פסקי דין על מוטיב הנדסה ניהול וביצוע עבודות בניה תשתיות והשקעות | פסקי דין על אביב מאירי | פסקי דין על קבוצת טל חברה לבניין | פסקי דין על דוד טל |

4295/02 א     08/08/2004




א 4295/02 מוטיב הנדסה ניהול וביצוע עבודות בניה תשתיות והשקעות בע"מ, אביב מאירי נ' קבוצת טל חברה לבניין בע"מ, דוד טל




1
בתי המשפט
א 004295/02
בית משפט השלום הרצליה
א 004298/02

8/08/2004
תאריך:
כב' השופט צבי דותן

בפני
:

1. מוטיב הנדסה ניהול וביצוע עבודות
בניה תשתיות והשקעות בע"מ

2. אביב מאירי

בעניין:
התובעים
עו"ד ר' פרידמן ועו"ד א' תדהר

ע"י ב"כ
נגד
1. קבוצת טל חברה לבניין בע"מ

2. דוד טל
הנתבעים
עו"ד ד' אקשטיין

ע"י ב"כ
פסק דין

1. בפני
י שתי תביעות (שהוגשו על דרך בקשות לביצוע שטר) לתשלום 2 שיקים בסך 58,500₪ כל אחד. שיק אחד (נספח י"א לתצהיר העדות הראשית של הנתבעת) נמשך ע"י הנתבעת 1 לפקודת התובעת 1 וחולל באי פרעון בשל חוסר כיסוי מספיק בחשבון. שיק שני (ת/7) נמשך ע"י הנתבע 2 לפקודת התובע 2, וחולל באי פרעון בשל העדר חתימות בצד תיקונים שנעשו בו.

2. הנתבעת הינה חברה קבלנית לבנין שנטלה על עצמה, עפ"י חוזה בינה לבין המזמין, חברת בתים בפרדס בע"מ, את בנייתם של 7 בתים (קוטג'ים) בהוד השרון. ביום 23/11/00 התקשרה הנתבעת בחוזה עם התובעת, שבו התחייבה התובעת לבצע את עבודות הגמר בבתים הנ"ל (טיח פנים, טיח חוץ, ריצוף, צבע, ועוד, הכל כמפורט בחוזה). לאחר מכן הורחבה המסגרת למספר בתים נוספים. העבודות, ברובן, בוצעו ע"י התובעת. במחצית חודש יוני 2001 הודיעה הנתבעת כי היא עוזבת ומפסיקה את עבודתה בפרוייקט (לא בשל סיבות הקשורות לתובעת), ולכן הודיעה לתובעת על הפסקת עבודתה באתר. השיקים נשוא התובענה שבפני
י ניתנו כחלק מן התמורה המגיעה לתובעת עבור העבודות (למען הדיוק: השיק "האישי" ניתן במקום שיק של הנתבעת, שעמד "לחזור", ועל נסיבות מסירתו חלוקות הגירסאות, כפי שיבואר בהמשך).
הנתבעת מאשרת כי נותרה חייבת לתובעת סכומי כסף (לטענתה, סך של 111,896₪). טענת הגנה שהיא מעלה היא טענת קיזוז בגין נזקים שונים שהתובעת, לטענתה, גרמה לה, וכן פיצויים מוסכמים מראש בגין איחור בביצוע העבודות. סה"כ סכום הקיזוז הנטען הוא - 294,959₪.

3. בענין רע"א 6250/98 נורדלנד פפייר נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור ירושלים פד"י נג(2) 274, בעמ' 285, נפסק כי "דיני הקיזוז שבדין הכללי חלים גם בקיזוז חיוב שיטרי בין צדדים קרובים. אם החיוב השיטרי והחוב הכספי הם מתוך "עסקה אחת", ניתן לקזז כנגד החיוב השיטרי כל חוב כספי, בין קצוב ובין שאינו קצוב. על כן רשאי מושך או עושה לקזז כנגד הנפרע פיצויים לא קצובים המגיעים לו בגין הפרתה של עיסקת היסוד, ובלבד שהחייב השיטרי ועסקת היסוד הם "עיסקה אחת".
מן האמור עולה כי, עקרונית, אכן רשאית הנתבעת, במקרה שבפני
י, להעלות טענת קיזוז, אף בסכומים שאינם קצובים, כנגד התביעה השיטרית.

4. נטל השכנוע בתביעה שיטרית מוטל על הנתבע, בשל החזקות הקיימות לטובת אוחז שטר בסעיפים 20(ג), 29(א) לפקודת השטרות (ור' זוסמן "דיני שטרות" מהד' 6, עמ' 105, 119, 258).
בנוסף, כאשר ישנה הודאה בחוב, אך ההגנה היא הגנת קיזוז, מוטל הנטל על הנתבע גם משום שזוהי טענת הודאה והדחה.
השאלה במקרה שבפני
י היא האם עלה בידי הנתבעים להוכיח את הטענות שבפיהם. מכיון שהטענה העיקרית (מבחינת הסכום) היא טענת האיחור בביצוע העבודות, אפתח בכך.

טענת האיחור בביצוע העבודות
5. טוענת הנתבעת כי, מתחילת הפרוייקט, נוצרו עיכובים רבים בביצוע העבודה ע"י התובעת, וזאת בשל חוסר בכח אדם מקצועי, וכן בשל שביתות ומריבות בין פועלי התובעת. העבודה היתה ברמה ירודה ולא מקצועית, ועקב דרישות של הנתבעת כי התובעת תחדל להעסיק בפרויקט פועלים סינים לא מקצועיים, לקחה התובעת קבלן משנה (אמרה מופיד) על מנת שיבצע תיקונים. אותו קבלן משנה נאלץ לפרק את העבודות שבוצעו ע"י פועלי התובעת, וביצען מחדש, עבודה שלקחה זמן רב. עפ"י סעיף 6 לחוזה שבין הצדדים, היה על התובעת לסיים את ביצוע כל העבודות בתוך חמשה חודשים. בפועל, טוענת הנתבעת, כי ביום עזיבתה את הפרוייקט, באמצע חודש יוני 2001, עבודתה של התובעת לא הסתיימה, והיא היתה בפיגור של חודשיים וחצי. לטענתה, במועד זה, לא השלימה התובעת תשעה מתוך עשרה בתים הכלולים בעיסקה, כלומר, לטענתה, מדובר ב- 75 ימי איחור. עוד היא טוענת כי בחוזה נקבע פיצוי מוסכם מראש בסך של 50 דולר לכל יום איחור בגמר העבודות עבור כל בית, ועל כן, לפי חישובה, מגיע לה סך של 145,125₪, סכום שדי בו בלבד כדי "לקזז" את מלוא סכום התביעות. עד כאן - גירסת הנתבעת.

