מסירת המקרקעין "ממי שמחזיק בהם שלא כדין". במקרה כזה, יש לבחון האם הנתבע הוא בגדר "מי שמחזיק במקרקעין שלא כדין".

17.
בעניין נטל ההוכחה נדרשים אנו לסע' 30 לפקודת הנזיקין, האומר: "בתובענה שהוגשה על הסגת גבול במקרקעין — על הנתבע הראיה שהמעשה שעליו מתלוננים לא היה שלא כדין.". בע"א 127/77, מלכה קפה נ' יוסף לוי ואח', פ"ד לא(3), 455, נפסק:
"הלכה פסוקה היא, כי בעל בית יכול לבסס תביעת פינוי או סילוק-יד על זכות קנינו, בטענה שהנתבע מחזיק ברכושו ללא כל זכות (ראה ע"א 483/62, 486/62, [10], ו-ע"א 246/66,
247/66, [11], בע' 574-575) ואז על הנתבע להראות, ולו גם לכאורה, זכות חוקית לישיבתו במקום."
ושוב בהמשך:
"ברם, כפי שהובהר בפסיקה (לרבות ב-ע"א 483/62,
486/62, [10], הנ"ל), מספיקה לבעל הבית טענת בעלותו כבסיס להחזרת החזקה רק כנגד נתבע שאין בכוחו להראות זכות חוקית לישיבתו במקום."

כשם שבעל בית יכול לבסס תביעת פינוי או סילוק יד על טענת בעלות, כך "מי שזכאי להחזיק במקרקעין" לפי דין, יכול לבסס תביעת פינוי על זכותו להחזיק במקרקעין
בטענה שהנתבע מחזיק במקרקעין ללא זכות חוקית. לאחר שיוכיח התובע כי הוא זכאי על פי דין להחזיק במקרקעין, יהא על הנתבע להוכיח זכות חוקית לישיבתו במקום.

בענייננו, על התובעים להוכיח תחילה כי הם "מי שזכאי להחזיק במקרקעין", ואזי יעבור הנטל אל הנתבע להוכיח זכות חוקית להחזקתו בהם.

18.
התובעים אינם בעלי הקרקע. בעלת הקרקע היא עיריית תל אביב, כפי שעולה מנסח הרישום המצורף לראיות ההגנה. לאחר שהתברר כי לחלמיש אין עוד כל זיקה לקרקע, ומשלא ביקשו התובעים לצרף ביוזמתם את עיריית תל אביב – בעלת הקרקע – כצד להליך, לא ראיתי סיבה שלא לברר את הטענות שבין התובעים לנתבע ללא מעורבות של בעלת הקרקע.

19.
ביום חתימת הסכם הפינוי, 10/10/1994, היו רמי וענת הדיירים אשר "גרים ומחזיקים בבית שברח' ג' מס' 45 כפר שלם, גוש 6131 חלקה 45-46" (והואיל מס' 2 להסכם הפינוי). אין
טענה כי הסכם הפינוי אינו עוסק בנכס נושא התביעה. במועד החתימה על הסכם הפינוי הייתה חלמיש מופקדת על שיקום ופיתוח שכונת כפר שלם בתל אביב, "מטעם עיריית תל אביב ומטעם הבעלים של הקרקע" (הואיל מס' 1 להסכם הפינוי). הנה כי כן, במועד זה הכירה חלמיש, בשם בעלי הקרקע, בזכויות החזקה של רמי ושל ענת במקרקעין, והסכימה לשלם להם פיצויים עבור הויתור על זכויות אלה.

20.
במכתב של מנהל מדור פינויים בחלמיש, מיום 25/12/1995, מאשר מר מוטי בלנגה, כי ענת מחזיקה יחד עם בן זוגה יחידת מגורים המיועדת לפינוי ברח' סרלין 8 בכפר שלם.

במכתב של מנכ"ל חלמיש, מר יובל פרנקל, מיום 8/9/1996, אשר כותרתו "שמירת זכויות לפינוי" נכתב כך:
"הנני מבקש לאשר בזאת, כי רשמנו לפנינו שהינך תושבת כפר שלם, וכי מצוקות קשות בביתך אילצו אותך לעזוב את המקום עם ילדייך. עוד רשמנו לפנינו כי את ובעלך נמצאים בהליכי גירושין, וכי זכויות הפינוי משותפות לשניכם.
לאור זאת הננו מבקשים להודיעך כי מעמדך כזכאית לפינוי בכפר שלם ישמר..."

