פסקי דין על יצחק שמש | פסקי דין על מיכל שמש

234/86 א     04/01/2000




א 234/86 יצחק שמש נ' מיכל שמש





יצחק שמש

בעניין:
המבקש
נגד
מיכל שמש


המשיבה
החלטה

1. ביום 7.2.86 הגישה מיכל שמש
(להלן - התובעת) כתב תביעה נגד בעלה יצחק שמש
(להלן - הנתבע), בו עתירה ל

פסק דין
הצהרתי כי מחצית רכוש הנתבע - שייך לה, לאמור:
שתי דירות, האחת ברח' ששת הימים 19 בירושלים, והשנייה ברח' מדבר סיני 33 בירושלים;
וכן מונית שנתקבלה במתנה בשנת 1953 מדודתה, ומניה במוניות "מגדל".

2. הנתבע הגיש כתב הגנה לאותה תביעה ביום 25.5.86 בה אישר כי ברח מהארץ לארצות הברית.
כן טען בו כי קיבל זכות ציבורית למונית ממשרד הביטחון. לא נאמר מתי זכות זו ניתנה לו, ולא צורף כל אישור לכך.
עוד טען הנתבע בכתב הגנתו כי בנה את הדירות בידיו ובזיעת אפיו.
יצוין כי בכתב הגנתו לא טען הנתבע כי הוא הציע גט לאשתו והיא סירבה לקבלו.

3. ביום 9.11.86 ניתן

פסק דין
חלקי בו נקבע שמחצית הדירות ברח' ששת הימים 19 וברח' מדבר סיני 33 בירושלים - תרשמנה על שם התובעת.

4. כן נקבע כי מחצית המניה הרשומה ע"ש הנתבע באגודה השיתופית "נשר תורס - מוניות המגדל" - תרשם ע"ש התובעת.
5. הנתבע אף חויב לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 ש"ח + מע"מ + הצמדה וריבית כדין.

6. ביום 30.1.88 הוגש כתב תביעה מתוקן על-ידי התובעת בקשר לזכות הציבורית למונית.
ביום 31.10.88 הגיש ציון חיות כתב הגנה בשם הנתבע.

7. ביום 9.1.89 התקיים דיון בת"א 234/86 בנוכחות התובעת ובא כוחה, ובנוכחות ציון חיות - מטעם הנתבע.

8. באותו דיון הובהר כי הנתבע עיגן את התובעת מאז 1973, הוא נמצא במיאמי, אינו מוכן ליתן לה גט, והרכוש היחיד ממנו יכולה התובעת לקבל הכנסה - היא המונית.

9. ציון חיות הביע באותה ישיבה נכונות לנסוע לחו"ל ולשכנע את הנתבע לתת גט, אך לא היה מוכן להתחייב במאומה מטעם הנתבע.

10. מאחר שהנתבע הוזמן כדין לאותו דיון, ולא הגיש כתב הגנה כדין, ניתן ביום 9.1.89

פסק דין
הקובע כי לתובעת מחצית הזכות להפעלת המונית 66-662, ומחצית הזכויות הנלוות לרשיון המונית; וכי בשלב זה הפעלת המונית תעשה על-ידי התובעת הנמצאת בישראל, עד שובו של הנתבע מחו"ל, כאשר מחצית מפדיון ההפעלה שייך לתובעת, והמחצית הנותרת - לנתבע.

11. ביום 22.4.98 (דהיינו - 11 שנה וחמישה חודשים לאחר פסק הדין הראשון, ו9- שנים ושלושה וחצי חודשים לאחר מתן פסק הדין השני), הגיש הנתבע בקשה 178/98 לביטול פסקי הדין והחלטות בית המשפט שניתנו ללא הזמנתו של הנתבע לדין, וכן ביקש הנתבע לתקן את כתב הגנתו.
12. בנימוקי הבקשה טען הנתבע לאמור:
א. בני הזוג נישאו זה לזה ב1954-. הנתבע הגיש תביעת גירושין נגד התובעת, אך היא סירבה לקבל גט, וביום 9.11.77 עזב הנתבע את הארץ ולא שב אליה עד לאחרונה.
ב. הנתבע הוא בעל זכות ציבורית להפעלת מונית, וההכנסות ממנה קיימו אותו עד שעזב את הארץ.
ג. כתב התביעה נמסר לנתבע בביתו במיאמי בשנת 1986, והנתבע שיגר לבית המשפט כתב הגנה לקוי בשל היותו בלתי מיוצג.
ד. כתב התביעה המתוקן לא הומצא לנתבע, והנתבע לא הוזמן לדיון שהתקיים ביום 1.10.86.
ה. ביום 9.11.87 ניתן