6. בפי התובעת גירסה שונה לחלוטין. לטענתה, לא יכולה היתה להתחיל בביצוע העבודות המוטלות עליה (עבודות הגמר) עד אשר סיימה הנתבעת מצידה את ביצוע עבודות השלד בכל בית ובית. לטענתה, הנתבעת איחרה באופן כרוני במסירת שלדי הבתים לתובעת, דבר אשר גרם לעיכוב בתחילת עבודתה של התובעת. יתר על כן, אף לאחר מסירת שלדי הבתים לתובעת, לצורך ביצוע עבודות הגמר, גרמה הנתבעת - כך לפי הטענה - לעיכוב נוסף, וזאת בכך שלא סיפקה לתובעת את כל חומרי הגלם הדרושים, או סיפקה אותם באיחור, או סיפקה חומרי גלם באיכות ירודה ביותר, דבר שאילץ את התובעת לא אחת להפסיק את העבודה, כשפועליה מושבתים מאונס. התובעת טוענת גם, כי עקב מחדלה של הנתבעת להעמיד לרשותה את האתר (מגרש 17) לעבודה במועד, סוכם בין הצדדים כי התובעת תעבוד בינתיים באתר אחר, שצורף בדיעבד, ומטעם זה, למסגרת החוזית שבין הצדדים. התובעת טוענת כי תיגברה את מספר הפועלים על מנת לסיים העבודות במועד עליו התחייבה, וכי פיגור שנגרם, נגרם בשל מחדלי הנתבעת. לטענתה, אין זה נכון שהיה עיכוב בגלל שביתות של פועליה. להיפך, לא אחת היא נאלצה לשלם שכר לפועלים שלה אשר הושבתו מעבודה עקב כך שלא היתה עבודה, או חומרי גלם, עבורם.

האם סיימה הנתבעת בזמן את עבודות השלד בבתים
7. לפי החוזה (סעיף 6) היה על התובעת להתחיל בביצוע העבודות "מיד או ביום שיורה לו המזמין" (קרי: הנתבעת), אולם בהמשך הסעיף נאמר: "הכל לפי התקדמות גמר עבודות השלד באתר, וקצב אספקת החומרים".
כלומר, עפ"י החוזה, תחילת עבודת התובעת, ביחס לכל בית ובית, מותנית למעשה בכך שהנתבעת סיימה את עבודות השלד באותו בית, ומותנית גם באספקת חומרי גלם ע"י הנתבעת (כפי התחייבותה עפ"י סעיף 5(א) לחוזה). התובעת טוענת כי שלדי הבתים נמסרו לה רק החל מחודש ינואר 2001, טענה אותה הנתבעת מכחישה.
נוכח האמור בחוזה, ונוכח המחלוקת העובדתית בענין זה, מוטל על הנתבעת להוכיח (וכפי שכבר צוין, נטל השכנוע בתובענה זו מוטל, מתחילה ועד הסוף, על הנתבעת) כי סיימה את עבודות השלד בזמן, ומסרה את הבתים לתובעת בזמן, וכי התובעת היא זו שהשתהתה בתחילת ביצוע עבודות הגמר.
הנתבעת לא הוכיחה זאת. בתצהיר מנהלה, מר דוד טל
, אין כל התייחסות לשאלה מתי הסתיימו עבודות השלד ע"י הנתבעת, ומתי נמסרו הבתים לידי התובעת. בעדותו טען כי אין זה נכון ששלדי הבתים נמסרו לתובעת רק החל מחודש ינואר 2001. כן טען כי התובעת יכולה היתה להתחיל עבודתה מיידית (קרי, מיד לאחר חתימת החוזה בנובמבר) לפחות בארבעה בתים (פרו', עמ' 2, ש' 20, 27-28). הנתבעת נמנעה מלהציג בפני
ביהמ"ש את יומני העבודה שלה בכדי להראות אל נכון באיזה שלב עמדו השלדים, נכון למועד חתימת החוזה עם התובעת. התובעת היא שהציגה בפני
ביהמ"ש מספר דפים מיומני הנתבעת, המוכיחים (חרף הכחשותיו של מנהל הנתבעת) כי עבודות השלד בבית 17/3, למשל, טרם נסתיימו עד תחילת חודש ינואר 2001 (ר' פרו' עמ' 3, ומוצגים ת/1, ת/2, ת3).

מטעם התובעת העיד, בין היתר, מר סרחיו גולצמן, שהיה מנהל העבודה ו"האיש בשטח" מטעמה (פרו', עמ' 18, ש' 15). לפי עדותו -
"ההסכם השני נוגע לדירות 17, אבל השלד לא היה גמור. הפועלים היו כי הם עבדו אצלו לפי שעות עבודה, אנחנו היינו מוכנים כבר לעבודה. התחלנו לבצע את העבודה לפי ההסכם הזה בינואר 2001. גם את 19 ביצענו, זה לא היה בהתחלה בהסכם, אבל כיון שלא היה מוכן עוד, התחלנו לעבוד גם בבתים 19 בינואר...". (פרו', עמ' 19, ש' 12-15).

"...קבלן שלד צריך לסיים את העבודה, אני לא נכנס לענין, אני צריך לקבל את השלד שלי לעבודות הטיח שיש לי, פנים, משקופים, כל הדברים שאוכל לעבוד יהיה מוכן. קבלן השלד לא סיים את חלקו. אני לא זוכר בדיוק באיזה שלב, השלד לא היה גמור לתחילת עבודת טיח, וזה אחת הסיבות שהיינו בנוה נאמן על עבודות בשעות עבודה שקבוצת טל היתה אחראית. לאחר שזה היה גמור התחלנו את העבודה, לפי לוח זמנים של קבוצת טל. כל השלשה "דו"אים בשורה 17, אף אחד מהם לא היה מוכן" (פרו', עמ' 19, ש' 26-31).