במכתב נוסף מיום 6/3/1997 מאשר מנכ"ל חלמיש, מר יובל פרנקל, לבקשת ענת את הפרטים הבאים:
"א.
לזוג רחימוב מבנה – דירה בשטחי כפר שלם המיועדים לפינוי.
ב.
במסגרת פינוי האזור זכאים בני הזוג לפיצוי פינוי בסדר גודל של כ-170 אלף
דולר. סכום זה כפוף לאישור ועדת פינויים מחוזית.
ג.
ביצוע הפינוי מעוכב בשל הליכי גירושין בין בני הזוג.
ד.
זכויותיה של הגב' רחימוב שהתגוררה באיזור ונאלצה לעזוב את מגוריה בשל
אלימות הבעל, שמורות."

(המכתבים כולם הינם חלק מנספח ג' לתצהיר ענת)

21.
להשלמת התמונה ראוי לציין כי בשנת 2010 פנתה ענת לחלמיש בדרישה לממש את הזכויות שנשמרו על פי הסכם הפינוי והמכתבים הנ"ל ובקשתה נדחתה. הנימוק לדחיית הבקשה הוא שהמינהל לא הטיל על חלמיש לעסוק בפינוי מקרקעין שנרשמו על שם עיריית תל אביב בתחום התכנית.

22.
הנתבע טוען כי אין לענת זכות כלשהי במקרקעין, וכי מהסכם הפינוי וממכתבי חלמיש עולה רק, כי נשמרו לענת הזכויות לקבלת פיצויים בעת פינוי המקרקעין. גם זכויות אלה פקעו זה מכבר, וראייה לדבר החלטת ועדת הפינויים אשר דחתה את דרישת הפיצויים של ענת. גם הסכם הגירושין אינו קובע זכויות במקרקעין אלא רק את האופן בו יחלקו רמי וענת את כספי הפיצויים ביניהם.

אינני מקבל טענה זו. זכותה של ענת לקבלת פיצויים נלווית לזכות להחזיק במקרקעין. לולא הוכרה זכות זו של ענת על ידי בעלי המקרקעין, לא היה נכרת הסכם הפינוי. דרישתה של ענת לקבלת פיצויים מתוקף ההסכם נדחתה מחמת שחלמיש, אשר פועלת מכוח הסכם עם המינהל, אינה עוסקת עוד בפינוי המקרקעין השייכים לעיריית תל אביב. זכותה של ענת לקבלת פיצויים, בעת שתידרש לפנות את המקרקעין ולמסור את החזקה בהם לידי עיריית תל אביב, לא נדונה כלל, וממילא לא נקבעו ממצאים כלשהם באשר לזכות זו.

מכל מקום, אינני מקבל את הפרשנות שמבקש הנתבע להעניק להסכם הפינוי ולמסמכים שתוארו לעיל. אני סבור שמדובר במסמכים המכירים בענת כ"מי שזכאי להחזיק במקרקעין". יש להבחין בין "חזקה משפטית" במקרקעין, לבין "חזקה בפועל". המסמכים דלעיל, מעידים על זכות החזקה המשפטית שיש לענת במקרקעין, ועל ההכרה של בעלי הקרקע בזכות זו. בנסיבות משפחתיות עגומות נאלצה ענת לעזוב את הנכס ולהותיר את החזקה בו, בפועל, בידי רמי. אין בכך כדי לפגוע בזכות החזקה המשפטית של ענת בנכס. כך לדוגמה, יכול אדם להחזיק במקרקעין כשוכר, ולהעבירם לאחר כשוכר משנה. שוכר המשנה הוא מי שמחזיק במקרקעין בפועל אך אין בכך כדי לאיין את זכות החזקה המשפטית של השוכר העיקרי. עם פינוי שוכר המשנה מהמושכר חוזרת החזקה אל השוכר. בענייננו, זכות החזקה בנכס הייתה שייכת לרמי ולענת והוכרה על ידי בעלי המקרקעין. רמי החזיק בנכס בפועל ועם מותו חוזרת זכות החזקה אל ענת, או אל ענת ואל יורשיו של רמי – דרור ואלעד.

