פסקי דין על נצרים ניהול ויישום | פסקי דין על פינקל ישראל | פסקי דין על משה קול

2779/02 א     04/08/2004




א 2779/02 נצרים ניהול ויישום בע"מ , פינקל ישראל נ' משה קול





בתי המשפט
1
א 002779/02
בית משפט השלום ירושלים
4/08/2004

כב' השופטת אילתה זיסקינד

לפני
1. נצרים ניהול ויישום בע"מ

2. פינקל ישראל

בעניין:
התובעים
אייל שלמה וייל

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
משה קול


הנתבע
פסק דין
1. לפניי תביעה של חברה ומנהלה, שנתנו ייעוץ כלכלי רווחי בעניין בדיקת חשבונות הבנקים של הנתבע וחברותיו, בה מבקשים התובעים מהנתבע גילוי מסמכים של הסכם הפשרה שנערך בין הנתבע לבנק, לאחר מתן ייעוצם ולתשלום הכספים המגיעים להם מהנתבע בגין ייעוצם, עפ"י ההסכם שנערך בין הצדדים, כשסכום התביעה הינו 250,000 ₪.

2. התובעת 1 הנה חברה העוסקת בבדיקת חשבונות בנקים, חיוב וריבית ובביצוע עבודות כלכליות והתובע 2 הינו מנהלה.

3. ביום 18/10/1988 פנה הנתבע לתובעים וביקש לקבל את שירותיהם, בבדיקת חשבונות הבנק שלו ושל חברות בשליטתו, שהתנהלו בבנק הפועלים בירושלים.

4. בין הצדדים נחתם ביום 18.12.88 הסכם בו נקבע בין היתר כי הנתבע ישלם לתובעים 10% מתוך ההחזרים הכספיים ו/או טובות הנאה שיקבל מהבנק, כתוצאה מבדיקת חשבונות הבנק ע"י התובעים, ומסכום זה יופחתו סכומים שהנתבע שילם לתובעים כמקדמה בסך 10,000$ בשקלים, בגין עבודת הבדיקה הכלכלית של חשבונות הבנק והקלדת הנתונים.

בהתאם להסכם, נמסרו לבדיקת התובעים 5 חשבונות בנק שונים של הנתבע.
טענות התובעים
5. התובעים מילאו את חלקם בהסכם ולאחר בדיקת חשבונות הנתבע, העבירו לנתבע, בין התאריכים 5/6/89 - 15/6/89 חמש חוות דעת של רו"ח יוסף כץ, המאשרות את ממצאי בדיקת חשבונות הבנקים שערכו התובעים לנתבע. עפ"י ממצאי הבדיקה נתגלו פערים משמעותיים מאד בפירוט חיוב וזיכוי הריבית (נספחים ג'2-ג'5 לכתב התביעה) בסכום כולל של 3,824,434.20 נכון ליום 31/12/88 ובסכום נוסף של 187,609.43 ₪ נכון ליום 30/6/89.
מחישוב שערכו התובעים עולה כי 10% מההפרשים הם סך של 2,604,853 ₪ נכון ליום 25/01/02, וזאת בהנחה שההפרשים שהופחתו ע"י הבנק תואמים את חוות הדעת שהוגשה.

6. לטענת התובעים, מיד עם קבלת חוות הדעת פנה הנתבע לערכאות המשפטיות והגיש לביהמ"ש המחוזי בירושלים תובענה כנגד בנק לאומי בת.א. 725/89, שהתבססה על חוות הדעת שערכו ומסרו לנתבע.
לאחר דיון בתביעה, ביום 15/11/93 קיבל בית המשפט בת.א. 725/89 את טענות הנתבע שהסתמכו על חוות הדעת שהוכנה ע"י התובעים לעניין שיעור העמלות הבנקאיות, שיעורי הריבית, "חור" במסגרת האשראי, ופדיון מוקדם של 3 תוכניות החסכון (ראה עמוד 50 סעיף 46 לפסה"ד שצורף כנספח ג' לכתב התביעה).