8. אני מקבל את עדותו כי עבודת התובעת החלה בחודש ינואר 2001 (או אולי לכל המוקדם בסוף דצמבר 2000). שכן, לא היתה כל עדות הסותרת את עדותו בנקודה זו, והיא גם עולה בקנה אחד עם דפי היומן של הנתבע, המתחילים מינואר 2001, וכן גם מסמך שערכה התובעת (נספח י"ד לתצהירה) המתחיל מ- 29/12/00.
כן אני מקבל את הטענה כי עבודות התובעת החלו רק במועד זה בשל כך שהנתבעת סיימה רק אז את עבודות השלד. אני מקבל זאת הן בשל עדותו המהימנה של מר גולצמן, הן בשל כך שהנתבעת (שהנטל, כזכור, עליה) לא הציגה דפי יומן עבודה להוכיח אחרת, והן לאור העובדה שהנתבעת, שהראיות שהגישה מראות כי היא "מצטיינת" במשלוח מכתבים, הודעות, והתראות לרוב, שלחה לראשונה רק ביום 11/1/01 (ר' נספח 3 לתצהיר מטעם הנתבעת) הודעה לתובעת ובה דרישה ל"יותר התייחסות לעבודה והתקדמות מואצת בשטח". בניגוד לשורה ארוכה של הודעות פקס ששיגרה הנתבעת ממועד זה ואילך (לרבות בדרישות להאיץ את קצב העבודות) אין כל פנייה או טענה מעם הנתבעת, לפני 11 בינואר, כי התובעת מאחרת, או לא החלה את העבודות בזמן. לו נכונה היתה הטענה כי שלדי הבתים היו כבר גמורים (כולם או רובם) בעת חתימת החוזה, וכי התובעת היא שהשתהתה, משך יותר מחודש ימים מחתימת החוזה, עד שהחלה בעבודתה, סביר להניח שהנתבעת היתה משגרת הודעות פקס על כך אל התובעת, בפרק הזמן שמחתימת החוזה ועד 11 בינואר, כפי שעשתה חדשות לבקרים, ממועד זה ואילך. ה"שתיקה", עד מועד זה, מלמדת, כי אין ולא היו בפי הנתבעת טענות כלפי התובעת על כי לא החלה עבודתה בזמן.

9. זקפתי לחובת הנתבעת בין היתר את העובדה כי לא הציגה את יומן העבודה שניהלה ביחס לביצוע עבודות השלד. בהקשר זה אזכיר את טענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו (סעיף 89) כי "בתצהירי התובעת אין ולו חלקיק איזכור לטענה כי הנתבעת היא זו שגרמה לאיחור במסירת הנכס, ואם היתה הנתבעת מעלה על דעתה כי תועלה, לפתע, טענה כה מופרכת, היתה מצרפת מסמכים רלוונטיים אשר ברשותה, ביניהם יומן העבודה שניהלה הנתבעת, במלואו". טענה זו תמוהה ביותר. הטענה כי הנתבעת היא זו שגרמה לאיחור בביצוע עבודות התובעת מופיעה בתצהירי התובעת לא רק ב"חלקיק איזכור", אלא בשורה של סעיפים ברורים ומפורשים (ר' לדוגמה סעיפים 9, 36, 37, 38, 39, 40, 56, 61 לתצהיר מר מאירי, וסעיפים 8, 33, 34, 35, 36, 37, 44 לתצהיר מר גולצמן). איש לא מנע מן הנתבעת, לאחר שהועלתה טענה כביכול מפתיעה זו, לבקש להגיש ראיות מטעמה בסוגיה זו, כגון - יומן העבודה שנוהל על ידה. מסיכומי הנתבעת (סעיף 89) אני למד כי בידי הנתבעת אכן מצוי יומן העבודה שנוהל על ידה, אולם היא נמנעה, בלא כל הסבר קביל, מלהגישו או לבקש להגישו כראיה, ואין לי אלא להסיק מכך כי יומן העבודה של הנתבעת (לו הוגש כראיה) היה תומך בטענת התובעת בענין מועד סיום עבודות השלד.
10. טענה נוספת של הנתבעת בסיכומיה היא כי בחוזה בין הצדדים נקבע סעיף לפיו "בחתמו על חוזה זה מצהיר הקבלן, שקודם לחתימת החוזה ביקר באתר הבניה, בדק את מקום ביצוע העבודות, עיין בכל התוכניות, בירר את כל הנתונים הקשורים בביצוע עבודות הגמר, ולאחר בדיקה מדוקדקת של כל האמור לעיל נתברר לו, שכל המידע הדרוש לו לצורך ביצוע העבודות נהיר לו ובידו לבצע את העבודות". מסעיף זה לומד ב"כ הנתבעת, כי בעת חתימת החוזה, עבודות השלד כבר הושלמו, והאתר היה ערוך ומוכן לתחילת עבודות הגמר ע"י התובעת, ואין לשעות לכל טענה בדבר שלדי בתים, שלא היו גמורים. אינני מקבל טענה זו כלל. כל שנאמר בסעיף הנ"ל שבחוזה הוא, כי התובעת בדקה את כל המידע והנתונים הדרושים לה לצורך ביצוע העבודות, וכי, לאחר שבדקה זאת, היא מצהירה כי, אכן, ביכולתה לבצע את העבודות עליהן התחייבה. הא ותו לא. אין בסעיף דבר וחצי דבר ממה שב"כ הנתבעת מנסה לקרוא לתוכו. אדרבה, מן החוזה (סעיף 6) עולה כמעט במפורש כי עבודות השלד, בעת חתימת החוזה, טרם הושלמו, שאם לא כן, לא היה נאמר בסעיף 6: "והכל לפי התקדמות גמר עבודות השלד".

האם סיפקה הנתבעת ובמועד את כל חומרי הגלם
11. עד כאן קבעתי כי התובעת החלה את העבודות בתחילת ינואר 2001, וכי תחילת העבודות במועד זה לא היתה באשמתה, אלא בשל איחור הנתבעת בגמר עבודות השלד.
כיון שהעבודות החלו, בפועל, בינואר, הן אמורות היו להסתיים עד סוף מאי 2001 (חמשה חודשים) (ור' גם מוצג נ/3 - "גמר כל העבודות - עד 31/5/01").
בפועל, בתאריך 17/6/01 או בסמוך לכך הפסיקה הנתבעת את עבודת התובעת באתר (לא מסיבות התלויות בתובעת) (פרו', עמ' 9, ש' 11-12, עמ' 21, ש' 5).
מסוף חודש מאי ועד מחצית חודש יוני חלפו כשבועיים ימים, וזוהי, לכאורה, תקופת הפיגור בעבודת התובעת. אולם התובעת טוענת כי לא ניתן לה לסיים העבודה כולה בתוך חמשה חודשים, כפי שהתחייבה בחוזה, הואיל והנתבעת לא סיפקה לה את כל חומרי הגלם הדרושים (כפי התחייבותה בסעיף 5(א) לחוזה), או סיפקה אותם באיחור, או סיפקה חומרי גלם באיכות ירודה ביותר, דבר שאילץ את התובעת לא אחת להפסיק את העבודה.