פסק דין
חלקי.
ו. ציון חיות, שהוא גיסו של הנתבע, הגיש "כתב הגנה" נוסף לתיק - המתייחס למונית, אך הנתבע מעולם לא הסמיכו לכך.
ז. הנתבע לא הוזמן לדיון שהתקיים ביום 9.1.89.
ח. הנתבע אינו כופר בזכות התובעת למחצית הבית שלהם.
ט. המגרש עם שלד ברח' מדבר סיני 33 - היה רשום ע"ש משה קטש, שמכר את זכויותיו ב1969- או 1970 לאחד צבי פרקש, ושניהם ביקשו מהנתבע להיכנס עמם כשותף לבנייה. העסקה לא יצאה לפועל והנתבע נותר קונה יחיד של המגרש. אחרי דיון משפטי סוכם כי תמורת 5,000 $ יקבל הנתבע את מלוא הזכויות במגרש.
י. לדברי הנתבע - הוא קיבל את הכסף הזה מידידה שלו המתגוררת בצרפת, עמה התגורר לאחר שעזב את התובעת.
י"א. בשל כך אין לתובעת זכויות כלשהן בנכס ברח' מדבר סיני.
י"ב. את הזכות הציבורית למונית קיבל הנתבע עוד ב1951- - לפני נישואיו, בתור פצוע מלחמת השחרור, ואין לתובעת כל חלק בזכות זו, והיא הייתה מקור הכנסתו היחיד במשך שנים.
י"ג. גם אם התובעת טוענת כי הנתבע חייב לה כספים בגין חוב מזונות או חובות אחרים - אין הדבר מקנה לה זכות קנין בזכות הציבורית.
י"ד. התובעת לא העבירה לנתבע סכום כלשהו מן ההכנסות מהפעלת רשיון המונית.

13. ביום 23.4.98 קבעתי כי לא אתחיל לדון בבקשה קודם שהנתבע יפקיד בקופת בית המשפט 20,000 ש"ח להבטחת הוצאות למקרה שבקשתו תידחה, והוריתי כי ההפקדה תבוצע תוך 15 יום, שאם לא כן - הבקשה נדחית.

14. הנתבע הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון ביום 24.5.98 על החלטתי האמורה, וביקש בינתיים לדחות את ההפקדה - אולם דחיתי בקשה זו נוכח תגובת התובעת.

15. ביום 1.12.98 נדחתה בקשת רשות הערעור שהגיש הנתבע, ובית המשפט העליון נתן לנתבע ארכה של 15 יום נוספים מיום ההחלטה להפקדת הערובה "שאם לא כן, תדחה על הסף בקשת הביטול שהגיש".

16. הנתבע לא הפקיד את הערובה תוך המועד שנקבע על-ידי בית המשפט העליון, והפקידו רק ב17.12.98-, בטענה שקיבל את החלטת בית המשפט העליון רק ביום 3.12.98.

17. הנתבע ביקש לקבוע מועד לדיון נוסף בבקשתו.

18. ביקשתי את תגובת התובעת ב12.5.99-, אולם זו התקבלה רק ביום 3.1.2000.

19. א. בתגובת ב"כ התובעת הובהר כי הנתבע עיגן את אשתו התובעת מזה למעלה מ25- שנה, נסע לחו"ל, סירב לתת לה גט, ונהג באכזריות כלפי אשתו וילדיו.
ב. כן נטען כי מדובר בבקשה לבטל פסקי דין שניתנו לפני 11 שנה ו13- שנה, וכי בית המשפט סיים מלאכתו, ואינו מוסמך לבטל את פסקי דיניו.
ג. הנתבע לא עמד בלוח הזמנים של הפקדת הערובה, אף לא במועד המוארך לפנים משורת הדין.
ד. לנתבע הייתה ארכת זמן של יותר מ20- שנה בהם לא פרנס את אשתו וילדיו.
ה. החלטת בית המשפט ראויה מכל הבחינות - ואין מקום לבטלה.