7. התובעים טוענים, כי בעקבות פסה"ד זכה הנתבע להפחתה משמעותית ביתרת חובו לבנק ו/או בטובת הנאה כספית אחרת וזאת כתוצאה ישירה מבדיקת חשבונות שערכו התובעים, אלא שהפחתה זו לא הופיע בגוף פסק הדין אלא בהסכם הפשרה שערך הבנק עם הנתבע, שלא היה בידי התובעים.

ואולם, הנתבע לא דיווח על זכייתו לתובעים ודבר הזכייה נודע להם אך באקראי, מספר שנים לאחר מתן פסק הדין. לכשנודע לתובעים דבר זכיותיהם פנו לנתבע וביקשוהו לקבל את הסכם הפשרה אליו הגיע עם הבנק, אך עד למועד הגשת התביעה, הנתבע לא נענה לבקשתם וגם לא שילם את הכספים שהתחייב לשלם להם עפ"י ההסכם שבין הצדדים.

8. מאחר והסכם הפשרה לא הגיע לידי התובעים, הם הגישו תביעתם על סכום משוער שהוא נמוך מ- 10% מהסך התיאורטי המשוערך, לו הם זכאים, ולכן ביקשו להותיר בידם את האפשרות לתקן את כתב התביעה עם קבלת הסכם הפשרה, ועתרו לגילוי הסכם הפשרה שנערך בין הבנק לנתבע.

9. במהלך הדיון בתיק זה אותר הסכם הפשרה והוגש על ידי הנתבע לבית המשפט. מתברר, כי הסכם הפשרה כולל הסדר בת.א. 725/98 (י-ם) הנ"ל ובנוסף לו בת.א. 115/90 (י-ם), ת.א. 116/90 (י-ם) ע.א. 68/94 (הערעור שכנגד) ותיק הוצל"פ 6060/90.

10. בתגובה להסכם הפשרה שהוגש, הגישו התובעים במסגרת תצהירי העדות מטעמם, בנוסף לתצהירו של מר ישראל פינקל, חוו"ד של תחשיב מאת רו"ח מר סלומון בחוות דעת מטעמו, שערך בדירה ומצא כי הנתבע נותר חייב לתובעים סך של 41,339 ₪ נכון ליום 04.04.95 ובשיערוך חוב זה בתוספת ריבית חובה הנהוגה בבנק מרכנתיל דיסקונט, סך של 168,006 ₪ נכון ליום 30.04.03.
חווה"ד של רו"ח אבי סלומון צורפה כנספח ח' לתצהירו של מר פינקל.

טענות הנתבע
11. הנתבע טוען כי התביעה התיישנה שכן מאז עריכת ההסכמים בין הצדדים, חלפו כ-14 שנים ולחילופין מיום מתן פסה"ד בת.א 725/89 חלפו 8 וחצי שנים. בנוסף טוען ב"כ הנתבע, כי מכיוון שחלפו כל כך הרבה שנים, אין ברשותו מסמכים מאותה תקופה ולכן אין ביכולתו להתגונן מפני התביעה.

12. עוד טוען הנתבע כי לאחר שחלפו 14 שנים מאז נערך ההסכם שבין הצדדים, אין ביכולתו לאשר עתה את המסמכים המשקפים את הסכמת הצדדים ואת המסמכים הנוספים שצורפו לכתב התביעה, שכן ייתכן שהם חסרים או שונים ממה שהוסכם עליו בזמנו בפועל.