12. אני מקבל טענה זו של התובעת. התובעת, ביום 25/3/01, מודיעה לנתבעת (נספח ה' לתצהיר התובעת) כי הוסיפה כמות גדולה מאד של עובדים (4 עובדי טיח, 7 עובדי ריצוף, 2-3 צבעים).
באשר לטענה בדבר אי אספקת חומרי גלם, טענה זו שבה והועלתה ע"י התובעת בהודעות פקס ששיגרה אל הנתבעת החל מיום 2/4/01 ואילך. כך, ביום 2/4/01 מודיעה התובעת לנתבעת כי לא סופק הריצוף, וכי העיכובים באספקת הריצוף אינם מאפשרים לה לעמוד בלוח הזמנים המוסכם (נספח י"ב 1 לתצהיר התובעת). על הודעה זו לא באה תגובה מעם הנתבעת.
ביום 8/5/01 מודיעה הנתבעת לתובעת כי יש לסיים באופן דחוף ביותר את עבודות הטיח, הצבע, הריצוף, בבית 31/6. התובעת משיבה לנתבעת, בו ביום, בפקס, כי העבודות הללו לא בוצעו עקב אי אספקת חול ומלט, שהיו אמורים להיות מסופקים לאתר ע"י הנתבעת. הנתבעת משגרת למחרת (9/5/01) פקס תגובה אל התובעת, ובו היא מציינת כי "יש חומרים בחלקה 31/6 כל הדרוש לביצוע העבודה", אולם "באותה נשימה" היא כותבת כי אם חסרים חומרים, הרי "יש חומרים בחלקה 17, שזה מרחק של 50 מטר ואני אישית (דוד טל
- צ' ד') מוכן לספק באוטו שלי את מה שחסר, אז בלי תירוצים". גם על הפקס הזה מגיבה התובעת, בו ביום, וכותבת בהודעת פקס מפורטת מהם בדיוק החומרים החסרים, המעכבים את המשך העבודה (נספח י"ב 3 לתצהיר התובעת).
אחרי הודעת פקס זו (עליה לא באה תגובה של הנתבעת) חלה "הפוגה" של כחודש ימים, וביום 5/6/01 מחדשים הצדדים את "מלחמת הפקסים", כאשר הנתבעת מודיעה לתובעת, בתאריך זה, כי התובעת אינה עומדת בלוח הזמנים, ואילו התובעת משיבה לה, בו ביום, כי בפיה "טענות רבות בנושא קידום העבודה ואספקת החומרים, אשר יסוכמו בפגישה היות וחברתנו מחזיקה עובדים רבים באתר".
המכתב האחרון בענין זה הוא מכתב של הנתבעת מיום 11/6/01, בו הינה דורשת מאת התובעת לקדם את עבודות הריצוף בבית פלוני, ולתגבר את צוותי העבודה של התובעת "כדי שהעבודה תזרום ונוכל לראות את התוצאות בשטח". מכתב אחרון זה (שהוא היחיד, בחילופי פקסים אלה, שנשלח מודפס, ובחתימה רשמית של מנהל הנתבעת) נשלח ע"י הנתבעת לדעתי אך מתוך "הכנה לבאות" (קרי, כדי להכין את הקרקע להעלאת טענות בביהמ"ש בסוגיית האיחור). זאת אני למד (בנוסף לאמור לעיל) מן העובדה שמכתב זה נשלח יום למחרת היום שבו הודיעה הנתבעת לתובעת כי לא תוכל לפרוע את אחד השיקים שמסרה לה, בסך 58,500₪ (ר' סעיף 28 לתצהיר התובעת), כמו גם מן העובדה שהמכתב נשלח ימים ספורים לפני שהנתבעת עזבה בכלל את האתר.

13. מסקירת התכתובת שהוחלפה בין הצדדים "בזמן אמת" אני למד כי אכן היתה בעיה באספקת חומרי גלם ע"י הנתבעת לאתר. (ואפנה גם למכתב התובעת אל הנתבעת מיום 14/8/01, נספח י"ד, שבו מופיע פירוט יומי של הבעיות הללו).
אני קובע אפוא כי הפיגור, של כשבועיים ימים (מסוף מאי ועד מחצית יוני 2001), לא נגרם באשמת התובעת, אלא בשל אי אספקת חומרי גלם ע"י הנתבעת, או אי אספקתם בזמן, הכל כמתואר בפירוט בסעיף 38 לתצהיר העדות של אביב מאירי
, מנהל התובעת.

הטענה כי העבודה לא היתה גמורה, כשנותק הקשר בין הצדדים
14. יצוין כי בתאריך 17/6/01 (מועד בו עזבה הנתבעת את עבודתה באתר, והפסיקה את עבודת התובעת) טרם הושלמה עבודתה של התובעת. נדרש היה פרק זמן נוסף, קצר, להשלמת כל העבודה כולה. אם דרישת הנתבעת לפיצוי מוסכם בגין איחור מתייחסת לפרק הזמן הזה (הדבר אינו ברור), הרי אני בספק אם ניתן להעלות דרישה כזאת מקום שעבודתה של התובעת הופסקה טרם סיומה (ויודגש שוב: אין כל טענה כי עבודת התובעת הופסקה בשל סיבות התלויות בה). מכל מקום, אין די בהעלאת טענה סתמית, בתצהיר הנתבעת (סעיף 20), כי התובעת היתה, במועד זה, בפיגור של חודשיים וחצי. היה על הנתבעת לפרט מה היה השלב שהתובעת הגיעה אליו (ביום הפסקת עבודתה) בכל בית ובית, מה בוצע ומה טרם בוצע בכל בית, וכמה זמן נותר להשלמת עבודת התובעת בכל בית. הדבר לא נעשה. הנתבעת הסתפקה בהפרחת טענה כללית וסתמית בדבר "פיגור של חודשיים וחצי". בכך לא הרימה את הנטל המוטל עליה כדי שתתקבל טענת קיזוז כנגד תביעה שיטרית.