אשר להסכם הגירושין, הרי שהוא ודאי אינו עוסק רק בחלוקת כספי התמורה שיתקבלו ממסירת הזכויות לחלמיש. ההסכם מתאר את דירת המגורים כמבנה בעל שטח אדמה ברח' סרלין 8 תל אביב (גוש 6131 חלקה 45-46, וקובע כי מדובר ברכוש שבבעלות בני הזוג. אמנם, במסגרת ההסכם מדובר על מסירת הדירה לחלמיש בעבור תמורה לה זכאים בני הזוג, אך נקבע כי "בני הזוג יגיעו להסכמה עם חברת חלמיש בדבר התמורה לה הם זכאים בעבור הנכס הנמסר". (סע' 9 להסכם הגירושין). הצדדים מתייחסים לנכס כאל רכוש משותף וחוזרים על כך בסעיף 11 של הסכם הגירושין.זאת ועוד, מקום בו נאמר בהסכם, בתחילה, כי התמורה שתתקבל בעבור הנכס תחולק בין הצדדים בחלקים שווים, נמחקו המילים "התמורה תחולק..." ונרשם במקום זה "הנכס יחולק...". על פי ההסכם יחולק הנכס בין ענת לרמי בחלקים שווים. עוד הוסכם כי מחצית הנכס השייכת לענת תחולק כך שלענת ישארו 50% מאותה מחצית ולכל אחד מהילדים 25% מן המחצית. לכאורה, בהתחשב בהסכם ובצו הירושה – בגדרו ירשו דרור ואלעד את חלקו של רמי בנכס בחלקים שווים -
יש לחלק את הזכויות בנכס כך שלענת יש רבע מהזכויות ואילו לדרור ולאלעד יש 3/8 מהזכויות בנכס, לכל אחד. ואם תמצי לומר, כי זכויות החזקה אינן נכס קנייני שניתן להעברה בירושה, הרי משנפטר רמי "פקעו" זכויותיו בנכס, והזכויות כולן נותרו בידי ענת.

עינינו הרואות כי הן ביחסים שבין ענת ובין בעלי הנכס, והן במישור שבין ענת לרמי, ענת ובניה, או ענת לבדה, הם "מי שזכאי להחזיק במקרקעין", ועל כן הם רשאים לדרוש את המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין. עתה, מוטל על הנתבע להוכיח זכות חוקית להחזקתו במקרקעין.

23.
הנתבע טוען כי רכש מרמי את זכות החזקה בנכס תמורת 400,000 ₪ וכי השקיע בנכס 500,000 ₪ נוספים. החזקה בנכס נמסרה לנתבע חצי שנה לפני פטירתו של רמי. רכישת הזכויות נעשתה בתום לב מבלי שהנתבע יודע כי התובעים טוענים לזכויות כלשהם במקרקעין.

לא זו בלבד שרמי לא היה רשאי למכור לצד שלישי את זכויותיה של ענת בנכס, אלא שמאומה מכל הנטען על ידי הנתבע לא הוכח.

תחילה יש לשלול את טענת הנתבע בדבר ביצוע הרכישה בתום לב ובתנאים של "תקנת השוק", לפי סע' 34 לחוק המכר, תשכ"ח - 1968 (סיכומי הנתבע עמ' 3 למעלה). סע' 34 האמור קובע:
"נמכר נכס נד על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה היתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בממכר אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובלבד שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום-לב."