13. הנתבע טוען כי בתקופה הרלוונטית הוא נקט בפעולות בנקאיות שונות, בהיקפים בנקאיים גבוהים, לרבות העברות מחשבון לחשבון, תוכניות חסכון, הלוואות שקליות ובמט"ח ובפעילות בניירות ערך ובתפ"סים. מעמדו הכלכלי בבנק היה איתן ופעילותו הבנקאית העניפה, זיכתה אותו במעמד של לקוח מכובד בבנק, שזכה להקלות ונהנה מהטבות ומיחסי אמון טובים עם הבנק, לאור היקף פעילותו הנרחבת בבנק בתחומים השונים.

14. לטענתו, התובע 2 פנה אליו במסע שכנוע אינטנסיבי אך רשלני ומטעה ובהבטחות כי יצליח בתביעות שיגיש נגד הבנק וכי מדובר ב"כסף בטוח", ביודעו על קיומה של בעית של טעות ברשת מחשבי הבנק, אשר באמצעות תוכנה של התובע 2 ניתן לשחזר את הטעויות ולתבוע את הפרש הכספים, בהבהירו כי רבים זכו בפסקי דין בהסתמך על ייעוצו. בדיעבד הסתבר לנתבע כי דברי התובע 2 היו רחוקים מהאמת וגרמו לנתבע נזקים אדירים.

15. הנתבע טוען, כי התובע נתן לו ייעוץ כושל שגרם לכניסתו לחובות יתרה גבוהים בכך שהמליץ בפני
ו שלא לשלם לבנק את יתרות החובה, שכן הגשת התביעה תביא אוטומטית למחיקתן, ובכך נתן לו עצה גרועה. בהסתמכו על אותה עצה, לא שילם הנתבע לבנק את יתרות החובה, למרות שהיה ביכולתו לעשות כן ולסגור את החובה בחשבונותיו, אלא הגיש תביעה כנגד הבנק ועד שזו נתבררה גדלו והתעצמו יתרות החובה.
עצות התובע 2 הוליכוהו שולל, ותוצאותיהן הביאוהו לסף פשיטת רגל ולפגיעה בשמו הטוב בבנק, ובמקום יתרת חובה של 400,000 ₪ בלבד שהם כ-235,000$ (כעולה מחוות דעת התובעים), הוא נאלץ לשלם לבנק בסוף ההליכים המשפטיים כ - 1,000,000$.

16. הנתבע טוען כי התובע לא עמד בתנאי ההסכם, שכן הוגשו חוות דעת על 3 חשבונות בנקים בלבד וגם זאת כעבור 6 חודשים, כשבהסכם דובר על 45 יום בלבד, בנוסף, אין בסיס לטענה כי פסה"ד שניתן ב-93 מתבסס על חוות הדעת מטעם התובעים וכי חוות דעת התובעים התקבלה על ידי ביהמ"ש. אמנם, למיטב זכרונו כתב התביעה הוגש עקב שכנועם וייעוצם של התובעים, אך תוצאותיו גרמו לנתבע לנזקים אדירים, וזאת לאחר ששילם לתובעים 10,000$ + מע"מ על פי ההסכם. החל התובע 2 להתחמק מפניות הנתבע אליו, שטען כי הולך שולל ע"י התובע 2.

17. בנוסף טוענן הנתבע כי חוות הדעת מטעם התובעים, לא סייעו כלל לנתבע בהליך המשפטי שהגיש, הן משום שהתובע 2 והרו"ח מטעמו, לא טרחו להעיד על חוות הדעת של הנתבע, והן משום שהתובע 2 עצמו התחמק כל הזמן מפניות הנתבע אליו, בידעו כנראה כי בעצותיו הלקויות הוליך שולל את הנתבע. מכל מקום פסק הדין אף לא מאזכר ברמז את חוות דעתם של התובעים ואין כל קשר בין חוות הדעת שהוגשו מטעם נתבע לבין פסק הדין. התעלמות התובע 2 מהנתבע נבעה מהולכת השולל של התובע 2 ועצותיו המכשילות לנתבע.
עוד טוען הנתבע כי מאז הגשת התביעה על ידו לא פנו אליו התובעים, נסיונם ליצור מצג כאילו פנו אליו בשנת 99 הינו מצג שווא נוסף, ושתיקתם ארוכת השנים מחזקת את טענתו כי התובעים הוליכוהו שולל.