15. אעיר גם, כי כאשר ישבו הצדדים יחדיו על חשבון חלקי מצטבר מס' 8 שהגישה התובעת (חשבון זה היה החשבון האחרון שהוגש, והצדדים ישבו עליו לאחר שכבר הודע לתובעת על הפסקת עבודתה באתר), העיר מנהל הנתבעת את הערותיו, ואישר סכומים נכבדים ביותר מן החשבון, מבלי שציין כי יש לנכות או לקזז סכום כלשהו, בגין איחור בביצוע העבודות. כך נהג מנהל הנתבעת גם כאשר ערך (גם זאת - לאחר ההודעה על הפסקת העבודה) את חישוביו שלו ביחס לסכומים המגיעים, לשיטתו, לתובעת (נספח י"ג לתצהיר התובעת), וגם כאן - לא ניכה ולא קיזז כל סכום בגין האיחור הנטען בביצוע העבודות. אם אמנם נכונה טענת הנתבעת בדבר איחור כה ניכר בביצוע העבודות, כיצד זה אישרה לתובעת (לאחר ניתוק הקשר ביניהן) סכומים כה נכבדים לתשלום?

16. סיכום כל האמור לעיל הוא, שאינני מקבל את טענת הנתבעת בדבר האיחור, באשמת התובעת, בביצוע העבודות, ולחלופין, הנתבעת לא הוכיחה את תקופת האיחור, ואין כל דרך "להעריך" את תקופת האיחור על דרך הסתם. אינני מקבל אפוא את הטענה בדבר קיזוז פיצויים מוסכמים מראש עפ"י סעיף 23 לחוזה, מסכום השיקים נשוא התובענה.

הטענה בדבר ליקויים ונזקים בבניה
17. אל יתר טענות הנתבעת ניתן יהיה להתייחס ביתר קיצור.
טענה אחת שבפי הנתבעת היא, כי התובעת גרמה לנזקים וליקויים רבים בעבודתה, וכי הנתבעת ביצעה תיקונים של כל הליקויים הללו, בעלות של 39,429₪, הכל כמפורט בסעיף 21 לתצהיר העדות של מנהל הנתבעת.

18. ביחס לטענה זו אציין, ראשית, כי הנתבעת כלל לא הוכיחה את עצם קיומם של כל אותם ליקויים ונזקים נטענים. התובעת התייחסה בתצהירה (סעיף 57) באופן מפורט לטענות הנתבעת בענין זה, והשיבה עליהן אחת לאחת. העד מטעם הנתבעת, אמרה מופיד, העיד כי לאחר שביצעו, הוא ואחיו, לפי הזמנת התובעת, ועל חשבונה, את כל עבודות התיקונים שנדרשו, הצליחו הם להביא את הפרויקט למצב שבו איכות העבודה היא סבירה (סעיף 6 לתצהירו). כיצד מתיישבת עדות זו, של עד מטעם הנתבעת, עם טענת הנתבעת כי נותרו ליקויים בסדר גודל של כ-40,000₪? הנתבעת לא הגישה, כמקובל, חוות דעת של מומחה להוכחת הליקויים שהיא טוענת להם (או, לכל הפחות, תצלומים מהשטח). היא הגישה חלק בלבד מתוך חוות דעת הנדסית, שבתים בפרדס שלחה אל הנתבעת, ואשר הנתבעת ככל הנראה לא שלחה אותה אל התובעת (פרו', עמ' 9, ש' 9-10). מכל מקום, חווה"ד הנ"ל נערכה נכון לתאריך 13/2/01, היינו, כארבעה חודשים לפני שהתובעת הפסיקה את עבודתה באתר. ולבסוף, ביום 9/10/03 ניתנה החלטה בתיק זה, ע"י כב' השופטת מני גור, כי אותו מסמך מוגש רק להוכחת העובדה כי היו טענות על ליקוייים, ולא כראיה לעצם הליקויים עצמם.

19. ב"כ הנתבעת טוען בסיכומיו (עמ' 7) כי ההסכם נ/2 והנספח לו נ/3 מהווים ראיה לכך שעבודת התובעת היתה טעונה תיקונים, וכן כי ההסכם הזה מהווה התחייבות של התובעת כלפי הנתבעת לביצוע התיקונים הללו.
טענה זו תמוהה. מדובר בהסכם שנחתם בין התובעת לבין קבלן הצבע מטעמה. הנתבעת כלל ועיקר אינה צד להסכם זה, ואין כל דרך ללמוד ממנו את שמנסה ב"כ הנתבעת ללמוד ממנו (בכדי לקצר, אפנה בנקודה זו לטענותיה הנכונות של התובעת בעמ' 28 לסיכומיה).

20. ויצוין, גם בהקשר לטענת הליקויים, כי אם אמנם כטענת הנתבעת כן הוא, היינו כי נותרו ליקויים בסדר גודל של כ-40,000₪, לא ברור כיצד זה אישר מנהל הנתבעת סכומים נכבדים לתשלום (ר' פיסקה 15לעיל), מבלי שקיזז מן החשבון את עלות תיקון הליקויים. אזכיר גם, כי השיקים נשוא התביעה לא חוללו בשל הוראת ביטול, אלא בשל חוסר כיסוי מספיק בחשבון, בשיק הראשון, ובשל העדר חתימות לצד התיקונים, בשיק השני.

21. אף לו הוכיחה הנתבעת את קיום הליקויים, אין חולק כי היא מעולם לא נתנה לתובעת "רשימת תיקונים שעליה לבצע בעבודות" (כפי שהיה עליה לעשות בהתאם להוראות סעיף 15(ב) לחוזה שבין הצדדים), ולא נתנה לתובעת מעולם הזדמנות לתקן בעצמה את הטעון תיקון (וראה סעיף 3(ב)(1) לחוק חוזה קבלנות תשל"ד-1974).

22. מלבד העובדה שהנתבעת לא הוכיחה דבר קיומם של הליקויים הנטענים (ומי גרם להם), היא גם לא הוכיחה כי תיקנה אותם (וראה פיסקה 68.5 לסיכומי התובעת), ולבטח לא הוכיחה, אף לא בקירוב, את עלות התיקונים. וכך אמר מנהל הנתבעת בחקירתו בנקודה זו -
"ש. אתה עובד עם חשבוניות?
ת. תמיד.
ש. אתה יכול להראות לי חשבונית על תיקון ופירוק ספי חלונות בבית 17/4 ב'?
ת. זה נעשה על ידי עובדים שלי. לא על ידי קבלן חוץ.
ש. אתה יכול להראות לי חשבונית של הריצוף בבית 17/3 ב'?
ת. אני לא יכול היום פה להראות חשבונית.
ש. אתה יכול להוציא חשבונית על איזה מהסכומים בתצהיר שלך שאתה טוען שהוצאת?
ת. צירפנו לכם ריכוז של הנהלת חשבונות, שהן חשבוניות לכל דבר.
ש. תפנה אותי לחשבונית שאתה טוען שצירפת.
ת. אין את זה כאן.
ש. כשאתה אומר אין כאן חשבונית אתה מתכוון לכל הסכומים בתצהיר שלך?
ת. אין לי חשבונית. צירפנו ואין לי מעבר לזה".
(פרו', עמ' 8, ש' 21-32).
למותר לציין כי הנתבעת (בניגוד לעדות הנ"ל) לא צירפה חשבוניות, ולא ריכוז הנהלת חשבונות, ולא כל מסמך אחר המוכיח כי הוציאה סכום כלשהו בגין תיקון הליקויים הנטענים בעבודת התובעת.