נקל לראות כי בענייננו אין מדובר במכר שנעשה על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר, ואין מדובר במכרה שנעשתה במהלך העסקים הרגיל. רמי ז"ל לא עסק במכירת זכויות חזקה בנכסים, וממילא לא ניתן לדבר על מהלך עסקים רגיל כלשהו. זאת ועוד, הנתבע לא קנה את הנכס וקיבל אותו לידיו בתום לב. גם לו קיבלתי את גרסתו של הנתבע כמות שהיא – ואינני – הרי שלפי גרסת הנתבע עצמו נעשתה העסקה בעל פה, וללא בדיקה כלשהי של הזכויות בנכס במינהל, בעירייה או בחלמיש. אפילו אצל רמי לא בדק הנתבע דבר והוא סמך, לדבריו, על הסכמתה של האם אילנה ע"ה (סיכומי הנתבע סע' 7; פרוט' עמ' 32 ש' 5 וש' 28). לאמיתו של דבר, הנתבע מעיד כי הזדרז "לרכוש" את הממכר מרמי, ללא בדיקה, כי ידע שרמי מציע אותו לאנשים וחשש שכסף שהלווה לרמי בעבר ילך לאבדון. (עמ' 32, ש' 10). עסקת רכישה של זכויות במקרקעין (גם אם מדובר רק בזכויות חזקה) תמורת 400,000 ₪ אינה נעשית בעל פה, ואינה נעשית ללא בדיקה כלשהי של הזכויות הנעברות. עסקה שנעשתה בדרך זו לא ניתן לומר עליה שנעשתה בתום לב. בדיקה פשוטה של מצב הזכויות אצל חלמיש הייתה מגלה לנתבע את מכתבי ההתחייבות שניתנו לענת. בדיקה אצל רמי עצמו הייתה מגלה לנתבע את הסכם הגירושין שבגדרו מאשר רמי שמחצית מהנכס שייכת לענת. לפיכך, אין שחר לטענה בדבר עסקה החוסה תחת הגנת "תקנת השוק". גם אם מכר רמי לנתבע את זכויות החזקה במקרקעין, הרי שהוא מכר זכויות שמחציתן לא היו שלו, ואין תוקף לעסקה זו. הלכה היא כי אין אדם מוכר יותר ממה ששייך לו. הנה כי כן, עסקת הרכישה לא נעשתה בתום לב, ואם לא ידע הנתבע על זכויות התובעים במקרקעין, הרי זה מחמת שלא טרח כלל לבדוק את הממכר.

24.
אשר לפרטים האחרים שבגרסת הנתבע:
הנתבע טוען כי רכש מרמי את הזכויות הנכס –
על פי גרסת הנתבע נעשתה העסקה בעל פה. ממילא, אין כל מסמך המעיד על ביצוע העסקה הנטענת. ודוק, מלבד נסח רישום מקרקעין המלמד כי הקרקע רשומה
על שם עיריית תל אביב, ואישור על הגשת תלומה בעניין שריפה, לא צורפו מסמכים כלשהם לתצהירי הנתבע. התלונה בעניין השריפה נועדה להסביר על היעדר מסמכים בעניין הלוואות שנתן הנתבע לרמי. על פי התלונה השריפה ארעה ביום 7/5/2008. עסקת הרכישה הנטענת התבצעה, לגרסת הנתבע, כחצי שנה לפני מותו של רמי ביום 1/10/2009. הנתבע טוען כי לא הפסיק להלוות כספים לרמי עד שנסגרה העסקה (עמ' 31 ש' 12 – 14). הנתבע טוען כי החתים את רמי על הלוואות וכי יש לו הוכחות להלוואות (עמ' 30 ש' 23, עמ' 31 ש' 6). למרות כל אלה, אין מסמך כלשהו, המלמד במישרין או בעקיפין על קיומה של עסקה כלשהי בין הנתבע ובין רמי. כל שיש הוא תצהירים של קרובי משפחה ושל חבר אחד. לתצהירים אלה אתייחס בהמשך. כללו של דבר, הנתבע לא הוכיח כי הייתה עסקה בינו ובין רמי כנטען.
הנתבע טוען כי תמורת הזכויות שילם לרמי 400,000 ₪ –
חרף העובדה שהשריפה הנטענת הייתה ביום 7/5/2008, והעברות הכספים מרמי לנתבע, במסגרת הלוואות או לאחר סגירת עסקת המכר, נמשכו עד חצי שנה לפני פטירתו של רמי, לא הציג הנתבע בדל ראייה באשר להעברת סכום כסף כלשהו מידיו לידי רמי, ולו גם שקל אחד. הנתבע העיד כי יש בידיו הוכחות על העברת כספים. הימנעות מהצגת ראייה שהייתה עשויה לתמוך בגרסתו של בעל דין מלמדת שהצגת אותה ראייה הייתה פועלת לחובתו. בין כך ובין כך, ניתן היה לצפות שאם כל הגנת הנתבע מבוססת על רכישת הזכויות מרמי תמורת 400,000 ₪ לא היה הנתבע חוסך מאמץ להציג לבית המשפט כל ראייה שיש בה כדי לתמוך בגרסה זו.
זאת ועוד, כשנתבקש הנתבע לפרוט לסכומים את טענותיו הכלליות בדבר התחשבנות שהייתה בינו ובין רמי, העיד הנתבע כי ההתחשבנות הגיעה עד לסכום של 150,000 ₪. (עמ' 30 ש' 29). נמצא, אפוא, שלשיטת הנתבע היה עליו לשלם לרמי את יתרת התמורה בסך 250,000 ₪. הנתבע מעיד: "לקחתי הלוואות, שילמתי לו את הכסף והיו עדים". לא הובאה כל ראייה מצד הנתבע על נטילת הלוואות לצורך התשלום. אין בגרסת הנתבע כל פירוט באשר לאופן שבו שולמה יתרת התמורה לרמי. ובעיקר, איה הם העדים שראו שהנתבע שילם לרמי את יתרת התמורה?! הנתבע נשאל מי היו אותם עדים שראו את התשלום והוא מצביע על נופר, אחות של רמי שישבה באולם בעת מסירת העדות (עמ' 31 ש' 18). דא עקא, "עדה" מרכזית זו, שלטענת הנתבע הייתה עדה להעברת יתרת התמורה מידי הנתבע
לידיו של רמי המנוח, לא הובאה לעדות בין יתר התצהירים שהוגשו מטעם הנתבע. למותר לציין שאיש מהמצהירים מטעם הנתבע לא ראה את הנתבע משלם לרמי את הסכום הנטען.
יתר על כן, הנתבע מעיד כי סך של 225,000 ₪ שולם לרמי במזומן, וכי יש לו את שובר המשיכה. שובר זה – גם הוא לא הוצג בין יתר ראיות הנתבע.
לסיכום – אין כל פירוט לגבי אופן התשלום של 400,000 ₪ ששילם הנתבע לרמי תמורת העסקה, ואין כל ראייה כי סכום זה אכן שולם לרמי אי פעם.