18. הנתבע טוען כי לא זכה להטבה כספית כלשהי עקב בדיקתם וייעוצם של התובעים, אלא להפך, היחס לו זכה מהבנק לפני הגשת התביעה השתנה לחלוטין לרעה, הטבות רבות להן זכה בוטלו, חובו לבנק רק גדל עקב עצותיו הלקויות של התובע, והתעלמות התובע מפניות הנתבע אליו בצירוף הנזקים שנגרמו לנתבע, מחייבים דחיית התביעה.

כתב תשובת התובעים לכתב הגנה
19. לעניין טענת ההתיישנות, טוענים התובעים כי כשמדובר בתרמית, אין מקום להעלאת טענת ההתיישנות. לטענתם, הנתבע, שלו היו יחסי שותפות חוזיים עם התובעים מכוח ההסכם שנחתם, רימה את התובעים בכך שהסתיר מהם את סיום ההליך המשפטי בינו ובין בנק הפועלים, ועדיין מסתיר מפניהם את הסיכום הכספי אליו הגיע עם הבנק בעקבות אותו הליך משפטי, ומנע מהתובעים 10% המגיעים להם עפ"י הסכם זה. מדובר היה ביחסי נאמנות לפיהם הנתבע יחשוף בפני
התובעים את דפי החשבון שלו והם יבדקו נאמנה את החשבונות וישמרו אותם בסוד, ומנגד התובעים יקבלו את שכרם כפי שסוכם, דהיינו, סכום קבוע ובנוסף אליו אחוזים מההחזר הכספי ו/או טובות ההנאה.

על פסה"ד נודע באקראי לתובעת בשנת 1999 תוך עלעול בספרו של ד"ר וינרוט "ריבית" ומיד עם היוודעו הוגשה התביעה הנ"ל. לפיכך מרוץ ההתיישנות החל בשנת 99 ולא קודם לכן.

20. התובעים טוענים כי מעולם לא הבטיחו לנתבע כי יקבל החזר כספי במזומן מהבנק. לטענתם, מצב בו הופחת חובו לבנק מ-10 מיליון למיליון מהווה טובת הנאה כספית והם מעולם לא השיאו לנתבע עצה שלא לכסות את יתרות החובה בבנק. הנתבע הינו איש עסקים ממולח שאינו זקוק לעצתם אלא בתחום מומחיותם, ויכול היה לכסות את יתרות החובה, כדי לחסוך את הריבית בגינן.

כתב התביעה שכנגד
21. הנתבע הגיש כנגד התובעים תביעה שכנגד ע"ס 98,228 ₪, משום שבשל "עצות אחיתופל" שלהם, הם הביאו אותו לסף פשיטת רגל ופגעו בשמו הטוב כלקוח מכובד של הבנק. לטענתו בטרם נחתם החוזה עמם עמדה יתרת החובה שלו ע"ס 400,000 ₪ בלבד בעוד שבסוף ההליכים המשפטיים שילם התובע לבנק כ - 1 מיליון דולר, למרות שהתובע הבטיח לו כי תביעתו כלפי הבנק הנה תביעה "בטוחה" והבנק יודה בטעויותיו עפ"י תחשיבי התובע וימהר להגיע עם הנתבע להסדר, כך שהנתבע יזכה ב"כסף בטוח" בהשבת מליוני השקלים להם הוא זכאי, ויתרת החובה שלו תימחק אוטומטית.