23. לסיכום ענין זה, אני דוחה את הטענה בדבר קיזוז סך של 39,429₪ בגין ליקויים בעבודת התובעת.

טענת חוב בגין דירה שהנתבעת העמידה לרשות התובעת
24. טענת הקיזוז הבאה נוגעת לחוב שהנתבעת טוענת כי התובעת חבה לה בשל הלנת פועלים של התובעת בדירה שהנתבעת העמידה לרשותם. הטענה היא כי היה על התובעת להעמיד קרוואנים עבור לינת עובדיה באתר, אולם היא לא עשתה כן, והנתבעת העמידה לרשותם דירה, וסוכם בין הצדדים, כי התובעת תשלם לנתבעת בעבור הדירה דמי שכירות בסך 600 דולר לחודש, וכן את הארנונה.

25. בענין זה אציין, ראשית, כי הוכח שהתובעת דאגה לכך והציבה קרוואן באתר, ללינת הפועלים, אולם נאלצה לסלקו מן המקום עפ"י דרישת העירייה (פרו', עמ' 20, ש' 16-20, וכן עמ' 14). (אעיר כי הנתבעת טוענת בסיכומיה (סע' 63) כי התובעת לא הציבה קרוואן, ובאותו עמוד (סע' 70) טוענת היא, כי התובעת כן הציבה קרוואן).

26. מכל מקום, באשר לטענת מנהל הנתבעת כי סוכם על תשלום דמי שכירות (וארנונה) לנתבעת, אין על כך בדל של ראיה בכתב, ולא ראיתי כל סיבה להעדיף בנקודה זו את עדותו של מנהל הנתבעת (שהנטל עליה), על פני עדותם הנוגדת של מנהל התובעת (סעיף 58 לתצהירו) ושל מר גולצמן (סעיף 46 לתצהירו, וכן פרו' עמ' 20, ש' 16, ש' 20-22), ומה גם שמרבית התקופה התגוררו גם פועליה של הנתבעת באותה דירה (סע' 58 לתצהיר מאירי, וסעיף 46 לתצהיר גולצמן). ולבסוף - לו באמת היה חוב דמי שכירות וחוב ארנונה כלפי הנתבעת, בסך כולל של כ-30,000₪ כטענתה, האם היה מנהל הנתבעת מאשר לתובעת סכומי כסף נכבדים לתשלום, מבלי לקזז חוב זה?

27. גם הטענה בדבר נזקים בסך 5,000₪ שגרמו עובדי התובעת בדירה הנ"ל אינה ראויה להתייחסות שונה מקודמתה. אין שמץ של הוכחה לטענה זו, ואין לי כל סיבה להעדיף בענין זה את עדותו של מנהל הנתבעת (סע' 23 לתצהירו) על פני עדותם של מנהל התובעת (סעיף 60) ומר גולצמן (סעיף 48) לפיה, עם עזיבת הפועלים את הדירה, בדק אותה מר טל, ונכח כי הינה במצב תקין (ור' פיסקאות 73-74 לסיכומי התובעת).

טענות קיזוז נוספות
28. מוסיפה הנתבעת וטוענת כי, בעל נכס, שבנה בית אחר, והיה מעונין להתקשר עם הנתבעת בחוזה לביצוע עבודות גמר, ביטל זאת, בשל עבודת התובעת, שלא בוצעה במועד, והיתה ברמה ירודה. לפיכך נמנע ממנה רווח של 25,000₪.
גם זו טענה שאין כל ראיה להוכחתה. לא צוין מי הוא אותו בעל נכס, לא הוגש תצהיר מטעמו, לא צורפה טיוטת ההסכם עמו, לא הוצג כיצד ועל סמך מה חושב הרווח הנמנע של 25,000₪.

29. הוא הדין באשר לטענת הנתבעת בדבר פגיעה בשמה הטוב, נזק המוערך על ידה בסך של 50,000₪. גם זו טענה בעלמא, שלא הוכחה, ואסתפק בהפניה לאמור בפיסקה 94.2 לסיכומי התובעת.

30. והערה אחרונה בנושא זה: לו היה ממש בטענות הקיזוז שמעלה הנתבעת, ואשר מסתכמות לשיטתה בכך שהתובעת חבה לה סך של לא פחות מ-183,000₪, האם היתה הנתבעת נמנעת מלהגיש תביעה על סכום כה נכבד שהתובעת חבה לה לטענתה?

31. סיכומו של דבר, אני דוחה את כל טענות הקיזוז כנגד השיקים נשוא התובענה.