הנתבע טוען כי לאחר רכישת הנכס השקיע בו 500,000 ₪ נוספים –
לפי גרסת הנתבע נעשתה העסקה חצי שנה לפני מותו של רמי, וההשקעה העיקרית בנכס נעשתה לאחר פטירתו של רמי. רמי נפטר ביום 1/10/2009. התביעה הוגשה ביום 18/8/2010 – כעשרה חודשים לאחר פטירתו של רמי. ניתן היה לצפות כי מתוך השקעה בסך של 500,000 ₪ יוכל הנתבע להציג קבלות, ולו על חלק מההשקעה. אפס, הנתבע לא הציג ולו קבלה אחת על השקעה בנכס, ומלבד מילים פורחות באויר אין לפני בית המשפט כל ראיה שהיא באשר להשקעות שהשקיע הנתבע בנכס. הנתבע לא טרח לצרף חוות דעת מומחה כדי להוכיח קיומם של שיפוצים חדשים בנכס ואמדן של השיפוצים הנטענים. הנתבע לא טרח אפילו להציג תמונות להוכחת גרסתו בדבר שיפוצים והשקעות שהשקיע בנכס. הנה כי כן, גם טענה זו של הנתבע לא הוכחה.

הנתבע טוען כי החזקה בנכס נמסרה לו חצי שנה לפני פטירתו של רמי –
להוכחת גרסתו, ובתשובה לכך שרמי נפטר כשהוא שוהה בנכס, הסביר הנתבע שרמי שהה ביית אחותו, ומשהתברר לה כי שב לצרוך סמים סילקה אותו מביתה. אפס, לא די בגרסה זו כדי להסביר מדוע עיכב הנתבע את השקעותיו בנכס עד לאחר פטירתו של רמי, עם העסקה ביניהם הושלמה כבר חצי שנה קודם לכן והחזקה נמסרה לידי הנתבע. הרי לשיטת הנתבע הוא שילם לרמי 400,000 ₪ תמורת זכויות החזקה בנכס, וניתן היה לצפות ממנו שיזדרז לבצע את חלוקת הנכס ליחידות דיור, כפי שעשה מאוחר יותר, וישכירן לדיירים על מנת להשיא רווחים מהנכס שרכש ולהחזיר את השקעותיו. לא מצאתי בגרסת הנתבע הסבר להתנהלות משונה זו.
זאת ועוד, ביום פטירתו של רמי הגיע ענת לבקר במקום, לאחר שמן רב שלא הייתה בו. ענת מעידה – ועדותה נאמנה עלי לחלוטין – כך: "הייתי באותו לילה שהוא נפטר, בבית עם אמו אילנה, עם הדודה דינה, ושלושתנו היינו כל הלילה ובבוקר בבית. נכנסתי למחשב שלו, מכתבים ששלחתי לו, השידה עם כל המסמכים והניירת שלו – הכל היה בדירה. " דברים אלה באים בהמשך לאמור בתצהירה של ענת, לאמור:
"ביום מותו של המנוח ביקרתי בנכס, שנותר כשהיה, ונוכחתי כי עדיין התגורר במקום. ראיתי את חפציו, ושוחחתי עם משפחתו אשר התגוררה בשכנות לו". (סע' 17).