20. אכן, בית המשפט העליון נתן לנתבע ארכה של "15 ימים נוספים מעת קבלת החלטה זו", ולא מעת הגיעה לידי הנתבע או בא כוחו.
חזקה שעורך דינו של הנתבע יודע לקרוא

פסק דין
קצרצר של בית המשפט העליון, ואף הוא הבין שהארכה להפקדת הערובה הייתה 15 יום מיום 1.12.98, ולא מיום קבלת ההחלטה אצלו.

21. די בכך כדי לדחות את הבקשה על הסף, כפי שקבע בית המשפט העליון.

22. עם זאת, למעלה מן הדרוש, אני רואה להתייחס גם לגופו של עניין.

23. הנתבע מודה כי הוא זה שעזב את בית המשפחה, ומובן כי היה עליו לשלם מזונות לאשתו ולילדיו.

24. הנתבע טוען כי הוא רצה בשעתו בגירושין אך אשתו סירבה לכך.
גם אם טענה זו הייתה נכונה בשעתו (ואין לי מושג אם הייתה נכונה), ברור כי מזה שנים רבות התובעת מעונינת בגט - והנתבע מסרב לתיתו.
בנסיבות אלו, כל רכוש שהיה לנתבע מאז נישואיו, כולל הכנסות מן המונית - שייך לפחות מחציתו לתובעת.
אי לזאת, פסק הדין מינואר 1989 שפסק כי לתובעת זכות למחצית ההכנסות מן המונית - הוא

פסק דין
נכון מכל בחינה שהיא.

25. הנתבע טוען כי קיבל את הזכות הציבורית למונית - לפני נישואיו, אלא שלא הומצאה כל ראייה לטענה זו. בהעדר ראייה - דין הזכות הציבורית למונית כדין כל רכוש אחר שהושג במהלך הנישואין.

26. כל רכוש שרכש הנתבע במהלך הנישואין, כולל הנכס ברח' ששת הימים - שייך במחציתו לתובעת.
דרך מימון אותו נכס - אינו רלבנטי לענייננו כלל ועיקר.

27. אי לזאת, יש לדחות את טענת הנתבע כאילו הנכס ברח' ששת הימים שייך לו בלבד, או כי הזכות למונית שייכת לו בלבד.

28. הנתבע טוען כי התובעת אינה מעבירה לו את חלקו בהכנסות מן המונית.
גם אם טענה זו נכונה - אין לה ולא כלום לעניין ביטול פסקי הדין.
אם הנתבע טוען שהתובעת חבה לו כספים - הוא יכול להגיש נגדה תביעה בגין חובות אלו, ואני מניחה שהתובעת תוכל להגיש נגדו תביעה שכנגד בגין כספים שהיא טוענת כי הנתבע חב לה.

29. אי לזאת - מכל בחינה שהיא, בין פרוצדורלית, בין עניינית - אין מקום לביטול ההחלטות ופסקי הדין שניתנו בת"א 234/86 לפני שנים רבות.

30. הנתבע ישלם לתובעת בגין בקשה זו סך 5,000 ש"ח + מע"מ. הסכום ישולם לה מתוך סכום ההפקדה.

31. אם הנתבע טרם שילם לתובעת הוצאות ושכר טרחת עו"ד שנפסקו לה בעבר במסגרת ת"א 234/86 וההליכים בעקבותיו - ישולמו אלה לתובעת מתוך יתרת סכום ההפקדה.

32. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים, ותישלח אליהם על-ידי מזכירות בית המשפט.
ניתנה היום, כ"ו בטבת תש"ס, (4 בינואר 2000), בהעדר הצדדים.
רות אור
, שופטת

רויטלי / h000178982.1
10
5

בש"א 178/98
בתיק עיקרי: ת"א 234/86

בית המשפט המחוזי בירושלים יצחק שמש
נ' מיכל שמש
תאריך: 4.1.2000
כבוד השופטת רות אור

בפני










א בית משפט מחוזי 234/86 יצחק שמש נ' מיכל שמש (פורסם ב-ֽ 04/01/2000)