סכום החוב
32. ביחס לסכום החוב, הנתבעת עצמה מודה, בתצהיר מטעמה, כי הסכום הנכון של החוב לשיטתה הוא 111,896₪ (סעיף 27 לתצהיר), ומסופקני אם יש מקום להיכנס לדיון בענין ההפרש הקטן בין הסכום הזה לבין סכום השיקים נשוא התביעה.
אתייחס לכך בכל אופן, בקיצור רב.
הנתבעת טוענת בתצהירה (סעיף 27) כי סה"כ הסכומים שהיא אישרה לתובעת לתשלום מסתכמים ב-292,075₪. אולם עיון בחשבון חלקי מצטבר מס' 8 (שהוא למעשה החשבון הסופי, פרו', עמ' 21, ש' 6-7), מראה כי מנהל הנתבעת, בכתב ידו (פרו', עמ' 7, ש' 14, ועמ' 8, ש' 2) אישר למעשה סכום כולל של 345,226₪. הוא אישר בעדותו בתחילה כי הסכומים שרשם בחשבונות החלקיים הללו משקפים את מה שמגיע לתובעת לפי שיטתו (פרו', עמ' 5, ש' 1-3), אך אח"כ חזר בו וטען כי הסכום המצטבר שהוא עצמו אישר הוא "בפירוש לא" הסכום המגיע לתובעת עד אותו מועד (פרו' עמ' 7, ש' 21-22), שכן, "החשבונות נשלחו ללא כל קשר למציאות, וגם בהערות שאני מעיר לגבי הדפים הם לא בהכרח החשבון שמגיע לו בפועל בו זמנית... קידמתי תשלומים בכדי שהוא יוכל לקדם לי את תהליך העבודה ולתגבר את האנשים" (עמ' 7, ש' 25-30). לעומתו העיד מנהל העבודה כי "החשבון שאני מגיש זה בדיוק לפי מה שעשינו", וכי "כל חשבון מוגש לפי מה שבוצע בשטח" (עמ' 20, ש' 26, ש' 30). מכל מקום, אף בהנחה שנכונה הטענה כי התובעת שלחה חשבונות "שלא קשורים בכלל לתוצאות בשטח" (כטענת מנהל הנתבעת), הרי בלתי מתקבלת על הדעת לחלוטין טענת מנהל הנתבעת כי הסכומים שהוא עצמו רשם ותיקן בכתב ידו לאחר שבדק את חשבונותיה של התובעת, אף הם אינם משקפים את הסכום שלדעתו מגיע לתובעת. אני סבור אפוא כי מנהל הנתבעת אישר סך של 345,226₪, סכום המשקף, לדעת הנתבעת, את המגיע לתובעת. ואם מן הסכום הזה נפחית סך 180,179₪ שהנתבעת שילמה (סע' 27 לתצהירה), כי אז היתרה לתשלום לתובעת היא 165,047₪, היינו, יותר מסכום השיקים נשוא התביעות שבפני
י.
(אגב - הסך הנ"ל מתאים, כמעט בדיוק של שקל, לסכום המגיע לתובעת, לפי חישובו של מנהל הנתבעת, במסמך שהוגש כנספח י"ג לתצהיר התובעת (165,400₪), אולם זאת הערתי רק במאמר מוסגר ובין סוגריים, הואיל ומנהל הנתבעת העיד כי נספח י"ג אינו בכתב ידו ואין הוא מכירו: פרו', עמ' 8, ש' 14-20).

השיק האישי
33. נותרה שאלת השיק האישי של הנתבע 2 לפקודת התובע 2 (ת/7) (צילום השיק וגב השיק מצוי בתיק בש"א 2897/01). ואלה הן קורותיו של השיק הזה, עפ"י גירסאות שני הצדדים:
לגירסת הנתבעת, היא מסרה לתובעת שיק שלה בסך 58,500₪, דחוי ליום 15/6/01. מאחר ששיק גדול של בתים בפרדס לפקודת הנתבעת חולל, ביקש טל ממאירי כי התובעת תמתין עם הפקדת השיק של הנתבעת בבנק, או - לגירסת מאירי - הודיע לו טל כי השיק הנ"ל יחולל, הואיל ואין ביכולת הנתבעת לכבדו. לגירסת הנתבעת, מאירי הסכים לעכב הפקדת השיק בבנק, אך מאחר שהשיקים של הנתבעת שימשו כבטחונות בחשבון הבנק של התובעת, חשש מאירי כי אי הפקדת השיק תגרום לתובעת בעיה בבנק שלה, אשר לא יראה את השיקים של הנתבעת כשיקים טובים. על כן הוסכם בין הצדדים כי, על מנת שהשיק של הנתבעת יופקד, ויכובד, יפקיד מאירי, במקביל, במזומן, את אותו סכום של השיק בחשבונה של הנתבעת. אולם מאירי הפעיל על טל, לטענתו, לחץ גדול מאד, בכדי שיעמיד לו בטוחה לסך הנ"ל שהוא (מאירי) מעביר מכספו הפרטי לחשבונה של הנתבעת, ובלית ברירה, הוסכם כי טל יתן שיק באותו סכום מחשבונו הפרטי לפקודת מאירי.
לגירסת התובעת, לאחר שהודע לה כי השיק של הנתבעת ליום 15/6/01 יחולל, הרי לאור הפצרותיו של טל, ועל מנת למנוע מצב ששיקים של הנתבעת, שהתובעת מפקידה בחשבונה, "חוזרים" (דבר העלול לפגוע במסגרת האשראי של התובעת בבנק), הסכים מאירי להלוות לטל אישית סך של 58,500₪ מכספו הפרטי (סכום שלבקשת טל, הועבר לחשבון הנתבעת), וזאת כנגד שיק אישי של טל באותו סכום לפקודת מאירי.

34. אלה הן גירסאות שני הצדדים, בענין השיק האישי. לעניות דעתי, בין אם דובר ביניהם על "הלוואה", ובין אם לאו, מוסכם על הכל כי מדובר בשיק שהנתבע 2 נתן לתובע 2 כבטחון להשבת סכום שהתובע 2, מכספו הפרטי, העביר, לפי בקשת טל, לחשבון הנתבעת (ואין טענה כי הגיע לנתבעת סכום כלשהו מהתובעת). הסכום אכן הועבר במזומן ע"י מאירי לחשבונה של הנתבעת, וטל נתן למאירי בתחילה שיק של אשתו, ואח"כ החליפו בשיק אישי שלו, דחוי לתאריך 10/7/01. במקביל חתם טל על כתב התחייבות לשלם למאירי את הסך הנ"ל בשיק פרטי שלו לתאריך 10/7/01, וכי באם השיק לא ייפרע, ישלם קנס בסך של 25,000₪ בנוסף לסכום החוב של 58,500₪. בשלב מאוחר יותר נמחק תאריך השיק 10/7/01, ובמקום תאריך זה נכתב תאריך 5/8/01, אולם בשל העדר חתימות בצד התיקון, סירב הבנק לכבד את השיק.