בעקבות ייעוץ התובע, לא כיסה הנתבע את יתרת חובו בבנק, הוא שלח לבנק טיוטת כתב תביעה ולאחר שלא קיבל את תגובת הבנק, הגיש את כתב התביעה לביהמ"ש המחוזי בירושלים בת.א. 725/89. חוות דעת הנתבעים שכנגד כלל לא אוזכרה בפסה"ד ולא אוזכרו בפסה"ד. התובע לא טרח להעיד מטעם הנתבע ולבסוף הנתבע כלל לא זכה לטובת הנאה או להחזרים כספיים כלשהם, ההיפך הוא הנכון. התביעה גרמה לו לנזקים בגובה מיליוני שקלים ולפגיעה בשמו הטוב. בנוסף החליט הבנק בעקבות התביעה לבטל את ההטבות שנתן לתובע ואף דרש ממנו לשלם את כל יתרת החובה שלו לאלתר.

22. מאחר והנתבע הולך שולל ע"י מצג שווא שהציג בפני
ו התובע שנתן לו ייעוץ רשלני, הוא מבקש כי יוחזרו לו הכספים ששילם לתובעים בסך 10,000$+ מע"מ ובנוסף כי יפוצה בגובה של 50,000 ₪ (וזאת לצורכי אגרה) על הפגיעה בשמו הטוב ועל הנזקים האדירים שגרמו לו.

23. הנתבע טוען כי עפ"י ההסכם שבין הצדדים הוסכם כי באם לא יזכה הנתבע בתביעתו כנגד הבנק יוחזרו אליו סכומים ששילם בסך 10,000 $+ מע"מ ע"י התובעים ביחד ולחוד והוא זכאי להחזרם. בנוסף, על התובעים להשיב לו כספים ששילם להם ע"ח שכר טרחתם בסך של 48,228 ₪ כמתחייב מההסכם שבין הצדדים, ועליהם לפצותו בסך של 50,000 ₪ (וזאת לצרכי הגבלת האגרה בלבד), בגין הפגיעה בשמו הטוב, הנזקים שגרמו לו התובעים בגינם נאלץ לשלם לבנק כמליון דולר ארה"ב לכסוי יתרות החובה שבחשבונותיו בבנק.

כתב הגנה לתביעה שכנגד
24. התובעים שכנגד טוענים כי מדובר בתביעת סרק שהוגשה רק בעקבות התביעה שהם הגישו בתיק זה כנגד הנתבע, וכי תביעתו התיישנה בכל הקשור לפגיעה "בשמו הטוב והנזקים האדירים" שכביכול נגרמו לו, שכן המועד הכי מאוחר היה 7 שנים מיום 15/11/93 הוא יום מתן פסה"ד בת.א. 725/89.

25. טענת הנתבע כי הולך שולל על ידי הנתבע שכנגד משוללת כל יסוד משום היותו איש עסקים ממולח שהתייעץ עם רו"ח ועורך דינו בטרם הגיש התביעה. עיכוב תשלום כל הכספים לבנק הפועלים תוך המשך פעילות עיסקית מול בנקים אחרים מבטאים זאת.

26. התובעים טוענים כי כל שמסרו לנתבע הוא שיחזור מחדש של ח-ן הבנק ולא יעוץ כלכלי, וכי מעולם לא ייעצו ללקוח להשאיר יתרות חובה בבנק כנגד נכסים פיננסיים שהיו ברשותו. לטענתם אלמלא חוות דעתם, היה על התובע שכנגד לשלם לבנק את מלוא חובותיו, והנתבע זכה בטובת הנאה כספית מתביעתו, אך הסתיר זאת מהנתבעים שכנגד.

27. התובעים מכחישים כי עליהם להשיב לתובע כספים כלשהם וכי הנתבע נאלץ לקחת משכנתא כדי לכסות חובותיו בגין הסתבכות אליה כביכול הכניסוהו התובעים וכי טובת הנאה משמעותה גם הקלה בריבית על המשכנתא שלקח.