בהזדמנות זו אציין, שבניגוד להתרשמותי מעדי ההגנה, עדותה של התובעת הותירה רושם מהימן ביותר. התובעת השיבה לכל השאלות שנשאלה, ללא התלהמות, באופן קוהרנטי, ללא התחכמות או התחמקות. מן הראיות דלעיל עולה כי החזקה בנכס לא נמסרה לנתבע חצי שנה לפני פטירתו של רמי, כגרסת הנתבע, אלא לאחר פטירתו של רמי. אמנם בחודשים שלפני פטירתו שהה רמי בבית אחותו עקב צו הרחקה שהוצא נגדו, אך מרכז חייו נותר בנכס שבמחלוקת, שם נותרו חפציו האישיים ושם התגורר ביום שבו נפטר.


25.
העדים מטעם הנתבע חתמו על תצהירי קצרים, אשר דומים בעיקרם זה לזה. עיקרי התצהירים הם כדלקמן: הנתבע הלווה הרבה כספים לרמי. כחצי שנה לפני מותו מכר רמי לנתבע את זכויות החזקה שלו בנכס. ענת לא נמצאת בנכס מזה כ-17 שנה, רמי לא חשב שיש לענת זכויות בנכס ועל כן מכר את הזכויות בנכס בשלמות. הנתבע פיתח את הנכס והשקיע בו כספים רבים בחייו של רמי וגם לאחר מותו. החבר, אלי לוי העיד גם שרמי קיבל מהנתבע את הכספים שהוסכמו ביניהם.

בחקירתם הנגדית של העדים נמצאו סתירות בין גרסאות העדים לבין עצמם ובין גרסאות העדים לגרסת הנתבע. עוד התברר כי חלק גדול מהמידע הנטען להיות בידיעת העדים אינו מצוי כלל בידיעתם. בחלק מהמקרים התברר כי עדות העדים בעל פה עומדת בניגוד לאמור בתצהיריהם.

להלן דוגמאות:
אלי לוי מצהיר כי ידוע לו מפיו של רמי כי הוא לא חשב שיש לענת זכויות בנכס, וכי היה לו כעס גדול עליה כי לא אפשרה לו לראות את הילדים משך 15 שנה. בעדותו העיד העד כי כלל לא דיבר עם רמי על ענת, וכי הוא לא הזכיר אותה אפילו פעם אחת (עמ' 19 ש' 5 וש' 11).

אלי לוי אינו יודע להעיד כמה כסף השקיע הנתבע במקום (עמ' 19 ש' 21). ברור כי הוא חי בעניין זה מפי הנתבע.

לוי נשאל אם השיפוץ בנכס נעשה על ידי הנתבע לאחר שרמי נפטר, והוא משיב "תוך כדי". כשהוא נדרש לדייק בתשובתו ולהשיב אם השיפוץ נעשה לפני פטירתו של רמי הוא מתחמק מתשובה. זאת, בשעה שבתצהיר נאמר כי הנתבע פיתח את המקום והשקיע בו בחייו של רמי וגם לאחר מותו. ברור לגמרי, שהעד אינו יודע מה כתוב בתצהירו, ובעיקר אינו יודע דבר מידיעה אישית על שנעשה במקום. העד מנסה לכוון את דבריו כך שיתאימו להדרכה שניתנה לו מראש וכשהוא אינו מצליח לעשות כן, הוא מתחמק מתשובה.

עזרא בארי מצהיר כי רמי היה בעל הזכויות הבלעדיות בנכס והוא מכר אותן בשלימות לנתבע. העד נשאל אם אי פעם דיבר עם רמי על נושא הזכויות בנכס והוא משיב בשלילה (עמ' 21 ש' 12). כיצד, איפוא, יודע העד להעיד על האמור בתצהירו?!
עזרא בארי מעיד שהשיפוץ בנכס החל חצי שנה או 4 חודשים לפני מותו של רמי (עמ' 12 ש' 16). לעומתו מעידה אשתו – אורית בארי – שלפני פטירתו של רמי הנתבע לא שיפץ את המקום ולא עשה בו שום דבר. הוא נתן לרמי להמשיך להתגורר במקום. (עמ' 24 ש' 21, עמ' 25 ש' 15).