טענת לחץ וכפיה
35. אחר שפירטתי כל זאת, נשאלת השאלה מהי טענת ההגנה של טל כלפי התביעה לפרעונו של השיק האישי שנתן למאירי?
אם הטענה היא כי השיק ניתן "תחת לחץ כבד שהפעיל עלי אביב, כולל איומים" (סעיף 17 לתצהיר העדות של טל), הרי הטענה, בצורה הכללית והסתמית בה נטענה בתצהיר טל, היא חסרת ערך. היא חסרת ערך במקרה רגיל של תביעה עפ"י שיק, ובייחוד במקרה כמו כאן, שבו השיק "מחוזק" במסמך נוסף בכתב, בחתימת הנתבע. יודגש כי תיאוריו של טל בתצהירו (סע' 29-31) מתייחסים לאיומים ולחצים שהופעלו כלפיו, לטענתו, ע"י מאירי, בתאריכים 17/7/01 (ר' נספח 10), 22/7/01, 24/7/01, כלומר, לאחר מתן השיק (השיק ניתן ביום 17/6/01). כך גם עדותו כי מחיקת התאריך 10/7/01 בשיק וכתיבת התאריך 5/8/01, נעשתה בלחץ של שלושה בריונים שעמדו מולו והפעילו עליו לחץ (פרו', עמ' 10, ש' 15-17) אף היא אינה מתייחסת לכפייה במתן השיק, אלא לאירוע שאירע (אם אירע) לאחר נתינתו. לגופו של ענין, אין זה מתקבל על הדעת כי מאירי שלח בריונים על מנת לכפות על טל לדחות את תאריך השיק. אני מעדיף את גירסת מאירי (סעיף 63 לתצהירו) כי טל הוא ששינה על דעת עצמו את תאריך השיק, ואף קשקש עליו, ללא אישורו של מאירי, וכי מאירי דרש כי טל יחתום ליד השינויים שהכניס ללא רשותו, אך טל סירב לחתום, ובכך נסתיימה פגישתם, ומאירי הודיע כי ייפגשו בבית המשפט.
לסיכום נקודה זו, אם טענת ההגנה היא כי השיק נמסר תחת לחץ וכפיה, אינני מקבל טענה זו.

טענת העדר עילת תביעה עפ"י השיק האישי
36. טענת הגנה נוספת בנוגע לשיק האישי היא, שהסך של 58,500₪ הועבר לטל בהעברה בנקאית לא מחשבונו הפרטי של מאירי, אלא מחשבונו של צד שלישי - חברת סנאבי סחר ושיווק בע"מ. השיק האישי לא הופקד כלל בחשבונו של מאירי, אלא הוסב ע"י מאירי לחברת סנאבי, וחולל בחשבונה של זו. לכן, היה על מאירי להוכיח כי השיק שמסר לסנאבי אכן נפרע בחשבונה, וזאת בכדי ליצור יריבות בינו לבין הנתבעת. משלא עשה כן, לא נולדה למאירי עילת תביעה שיטרית כנגד טל בגין השיק האישי (ר' פיסקאות 112, 113 לסיכומי הנתבעים).

37. אודה על האמת, לא ירדתי לסוף דעתו של ב"כ הנתבעים בטענתו זו. היריבות בין מאירי לבין טל בגין השיק האישי קיימת מעצם היות מאירי אוחז השיק, ולא נדרש דבר מעבר לכך. השיק נמשך לפקודת מאירי; מאירי הסב אותו לחברת סנאבי; סנאבי הסבה אותו "על החלק", ועל כן מדובר בשטר בר פרעון למוכ"ז (ר' סעיף 33(א) וסעיף 7(ג) לפקודת השטרות); שטר כזה סיחורו במסירה (סעיף 30(ב) לפקודת השטרות); וחברת סנאבי מסרה אותו בחזרה לידי מאירי, שהוא "האוחז" (סעיף 1 לפקודת השטרות) (ור' זוסמן, "דיני שטרות", מהד' 6, עמ' 204, על האפשרות לסחר שטר בחזרה לידי אוחז קודם, סיחור העושה אותו לאוחז, והעובדה שכבר אחז את השטר בעבר, אינה גורעת מזכותו).

38. אינני נכנס כלל ועיקר לשאלה האם התוספת, בכתב ההתחייבות, בדבר תשלום קנס בסך 25,000₪, הוספה בהסכמת הנתבע, אם לאו, שכן, שאלה זו אינה רלוונטית לתובענה שבפני
י.

על אובדן השיקים המקוריים
39. ביחס לעובדה כי השיקים המקוריים אינם בנמצא, אכן, ייצוגם של התובעים בתיקים אלה הוחלף מספר פעמים (בתחילה עו"ד ליפא מאיר, אח"כ עו"ד רון מיור, ואח"כ עוה"ד הנוכחיים), וככל הנראה אבדו השיקים המקוריים במהלך ההעברות הללו (ר' הודעת ב"כ התובעת על כך, מיום 25/12/03), עם זאת, אין ספק כי השיקים המקוריים הוצגו בעת פתיחת תיקי ההוצל"פ, שאם לא כן, לא היתה לשכת ההוצל"פ פותחת את התיקים (תקנה 104(א)(1) ותקנה 104(ב) לתקנות ההוצאה לפועל התש"ם-1979). כמו כן, אני מקבל את הנטען בפיסקה 130 לסיכומי התובעים, כי דבר קיומם של השיקים, תוכנם, סכומם, והעובדה שהתובעים הם האוחזים בשיקים, אינו שנוי כלל במחלוקת בין הצדדים. עם זאת, בשל העדר השיקים המקוריים, אתן הוראות כמתחייב עפ"י סעיף 70 לפקודת השטרות.

סיכום
40. (א) אני מקבל את שתי התביעות.

(ב) אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת 1 את סכום החוב בתיק הוצל"פ 3-01-07795-26 בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,000₪ ומע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

(ג) אני מחייב את הנתבע 2 לשלם לתובע 2 את סכום החוב בתיק הוצל"פ 6-01-08153-26 בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,000₪ ומע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

(ד) בהתאם לסעיף 70 לפקודת השטרות אני מורה כי על התובע 2 להגיש לתיק ביהמ"ש, עם העתק לנתבעת 1 ולנתבע 2, כתב התחייבות אישית בחתימתו, בו יתחייב לשפות את הנתבעת 1 ו/או הנתבע 2, לפי הענין, במקרה שתוגש נגדם תביעה ע"י מאן דהוא עפ"י איזה מן השיקים (המקוריים) נשוא תובענה זו.

(ה) רק לאחר שיוגש כתב התחייבות כאמור, להנחת דעתי, ניתן יהיה לחדש ההליכים בתיקי ההוצל"פ, ולגבות את החוב הפסוק.
ניתן היום כ"א באב, תשס"ד (8 באוגוסט 2004( בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח

פסק דין
זה לב"כ הצדדים.

צבי דותן
, שופט

קלדנית:חיה י.








א בית משפט שלום 4295/02 מוטיב הנדסה ניהול וביצוע עבודות בניה תשתיות והשקעות בע"מ, אביב מאירי נ' קבוצת טל חברה לבניין בע"מ, דוד טל (פורסם ב-ֽ 08/08/2004)