28. התובעים מכחישים כל איחור בהגשת חוות הדעת וכל טענת התרשלות. בדו"חות נתגלו ממצאים כספיים בחשבונות הנתבע, ולטענתם הם חסכו לנתבע שכנגד כסף רב ואף חסכו תביעה נגדית כלפיו מאת בנק הפועלים.

29. התובעים טוענים כי תמיד השיבו וענו לפניות התובע, ולטענתם, הם אינם מאוזכרים בפסק הדין משום שלא הוזמנו כמומחים והנתבע פעל שלא בתום לב, והוא מנסה לטשטש את התרמית על ידי הגשת תביעות כשהוא לא הודיע להם על פסק הדין או על הפשרה שהוגשה בבית המשפט. לטענתם הסכומים שהתובע שכנגד מציין הם מופרכים ומצוצים מהאצבע ונועדו לצורך קיזוז מלאכותי, והנתבע כמי שנוהג בתרמית לא יכול לטעון לפגיעה בשמו הטוב ועליו לחשוף את ההסכמים הכספיים אליהם הגיע עם הבנק, כדי לברר עד תום את דרישת החזרת המקדמה שנתן.

הכרעה על דרך הפשרה
30. הצדדים הגיעו להסכמה כי בית המשפט יכריע בתביעה שהוגשה על יסוד כל החומר שהוגש על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט.

31. כידוע, בבוא בית המשפט לפסוק בענין שלפניו בדרך של פשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט, אין עליו לנמק את הפסק (ע"א 757/88 ברמן נ' איילון חב' לביטוח בע"מ - לא פורסם וכן ע"א 448/94 של בית המשפט המחוזי בירושלים באדר נ' דבר מיום 9.4.95 - לא פורסם).

בבית המשפט העליון נפסק, כי סעיף 79א' אינו מונע את בית המשפט להחליט לקבל את התביעה במלואה או לדחותה במלואה, וכי סעיף 79א' לחוק יוצר הסדר שתחולתו משתרעת על כל סוגי הסכסוכים המובאים בפני
הערכאות ועל כל רכיבי ההכרעה בסכסוכים אלה, לרבות קביעת אחריות, אשם תורם, חלוקת אחריות ועוד.

32. הצדדים המפקידים הכרעות אלה בידי בית המשפט, על מנת שיפסוק בהן על דרך הפשרה, מבקשים לקצר את משך ההתדיינות ביניהם, בין בערכאה ראשונה ובין בערכאת ערעור ולצמצם את האפשרות להמשך ההתדיינות ביניהם במסגרת הדיון בערכאות ערעור (ע"א 3958/95 אדמונד שמעון נ' עזבון המנוח אלפרד שמעון ז"ל ואח'

פסק דין
מיום 14.2.96 (לא פורסם). רע"א 5569/97 אליאס עובדיה ואח' נ' רם בן שמחון ואח' תקדין עליון כרך 97(4), תשנ"ז/תשנ"ח - 1997 עמ' 268. רע"א 6756/96 זוננשוילי יצחק נ' חוד, חברה לתעשיית מוצרי מתכת בע"מ תקדין עליון, כרך 97(4) תשנ"ז/תשנ"ח - 1997 עמ' 622).
במקרה דנן, הצדדים לא ביקשו שאנמק את פסק הדין.

33. לאחר שעיינתי בכל החומר שהוגש לבית המשפט, לרבות תצהירי העדות הראשית ונספחיהם, פסה"ד בת.א. 725/98 הנ"ל והסכם הפשרה בו, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים הרבות זה בכה וזה בכה ואיזנתי בין טענותיהם, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים סך של 20,000 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד תשלומו המלא בפועל.

34. כל צד ישא בהוצאותיו.

35. המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז באב, תשס"ד (4 באוגוסט 2004), בהעדר הצדדים.
אילתה זיסקינד
, שופטת








א בית משפט שלום 2779/02 נצרים ניהול ויישום בע"מ , פינקל ישראל נ' משה קול (פורסם ב-ֽ 04/08/2004)