עזרא בארי מצהיר כי הנתבע הלווה כסף רב לרמי. בחקירתו מאשר העד כי מעולם לא ראה את הנתבע נותן כסף לרמי וכי שמע על כך מאחרים. (עמ' 21 ש' 27).

לסיכום, איני נותן אמון בעדויות עדי ההגנה בכל הנוגע לעסקה שנעשתה בין הנתבע ובין רמי, ולהתנהלותו של הנתבע בנכס.

26.
סיכום הדברים עד כה, ביחס לגרסת הנתבע הוא, כי לא הוכחה רכישה, לא הוכח תשלום של 400,000 ₪, לא הוכחה השקעה של 500,000 ₪, לא הוכחה מסירת חזקה חצי שנה לפני פטירתו של רמי, ולא הוכח קיומו של תום לב מצידו של הנתבע. מתי וכיצד, איפוא, נטל הנתבע את החזקה בנכס?! –

ענת העידה – ועדותה קיבלה חיזוק מעדויות עדי ההגנה – כי היה כלפיה כעס גדול במשפחתו של רמי על כך שניתקה את הילדים מהמשפחה. בעת העליה לקברו של רמי 30 יום לאחר מותו, פנתה אימו של רמי אל ענת בכעס ושאלה מדוע לא הביאה את הילדים לבקר במהלך הימים שחלפו. ענת השיבה לה שהילדים אינם משחק והתהליך צריך להיות איטי. "בתגובה היא אמרה לי שאם הילדים לא יבואו אליה ויאהבו את המשפחה, הם ידאגו שלא יהיה להם את הבית". (סע' 19 לתצהיר ענת). בחקירתה מסבירה ענת, בזהירות הראויה לכבוד, את המסקנות שהסיקה מהתנהלות משפחתו של רמי כלפיה. ענת נשאלת על ידי ב"כ הנתבעים מה היא אומרת על כך שהנתבע אומר שקנה את הדירה מרמי בחודש אפריל 2009, וזו תשובתה:
"שאין מצב. בעיקר לאור העדויות שאח"כ ראיתי, והגיבוי של המשפחה שהיה אז תמוה בעיני, מלכתחילה לא האמנתי, אבל כשראיתי שהמשפחה מעורבת הבנתי בדיוק מה קורה שם. מה שנראה לי, וסליחה אם אני טועה, שהמשפחה לשו היות וגרים באותה חצר, הם אלה שמכרו את הנכס, בעקבות זה שאני והילדים לא חידשנו את הקשר איתם. אורית, אחותו הקטנה, הרימה אלי טלפון לא הרבה זמן אחרי שהוא נפטר ואמרה לי – אני מנקה את הבית ונועלת אותו." (עמ' 17 ש' 1)
גרסה זו, גם אם אין לה תימוכין ממקור אחר, ודאי מתיישבת עם הנסיבות שהוכחו, יותר מאשר גרסתו של הנתבע. בין אם נמכר הנכס לנתבע על ידי המשפחה לאחר פטירתו של רמי, ובין אם נמסר לחזקתו במסגרת עסקה אחרת, ניתן לקבוע כי הדבר נעשה לאחר פטירתו של רמי ולא כנטען על ידי הנתבע. בכל מקרה, מסירת זכויות החזקה לידי הנתבע נעשתה שלא כדין, תוך פגיעה בזכויותיהם של התובעים, ואין לה כל תוקף.

סוף דבר
27.
התובעים הוכיחו את זכותם להחזיק במקרקעין. מנגד, הנתבע לא הוכיח כי הוא מחזיק במקרקעין מכוח זכות חוקית כלשהי. על יסוד הצהרת ב"כ הנתבעים בפתח הדיון יחולו הוראות פסק הדין על הנתבעים ועל כל מי שמחזיק בנכס מכוחו של הנתבע.

לפיכך, אני מורה לנתבעים לפנות את הנכס ולמסור את החזקה בו לתובעים, לאלתר.

הנתבע ישלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 20,000 ₪ תוך 30 יום.

ניתן היום
,


ח' תמוז תשע"ב
,
28 יוני 2012
, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 33238-08/10 ענת דיין-רחימוב ואח' נ' איציק כהן ואח' (פורסם ב-ֽ 28/06/2012)